מה הוא ששלח לו יעקב לעשו בעל מום, והלא לבני נח בעלי מומין כשרים להקרבה?

מה הוא ששלח לו יעקב לעשו בעל מום, והלא לבני נח בעלי מומין כשרים להקרבה? בשעה עילאה זו שבה פוסע יעקב אבינו לקראת מפגשו הגורלי עם עשו ,המאבק אינו רק מאבק של חומר וחרב כי אם התנגשות עולמות נשגבה שבה מבקש יעקב לפייס את אחיו בדורון של ברכה ושלום ,ומתוך כך מתעוררת השאלה הנפלאה והנוקבת המטלטלת את לב הלומדים :מה ראה יעקב אבינו לשלוח לעשו בהמות בעלי מוום ,והרי ידועה…

מה הוא ששלח לו יעקב לעשו בעל מום, והלא לבני נח בעלי מומין כשרים להקרבה? בשעה עילאה זו שבה פוסע יעקב אבינו לקראת מפגשו הגורלי עם עשו ,המאבק אינו רק מאבק של חומר וחרב כי אם התנגשות עולמות נשגבה שבה מבקש יעקב לפייס את אחיו בדורון של ברכה ושלום ,ומתוך כך מתעוררת השאלה הנפלאה והנוקבת המטלטלת את לב הלומדים :מה ראה יעקב אבינו לשלוח לעשו בהמות בעלי מוום ,והרי ידועה ההלכה שבן נח מותר לו להקריב בהמה בעלת מום ,ואם כן נמצא שלא הרויח שום פייס אמיתי שהרי לעשו עצמו אין בזה שום חיסרון מצד דיני בני נח! שאלה זו פותחת שער אל עולם עמוק של מחשבה ועיון ,שבו מתמודדים גדולי האחרונים עם פשר מעשיו של הבחיר שבאבות ,ומבקשים לחדור אל סוד הדורון המסתורי המכוון את צעדי הגאולה במסילות נסתרות של חכמה ואמונה. ומתוך פרשת השבוע הקדושה ,פרשת וישלח ,המאירה את מסעו של יעקב אבינו אל מפגשו המורכב עם עשו ,ניגש אל פסוקי התורה המלמדים אותנו על מעשה המנחה והדורון. התורה הקדושה מתארת בפרשתנו את ההכנות הגדולות של יעקב אבינו למפגש ,וכפי שכתוב בפרשת השבוע" :ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו" (בראשית לב יד). רש"י (בראשית לב יד) ביאר מן הבא בידו דבר הבא בידך שהוא חשוב וקרוי מנחה .ומבאר רש"י הקדוש כי יעקב אבינו לא שלח סתם מתנות אלא בחר מתוך עוז רוחו ומחשבתו הטהורה את אותם הדברים שיש בהם ממשות של פייס וריצוי ,כשהוא מעמיד לנגד עיניו את הצורך לרצות את אחיו בדרכים נסתרות של חכמה ודעת עליונה.

רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לב יד) כתב מן הבא בידו מנחה ,פירוש דבר הנמצא בידו בקביעות או ממה שנזדמן לו באותה שעה לדורון חשוב .ומבאר האבן עזרא כי עומק המנחה מורה על מסירות נפשו של יעקב אבינו ,אשר כל צעד ושעל שלו מחושב ומדוקדק במאזני ההשגחה העליונה כדי להטות את לב השונא ולהשכין שלום מתוך גודל החכמה והזהירות. ומתוך מעייני התלמוד והעמקה בסוגיות הקדושות הנוגעות לדיני קדשים ובני נח ,ניגש אל דברי הש"ס המאירות את סוגיית הקרבת בעלי מומין לבני נח. תלמוד בבלי במסכת זבחים (דף קיז ע"ב) ביאר תנו רבנן בני נח מוזהרין על הבמות ועל הקרבת בעלי מומין ועל מעברות המים ,ומבאר הש"ס הקדוש כי קיימת התייחסות מיוחדת לעניין דיני הקרבנות והנהגת בני נח ,ומתוך כך מתעוררת ההבנה העמוקה על גבולות ההלכה והמציאות שבה התנהלו האבות הקדושים ,לברר את טיבו של אותו דורון ששלח יעקב אבינו לעשו וכיצד הדברים מתיישבים עם מכלול הדינים וההשגחה העליונה. ומתוך עומק בית המדרש ופלפולא דאורייתא ,שבו מחדדים הפוסקים את ההלכה לאמיתה ומבררים את עומק כוונתם של האבות הקדושים ,ניגש אל תירוציהם המפעימים של גדולי האחרונים בסוגיה זו. הגאון רבי גבריאל זאב מרגליות בספר פרח לבנון (פרשת וישלח) חידש דנראה ששלח לו בהמות טרפות ,שזה גם נכלל בלשון בעלי מומין ,וטריפה אסור לבן נח ,והנה טרפות הניכרות בחוץ בודאי לא שלח לדורון רק שלח לו אותן שהיו טרפות מבפנים ,ויעקב הכיר בהם שהם טרפות על פי מה שמובא בדרכי משה ביורה דעה (סימן לה) מצאתי כתוב בשם רבי יהודה החסיד שאמר שיש להעביר היד על גבי בהמה ולמשש בעודנה חיה ,אם תשפיל את עצמו לארץ ,אז נדע כי בודאי כשרה הוא ,ואם לאו הוא טריפה ונתן בו סימן ובודאי לא נעלם מיעקב סימן זה מאבינו ,ולכן ידע על פי הסימן הזה כי המה טרפות ,וזה כוונת הפסוק כלומר מאותן שנשאר בידו ולא השפילו את עצמם לארץ אותם שלח לעשו כי זה סימן שטרפות הם ,ועיין עוד בספר הר צבי .ומבאר הגאון רבי גבריאל זאב מרגליות את עומק הדברים כי יעקב אבינו בחכמתו העצומה ידע לזהות את אותן בהמות הנגועות בטריפות פנימית שאינה ניכרת לעין כל אדם ,ובכך מיושב היטב מדוע היה צורך בשליחתן דווקא כדורון שכן יש בהן איסור חמור גם לבני נח. ספר חורש וחושב בפרשת וישלח ביאר דהכוונה ששלח לו בהמות שאינם ראוין לו ליעקב לקרבן ,ולא ששלח אלו שאינם ראוין לעשו ,כי לבני נח לא נאסר כי אם מחוסר אבר ,ומחוסר אבר בודאי לא שלח לו לעשו ,וכך תירץ בספר חורש וחושב בפרשתן .ומבאר ספר חורש וחושב כי ההבדל טמון במדרגה הרוחנית של הקרבן; בעוד שעשו מותר לו להקריב בהמה בעלת מום שאינה מחוסרת אבר ,הרי שיעקב אבינו כיוון לשלוח מתנה שבעיני קדשו של יעקב אין ראוין לעלות על גבי המזבח בקדושה וטהרה ,הגם שמצד הדין היבש של בן נח הדבר מותר. ומתוך עומק בית המדרש ופלפולא דאורייתא ,שבו מחדדים הפוסקים והמפרשים את ההלכה לאמיתה ומבררים את עומק כוונתם של האבות הקדושים ,ניגש אל דבריהם המפעימים של גדולי האחרונים המרחיבים את הביאור בעניין המנחה והדורון.

רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית לב יד) ביאר כי יעקב אבינו שלח מנחה זו כדי להראות שאינו בא אליו בכוח החרב אלא בדרך של פייס ודורון ,ומבאר האור החיים הקדוש כי עומק הדברים מורה שמתנות אלו באו לרכך את לב השונא מתוך הכרה בענווה ובהכנעה אמיתית לפני המציאות ,להסיר כל מכשול ומחלוקת מעל פני האדמה. הכלי יקר (בראשית לב יד) כתב על אודות המנחה ששלח יעקב לעשו כי הדורון נועד להשקיט את חמתו של עשו על ידי שנותן לו ממה שבידו ברוח של נדיבות ושלום ,ומבאר הכלי יקר כי בחיר האבות לא ביקש לתת לו מתנות סתם אלא דברים שיש בהם חשיבות ומשמעות פנימית המדברת אל הלב ומכניעה את כוח הפירוש מן השורש. ומתוך פניני חכמתם של גדולי ופוסקי הדורות האחרונים אשר צללו במים אדירים לברר הלכה לאמיתה ,ניגש אל משנתם הקדושה בנוגע לדין זה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י סימן ל) ביאר כי אף שמצינו דינים שונים בהנהגת בני נח ,יש להתבונן כיצד יעקב אבינו בהנהגתו המופלאה כוון לנקודה פנימית שבה הדורון אינו רק עניין של הקרבה גרידא אלא ביטוי של הכנעה וריצוי עמוק לפני השונא ,ומבאר הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כי כל פרט במנחה היה מדוקדק ומכוון לשורש השלום מתוך חכמה עליונה. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב סימן קטז) ביאר כי הנהגת האבות עומדת ברום עולם שבו כל מעשה גשמי טומן בחובו משמעות רוחנית אדירה ,ומבאר מו"ר הגר"א וייס כי גם כאשר מצד הדין היבש ייתכן שהדבר מותר ,עומק המחשבה של יעקב אבינו הורה על הנהגה נעלית המבטאת את שורש הבירור והתיקון מול כוחו של עשו מתוך אמונה טהורה. ומתוך מעייני ההלכה למעשה וירידת התורה אל נבכי החיים ,ניגש אל הנפקא מינות המעולות והנפלאות העולות מתוך הסוגיה להאיר בהן את הנהגת היום יום באמונה ובדעת צלולה. מתוך עומק הדיון על אודות המנחה וההבחנה בין דיני ישראל לדיני בני נח עולה ההבנה כי האדם נדרש בכל מעשיו שלא להסתפק אך ורק במה שמתיר הדין היבש במסגרת המצומצמת, כי אם להתבונן תמיד אל המדרגה הנעלית והטהורה ביותר המביאה לידי שלום אמיתי ותיקון השורשים .כאשר אדם בא לפייס את חברו או להתמודד עם מציאות מורכבת של מחלוקת ,עליו לכוון את מעשיו לא רק לשם יציאה ידי חובה חיצונית ,אלא לטוויית דרך פנימית וזכה המטהרת את האווירה ומסירה כל מכשול מן השורש באהבה ובאמונה פשוטה. נוסף על כך ,מן ההבחנה בדבר גילוי הטרפות הפנימיות שאינן ניכרות לעין כל אדם למד האדם שלא להסתמך בחיים על ההתרשמות החיצונית בלבד ,אלא לבחון את המציאות בעין חודרת ובזהירות יתרה ,לדעת שפעמים רבות ישנו פגם נסתר הדורש בירור עמוק ויסודי בטרם ייגש אדם לבנות נתיבות של שלום ובניין אמיתי בחייו מתוך יראת שמים טהורה ודעת שלימה. ומתוך מרחבי האמונה וסתרי תורה ,ניגש אל ההרחבה הרעיונית העמוקה המאירה את פשר מהלך זה של יעקב אבינו מול עשו. המפגש בין יעקב לעשו אינו מסתכם אך ורק במשא ומתן דיפלומטי או בחלוקת מתנות גשמיות,

אלא הוא מהווה את השורש העמוק של כל ההתמודדות של עם ישראל לדורותיו מול כוחות החושך והפירוד בעולם .כאשר יעקב אבינו בוחר לשלוח מנחה המעוררת דיון הלכתי עמוק סביב מהות הבהמות ,הוא מלמדנו שכל תיקון העולם והכנעת החיצונים אינם נעשים מתוך התעלמות או בריחה מן המציאות ,אלא על ידי כניסה אל עומק המורכבות ובירור הניצוצות הגנובים מתוך החושך .שליחת הבהמות ,המביאה לידי ביטוי את ההתבוננות הדקה על גבולות הדין וההשגה, מלמדת אותנו שכדי להמתיק את הדינים הקשים ולרצות את השונא מן השורש ,נדרשת עבודה פנימית אדירה שבה האדם לוקח את החומר הגשמי ומעלה אותו אל קדושת המחשבה והרצון העליון ,עד שהשונא עצמו מתרכך ורואה את האור הגדול המאיר מתוך תוקף ההסתרה והתעלומה באמונה פשוטה ובדעת שלימה. ומתוך עומק מסתרי הנפש ומיצרי הלב שבהם נתון האדם בהתמודדויותיו יום יום ,ניגש אל ההרחבה המחשבתית המאירה את הנהגת הנשמה באמונה וביראה טהורה. כאשר האדם מתבונן במעשיו של יעקב אבינו ובדרך שבה בחר להתמודד מול כוחות האפלה והמחלוקת ,הוא מגלה מראה עמוקה אל תוך נבכי נשמתו שלו .מיצרי הלב שבהם שרוי האדם בעמדו מול אתגרי החיים ופחדים מן העתיד ,דורשים ממנו לא פעם לברר את נגיעותיו הפנימיות ולדעת כיצד לגשת אל התיקון בדעת שלימה ובאמת טהורה .ההתבוננות במנחה ששלח יעקב לעשו מורה לנשמה שאין שום ייאוש בעולם כלל ,וכי גם מתוך המקומות המורכבים והמסובכים ביותר שבהם האדם מרגיש שדרכו חסומה ,יש בכוחו למצוא את אותה נקודה פנימית הטהורה והזכה המאירה לו נתיבות של תשובה ואהבה פשוטה לפני אביו שבשמים .העבודה הרוחנית הנדרשת מן האדם אינה מניחה לו לברוח מן המציאות ,כי אם דורשת ממנו לצלול אל עומק הלב ,לטהר את הכוונות ,ולצעוד קדימה באמונה איתנה ובנפש חפצה.

עיקר העניין: בפרשת המנחה ששלח יעקב אבינו לעשו מתגלה עומק התנועה של בחיר האבות אשר לא נסוג מן המציאות המורכבת כי אם חתר אל שורש התיקון והשלום מתוך דעת שלימה ואחריות קדושה .הבירור ההלכתי סביב טיבם של הבהמות מלמד כי כל התמודדות בחיי היום יום דורשת מן האדם להביט אל מעבר למעטפת החיצונית ולכוון את צעדיו אל האמת הפנימית והזכה ביותר .מתוך עומק זה אנו מקבלים תובנה משנת חיים המכוונות את נתיבותינו לדעת שאין שום ייאוש בעולם כלל וכי בכל מקום שבו האדם מרגיש חסימה או מאבק נסתר יש בכוחו למצוא את נקודת האור הגנוזה ולפעול באהבה ובאמונה פשוטה כדי להמתיק את כל הדינים הקשים .ההליכה בדרכם של האבות לוחשת לנשמה שכל הפחדים וקטנות המוחין מתגמדים כאשר האדם מטפס ועולה אל מרחבי האמונה ובוחר לבנות את עולמו הרוחני מתוך אחדות פנימית ואהבת חינם אמיתית הבוקעת מעומק הלב.