האם בימים אלו מותר להיכנס לקבר יוסף?

האם בימים אלו מותר להיכנס לקבר יוסף? ומתוך נבכי הדורות ופרשת המסעות המאירה את עקבותיהם של אבות האומה ,אנו עומדים לפני שאלה נוקבת ויסודית המטלטלת את לב לבה של ההלכה והמסורת ,הנוגעת לציון קבורתו

האם בימים אלו מותר להיכנס לקבר יוסף? ומתוך נבכי הדורות ופרשת המסעות המאירה את עקבותיהם של אבות האומה ,אנו עומדים לפני שאלה נוקבת ויסודית המטלטלת את לב לבה של ההלכה והמסורת ,הנוגעת לציון קבורתו

של הצדיק יסוד עולם יוסף הצדיק בשכם העיר .כאשר התורה הקדושה מתארת את דרכו של יעקב אבינו ,היא מעמידה לנגד עינינו את הפסוקים המרכזיים :ויבא יעקב שלם עיר שכם וכו', ויקן את חלקת השדה וכו' ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל (בראשית לג יח כ) .ומתוך דברי הנביא יהושע (כד לב) מתבאר בפירוש כי שם ,בחלקת השדה הזו שקנה יעקב מבני חמור אבי שכם, נקבר יוסף הצדיק .ומתוך מקורות קדושים אלו מתעוררת תמיהה עמוקה ובירור הלכתי נוקב, האם יש מקום להחמיר ולא להיכנס למקום קבורתו מחמת קדושת המזבח שהציב שם יעקב אבינו ,או שמא אין שום איסור והלכה כפשוטה להתפלל במקום המנוחה של צדיק עליון זה מבלי לחשוש לחומרות שאין להן שורש מבוסס בשורשי הפסיקה. רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח (פרק יא) כתב כי נמנע מלהיכנס לקברו של יוסף ולכל חלקת השדה שמגודרת באבנים ,משום שהיה שם מזבח .ומתוך דבריו הקדושים נפתחת שאלה גדולה הנוגעת לגבולות הקדושה והמזבחות שנבנו בימי האבות ומשמעותם לדורות עולם. ועל דבר זה פנה הגר"מ הלברשטאם אל מו"ר הגרש"ה וואזנר ,ושאל כיצד יתכן הדבר שיראים ושלמים אינם נזהרים בזה ,ובזמנם בדרכם למירון היו נכנסים להתפלל בקבר יוסף מבלי להימנע מכך .ועל זאת השיב מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קפח) וביאר כי החומרה הזו אין לה שום שורש ומקור בהלכה ,שהרי מה שהיה פעם מזבח אינו מחייב שעכשיו תישאר שם הקדושה עד שיהיה אסור להיכנס שם ,ומה שחשש לכך בעל כפתור ופרח לא היה אלא מרוב צדקותו ופרישותו האישית ולא מדינא דהלכה. ומתוך פשטותם המאירה של המקראות הברורים בפרשת השבוע ,נבוא לראות את אורות הראשונים המעמיקים את פשר הדברים בראשית דרכו של יעקב אבינו בשכם" :ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר .ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם בואה מאה קשיטה .ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (בראשית לג יח -כ). רש"י (בראשית לג יח) ביאר :ויבא יעקב שלם -שלם בגופו ,שלם בממונו ,שלם בתורתו .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי עצם כניסתו של יעקב לעיר שכם והקניין הרוחני והגשמי שפעל שם אינם פרטים ארעיים ,כי אם יסוד עמוק המכוון את כל מהלכי הדורות באותו מקום מיוחד שבו ינוח בהמשך הדורות עמוד ההוד והקדושה יוסף הצדיק. הרמב"ן (בראשית לג יט) ביאר :ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם בואה מאה קשיטה ומתוך דבריו עולה כי המזבח שהוקם באותה חלקה טבע בה חותם של קדושת עולם שאינה פגה ,ומשום כך עומדת השאלה הגדולה כיצד מתייחסת ההלכה לדורות אל מקומות קדושים אלו שנתקדשו במזבחות האבות. הרד"ק (יהושע כד לב) ביאר :ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מיד בני חמור את בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ויהיו לבני יוסף לנחלה .ומתוך דבריו המאירים נפתח לנו שער הבנה עמוק לזיקה הנצחית שבין קניין האב לבין מנוחת הבן ,המבארת מדוע הפך מקום זה למוקד של כיסופים ותפילה לדורות עולם.

ומתוך סוגיות הש"ס העמוקות המבררות את יסודות קדושת המקום והגבולות ההלכתיים המקיפים את מזבחות האבות ואת דיני המקומות המקודשים ,נבוא לעיין בשורשי הדברים כפי שהם עולים ממסכתות התלמוד: בגמרא במסכת זבחים (דף קיח ע"א) דן בעניין היתר הבמות ומעמדם של מקומות ההקרבה והמזבחות שנבנו על ידי אבות העולם וגדולי האומה ,ומשמע מתוך הסוגיות כי קדושת הבמה שעתית הייתה לשעתה ,וכאשר עבר הזמן או שנאסרו הבמות ,פקעה אותה קדושת איסור ההקרבה או האיסורים הנלווים אליה במקום שאינו בית המקדש המרכזי .ומתוך כך מבארים הלומדים את היסוד התלמודי המורה שאין קדושת מקום עומדת לעד באופן האוסר את עצם הכניסה אליו לאחר שחלף זמן הקרבת הקורבנות ,זולת במקומות המיוחדים שנתקדשו בקדושת בית המקדש הקבוע. בגמרא במסכת נדרים העוסק בדיני הקדיש והקרקעות מברר את מעמדם של מקומות שנקנו בכסף מלא על ידי האבות ,כדוגמת חלקת השדה בשכם שקנה יעקב אבינו ,ומלמדנו כי קניין קרקע משמש אמנם לאחוזת נחלה וקבורה ולזיקה נצחית בין האב לבניו ,אך אין קניין ממון לבדו יוצר קדושת הגבלה אסורה בכניסת בני אדם ,אלא אם כן נתקדשה בקדושה מיוחדת על פי דין תורה .ומתוך דיוק זה עולה כי הסוגיות בש"ס אינן מכירות באיסור כניסה למקום שנעשה בו מזבח בימי האבות לאחר שעבר עניינו ,שכן אין בכך משום מעמד המחייב הרחקה ופרישות מצד הדין המוחלט. ומתוך אורה של תורה העולה מבית מדרשם של גדולי הראשונים ומפרשי הארץ הקדושה המדקדקים בכל נימי הלכותיה וגבולותיה ,נבוא לשמוע את משנתם העמוקה: רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח (פרק יא) פירש כי נמנע מלהיכנס לקברו של יוסף ולכל חלקת השדה שמגודרת באבנים ,משום שהיה שם מזבח .וביאור דבריו הוא כי מתוך גודל חרדת הקודש והפרישות העצומה שהנהיג ,חשש שמא נותר במקום רושם של קדושת המזבח האוסר כניסה ,הגם שאין זה איסור מוחלט מן התורה לכל אדם ובכל זמן. החיד"א בספרו ברכי יוסף (או"ח סי' תנח) ביאר כי אף על פי שגדולי עולם כדוגמת בעל כפתור ופרח החמירו על עצמם שלא להיכנס למקומות כאלו מרוב צדקותם ,אין בכך מנהג המחייב את כלל ישראל ,שהרי עיקר הדין אינו אוסר להיכנס למקום שנעשה בו מזבח לאחר שעבר זמנו ,ובלבד שנוהגים במקום כבוד והדר ראויים לצדיק. ומתוך עומקם של היכלי ההלכה בדורות האחרונים ,מתוך פסקיהם המאירים והישרים של גדולי הפוסקים אשר שקלו את הדרישות והחומרות במאזניים של תורה צרופה ,נשמע את דבר ה' למעשה: מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קפח) כתב בתשובה להגר"מ הלברשטאם זצ"ל שפנה אליו בשאלה כיצד יתכן הדבר שיראים ושלמים אינם נזהרים בזה ,ובזמנם בדרכם למירון היו נכנסים להתפלל בקבר יוסף ,והשיב לו בזה הלשון :החומרה בזו אין לה שום שורש ומקור בהלכה ,שהרי מה שהיה פעם מזבח זה לא מחייב שעכשיו תישאר שם הקדושה עד שיהיה אסור להיכנס שם ,רק שבעל הכפתור ופרח מרוב צדקותו חשש לזה.

ומתוך דבריו הקדושים והנחרצים של מו"ר הגרש"ה וואזנר מתבאר היסוד הגדול שאין להוסיף חומרות מדעתנו במקום שאין להן שורש מבוסס בש"ס ובפוסקים ואין קדושת המזבח הקדום אוסרת את הכניסה למקום בדורות מאוחרים ,ולכן אין שום מניעה הלכתית להיכנס ולהתפלל בציון קברו של יוסף הצדיק מתוך ביטחון ושמחה באורם של צדיקים. ומתוך הבירור ההלכתי הזך העולה מתוך דברי הפוסקים ,אנו צועדים אל שדה המעשה לתרגם את יסודות הסוגיה אל מציאות חיינו והלכתה למעשה בכל יום ויום: נפקא מינה אחת נוגעת לעצם הכניסה ,העלייה והתפילה בציון יוסף הצדיק בעיר שכם בימים אלו ,שאין לאדם לחוש ולמנוע את עצמו מלהגיע ולהתפלל במקום קדוש זה מחמת החשש של קדושת המזבח ,אלא מותר וראוי לשפץ ,לבקר ולהתפלל שם מתוך יראת כבוד והכנעה. נפקא מינה נוספת מתבארת לגבי כלל המקומות והאתרים בארץ הקודש שנודע כי עמדו בהם מזבחות בימי אבות האומה או בזמן הבמות ,שאין חל עליהם שום איסור כניסה או עמידה בימינו אלו ,ואין לחשוש בהם למגבלות קדושה האוסרות את הנגיעה או הישיבה בהם. נפקא מינה עמוקה נוספת עולה בהנהגה ההלכתית הכללית ,להבחין בין הנהגות של חסידות ופרישות אישית של יחידי סגולה כדוגמת בעל כפתור ופרח ,לבין ההלכה הפסוקה והמחייבת את הכלל ,כדי שלא לחדש חומרות ואיסורים שאין להם שורש מבורר בנחלת רבותינו הפוסקים. העולה מן הסוגיה המופלאה הזו ,לגעת בשורש הדברים הנוגעים למהות קדושת המקום והקשר הנצחי שבין האבות לבניהם :נראה לבאר כי השאלה הגדולה סביב הכניסה לקבר יוסף נוגעת בעומק היחס שבין קדושת המזבח העוברת ואינה עומדת לדורות באיסור ,לבין קדושת האמת והנצח של ציון קבורתו של הצדיק .יוסף הצדיק ,המכונה יסוד עולם ,הוא המאחד את השבטים וממשיך את דרכו של יעקב אבינו בתוך כל המשברים והירידות .כאשר יעקב קנה את חלקת השדה בשכם ,הוא לא רק הניח אבן מזבח לעת מצוא ,אלא טבע בחלקה זו את שורש האחיזה של בני ישראל בארץ הקודש ,את החיבור שאינו ניתק בין האב לבנו ,ובין הנחלה הרוחנית והגשמית שאין לה שום פקיעה. ונראה עוד להעמיק ,כי יש כאן עניין עצום המלמדנו על דרכה של תורה שאינה נוטה אחר חומרות יחידאיות של פרישות מופלגת ,אלא פותחת שער רחב לכלל ישראל להתחבר אל מעיינות הישועה והקדושה של הצדיקים .ההיתר לבוא ולהתפלל במקום שבו נח עמוד החסד והקדושה אינו רק שאלה הלכתית גרידא ,אלא הוא מבטא את הכיסוף העמוק של האומה כולה לשוב אל שורשיה ,לינוק אמונה וגבורה מאותו צדיק שמסר נפשו על קדושת השם ועל שמירת הברית, ומתוך כך להמשיך ברכה והצלה לכלל ישראל בכל דור ודור. ומתוך מרחבי הנפש המבקשת להתעלות באור האמונה וההנהגה ,ניגש לגעת בפנימיות הדברים ולחברם אל נבכי לבו של האדם ,אל האמונה הטהורה ואל הדרך שבה נדרש כל אחד מאיתנו לצעוד בנתיבי חייו. כי הנה ,המאבק הפנימי שבין חומרת הפרישות המבקשת להרחיק את האדם מכל חשש קדושה קדום ,לבין הפסיקה המאירה המורה דרך פתוחה וברורה לכלל ישראל להתקרב אל ציון הצדיק, משקף את הדרמה הגדולה המתרחשת בנפשו של האדם פנימה .האדם מורכב מרבדים שונים,

ולעיתים נוטה רוחו להציב סייגים מופלגים ,לבצור לעצמו מבצרים של חומרות ופרישות מתוך יראת קודש עמוקה ,שמא יפגע במקום המקודש או ימעט בכבוד שמים. ונראה לבאר כי גדלות הדעת האמיתית מורה לנו לדעת את הגבול שבין עבודת יחידי סגולה המפליגים בפרישות לבין ההלכה הפסוקה המאירה את הדרך לציבור הרחב באהבה ובשמחה. כאשר האדם מנקה את לבו מן החששות הזרים ומדבק את עצמו באורם של צדיקים בדרך סלולה ומותרת על פי מורי הוראה ,הוא זוכה לפתוח את שערי הלב להשפעות עליונות של אמונה וביטחון. התנועה אל קברו של יוסף הצדיק ,העומד כסמל לנצחיות הברית ולשמירת הטהרה בתוך כל סערות הזמן ,מלמדת אותנו שאין האדם צריך להתרחק מן הקודש מחמת אימה מדומה ,אלא ללכת לאורם של רבותינו הפוסקים המורים היתר וברכה ,ומתוך כך למלא את הנפש באור של חיזוק ,תקומה ודבקות איתנה באלוקי ישראל. ומתוך עומק ההסתכלות המוסרית הזורמת ממעייני התורה ,נבוא ללמוד את המצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם בנתיבות החיים :המצפן הפנימי העולה מן הסוגיה אינו דורש מן האדם להמציא חומרות והחמרות המרחיקות אותו מן הקודש ,אלא מלמדו ללכת בדרך סלולה וישרה לאורם של גדולי ההלכה .האדם נבחן ביכולתו ללכת בדרך האמת בפשטות ובשמחה ,מבלי ליצור מחיצות מיותרות המנתקות אותו ממקורות החיות והנחמה של הצדיקים .ההתבוננות בפסיקתו של מו"ר הגרש"ה וואזנר מלמדת אותנו שמוסר אמת אינו בנוי על פחדים מדומים ועל הימנעות מתוך חומרא יתרה ,אלא על הקשבה קשובה לקול ההלכה המאירה את הנתיב ומזמינה את כלל ישראל להתקרב אל ציוני הקודש מתוך כבוד ,אמונה ודבקות שלמה. ומכאן ניקח אל מרחבי חיי היום יום את התובנה העמוקה כי האדם אינו צריך להכביד על נפשו בחששות מדומים ובמחיצות המרחיקות אותו מן הקודש ,אלא לצעוד בנתיב הסלול והישר של ההלכה המאירה את דרכנו באהבה ובפשטות .כשם שיוסף הצדיק עמד באיתנו בתוך כל משברי הזמן ושמר על מורשתו הטהורה ,כך זכאי כל אחד מאיתנו להתקרב אל מקורות החיות והישועה מתוך מנוחת נפש וביטחון מוחלט באורם של רבותינו.

עיקר העניין: עיקר העניין מתגלה בגודל הנהגתו של מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי, המלמדנו שאין שום שורש ומקור בהלכה לחומרה המונעת כניסה לקבר יוסף, וכי מה שהיה פעם מזבח אינו אוסר את המקום לדורות .מתוך כך מתברר לדורות עולם כי הדרך המסורה לנו היא להתקרב אל ציוני הצדיקים מתוך הלכה ברורה ,לשאוב אמונה וחיזוק ,ולצעוד בנתיבותיהם של אבות האומה באור תורה חי וקיים המאיר את עיני כל ישראל בכל דור ודור. החיים מזמנים לפתחנו אתגרים וסייגים המבקשים לעיתים לבלבל את הלב ,אך כוחה של תורת אמת הוא לנסוך בנו בהירות ויישוב הדעת ,ללמדנו כי הדרך אל הקודש אינה רצופה פחדים אלא פתוחה לרווחה לכל מי שבוחר ללכת באור פסיקתם של גדולי ההוראה מתוך שמחה ודבקות שלמה.