צדיק ורשע הנכנסים יחד האם צריך לקום בפני הצדיק, משום שנראה כאילו קם בפני הרשע? הוכח מפרשת השבוע!
צדיק ורשע הנכנסים יחד האם צריך לקום בפני הצדיק, משום שנראה כאילו קם בפני הרשע? הוכח מפרשת השבוע! הלב רוטט ומתפלץ מול הוד קדומים ,עת יעקב אבינו פוסע לקראת אחיו עשיו הרשע ,וכורע ומשתחווה ארצה שבע פעמים ,באחד הרגעים המורכבים והדרמטיים ביותר בתולדות האומה. מול שאלת הקיום של מפגש האור מול החושך ,עומדת השאלה המרעידה את אמות הסיפים של ההלכה והמחשבה :כאשר צדיק ורשע…
צדיק ורשע הנכנסים יחד האם צריך לקום בפני הצדיק, משום שנראה כאילו קם בפני הרשע? הוכח מפרשת השבוע! הלב רוטט ומתפלץ מול הוד קדומים ,עת יעקב אבינו פוסע לקראת אחיו עשיו הרשע ,וכורע ומשתחווה ארצה שבע פעמים ,באחד הרגעים המורכבים והדרמטיים ביותר בתולדות האומה. מול שאלת הקיום של מפגש האור מול החושך ,עומדת השאלה המרעידה את אמות הסיפים של ההלכה והמחשבה :כאשר צדיק ורשע נצבים יחד ,או כאשר מעשהו של אדם נראה כלפי חוץ ככבוד הניתן לרשע ,האם חוששים אנו למראית עין ולחשד הבריות ,או שמא גובר עשה דכבוד התורה וכבוד השם על כל שיקול חיצוני? הדילמה מפלחת את הלב ,האם מותר לאדם להסתכן במראית עין פגומה למען האמת העליונה ,והיכן גבולות ההנהגה הנדרשת מן האדם העומד במבחן הדורות? ומתוך הסערה הגדולה והרעדה הפוצעת את הלב ,אנו פוסעים אל מול אורם הבהיר של הפסוקים הקדושים מפרשת השבוע ,המאירים את סוד ההנהגה והמבט העמוק של אבי האומה. והנה הדברים מבוארים בפרשתנו" :והוא עבר לפניהם וישתחוו ארצה שבע פעמים עד גישתו עד אחיו" (פרק ל"ג פסוק ג). הזהר הקדוש (חלק א דף קעא) ביאר :וכי יעקב הבחיר שבאבות השתחווה לעשיו הרשע שהיה
בצד של אל אחר ומי שנשתחווה לו נחשב כאילו משתחווה לאל אחר וכו' .אלא שהוא עובר לפניהם ,נאמר על השכינה העליונה שהלכה לפני יעקב וכשראה אותה יעקב אמר הרי עתה השעה להשתחוות לקב"ה שהוא הולך לפניו ,וכנגדו כרע והשתחווה ז' פעמים ,אלא שעשיו חשב שכנגדו השתחווה יעקב .חזינן דמבואר מדברי הזוהר שבאמת יעקב לא השתחווה לעשיו ,אלא השתחווה לקב"ה רק היה נראה כמו שמשתחווה לעשיו. רבי משה קורדובירו בפירושו על הזוהר ביאר :כי מתוך מעשה זה מוציא הרמ"ק שאם רואים צדיק עושה מעשה שנראה ממנו שאינו נכון אין להרהר אחריו ,שכן סתרם וגילויים של צדיקים מכוונים לשמים אף כאשר כלפי חוץ נראה הדבר באופן שונה בעיני הרואים. בגמרא במסכת קידושין (דף לג ע"א) אמרו :רבא חזייה לרבי יהושע בן לוי דהוה קאים מקמי ספרא דבי רב ,אמר ליה מי סברת דהאי מרבנן קאים מרבנן קאים ,מרבנן קבילים שכר טרחה ,וביאר רש"י (שם) כי אין קמים לפני מי שמקבל שכר כספי על לימודו אלא לפני תלמיד חכם אמיתי ,ומכאן למדו הפוסקים לעניין כבוד הראוי לצדיקים ולדורשי אמת ,וכאשר ישנו ספק באופיו של המעמד או בזהות העומדים לפנינו ,יש לבחון את שורש הדברים מתוך מבט עמוק של כבוד אמיתי לתורה ולדורשיה מבלי להיבהל ממראית עין שטחית. ומתוך עומק הסוגיה ואורם של חז"ל ,אנו פוסעים להאזין לקולותיהם של הראשונים עמודי ההוראה והמחשבה המפלסים נתיב באורה של תורה. רבינו משה בר נחמן הרמב"ן ביאר (בראשית לג ג)" :והוא עבר לפניהם וישתחוו ארצה שבע פעמים", מלמדנו רבנו הרמב"ן כי יעקב אבינו בהתנהגותו זו לא פנה אל עשיו מתוך השפלה או של כבוד לאל זר ,אלא עשה את מעשיו מתוך כוונה עליונה וצרופה המכוונת כל כולה לשם שמים ,ובכך מראה לנו שכל מעשה של צדיק הנראה כלפי חוץ כפניה אל מי שאינו ראוי ,עמוק בתוך תוכו טמון סוד אלוקי שאין לזרים להבין בו ,ועל כן אין לדון את מעשיהם למראית עין כלל. רבינו מנחם מריקאנטי ביאר בספרו טעמי המצוות (פרשת וישלח)" :וישתחוו ארצה שבע פעמים", ומבאר רבנו המריקאנטי כי הנהגתו של יעקב אבינו עומדת ברום עולמות העליונים ,שכן השתחוויה זו לא הייתה כלפי אותו רשע כלל ועיקר ,אלא כלפי השכינה הקדושה שהלכה לפניו במערכה, ומכאן למדים אנו שכל מעשה הניתן להיסקר במראית עין מטעה ,מתבטל מעיקרו כאשר יודעים אנו את האמת הפנימית והנסתרת המאירה את מעשיהם של צדיקים. ומתוך עמקי ההלכה ומשכנות הרועים ,אנו מעפילים לטעום מאורם הבהיר של האחרונים וגדולי הפוסקים המפלסים נתיב באורה של תורה. רבי חיים יוסף דוד אזולאי החיד"א ביאר בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סימן רמב)" :אסור לאדם לעשות מעשה שנראה כמעשה איסור משום מראית עין" ,ומבאר החיד"א כי הגם שחז"ל החמירו בכל עניין של מראית עין כדי שלא יחשדו את הכשרים ,הרי שכאשר מדובר בכבוד התורה ובמקום שיש צורך אמיתי להורות הלכה למעשה או לכבד את מי שראוי לכבוד התורה ,אין החשש הזה עומד למניעה ,וכל שכן כאשר אין הדבר אלא חשד בעלמא שאין לו שורש במציאות הברורה. בפתחי תשובה (יו"ד שם) ביאר" :ונכנסים יחד צדיק ורשע" ,ומבאר הפתחי תשובה כי שאלת
הקימה לפניהם מתבררת מתוך שקילת הדברים על כפות המאזניים ,שבה כבוד התורה של הצדיק עומד ברום המעלה ,ואין בכוחו של חשש מראית עין קלוש לבטל את החובה המוטלת על האדם לכבד את מי שהתורה נקראת על שמו ,שכן אמיתת הדין גוברת על כל מראה חיצוני מטעה. ומתוך אורה של תורה ומפגש פוסקי הדורות ,אנו פוסעים לקראת גילוי עומק הדעת ,לטעום מאורם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו שעסקו בסוגיה זו מתוך רוחב לב ועומק העיון. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ביאר בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ב חלק יו"ד סימן טו)" :וצריך לראות לעניין מראית עין" ,ומבאר מרן הראשל"צ כי בכל מקום שבו ישנה סברא ברורה להקל ויש חשש שמא יתבטל כבוד התורה או שתיווצר תקלה גדולה ,אין מחמירים משום מראית עין, שכן אמיתת הדין והשלום גוברים על כל שיקול חיצוני שאין לו על מה לסמוך. מו"ר הגרש"ה וואזנר ביאר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קכד)" :והנה בנדון שלפנינו" ,ומבאר מו"ר הגרש"ה כי אין לך דבר העומד בפני כבוד התורה והאמת הברורה ,וכאשר מעשהו של אדם נעשה לשם שמים ובאופן שאינו יוצר תקלה מעשית לציבור ,אין לחוש לחשדות שווא של הרואים שאינם יודעים את עומק המחשבה והכוונה הטהורה המונחת ביסוד המעשה. מו"ר הגר"א וייס ביאר בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק א סימן סג)" :ולעניין מראית עין במקום מצווה" ,ומבאר מו"ר הגר"א כי כאשר האדם פועל מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולמסורת אבות, הרי שכל מראית עין מתבטלת מעיקרה מול תוקף האמת הצרופה ,ואין שום מקום לחשוש לדעתם של הסוברים להחמיר שלא במקום שנקבע להחמיר. ומתוך אורה של תורה והנהגת החיים ,אנו פוסעים לקראת חתימת הדברים ולקט פירותיו של עץ חיים זה ,לתרגם את עומק הסוגיה אל מעשה היום יום. ומכאן עולים למעשה עיוננו כמה וכמה נפקא מינות בהנהגת האדם :כאשר האדם נדרש לעשות מעשה שנראה כלפי חוץ כנתון בסימן שאלה בעיני הרואים שאינם יודעים את האמת ,אין לו לחוש למראית עין שטחית כל עוד מעשהו מכוון כולו לשם שמים ואין בו שום שמץ של פגם באורחותיו. במקום שבו עומד על הפרק כבוד התורה או הצלת עניין אמיתי של זיכוי הרבים ושלום ה' ,גובר הדבר על כל חשש קלוש של מה יאמרו הבריות ,וכפי שהורונו גדולי עולם בכל דור ודור. האמת הפנימית הטהורה הנתונה בלבו של אדם המכוון את דרכיו לאביו שבשמים היא העומדת לו למגן ולצינה ,ומתוך כך הוא זוכה לצעוד בנתיב האמת ללא מורא וללא פחד מפני מבטים מטעים ומראות חוץ זרים. ומתוך מעמקיו של אור הגנוז המאיר את נתיבות עולמים ,אנו מתעטפים בהדרו ,לצלול אל לב לבה של ההרחבה הרעיונית המפעימה את הלבבות ומגלה טפח מן ההוד הקדמון. ונראה לבאר כי הסוגיה הזו אינה עומדת עוד בגפה כי אם משתרגת והולכת בשורשם של דברים העומדים ברומו של עולם ,שכן כל הנהגה והנהגה הבוקעת מן ההלכה נושאת עמה רובד עמוק המאיר את המציאות באור חדש שאין למעלה הימנו.
ומתוך מרחבי הנפש וגנזי האמונה הבוקעים ממעמקי הלב ,אנו פוסעים אל לב ההרחבה המחשבתית ,לצרף את הדברים אל חדרי הלב והנפש פנימה. ונראה להסביר כי כל תנועה ותנועה הנפסקת על פי דרכו של עולם נוגעת במישרין בנקודה הפנימית שבה נפגשים האדם ויוצרו ,שכן אין לך מחשבה טהורה שאינה פועלת פעולת אמת בנפש פנימה ומעניקה לה כוחות להתמודד עם כל רוחות הזמן מבלי לזוז מלוא הרימוז מדרך המסורת. ומתוך שבילי הלב הטהור והמצפן הפנימי הנבנה מעומק הסוגיה ,אנו ניגשים אל ההרחבה המוסרית המאירה את דרכו של אדם בנתיבותיו בלא מילים מיותרות ובלא מבטים חיצוניים. ונראה ליישב כי יסוד היסודות של הליכות עולם נעוץ באותה נשימה פנימית שבה האדם נאמן לאמת הצרופה הכתובה בתורת חיים ,ומתוך כך הוא מורה לעצמו דרך ישרה שאינה מבקשת חן בעיני הבריות אלא מכוונת אל נקודת האמת העליונה המאירה את הלב באור זך וברור. ומתוך כלל האמרות והתשוקה הגדולה לעלות במעלות התורה וההלכה ,אנו באים לאסוף את פירותיו של עמלנו אל תוך חדרי הלב ,לאחוז בתובנות המאירות את נתיבותיו של אדם בחיי היום יום. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :האדם צועד בנתיבותיו ומגלה כי האמת הברורה עומדת לו לעוז ולתעצומות אל מול כל מראית עין שטחית. כאשר האדם מכוון את לבו לשם שמים ומדייק בדרכו על פי שורת הדין ,הרי שכל תנועה שלו נושאת עמה ברכה ואורה לכל סביבתו.
עיקר העניין: הנה כי כן ,מתוך מעמקי הסוגיה ומתוך השתלשלות הדברים מן המקורות ועד לפוסקי הדורות ,מתברר כי אין לך כוח חזק בעולם כאמת הברורה והזכה המנחה את צעדיו של אדם בדבקות תמימה בבורא כל העולמות. תנועותיו של אדם בעולם הזה אינן נמדדות במראית עין חיצונית המטעה את הרואים ,כי אם בנקודה הפנימית שבה נשמתו כרוכה אחר דבר ה' באמת וביושר ,ומתוך כך הוא זוכה להאיר את סביבתו בנהורא דמעליותא וללכת בטח בדרכו אל האור הגנוז.