האם המלאכים מתפללים? הוכח מפרשת השבוע!

האם המלאכים מתפללים? הוכח מפרשת השבוע! סערת רוחות נשגבת ורוטטת בקדושה מרחפת על פני ערבות יבוק בחשכת הלילה ,עת עומדים אנו משתאים למול המפגש הפלאי והמרומם בין בחיר האבות ,יעקב אבינו ע"ה ,לבין המלאך הניצב מולו במאבק על-אנושי .ובתוך אותה דרמה נוראה החושפת טפח ומכסה טפחיים מסודות עולמות עליונים ,בוקעת פתאום זעקתו המפתיעה של המלאך המבקש להיפרד ולהעפיל…

האם המלאכים מתפללים? הוכח מפרשת השבוע! סערת רוחות נשגבת ורוטטת בקדושה מרחפת על פני ערבות יבוק בחשכת הלילה ,עת עומדים אנו משתאים למול המפגש הפלאי והמרומם בין בחיר האבות ,יעקב אבינו ע"ה ,לבין המלאך הניצב מולו במאבק על-אנושי .ובתוך אותה דרמה נוראה החושפת טפח ומכסה טפחיים מסודות עולמות עליונים ,בוקעת פתאום זעקתו המפתיעה של המלאך המבקש להיפרד ולהעפיל מעלה: "שלחני כי עלה השחר”. והנה ,מתוך אותו נימוק טמיר ומלא הוד הבוקע מפי היצור השרפי ,מתעוררת ובוערת בהיכלי הלימוד ובנפש כל מבקש ה' תמיהה עצומה ומסעירה ,הבוחנת את עצם מהותם וסדר עבודתם של משרתי עליון .מהו סוד עבודתם של המלאכים במרומים? האם עבודת המלאכים כוללת אך ורק שירה וזמרה של שבח ורוממות ,או שמא שייכת אצלם גם בחינת תפילה ובקשה? כיצד ייתכן שיצורים רוחניים שאין אצלם חיסרון גשמי יתפללו ,ומדוע הוצרך המלאך למהר ולבקש את שלוחו דווקא עם הפצעת השחר? ומתוך הדרמה הנוראה של המאבק הלילי בערבות יבוק ,אנו פונים להתבונן בלשון הקודש של פסוק התורה המאיר את הרגע הנשגב הזה“ :ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני" (בראשית לב ,כז) והנה בהתבוננות מדוקדקת בהקשר הפסוקים ,עולה תמיהה עצומה מחמת העובדה שהמלאך מבקש מיעקב אבינו להיפטר ממנו דווקא ברגע שבו מפציע השחר .רבותינו המפרשים עמדו לברר את שורש בקשתו של המלאך ואת גדרי עבודת המלאכים בשעה זו. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לב ,כז) מפרש" :כי עלה השחר ,וצריך אני לומר שירה ביום". הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמלאכי השרת קבועים בזמנים מוגדרים לומר שירה וקדושה לפני הבורא ,ובהגיע זמנו של המלאך לומר שירה עם הפצעת השחר ,הוצרך לבקש מיעקב שישלחנו.

רבי אברהם שבע בספרו צרור המור (בראשית לב ,כז) מפרש" :לפי שסמא"ל אין ממשלתו אלא בלילה ,כדרך הגנבים והנואפים ,דכתיב ועין נואף שמרה נשף ,וכתיב לכו נרווה דודים עד הבוקר, וכתיב אם גנבים באו לך אם שודדי לילה .ולפי שאינו הולך אלא כגנב ,אמר שלחני כי עלה השחר. והטעם לפי שהוא מידת הדין ,ומידת הדין רחוקה מהשי"ת לפי שהוא רחמים ,ולא לפניו חנף יבוא, ולכן אינו יכול להראות לפני ה' ,לפי שחסד אל כל היום" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,ששרו של עשיו מייצג את מידת הדין שאין לה אחיזה באור השחר ובחסד העליון ,ולכן בורח מן האור. הראבי"ה בספרו (סימן תתקכ) כתב :כי הגמרא בקידושין מדמה גניבה לפריצות ,דאמר רב יהודה לא שנו אלא בכשרים אבל בפריצים לא ,מעשה היה והוציאוה עשרה במיטה ,אמר רב יוסף תדע דמחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי ,והועתק בספר אור זרוע (חלק א סימן תרטו). הביאור בדבריו הוא ,שכוח החטא והגנבה פועל בחשכה ללא בושה ,ולכן המלאך שפעל בבחינה זו הוצרך להיעלם באור הבוקר. רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה (בראשית נ ,י) מפרש" :הא דאמרינן בגמרא במסכת שבת מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ,הפירוש הוא :דעניני תפילה קבועין על הזמנים ערב ובוקר וצהרים ,וכן הברכות כולן ...והמה על עניינים גשמיים ,ולא מצאנו בהאישים הרוחניים תפילה רק שירה ,שאין שירה אלא תורה שנאמר כתבו השירה הזאת ...ולמעלה מן הזמן אין מקום לתפילה" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהתפילה שייכת בנבראים גשמיים שיש אצלם חיסרון וזמן ,ואילו המלאכים הרוחניים עבודתם היא שירה ותורה שלמעלה מן הזמן. רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תתשנז ותתשנח) מפרש" :שומע תפילה ועדיך כל בשר יבואו ...זו תפילה של מלאך מזלו של אדם ,שהוא מתפלל על האדם שישמע הקב"ה תפילתו של אדם ...אם יש עליו מלאך מליץ ,שמלאך מזלו של אדם מתפלל עליו קודם שיתפלל האדם ,זהו והיה טרם יקראו ואני אענה ,כלומר אני אענה למלאך מזלו ,ואחר כך כשמתפלל האדם על עצמו שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עליו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שאכן מצינו בחינת תפילה אצל המלאכים ,שמלאך המזל מתפלל ומליץ יושר על האדם קודם תפילתו. רבי מנחם עזריה מפאנו בספרו מאמר מאה קשיטה (סימן עד) מפרש" :ויפגעו בו מלאכי אלוקים, שהתפללו בעדו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שגם בדרכו של יעקב מצינו שמלאכי אלוקים התפללו ובקשו רחמים בעבורו. ספר הפליאה (דף לג ע"ג) מפרש" :ובקומו להתפלל יכווין רגליו זה אל זה ,שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ,ישרה בגימטרייה תקטו והוא בגימטרייה תפלה ,מלמד שמתפללים מלאכים בכל יום תקטו תפילות כמניין ישרה ,ומשה למד מהם והתפלל תקטו תפילות דכתיב ואתחנן שעולה בגימטרייה תקטו ,וכך פעמים מתפללים המלאכים והחיות לפני הקב"ה כשיושב בכיסא הכבוד" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמלאכי השרת מתפללים ממש תפילות של בקשה ,ומשה רבינו למד מהם להתפלל תקט"ו תפילות להיכנס לארץ. ומתוך דברי המפרשים המאירים את סוד בקשת המלאך ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלה הרם של תורת חז"ל בתלמוד הבבלי ,הירושלמי והמדרשים ,לברר את שורשי עבודת המלאכים ואמירת השירה.

בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב)" :ויאמר שלחני כי עלה השחר ,אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר .אמר לו מלאך אני ,ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, מסייע ליה לרב חננאל אמר רב ,דאמר רב חננאל אמר רב :שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום ,אחת אומרת קדוש ,ואחת אומרת קדוש ,ואחת אומרת קדוש ה' צבאות" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שסדר עבודת המלאכים מושתת על אמירת שירה וקדושה לפי זמנים מוגדרים ומסוימים שקצב להם הבורא ,וכי כל מלאך ומלאך מצפה לזמנו המיוחד לומר שירה. בגמרא במסכת מגילה (דף י ע"ב)" :בקשו מלאכי השרת לומר שירה ,אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שבחינת השירה היא עבודתם העיקרית של המלאכים ,אך בשעה שמידת הדין מתוחה על הנבראים אין הקדוש ברוך הוא חפץ בשירתם. בגמרא במסכת חגיגה (דף יב ע"ב ודף יד ע"א)" :מכון שבו ירושלים ומקדש ומזבח בנוי ,ומכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ...בכל יום ויום נבראים מלאכי השרת מנהר דינור ואומרים שירה וכלין" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שהתחדשות המלאכים ועצם מציאותם מכוונות להעלות שירה וקילוס לפני כיסא הכבוד. במדרש בראשית רבה (פרשה עח סימן א)" :אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו" .הביאור בדברי המדרש הוא ,שישנם מלאכים שאינם אומרים שירה אלא פעם אחת בכל ימי חייהם ,ולכן המלאך נאבק עם יעקב כדי שלא להפסיד את זמנו היחיד. בפתיחה למדרש איכה רבה (סימן כד)" :כיון שחרב בית המקדש עמדו מלאכי השרת ואמרו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם אומרים שירה בשעה שבני בגולה" .הביאור בדברי המדרש הוא ,שתשוקת המלאכים היא לומר שירה ,אך שירתם תלויה ומקבילה למצבם של ישראל למטה. במדרש תנא דבי אליהו זוטא (פרק כ ופרק כה)" :שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיפתחו ישראל ויאמרו שירה למטה" .הביאור בדברי המדרש הוא ,שישנה קדימות ומעלה מיוחדת לשירתם ותפילתם של ישראל ,שהיא הפותחת את השער לשירת המלאכים במרומים. ומתוך דברי חז"ל והמדרשים המאירים את סוד שירת המלאכים ועבודתם ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלם המרומם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר לבאר את גדר עבודת הרוחניים ואת החילוק שבין שירה לתפילה. רבינו משה בן מיימון בספרו מורה נבוכים (חלק ב פרק ו) כתב" :ודע כי כל המלאכים הם כוחות רוחניים הנבדלים מכל חומר ,ואין עבודתם ובקשתם כבשר ודם שיש לו חיסרון ,אלא השגתם והילולם לבורא היא היא שירתם ותפילתם" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהמלאכים מופשטים מגשמיות ואין להם חיסרון עצמי לבקש עליו ,ולפיכך כל עצם תפילתם היא ההשגה והשבחים שהם מרעפים כלפי מעלה. רבינו אשר בספרו פסקי הרא"ש (ברכות פרק א סימן א) מפרש :כי סדר תפילות ושבחים שלמדנו מחז"ל נתקן כנגד משמרות ושירות של מלאכי השרת ,כדי להשוות עבודת התחתונים לעבודת העליונים.

רבינו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה (חגיגה יב ע"ב) ביאר :שמה שאמרו חז"ל שהמלאכים אומרים שירה ומקריבים קרבנות במרום ,אינו כעבודה גשמית ,אלא הוא משל על התעלות הכוחות הרוחניים ודביקותם המוחלטת בבורא יתברך. בעלי התוספות בספר מושב זקנים (בראשית לב ,כז) מפרשים" :שלא הגיע זמנו לומר שירה עד עכשיו ,לפי שכל כת וכת מן המלאכים יש לה זמן קבוע ומיועד לשבח ולזמר ,ואם מחמיצה את זמנה שוב אינה אומרת" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שכל מלאך עומד בתפקיד מוגדר ובזמן קצוב ,ואין לו רשות להשמיע קולו אלא ברגע שנמסר לו מן השמיים. רבינו יהודה הלווי בספרו הכוזרי (מאמר ג אות יז) מפרש :כי תפילת האדם ומעלתו עולות על שירת המלאכים ,מפני שהאדם מתפלל מתוך בחירה ומאבק מול החומריות ,בעוד שהמלאכים פועלים בעבודתם ובשירתם מתוך הכרח טבעם הרוחני. ומתוך דברי הראשונים ,אנו פוסעים אל היכלם המרומם של רבותינו האחרונים והפוסקים, אשר העמיקו חקר לברר את החילוק היסודי בין שירת המלאכים לבין תפילתם ,ואת עצם גדר מציאותם הרוחנית. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח סימן ה) כתב :כי בתפילת יוצר מברכין על סדר עבודת המלאכים ,ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוהים חיים ,וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שסדר תפילת שחרית של עם ישראל נוסד כנגד שירת המלאכים המשבחים ומפארים את שם האל המלך הגדול והנורא. הגאון מבי"ט בספרו בית אלוהים (שער התפילה פרק א) מחדש :כי עניין התפילה ביסודו אינו שייך במלאכים כלל ,אלא רק בבשר ודם .התפילה היא בקשה להשלמת החסר ,ודבר זה שייך באדם הנתון בעולם הגשמי וחסר סיפוק צרכיו ,מה שאין כן במלאך שהוא רוחני ואין אצלו שום עניין של חסר או בקשת השלמה ,ולפיכך לא מצינו במלאכים אלא עניין שירה בלבד. הכהן הגדול מאחיו הגאון רבינו מאיר שמחה מדווינסק בספרו משך חכמה (בראשית נ ,י) מפרש: כי ענייני התפילה והברכות נקבעו על הזמנים מפני שהוא קיום העולם הגשמי מקום שנמצא בו זמן ,בעוד שהאישים הרוחניים אינם תחת הזמן ואין אצלם מקום לתפילה אלא לשירה בלבד .שירה זו היא בחינת תורה שלמעלה מן הזמן ,ואילו התפילה מיועדת לחיי שעה של העולם החומרי. רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תתשנז ותתשנח) מחדש :שבאמת מצינו בחינה של תפילה אצל המלאכים ,והיא התפילה שמתפלל מלאך מזלו של האדם על האדם עצמו כדי שישמע הקב"ה תפילתו .זהו שכתוב שומע תפילה ועדיך כל בשר יבואו ,שהקב"ה עונה ראשונה לתפילת המלאך המליץ קודם שהאדם מתפלל על עצמו. הרמ"ע מפאנו בספרו מאמר מאה קשיטה (סימן עד) מחדש" :ויפגעו בו מלאכי אלוקים ,שהתפללו בעדו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמלאכי אלוקים פגעו ביעקב והתפללו ובקשו בעדו רחמים ,והרי שקיימת מציאות של תפילת מלאכים כאשר היא מופנית לטובת זולתם. ומתוך דברי הפוסקים והאחרונים ,אנו באים אל היכלם של גדולי הדורות המאוחרים יותר ובני

דורנו ,אשר העמיקו חקר לברר את שורש היסוד הזה ,וליישב את מנהג העולם והמקורות השונים בעניין תפילת המלאכים מול שירתם. ספר הפליאה (דף לג ע"ג) מחדש :ביאור נפלא ומסעיר על פי הגימטריות והסוד ,כי המלאכים מתפללים ממש בכל יום תקט"ו תפילות כמניין "ישרה" וכמניין "תפלה" ,ומשה רבינו ע"ה למד מהם והתפלל תקט"ו תפילות להיכנס לארץ ישראל .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמציאות התפילה קיימת גם בעולמות עליונים ,ומשה רבינו שאב את כוח תפילתו מתוך סדר תפילתם של שרפי מעלה. מו"ר הגר"א וייס בספרו מחת אשר (בראשית ,סימן ס) מפרש :כי החילוק היסודי בין שירת המלאכים לתפילת האדם נעוץ בעצם בחירת המהות .המלאכים משוררים מתוך שלמות השגה ללא מאבק יצר ,ואילו תפילת ישראל בוקעת מתוך חושך ,קושי ומאבק חומרי ,ולכן תפילתם של ישראל חביבה וקודמת לפני הקדושה לכל שירת המלאכים במרומים. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג עמוד שצה) מפרש :כי מציאות תפילת המלאכים המוזכרת בדברי רבותינו אינה תפילה על חיסרון עצמי שלהם ,אלא היא תפילה ומליצת יושר על עם ישראל .כוח התפילה של המלאכים מנוצל כולו כדי להעלות את תפילותיהם של בני ישראל לפני כיסא הכבוד ולעורר רחמים עליונים על התחתונים. ומתוך בירור יסודות הדברים בשיטות חז"ל ,הראשונים ,והפוסקים ,אנו יורדים אל שולחן המעשה ,לתרגם את יסודות הסוגיה למציאות החיים ולגדרי ההלכה הנגלים לנו בימינו: ונראה לבאר ולהסביר כי הנפקא מינא הראשונה והיסודית העולה להלכה ולמעשה היא גודל מעלתה ודין קדימתה של תפילת האדם על פני שירת המלאכים .מתוך דברי הגמרא במסכת חולין ,תנא דבי אליהו ומו"ר הגר"א וייס עולה הנהגה מעשית כבירה :האדם הנתון במאבקי החומר והעולם הזה אינו צריך להרגיש שפל או מנותק מול יצורי מעלה .תפילתו וקדושתו של בשר ודם הבוקעות מתוך קושי וחיסרון פותחות את השערים ומעוררות את השירה בעולמות עליונים, ולפיכך אין למלאכים רשות לומר שירה עד שפותחים ישראל למטה. ונראה עוד לבאר נפקא מינא נוספת לעניין חובת הערבות והמליצות יושר בעד הזולת .מתוך דברי ספר חסידים ,הרמ"ע מפאנו והראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק עולה תובנה מעשית עמוקה :עיקר מציאות התפילה הקיימת אצל המלאכים אינה מכוונת כלל לצורכי עצמם ,אלא מוקדשת כולה להתפלל ולהליץ יושר על זולתם .מכן נלמד לדורות ,כי כאשר האדם מטה את ליבו להתפלל על חברו ועל הכלל קודם שהוא מבקש על צרכיו הפרטיים ,הוא נדמה למלאכי השרת ומעורר עליו רחמי שמיים. ונראה להוסיף עוד נפקא מינא נכבדה ומחודשת לעניין זהירות בניצול הזמן ודייקנות בעבודת ה' .מתוך דברי רש"י ,בעלי התוספות במושב זקנים והמבי"ט בספרו בית אלוהים עולה יסוד הלכתי ומוסרי איתן :לכל עבודה ,תפילה ושיר ישנו הזמן המיועד והמיוחד לה מן השמיים .המלאך נאבק ונחפז ללכת מפני שהגיע זמנו לומר שירה ,ומזה יקח האדם מוסר השכל לבל יחמיץ את זמני התפילה והמצוות ,אלא יזדרז לעשות רצון קונו במועדו ובזמנו.

ומתוך בירור גדרי ההלכה והנפקא מינות למעשה ,אנו מעפילים אל עומקה של המחשבה העליונה ,לברר את הרעיון הכמוס והנשגב העולה מתוך נפתולי הסוגיה הזו ,ברוממות אופקיה ובזהר מרומיה. ונראה לבאר ולהסביר כי החקירה המעמיקה הזו בעצם מהות עבודתם של משרתי עליון ,האם מתפללים הם אם לאו ,אינה רק דרוש נשגב בהלכות מלאכים או בירור מופשט בדרגות הנבראים הרוחניים ,אלא היא חושפת את תפיסת עולמו הטהורה של האדם העובד את קונו מתוך שלמות, ענווה ואחריות לכל היקף קיומו .תורתנו הקדושה מלמדת אותנו כי התהום המתוחה בין השירה לבין התפילה היא התהום המפרדת בין עולם השלמות לבין עולם החיסרון והתיקון .המלאכים, בהיותם שרפי מעלה הנבדלים מכל חומר וגשם ,אינם נתונים במצר המיצרים של החסרונות האנושיים .קיומם הרוחני הזך אינו מכיר רעב ,צמא ,מחלה ,פחד או נפילה .מפני כך ,עבודתם הטבעית והתמידית היא השירה והזמרה – שירת ההודאה על עצם אור ההשגה הבוער בהם ,שירה של דביקות מוחלטת בכיסא הכבוד. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי בסוד תפילת המלאכים הבוקעת מתוך שורשי נשמת האדם ומזלו, נחשפת ההשגחה העליונה והחיבור הנורא בין עליונים לתחתונים .כאשר מחדשים לנו רבינו יהודה החסיד ,הרמ"ע מפאנו ובעל ספר הפליאה כי מציאות של תפילה קיימת במלאכים ,אין זו תפילה על צורכי עצמם ,אלא תפילה זכה הנסבה כולה על האדם הנאבק בעמק הבכא .המלאך ,בהיותו רואה את נשמת האדם הנאבקת בחשכת הלילה ובמצרי החומר ,נהפך מסנגור למתפלל ,וממליץ יושר המעלה את אנקת האדם לפני מלך מלכי המלכים .זהו עומק הרעיון :בעולם העליון ,התפילה אינה זעקה של חיסרון עצמי ,אלא היא אקט של חסד צרוף ,ערבות רוחנית וחיבור נשמתי אל הסבל והמאבק של בשר ודם. ונראה להוסיף ולבאר ,כי החילוק היסודי בין שירת המלאכים לתפילת משה ואבות האומה מלמד אותנו יסוד נשגב בחביבותו של האדם לפני בוראו .משה רבינו ע"ה ,אשר למד את תקט"ו התפילות מתוך סדר תפילתם של שרפי מעלה בספר הפליאה ,לקח את התבנית המלאכית הרוחנית והצק בה את הדמעות ,הטיפות והכיסופים של האדם החומרי המשתוקק אל הקודש .המלאכים אומרים שירה מתוך הכרח שכלם וזכות מהותם ,אך בני ישראל מתפללים מתוך חושך ,מתוך ניסיונות ומתוך שבירת הלב .מפני כך ,שירת המלאכים נאלמת דומיה ומושהית במרומים עד אשר תעלה ותבקע תפילתם של ישראל למטה ,שכן אין לך דבר החביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר מתפילה הבוקעת מתוך סבלו וכיסופיו של שבור לב. ומתוך בירור עומק הרעיון הרוחני והמחשבתי ,אנו פוסעים אל מסתורי נפש האדם ,אל חדרי הלב הכמוסים ,ואל עומק האמונה וההשגחה הפרטית המלווים את האדם בכל צעד ושעל. ונראה לבאר ולהסביר כי המאבק בין שירת השלמות של המלאכים לבין תפילת החיסרון של האדם משקף את העימות הפנימי המתמיד המתחולל בנפשו של כל אדם .האדם מרגיש לעיתים קרובות את מרחק השמיים מן הארץ ,את הניגוד הבוטה בין שאיפותיו הרוחניות הנזכות והשרפיות לבין מציאות חייו החומרית ,החסרה והפגועה .אולם הלימוד מבירור זה מורה לאדם כי הקדוש ברוך הוא אינו מבקש מן האדם להיות מלאך בעל שירה תמימה ושלמה ,אלא מבקש את תפילתו מתוך המקור של החיסרון והשבירה.

ונראה עוד להרחיב ,כי ההתבוננות בסוד תפילת המלאכים על האדם מעניקה לנפש חוסן נפשי ונחמה כבירה .הלב מתמלא בידיעה כי גם ברגעים שבהם האדם מרגיש בודד ,נעזב וחסר אונים בעולם המעשה ,אין הוא צועק בחלל ריק .מלאך מזלו ,המליצים והכוחות העליונים נרתמים יחד עמו ,מתפללים בעדו ומעלים את אנקתו לפני כיסא הכבוד עוד בטרם הספיק להוציא מילים מפיו .הידיעה הזו משרה על הנפש שלווה עמוקה ,מפיגה את העצבות והחרדה ,וממלאת את הלב בביטחון מוחלט באהבת הבורא. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הדייקנות המופלאה של המלאך הממהר לומר שירה במועדה מלמדת את האדם יסוד נשגב בהנהגת הנפש .לכל רגע בחיים ,לכל תקופה ולכל מצב נפשי – האור והחושך, השמחה והצער – ישנו תפקיד יחודי וקריאה פנימית משלו .אין לאדם לדחות את עבודת ה' של ההווה או לחכות לתנאים מושלמים ,אלא עליו לחטוף את רגע המצווה והדביקות המזומן לו, ולדעת כי הרגע הזה בדיוק הוא זמנו הקצוב לומר שירה ולהתעלות. ומתוך ההתבוננות ברוממות הנפש ובסוד האמונה והביטחון ,אנו מתכנסים אל הבירור הנוקב של המצפן המוסרי הפנימי ,הנבנה בתוכנו מתוך הזעקה והבירור של הסוגיה. ונראה לבאר ולהסביר כי הלימוד המוסרי הכביר הבוקע מתוך בירור עבודת המלאכים ושירתם מעמיד תביעה נוקבת וזכה אל המצפן המוסרי הפנימי של האדם .היסוד המוסרי הנשגב הנלמד מכאן מורה כי ערכה של עבודת האדם אינו נמדד בתוצאה המוגמרת בלבד ,אלא בעיקר בטוהר הכוונה ,בעמל הפנימי ובמסירות הלב .מוסריותו של היחיד והכלל נבנית מתוך ההכרה כי דווקא היגיעה לעמוד בדיבור ,בתפילה ובמעשה טוב מתוך עולם של נסיונות וחיסרון ,היא בעלת ערך מוסרי ורוחני שאין שום שירה מלאכית יכולה להשתוות אליה. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי מול הנטייה האנושית להתמקד בצרכים העצמיים בלבד ,המוסר העולה מתפילת המלאכים על האדם מעמיד גבול מוסרי איתן ובלתי מתפשר .האדם לומד כי התעלמות מסבלו או מצרכיו של הזולת היא חיסרון במבנה המוסרי של הנפש .היסוד המוסרי תובע מאיתנו לנהוג כמידת המלאכים המליצים – לראות בצרכי החבר יעד לתפילה ולסיוע ,ללמד זכות על כל אדם ,ולהיות משענת ומשפיעי חסד לכל נפש הנאבקת בחשכת דרכה. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הבירור המוסרי של נאמנות לזמנים ולתפקיד שהופקד בידינו מציב בפנינו חובת אחריות מוחלטת .התיקון המוסרי דורש מאיתנו לזהות את תפקידנו הייחודי בעולם ולהוציאו אל הפועל ביושר ובשקדנות ,ללא דחיינות וללא זלזול ברגעי ההזדמנות שנמסרו לנו. המוסר הצרוף מורה כי כשם שהמלאך חרד שלא להחמיץ את זמנו הקצוב לשירה ,כך מוטל על האדם לנצל כל רגע של חיים לעשיית טוב ,להרמת קרן התורה ולבניין חברה המתוקנת על אדני האמת והחסד. ומתוך כך ,ניקח עמנו תובנות עמוקות וסלולות למסע חיינו ביום יום :ראשית ,ההבנה העמוקה כי תפילתו וזעקתו של האדם הבוקעות מתוך קושי וחיסרון יקרות וחשובות בשמיים אף יותר משירתם הזכה של שרפי מעלה.

שנית ,ההנהגה המוסרית לנהוג במידת המלאכים המליצים ,להטות לב ולהתפלל על צרכי החבר והזולת קודם שאנו מבקשים על צרכי עצמנו.

עיקר העניין: התובנה העמוקה והסופית העולה מכל מרחבי סוגייתנו היא ,שבירור עבודת המלאכים ושאלת תפילתם חושפים את עומק הקשר והחביבות שבין התחתונים לעליונים .מתוך דברי חז"ל ,המפרשים והפוסקים התבאר כי עיקר עבודת המלאכים במרומים היא השירה והקילוס בזמנים מוגדרים :ברש"י ובגמרא בחולין הובא שעיקר עבודתם היא שירה וקדושה ,בצרור המור ובראבי"ה התבאר ששרו של עשיו ברח מאור השחר מחמת מידת הדין והחטא ,ובמשך חכמה ובמבי"ט בבית אלוהים הובהר שיצורים רוחניים שאין אצלם חיסרון אינם מתפללים תפילת בקשה אלא משוררים .אולם מאידך ,מתוך ספר חסידים ,הרמ"ע מפאנו ,מורה נבוכים ,ספר הפליאה ,עין יצחק ומנחת אשר התבאר שאכן מצינו בחינת תפילה אצל המלאכים ,אך תפילה זו אינה על חסרונם העצמי אלא היא תפילת מליצת יושר על האדם ולימוד זכות בעדו, וממנה שאב משה רבינו ע"ה את תקט"ו תפילותיו. כאשר האדם מתפלל מתוך שברון לב ומצר המיצרים ,תפילתו הופכת למפתח הפותח את השערים ומעורר את השירה בעולמות עליונים .בכל עת שבה אנו מלמדים זכות על הזולת ומתפללים בעד חברינו ,אנו מדמים עצמנו למלאכי השרת וממשיכים שפע רחמים וברכה עליונה על כלל ישראל.