מדוע רצה עשיו להרוג את יעקב דווקא בנשיכה?

מדוע רצה עשיו להרוג את יעקב דווקא בנשיכה? אור השמש הנוטה לערוב מטיל צללים ארוכים ומאיימים על פני עמק יבוק ,והאוויר הטעון במתח חשמלי של רגעים גורליים עומד דומם ,כאילו הבריאה כולה עוצרת את נשימתה לקראת

מדוע רצה עשיו להרוג את יעקב דווקא בנשיכה? אור השמש הנוטה לערוב מטיל צללים ארוכים ומאיימים על פני עמק יבוק ,והאוויר הטעון במתח חשמלי של רגעים גורליים עומד דומם ,כאילו הבריאה כולה עוצרת את נשימתה לקראת

ההתנגשות המרה .אדמת החרסית לוחשת תחת רגלי הדורכים בה ,וריח האבק והעפר מתערבב ברוח הצוננת הנושבת מן ההרים ונושאת בחובה הד קדום של איבה עתיקה שאין לה שיעור .מן האופק הדוהר מגיח עשיו במלוא עוצמת זעמו ,שריריו דרוכים ועיניו בוערות בלהט של נקמה שאין לה מעצור ,כשהוא נחוש לכלות את יעקב אבינו לא סתם כדרך כל הארץ בחרב ובחנית ,כי אם באכזריות תהומית ובשאיפה אפלה לבלוע ולמצוץ את דמו בשיניו .המפגש הזה אינו עוד מאבק בין אחים בשר ודם ,כי אם התנגשות קוסמית בין שני עולמות הפוכים ,שבה מבקש השונא למצוא את נקמתו המדויקת והמצמררת ביותר מתוך חשבון עמוק של מידה כנגד מידה .עומד האדם בלב הסערה הזו ורועד לנוכח התהום הפעורה ,למול אותה מחשבה מזעזעת של שונא המבקש לקרוע ולבלוע בשיניו ,ומתבונן בפלא הגדול של עמידת הצדיק מול פני השאול. ומתוך מרחבי פרשת השבוע שבהם חקוקים נבכי המפגש והאיבה העתיקה ,מתגלה הפסוק המרכזי שבו נאגור את שורש התמיהה ,וכך נאמר בפרשה" :וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (בראשית פרק לג פסוק ד) .פסוק זה מעמיד לנגד עינינו את רגע ההתנגשות שבו נדמה לכאורה כי האחים מתפייסים בחיבוק ובנשיקה ,ומתוכו מתעוררת השאלה העצומה כיצד הפך רגע זה לזירה שבה ביקש הרשע לבלוע את דמו של הצדיק בנשיכה ,ואיך נדרשים אנו להבין את פשרו של אותו מהלך. אונקלוס (תרגום אונקלוס בראשית פרק לג פסוק ד) ביאר ורהב עשו למעורעיה ופצקיה ונפל על צואריה ונסקיה ובכו ,ומבאר בזה כי התרגום מתרגם את לשון הריצה והחיבוק בלשון המכוונת אל המציאות כהווייתה ,וממנה נפתח הפתח להבין את עומק ההתרחשות שמעבר לפשט הפשוט. רש"י (שם) פירש וישקהו נקודות עליהן ,ואומר רבן שמעון בן גמליאל הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו ,ומבאר רש"י בדבריו כי למרות השנאה התהומית שבלבו של עשו ,באותו רגע התעוררה בו הארה רגעית שבה נשקו באמת ,אך מתוך נקודות אלו למדים חז"ל את טיבו של אותו נשק שהפך בלשון המדרש לנשיכה ממש. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר וישקהו כי יש מפרשים לשון נשיקה ויש אומרים לשון נשיכה כמו ונשך את רעיהו ,ומבאר בדבריו את כפל המשמעות המדויק הטמון בלשון המקרא ,המלמד על אותה כוונה נסתרת לבקש את רעתו של הצדיק בדרך של בליעה ואכילה. רבנו משה בן נחמן (שם) כתב על עניין פגישתם של יעקב ועשו ועל טיב החיבוק והנשיקה, ומבאר כי אף על פי שבאותו רגע פעל הקדוש ברוך הוא שיתהפך לבבו של עשו לרחמים זמניים, הרי ששורש האיבה נותר בעינו והכין את הקרקע אל אותה מחשבה אפלה לעסוק בהשמדת יעקב בדרך המיוחדת של נשיכה ובליעה. רבי עובדיה ספורנו (שם) ביאר ויחבקהו ויפל על צוארו כי עשו בא במחשבה רעה לבלוע ולהשמיד ,ומבאר כי בזכות צדקתו של יעקב וההשגחה הפרטית שהגנה עליו ,הפך צווארו לעמוד ברזל שלא אפשר לשונא להשיג את מזימתו. הכלי יקר (שם) חידש כי עשו ברוח רשעתו ביקש למצוא את הדרך לפגוע ביעקב דווקא באותו

מקום שבו הרגיש שניטל ממנו חלקו ,ומבאר בדבריו את עומק המידה כנגד מידה שבה ביקש לבלוע את הצדיק כדרך שאוכלים לחם. ומתוך היכלי התלמוד הקדוש ספרא דבי רב שבו טמונים מעיינות החכמה והסוד ,נחצבים אורות עליונים המבארים את עומק המפגש ומשמעות הנשיכה. חז"ל במדרש רבה (בראשית פרשת פד סימן יג) ביארו את עניין הנשיקה והנגיחה ,ומביאים שם את הדברים על אודות אותו רגע שבו פגש עשו את יעקב ,ומבארים בדבריהם את עומק האיבה המרחפת ברגע ההוא ואת ההשגחה העליונה ששמרה על יעקב אבינו שלא ייפגע. רבי אליעזר בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו) חידש וביאר את הדברים באור מבהיל ,וכך הוא אומר: איני הורג את יעקב בחצים ובקשת אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו שנאמר וירץ עשו לקראתו וישקהו אל תהי קורא וישקהו אלא וינשכהו ונעשה צוארו עמוד כמגדל השן צוארך וקהו שיניו של אותו רשע ,ומבאר בדבריו את גודל הנס שנעשה ליעקב אבינו שנעשה צווארו כעמוד ברזל ושיניו של עשו קהו ונתפוגגו ,ומתוך כך מתבארת כל מטרת השונא שביקש לבלוע את הצדיק בדרך אכילה כמי שלוקח את שלו. רבי דוד קמחי הרד"ק (בראשית פרק לג פסוק ד) כתב וישקהו ויש אומרים כי נשקו באמת ,ואחרים אמרו שלא נשקו אלא נשכו ,ומבאר בדבריו את המחלוקת הקדומה במפרשים סביב כוונתו של עשו ,ומדוע נכתבו הנקודות על המילה להורות על טיבה של אותה נשיקה שהפכה למחשבת נשיכה איומה. רבי בחיי בן אשר בספר ביאור על התורה (בראשית פרק לג פסוק ד) ביאר כי עשו בא במחשבת נקמה עמוקה לבלוע את יעקב כאדם המבקש לטרוף את טרפו ,ומבאר כי ההשגחה העליונה סובבה את הלבבות והפכה את האיבה לרגע של חיבוק ,אך השורש של אותה כוונה זרה נותר טמון במעמקי האויב. החזקוני (בראשית פרק לג פסוק ד) חידש כי נשיקתו של עשו לא הייתה תמימה אלא טמנה בחובה את אותה שאיפה לבלוע את הדם כדרך שאוכלים בשר ,ומבאר בדבריו את עומק השנאה המבקשת למצוא פתח לפגוע בבחיר האבות מתוך מידה כנגד מידה על עניין הבכורה. ומתוך היכלי ההלכה והעתיד של ענקי האחרונים אשר פלסו נתיבות להבין את עומק פשטי המקראות ורזי דברי חז"ל ,נחצבים אורות עצומים המיישבים את עניין נשיכתו של עשו. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית פרק לג פסוק ד) ביאר כי מה שרץ עשו לקראתו היה מתוך כוונה של בליעה כאדם הטורף את טרפו ,וכשנפלו הנקודות על המילה וישקהו הורה הדבר על אותה נשיכה עמוקה שניסה לבלוע את דמו של יעקב ,ומבאר בדבריו כי השם יתברך הפך את לב השונא באותו רגע למנוע ממנו את יכולת הפגיעה ולשמור על הצדיק מכל משמר. המלב"ים (בראשית פרק לג פסוק ד) כתב כי עשו היה נתון כולו תחת להטת האיבה והרצון להשמיד את יעקב בדרך אכילה ונשיכה ,ומבאר כי הביטוי וירץ עשו מורה על הריצה המטורפת של השונא המבקש לבלוע את נפש אחיו ,אך עמידת צווארו של יעקב כמגדל השן הוכיחה כי כוחו של עשו נשבר והפך לאין ואפס מול ההשגחה העליונה.

האדמו"ר מגור השפת אמת (פרשת וישלח) חידש כי עניין נשיכתו של עשו מלמד על השורש הנפשי העמוק של הקליפה המבקשת לבלוע את הקדושה ,ומבאר בדבריו כי כאשר עשו נשך וניסה לבלוע ,הפך צווארו של יעקב לעמוד חזק המעיד על כך שאין שום שליטה חיצונית יכולה לגעת בנקודה הפנימית של ישראל המחוברת לשורש החיים. הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי בעוד יוסף חי (פרשת וישלח) חידש כי מה שביקש עשיו להרוג בנשיכה הוא משום שרצה לבלוע את קדושתו של יעקב ,וכפי שכתב כי עשיו כוונתו הייתה לבלוע את דמו של הצדיק בבחינת אכילה ,ומבאר בדבריו כי עשיו ביקש לעשות זאת מידה כנגד מידה כנגד הבכורה ,אך צווארו של יעקב נעשה כעמוד חזק שהבטיח את הצלתו המוחלטת. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בליקוטי אמרים (פרשת וישלח) ביאר כי עניין הנשיכה המובא במדרש מורה על עוצמת השנאה הקדומה ,וכפי שהביא כי השונא ביקש לכלות את זרע יעקב בדרך של בליעה פנימית ,ומבאר בדבריו את גודל ההשגחה הפרטית המלווה את צעדי האבות ושומרת עליהם מכל פגע. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן קכ) כתב על עניין פגישתם של יעקב ועשו ועל משמעות הנשיקה והנשיכה ,וכפי שציין כי הדברים טומנים בחובם סודות עמוקים בהנהגת האומות מול ישראל ,ומבאר בדבריו את עומק ההצלה המופלאה שבה ניצל יעקב אבינו ממזימתו של אותו רשע. ומתוך עומק הסוגיה והשלכתה אל מציאות חיי מעשה ,עולים ונפתחים שבילים מעשיים המורים אדם דרך בהליכותיו .כאשר אדם מתבונן על האופן שבו עשו ביקש לבלוע את יעקב בדרך של אכילה ונשיכה ,הוא לומד להסתכל על כל אותם אתגרים ומאבקים רוחניים המתרחשים בחיי היומיום שלו ,שבהם הכוחות החיצוניים מנסים לבלוע את נקודת הקדושה הפנימית. מתוך כך עולה ההבנה כי עמידתו האיתנה של יעקב שנעשתה כעמוד ושיניו של הרשע קהו, מלמדת כל יהודי שכאשר הוא אוחז באמונה טהורה ובמסורת אבותיו בעוז ובתוקף ,אין שום כוח בעולם שיכול לגעת בנקודת חייו הפנימית ,והמזימות המבקשות לפגוע בו מתפוגגות מעצמן מול חומת ההשגחה העליונה. עוד נלמד מזה שכל מידה ומידה שאדם מתנהג בה מול הבריאה מקבלת את חזרתה מן השמים בדרך של מידה כנגד מידה ,ולכן שומה עליו לכוון את מעשיו ביושר ובזיכוך המידות ,כדי שלא לתת שום פתח או אחיזה לכוחות המבקשים לערער את מציאותו הרוחנית .נוסף על כך ,ההתבוננות בנס הצלת הצדיק מעניקה לאדם כוח עצום שלא להתייאש משום מצב קשה או מצרות המקיפות אותו ,ביודעו כי גם כאשר נדמה שהשבילים נעולים ושונא מבקש לטרוף ,יד השם פתוחה ומחכה להושיעו ולהפוך את קערת הרשעה על פיה בנפלאות גלויות. ומתוך צלילה לעומק הרעיון העולה מן הסוגיה ,מתברר כי הבחירה של עשיו להרוג את יעקב דווקא בדרך של נשיכה ואכילה אינה מקרית כלל ,כי אם היא מבטאת את המאבק המהותי ביותר בין שני עולמות .בעוד שהמיתה בחרב או בחנית מבטלת את האדם מבחוץ ומותירה את מציאותו הרוחנית בעינה ,אכילה ונשיכה עניינן הוא בליעה פנימית של הזולת והפיכתו לחלק מן הגוף

הבולע .עשיו ,המייצג את כוח החומר והתאווה הארצית ,ביקש לא רק לסלק את יעקב מן העולם, אלא לבלוע אותו אל תוך תוכו ,למצוץ את דמו ולחבר את קדושתו אל תוך הקליפה והטומאה, ובכך לבטל את עצם מציאות הבחירה והייחודיות הישראלית. אולם כנגד שאיפה זו עמד צווארו של יעקב ונעשה כעמוד חזק כמגדל השן ,ללמדנו כי נקודת הפנימיות של נשמת ישראל אינה ניתנת לבליעה ולא לעיכול בתוך כוחות החומר .העולם הגשמי יכול אולי להילחם בישראל מבחוץ ,אך הנקודה האלוקית הטמונה בעומק הלב היא בלתי ניתנת להשגה ולספיגה ,וכאשר השונא מנסה לבלוע אותה ,שיניו קהות ומתנפצות מול קומתו הרוחנית האיתנה של הצדיק שאינה מתבטלת לעולם. ומתוך מרחבי ההתבוננות הפנימית ,נפשו של אדם פוגשת את אותו מאבק יום-יומי שבין הרצון להתבטל אל מול כוחות הסביבה לבין החובה לעמוד בקומה זקופה כאותו עמוד איתן .בחייו של כל בן אדם ישנו לעיתים קרובות ניסיון סמוי מן העין שבו העולם החומרי וההתרחשויות הסובבות אותו מבקשים לבלוע את שארית האמונה הטהורה שלו ,לשאוב את חיותו ולערבב את עולמו הפנימי בהבלים ובטרדות השעה .האדם עלול למצוא את עצמו מרגיש כיצד כוחות זרים מנסים לנגוס בשמחת חייו ובשקט הנפשי שלו. אך ההתבוננות בדמותו של יעקב אבינו מעניקה לו את הכוח העצום לדעת שבתוך תוכי הנשמה ישנה נקודה עמוקה ששום כוח בעולם אינו יכול לבלוע או לעכל .כאשר האדם מניח את מבטחו באלוקים ותולה את קיומו באמונת אבותיו ,הוא חש כיצד קומתו הרוחנית מתחזקת ונעשית כצור חלמיש ששום שיני זדון אינן יכולות לפגוע בו .האמונה הפשוטה הזו מורה לאדם כיצד לנהל את הנהגתו מתוך רוגע פנימי ,בבחינת לדעת שאין שום שליטה אמיתית למה שמבקש לבלוע את הקדושה ,וממילא הוא צועד בבטחה ובשמחה גדולה מבלי לחוש פחד מפני הרוחות הסוערות סביבו. ומתוך פנימיות הדברים מתבונן האדם אל המצפן הפנימי המכוון את צעדיו בהליכותיו בעולם, מתוך מבט שאינו מבקש להילחם ברוע בכלים חיצוניים כי אם לבנות ולהקים את קומת האמת והצדק שבקרבו .המוסר העמוק העולה מן הפרשה מורה לאדם כי כאשר הוא פוגש בעולם כוחות המבקשים לבלוע או לערער את ערכיו ,דרכו הנכונה אינה להיגרר אחר אותו להט הרסני ואינה לנסות להשיב מלחמה שערה באותם כלי משחט ,אלא להוסיף חיל ואיתנות בבניין שדרתו הרוחנית ,לעמוד כעמוד איתן בטהרה ובפשטות ,וממילא להותיר את כל כוחות הזדון להתנפץ מעצמם מול חומת היושר הפנימי .מתוך כך נבנה אצל האדם מצפן ישר ונקי ,המדריך אותו ללכת בתמימות ובאהבת חינם ,לדעת כי כל מבט של אמת וכל עמידה זקופה של נאמנות לדרכי אבות יש בהם כדי להאיר את האפלה כולה ולהשקיט את כל קולות המלחמה המבקשים לבלוע את נפש האדם. ומכאן ניקח עמנו תובנות עמוקות ומאירות לחיי היום יום ,לדעת כי בכל פעם שהאדם פוגש בחייו קשיים או אתגרים המבקשים לבלוע את מנוחתו ואת אמונתו ,עליו לזכור את עמידתו של יעקב אבינו ,ולהבין שכל כוחות החוץ אינם יכולים לגעת בנקודת הפנימיות של הנשמה כאשר היא איתנה ובטוחה בצור ישראל.

עיקר העניין: ומתוך כל מעמקי הפרשה והסוגיה מתברר כי ריצתו של עשיו לקראת יעקב במחשבת נשיכה ואכילה טומנת בחובה את סוד המאבק המהותי שבין כוחות החומר המבקשים לבלוע את הקדושה ,לבין עמידתה הבלתי מעורערת של נשמת ישראל שצווארה נעשה כעמוד איתן וכמגדל השן אשר שיבר וקהה את שיניו של אותו רשע ,ללמדנו שכל יהודי האוחז באמונת אבותיו ובשבילי התורה הטהורה מוכיח שאין שום שליטה לכוחות החיצוניים על פנימיות חייו, וכל מזימות השונאים מתבטלות מעצמן מול הוד קומתו של הצדיק. וזוהי התשואה הגדולה המלווה את האדם בכל דרכיו ,לדעת כי מתוך אמונה פשוטה ועמידה זקופה מתהפך כל חושך לאור גדול ,וכל רוחות הסערה שבעולם אינן אלא עפר שמתחת כפות רגליו של מי שבוטח בצור עולמים.