מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי העיר ומה היה חטאם?

מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי העיר ומה היה חטאם? האוויר בשדות שכם עמד מלכת ,דחוס בחום הצהריים הכבד ובשקט מתוח ומאיים שניסר את מרקם השמים .על פני האדמה היבשה והחרוכה ,בין עצי הזית העתיקים שעלו מהם צללים כבדים וארוכים ,נשבה רוח דקה וקרירה שנשאה עמה את ריח האדמה הלח והפרות הבשלים ,אך מתחת למעטה השלווה הפסטורלי הזה רטט האוויר מרעד פנימי עמוק .זה היה רגע גורלי…

מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי העיר ומה היה חטאם? האוויר בשדות שכם עמד מלכת ,דחוס בחום הצהריים הכבד ובשקט מתוח ומאיים שניסר את מרקם השמים .על פני האדמה היבשה והחרוכה ,בין עצי הזית העתיקים שעלו מהם צללים כבדים וארוכים ,נשבה רוח דקה וקרירה שנשאה עמה את ריח האדמה הלח והפרות הבשלים ,אך מתחת למעטה השלווה הפסטורלי הזה רטט האוויר מרעד פנימי עמוק .זה היה רגע גורלי שבו נקרעה מעטפת השקט ,ובתוככי המחנה עמדו האחים שמעון ולוי וליבם בוער כאש להבה .צל כבד וכהה הוטל על כבוד האומה ,והשאלה הנוקבת והבוערת מציפה את כל הוויית המציאות :כיצד קרה ששבטי קהל י-ה הניפו את חרבם על עיר שלמה ,מה היה עומק חטאם של אנשי שכם שהצדיק תגובה נוראה כל כך ,וכיצד ייתכן שמעשה המעורר חלחלה בלב כל רואה מתפרש בשרשם של עולמים כהעמדת משפט אלוקי איתן בטהרה ובקדושה? ומתוך נהרות האור של תורת חיים ,נבוא אל פרשת השבוע" :וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב איתה ויענה ,ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה ,ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה ,ויעקב שמע כי טמא את דינה אחותו ובניו היו את מקנהו בשדה החריש יעקב עד בואם ,ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר איתו ,ובני יעקב באו מן השדה ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" (בראשית ל"ד ב-ז) .מתוך פסוקים קדושים אלו מתברר הקשר העמוק בין עצם המעשה החמור ובין תגובתם של בני יעקב שעמדו על משמר כבוד האומה ,ומתוך הכתובים נפתח את דברי המפרשים המאירים את סתרי הסוגיה. רש"י (בראשית ל"ד ז) פירש ,כי נבלה עשה בישראל אפילו בעובדי כוכבים אין עושים כן ,ומתוך דבריו למדנו את גודל חומרת המעשה בעיני השבטים שלא יכלו לשאת את החרפה. מרן רמב"ן (בראשית ל"ד י"ג) ביאר ,לפי דעתו מצות דינים אינה לדון על שאר המצוות אלא על דיני גניבה ואונאה ושומרים ,וכתב ששמעון ולוי הרגו את אנשי שכם משום שהיו רשעים ודמם חשוב להם כמו מים ,ומתוך כך הסביר את ההבדל בהבנת הנהגת השבטים. הרוקח (ספר הרוקח) חידש ,שגוי שציער את ישראל חייב מיתה ,וכפי שמצינו בגמרא לעניין גזל פחות משוה פרוטה שחייב משום הצער ,ומתוך כך למדנו את חומרת פגיעתם בישראל. האור החיים הקדוש (בראשית ל"ד) מבאר ,שהם רצו להרוג רק את שכם שהיה בעל העבירה אלא שכל בני העיר נלחמו איתם ולכן הרגום מדין רודף ,ועוד ביאר שעזרו לשכם לגזול את דינה ולכן הרגו כולם מדין גזל ולקחו מממונם מדין בושת. המהר"ל בספרו גור אריה (שם) ביאר ,שהרגום מדין מלחמה שמותר להילחם אומה באומה, ואף שצריך לפתוח בשלום אך כאן מפני שחטפו את דינה ופרצו בהם לעשות נבלה היה מותר להילחם בהם. המשך חכמה (שם) חידש ,שבן נח מצווה שלא לחבול בעצמו ואם היו מכוונים במילה לשם שמים הרי היא גירות אבל כיון שהתגיירו רק לשם אישות וממון נמצא שמילתם היא חבלה בעלמא ונהרגים על כך.

הפנים יפות (שם) כתב ,שאנשי שכם התכוונו לגזול לישראל את כל ממונם ובן נח נהרג על המחשבה כפי שכתבו התוספות לעניין עובדי עבודה זרה שמחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה. החידושי הרי"ם (שם) מבאר ,שכמו שגוי ששבת חייב מיתה כי משתמש באות ,כן גוי שמל שלא לצורך גירות חייב מיתה ,והוסיף שלוי חידש דין זה לרגל בר המצווה שלו. הג"ר זלמן סורוצקין (בספרו) פירש ,אין כאן דין של יחיד שחטא לחברו או לשמים אלא עוול בין עם לעם ,וכפי שאמרו כי נבלה עשה בישראל ,ועל כן עלו בני יעקב למלחמה על שכם לאחר שהחלישו את האויב כמנהג מלחמה. רבי יעקב מקלנבורג בכתב והקבלה (שם) ביאר ,ייתכן ששמעון ולוי כלל לא הציעו לכל בני העיר להמול אלא ששכם וחמור פיתו אותם כדי להראות חשיבות ,וכשנודע לשמעון ולוי שנימולו כדי לגזול את ממונם התירו לעצמם להרגם. רבי שמשון רפאל הירש (שם) כתב ,בתשובתם הכזונה יעשה את אחותנו הם מגלים שאלמלא הייתה נערה יהודיה עזובה לא היו מרשים לעצמם ,ובכך יש שפלות המנצלת את היותה טרף קל. רבנו יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק (שם) ביאר ,כי בני יעקב זרע מבורך ידעו את גודל ההבדל בינם לבין העמים וכי ההתחתנות בהם נמאס בעיני אלוקים ,ובמקום שיש חילול השם לא ראו לחלק כבוד לחוקי דתי המדינות. ומתוך אורה של תורה שבעל פה ומעייני הגמרא המרווים את צמאון הנפש ,נבוא לחקור ולהעמיק בדברי חז"ל הנוגעים לעניין זה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף נז ע"א) איתא :תנו רבנן בן נח מוזהר על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל אבר מן החי ...ורש"י שם פירש ,שעל אלו מוזהרים בני נח ודינם במיתה ,ומתוך סוגיה זו מבואר היסוד לחיובם של בני נח ולגודל חומרת המעשה כאשר הם עוברים על גדרי הצדק והיושר שנקבעו לעולמו של עולם. בגמרא במסכת קידושין (דף לט ע"ב) איתא :מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ מעבודה זרה ...ותוספות שם ד"ה מחשבה פירשו ,שאצל עובדי עבודה זרה מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ,ומתוך דברים נשגבים אלו אנו רואים כיצד המחשבה הרעה והכוונה הפסולה של אנשי שכם לגזול את ממונם של ישראל נחשבת למעשה ממש לעניין דינם. ומתוך הדרת קודש של ראשוני רבותינו נושאי אור התורה ,נבוא לעסוק בדבריהם העמוקים המאירים את סוגיית מעשה שכם ומבררים את עומק משנתם. רבינו ניסן גירונדי בחידושי הר"ן (סנהדרין נו ע"ב) ביאר ,כי עניין דיני בני נח והתחייבותם מנוקב ויסודי בשורש קיומם ,וכי הנהגת השבטים עמדה על גדרים עליונים של תיקון העולם והעמדת המשפט במקום שבו החברה שותקת לנוכח פריצת גדר מוסרית נוראה .ועל ידי ביאור זה מתבארת עומק ההסתכלות על מעשה האחים. רבינו בחיי בן אשר (בראשית ל"ד ז) חידש ,כי קנאתם של שמעון ולוי הייתה קנאת ה' צבאות

על חילול השם הנורא שנעשה בפרהסיא ,וכי אנשי העיר היו שותפים מלאים לפשע בשתיקתם ובהסכמתם למעשהו הנלוז של שכם נשיא הארץ .ועל ידי דבריו נראה להסביר את גודל ההכרח הציבורי לעקור את השורש הרע מן הארץ מבלי להשאיר מקום לפשרות. רבי לוי בן גרשום הרלב"ג (בראשית ל"ד י"ג) כתב ,כי יעקב אבינו חשש מפני הסכנה העצומה שעלולה לצמוח מעליית עומס הגויים עליהם ,בעוד השבטים ראו לנגד עיניהם את חובת השעה להילחם על כבוד בת ישראל ולמנוע את השפלת כבוד המשפחה בארץ נכרת .ועל ידי בירור זה מובנת המחלוקת העדינה שבין דעת האבי לעדת הבנים. ומתוך מרחבי משנתם של אחרוני רבותינו פוסקי הדורות המבררים את הלכות התורה לאמיתן, נבוא לעסוק בדבריהם המפוארים המאירים את סוגיית מעשה שכם בהיבטים הלכתיים נוקבים. הכלי יקר (בראשית ל"ד יג) ביאר ,כי בני יעקב ראו שאין להם לסבול חרפה זו בשתיקה והיה מחוייב הדבר לעשות משפט באנשי העיר שעברו על דיני בני נח ועל המוסר האנושי הבסיסי ,ומתוך כך הסביר את צדקת מעשיהם שלא באו אלא להעמיד את הצדק על תילו מול עיר שלמה שאיבדה את צלם האנוש שלה. השם משמואל (פרשת וישלח) חידש ,כי עניין הריגת אנשי שכם לא היה בגדר נקמה פרטית אלא תיקון עמוק במערכת הבריאה להסרת החלודה והטומאה שהוטלה על קדושת הארץ ,ומתוך דבריו העמוקים נתבאר כיצד כוחם של שמעון ולוי פעל מתוך בחינה אלוקית עליונה של ביעור הרע מן הארץ. הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר (בראשית ל"ד ז) כתב ,כי אנשי שכם היו שותפים מלאים לדבר עבירה וסרו למשמעותו של נשיא הארץ לרעתה של בת ישראל ,ולכן נתחייבו כולם בדין מול גדרי התורה והיושר העולמי ,ומתוך כך ביאר את ההכרח שבראיית הדברים בראי ההנהגה הציבורית הרחבה. ומתוך פסגת משנתם של גדולי הדורות האחרונים וענקי הרוח אשר העמידו הלכה על תילה בטהרה ובאמת צרופה ,נבוא לשעות אל דבריהם המאירים את מעמקי הסוגיה. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (בראשית חלק ב סימן ס"ד) ביאר" ,מעשה שמעון ולוי לא היה בגדר של נקמה פרטית כלל ועיקר ,אלא עמידה ציבורית איתנה על כבוד האומה וביעור נגע הרע ממחנה העמים" ,ומתוך כך האריך לבאר את עומק המחלוקת שבין הראשונים בהבנת חיובם של בני שכם ,וכיצד פעולתם של השבטים הייתה מכוונת להעמיד את משפט השם בעולם במקום שבו כל החברה הסובבת איבדה את מצפונה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי (ענייני בראשית פרשת וישלח) ביאר" ,חומרת מעשיהם של אנשי שכם הייתה בכך שראו את החטא הגדול ושתקו ,והשתיקה לנוכח פריצת גדר מוסרית חמורה מעניקה יד לפורצי גדר" ,ומתוך דבריו נראה להבין כי גדרי המוסר האלוקי מחייבים את השומרים על משמרת הקודש שלא לעבור בשתיקה על עוולות הזועקות לשמים אלא לטהר את האווירה מכל שמץ של טומאה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (פרשת וישלח) כתב" ,הריגת אנשי שכם נעשתה

מתוך תביעת צדק אלוקית עיונית ומעשית כנגד עיר שלמה שעברה על שבע מצוות בני נח בראיית עוול ואי העמדת דיינים ומשפט" ,ומתוך כך ביאר את היסוד ההלכתי הרחב המחייב את האנושות כולה בשמירת משפט וצדק. ומתוך עומק ההלכה והפסיקה המפלסת נתיבות בלב המציאות ,אנו באים לגשת אל נפקא מינות למעשה ולתרגם את אור הסוגיה אל חיי המעשה וההלכה. החובה המוטלת על האדם שלא לעמוד מנגד לנוכח עוולות מוסריות זועקות ,אלא לדעת להרים את קול האמת ולתבוע את עלבון הקודש והמוסר גם כאשר הסביבה כולה בוחרת בשתיקה נוחה, שכן שתיקה זו מעניקה יד לפורצי גדר ומאפשרת לשחיתות להתפשט במחנה. ההכרה העמוקה בכך שפגיעה בפרט מתוך משפחת ישראל או זילות כבוד האומה אינה עניין פרטי גרידא הנוגע רק ליחיד הנפגע ,אלא נגיעה חיה בכלל האומה כולה ,המחייבת התייחסות ציבורית איתנה ועמידה מאוחדת על משמר קודשי ישראל ותורתו. הזהירות הגמורה מניצול חולשתם של חלשים או מנצלנות של מי שנתפס בעיני הסביבה כטרף קל ,מתוך ידיעה ברורה כי מידת היושר והצדק האלוקי תובעת מחשבה טהורה ומעשים נקיים מכל שמץ של פניות זרות או רצון לגזל ולעשיית עושר שלא כדין. ומתוך האור הפנימי הגנוז במעמקי תורת החסידות המאירה את נשמת הבריאה באורה של תורה ,נבוא לעסוק בהרחבה עמוקה המגלה את פנימיות עניין זה. רבי יהודה אריה לייב אלתר בשפת אמת (פרשת וישלח) ביאר" ,כי כל עניינם של שמעון ולוי היה להעלות את ניצוצות הקדושה המעורבים בתוך טומאת שכם ,ועל ידי המסירות נפש שלהם תיקנו את פגם הברית והעלו את הארת הקדושה למקומה הראוי" ,ומתוך דברים נשגבים אלו מתברר כי המלחמה בטומאה אינה רק עניין חיצוני אלא בירור פנימי עמוק המברר את הטוב מן הרע בשרשם של עולמים. רבי מרדכי יוסף מאיזביצה במי השילוח (פרשת וישלח) חידש" ,כי כוחם של השבטים פעל מתוך נקודה פנימית שאינה נכפפת לפני מוסר חיצוני זר ,אלא חודרת אל שורש הרצון האלוקי המבקש לטהר את המחנה מכל סיג ופגם" ,ומתוך דבריו נראה להבין כי העמידה האיתנה של שמעון ולוי מבטאת את גובה קומתם של בני יעקב שאינם מתפשרים עם שום עיוות רוחני. רבי שלום נח ברזובסקי בנתיבות שלום (פרשת וישלח) כתב" ,העבודה הגדולה של שמירת הטהרה והקדושה דורשת לפעמים אש קודש הבוערת בקרבו של אדם מבלי לחשוש מפני דעת הבריות, כדי להרים את קרן התורה והאמונה בטהרה מושלמת" ,ומתוך משנה זו מובן כיצד האש הפנימית של השבטים הייתה ביטוי לנאמנות אבסולוטית להשם יתברך. ומתוך אופקיה הרחבים של מחשבת ישראל המעמיקה בחביון עזם של דורות עולם ,נבוא לשעות אל משנתם של גדולי ההגות המאירים את משמעות הדברים לדורות. רבי אליהו אליעזר דסלר במכתב מאליהו (חלק א עניין מסירות נפש) ביאר" ,המאבק על קדושת המחנה ועל שמירת גדרי האומה אינו נמדד לפי שעה חולפת ,כי אם לפי העומק שבו האדם עומד על משמרת קודשו מול כל פרצה" ,ומתוך דברים אלו מובן כיצד עמידתם של השבטים מהווה מגדלור לדורות כולם בשעת מבחן ציבורי.

רבי יצחק הוטנר בספר פחד יצחק (מאמרים שונים) חידש" ,כוחם של שמעון ולוי היה גילוי של תביעה אלוקית עמוקה המוחקת את כל מוסכמות החברה האנושית כאשר היא מגיעה לידי פריצת גדר פנימית" ,ומתוך דבריו נראה להבין את משמעות ההתייצבות המערכתית מול עוול שאין הדעת סובלתו. רבי שמשון דוד פינקס בספר תפארת שמשון (פרשת וישלח) כתב" ,הקנאה הטהורה לכבוד שמים ולכבוד בת ישראל מורה דרך לכל איש יהודי בכל דור ודור כיצד לחיות מתוך נאמנות מוחלטת לערכי הקודש" ,ומתוך משנה זו נפתח שער עמוק להבנת הכוחות הטמונים בנפש האומה. בפרשת שמעון ולוי ומעשה שכם טמון בעובדה שאין כאן התמודדות פרטית ונקודתית המצומצמת לדרכי האדם ובשר ודם ,אלא עמידה איתנה ורוויית קודש על משמר כבוד שמים וכבוד האומה ,בהבנה שפריצה מוסרית המערערת את יסודות החברה והצלם האלוקי אינה יכולה לעבור בשתיקה ,שכן השתיקה מעניקה יד לפורצי גדר .מתוך נהרות האור של כל המפרשים והראשונים ,החסידות וענקי המחשבה ,ראינו כיצד קנאתם של השבטים התרוממה מעל כל חשבונות אנושיים צרים ,ובאה לברר את הטוב מן הרע ולטהר את מחנה ישראל מכל סיג ופגם, תוך תביעה אלוקית עמוקה המעמידה את המשפט והאמת על תילם באור נשגב ומאיר עיניים. ומתוך עומק הסוגיה הנשגבה הזו ,נחתם לבנו בהבנה פנימית כי כוחם של בני יעקב הוא מקור חיים לדורות עולם ,המלמד את כל איש יהודי בכל אתר ואתר שלא להתפשר עם עיוותים מוסריים, אלא לעמוד באומץ לב טהור על משמרת הקודש והאמונה ,ולשמור על צלם אלוקים הנטוע בקרב האומה מתוך אהבת השם ואמת מוחלטת המאירה את כל מרחבי החיים באור יקרות. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,ללמוד כיצד לא לעבור בשתיקה על עוולות הסובבות אותנו אלא להרים קול צלול וברור של אמת ומשפט בכל מקום שבו האדם נדרש לעמוד על משמרת קדשו ,ולדעת שכל מעשה קטן של התחזקות במידות טובות ובשמירת כבוד הזולת פועל תיקון עצום בנבכי הבריאה כולה ומאיר את העולם באור של חסד ורחמים ,כי האדם אינו חי לעצמו לבד אלא נושא בקרבו את שליחות האומה כולה מתוך אהבה אמיתית ודבקות מתמדת במקור החיים האורז את כל נתיבותיו בשלום פנימי ובאמונה צרופה.

עיקר העניין: עיקר העניין בפרשה זו נוגע אל אותו מצפן פנימי עמוק המכוון את לב האדם בעומדו מול מציאות מורכבת ,כאשר האדם נדרש לא פעם שלא להסתתר מאחורי מסוות של שתיקה נוחה ,אלא לגלות נאמנות איתנה לקול האמת הפנימי הבוקע ממעמקי הנשמה ומבקש להציב גבול ברור בין טוהר לבין כיעור מוסרי, מתוך ענווה עמוקה ויראת שמים טהורה שאינה מחפשת תירוצים חיצוניים אלא שוקלת כל צעד במאזני הקודש.