כיצד היה מותר ליעקב לשלוח מתנות לעשיו, הרי עבר על איסור לא תחנם?

כיצד היה מותר ליעקב לשלוח מתנות לעשיו, הרי עבר על איסור לא תחנם? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המהלך הדרמטי והנורא של יעקב אבינו ע"ה בפגישתו עם עשיו אחיו .והנה הקשה השואל ,כיצד זה נטל יעקב אבינו ע"ה מכל הבא בידו דורון עתיר נכסים ומשלח אותו מנחה אל עשיו ,והרי קיימא לן בסוגיית הגמרא במסכת…

כיצד היה מותר ליעקב לשלוח מתנות לעשיו, הרי עבר על איסור לא תחנם? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המהלך הדרמטי והנורא של יעקב אבינו ע"ה בפגישתו עם עשיו אחיו .והנה הקשה השואל ,כיצד זה נטל יעקב אבינו ע"ה מכל הבא בידו דורון עתיר נכסים ומשלח אותו מנחה אל עשיו ,והרי קיימא לן בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה שאסור ליתן מתנת חינם לנכרי משום שנאמר לא תחנם ,לא תתן להם מתנת חינם .הרוח הנושבת בין פסוקי המקרא נושאת עמה את חרדת המפגש ואת רטט ההלכה ,עת מתעוררת השאלה הגדולה האם היה בזה משום חרדת פיקוח נפש ,או שמא גדרי מתנה לאדם חשוב ,מכירו ,ועשיר משנים את כל עצם גדר הנתינה ומפקיעים אותה מאיסור מתנת חינם .רעד זך של חרדת הלכה ועומק העיון מתפשט באוויר ,עת אנו קרבים לברר את יסודות ההיתר והוראות המרחק והקירבה בהלכה. ומתוך הדרמה הגדולה שבעצם נתינת הדורון וההכנה למפגש הטעון ,אנו פוסעים בחרדת קודש אל מקראות הקודש בפרשת השבוע ,לראות עין בעין כיצד נטמנו יסודות המנחה והנתינה בתוך פסוקי התורה“ .ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו" (בראשית לב ,טו). הכתוב מתאר את מעשהו של יעקב אבינו ע"ה ,אשר מתוך יראה והכנה לפגישה הקרבה עם עשיו ,בוחר ליטול מקניינו מנחה עשירה וגדולה ולשלחה אליו .מתוך עצם המעשה הזה ,בוקעת ועולה התמיהה ההלכתית העמוקה באשר לאיסור נתינת מתנת חינם לנכרי. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לב ,טו) פירש" :מן הבא בידו ,מן המורגל ברשותו ,ויש מדרש אגדה מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות שאדם צורר בידו ,דבר אחר מן הבא בידו מן המותר לו ,שנטל מעושרותיו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שכל נתינתו של יעקב אבינו ע"ה היתה מחושבת ומדויקת ,מ מורגל ומותר ,כדי לפייס את דעתו של עשיו ולהסיר את חמת אפו. בתרגום אונקלוס (בראשית לב ,טו) מבאר" :ונסיב מן דאתי בידיה תקרובתא לעשו אחוהי" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהנתינה היתה בבחינת תקרובת ומנחה של פיוס המיועדת להביא לשלום ולפדות נפש. בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית לב ,טו) מבאר" :ונסיב מן דאתי בידיה מנחתא לעשו אחוהי, אבנין טבן ומרגלין דאילין אנשא צררין בידיהון" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהמנחה היתה מורכבת מדברים חביבים וחשובים ביותר ,כדי להפגין חשיבות ופיוס כלפי עשיו.

רבינו אברהם אבן עזרא (בראשית לב ,טו) מפרש" :ויקח מן הבא בידו ,ממה שבא תחת ידו ומקניינו, מנחה לעשו אחיו כדי לקרב את דעתו ולבטל איבתו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שכל מטרת הנתינה לא הייתה לשם נדיבות חינם ,אלא מהלך מחושב שמטרתו הצלת נפשות וביטול הסכנה. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לב ,טו) מפרש" :ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו ,עשה כן כדי לפייסו ולשכך חמתו ,לפי שהיה יעקב מתירא ממנו יראה גדולה של פיקוח נפש ,ולכך שלח לו דורון רב" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שכל עצמה של הנתינה יסודה בחשש הסכנה ובצורך להציל את נפשו ונפש ביתו ,ואין זה מגדר מתנת חינם כלל. רבינו פנחס בן משה הלוי בספרו פנים יפות (בראשית לב ,טו) מחדש" :כי יעקב אבינו ע"ה החשיב את קבלת עשיו כאילו היא בעצמה המתנה והשכר שקיבל יעקב ,שכן אצל אדם חשוב עצם הקבלה נחשבת כנתינה" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שעצם העובדה שעשיו נתרצה לקבל את המנחה העניקה ליעקב הנאה וחיזוק ,וממילא נחשב הדבר כמכירה וכחליפין ולא כמתנת חינם. הגאון רבי יצחק אברבנאל בפירושו לתורה (בראשית לב ,יט) מפרש :על הפסוק "ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו" ,ונראה לומר שיעקב ציווה לאמור לעשיו שאין כוונתו במנחתו אשר שלח לו לקבל ממנו איזה טובה ושכר ,אדרבה יעקב שלח לו לאמור שהחשיבות של עשיו נחשבת אצלו כל כך אם יקבל ממנו המנחה ,כאילו עשיו נתן מתנה ליעקב ,וזהו לעבדך ליעקב מנחה היא ,שאני הוא המקבל ולא אתה ,שכל כך חשוב אתה בעיני .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהגדרת עשיו כ אדם חשוב הפכה את נטילת המנחה לנתינת הנאה ליעקב ,ובכך יצאה הנתינה מגדר מתנת חינם. ומתוך בירור מקראות הקודש ומפרשי התורה ,אנו פוסעים אל מעיינות דברי חז"ל בתלמוד, להביט ביסודות איסור נתינת מתנת חינם ובגדרי אדם חשוב ומכירו. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ ע"א) איתא" :דאמר קרא לא תחנם ,לא תתן להם מתנת חנם". הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שגזרו חכמים ולמדו מן המקרא שאין לאדם מישראל להעניק מתנת חינם לנכרי ,לפי שעל ידי המתנה נוצרת חיבה וקירוב הלבבות עמו. בגמרא במסכת עירובין (דף סד ע"ב) איתא" :רבי אליעזר אומר ,המזמין נכרי על הפת ,גורם גלות לו ולבניו" .ועל דברי הגמרא שם ביארו בעלי התוספות (דף סד ע"ב ד"ה והא) ,כי במקום שהנכרי מכירו ויש לישראל הנאה וטובה הימנו ,או בעובד כוכבים עשיר ,אין בזה משום איסור נתינת מתנת חינם, לפי שהנתינה מיועדת לקבלת טובה או לפריעת חוב ואינה חינם. בגמרא במסכת קידושין (דף ז ע"א) איתא" :באדם חשוב ,מנפשיה ואינש אחרינא ,כיון דאילו יהיב לה מתנה שקיל מינה ,בההיא הנאה דקבל ממנה מתנה קניא לה נפשה" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שבעצם העובדה שאדם חשוב מסכים לקבל מתנה מן האחר ,הוא מעניק לנותן הנאה חשובה וגדולה ,ונחשב הדבר כאילו האדם החשוב נתן ולא רק קיבל. ומתוך בירור דברי חז"ל בסוגיות הש"ס ,אנו עולים אל היכלם של גדולי הראשונים ,להעמיק בגדרי איסור לא תחנם ובחלוקה היסודית שבין מתנת חינם לבין נתינה שיש עמה הנאה ופיוס. בעלי התוספות במסכת עירובין (דף סד ע"ב ד"ה והא) חידשו :כי איסור נתינת מתנת חינם לנכרי

נאמר דווקא כשנותן לו בחינם בלא שום תמורה ,אבל בנכרי המכירו ,שאין הנתינה אלא כדי שיעשה עמו טובה או שלא ירע לו ,אין זו מתנת חינם אלא הרי היא כמכירה ממש .עוד ביארו בדבריהם הקדושים ,שאף במתנה ממש לא אסרו אלא בנכרי עני שאין לו מה יאכל ובמתנה זו הוא מחייהו ,מה שאין כן בנכרי עשיר ,שאין המתנה מחיה אותו ואינה נחשבת לחסד של חנם. בעלי התוספות במסכת עבודה זרה (דף כ ע"א ד"ה דאמר) ביארו :כי כל נתינה המביאה לידי סיעוד או רווח פוליטי ומדיני ,או נתינה שנועדה להציל מן הסכנה ולהשקיט חמה ,יצאה מגדר לא תחנם, לפי שיש בה צורך חיוני לנותן ואינה נתינה לחינם. רבינו שלמה בן אברהם ן' אדרת הרשב"א בחידושיו במסכת קידושין (דף ז ע"א) מפרש :את יסוד הדין של אדם חשוב ,וזה תורף בדבריו ,שכיון שהנותן מקבל הנאה גדולה מעצם הסכמתו של האדם החשוב לקבל ממנו ,נחשב האדם החשוב כנותן ההנאה ,והמעשה כולו אינו מתנה אלא חליפין ופיוס. ומתוך יסודות הראשונים ,אנו פוסעים אל בירור דברי האחרונים והפוסקים ,אשר העמידו את ההלכה על מכונה ודנו בעומק השאלה כיצד ניצל יעקב אבינו מאיסור לא תחנם בשלחו מנחה לעשיו. הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (פרשת וישלח ,דרוש ד) תירץ :על פי מה שכתבו התוספות במסכת עירובין ,שבנכרי המכירו מותר ליתן לו מתנה ,לפי שהוא בטוח שעל ידי המתנה יעשה לו הנכרי טובות או שלא ירע לו ,ואין זו מתנת חינם אלא הרי היא כמכירה ממש .לפי זה אתי שפיר מה ששלח יעקב אבינו ע"ה מתנות לעשיו ,כיון שכל מטרתו הייתה לפייסו ושלא ירע לו .עוד הוסיף וכתב שם ,שעשיו לא רצה ליטול את המתנות לפי שחשב שיעקב נותן לו אותן כדי לקבל תמורתן טובת הנאה. עוד תירץ הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש :על פי היסוד השני של התוספות במסכת עירובין ,שאף במתנה ממש לא אסרו ליתן לנכרי אלא דווקא בנכרי עני שאין לו מה יאכל ובמתנה זו הוא מחייהו ,אבל בנכרי עשיר שבלא מתנה זו יש לו הרבה מותר .לפי זה אתי שפיר, דהרי עשיו עשיר גדול היה ,ולפיכך היה מותר ליתן לו מתנה. הגאון רבי שלמה דרמר בספרו פני שלמה (על הגמרא במסכת קידושין דף ז ע"א) חידש :כי יסוד הדין של אדם חשוב שייך אף בנכרי .והנה יש לחקור ולתרץ ,שאם נותנים מתנה לנכרי שהוא אדם חשוב, אין זו נתינת חינם אלא הרי היא כמכירה ,שהרי האדם החשוב מעניק הנאה לנותן בעצם הסכמתו ליטול ממנו .ומיושב היטב ,שכיון שעשיו היה לו דין אדם חשוב ,החשיב יעקב את קבלתו של עשיו כאילו עשיו הוא שנתן הנאה ליעקב ,וממילא יצאה הנתינה מגדר איסור לא תחנם. ובירור פשוט וברור עולה עוד בסוגיה זו :דכיון שהיה יעקב אבינו במצב של פיקוח נפש ממש, שהרי היה ירא וחרד מפני עשיו שמא יבוא והכהו אם על בנים ,בזה לכולי עלמא מותר לשלוח לו מתנות ודורון כדי לפייסו ולהציל את הנפשות ,ואין בזה שום חשש איסור לא תחנם. ומתוך יסודות האחרונים ,אנו פוסעים אל בירור דברי גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמידו את גדרי השלטון ,הדיפלומטיה והצלת הנפשות במגעים מול אומות העולם.

מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (פרשת וישלח) חידש :כי בכל נתינה לנכרי אשר עיקרה נועד למנוע איבה ,להציל מסכנה או לייצר משא ומתן מדיני וביטחוני ,לית בה משום איסור לא תחנם כלל .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שאיסור לא תחנם נתרבה ונקבע דווקא בנתינה של חיבה יתירה ונדיבות חסרת תכלית ,אך כל נתינה שהיא חלק ממנגנון של הצלה ,פיוס או מניעת נזק, נחשבת כמכר ופריעת חוב לכל דבר ועניין. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק י ,יורה דעה סימן מב) ביאר :כי במקום שיש בו חשש איבה או פיקוח נפש ,ואפילו ספק פיקוח נפש רחוק ,מותר ליתן מתנות ודורון לנכרים ולשריהם .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שביחסי חוץ ובשעות חירום ,עצם שיכוך החמה והבטחת השלום נחשבים כתמורה מוחשית ויקירת ערך ,ואין בזה שום נדנוד של נתינת מתנת חינם. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (קצור שולחן ערוך ,יורה דעה סימן קנא) הבהיר :כי אף לכתחילה ,כאשר נותנים מתנה לנכרי שיש עמו קשרי מסחר ,שכנות או הנהגה ,והנתינה נועדה להבטיח את שקט בני המדינה או למנוע הטרדות ואיבה ,מותר הדבר ללא שום פקפוק ,שכן כל נתינה שיש עמה ריווח וחיזוק מעמד ישראל אינה נקראת מתנת חינם. ומתוך הבירור ההלכתי הזך ,אנו פוסעים אל התרגום המעשי והוראת ההלכה למעשה העולה מתוך סוגיה זו לכל תחומי החיים ויחסי האנוש. נפקא מינה ראשונה מתבטאת בנתינת מתנה לנכרי שיש עמו קשרי מסחר או שכנות .אם הנתינה מיועדת לחזק את הקשר העסקי ,למנוע איבה או להבטיח טובות הנאה וסיוע בעתיד ,הרי שאינה נחשבת למתנת חינם אלא כמכירה וכחליפין ,ומותר ליתנה ללא חשש איסור לא תחנם. נפקא מינה שנייה נוגעת לנתינת מתנה לנכרי עשיר או לאדם חשוב ובעל עמדה .כיון שאדם חשוב מעניק הנאה לנותן עצמו בעצם הסכמתו לקבל את המנחה ,וכיון שנכרי עשיר אינו נסמך על המתנה למחייתו ,יצאה הנתינה מגדר מתנת חינם ומותר להעניק לו דורון ומתנה. נפקא מינה שלישית נוגעת למצבי סכנה ,פיקוח נפש או צורך מדיני וביטחוני .בכל מקום שבו הנתינה נועדה לפייס ,להשקיט חמה ולמנוע נזק או סכנה מיהודי ,מותר ומצווה לשלוח דורונות ומתנות ,שכן פדיון הנפש ושמיטת הסכנה הם התמורה הגדולה ביותר. ומתוך הבירור ההלכתי והטקטי ,אנו עולים אל הרחבת הרעיון ועומק התבונה הגנוזה בהנהגת אבות ,מתוך מראות הפרשה. ונראה לבאר ולהסביר ,כי מעשהו של יעקב אבינו ע"ה בשליחת המנחה לעשיו מלמד על דרך התבונה והעורמה הקדושה הנדרשת ממי שמנווט את דרכו בתוך עולם מעשה מורכב .התורה אינה דורשת מן היהודי תמימות עיוורת או הפקרה של נכסיו ונפשו ,אלא אדרבה ,מעניקה לו את הכלים לפעול בחכמה ,להשקיט סערות ולפייס רוחות רעות .נתינת הדורון לא הייתה כניסה או התבטלות, אלא מהלך מחושב שמטרתו להפוך את כוח הממונות והחומריות למגן ולמחסה בעת צרה. ונראה עוד להרחיב ,כי היסוד המופלא של אדם חשוב הפוך את הקבלה לנתינה גילה לנו עומק חדש בתורת יחסי האנוש .לעיתים ,עצם מוכנותו של האדם לתת מקום לזולתו ,להחשיבו ולפייסו,

היא זו המעניקה לנותן את הרווח הגדול ביותר .יעקב אבינו ע"ה השתמש בהכרה הזו כדי להעלות את המפגש הטעון ממקום של עימות ואלימות למקום של דיפלומטיה ,כבוד ופיוס. ונראה להוסיף ולבאר ,כי החיבור בין חרדת פיקוח הנפש לבין גדרי ההלכה הטהורים מראה כי אין כל סתירה בין דאגה קיומית לבין שמירה על קדושת המצוות .התורה הקדושה היא תורת חיים ,ומתוכה נשאבים המקורות וההיתרים להציל נפשות ,להבטיח את קיומו של עם ישראל, ולהפוך כל נתינה חומרית למעשה של הצלה ופדיון. ומתוך העומק הרעיוני ,אנו פוסעים אל מרחבי המחשבה והנפש ,לראות כיצד מאבקו של יעקב אבינו ע"ה והכרעותיו ברגעי המבחן משתקפים במעמקי נשמתו של כל אדם ואדם. ונראה ליישב ולהסביר ,כי נתינת המנחה והדורון אינה רק תכסיס חיצוני של פיוס ,אלא היא בבואה זכה למבנה הנפש ולחובת הוויתור למען מטלה נעלה יותר .בתוך שאון החיים ,האדם נדרש לעיתים לשכוח את גאוותו ,למחול על כבודו ולהשתמש בממונו ובמשאביו כדי למנוע מחלוקת ולהשקיט חמה .הנכונות לוותר ולתת אינה מעידה על חולשה ,אלא על חוסן נפשי כביר ועל יכולת להבחין בין עיקר לתפל. ונראה עוד להעמיק ,כי היסוד של אדם חשוב המהפך את הקבלה לנתינה מלמד את האדם יסוד נורא בכל הקשרים שבין אדם לחברו .כשהאדם יודע להעניק לזולתו תחושת חשיבות ומקום ,הוא אינו ממעיט את עצמו ,אלא אדרבה ,פותח פתח של הנאה וקירבה זכה .הענקת כבוד לאחר והארת פנים אליו הן כלי אדיר לפתיחת הלבבות ולפריצת חומות של איבה וחשדנות. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הביטחון והאמונה היוקדים בלבו של האדם נבחנים דווקא ברגעים שבהם הוא נדרש להשתמש באמצעים גשמיים כדי להינצל .יעקב אבינו אינו מסתפק בתפילה בלבד ,אלא פועל בכל כוחו דרך הטבע וההשתדלות ,מתוך הבנה זכה כי ההשתדלות האנושית וההקפדה על גדרי ההלכה אינן בסתירה לאמונה ,אלא הן הכלי שדרכו שורה הברכה והישועה. אנו פוסעים אל המצפן המוסרי הפנימי הנבנה מתוך סוגיה מופלאה זו ,להארת אורחות החיים במבט זך ומוסרי. ונראה להסביר ולבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מתוך הנהגת יעקב אבינו הוא חובת האדם לפעול בתבונה ,באחריות ובאורך רוח ,בלא לתת לגאווה או לכעס לנהל את צעדיו .הנכונות לפייס ,לשלוח דורון ולהנמיך קומה למען השלום והצלת הנפשות ,אינה הפסד או פחיתות כבוד, אלא דרגתו הגבוהה ביותר של אדם השולט ברוחו ויודע לכלכל את דבריו במשפט. ונראה עוד להוסיף ,כי מוסר התורה מלמדנו שגם בשעה שהאדם נמצא במאבק קשה או בעימות מורכב ,אין הוא פטור מלהביט על הזולת בעין מפוקחת ולמצוא את הדרך הישרה להגיע אל לבו. השימוש בחכמה ,בהשתדלות נכונה ובדיבור המכבד את המקבל ,הוא מופת ליושר מוסרי המעדיף את בניין השלום ואת מניעת הנזק על פני ניצחון עקר ואיבה מתמשכת. ונראה עוד לחדד ,כי המבחן האמיתי לאופיו של האדם נמדד ביכולתו לשלב בין אמונה יוקדת בהשי"ת לבין פיכחון מלא בעולם המעשה .היושר המוסרי תובע מן האדם שלא לסמוך על הנס

בלבד ,אלא לעשות את כל האמצעים ההלכתיים והאנושיים כדי לחלץ את עצמו ואת סביבתו מן הסכנה ,מתוך נאמנות מוחלטת לדרכי התורה ולמצוותיה. בשבילי היום יום ניקח עמנו תובנות נעלות ומאירות לראיית אורחות חיינו .האדם נדרש לדעת כי הוויתור והפיוס למען השלום הם גבורה אמיתית ,וכי הדיבור המכבד והארת הפנים לזולת מסוגלים לפתוח שערים נעולים ולפורר חומות אדירות של איבה.

עיקר העניין: הנה נחשפה לפנינו מסכת מופלאה שבה מתלכדים לימוד פרשת השבוע והוראות ההלכה למארג אחד מזהיר .התמיהה הגדולה כיצד מותר היה ליעקב אבינו ע"ה לשלוח מתנות לעשיו והרי עבר על איסור לא תחנם ,פתחה לנו צוהר לעומק גדרי ההלכה ופנימיות התורה .מתוך דברי גדולי המפרשים ,הראשונים והאחרונים ,התברר כי נתינה לנכרי המכירו או עשיר ,וכן נתינה לאדם חשוב שקבלתו נחשבת כנתינת הנאה לנותן ,אינן בכלל מתנת חינם אלא כמכירה וחליפין ממש .ומעל הכל ,כשהדבר נוגע לפיקוח נפש ,להצלת נפשות ולמניעת איבה וסכנה ,מותר ומצווה לשלוח דורון ומתנות כדי לפייס ולהשקיט חמה. נמצאנו למדים כי מתוך חכמת ההשתדלות והקפדה על גדרי ההלכה ,זוכה האדם להפוך כל מעשה גשמי לכלי של ישועה והצלה. היכולת להנמיך קומה ולפייס בעת צרה היא העוצמה הרוחנית העמוקה ביותר של נפש האדם .ההשתדלות המושכלת בשילוב אמונה תמימה הן השביל הזהב המוליך את האדם לחוף מבטחים.