איך יכול להיות שדינה הייתה יצאנית והרי כל כבודה בת מלך פנימה?

איך יכול להיות שדינה הייתה יצאנית והרי כל כבודה בת מלך פנימה? ובין צלילי הרוח הנושבת בין גבעות שכם העתיקות ,כאשר האדמה ספוגה בשקט טמיר והשמש נוטה מערבה ומטילה צללים ארוכים על אוהלי יעקב ,עומדת הנפש רוטטת מול פלא פלאים ושאלה גדולה המטלטלת את אמות הסיפים של צניעות הקודש .ריח האדמה הלח ,עלי הזית המרשרשים ברוח הערב ,והדממה העמוקה האופפת את המחנה ,יוצרים תפאורה…

איך יכול להיות שדינה הייתה יצאנית והרי כל כבודה בת מלך פנימה? ובין צלילי הרוח הנושבת בין גבעות שכם העתיקות ,כאשר האדמה ספוגה בשקט טמיר והשמש נוטה מערבה ומטילה צללים ארוכים על אוהלי יעקב ,עומדת הנפש רוטטת מול פלא פלאים ושאלה גדולה המטלטלת את אמות הסיפים של צניעות הקודש .ריח האדמה הלח ,עלי הזית המרשרשים ברוח הערב ,והדממה העמוקה האופפת את המחנה ,יוצרים תפאורה חיה שבה נדרכת האוזן לשמע הפסוק הפותח את הפרשה בדרמה סוערת :ותצא דינה בת לאה וגו' לראות בבנות הארץ .ושם, מתוך אותם דברי מדרש שרש"י הקדוש מביא בשער פתחו ,המהדהדים מקצה המחנה ועד קצה העולם ,עולה המשל העתיק כאמה כבתה ,המציב סימן שאלה נוקב על עצם יציאתה של בת האצילות אל מחוץ למחיצות הבית .ההתבוננות במראה אותם רגעים מעוררת פלצות בלב ,שהרי עומדת לנגד עינינו בת יעקב אבינו ,וקולו של הכתוב הזועק בתהילים כל כבודה בת מלך פנימה מהדהד כמצפן עליון המורה על מעלת הצניעות הגנוזה ,ומתוך כך מתעוררת התמיהה העצומה והבוערת כאש אכלה :איך ייתכן שדינה הצדקנית תצא ותכונה יצאנית ,וכיצד תתכן מציאות שבה התורה הקדושה ,אור פני חיים ,מדברת בגנותה לכאורה של מי שנצרפה בטהרת האבות? האוויר גדוש במתח פנימי ,האדמה תחת הרגליים רוטטת מרוב הוד ויראת קודש ,והלב נותר פעור ותמה מול תעלומת הדורות הזו ,מבלי לדעת עדיין את פשרה. ומתוך פשטותם המאירה של המקראות הברורים בפרשת השבוע ,נבוא לראות את אורות מפרשי התורה המעמיקים את פשר הדברים בראשית דרכו של יעקב אבינו ושובו אל הארץ: "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" (בראשית ל"ד א). רש"י (בראשית ל"ד א) פירש :ותצא דינה בת לאה -ולא בת יעקב ,אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה ,שאף היא יצאנית הייתה ,שנאמר ותצא לאה לקראתו ,ועליה משלו המשל כאמה כבתה. ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי התורה תלתה את יציאתה של דינה בלאה אמה ללמדנו כי ישנו שורש עמוק של הנהגה העובר מאם בת אל בת ,ושורש זה מתבטא בנטייה לצאת אל מחוץ

לגבולות הבית המוגן ,דבר המעורר את השאלה הגדולה כיצד מתיישב הדבר עם מעלת הצניעות העליונה של בנות האבות. הרשב"ם (בראשית ל"ד א) ביאר :ותצא דינה לראות בבנות הארץ -לפי שהייתה יושבת באהל תמיד, ורצתה לראות את מנהגי הנשים בארץ שכם ואיך הן מתנהגות .ומתוך דבריו עולה כי הסקרנות הטבעית של בת יעקב שלא הורגלה לצאת אל מרחבי החוץ הביאה אותה להתבונן במעשיהן של בני המקום ,ומתוך כך נפרצת הדרך אל המפגש הגורלי עם שבילי העולם החיצון. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ל"ד א) ביאר :ותצא דינה -בעבור שהייתה יחידה והיה לה לב גבוה לראות בבנות הארץ למצוא חברות ולשוחח עמהן .ומתוך דבריו מתבאר כי מעמדה המיוחד כבת יחידה בין בנים עורר בה צורך פנימי לחפש חברת נשים ,ומשום כך יצאה אל מחוץ למחנה המצומצם של בית אביה כדי לפגוש את בנות הארץ. הרמב"ן (בראשית ל"ד א) ביאר :ותצא דינה -בעבור היותה יושבת בתוך האהל תמיד וכאשר באה אל העיר רצתה לראות בבנות הארץ תכשיטיהן ומנהגיהן .ומתוך דבריו המאירים נפתח לנו שער הבנה נוסף המלמד כי ההתרשמות ממראה עיניים וממנהגי הסביבה היא שפתחה פתח לרוחות זרות לנשוב אל תוך קדושת הבית ,וממנה יצאה השתלשלות המאורעות שאירעו אחר כך. הספורנו (בראשית ל"ד א) ביאר :ותצא דינה -לבקר בבנות הארץ כאילו תלמד מהן מעשים טובים או כיוצא בזה .ומתוך דבריו עולה כי כוונתה הטהורה לכאורה למצוא תועלת או ללמוד דרכי חברה מצאה מקום להתחבר עם המציאות החיצונית ,אך בהנהגה זו טמון היה המבחן הגדול של השמירה על מחיצות הצניעות המבדילות בין קודש לחול. ומתוך מעייני התלמוד העמוקים המבררים את שורשי הדברים בסוגיות הש"ס המאירות את עינינו בנבכי ההלכה והאגדה ,נבוא לעיין בדברי חז"ל הנוגעים לעניין זה: בגמרא במסכת ברכות (דף ס ע"א) אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק ואחר ילדה בת כי בן הייתה אלא שאחר הורתה מזכר תמים בקשה לאה רחמים תתהפך לנקבה בל תגרע רחל מהשפחות שלא תלד רק אחד להשלים השנים עשר שבטים ,וביאר רש"י שם כי בהוראה הראשונה הייתה דינה זכר ונתהפכה לנקבה על ידי תפילת לאה אמה ,ומתוך סוגיה זו מבארים המפרשים את שורש טבעה המיוחד של דינה שהיה בו מן ההליכה אל מחוץ למחנה ,שכן מטבע הזכר לצאת אל השדה ולנוע במרחבים ,ועל כן נשאר בה רושם מאותו שורש ראשון של יצירתה. בגמרא במסכת תענית (דף כד ע"א) אמרו רבותינו זכרונם לברכה מעשה באותו תנא שאמר לבתו שובי לעפרך ולא יכשלו בך בני אדם ,ומבארים המפרשים כי סוגיה זו מלמדת את גודל החרדה והזהירות הנדרשת מן האדם שלא להוות מכשול לאחרים אפילו כאשר כוונתו הטהורה לשם שמים מכוונת ,ומתוך כך נפתח לנו שער הבנה עמוק אל משמעות הדברים וההשלכות הנובעות מעצם היציאה אל מחוזות החוץ. ומתוך צפונות דברי הראשונים הקדושים המאירים את נסתרות הפרשה ברוח קודשם ,נבוא לראות את משנתם העמוקה: החזקוני (בראשית ל"ד א) ביאר כי מה שנאמר ותצא דינה הוא לפי שסברה לראות במנהגי נשים

אחרות ולדעת את דרכי הארץ ,ומתוך דבריו עולה כי אף על פי שכוונתה הייתה טהורה ,עצם ההליכה אל מחוץ למחנה האבות פתחה פתח לרוחות זרות ולמבטים חיצוניים שלא שערום אבותיה. הרלב"ג (בראשית ל"ד א) כתב כי יציאת דינה באה מחמת הסקרנות הטבעית שהייתה בה לראות את בנות הארץ ותפארתן ,ומתוך דבריו המעמיקים מתבאר כי ההתבוננות החיצונית במנהגי העמים טומנת בחובה סכנה נסתרת הגוררת אחריה הסתעפויות קשות ומסעירות. רבי בחיי בן אשר (בראשית ל"ד א) חידש כי התורה תלתה את יציאתה בלאה אמה ללמדנו כי ישנו מטען נפשי של יציאה אל המרחב החיצוני העובר בירושה מן האם אל הבת ,ומתוך דבריו נפתח לנו שער הבנה עמוק לדרך שבה הטבע האנושי מתמודד עם גבולות הקדושה. ומתוך מעייני האחרונים ונועם אמרי פוסקי הדורות המדקדקים בכל אות ותג לבאר את מהלכי האבות ודרכי הצניעות ,נשמע את משנתם העמוקה :האלשיך הקדוש בתורת משה (פרשת וישלח) ביאר כי מי ששורשה זכר אינו מן התימה תהיה יצאנית כי כן יעשו הזכרים וכל דבר הולך אחר שורשו ,וזהו אומרו ותצא דינה ואל תתמה על יציאתה כי הלא אם היא בת היא של לאה ולא של יעקב כי הוא זכר עשאה .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי שורש הנפש שהחל כיצירת זכר בבטן הותיר את רשומו וטבעו בה ,ובכך מוסרת התמיהה על עצם היציאה אל מחוץ למחנה. השל"ה הקדוש בדרך חיים תוכחת מוסר (שער האותיות ס"ק ל"ט) כתב כי מאוד מאוד צריכה אשה להיות צנועה כל כבודה בת מלך פנימה לא מבעיה אשת איש אפילו פנויה שלא הייתה לאיש צא ולמד מה קרה לדינה שהייתה זרע יעקב ולאה ועל כל זאת אירע לה מה שאירע .ומתוך דבריו עולה קל וחומר עצום לדורות בדבר חובת השמירה והצניעות היתרה המוטלת על כל בת ישראל הגם שאין להרהר אחר הנהגת האבות הקדושים. החתם סופר (דרשות פרשת וישלח) ביאר על פי מה דאיתא בגמרא במסכת עבודה זרה שאפשר לאדם ללכת למקום שאינו צנוע כדי לכפות יצרו ולקבל אגרא ,וזה היה גם כוונת דינה לשם שמים לראות בבנות הארץ ולגבור על יצרה .ומתוך דבריו המאירים נפתח לנו שער הבנה נשגב המלמד כי יציאתה של הצדקת לא באה מחמת קלות ראש חלילה כי אם מתוך שאיפה קדושה להתמודד עם היצר ולעלות במדרגות עליונות של כבישת הלב. ומתוך פסגת משנתם של מאורי הדורות האחרונים אשר צפו למרחוק ופתחו לפנינו שערי אורה בהבנת סוגיות התורה ,נשמע את דבר קודשם: האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בעל שם משמואל (פרשת וישלח) ביאר כי יציאת דינה הגם שהביאה לידי מכשול נורא הרי עמדה בה בחינה עמוקה של עשיית תיקון נסתר בבחינת לראות בבנות הארץ לברר את הניצוצות הגנוזים מתוך עומק הקדושה העליונה המסוגלת לרדת אל תוך המקומות החשוכים ביותר כדי להעלותם לשורשם. הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי (פרשת וישלח) ביאר כי מעשה דינה מלמדנו עד כמה גדולה ועצומה חובת השמירה והצניעות של בנות ישראל וכי הגם שנשמתה נמשכה אחר שורש הזכר שבה מצד תפילת לאה הרי מלמדת אותנו התורה את גודל הזהירות הנדרשת שלא לפרוץ גדר במקום שבו נדרשת פנימיות ועמידה באהל.

ומתוך עומק ההלכה וצלילות מבטם של פוסקי הדורות ,אנו פוסעים אל שדה המעשה לתרגם את יסודות הסוגיה המופלאה הזו אל מציאות חיינו והלכתה בכל יום ויום: נפקא מינה אחת נוגעת לחובת השמירה והצניעות המוטלת על כל בת ישראל בכל דור ודור ,שגם כאשר ישנן כוונות רצויות או נטיות נפשיות כאלה ואחרות ,נדרש האדם לעמוד תחת גבולות הצניעות המקודשים וכל כבודה בת מלך פנימה ,ולא לפרוץ את המחיצות המגינות עליו מפני פגעי הזמן. נפקא מינה נוספת עולה בהבנת טבעם של דברים ובכך שאין להסתמך על כוונות טובות או על רצונות נשגבים לכאורה כדי לעקוף את גדרי ההלכה והמסורת ,שכן כל הנהגה המבקשת לצאת אל מחוץ לדלת אמות של תורה וצניעות טומנת בחובה את סכנת ההיסחפות אחר רוחות זרות. נפקא מינה עמוקה נוספת מלמדת אותנו על הדרך שבה יש להתבונן על מעשיהם של אבות האומה וצדיקים עליונים ,שאין ללמוד מהם הלכה למעשה בבחינת פריצת גדר או הקלת ראש, אלא להבין את העומק והגודל של שורש נשמתם הנסתר ,ולנהוג תמיד בזהירות יתרה ובשמירת הגבולות המקודשים לעם השם. ומתוך מרחבי ההסתכלות הרעיונית המפכים במעיין התורה הקדושה ,ניגש לברר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה המופלאה הזו ,לגעת בשורש הדברים הנוגעים למהות הצניעות ולמפגש שבין פנימיות המחנה לבין מרחבי החוץ: נראה לבאר כי השאלה הגדולה סביב יציאת דינה נוגעת בעומק המתח שבין קדושת האוהל הפנימי לבין השליחות הנסתרת לגעת בקצוות העולם .יעקב אבינו ייצג את מידת האמת היושבת באוהלים ,את השלמות המוחלטת של בית המדרש והקדושה המוגנת ,ואילו לאה אמה נשאה בקרבה שורש של השפעה אל חוץ למחנה ,בבחינת הודאה והשפעה כלפי חוץ .כאשר נתהפכה דינה במעי אמה וקיבלה בתוכה את שורש הזכר היוצא אל השדה ,נפגשו בה שני עולמות קוטביים: מצד אחד ירושת האבות הדורשת כל כבודה בת מלך פנימה ומצד שני דחף פנימי עמוק לצאת אל מחוץ למחיצות ולפגוש את המציאות החיצונית. ונראה עוד להעמיק ,כי יש כאן עניין עצום המלמדנו על גבולותיה של הקדושה ועל הסכנה הטמונה בניסיון לרדת אל מקומות שאינם מוגנים באוהלה של תורה .יציאתה של בת האצילות אל בנות הארץ ,הגם שניזונה משאיפות טהורות של בירור והשפעה ,פתחה חלון לרוחות זרות שאינן נושאות את טהרת האבות ,ומתוך כך נלמד לקח נצחי לדורות עולם על מעלתו העצומה של האוהל הפנימי ,המגן על הנפש ושומר עליה מכל משמר מלהיסחף אחר מערבולות הזמן והמקום. ומתוך מרחבי הנפש המבקשת להתעלות באור האמונה וההנהגה ,ניגש לגעת בפנימיות הדברים ולחברם אל נבכי לבו של האדם ,אל האמונה הטהורה ואל הדרך שבה נדרש כל אחד מאיתנו לצעוד בנתיבי חייו. כי הנה ,המאבק הפנימי שבין תוקף הצניעות והשמירה באהל הפנימי לבין אותה נטייה פנימית לבקש מרחבים ולצאת אל החוץ ,משקף את הדרמה הגדולה המתרחשת בנפשו של האדם פנימה. האדם נושא בקרבו עולמות שונים ,ולעיתים קרובות פועמים בקרבו כוחות סותרים :מצד אחד

הכיסוף הטהור להידבק בשורש הקדושה וההתכנסות אל היכל פנימי מוגן ,ומצד שני סקרנות טבעית או רצון לגעת במרחבי העולם הסובב. ונראה לבאר כי גדלות הדעת האמיתית מורה לנו לדעת את הגבול העדין שבין שאיפות נעלות לבין חובת השמירה המעשית .כאשר האדם מנקה את לבו מן החששות ומן ההליכה אחר סייגים פרוצים ,ומכוון את צעדיו על פי אור תורה צלול וברור ,הוא זוכה לפתוח את שערי הנפש להשפעות עליונות של אמונה וביטחון .התנועה הפנימית של הנפש המבקשת להתחבר אל שורשיה מתוך עמידה באוהלה של תורה מלמדת אותנו שאין האדם נדרש לפרוץ גדרות או לחפש דרכים נסתרות מעבר לגבולות המסורה ,אלא לצעוד בענווה ובפשטות באורם של רבותינו ,ומתוך כך למלא את הלב באור של חיזוק ,שלמות ודבקות איתנה באלוקי ישראל. ומתוך עומק ההסתכלות המוסרית הזורמת ממעייני התורה ,נבוא ללמוד את המצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם בנתיבות החיים: המצפן הפנימי העולה מן הסוגיה אינו דורש מן האדם להמציא חומרות והחמרות או לפרוץ גדרים ,אלא מלמדו ללכת בדרך סלולה וישרה לאורם של גדולי ההלכה והמסורת .האדם נבחן ביכולתו ללכת בדרך האמת בפשטות ובשמחה ,מבלי ליצור מחיצות מיותרות ומבלי להיגרר אחר סקרנות המבקשת לפרוץ את חומת הצניעות .ההתבוננות במעשה דינה מלמדת אותנו שמוסר אמת אינו בנוי על פניות זרות או על רצונות נשגבים לכאורה המבקשים לעקוף את גדרי התורה, אלא על הקשבה עמוקה לקול ההלכה המאירה את הנתיב ומזמינה את כלל ישראל לשמור על פנימיות טהורה מתוך כבוד ,אמונה ודבקות שלמה. עיקר העניין מתגלה בגודל הנהגתם של אבות האומה וצדיקים עליונים ,המלמדים אותנו שאין שורש ומקור לפריצת גדרים ,וכי כל כבודה בת מלך פנימה הוא המעוז המגן על נפש האדם .מתוך כך מתברר לדורות עולם כי הדרך המסורה לנו היא ללכת בנתיבות הצניעות והפשטות ,לשמור על גבולות הקודש ,ולצעוד באור תורה חי וקיים המאיר את עיני כל ישראל בכל דור ודור. ומכאן ניקח אל מרחבי חיי היום יום את התובנה העמוקה כי האדם נדרש לשמור מכל משמר על פנימיות נפשו ,לבל ייתן לסקרנות זרה או להילוך במחוזות לא מוגנים לערער את גבולות הצניעות והקודש שהתוו לנו אבות האומה ,אלא לצעוד תמיד בענווה ובפשטות בנתיב המאיר של תורת אמת.

עיקר העניין: הדברים מתכנסים אל נקודת האמת הצרופה המורה לנו כי כל כבודה בת מלך פנימה אינו רק ציווי חיצוני כי אם מבצר עליון ושומר איתן המגן על נשמת האדם מכל פגעי הזמן ,וכי ההליכה בדרכי הקודש מתוך מנוחת נפש ודבקות שלמה היא המעניקה לאדם את היציבות ,הטהרה והחיים האמיתיים לאורך ימים ושנים. החיים מזמנים לפנינו נתיבים רבים ופתחי סקרנות הקוראים לאדם לפרוץ גדרות, אך כוחה של אמונה אמיתית הוא ללמדנו כי העוצמה הגדולה ביותר טמונה דווקא בהתכנסות אל היכל הפנימיות ,שם שוכנת הטהרה המאירה את הנפש באור יקרות ונוטעת בה שלווה נצחית שאינה פגה לעולם.