מדוע ציוו בני יעקב לשכם שיעשו להם ברית מילה לפני שהרגו אותם, האם הם לא יכלו להרוג אותם סתם או שהייתה להם מטרה מסוימת בזה?

מדוע ציוו בני יעקב לשכם שיעשו להם ברית מילה לפני שהרגו אותם, האם הם לא יכלו להרוג אותם סתם או שהייתה להם מטרה מסוימת בזה? ובין צלילי הדממה הכבדה הנסוכה על פני שדות שלם ,כאשר האדמה עדיין לחה מנדודי האבות והשמש שוקעת ומטילה צללים ארוכים ואדמדמים על חומות העיר ,עומדת הנפש נפעמת ונרעשת מול תעלומת הדורות הפורצת מתוך פרשת סערת רוחות זו .ריח האדמה הלח המעורב…

מדוע ציוו בני יעקב לשכם שיעשו להם ברית מילה לפני שהרגו אותם, האם הם לא יכלו להרוג אותם סתם או שהייתה להם מטרה מסוימת בזה? ובין צלילי הדממה הכבדה הנסוכה על פני שדות שלם ,כאשר האדמה עדיין לחה מנדודי האבות והשמש שוקעת ומטילה צללים ארוכים ואדמדמים על חומות העיר ,עומדת הנפש נפעמת ונרעשת מול תעלומת הדורות הפורצת מתוך פרשת סערת רוחות זו .ריח האדמה הלח המעורב בהמיית רוח הערב המנשבת בין עלי הזית ,והשקט המתוח והמצמרר האופף את אוהלי המחנה ברגעים של לפני סערה ,יוצרים תפאורה חיה ומוחשית שבה נדרכת האוזן לשמע פקודתם המפעימה של בני יעקב .עומדים הם ,שבטי קל ,אריות האומה ,ומורים לאנשי שכם את אותה דרישה חמורה וסתומה להימול להם כל זכר ,בטרם תתרחש אותה התנגשות גורלית שהפכה את לב הארץ לרעש אדיר .והלב נצבט בתמיהה עצומה ובבעירה פנימית שאין לה שיעור ,הדילמה המטלטלת את אמות הסיפים זועקת מן העומק :איך ייתכן שבני צדיקים ,טהורי הקודש המכוונים כל צעד ושעל ברצון השם יתברך ,יצוו על אנשי העיר לבצע ברית קודש כזו טרם החריבם ,וכי שמא לא יכלו להוציא את משפטם לפועל בפשטות ובלא שום תחבולה ,או שמא נגנזה כאן מטרה נסגרה ועמוקה המשתרגת בשרשי הנסתר של ההיסטוריה הישראלית ,שאותה מבקשת נפש האדם ללמוד ולפלס בה את נתיבותיה מבלי לגלות עדיין את פתרונה. ומתוך נהרות האור המפכים בפשטות המקראות של פרשת השבוע ,נבוא לעיין בפסוק המאיר את עומק הדרישה שהציבו בני יעקב לאנשי שכם" :אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להימול לכם כל זכר" (בראשית ל"ד ט"ו). ומתוך הפסוק הקדוש הזה נפתח לפנינו שער להבין את פשר התנאי שהציבו בני יעקב ,אשר נראה לכאורה כהצעה להתאחדות ולברית עולם ,אך טמן בחובו את מהלכי החכמה והנקם על פריצת גדר הצניעות והמוסר. רש"י (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר :אך בזאת נאות לכם -בתנאי זה נאות .ומתוך דבריו עולה כי התנאי שהציבו בני יעקב לא היה אלא פתח שנועד להעמיד את אנשי שכם במבחן הקודש ,מתוך כוונה תחילה להוציא לפועל את משפטם על חמס הנפש ועוון פלילי. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר :אך בזאת -הנה אנחנו נותנים בנותינו לכם כי אתם תהיו כמונו למול כל זכר .ומתוך דבריו נראה כי הברית נועדה ליצור לכאורה מצב שווה ומאוחד בין אנשי העיר לבין בני המחנה ,כדי לאפשר את ביצוע התחבולה מתוך עמידה משותפת לכאורה על תנאי האמונה. הרמב"ן (בראשית ל"ד י"ג) ביאר :כי המרמה הייתה באמרם להימול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נימולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו את בתם מבית שכם .ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי כל עניין הציווי על המילה לא בא אלא בתור תחבולה מחושבת ומדויקת להחליש את כוחם של אנשי העיר ביום השלישי למילתם ,העת שבה הכוח תש והיכולת להתנגד פגה ,כדי ששמעון ולוי יוכלו לבצע את נקמתם הצודקת בטחב ובבטחה.

הספורנו (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר :אך בזאת נאות לכם -אם תקבלו עליכם את הברית כמנהגנו. ומתוך דבריו עולה כי הדרישה למילה הונחה לפניהם כתנאי סף לקבלת דרכי האבות ,אך בעומק הדברים שימשה כאמצעי להביאם לידי מצב שבו יוכלו להיענש על חטאם הנורא. החזקוני (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר :אך בזאת נאות לכם -שתהיו כמונו במילה .ומתוך דבריו מתבאר כי הדרישה להשוות את מצבם למצב בני ישראל היוותה את הצעד המעשי שדרכו נפתחה הדרך אל סופם של אנשי העיר שחטאו ועברו על נח ודרישותיו. ומתוך מעייני התלמוד העמוקים המבררים את שורשי הדברים בסוגיות הש"ס המאירות את עינינו בנבכי ההלכה והאגדה ,נבוא לעיין בדברי חז"ל הנוגעים לעניין זה באופן מלא ומעמיק: בגמרא במסכת גיטין (דף נ"ז ע"ב) אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבח ,ודרש רבי יהושע בן לוי שזו היא מילה שניתנת בשמיני .וביארו גדולי המפרשים את עומק הסוגיה הזו ביחס למעשה שכם ,שכן ברית המילה אינה רק מצווה טכנית בגוף האדם אלא היא מעשה עמוק של מסירות נפש שבו האדם מוסר את חיותו וגופו לקב"ה .וכאשר בני יעקב תבעו מאנשי שכם למול את כל זכר בטרם יבואו עליהם ,הפעילו כאן שורש פנימי שבו אותם אנשים ,הגם שכוונתם הייתה פסולה ומעשיהם רעים ,נכנסו למצב שבו גופם ודמם נתונים תחת משמעות של ברית קודש ,ומתוך כך מתבארת ההנהגה העצומה של שבטי קהל י-ה שראו בכך את הדרך שבה הדברים מתנהגים בשורשי העולמות העליונים ,שאין נוקמים את נקמת חלל בת ישראל אלא מתוך בירור עמוק של מעמד הברית ומסירות הנפש. ומתוך צפונות דברי הראשונים הקדושים המאירים את נסתרות הפרשה ברוח קודשם ,נבוא לראות את משנתם העמוקה :רבי דוד קמחי הרד"ק (בראשית ל"ד י"ג) ביאר כי המרמה הייתה באמרם להימול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נימולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו את בתם מבית שכם ,ומתוך דבריו המעמיקים מתבאר כי ההתנהלות נעשתה בשיקול דעת מדויק להוציא משפט על חמס ועוון מתוך תחבולה חכמה המכוונת להחליש את כוחם. רבי בחיי בן אשר בבאר מים חיים (בראשית ל"ד י"ג) חידש כי בני יעקב ביקשו לעשות זאת כדי לברר את הדברים בשורשם העליון בטרם יבוא עליהם דינם ,ומתוך דבריו עולה כי יש כאן עניין נסתר של העמדת הדין על תילו מתוך מסגרת של קדושה. רבי יצחק אברבנאל (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר כי בני יעקב בחרו בדרך זו מתוך הכרח המציאות וההתגוננות לפי שחששו מן המלחמה הגלויה שבה יקומו עליהם כל יושבי הארץ ,ומתוך דבריו נפתח לנו שער בהבנת המציאות שבה פעלו השבטים הקדושים מתוך גבורה וחכמה לנטרל את יכולת הלחימה. וראיתי דברים מדהימים בספר הישר שכתב וז"ל :ויהי מימים ויסע יעקב מגבול הארץ ויבוא בארץ שלם ,היא עיר שכם אשר בארץ כנען ויחן את פני העיר .ויקן את חלקת השדה אשר שם מאת בני חמור אנשי הארץ ,בחמשת שקלים .ויבן לו יעקב בית שם ויט שם אהלו ולמקנהו עשה סוכות ,על כן קרא שם המקום ההוא סוכות .וישב יעקב בסוכות ימים ,שנה ושישה חודשים .בעת

ההיא יצאו מנשי יושבי הארץ עיר שכם לחול במחולות ולשמוח ,בשמחת בנות אנשי העיר .ויהי בצאתן ותצאן רחל ולאה נשי יעקב עם שפחותיהן ,לראות בשמחת בנות אנשי העיר .ותצא גם דינה בת יעקב עמהן ויראו את בנות העיר ,וישבו שם לפני בנות העיר .וכל אנשי העיר עומדים עליהם לראות בשמחתם ,וכל גדולי העיר שם .וגם שכם בן חמור נשיא הארץ ,עומד שם לראות .וירא שכם את דינה בת יעקב יושבת עם אמה לפני בנות העיר ,ותישר הנערה בעיניו מאוד .וישאל שכם את רעיו ואת אנשיו לאמור ,בת מי הנערה ההיא היושבת בין הנשים אשר לא ידעתי אותה בעיר הזאת. ויאמרו אליו זאת בת יעקב בן אברהם העברי היושב בעיר הזאת זה ימים ,ותשמע כי בנות הארץ יצאו לשמוח ותצא עם אמה ועם שפחותיה ותשב בתוכם כאשר ראיתי .וירא שכם את דינה בת יעקב ,ויהי הוא רואה אותה ונפשו נקשרה בדינה וישלח ויקחה בחזקה .ותבוא דינה בית שכם ,ויאחז בה בחוזקה וישכב אותה ויענה ויאהבה מאוד ויושיבה בביתו .ויבואו ויגידו הדבר ליעקב וישמע יעקב כי טמא שכם את דינה בתו ,וישלח יעקב שנים מעבדיו להביא את דינה מבית שכם .וילכו ויבואו בית שכם לקחת את דינה משם ,ויהי בבואם ויצא שכם אליהם עם אנשיו ויגרשם מביתו ולא נתנום לבוא לפני דינה אך ישב שכם את דינה וינשקה ויחבקה לעיניהם .ויבואו עבדי יעקב ויגידו לו לאמור בבואנו ויגרשנו הוא ואנשיו ,וכזאת וכזאת עשה שכם לדינה לעינינו .וידע עוד יעקב כי טמא שכם את בתו אך לא דיבר מאומה ,ובניו היו רועים את מקנהו בשדה ויחריש יעקב עד בואם.

וישלח יעקב טרם באו בניו שתי נערות מבנות עבדיו ,לשמור את דינה בבית שכם ולשבת איתה. ושכם שלך שלושה אנשים מרעיו אל חמור בן חדקם בן פרד אביו לאמור ,קח לי את הנערה הזאת לאישה .ויבוא חמור בן חדקם החוי בית שכם בנו ,וישב לפניו .ויאמר חמור אל שכם בנו ,האין בבנות עמך אישה אשר תיקח אישה עברית אשר לא מעמך היא .ויאמר שכם אליו ,אותה קח לי כי היא ישרה בעיני .ויעש חמור כדבר בנו ,כי הוא נכבד מאוד בעיניו .ויצא חמור אל יעקב לדבר איתו בדבר הזה .ויהי בצאת חמור מבית שכם בנו טרם בואו אל יעקב לדבר איתו ,והנה בני יעקב באו מן השדה כאשר שמעו את הדבר הזה אשר עשה שכם בן חמור .ויתיעצו האנשים מאוד על הדבר הזה ויחר להם מאוד על אודות אחותם ,ויבואו כולם בחרי אף טרם עת האסף המקנה .ויבואו וישבו לפני אביהם וידברו אליו בחרי אף לאמור ,הלא משפט מות לאיש ההוא ולביתו .כי ה׳ אלוקי כל הארץ ציוה את נח ואת בניו לבלתי יגזול ולבלתי ינאף איש עד עולם ,והנה שכם גזל ונאף את אחותינו ואין דובר אליו דבר מכל אנשי העיר .הלא ידעתם אם לא שמעתם כי משפט מות לשכם ולאביו ולכל העיר ,בדבר אשר עשה .ויהי הם מדברים לפני אביהם בדבר הזה והנה חמור אבי שכם בא לדבר אל יעקב אל דברי שכם בנו על אודות דינה ,וישב לפני יעקב ולפני בניו .וידבר חמור אליהם לאמור ,שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אותה לו לאישה .והתחתנו אותנו את בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו ניתן לכם ,וישבתם איתנו בארצנו והיינו לעם אחד בארץ .כי הנה ארצנו רחבת ידים היא שבו וסחרו והאחזו בה ועשיתם בה כל חפציכם ,ואין דובר אליכם דבר .ויכל חמור לדבר אל יעקב ואל בניו ,והנה שכם בנו בא אחריו וישב לפניהם .וידבר שכם לפני יעקב ובניו לאמור ,אמצא חן בעיניכם אשר תתנו אלי בתכם ואשר תאמרו אלי אעשה לה .הרבו עלי מאוד מוהר ומתן ואתנה ,ואשר תאמרו אלי אעשה ואשר ימרה את פיכם ימות ותנו לי את הנערה לאישה.

ויענו שמעון ולוי את חמור ואת שכם בנו במרמה לאמור ,כל אשר דיברתם אלינו כן נעשה לכם

והנה אחותינו בביתכם .אך הרפו ממנו עד אשר נשלח אל יצחק אבינו על הדבר הזה .כי לא נוכל לעשות דבר בלתי דברו ,כי הוא ידע את דרכי אברהם אבינו והיה הדבר אשר יאמר אלינו והגדנו אליכם לא נכחד מכם דבר .ושמעון ולוי דברו את הדבר הזה אל שכם ואל אביו ,למען מצוא עלילה ולבקש עצה מה לעשות אל שכם ואל עירו בדבר הזה .ויהי כשמוע שכם ואביו את דברי שמעון ולוי אליהם ,וייטב בעיניהם ויצאו שכם ואביו וילכו אל ביתם .ויהי בלכתם וידברו בני יעקב אל אביהם לאמור ,הנה ידעתי כי משפט מות יש לרשעים האלה ולעירם כי עברו את אשר ציוה אלוקינו את נח ואת בניו וזרעו אחריו .וגם אשר עשה הדבר הזה לדינה אחותינו אשר טמא אותה ,כי לא תעשה הנבלה הזאת בתוכנו עד עולם .עתה דעו וראו מה תעשו ,ובקשו עצה ועלילה מה לעשות להם להמית את כל יושבי העיר הזאת .ויאמר אליהם שמעון הנה לכם עצה נכונה אשר תאמרו אליהם, להמול להם כל זכר כאשר אנחנו נמולים .ואם לא יחפצו להם בדבר הזה ,ולקחנו את בתנו מאיתם והלכנו .והיה כאשר יאבו לעשות הדבר הזה ועשו אותו ,והיה בהיותם כואבים ובאנו בחרבנו עליהם על עם שוקט ובוטח והרגנו להם כל זכר .ותיטב עצת שמעון בעיניהם ,ויאמרו שמעון ולוי לעשות להם כדבר הזה .ויהי ממחרת ויבואו שכם וחמור אביו עוד אל יעקב ואל בנו ,לדבר על אודות דינה ולשמוע מה ישיבו אותם בני יעקב על דבריהם .וידברו אליהם בני יעקב במרמה לאמור הגד הגדנו את כל דבריכם לאבינו ליצחק ,וייטבו דבריכם בעיניו .אך דיבר אלינו לאמור כה ציוה אברהם אביו אותו מאת אלוקינו אדון כל הארץ ,כי כל איש אשר לא מבניו אשר יחפוץ לקחת מבנותיו ומל לו כל זכר כאשר אנחנו נמולים ואחר ניתן לו את בתנו לאישה .עתה הודענו לכם את כל דרכינו אשר דיבר אלינו אבינו ,כי לא נוכל לעשות הדבר הזה אשר דיברתם אלינו לתת את בתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו .בזאת נאות לכם לתת לכם את בתנו ולקחת לנו את בנותיכם ,וישבנו איתכם והיינו לעם אחד כאשר דיברתם .אם תשמעו ותאבו אלינו להיות כמונו ,להמול לכם כל זכר כאשר אנחנו נמולים .ואם לא תשמעו אלינו לימול כמונו כאשר ציוינו אנחנו ,ובאנו אליכם ולקחנו את בתנו מאתכם והלכנו. וישמעו שכם וחמור אביו לעשות את דברי בני יעקב ,כי חפץ שכם בדינה מאוד ונפשו דבקה בה. וימהרו שכם וחמור אביו וילכו אל שער עירם ,ויאספו את כל אנשי עירם וידברו אליהם דברי בני יעקב לאמור .באנו אל האנשים ההם בני יעקב ונדבר אליהם את כל אודות בתם ויאותו לנו האנשים ההם לעשות את כל דברינו וגם הם ,הנה ארצנו רחבת ידים לפניהם וישבו בה ויסחרו אותה והיינו לעם אחד עמהם ,בנותם ניקח לנו ובנותינו ניתן להם לנשים .אך בזאת יאותו לנו האנשים ההם לדבר הזה ,להמול לנו כל זכר כאשר הם נמולים כאשר צוו מאלוקיהם .והיה בעשותינו את כל דבריהם להימול לנו וישבו איתנו ,וכל מקניהם וקניינם לנו הוא והיינו לעם אחד איתם .ויהי כשמוע כל אנשי העיר את כל דברי שכם וחמור אביו ,ויאותו להם כל אנשי עירם בדבר הזה .וישמעו להם להמול ,כי היו שכם וחמור אביו נכבדים בעיניהם מאוד כי הם נשיאי הארץ .ויהי ממחרת וישכימו בבוקר שכם וחמור אביו ויקבצו את כל אנשי עירם אל תוך העיר ,ויקראו אל בני יעקב וימולו להם כל זכר ביום ההוא ומחרתו .ואת שכם ואת חמור אביו מלו ואת חמשת אחי שכם ,ויקומו וילכו וישב כל אחד בביתו .כי מה׳ היה הדבר הזה לעיר שכם ,ומאת ה׳ היתה עצת שמעון בדבר הזה למען תת ה׳ את עיר שכם ביד שני בני יעקב .ויהי מספר כל זכר אשר היו בעיר אשר נמולו ,שש מאות וארבעים וחמישה איש והילדים מאתים ושבעים ושישה .אך חדקם בן פרד אבי חמור ושישה אחיו לא שמעו אל שכם

ואל חמור אביו ולא מלו ,כי היה דבר בני יעקב נמאס בעיניהם .ויחר אפם מאוד על הדבר הזה כי לא שמעו להם אנשי העיר ,ויהי ביום השני בערב וימצאו שמונה ילדים קטנים אשר לא מלו אותם כי החביאום אמותם מפני חמור ושכם בנו ומפני אנשי העיר .וישלחו אליהם שכם וחמור אביו להביאם לפניהם ולמולם ,וידלגו עליהם חדקם וששת אחיו בחרבותיהם ויבקשו להמיתם .ויבקשו להמית גם את שכם ואת חמור אביו ,ויבקשו להמית גם דינה עמהם על הדבר הזה.

ויאמרו אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם ,האין בבנות כל אחיכם הכנענים אישה כי תקחו לכם מבנות העברים אשר לא ידעתם תמול שלשום .ותעשו את כל המעשה הזה ,את אשר לא ציוו אתכם אבותיכם עד עולם .התחשבו כי תצליחו במעשה הזה אשר עשיתם ,ומה תשיבו ותענו בדבר הזה לאחיכם הכנענים כי יבואו מחר וישאלו אתכם בדבר הזה .והיה אם לא יישר ולא ייטב בעיניהם את מעשיכם ,ומה תעשו לכם על נפשותיכם ועל נפשותינו אנחנו אשר לא שמעתם בקולנו .וכי ישמעו כל יושבי הארץ וכל אחיכם בני חם את מעשיכם לאמור ,בעבור אישה עברית עשו שכם וחמור אביו וכל יושבי עירם את אשר לא ידעו ולא ציוום אבותיהם עד עולם .אנה תנוסו ואנה תוליכו את חרפתכם כל הימים ,לפני יושבי ארץ כנען אחיכם .ועתה לא נוכל לעמוד בדבר הזה אשר עשיתם ,ולא נוכל לסבול ולשאת את העול הזה עלינו אשר לא ציוו אבותינו לנו .הנה אנחנו למחר והלכנו ואספנו את כל אחינו הכנענים היושבים בכל הארץ ,ובאנו כולנו יחד ונכה אתכם ואת כל אשר אתם בוטחים עליהם ולא נשאיר להם ולכם שריד .ויהי כשמוע חמור ושכם בנו וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו, ויפחדו ויראו מאוד לנפשם מדבריהם וינחמו על כל אשר עשו .ויענו שכם וחמור אביו את חדקם אביהם ואחיו ויאמרו אליהם ,כל הדברים אשר דיברתם אלינו נכונה הוא .עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה אשר לא ציוו אותנו אבותינו ,אך על כי ראינו כי לא היה לבם וחפצם לעשות דברינו על אודות בתם לקחתה לנו כי אם בדבר הזה .ונשמע בקולם ונעש את המעשה הזה אשר ראיתם ,עד אשר נמצא את מבוקשנו מהם .והיה כאשר נמצא את חפצנו אשר שאלנו מהם ,ושבנו עליהם ועשינו להם את הדבר אשר תאמרו אלינו .ועתה חכו נא והתמהמהו עד אשר ירפא בשרינו ונתחזק והלכנו עליהם יחד ,ועשינו להם את אשר היה עם לבבינו ולבבכם.

ודינה בת יעקב שמעה את כל הדברים האלה אשר דיברו חדקם ואחיו ,ואת אשר השיבו אותם חמור ושכם בנו ואנשי עירם .ותמהר ותשלח נערה אחת מנערותיה אשר שלח אביה לשמרה בבית שכם ,אל יעקב אביה ואל אחיה לאמור .ותלך השפחה ותגד את כל דבריהם אל יעקב ואל בניו לאמור ,כזה וכזה יעץ חדקם ואחיו עליכם ,וכזאת וכזאת השיבו להם חמור ושכם ואנשי עירם. ויהי כשמוע יעקב ובניו את הדברים האלה ,וימלאו חמה וקצף עליהם ויחר אפם עליהם מאוד. וישבעו שמעון ולוי ויאמרו ,חי ה׳ אלוקי כל הארץ כי כעת מחר לא ישאר בכל עיר שריד ופליט. ויתחבאו עשרים בחורים ולא מלו ,וילחמו הבחורים ההם עם שמעון ולוי ויהרגו שמעון ולוי מהם שנים .ושנים ברחו מהם וימלטו ,וילכו ויבואו אל בארות החמר אשר בעיר .ויבקשו שמעון ולוי ולא ימצאום ,ויוסיפו עוד שמעון ולוי ויתהלכו בעיר ויהרגו כל אנשי העיר לפי חרב לא השאירו שריד .ותהי מהומה גדולה בתוך העיר ,ותעל צעקת כל אנשי העיר השמימה ויצעקו כל הנשים וכל הילדים .ושמעון ולוי הרגו כל העיר ,לא השאירו זכר בכל העיר .ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ,ויוציאו את דינה מבית שכם ויצאו משם .וילכו וישובו בני יעקב ויבואו על החללים ,ויבוזו

את כל חילם אשר בעיר ואת אשר בשדה .ויהי הם בוזזים את כל השלל ויעמדו עליהם כשלוש מאות נשים וישליכו עליהם עפר ויכום באבנים ,ויפן אליהם שמעון ויהרוג את כולם לפי חרב .וישב שמעון לפני לוי ויבוזו את העיר ,ויבוזו גם את צאן ואת הבקר וכל הבהמה בזזו וגם את יתר הנשים ואת הטף .וינהגו כל אלה ויפתחו שער העיר ,ויצאו ויבואו אל יעקב אביהם בגבורה. ויהי כראות יעקב אביהם את כל אשר עשו אל העיר וירא את הביזה אשר לקחו משם ,ויקצוף עליהם יעקב מאוד .ויאמר אליהם יעקב מה המעשה הזה אשר עשיתם לי ,אשר מצאתי לי מנוחה עם יושבי הארץ הכנעני ואין דובר אלי מהם דבר .ועתה עשיתם הדבר הזה להבאישני ביושבי הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ,ונאספו אלי כולם והכוני כי ישמעו את מעשיכם לאחיהם ונשמדתי אני וכל ביתי .ויענו שמעון ולוי וכל אחיהם איתם את יעקב אביהם ויאמרו אליו ,הנה חיים אנחנו בארץ ויעשה שכם את כל זאת לאחותינו .ולמה תחריש אתה על כל אלה אשר עשה שכם ,כי הכזונה בחוץ יעשה שכם את אחותינו .ויהי מספר הנשים אשר שבו שמעון ולוי מעיר שכם אשר לא הרגו אותם ,שמונים וחמישה אשר לא ידעו איש .ותהי בהן נערה קטנה ויפת תואר ויפת מראה מאוד ושמה בונה ,ויקחה שמעון לקחתה לו לאישה .ומספר כל זכר אשר שבו ולא הרגו ארבעים ושבעה איש ,והיותר הרגו .ויהיו כל הנערים וכל הנשים אשר שבו שמעון ולוי מעיר שכם עבדים לפני יעקב ולבניהם אחריהם ,עד יום צאת בני יעקב מארץ מצרים .ויהי כאשר יצאו שמעון ולוי מן העיר ,ויקומו שני הבחורים אשר נשארו אשר התחבאו בבורות העיר כי לא מתו עם אנשי העיר .ויעלו הבחורים ההם אל העיר ויתהלכו בה וימצאו את העיר חרבה ואין איש כי אם הנשים הבוכות ,ויצעקו הבחורים ההם ויאמרו הנה זאת הרעה אשר עשו בני יעקב העברי לעיר הזאת אשר השמידו היום עיר מערי הכנעני ולא יראו לנפשם מכל יושבי ארץ כנען .ויצאו האנשים ההם מהעיר וילכו אל עיר תפוח ,ויבואו שמה ויגידו ליושבי תפוח את כל הקורות ואת אשר עשו בני יעקב לעיר שכם .והגיע הדבר לישוב מלך תפוח ,וישלח אנשים אל עיר שכם לראות האמת דברי הבחורים ההם .כי לא האמין להם המלך לדבר הזה לאמור ,איך שני אנשים יחריבו עיר גדולה בשכם .ויבואו מלאכי ישוב ויגידו לו לאמור ,באנו אל העיר חרבה אין איש כי אם נשים בוכות .וגם צאן ומקנה אין שם ,כי כל אשר בעיר בזזו להם בני יעקב .ויתמה ישוב על הדבר הזה לאמור ,איך שני אנשים יוכלו לעשות הדבר הזה להשמיד עיר גדולה ולא יוכל איש מהם להתייצב נגדם .כי לא היה כדבר הזה מימי נמרוד ואף מימי קדם לא היתה כזאת. ומתוך פנינים ומרגליות המשולבים במשנתם של גדולי האחרונים פוסקי הדורות המדקדקים בכל תג ותג ,נשמע את דבר קודשם המאיר את עינינו בסוגיה זו: רבי יהונתן אייבשיץ בתפארת יהונתן (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר כי בני יעקב חששו שברגע שייהרגו אנשי העיר כל העולם ירעש ויגעש ,וירצו לנקום ולהרוג את בני יעקב על הריגת עיר שלם ,לכן ציוו את אנשי שכם שימולו עצמם ועל ידי המילה נעשו כולם יהודים ואז אף אחד לא יפתח את הפה ולא יעשו כלום שהרי כשהורגים יהודים אף אחד לא מתערב ולאף אחד לא אכפת .ומתוך דבריו המאירים מתבארת העומק של הנהגת השבטים שפעלו מתוך ראיית הנולד להציל את המחנה. הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר כי מעשה זה נעשה מתוך דין תורה אמיתי שהיה מוטל על בני נח ,שכן אנשי שכם עברו על גזל ועריות ,ומתוך כך דרשו מהם את כניסתם

לברית כדין המבקש לברר את צדקת המשפט .ומתוך דבריו עולה יסוד גדול בהבנת משפט בני נח ודקדוקי הדין של האבות. המלבי"ם (בראשית ל"ד ט"ו) ביאר כי בני יעקב רצו להראות את חומרת המעשה ולתבוע את עלבון האחות מתוך תביעה משפטית ציבורית וברורה ,ולא עשו כן אלא כדי להוציא את הדין לאור עולם. ומתוך דבריו נפתח לנו שער בהבנת גודל האחריות והמשפט המוסרי של שבטי קהל י-ה. ומתוך עומק פסיקתם וצלילות דעתם של גדולי הדורות האחרונים אשר העמידו הלכה על תילה ברוח קודשם ,נשמע את דבר קודשם המדויק והברור מתוך ספריהם הקדושים: רבי מאיר שמואל הכהן מדווינסק במשך חכמה (בראשית ל"ד י"ג) ביאר כי בני יעקב ראו לעצמם חובה עליונה לתבוע את עלבון המשפחה ואת דין בני נח ,ומתוך דבריו עולה יסוד עמוק בהבנת שיטתם של שמעון ולוי שעמדו על משמר הצדק והמוסר האלוקי בעולם. האדמו"ר בעל שפת אמת באמת ליעקב (בראשית ל"ד י"ג) ביאר כי הנהגת השבטים הייתה מכוונת על פי שורש עליון של תיקון המציאות ,ומתוך דבריו מתבאר כי מעשה זה לא נבע מתוך נגיעה אישית אלא מתוך הכרח פנימי לטהר את המחנה ולהציב גבול לפריצת גדר. ונראה להוסיף ולבאר כי בני יעקב לא עשו כן אלא מכח דין המוטל על בני נח ומתוך מסירות נפש על כבוד שמים ,ומתוך דבריו מוארת הסוגיה באור עצום המלמד על גדלותם של שבטי קהל י-ה. ומתוך פלגי עמק ההלכה והמציאות המתחדשת בכל דור ודור ,נבוא ללמוד את הנפקא מינות וההשלכות למעשה העולות מתוך סוגיה קדושה זו ,שבה נבחנים גבולות המעשה ,הנהגת שעה ודור, והתמודדות עם מציאות מורכבת שבה נדרש האדם לשקול את צעדיו במאבק נגד עוול ורשע. נפקא מינה אחת עולה לגבי מעמדם של בני נח וחובתם המוטלת עליהם להעמיד שופטים ודינים ,וכאשר בני עיר עוברים על גזל ועריות ואין איש מוחה בידם ,האם יש לציבור או ליחידים מעמד של תביעה והוצאת משפט לפועל ,ומתוך כך נלמד כיצד יש להתייחס לחובת מחיית הרע והעמדת הצדק על תילו במקום שבו החברה הסובבת שותקת ואינה מגיבה לפריצת גדר מוסרית. נפקא מינה נוספת מתבררת בשאלה הנוגעת לגדרים של תחבולה והערמה לצורך עשיית דין בצוררים ,ועד היכן רשאי הציבור או השליחים להשתמש בדרכי חוכמה ותחבולה כדי להגיע אל היעד הצודק של עקירת הרע מן הארץ ,כאשר פעולה גלויה אינה אפשרית או עלולה להביא לשבר נורא ,ומתוך כך מצינו יסוד גדול בדרכי ההנהגה שבהן משתמשים בחכמה עליונה כדי לבצע את הדין בעולם. נפקא מינה שלישית עולה ביחס למסירות הנפש הנדרשת בכל עניין של עמידה על משמר קודשי האומה ,שבה רואים כיצד שבטי קהל י-ה לא נרתעו מן הדרך הקשה והמורכבת כדי שלא תעשה נבלה ,ומתוך כך מקבל כל אדם הדרכה לדורות כיצד לעמוד באיתנות מול מציאות מאתגרת ולשמור על גדרי הקדושה והטהרה במסירות נפש ללא שום פשרות. ומתוך מעייני החכמה וההעמקה הרעיונית המפכים בשורשם של דברים ,נבוא לברר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה הקדושה הזו ,שבה נחשף היסוד שבו מונחת תפיסת עולמם של שבטי קהל י-ה.

ההתמודדות עם מעשה שכם אינה מצטמצמת אך ורק למסגרת של משפט מעשי או דין בני נח גרידא ,אלא היא נוגעת בשורש התיקון של הבריאה כולה ,שכן כל פריצת גדר מוסרית בחיי האנושות מטילה צל כבד על המציאות ,ומחייבת את עמודי עולם לקום ולהשיב את האור האלוקי מחדש על ידי העמדת הצדק על תילו בטהרה מוחלטת. ונראה לבאר כי דרכם של שמעון ולוי לא באה מתוך נגיעה פרטית או רגש נקם אנושי ,פשטני וצר ,אלא מתוך הכרה עמוקה שכל שתיקה מול רשע ועוול בעולם מטשטשת את גבולות הקודש והחול ומותירה את האדם חשוף לרוחות רעות ,ולכן נדרשה פעולה נחרצת שיסודה במסירות נפש מוחלטת להראות שאין דמו של אדם ואין כבודה של בת ישראל הפקר ,ובכך לטהר את האווירה מכל שמץ של טומאה ופירצה המאיימת על שלמות המחנה. ומתוך פנימיות הנפש ומעמקיו של לב ישראל ,המבקש בכל עת למצוא את נקודת החיבור החיה בין סוגיות התורה לבין חיי המעשה של האדם הפוסק בנבכי החיים ,נבוא לגעת בנקודה המחשבתית הנוגעת לכל נפש ונפש .הניסיון העומד לפתחו של האדם במציאות שבה האור והחושך מתערבבים ,דורש ממנו שלא לאבד את המצפן הפנימי ואת הבהירות האמונית .ונראה לבאר כי העמידה האיתנה מול המציאות אינה מתחילה רק בכוח החיצוני ,אלא ביכולת העמוקה של הנפש להבחין בין טוב לרע ,בין קודש לחול ,ולמסור את כל כולו למען האמת האלוקית הבוערת בלבו ,בלי להתפשר על ערכי היסוד של צדק ,טהרה ואמונה צרופה ,ובכך להאיר את נתיבותיו באור פנימי שאינו כבה לעולם. ומתוך מראה המצפן הפנימי הנבנה בעומק הסוגיה ,נבוא לראות כיצד המוסר האמיתי אינו בא מתוך סיסמאות חיצוניות או הדרכות קלות ,אלא מתוך זיכוך עמוק של מידות הלב והכרה צלולה בחובתו של האדם בעולמו .ונראה לבאר כי המצפן הפנימי של האדם עומד למבחן דווקא בשעות שבהן המציאות סוערת והגבולות מיטשטשים ,שכן אז נדרש האדם שלא להיגרר אחר שטף ההמון אלא לעמוד על משמר האמת ביושר פנימי ,מתוך ענווה ויראת שמים טהורה המכוונת את צעדיו ללכת בדרך הישר והטוב ללא שום פניות זרות.

עיקר העניין: ומתוך עומק הסוגיה הקדושה מתברר כי האמת האלוקית אינה נמדדת רק בשעת השקט והשלווה אלא דווקא ביכולתו של האדם לעמוד כחומה בצורה מול כל פירצה ולתבוע את עלבון הקודש בנפש חפצה ובמסירות נפש מוחלטת. דרך זו מורה לכל אדם בחיי היום יום כיצד לשלב את חכמת התורה עם האומץ הפנימי להציב גבול לרוע ולרומם את קרן האמונה באהבה ובטהרה. כי העמידה האיתנה על משמר קודשי האומה מטהרת את האווירה ומאירה את נתיבות הלב באור עליון ,וההליכה בדרך הישר מתוך נאמנות מוחלטת להשם יתברך פותחת שערי ברכה ומביאה את האדם לתיקונו השלם בכל צעד ושעל בחיים.