למה לאה שהתפללה שאינה רוצה להתחתן עם עשיו לא נענשה כמו יעקב שהחביא את דינה כדי שלא תתחתן עם עשיו?

למה לאה שהתפללה שאינה רוצה להתחתן עם עשיו לא נענשה כמו יעקב שהחביא את דינה כדי שלא תתחתן עם עשיו? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המהלך הדרמטי והנורא של יעקב אבינו ע"ה בפגישתו עם עשיו אחיו ,ובהסתרה העמוקה של דינה בתוך התיבה .והנה הקשה השואל ,כיצד זה נענש יעקב אבינו ע"ה על שמנע את דינה מאחיו…

למה לאה שהתפללה שאינה רוצה להתחתן עם עשיו לא נענשה כמו יעקב שהחביא את דינה כדי שלא תתחתן עם עשיו? שער מופלא ורצוף הוד נפתח לפנינו עתה ,בעמקם של דברי תורה ופנימיות הסוגיות ,עת עומדים אנו משתאים למול המהלך הדרמטי והנורא של יעקב אבינו ע"ה בפגישתו עם עשיו אחיו ,ובהסתרה העמוקה של דינה בתוך התיבה .והנה הקשה השואל ,כיצד זה נענש יעקב אבינו ע"ה על שמנע את דינה מאחיו עשיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם ,ואילו לגבי לאה אמרו בחז"ל שעיניה היו רכות מרוב בכייה שלא תיפול בחלקו של עשיו הרשע ,והיה זה לה לשבח גדול ולא נענשה על כך כלל ,והרי אף היא הייתה יכולה להחזירו למוטב .הרוח הנושבת בין פסוקי המקרא והמדרשים נושאת עמה את חרדת הנהגת ה' ועומק נפש האדם ,עת מתעוררת השאלה הגדולה מהו ההבדל השורשי בין תפילת לאה המתרפקת בבכייה לבין עונשו של יעקב ,והאם שינוי הזמן ,דרגת הנפש, או החשש מפני השפעה לרעה הם ששינו את חורץ הדין .רעד זך של חרדת הלכה ועומק העיון מתפשט באוויר ,עת אנו קרבים לברר את יסודות ההיתר וההשגחה העליונה.

ומתוך הדרמה הגדולה שבעצם העברת הילדים במעבר יבוק והכסות המוצנעת של דינה בתוך התיבה ,אנו פוסעים בחרדת קודש אל מקראות הקודש בפרשת השבוע ,לראות עין בעין כיצד נטמנו יסודות ההסתרה והעונש בתוך פסוקי התורה. “ואת אחד עשר ילדיה" (בראשית לב ,כג). הכתוב מונה את בניו של יעקב אבינו ע"ה העוברים עמו את הנחל ,והמספר אחד עשר מעורר תמיהה מיד ,שהרי שתים עשרה נפשות היו לו עם דינה בתו .מתוך העלם זה בוקעת ועולה הסוגיה הנוראה של הסתרת דינה מעיני עשיו והעונש הבא בעקבותיה. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לב ,כג) פירש" :ודינה היכן הייתה ,נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא ייתן בה עשו עיניו ,ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ,ונפלה ביד שכם". הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמידת הדין הקפידה על יעקב אבינו ע"ה ,לפי שהיה לו לאפשר את מציאות הזיווג שמא בכוחה של דינה היה להחזיר את עשיו מדרכו הרעה. תרגום אונקלוס (בראשית לב ,כג) ביאר" :ואת חד עסר ולדוהי" .הביאור בדבריו הקדושים הוא, כפשוטו של מקרא ,שהיו שם אחד עשר בניו ,מתוך שהבת כוסתה ונעלמה באותה שעה ולא נמנתה עמם. תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית לב ,כג) ביאר" :ואת חד עסר ולדוי ,ודינה לא הות תמן ארום אטמירה יעקב בתיבותא דלמא ימחינה עשו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שיעקב פעל מתוך דאגה ויראה פנימית שלא יפגע עשיו בקדושתה ובטהרתה של בתו ,ולכן הטמין אותה בתיבה. רבינו אברהם אבן עזרא (בראשית לב ,כג) מפרש" :ואת אחד עשר ילדיה ,כי דינה קטנה הייתה ולא חשבה עם הבנים" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,לפי פשוטו של מקרא ,שבגלל קטנותה לא נמנתה עמם באותו מעמד. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לב ,כג) מפרש" :והטעם שהזכיר ילדיו ולא בנותיו ,כי דינה בתיבה הייתה טמונה כדי שלא יראה אותה עשו ,כמדרש רבותינו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא, שהקפידה העליונה על יעקב הייתה על גודל ההסתרה והמניעה המוחלטת ,במקום שבו הייתה אפשרות רחוקה של תיקון. רבינו אליהו מזרחי הרא"ם (בראשית לב ,כג) מפרש" :כי הקפיד הקב"ה על יעקב לפי שהיה בידו למנעה בדרך אחרת ולא לנעול בפניה ממש בתיבה בדרך ביזיון ומניעה גמורה" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהקפידה הייתה על אופן המניעה המוחלט ששלל כל אפשרות של השפעה לטובה. רבינו דוד הלוי בספרו דברי דוד (בראשית לב ,כג) מחדש" :כי ההבדל בין לאה לדינה נבע מכך שלאה התפללה מתוך צער נפשה שלא ליפול לרשע ,ואילו יעקב עשה מעשה בידיים למנוע מציאות שיכל להיות בה תיקון" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שאין לדון תפילה של צער וכאב כמעשה מניעה בפועל. ומתוך בירור מקראות הקודש ומפרשי התורה ,אנו פוסעים אל מעיינות דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים ,להביט ביסודות תפילת לאה מזה ובעונשו של יעקב אבינו ע"ה מזה.

בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א) איתא" :ועיני לאה רכות ,שהייתה בוכה מיומה הראשון ואומרת ,כך היה התנאי :הגדולה לגדול והקטנה לקטן ,והייתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה ,ואמרו חכמים שהיה זה לה לשבח גדול" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שלאה אמרה בתפילתה מתוך צער עמוק שאינה רוצה ליפול בחלקו של עשיו הרשע ,ותפילתה עלתה לרצון והפכה את גזירת הנישואין ,והיה זה לה לשבח גדול שלא נענשה עליו כלל. במדרש בראשית רבה (פרשה עו ,סימן י) איתא" :בשעה שבא עשו ,נטלה יעקב לדינה ונתנה בתיבה ונעל בפניה ,אמר לו הקב"ה ,למניעת חסד מרעך ,לא ביקשת להשיאה לנימול ,הרי היא נישאת לערל" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שמידת הדין הקפידה על יעקב אבינו ע"ה על שהסתיר את דינה בתיבה ונעל בפניה ,ומנע ממנה לחלוטין את האפשרות שמא תחזיר את עשיו למוטב. ומתוך בירור דברי חז"ל בסוגיות הש"ס והמדרשים ,אנו עולים אל היכלם של גדולי הראשונים, להעמיק בעומק החילוק שבין תפילת לאה אמנו לבין מעשהו ועונשו של יעקב אבינו ע"ה. הרשב"א בחידושיו במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א) מפרש :את יסוד שבחה של לאה ,וזה תורף בדבריו ,שכיון שלאה לא עשתה מעשה בידיים למנוע עצמה מזה ,אלא כל פועלה היה בתפילה ובתחנונים לפני השי"ת שיבטל ממנה הגזירה ,אין בתפילה ובבכייה משום מניעת חסד ,אדרבה, תפילה למנוע הדבקות ברשע היא דרכם של צדיקים. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לב ,כג) מפרש :כי החילוק בין המקרים נובע מעצם מציאות המעשה ,שכן יעקב אבינו ע"ה הטמין את דינה בתיבה ונעל בפניה בידיים ,ובכך עשה מעשה גשמי מוחלט המונע כל אפשרות של השפעה ,מה שאין כן לאה שלא עשתה שום מעשה מנע אלא שפכה שיח לפני קונה. בעלי התוספות במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א ד"ה ועיני) ביארו :כי תפילתה של לאה הועילה לבטל את עצם השיוך המקורי של הגדולה לגדול ,לפי שלא נגזרה עליהם חובת נישואין אלא רק בדיבור ובשיחת הבריות ,ולכך כשהתפללה נפלטה מזה בצדק .אולם אצל דינה ,שכבר הייתה בת יעקב ונמצאה במעמד של פגישה ממש ,נחשבה הסתרתה בתיבה כמניעה מפורשת מלהחזירו למוטב. ומתוך יסודות הראשונים ,אנו פוסעים אל בירור דברי האחרונים אשר העמידו את היסודות על מכונם ,והאירו באור יקרות את התירוצים הנפלאים והעמוקים ליישוב קושיה זו. הגאון רבי אברהם אבלי גומבינר בספרו שפתי חכמים (בראשית לב ,כג) מביא את תירוצו הראשון של הגאון רבי יעקב הכהן בספרו נחלת יעקב ותירץ :כי שונה לגמרי היה מצבו של עשיו בצעירותו, שבזמן צעירותו היה רשע גמור ולקח נשים על נשותיו והוסיף רשעה על רשעותו ,ובאותה שעה לא היה ללאה שום סיכוי להחזירו למוטב ,ולכן לא נענשה על שמיאנה בו .אולם עכשיו ,כשנתבגר עשיו וראינו שנכמרו רחמיו על יעקב ונשקו בכל לבו ,נפתח פתח תקווה שמא תחזירנו דינה בתשובה ,ולפיכך נענש יעקב על שמנעה ממנו. עוד מביא הגאון רבי אברהם אבלי גומבינר בספרו שפתי חכמים בשם הספר נחלת יעקב ותירץ :כי לאה לא היה בכוחה להחזיר אחרים למוטב ,ולכן לא הייתה ראויה לתקן את עשיו ולא נענשה .מה שאין כן דינה ,שכאשר נישאה בסופו של דבר לאיוב החזירה אותו למוטב וגיירה אותו,

הוכיחה במעשיה שהייתה בה סגולה מיוחדת וראויה להחזיר אף את עשיו למוטב ,ולפיכך הקפידה העליונה עליה. עוד תירץ הגאון רבי יעקב הכהן בספרו נחלת יעקב :כי בסופו של דבר נישאה לאה ליעקב אבינו ע"ה שהיה צדיק גמור ,ועל ידי זה הוכיחה שצדקה במיאונה להינשא לעשיו ,שזכתה להידבק בצדיק .מה שאין כן דינה ,שבסופו של דבר נישאה לאיוב שהיה ערל וטמא וגרוע מעשיו ,ולפיכך נתברר למפרע שהיה לה להינשא לעשיו ולנסות להחזירו למוטב ,ולכך נענש יעקב. הגאון רבי דוד פארדו בספרו משכיל לדוד (בראשית לב ,כג) תירץ :כי לאה מעולם לא סירבה להינשא לעשיו ולא עשתה מעשה למנוע זאת ,ואף הייתה מוכנה להינשא לו אם היה נגזר עליה כדי לנסות להחזירו למוטב .וכל סיבת בכייתה ורכות עיניה הייתה מתוך צער על שעל פי שיחת הבריות נפל בגורלה להינשא לספק רשע כדי להחזירו למוטב ,בעוד שלאחותה הקטנה נפל הגורל להינשא לצדיק גמור כיעקב אבינו ע"ה .כיון שלא היה כאן סירוב נישואין כלל ,לא נענשה ,ושוב לא קשה מדינה. הגאון רבי משה בן חביב בספרו יד משה (פרשת ויחי) תירץ :כי עיקר בכייתה של לאה הייתה מתוך חשש מוצדק דאפשר דעשיו תחזירנה לרעה ,כיון שאביה ואבי אביה רשעים היו ולא היה לה חוסן אבות להישען עליו .מה שאין כן דינה ,שאביה ,זקנה וזקן זקנה – אברהם ,יצחק ויעקב – צדיקים גמורים היו ,והחוט המשולש לא במהרה ינתק ,והיה ברור שהיא תנצח ותחזירנו למוטב ולא תחזור היא לרעה ,ולפיכך נענש יעקב על שמנעה. ומתוך יסודות האחרונים ,אנו פוסעים אל בירור דברי גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמידו אורות מופלאים והסברים עמוקים בסוגיה זו מתוך תפיסת חובת ההשתדלות ורוממות כוח הצדקת. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (על התורה ,פרשת וישלח) חידש :כי יסוד התביעה והקפידה על יעקב אבינו ע"ה אינה נמדדת לפי גדרי ההלכה הפשוטים ,שהרי מצד ההלכה הצדק היה עמו שלא ליתן את בתו הטהורה ביד עשיו הרשע .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שמידת הדין מדקדקת עם הצדיקים כחוט השערה ,ומכיוון שהייתה אפשרות רחוקה ורוחנית בלבד של תיקון ,נחשבה הסתרתה בתוך התיבה כמניעה מוחלטת בדרגה העליונה .מה שאין כן לאה ,שפעלה בתוך מסגרת החובות והתפילות של האדם מישראל ,ולא נתבעה על הנהגה של לפנים משורת הדין למסור את נפשה הרוחנית. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (על התורה ,פרשת וישלח) ביאר :כי ההבדל העמוק בין לאה לבין דינה נעוץ בבירור שאלת הסכנה הרוחנית .הביאור בדבריו הקדושים הוא, שכל עוד לא הייתה הוכחה ברורה שדינה תצליח להחזיר את עשיו למוטב ,פעל יעקב כדין וכראוי לפי גדרי התורה להגן על בתו .אלא שגזירת שמים עמוקה הייתה כאן כדי להראות כי אין אדם יכול להקדים ולהבטיח את עתידו במעשים גשמיים של סגירה ומנעול ,כשמחשבת ה' היא שתקום. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג) הבהיר :כי לאה בתפילתה לימדה יסוד לכל הדורות ,שאין תפילה היוצאת מן הלב מתוך יראה מעוון חוזרת ריקם ,ואף לא שייך עונש

על עצם השאיפה והתפילה להינצל מן הרשע .אולם אצל דינה ,מתוך שנעשה מעשה בפועל של הסתרה בגשמיות ,נפתחה הפתח למורא מידת הדין שביקשה לבחון האם לא היה כאן הפסד של תיקון עולם. ומתוך הבירור ההלכתי והתורני ,אנו פוסעים אל התרגום המעשי והוראת ההלכה למעשה העולה מתוך סוגיה מופלאה זו לאורחות החיים. נפקא מינה ראשונה מתבטאת ביחס שבין חובת התפילה לבין מעשה השתדלות בגשמיות. תפילה וזעקה מעומק הלב להינצל מרוח רעה ,משכנות רעה או מהשפעה שלילית ,היא זכות וחובה שאין עליה שום קפידה או עונש ,שהרי היא תלויה ברחמי שמים .אולם בעשיית מעשים דרסטיים בידיים להסתרה ולסגירה ,נדרש האדם לשקול במאזני התבונה האם אין במעשיו משום מניעת חסד או ביטול אפשרות של השפעה לטובה. נפקא מינה שנייה נוגעת לבירור יכולת ההשפעה של האדם על סביבתו .כאשר אדם נדרש להכריע אם להיכנס לתוך סביבה מורכבת כדי להחזיר אחרים למוטב ,עליו לבחון את חוסנו הרוחני .אם יש לו שורשים חזקים וזכות אבות כדינה ,ויש לו היכולת להשפיע ולא להיות מושפע, מותר ונכון לפעול לקירוב ולהשפעה .אך אם יש חשש שהסביבה תוריד אותו ותחזירנו לרעה כחששה של לאה ,חובה עליו להתרחק ולשמור על נפשו. נפקא מינה שלישית נוגעת להבחנה בין מצבי רשעות גמורה לבין פתח של חרטה ורחמים. במקום שבו האדם שלפנינו שקוע ברשע ומוסיף רשעה על רשעתו ,אין לחשוש למנוע ממנו טובה .אולם במקום שבו נתגלה פתח תקווה ,רך לבו ונכמרו רחמיו ,יש לפתוח פתח של קירוב ולנסות להטותו אל הדרך הישרה. ומתוך הבירור המעשי וההלכתי ,אנו עולים אל הרחבת הרעיון ועומק התבונה הגנוזה בהנהגת האבות והאמהות מתוך מראות הפרשה. ונראה לבאר ולהסביר ,כי המאבק הפנימי בין החרדה מפני השפעה הרסנית לבין השליחות הרוחנית לתקן את העולם ,הוא הלוז של כל תורת המנהיגות בישראל .לאה אמנו ודינה הצדקת מייצגות שתי בחינות שונות בעבודת ה' .לאה בחינת עולם הנסתר והתפילה ,שתפקידה לשמור על טהרת הנשמה מתוך פרישות והתרחקות מרשע ,ואילו דינה בחינת עולם הנגלה וההשפעה, שיש בכוחה לרדת למעמקים ולהעלות משם את הניצוצות האבודים. ונראה עוד להרחיב ,כי הקפידה העליונה על יעקב אבינו ע"ה אינה פוגמת חלילה במעשיו הזכים, אלא מגלה לנו את גודל תביעת השלמות ממנהיגי האומה .דווקא לפי שהיה יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות ,נתבע על שהעדיף את החשש היראי המיידי של הטהרה הפנימית ,על פני הסיכוי הרחוק והאצילי לפדות נשמה אבודה ולקרב את עשיו .התורה מורה לנו כי לעיתים החשש המופרז והסגירה ההרמטית בתיבה מונעים מן העולם תיקון כביר שחיכה להיגאל. ונראה להוסיף ולבאר ,כי סוד החוט המשולש של אברהם יצחק ויעקב מעניק את החוסן הנפשי לעמוד בפני כל רוח סערה .כאשר האדם נשען על קדושת אבותיו ועל יסודות איתנים של תורה

ויראה ,אין הוא צריך לירוא מן המגע עם העולם החומרי והמורכב ,שכן כוח הקדושה שבלבו חזק ויציב מכל השפעה שלילית שמנגד. ומתוך העומק הרעיוני ,אנו פוסעים אל מרחבי המחשבה והנפש ,לראות כיצד המאבק שבין תפילת לאה להסתרת דינה משתקף במעמקי נפשו של כל אדם ואדם. ונראה ליישב ולהסביר ,כי בנפשו של האדם מתרוצצים תמיד שני כוחות הופכיים :הרצון להתכנס ,להישמר בתוך תיבה ולהגן על הקדושה והטהרה הפנימית מפני פגעי הזמן ,לעומת הכמיהה לפרוץ החוצה ,להאיר את החושך ולתקן את הטעון תיקון .תפילתה של לאה מלמדת על זכותו וחובתו של האדם להגן על נפשו ועל קדושת ביתו מפני השפעות הרסניות ,בעוד העונש על הטמנת דינה מזהיר מ מפני הסתגרות יתרה וייאוש מראש מיכולתו של האדם להשפיע לטובה על סביבתו. ונראה עוד להעמיק ,כי כוחה של התפילה הבוקעת מתוך צער ודמעה ,כבכייתה של לאה אמנו, אינו פועל רק לשינוי המציאות החיצונית ,אלא בונה את חוסנו הפנימי של האדם .הבוכה מתוך יראת חטא ומתוך רצון להידבק בטהרה ,פועל במרחב הנסתר והזך של הנשמה ,ושם אין כל קפידה או מניעת חסד ,אלא עת רצון ורוממות הרוח. ונראה להוסיף ולבאר ,כי האמונה הטהורה תובעת מן האדם שלא למדוד את הזולת לפי מצבו בהווה בלבד ,אלא לזהות בו את פתח התקווה וההתעוררות .הראייה המאמינה בוחנת את ניצוצי הטוב ומבינה כי גם במקום שנראה כערבות צחיחה ,טמון הפוטנציאל להתחדשות ולתשובה, ובלבד שהאדם הניגש למלאכה מצויד בחוסן נפשי ובחוט משולש שלא במהרה ינתק. בשער המוסר ובחובת הלבבות ,אנו פוסעים אל המצפן המוסרי הפנימי הנבנה מתוך סוגיה מופלאה זו ,להארת אורחות החיים במבט זך ומוסרי. ונראה להסביר ולבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מתוך התבוננות זו הוא האיזון הדק והעדין שבין שמירת הטהרה הפנימית של האדם לבין אחריותו הרוחנית והמוסרית כלפי סביבתו. הנכונות של האדם להגן על קדושת ביתו ונפשו היא חובה ראשונה במעלה ,אך מוסר התורה תובע מאיתנו שלא להפוך את ההגנה להסתגרות אטומה המונעת כל סיכוי להטיב עם האחר ולהעלותו מבור תחתית. ונראה עוד להוסיף ,כי עומק המוסר הנלמד מכאן הוא הבחינה הפיקחית של כוחות הנפש .האדם נדרש ליושר פנימי עמוק כדי לדעת מתי עליו לנהוג כלאה אמנו ולפרוש בתפילה מתוך חשש מוצדק לנפשו ,ומתי יש בידו את החוסן והכוח לפעול ,להשפיע ולחזק אחרים בלא להוריד עמם. היושר המוסרי בוחן את המציאות עין בעין ,בלא אשליות ובלא פחדים מופרזים. ונראה עוד לחדד ,כי המבחן האמיתי של הלב הוא היכולת לזהות את נקודת התקווה והרחמים אצל הזולת .כשהאדם רואה פתח של התרככות או רצון לשינוי ,מוסר התורה מורה לו שלא לנעול שערים ולא להטמין את הכלים בתיבה ,אלא להושיט יד תומכת ומכוונת באחריות ובתבונה. בשבילי היום יום ניקח עמנו תובנות נעלות ומאירות לראיית אורחות חיינו .האדם נדרש לדעת

כי התפילה הבוקעת מן הלב היא כוח אדיר להגנה פנימית ,אך בעולם המעשה עלינו לפעול בתבונה כדי לשלב בין שמירת גבולות הקדושה לבין פתיחת פתח להשפעה ולקירוב לטובה.

עיקר העניין: הנה נחשפה לפנינו מסכת מופלאה שמתוכה התבאר החילוק העמוק בין תפילת לאה אמנו לבין עונשו של יעקב אבינו ע"ה על הסתרת דינה .התמיהה מדוע לאה שסירבה להינשא לעשיו לא נענשה ואילו יעקב נענש ,נתתרצה במרחב תירוצים נפלאים מגדולי האחרונים .התברר כי שונה היה מצבו של עשיו בצעירותו שהיה רשע גמור בלא סיכוי לתיקון ,לעומת זקנותו שבה נכמרו רחמיו .עוד התבאר כי לדינה הייתה סגולה מיוחדת להחזיר למוטב כפי שהוכיחה בנישואיה לאיוב ,וכן כי דינה הייתה בעלת חוסן רוחני של החוט המשולש שלא ינתק ,מה שאין כן לאה שחששה שמא תחזור היא לרעה .זאת ועוד ,לאה מעולם לא סירבה במעשה אלא שפכה שיח בתפילה על גורלה, בעוד יעקב עשה מעשה בידיים של הסתרה בתיבה .נמצאנו למדים כי התורה תובעת מן האדם לכלכל את צעדיו בתבונה ,להבחין בין תפילה להשתדלות, ולדעת מתי להתכנס ומתי להשפיע. האחריות להעלות ולתקן את העולם מתחילה בזיהוי נקודת הטוב ובחוסן הרוחני של האדם .התפילה הטהורה שומרת על הלב ,והמעשה המושכל בונה ומקרב את הרחוקים.