איך יתכן שיעקב קרא שם מקום על שם דירת בהמות ולא על שם דירת בני אדם?

איך יתכן שיעקב קרא שם מקום על שם דירת בהמות ולא על שם דירת בני אדם? צעדיו של יעקב אבינו פוסעים אל תוך עמק סכות ,עת הרוח הקרה מתחילה לנשב בין צמרות העצים והצללים הארוכים של בין הערביים נפרשים על פני האדמה הלחה .ריח האדמה הרעננה לאחר הדרך הארוכה מתערב בהמיית הרוח הדקה המנשבת מן ההרים ,ושקט עמוק ועוטף יורד על המחנה הנודד .הנה הוא עומד שם ,הבחיר שבאבות ,הנושא…

איך יתכן שיעקב קרא שם מקום על שם דירת בהמות ולא על שם דירת בני אדם? צעדיו של יעקב אבינו פוסעים אל תוך עמק סכות ,עת הרוח הקרה מתחילה לנשב בין צמרות העצים והצללים הארוכים של בין הערביים נפרשים על פני האדמה הלחה .ריח האדמה הרעננה לאחר הדרך הארוכה מתערב בהמיית הרוח הדקה המנשבת מן ההרים ,ושקט עמוק ועוטף יורד על המחנה הנודד .הנה הוא עומד שם ,הבחיר שבאבות ,הנושא על כתפיו את משא הבריאה כולה, ובונה את ביתו ואת סוכות מקנהו מתוך דממה פנימית מעוררת תמיהה .אך כשאנו מעיינים באותו רגע היסטורי שבו נקבע שמו של המקום לעד ,מתעוררת תמיהה צורבת ונוקבת המנסרת בחללו של עולם ,הלא מקום זה ראוי היה להקרא בשם המרומם והנשגב בית ישראל ,לכבודם של ישראל סבא ובני ביתו ,שהם עיקר הבריאה ותפארתה ,וכי יעקב אבינו ,שכל מעשיו מכוונים לשם שמים

ולנצח ישראל ,יעדיף להנציח בתולדות עולם את דירת הבהמות ויקרא את שם המקום סכות על שמם בלבד ,ומה פשר הדברים הללו המעמידים בספק את סדרי העדיפויות שבין עיקר לטפל, כאשר בכל מקום בתורה אנו לומדים להקדיש את המרכז והראש לאדם ולא לבהמה ,וכיצד ייתכן ששם נצחי זה נחקק דווקא על שם הסוכות של המקנה ולא על שם ביתם של ישראל. ומתוך הכתובים הקדושים המאירים את פרשת המסעות של בחיר האבות ,נבוא אל הפסוק המרכזי המעמיד את השאלה במלוא עוצמתה ,כפי שנכתב בתורה הקדושה" :ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות" (בראשית לג יז). ומתוך פסוק זה מתברר כי נקודת האחיזה של המקום נקבעה דווקא על שם הסוכות של המקנה ולא על שם ביתו של יעקב ,ומכאן מתעורר הבירור הנוקב במפרשי התורה כיצד ייתכן שהטפל נעשה עיקר בשמו של המקום הנצחי. בתרגום אונקלוס (בראשית לג יז) ביאר :ויעקב טטל לסכותא ולבעירה עבד מטלין וקר אשם אתרא סכותא .ומתוך תרגומו הקדוש מבואר כי התרגום מדייק להעמיד את לשון סכותא הן על דירת הארעי של המקנה והן על שם המקום כולו ,ללמדנו כי יש הבדל עמוק בין בניין הבית הקבוע לבין עשיית הסוכות שהותירו את רישומן על שמו של המקום. רש"י (בראשית לג יז) פירש :סכתה לשון עראי ,ויבן לו בית ,לשון קבע ,ולמקנהו עשה סוכות .ומתוך דבריו הנשגבים למדנו שרש"י הקדוש מדייק להבחין בין ישיבתו של יעקב בבית קבע לבין עשיית הסוכות למקנהו ,וממילא מתעצמת השאלה מדוע קרא יעקב את שם המקום על שם הסוכות של הבהמות ולא על שם ביתו שלו. הספורנו (בראשית לג יז) כתב :ולמקנהו עשה סוכות מפני שלא היה לו מקום אחר להצילם מן החמה ומן הצינה ,ולכן קרא שם המקום על שם אותו חסד מיוחד שעשה עם מקנהו .ומתוך דבריו המאירים עולה יסוד נפלא כי קריאת שם המקום על שם הסוכות באה להנציח את המעשה המיוחד של חמלה ודאגה לבעלי החיים ,דבר המלמד על גודל מעלתו של יעקב אבינו שלא התעלם מצרכי מקנהו. הכלי יקר (בראשית לג יז) חידש :כי מה שקרא שם המקום על שם הסוכות ולא על שם הבית הוא משום שהבית היה דבר המובן מאליו שבני אדם בונים למושבם ,אבל עשיית סוכות לבהמות באה מתוך צדקה וחסד עצום שלא שערום הראשונים ,ולכן נחקק שם המקום על שם החידוש הגדול של חמלת הבהמות. ומתוך סוגיות הש"ס המאירות את דרכנו באור תורה עמוק ,נבוא אל דברי חז"ל הנוגעים ביסודות הסוגיה להבין את שורש הדברים לעומקם: בגמרא במסכת בבא מציעא (דף לב ע"ב) ביאר רש"י שם :צער בעלי חיים דאוריתא ,וכל אדם מחויב לרחם על בהמתו ולהקל מעליה את כל מכאוביה ולספק לה את צרכיה הגופניים כראוי. ומתוך סוגיא זו מתבאר היטב כי דאגתו של יעקב אבינו לעשות סוכות למקנהו אינה בגדר הנהגה חיצונית בלבד ,אלא היא יונקת מן השורש העמוק של יסודות התורה המחייבים את האדם לשאת ולתת ברחמים מוחלטים עם כל יצור חי הנמצא תחת רשותו ,ובכך מובן מדוע זכה המקום להיקרא על שם מעשה רחמים נשגב זה.

בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) כתבו התוספות שם :על מסירות נפשו של יעקב אבינו עבור קניינו וממונו ,וכי הצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם לפי שאין פושטים ידיהם בגזל וכל קנינם נעשה ביושר ובקדושה עליונה לשם שמים .ומתוך דברים נשגבים אלו מתורצת תמיהתנו ביתר שאת ,שכן כשם שחביב עליו ממונו לשמור עליו מכל צרה ,קל וחומר שחביב עליו להציל את בהמותיו מן הצינה ומן החרב בעשיית סוכות נאמנות המראות את גודל ההשגחה והחמלה. בתלמוד ירושלמי מסכת כלאיים (פרק ט הלכה ג) פירש הפני משה שם :כי דרכם של צדיקים לדאוג לכל פרט ופרט מבריאת השם ,ואין שום הבדל בעיניהם בין רוממות הרוח לבין הנהגת החומר המשרתת את הבריאה ,שכן הכל נועד לעבודת השם יתברך בטהרה ובקדושה גמורה. רבנו בחיי (בראשית לג יז) ביאר כי מה שנקרא המקום סוכות הגם שהיה לו בית ולמקנהו עשה סוכות ,הוא לפי שהקדוש ברוך הוא רצה לזכור את חסדו של יעקב שעשה סוכות למקנהו ,וזהו עניין נשגב המלמדנו כי השגחת השם אינה פוסחת על שום בריאה וכי זכות זו עמדה לבני ישראל במדבר כאשר ישבו בסוכות .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי גודל החמלה והחסד שהראה יעקב אבינו כלפי בהמותיו הפך ליסוד נצחי המאיר את בני ישראל בכל דור ודור להבין את ערכו של חסד אמיתי שאינו מניח שום יצור נברא לבדו בקור ובחום. הרלב"ג (בראשית לג יז) כתב כי יעקב אבינו עשה סוכות למקנהו להצילם מן החמה ומן הצינה לפי שהיה דרכו ללכת לאט ובמתינות ולדאוג לכל צרכי מחנהו באמת וביושר .ומתוך דבריו הנשגבים עולה כי הנהגתו של יעקב לא הייתה ארעית או מקרית ,כי אם מתוך חישוב מדויק של צרכי המקנה ,ללמדנו שאין להקל ראש ברווחתם של בעלי חיים וכי תפארת האדם מתגלה דווקא כאשר הוא משליט את מידת הרחמים על כל הנמצא תחת רשותו. החזקוני (בראשית לג יז) פירש כי אף על פי שבנה לו בית מכל מקום חשב תחילה על צרכי המקנה ועשה להם סוכות ,ולכן נקרא שם המקום על שמן משום שזהו חידוש גדול שלא מצינו כמותו אצל שאר האבות .ומתוך דברים אלו נפתח לפנינו שער רחב להתבונן כיצד כל פעולה קטנה שנעשית מתוך דאגה לזולת או לבעלי חיים נחקקת לנצח בדברי ימי עולם וזוכה להנצחה שמקדישה את המקום כולו לדורות עולם. ומתוך חדרי בית המדרש ומשנתם של האחרונים וגדולי הפוסקים המעמיקים את מבטם בשורשי ההלכה וההנהגה ,נבוא ללמוד את פשר הדברים באור חדש ומרתק: הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל א) ביאר כי ההקפדה היתרה של יעקב אבינו שלא להותיר את מקנהו ללא מחסה מורה דרך לכל איש יהודי שלא להתעלם מחובת החמלה אפילו כלפי בעלי חיים ,שכן מי שמתרגל לרחם על בהמתו ממילא יינצל מפגיעה בזולתו ויקנה את מידת החסד השלימה בכל הליכותיו. האדמו"ר מגור השפת אמת (בראשית לג יז) חידש כי מה שנקרא המקום סוכות על שם דירת המקנה מלמד על מעלתו הגדולה של יעקב שהשכיל לרומם גם את הכלים החומריים והבהמיים לשם שמים ,וכאשר האדם דואג לכל צרכי הבריאה באהבה ,הוא ממשיך השפעת קדושה עליונה לתוך כל מרחבי העולם הגשמי.

הכתב והקבלה (בראשית לג יז) פירש כי יעקב אבינו בעשיית הסוכות למקנהו הראה כי תכלית האדם אינה רק לדאוג לעצמו ולביתו הפרטי ,אלא להיות רועה נאמן לכל מה שנתן השם תחת רשותו ,ובכך זכה ששם המקום ייקבע לנצח על שם אותה דאגה מופתית לזול ולבהמה כאחד. ומתוך עומקם של היכלי התורה בדורות האחרונים ,מתוך משנתם הצלולה והמאירה של גדולי הפוסקים והמנהיגים אשר העמידו הלכה על תילה בטהרה ובקדושה ,נבוא לשמוע את קולם החוצב להבות אש: הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סי' טז) ביאר כי גדלותו של יעקב אבינו ניכרת בכך שאינו מניח שום פרט מבריאתו של הקדוש ברוך הוא בלא השגחה וחמלה ,וכי עצם הדבר שקרא שם מקום על שמן של הבהמות מלמד כי הרחמים על בעלי חיים הם יסוד מרכזי המרומם את האדם ומשפיע ברכה על כל סביבותיו. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רצד) חידש כי ההנהגה של יעקב אבינו לעשות סוכות למקנהו מורה דרך לדורות שאין החובה הרוחנית פוטרת את האדם מחובותיו המוסריות והמעשיות כלפי כל בריאה ,וכי זכות זו של צער בעלי חיים מגינה על האדם בכל מצבי קשיי הדרך. מו"ר הגר"א וייס בספר מנחת אשר (בראשית סי' כה) ביאר כי קריאת שם המקום על שם סוכות המקנה ולא על שם ביתו של האדם באה ללמדנו יסוד אדיר בחינוך ובהנהגת האדם ,שדווקא מי שיודע לראות את צרכי הזולת והבהמה מתוך ענווה ומסירות הוא הראוי להיקרא נושא דגלו של יעקב אבינו. ומתוך העיונים והיסודות המאירים העולים מן המקורות הקדושים ,אנו פוסעים אל שדה המעשה לתרגם את הסוגיה אל מציאות חיינו והלכתה למעשה בכל יום ויום ,לראות כיצד הלכה למעשה מתנוצצת הנהגתו של יעקב אבינו בתוך הפרטים הקטנים של חיינו. נפקא מינה אחת נוגעת לחובת האדם להקדים או לשים לב לרווחת בעלי החיים והבהמות שברשותו קודם שהוא דואג לצרכיו האישיים או המותרות שלו ,וכפי שעשה יעקב אבינו שבנה סוכות למקנהו מתוך חמלה אמיתית ,ללמדנו שכל המחזיק בהמות או חיות נדרש לוודא שאינם סובלים מקור או מחום ומלוא צרכיהם מסופקים על פי דין תורה. נפקא מינה נוספת עולה בהנהגת האדם בכל קניין וממון שיש תחת רשותו ,שאין הממון נועד רק לסיפוק תאוות אנושיות אלא מהווה שליחות קדושה לדאוג לכל הסובבים אותו ולשמור על ממונו ביושר ובחמלה ,ממש כפי שמצינו אצל צדיקים שחביב עליהם ממונם מפני שאינם פושטים ידיהם בגזל ודואגים שכל נכסיהם יהיו מתוקנים לשם שמים. נפקא מינה עמוקה נוספת מתגלה בהבנה שכל פעולה קטנה של חסד והתחשבות בחלשים ובמי שאינו יכול לדבר בעד עצמו ,כדוגמת הבהמות ,אינה נחשבת לפרט צדדי או שולי ,אלא היא נחקקת בשמים כמעשה כביר המזכה את האדם ומשרה שכינה וברכה על כל סביבותיו ,עד שכל מציאות חייו נעשית משכן קדוש ויפה לעבודת הבורא יתברך. ומתוך עומק המחשבה ומרחבי ההסתכלות הרעיונית המפכים במעיין התורה הקדושה ,ניגש לברר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה המופלאה הזו ,לגעת בשורש הדברים הנוגעים למהות בניינו של אדם ודרכו בעולם:

נראה לבאר כי השאלה הגדולה מדוע נקרא המקום סוכות על שם דירת הבהמות ולא על שם ביתו של יעקב אבינו ,נוגעת בעומק היחס שבין פנימיות האדם לבין התפשטות האור שלו אל כל מרחבי הבריאה .האדם ביסודו אינו חי לעצמו בלבד ,וגם כאשר הוא בונה את ביתו וקובע את מושבו מתוך צורך קיומי טבעי ,אין זה אלא הבסיס שממנו יוצאת הקדושה אל כל מה שסביבו. הבית הפרטי של האדם הוא מקלטו ,אך גדלותו של יעקב סבא התגלתה בכך שלא הניח את המרחב שמחוץ לבית כמדבר שממה רוחנית או גשמית ,אלא הפנה את מבטו הרחום אל המקנה, אל אותם יצורים המסייעים לו בעבודתו ובמסעותיו. ונראה עוד להעמיק ,כי יש כאן עניין עצום בתיקון העולם כולו .כאשר יעקב אבינו פועל באותו מקום ומעניק מחסה לבהמותיו ,הוא מלמדנו שאין שום מציאות בעולם שהיא טפלה במובן של התעלמות או זלזול .הבהמה ,הגם שהיא מצויה במדרגה חומרית נמוכה מן האדם ,זכאית לקבל את חלקה בהשגחה ,ובעשיית הסוכות הללו מתגלה הרעיון שכל הבריאה כולה נועדה לעלות ולהתחבר אל מקור הקדושה .קריאת שם המקום סוכות באה להכריז לדורות עולם כי השם שנקרא על המקום אינו מנציח את גאוות האדם בביתו הפרטי ובחומריותו ,אלא את רגע החסד העליון שבו האדם מתרומם מעל עצמו ודואג לזולתו ולחצרו. ומתוך מרחבי הנפש המבקשת להתעלות באור האמונה וההנהגה ,ניגש לגעת בפנימיות הדברים ולחברם אל נבכי לבו של האדם ,אל האמונה הטהורה ואל הדרך שבה נדרש כל אחד מאיתנו לצעוד בנתיבי חייו. כי הנה ,אותו מחזה שבו יעקב אבינו בונה בית לעצמו אך אינו שוכח לרגע את בהמותיו ועושה להם סוכות ,משקף את הדרמה הגדולה המתרחשת בנפשו של האדם פנימה .האדם מורכב מגוף ונפש ,מחומר ומרוח ,ולעיתים קרובות נוטה האדם לסגור את עצמו בתוך ביתו הרוחני והגשמי, לדאוג לעצמו ,לעולם הרוחני הפרטי שלו ולרווחתו האישית ,תוך שהוא מניח לאזורים החומריים והבהמיים שבנפשו ,או לאותם חלקים חלשים ופשוטים שבמציאות הסובבת אותו ,להתמודד לבדם עם קור החיים וקשייהם. ונראה לבאר כי גדלותו של יעקב סבא מורה לנו שאין האדם רשאי להזניח שום חלק מיצירתו ומקניינו ,לא את נפשו הבהמית ולא את הסובבים אותו הזקוקים למחסה .כאשר האדם פותח את ליבו ואת דלתות עזרתו גם כלפי אותם חלקים נמוכים או חיצוניים ,הוא בעצם מתקן את השברים ומאיר את כל מציאותו באור עליון .האמונה הטהורה מלמדת אותנו שהשגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא אינה מצטמצמת רק ברום המעלות הרוחניות ,אלא יורדת עד לפרטים הקטנים ביותר של החומר ,כדי לרומם הכל מתוך אהבה ומסירות .הנהגה זו פותחת לפנינו שער חדש שבו האדם אינו עוד שליט קשוח על סביבתו אלא רועה רחום ,המאיר את חייו וחיי הסובבים אותו באור של חסד שאינו פוסק לעולם. ומתוך עומק ההסתכלות המוסרית הזורמת ממעייני התורה ,נבוא ללמוד את המצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם בנתיבות החיים: המצפן הפנימי שמוריש לנו יעקב אבינו אינו מורכב מסיסמאות חיצוניות אלא מתביעה נפשית

עמוקה לראות את האחר ,אפילו את זה שאינו מדבר ואינו תובע את זכויותיו .האדם נבחן לא רק במה שהוא בונה לעצמו ובקודש שבינו לבין קונו ,אלא ביכולת שלו להרגיש את כובד משאו של החלש ,להטות שכמה לסבלם של בעלי החיים הנמצאים תחת רשותו ,ולאטום את האוזן בפני אדישות .ההתבוננות במעשהו של בחיר האבות בסכות מלמדת אותנו שמוסר אמת אינו נמדד בדיבורים נשגבים אלא בזהירות המרבית שבה האדם נושא את עיניו אל הסובב אותו ,ומתוך כך בונה אדם מציאות זכה וטהורה שבה כל נברא מוצא את מקומו תחת כנפי השכינה.

עיקר העניין: עיקר העניין מתגלה בגודל חמולתו של יעקב אבינו שבנה סוכות למקנהו, ומתוך כך לימד את העולם כולו שצער בעלי חיים והדאגה לכל יצור נברא הם יסוד עליון שאינו נופל מכל בניין רוחני .מסעו של יעקב לעמק סכות חושף את סוד תפארתו של האדם ,שאינו מסתפק בבניין ביתו הפרטי אלא מרחיב את גבולות לבו לכל הסובב אותו באהבה ובחמלה מוחלטת .מכאן נלמדת ההנהגה לדורות שכל מעשה חסד קטן כלפי חסר ישע אינו פרט שולי ,כי אם אבני בניין המאירות את העולם כולו באור של צדקה ואמונה טהורה ,ומזככות את נפש האדם להיות מרכבה שלמה לשכינת עולמים ,מתוך דבקות עמוקה בדרכיהם של אבות העולם המאירים את נתיבותינו בכל דור ודור באור תורה חי וקיים.