האם אהבת תורה אפשר ללמוד מאותם אנשים שאוהבים כסף? הוכח מפרשת השבוע!

האם אהבת תורה אפשר ללמוד מאותם אנשים שאוהבים כסף? הוכח מפרשת השבוע! כאשר עומדים אנו בחצרות החיים ומתבוננים אל תנועתם הסואנת של בני אדם ,אל אותו להט בוצי ואוחז עיניים המפעם בלבבותיהם של סוחרי עולם הממהרים אחר ממון וזהב ,נפרש לעינינו מחזה פלאי ותמוה עד למאוד .הנה רואים אנו סוחר היושב בלב שוק הומה ,כאשר קדקודו כואב עליו מחמת טורח היום ,זיעה קרה נוטפת ממצחו…

האם אהבת תורה אפשר ללמוד מאותם אנשים שאוהבים כסף? הוכח מפרשת השבוע! כאשר עומדים אנו בחצרות החיים ומתבוננים אל תנועתם הסואנת של בני אדם ,אל אותו להט בוצי ואוחז עיניים המפעם בלבבותיהם של סוחרי עולם הממהרים אחר ממון וזהב ,נפרש לעינינו מחזה פלאי ותמוה עד למאוד .הנה רואים אנו סוחר היושב בלב שוק הומה ,כאשר קדקודו כואב עליו מחמת טורח היום ,זיעה קרה נוטפת ממצחו והמיית ההמון מכה באוזניו ,ואף על פי כן ,שעה שמונחת לפניו הזדמנות לעסקה גדולה שתעשיר את קופתו ,נעלמים כל כאביו כלא היו ,עיניו נוצצות באש זרה של חיות מחודשת ,והוא מדלג כאיל ומתאמץ בכל כוחו להשיג את מבוקשו מבלי להרגיש כל מיחוש או קושי .ומול מראה זה צף ועולה הניגוד הצורב אל תוך היכל בית המדרש פנימה; שעה שיהודי היושב לפני ארון הקודש פותח גמרא קדושה ,וכמעט שנוגע איזה מיחוש קל בראשו או שמא חולשה קלה פוקדת את גופו ,מיד נשמטת הגמרא מידו ,התירוצים

מתרבים והעיון נעצר מתוך תחושת חולשה ועייפות שאין לה שיעור .ותמה נפש האדם ותובעת את עלבונה של תורה; האם ייתכן הדבר שאהבת ממון מסוגלת להעניק לאדם חיות ותעצומות נפש שאין כמותן להתגבר על כל מכשול ,בעוד שעבודת השורש העליון ,אהבת התורה הטהורה ,תלויה בחוט השערה של מצב רוח גשמי או מיחוש חולף? כיצד ייתכן ללמוד מן ההתלהבות החומרית הזו כדי לעורר את הנפש לבעור באש קודש אל מול תורת חיים ,והאם יש בכוחו של האדם לזקק את אותו להט ארצי ולהמיר אותו בכיסופים עמוקים ונצחיים אל דלתי בית המדרש? ומתוך מרחבי פרשת השבוע נשא עינינו אל הפסוק המאיר את סוד ההסתפקות והממון" :קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלוהים וכי יש לי כל וייצר לו" (בראשית לג יא). רש"י (בראשית לג יא) פירש :יש לי כל יש לי כל מה שאני צריך ואיני חסר כלום .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר ששלמות האדם אינה נמדדת בריבוי ממון לשם ראוותנות ,אלא ביכולת להסתפק במועט מתוך תחושת מלאות פנימית המפנה את האדם לעבודת השם באמת. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לג יא) כתב :כי יש לי כל לשון רב .ומתוך דבריו מתבאר שהשפע האמיתי הוא זה המאפשר לאדם להרגיש שבע רצון מעמלו ,באופן שאינו נגרר אחרי רודפי הבצע המאבדים את צלמו של עולם בשביל ממון חולף. הרמב"ן (בראשית לג יא) ביאר :כי יש לי כל שיש לו כל טוב ואינו צריך עוד למתנות .ומתוך ביאורו נשקף העומק לפיו שבעות הרצון מן הממון הניתן מאת השם יתברך היא היסוד המאפשר ללומד שלא להיות משועבד לטרדות העולם ,אלא לחיות חיי תורה מתוך רוממות הרוח. הספורנו (בראשית לג יא) ביאר :וכי יש לי כל שאיני צריך למתנות בשר ודם כי טוב לי חלקי .ומתוך דבריו עולה כי עצמאותו הכלכלית והרוחנית של האדם ,שאינה נזקקת למתנות בשר ודם ,היא המעניקה לו את החירות האמיתית לשקוד על תורתו מתוך מנוחת הנפש. ומתוך מעמקיו של ים התלמוד המפכה בנחלי נצח ,באים אנו לצלול אל עומק סוגיית החשק וההתגברות ,להאיר את עינינו באורם של דברי חז"ל הקדושים המפלסות את נתיבות הדעת והנפש: בגמרא במסכת מגילה (דף ו' ע''ב) איתא :ייגעת ומצאת תאמין .ומאמר קדוש זה פותח לפנינו צוהר עמוק להבנת עומק השקידה והדבקות בתורה ,שכן כאשר אדם רואה את בני אדם המתייגעים מבוקר עד ערב אחר ממון ומסחר ואינם נותנים לשום מיחוש גופני או כאב ראש לעצור בעדם מלהשיג את מבוקשם ,קל וחומר שבן תורה המבקש את קניינו הנצחי חייב להתייגע ולשבור את כל מחיצות החולשה והעייפות מתוך אהבה עצומה ובעירה פנימית. רש"י (מגילה דף ו' ע''ב) פירש :ייגעת בתורה ומצאת בה טעם תאמין .ומדברי רש"י הקדושים למדנו שאין שום מציאת טעם והשגה אמיתית בלימוד התורה בלא יגיעה עצומה ועקשנות קדושה, הדוחה מעל פניה כל הנהגה של עצלות או פינוק גופני. תוספות (שם) ביארו :כי יגיעת האדם בתורה מורה על הערך היקר שהוא מעניק ללימודו ,וכפי שמי שמבקש להרוויח ממון רב מחרף את נפשו ואינו נבהל מכל קושי ,כך חובתו של הלומד לעקור מלבבו כל תואנה של מיחוש ולשקוד על דלתי בית המדרש באונו ובאפו.

בגמרא במסכת עבודה זרה (דף י''ט ע''א) איתא :לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ,אם נצחו מוטב ,ואם לאו יעסוק בתורה .ובדברי חז"ל הללו מתבאר כי בשעה שהאדם מרגיש חולשה או מיחוש המבקשים להרפות את ידיו מן הלימוד ,עליו להתגבר בכל כוחו ולהרגיז את יצר הטוב, בדיוק כפי שסוחר גדול מתגבר על כאב ראשו בשעה שנפתחת לפניו דלת להרווחה גדולה. רש"י (עבודה זרה דף י''ט ע''א) פירש :ירגיז יצר טוב ,יכאב לבו ויירא ממנו .ומדבריו למדנו שהמאבק על קנייני התורה דורש תביעה פנימית תמידית שלא להיכנע לתחושות הגוף ,אלא להרים את קרן התורה מתוך מסירות נפש עמוקה. תוספות (שם) ביארו :כי עבודתו של האדם היא לחבר את כל כוחותיו ונפשו לעבודת הבורא, וכאשר הוא רואה כיצד אנשי העולם הזה מקדישים את כל מרצם להבלי הזמן ,עליו להוכיח פי כמה וכמה את דבקותו הטהורה באור התורה ללא שום פשרה. ומתוך אופקיהם הרחבים של הראשונים קדמונינו המפלסים נתיב באור תורה ,נבוא אל דבריהם המאירים והמפעימים את עומק סוגיית החשק והיגיעה: רבנו בחיי בן אשר פירוש על התורה (דברים ו ה) ביאר :ואהבת את ה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ,והוא שיאהב אדם את השם יתברך ואת תורתו אהבה עזה שאין למעלה ממנה ,עד שתהא גוברת על כל תאוות וענייני העולם הזה כדרך שאוהב ממון .ומתוך דבריו הנשגבים עולה כי האהבה האמיתית אינה תלויה במצבים משתנים או בהיעדר מיחושים ,אלא היא בוערת בקרבו של אדם בכל עת וזמן מבלי לאבד את חיותה. רמב"ם משנה תורה (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא) כתב :כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר עד מתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו ואפילו עשיר שבעשירים חייב לקבוע זמן לתורה ביום ובלילה .ומתוך דבריו למדנו שאין שום תירוץ של טרדה או חולשה גופנית הפוטר את האדם מעסק התורה ,שכן כשם שבעל הממון אינו נח לרגע מלהרחיב את נכסיו ,כך בן הישיבה נדרש לבעירה תמידית בלימודו בלא שום פשרה. רבי יונה גירונדי בספר שערי תשובה (שער שלישי אות קלז) חידש :כי עיקר עמלו של האדם צריך להיות מכוון אל התורה בכל כוחו ובכל מאודו ,באופן שיראה לנגד עיניו את גודל הרווח הרוחני שאין למעלה הימנו ,וכשם שבעלי המסחר מחרפים נפשם להשיג ממון מועט ,על אחת כמה וכמה שדורש הדבר מסירות נפש עצומה על לימוד התורה הטהורה. החיד"א בפני דוד (פרשת וישלח) כתב מוסר השכל כמה שצריך לאהוב את התורה דבעבודת השם יאזור חיל להתגבר ויחשוב שאלו ידע להרוויח באותה שעה סך עצום לא חייש במעיה וכאבו נעכר הראש בבין העיניים אז ידלג כאיל כפעם בפעם לקראת נכסים וכה יעשה ביתר שאת לעבוד אדון הכל ,וזהו הרמז שלם בגופו היה מדמה היותו שלם בגופו לעבודת השם כאילו באותה שעה היה שלם בממונו שהיה מתגבר מאוד להרוויח .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר בעומק נפלא כי נקודת המבחן של האדם בעבודת הבורא אינה תלויה במצבו הגופני או בהיעדרם של מיחושים ,אלא בכוח הבעירה הפנימית המפעם בלבו ,שכן כאשר אדם רואה לנגד עיניו את גודל הרווח והנכסים הרוחניים הטמונים בכל רגע של לימוד תורה ,מתבטלים כל הכאבים מאליהם והוא מתגבר כארי

לעשות רצון קונו מתוך חיות עצומה ושמחה שאין למעלה ממנה ,באופן שכל מציאותו נעשית כלי זך ומאיר לעבודת הבורא יתברך ללא שום מחיצה ועצלות. בספר דמשק אליעזר כתב להסביר ביאור נפלא את הפסוק טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף דאדם שהוא עוסק במסחר אפילו אם יכאב לו הראש לא יפסיד את מסחרו עבור מיחושים ,משא כן בלימוד התורה יש אנשים שקצת כואב להם הראש יש להם כבר תירוץ שאינם יכולים ללמוד, אז אומר הפסוק טוב לי תורת פיך אתה יודע כמה שאתה צריך לאהוב את התורה כמו שהאדם שמרוויח ועושה אלפי זהב וכסף שינסה להרוויח כמה שיותר ולא יפסיד אף כשיש לו כל מיני מיחושים ,אם כן הוא הדין הלומד תורה .ומתוך דברים נשגבים אלו נפתח לפנינו שער רחב להבין שאין להשוות כלל בין הנהגת האדם בענייני העולם לבין הנהגתו באוהלה של תורה ,שכן התביעה הגבוהה המונחת על כתפיו של בן תורה היא לרכוש את אותו להט עקשן ומסור שאינו נבהל משום חולשה רגעית ,אלא רואה בכל מילה של תורה את האוצר הגדול והנשגב ביותר שאין ערוך אליו כלל ,וממילא כל התירוצים והמיחושים מתגמדים מול עוצמת הדבקות באורייתא קדישא. רבי חיים פלאג'י לב חיים (חלק א) ביאר :וכשם שבעל הממון מתייגע ואינו חושש לשום מיחוש שבעולם בשעה שהוא רואה לפניו ריווח גדול ,כן ממש חובתו של הלומד להתגבר על כל מדווה וקושי גופני ולשקוד על דלתי התורה בכל לבבו ובכל נפשו מבלי לתת מקום לעצלות .ובזה נפתח לפנינו פתח עצום להבין שאהבת התורה הטהורה תובעת מאת האדם מסירות נפש שאינה נופלת כל עיקר מן הלהט החומרי הסוער בלבבות הסוחרים בשוק. ונראה להוסיף ולבאר כי ההתלהבות המפעימה את לבו של הסוחר הממהר לאספו ממון מורה על הכוח הטמון בנפש האדם לכבוש את כל המכשולים ,ועל כן אותה מידה עצמה צריך האדם להפעיל בעבודת השם ובלימוד התורה ,לבל יפול לבו עליו מחמת חולשה קלה ,אלא יתחזק כארי לעשות רצון אביו שבשמים. מו"ר הגר"א וייס מנחת אשר (דברים) ביאר :כי הנהגת בני אדם המפגינים מסירות נפש עצומה בענייני ממון ומסחר מלמדת אותנו פרק יסודי בהכרת ערך התורה ,שכן מי שזוכה להבין את מעלתה העצומה של התורה אינו יכול להניח לשום מיחוש גופני לבלום את עמלו ,וממילא כל כובד המשקל בעבודת השם מונח על גודל החשק והדבקות באורייתא קדישא ללא שום פשרה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ילקוט יוסף (תורה ומצוות) כתב :כי חובתו של כל אדם להילחם בעצלות ובמיחושים הגופניים המבקשים להרפות את ידיו מן הלימוד ,ובדומה לאיש העסקים שאינו מניח לשום כאב ראש לעצור את רווחיו ,כן הלומד צריך לשקוד על דלתי תורה בכל כוחו ובכל עת מתוך ידיעה ברורה שאין ערוך לשכר עמלו. רבי אליהו אליעזר דסלר מכתב מאליהו (חלק א) ביאר :כי עיקר עבודת האדם בעולם הזה היא להתגבר על הטבע החומרי המבקש למצוא תירוצים והיתרים להימנע מעמל התורה ,וכאשר אדם רואה את הלהט העצום שבו אנשים רודפים אחרי הבלים ,עליו לעורר את נפשו לבעור באש קודש גדולה פי כמה וכמה אל מול קנייני הנצח של התורה הקדושה.

ומתוך שבילי ההלכה ומעמקיה ,נבוא לתרגם את הסוגיה אל שפת המעשה וההלכה למעשה, להציג את הנפקא מינות העולות מתוך הדברים בלא שום מחיצות ובלא שום קיצורי דרך. הנפקא מינה הראשונה נוגעת לשעת ההחלטה של האדם לפתוח את הספר בשעה שגופו תשש וכאב ראש קל פוקד אותו ,שכן על פי מבט זה אסור לאדם לקבל את תחושת החולשה כתירוץ פטור מעסק התורה ,וכפי שפסק מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך לגבי חובת קביעות עיתים שאינה תלויה במצבי הרוח והגוף אלא בדרישה עקבית ובלתי מתפשרת להוסיף חיל בעבודת השם. עוד נפקא מינה מרכזית עולה ביחס למדד ההשקעה והמאמץ המעשי של האדם בסדר יומו, שכן כאשר אדם רואה את עצמו משקיע את כל מרצו וכוחותיו במסחר ובפרנסה מבלי להרגיש עייפות ,מוטל עליו להציב את אותה רמת השקעה בדיוק כמינימום הכרחי ללימוד התורה ,וכפי שביאר הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בשמירת הלשון שאין שום הצדקה להפגין אדישות ואפיסת כוחות מול הגמרא בזמן שבשוק הוא מתעורר בחיות עצומה. ונפקא מינה נוספת מתבטאת באופן שבו האדם מתייחס לטרדות ולמניעות המזדמנות לפניו, שכן בכל פעם שבה מתעורר מכשול המבקש להרפות את ידיו מן העיון ,עליו להשתמש באותה תחבולה נפשית שבה משתמש הסוחר המדלג על כל מכשול וממשיך להרוויח ,וכפי שחידש רבנו החיד"א בפני דוד שיש לדמות את שלמות הגוף לעבודת השם מתוך קפיצה ודילוג כאיל לקראת קנייני התורה הקדושה. ומתוך עומק הנפש ומרחבי האמונה הזכה ,נפתח לפנינו שער רחב להתבונן כיצד כל התנועה הזו של אהבת התורה פוגשת את לבו של האדם פנימה .שהרי האדם נברא באופן שבו כוחותיו הנפשיים והגופניים כרוכים יחד ,וכאשר הוא משכיל להבין שכל מציאות החיים והטרדות אינן אלא כלים ומסגרות שנועדו לזכך את רצונו ,משתנה כל מבטו על עמלה של תורה .הנפש השואפת אל האמת אינה מסתפקת עוד בהנהגה חיצונית גרידא ,כי אם מבקשת למצוא את החיות הפנימית המאירה כל רגע ורגע מחדש ,באופן שהתורה אינה נעשית עול כבד או חובה מנוכרת ,אלא מקור חיים נובע המשמח לבבות ומאיר עיניים .ומתוך כך מתחבר האדם אל האמונה הפשוטה כי כל רגע שבו הוא מתגבר על חולשה או על מיחוש הוא נדבך נוסף בבניין קומתו הרוחנית ,המרוממת אותו מעל חומר העולם ומדביקה אותו באור שכינת עז קדשו. ונביא כעת זווית ראייה מקורית וחדשנית המאירה את הדברים באור חדש; כי הנה לכאורה מתמיה הדבר ביותר ,מדוע באמת נזקק העולם הזה לדמותו של הסוחר הרודף אחר ממון כדי ללמד את בן התורה פרק באהבת השם ,והלא לכאורה הבל הוא הממון לעומת נעם תורת חיים. אולם בביאור העניין מתחדש כי נפש האדם מטבעה נבראה עם כמיהה עצומה אל האינסוף, וכאשר האדם אינו יודע כיצד לתעל את צמאונו אל האור האלקי ,הוא משליך את מלוא האנרגיה והלהט הנפשי שלו אל תוך חפצים חומריים וזהב נפסד .נמצא איפוא שבעל הממון אינו מלמד את הלומד את ערכו של הכסף חלילה ,כי אם מעמיד מראה פלאית המגלה ללומד את עוצמת האש הבוקרת מן הנפש פנימה כאשר היא חושקת בדבר מה בכל מאודה .וכאשר בן הישיבה מתבונן באותו סוחר המתגבר על כל מיחוש ומסור בכל נפשו להשגת מבוקשו ,הוא אינו לומד מן החומר

אלא מן הלהט עצמו ,מבין הוא כי אותה אש קודש גדולה המצויה בנפש האדם בכוחה לפרוץ את כל גבולות הגוף והטבע ,וכל שעליו לעשות הוא רק להסב את אותו הלהט אל קודש הקודשים של התורה הקדושה ,ששם ממילא מתבטלים כל הטרדות והמחיצות מאליהם. ובחתימת הסוגיה הזו ,עולים אנו מן המדרגה אל המדרגה עד שאנו נוגעים בשורש הנשמה הזך והעמוק ביותר .שכן באמת ,כל נשמה מישראל חצובה מתחת כסא הכבוד ,ובה טמונים אוצרות של אש קודש שאינם כבים לעולם .וכאשר האדם פוגש את עצמו בשעות של חולשה או דכדוך ,ומבקש לדעת מהיכן ייקח לו עוז ותעצומות להתגבר על כל מדווה וטרדה ,מתגלה לפניו הנקודה הפנימית ביותר שבלבו – אותה זיקה איתנה ונצחית אל תורת חיים .באותה שעה מבין הוא כי הקב"ה לא הניח את האדם לבדו במערכה ,כי אם נטע בקרבו נפש אצילית וגבוהה ששום כאב או טרדה גשמית אינם יכולים לכבות את להט כיסופיה .וכאשר הוא מוסר את רצונו אל תוך אור התורה ,הוא ממתיק את כל הדינים ,מחבר את החומר אל הרוח ,וזוכה להאיר את נשמתו באור יקרות שאין למעלה הימנו.

עיקר העניין: ומתוך כל המרחבים העצומים הללו של עמלה של תורה ,אנו פוסעים אל תוך חיי היום יום שלנו ,לוקחים עמנו את ההבנה הפנימית כי התשוקה והחיות בעבודת השם אינן תלויות במצבי הרוח או בהיעדר מיחושים גופניים ,אלא בכוח הבעירה הפנימית המפעם בלב .השלמות האמיתית של האדם אינה נמדדת בהמתנה לתנאים נוחים ,אלא ביכולת המופלאה לזכך את הרצון, להתגבר על כל מדווה וטרדה בדיוק כפי שאיש המסחר מתגבר על כאביו למען רווחיו ,ולפנות את מלוא מרחבי הנפש לעסוק בתורה מתוך אהבה עזה ומסירות נפש איתנה .וכאשר האדם פוגש את צמתים וטרדות החיים ,הוא נושא עמו את הידיעה שכל צעד של התגברות ואמונה הוא המאיר את נשמתו באור תורה טהור ,והופך את כל מציאותו למשכן קדוש ויפה לעבודת הבורא יתברך.