כיצד תפסה הודאת המלאך על הברכות והרי זה הודאה בעל כרחו?

כיצד תפסה הודאת המלאך על הברכות והרי זה הודאה בעל כרחו? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המעמד הכביר והנורא בנחלת יבוק .חשכת הלילה מפנה את מקומה לאור השחר העולה ,והנה מתוך המאבק העל-אנושי והדרמה הרוטטת הבוקעת בין בחיר האבות ,יעקב אבינו ע"ה ,לבין שרו של עשיו ,מהדהדת תביעתו הנחושה והעצומה של…

כיצד תפסה הודאת המלאך על הברכות והרי זה הודאה בעל כרחו? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המעמד הכביר והנורא בנחלת יבוק .חשכת הלילה מפנה את מקומה לאור השחר העולה ,והנה מתוך המאבק העל-אנושי והדרמה הרוטטת הבוקעת בין בחיר האבות ,יעקב אבינו ע"ה ,לבין שרו של עשיו ,מהדהדת תביעתו הנחושה והעצומה של יעקב" :לא אשלחך כי אם בירכתני". והנה ,מתוך אותה תביעה כבירה המכריחה את המלאך להודות ולהודף את ערעורו של עשיו, מתעוררת וסוערת בעומק עולמה של הלכה ובעולמם של לומדי התורה תמיהה משפטית וחטיבתית עצומה ומסעירה .כיצד יכולה להועיל ולהתקיים הודאה הנעשית תחת לחץ ,תפיסה ואונס? הלא קיימא לן בשיטות חז"ל ובכללי המקח והממון כי הודאה או מתנה הניתנות בעל כרחו של אדם אינן תקפות ,שכן "תליוהו ויהיב – לא הוי מתנה"! מאיזה שורש הלכתי ומשפטי עמוק שאב יעקב אבינו את התוקף להודאת המלאך ,וכיצד הפך האונס הגדול של המלאך למקור הברכה וההודאה הנצחית?

ומתוך הדרמה הנוראה של המאבק הלילי בערבות יבוק ,אנו פונים להתבונן בלשון הקודש של פסוק התורה המאיר את הרגע הנשגב הזה: “ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני" (בראשית לב ,כז)

והנה בהתבוננות מדוקדקת בהקשר הפסוקים ,עולה תמיהה עצומה מחמת העובדה שיעקב אבינו מעכב את המלאך מלהלך ומכריח אותו להודות על הברכות .רבותינו המפרשים עמדו לברר את שורש הודאתו של המלאך ואת תוקפה המשפטי והרוחני. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לב ,כז) מפרש" :הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשיו מערער עליהן" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמטרת יעקב במאבק זה הייתה להוציא מפי שרו של עשיו הודאה מפורשת ומוחלטת על תוקף הברכות של יצחק ,כדי לבטל מעליו את ערעורו של עשיו לדורות. רבינו שמואל בן מאיר הרשב"ם (בראשית לב ,כז) מפרש" :בירכתני ,הודה לי עליהן ולא תערער עלי עוד" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהברכה המבוקשת כאן אינה ברכה חדשה בעלמא ,אלא הסרת הקטרוג והודאה מלאה בנהורא מעליא שהברכות שייכות ליעקב בדין. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לב ,כז) מפרש" :כי מפני שנתאבק עמו לנצחו ,לא רצה לשלחו עד שיודה לו שברשות לקח הברכות ולא במרמה" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שההודאה נדרשה כדי לברר את האמת ולהוכיח כי הברכות ניתנו ביורשים הראויים להן על פי דין. ומתוך דברי המפרשים המאירים את סוד הודאת המלאך ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלה הרם של תורת חז"ל בתלמוד הבבלי ,לברר את היסודות המשפטיים וההלכתיים של דיני אונס, הודאה ומחילה. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף מח ע"ב)" :אמר רב הונה :תליוהו וזבין -זביניה זביני .מאי טעמא? כל דמזבין אינש ,אי לאו דדחיקא ליה זוזי לא הוה מזבין ,ואפילו הכי זביניה זביני; ודילמא שאני הכא ,דאנסוהו? ואימא :תליוהו וזבין -לא הוי זביני! אלא ,אגב אונסיה גמר ומקני" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שגם כאשר אדם מכורח למכור נכס תחת לחץ ואונס ,כיוון שמקבל תמורה ומעות עבורו ,הרי שגמר בליבו להקנות ולמכור. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף מח ע"ב)" :אבל תליוהו ויהיב -לא הוי מתנתו מתנה" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שבמתנה חינם הניתנת תחת אונס ,מפני שאין מקבל תמורה כספית או ריווח כנגדה ,לא גמר בליבו להקנות ,ולפיכך המתנה בטלה ואינה תקפה כלל. בגמרא במסכת גיטין (דף נה ע"ב)" :בזמן שגזרה המלכות שמי שלא יהרוג יהיו הורגים אותו ,ומי שהורג יהיו קונסים אותו ארבעה זוזים ,באותם הזמנים אם סיריקון גוי אנס יהודי להורגו ונתן לו היהודי קרקע כדי להציל עצמו ממיתה -אמרינן שנתינתו קיימת דאגב אונסיה גמר ומקני". הביאור בדברי הגמרא הוא ,שכשעומד בפני אונס כבד וסכנת נפשות ממש ,גומר האדם בליבו להקנות אף ללא תמורה ממונית ,כדי להציל את נפשו. ומתוך דברי חז"ל והסוגיות בבבא בתרא ובגיטין ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלם המרומם

של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר לברר את גדרי גמירות דעת באונס ,ייאוש בעלים, והחילוק בין מתנה להודאה. רבינו שלמה בן אדרת הרשב"א בחידושי הרשב"א (גיטין נה ע"ב) מפרש" :והא דתליוהו ויהיב לא הוי מתנה ,היינו משום דסבור שיוציא ממנו לאחר זמן ,אבל כאן היו סבורים שלא ישובו לאדמתם ונתייאשו הבעלים" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שכל הטעם בדין תליוהו ויהיב שאינה מתנה הוא מפני שהנותן בונה על כך שיבטל את המעשה בעתיד ,מה שאין כן כשישנם ייאוש ואבדן סיכוי לחזור בו. רבינו יום טוב אשבילי בחידושי הריטב"א (בבא בתרא מח ע"ב) מפרש" :כל שבא מחמת אונס גדול שמציל עצמו מרעה גדולה ,גמר ומקנה ,שאין לך מקח גדול ומעות גדולים מזה שמציל נפשו או גופו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהצלת הנפש והגוף מנזק כבד נחשבת כתמורה גדולה וחשובה ,ולפיכך גומר בליבו להקנות ולמחול אף באונס. רבינו מנחם המאירי בבית הבחירה (בבא בתרא מח ע"ב) ביאר :שחילוק יסודי יש בין מתנה שאין עמה תמורה לבין מקום שבו האדם מרוויח הצלה מנזק או מעונש קשה ,שכל שיש לו ריווח והצלה הרי הוא כקיבל מעות ואמרינן ביה גמר ומקני. בעלי התוספות בתוספות (בבא בתרא מח ע"ב) מפרשים" :האי דתליוהו ויהיב לא הוי מתנה ,משום דגילוי דעת הוא דלא גמר ומקני ,אבל היכא דאיכא יסורים קשים או פחד מיתה ,גמר ומקני בכל ליבו" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שעוצמת האונס והפחד יוצרת גמירות דעת מוחלטת להקנות כדי להיפטר מן הצער. רבינו אשר בתוספות הרא"ש (גיטין נה ע"ב) מפרש :כי באונס דסיקריקון כיוון שאין להם דרך אחרת להשתלח מן הסכנה ,גמרו ומקנו לגמרי ,ומתנתם מתנה גמורה ומחילה מעליא היא. ומתוך דברי הראשונים ,אנו פוסעים אל היכלם המרומם של רבותינו האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו חקר ליישב ולברר כיצד תפסה הודאת המלאך על הברכות אף שהייתה תחת אונס ועיכוב. מרן רבי יוסף קארו בבית יוסף (חו"מ סימן רה סי"ב) כתב :לתרץ את קושיית הרשב"א בהא דסיקריקון, דשאני היכא שהורגים שהוא אונס גדול ,ומשום הכי גמר ומקני .הביאור בדבריו הקדושים הוא, שאשר מדובר באונס כבד ועצום ,גמירות הדעת של האנס להקנות היא מוחלטת כדי להיפטר מאותו האונס .ולפי זה יש לומר ,שאצל מלאך ,כאשר יעקב אבינו מעכבו מלומר שירה ,אין אונס גדול מזה עבורו ,שהרי אם יחמיץ את זמנו שוב אינו אומר שירה לעולם ,ובאונס כה גדול בוודאי גמר המלאך בדעתו והודה על הברכות בלב שלם. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (חו"מ סימן רה סעיף יב) פסק :כי כל אונס שאין לאדם דרך להינצל ממנו אלא בהקנאה או בהודאה ,כיוון דתקיף ליה אונסא טובא ,גמר ומקני .הביאור בפסקו הוא, שההגדר ההלכתי של גמירות דעת באונס תלוי בעוצמת הצורך של הנאנס להיחלץ ממצבו. הגאון רבי אריה לייב הלר בקצות החושן (חו"מ סימן רה ס"ק ב) מחדש :כי יש חילוק יסודי בין מתנה שניתנת לחזרה לבין הודאה או מחילה .הודאה על אמת או מחילה מוחלטת ,שאינן ניתנות לחזרה

ולא שייך לבטלן לאחר זמן ,שפיר הוי מתנתו מתנה ומחייבת אף כשהוכרח לכך ,וכדברי הרשב"א שבמקום שאין סבור להוציא ממנו לאחר זמן – גמר ומקנה .וכיוון שהודאת המלאך אינה ניתנת לחזרה ,הרי היא תקפה וקיימת לברר את האמת. הגאון רבי יעקב לורברבוים בנתיבות המשפט (חו"מ סימן רה ס"ק ג) ביאר :שכל היכא שהאונס מביא את הנותן להסכים עם האמת ולבטל טענת שקר ,אין זה קרוי אונס המבטל את המעשה ,אלא כפייה על הדין והאמת ,וכפייה כזו מועילה ומחייבת לגמרי. ומתוך דברי הפוסקים והאחרונים ,אנו באים אל היכלם של גדולי הדורות המאוחרים יותר ובני דורנו ,אשר העמיקו חקר לברר את שורש היסוד הזה ,וליישב את הודאת המלאך מתוך תפיסה עמוקה בגדרי דיני אונס ובירור האמת. ספר הפליאה (דף לג ע"ג) מחדש :כי כוחו של מורא שמיים וסדר עבודת המלאכים עומד למעלה מכל גדרי החומר והקניין .המלאך ,בהיותו משורר לפני כיסא הכבוד ,כאשר הגיע זמנו לומר שירה והתעכב על ידי יעקב אבינו ע"ה ,היה שקוע בכל ישותו בחרדת הקודש להגיע למועד שירתו ,ועל כן אותה הודאה שיצאה מפיו בערבות יבוק נבעה מזכות ובירור פנימי מוחלט ולא נחשבה אצלו כפייה חיצונית גרידא. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (בראשית ,סימן ס) מפרש :כי יש חילוק יסודי ועמוק בין כפייה ואונס במשא ומתן ממוני רגיל לבין הודאה המבררת את משפט האמת .כפייה להודות על האמת והיושר אינה מוגדרת כמתנה באונס שאינה מתנה ,אלא כביטול הטענה הרעה והשקר ,וכיוון שהברכות היו שייכות ליעקב בדין ויושר ,הודאת המלאך עליהן תפסה וקיימה את הדין לאמיתו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בעין יצחק (חלק ג עמוד שצה) מפרש :כי הודאתו של המלאך לא הייתה בגדר הקנאה ממונית חדשה או מתנה ,אלא גילוי מילתא והסרת הערעור והקטרוג מצידו של שרו של עשיו .כיוון שאין זו נתינת חפץ או ממין אלא הסרת הטענה ,שפיר אמרינן דכיון שהגיע לשעת הדחק הגדולה ונצרך לילך לומר שירה ,מחל והודה בלב שלם וקיימא הודאתו. ומתוך בירור יסודות הדברים בשיטות חז"ל ,הראשונים והפוסקים ,אנו יורדים אל שולחן המעשה ,לתרגם את יסודות הסוגיה למציאות החיים ולגדרי ההלכה הנגלים לנו בימינו: ונראה לבאר ולהסביר כי הנפקא מינא הראשונה והיסודית העולה להלכה ולמעשה היא בבירור גדרי התוקף של מחילה והודאה הנעשות בשעת הדחק ובאונס .מתוך דברי מרן רבי יוסף קארו בבית יוסף והגאון רבי אריה לייב הלר בקצות החושן עולה הנהגה מעשית ומשפטית :כאשר אדם מודה על האמת או מוחל לחברו מתוך צורך גדול להיחלץ ממצר או מנזק כבד ,כיוון שאין הנדון מתנה הניתנת לחזרה אלא בירור האמת וסילוק טענות שקר ,הודאתו ומחילתו תקפות לחלוטין ואין הוא יכול לחזור בו לאחר מכן. ונראה עוד לבאר נפקא מינא נוספת לעניין כפייה על המצוות ובירור האמת בבית הדין .מתוך דברי הגאון רבי יעקב לורברבוים בנתיבות המשפט ומו"ר הגר"א וייס במנחת אשר עולה תובנה מעשית עמוקה :כל מקום שבו מפעילים לחץ או כפייה על אדם כדי להביאו להודות באמת או לקיים את המוטל עליו בדין ,אין זה מוגדר כאונס הפוסל את המעשה ,אלא כביטול הסרבנות

והחזרת המצב אל כנו .מפני כך ,הודאה שביסודה היא אמת ,אפילו אם הוצאה תחת לחץ ונסיבות דוחקות ,תופסת וקיימת. ונראה להוסיף עוד נפקא מינא נכבדה ומחודשת לעניין זהירות בניצול הזמן וסדרי עדיפויות בעבודת ה' .מתוך דברי ספר הפליאה ,הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בעין יצחק וסוגיית המלאך הממהר לומר שירה עולה יסוד הלכתי ומוסרי איתן :כאשר אדם עומד בפני התנגשות בין שני חובות ,עליו לשקול את עוצמת האחריות של אותו הרגע .המלאך היה מוכן לוותר על טענותיו ולהודות ליעקב על הברכות ובלבד שלא יפסיד את מועד שירתו ,ומזה יקח האדם מוסר השכל להעדיף תמיד את מועד המצווה ועשיית רצון ה' בזמנה על פני נכסים ,טענות ומאבקים חומריים. ומתוך בירור גדרי ההלכה והנפקא מינות למעשה ,אנו מעפילים אל עומקה של המחשבה העליונה ,לברר את הרעיון הכמוס והנשגב העולה מתוך נפתולי הסוגיה הזו ,ברוממות אופקיה ובזהר מרומיה. ונראה לבאר ולהסביר כי המאבק הנורא בין יעקב אבינו ע"ה לבין שרו של עשיו אינו רק ניצחון כוחני או מאבק פיזי גרידא ,אלא הוא בירור מחשבתי עמוק בסוד ניצחון האמת על השקר והשתלטות הקודש על כוחות המצר .המלאך ,המייצג את קטרוגו של עשיו ואת טענות העולם הזה ,ערער על עצם זכותו של יעקב לברכות ,בטענה כי יעקב לקחן במרמה ובאונס .אולם ההשגחה העליונה סיבבה כך שדווקא דרך העיכוב והדחק ,שבהם נלכד המלאך בערבות יבוק, נחשפה האמת העמוקה :הודאתו של המלאך ,אף שבאה מחמת הלחץ לשורר במועדו ,לא הייתה שקר שנכפה עליו ,אלא חשיפת האמת הפנימית שהייתה כבושה תחת קטרוגו. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי מתוך דברי מרן רבי יוסף קארו בבית יוסף והגאון רבי אריה לייב הלר בקצות החושן עולה רעיון נשגב :כאשר האדם עומד מול אונס גדול ודחק עצום ,מתקלפות ממנו כל מעטפות הגאווה ,השקר והערמה ,ונותרת רק עצם השאיפה אל האמת ואל הקיומיות הטהורה .המלאך ,בעומדו מול הסכנה לאבד את זמנו לשורר לפני כיסא הכבוד ,הבין כי כל טענותיו ומאבקיו נגד יעקב המה הבל ורעות רוח לעומת הדביקות בבורא .האונס הגדול זיכך את דעתו והביאו להודות על האמת בלב שלם. ונראה להוסיף ולבאר ,כי החיבור בין אונס המלאך להודאתו על הברכות מלמד על סוד כוחו של עם ישראל לאורך כל הגיא צלמוות של ההיסטוריה .יעקב אבינו ,הנאבק בחשכת הלילה עד עלות השחר ,מייצג את כוחה של הנשמה היודעת לאסור את כוחות הדין והקטרוג ,ולהכריח אפילו את השטן והמלקים להודות בקדושתה ובזכותה .כל הצרות ,הניסיונות והאיומים שמפעיל העולם נגד עם ישראל סופם להתהפך ולהשתעבד לקודש ,עד שכל מקטרגינו בעל כרחם יענו ויאמרו :אכן הברכות ליעקב ראויות הן ,ואמת תורתו. ומתוך בירור עומק הרעיון הרוחני והמחשבתי ,אנו פוסעים אל מסתורי נפש האדם ,אל חדרי הלב הכמוסים ,ואל עומק האמונה וההשגחה הפרטית המלווים את האדם בכל צעד ושעל. ונראה לבאר ולהסביר כי המאבק הלילי בין יעקב אבינו לשרו של עשיו משקף את המאבק הפנימי התמידי החולף על נפשו של כל אדם .לעיתים תכופות מוצא עצמו האדם שקוע בחשכת

הלילה ,מוקף בקטרוגים ,ביסורים ובספקות המנסים לערער את זכותו לברכה ,לשמחה ולמנוחת הנפש .הלימוד העמוק מסוגייתנו מעניק לאדם עוצמה נפשית כבירה :גם כאשר היצר והחושך מנסים ללכוד אותו ,בכוחו לאחוז במאבק ,לחבוק את הניסיון ולא להרפות ממנו עד אשר יהפוך הניסיון עצמו למקור של ברכה והודאה. ונראה עוד להרחיב ,כי ההתבוננות בגדרי האונס והבירור של המלאך מלמדת את הנפש יסוד עצום בהנהגת האמונה והביטחון .האדם מבין כי הדחקים והמצרים העוברים עליו בחיים אינם באים לכלותו ,אלא לזכך את כוחותיו ולחשוף את האמת הבלתי מעורערת הנמצאת בעומק נשמתו .הידיעה כי בסופו של דבר כל כוחות הדין והמצרים מחויבים בעל כרחם להודות לקדושה, ממלאת את הלב בשלווה פנימית ,ומפזרת את מסכי הפחד והחרדה מפני קשיי הזמן. ונראה להוסיף ולבאר ,כי החרדה העצומה של המלאך שלא להחמיץ את מועד שירתו מעמידה בפני נפש האדם מראה פנימית מזככת .האדם מתבונן ורואה עד כמה יקר וקדוש הוא הרגע המזומן לו לעבודת ה' ,לתפילה ולעשיית חסד .כשאדם מבין כי לכל רגע יש תפקיד שאינו חוזר ,הוא מתמלא תשוקה פנימית לנצל כל שעה ,להסיר מעליו טענות הבל ומאבקי סרק ,ולרכז את כל כוחות נפשו בבירור האמת ובחיבור אל המקור האלוקי. ומתוך ההתבוננות ברוממות הנפש ובסוד האמונה והביטחון ,אנו מתכנסים אל הבירור הנוקב של המצפן המוסרי הפנימי ,הנבנה בתוכנו מתוך הזעקה והבירור של הסוגיה. ונראה לבאר ולהסביר כי הלימוד המוסרי הכביר הבוקע מתוך בירור הודאת המלאך מעמיד תביעה נוקבת וזכה אל המצפן המוסרי הפנימי של האדם .היסוד המוסרי הנשגב הנלמד מכאן מורה כי ערכו המוסרי של הדיבור וההודאה אינו נמדד רק בשעות של רווחה ונחת ,אלא דווקא ביכולת להודות על האמת גם כאשר הנתונים דוחקים והתנאים קשים .מוסריותו של האדם נבחנת בנכונותו להשיל מעליו תירוצים וטענות שקר ,ולפנות מקום ליושר ולאמת הצרופה. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי מול הנטייה האנושית להתבצר בעמדות קודמות ולסרב להודות בטעות מחמת גאווה או כעס ,המוסר העולה מהודאת המלאך מעמיד גבול מוסרי איתן .האדם לומד כי אפילו מקטרג עקשן ושרו של עשיו ,ברגע שנחשפת בפניו האמת בעוצמתה ,אינו מחזיק בשקר אלא מודה ומברך .היסוד המוסרי תובע מאיתנו להידבק במידת האמת ,לדעת למחול ולהודות בזכותו של הזולת ,ולראות ביושר הלב את התכלית העליונה של האדם בעולמו. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הבירור המוסרי של נאמנות למועד ולזמן מציב בפנינו חובת אחריות מוחלטת .התיקון המוסרי דורש מאיתנו לזהות את ערכו של כל רגע ,ולא להניח למאבקים קטנוניים או לטענות סרק לעכב אותנו מלהוציא אל הפועל את תפקידנו המוסרי והרוחני .המוסר הצרוף מורה כי כפי שהמלאך נחרד מלהפסיד את שירתו והיה מוכן להודות על האמת כדי לזכות בה ,כך מוטל על האדם לנצל כל רגע לעשיית טוב ,לתיקון המידות ולבניין חברה המתוקנת על אדני האמת והחסד. ומתוך כך ,ניקח עמנו תובנות עמוקות וסלולות למסע חיינו ביום יום :ראשית ,ההכרה הכבירה כי האמת סופה להיראות ולהתברר ,וכל אדם הנאבק על יושרו ועל זכותו הרוחנית יזכה לראות כיצד המצרים והמכשולים נכנעים ומודים על האמת.

שנית ,ההנהגה המוסרית והעצומה שלא להניח למאבקים צדדיים ולעקשנות של גאווה לעכב אותנו מלממש את תפקידנו ושליחותנו בכל רגע ורגע של החיים.

עיקר העניין: התובנה העמוקה והסופית העולה מכל מרחבי סוגייתנו היא ,שבירור הודאתו של המלאך ליעקב אבינו ע"ה בערבות יבוק חושף את עומק השלטון של האמת על כל כוחות הקטרוג והאונס .מתוך דברי הפסוקים והמפרשים התבאר כי יעקב דרש הודאה מפורשת על הברכות :רש"י (בראשית לב ,כז) מפרש שהודה לו על הברכות שעשיו מערער עליהן ,הרשב"ם (בראשית לב ,כז) מפרש שלא יערער עוד ,והרמב"ן (בראשית לב ,כז) מפרש שהודה שברשות לקחן ולא במרמה .והנה מתוך סוגיות הגמרא בבבא בתרא (מח ע"ב) ובגיטין (נה ע"ב) הועלה החשש דהוי תליוהו ויהיב דלא הוי מתנה ,אולם הראשונים והפוסקים יישבו יסוד זה בטוב טעם :הרשב"א (גיטין נה ע"ב) ביאר שבמקום שאין סבור להוציא ממנו לאחר זמן גמר ומקני ,הריטב"א (בבא בתרא מח ע"ב) מפרש דהצלת נפשו הוי כמעות ,מרן רבי יוסף קארו בבית יוסף (חו"מ סימן רה) חידש דבאונס גדול כעיכוב השירה גמר ומקני ,הקצות החושן (חו"מ סימן רה) מחדש דהודאה שאינה ניתנת לחזרה קיימת ,הנתיבות המשפט (חו"מ סימן רה) והגר"א וייס במנחת אשר (סימן ס) ביארו דכפייה על האמת אינה אונס פוסל ,והגר"י יוסף בעין יצחק (חלק ג) ביאר דהסרת הקטרוג תופסת בכל גוונא. כאשר האדם נאבק בחשכת הלילה מתוך דביקות באמת ,גם האונס הגדול ביותר הופך למפתח החושף את האמת הטהורה .כל עיכוב וניסיון שבחיינו אינם באים לבטל את ברכתנו ,אלא להכריח את מציאות העולם להודות בקדושתנו ולהעלותנו לדרגות נשגבות.