אדם שנכנס למסגד או מנזר וצריך להתפלל אחר כך כיצד עליו לנהוג? הוכח מפרשת השבוע!

אדם שנכנס למסגד או מנזר וצריך להתפלל אחר כך כיצד עליו לנהוג? הוכח מפרשת השבוע! צללים כבדים משתרעים על פני האבנים העתיקות ,וריח קטורת זרה ואפלולית סמיכה עוטפים את החלל בדומייה מותחת ורוויית הוד שאינו קודש .אדם פוסע בתוך סבך הארכיטקטורה הנוכרית ,קירות המעוטרים בסמלים של עבודה זרה לוחשים מן העבר ,והדריכה על הרצפה הזו מרטיטה את מיתרי הנפש ברעד עמוק .הנה הוא…

אדם שנכנס למסגד או מנזר וצריך להתפלל אחר כך כיצד עליו לנהוג? הוכח מפרשת השבוע! צללים כבדים משתרעים על פני האבנים העתיקות ,וריח קטורת זרה ואפלולית סמיכה עוטפים את החלל בדומייה מותחת ורוויית הוד שאינו קודש .אדם פוסע בתוך סבך הארכיטקטורה הנוכרית ,קירות המעוטרים בסמלים של עבודה זרה לוחשים מן העבר ,והדריכה על הרצפה הזו מרטיטה את מיתרי הנפש ברעד עמוק .הנה הוא עומד שם ,נתון בתוך המציאות המורכבת הזו, וכאשר עליו לפרוש כפים בתפילה אל אלוקי ישראל ,צפה ועולה השאלה הנוקבת והבוערת כגחל אש :כיצד יוכל לגשת כעת לפני המלך בבגדיו ובכלים שעמדו בתוך אותו מתחם זר וטמא? האם נותרה בהם נגיעה מטמאת ,או שמא ישנו פך שמן טהור בסתר הפרשה המלמדנו את דרך הטהרה והבירור הנדרשת מן האדם בבואו לעמוד לפני קונו? ומתוך פרשת השבוע ,פרשת וישלח ,אנו באים להאזין אל קולו של אבינו יעקב המצווה את ביתו להתכונן לקראת ההתגלות בבית אל ,כאשר הפסוק מורה לנו באור ברור את גודל ההתרחקות הנדרשת מכל שמץ של טומאה זרה“ :ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטהרו והחליפו שמלותיכם" (בראשית ל"ה ב'). פסוק קדוש זה מהווה את שורש היסוד והתשתית לכל סוגיית טומאת הבגדים והכלים וההתרחקות מכל מציאות של עבודה זרה ,וממנו למדנו כי בבוא האדם להתקרב לפני הקדוש ברוך הוא עליו לברר ולטהר את בגדיו מכל רבב רוחני שדבק בהם במהלך שהייתו במקומות זרים. תרגום אונקלוס (בראשית ל"ה ב') פירש ...." ,נכראי דבגוייכון ואידכו ואחלפו לבושיכון" ,ומתוך תרגומו הקדוש למדנו כי ההיטהרות והחלפת הבגדים הם שני שלבים שלובים זה בזה ,שבהם הסרת הטומאה החיצונית מן הכלים והבגדים מקבילה לטהרת פנימיות הנפש בבואה לעמוד לפני המלך. רש"י (שם) ביאר" ,והחליפו שמלותיכם -שמא נתטמאו בטומאת עבודה זרה כשהייתם בוזזים את עירו של שכם" ,ומדבריו החשובים מתבאר החשש הגדול שמא בגדי האדם נושאים עליהם השפעה רוחנית מטמאת מתוך קרבתם למקום או לכלי של עבודה זרה ,המצריכה פעולת תיקון והחלפה קודם עמידת התפילה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב" ,והחליפו שמלותיכם -כי ייתכן שנגעו בטומאה או שנתלכלכו בהבל עבודה זרה" ,ומתוך דבריו העמוקים עולה כי עצם השהייה או הקרבה למקום פריצת גדר רוחנית מטביעה חותם כלשהו על הבגדים המלבישים את האדם ,ולכן נדרש ניתוק גמור והתחדשות לקראת העמידה במקום קדוש. הרמב"ן (שם) ביאר" ,כי כאשר יבואו אל בית אל להקים שם מזבח לאלוקים ,ראוי להסיר מעליהם כל בגד שלבש אדם בעת שעסק בהבלי עבודה זרה או במקומותיהם" ,ומדבריו ניכר כי העמידה לפני המלך דורשת כלי לבוש נקיים לחלוטין שאין בהם זכר לטומאה זרה כלשהי. הספורנו (שם) חידש" ,להסיר את הכתמים הרוחניים והחומריים שדבקו בהם בעוון אנשי שכם

ובמגע עם עבודה זרה" ,ומתוך דבריו נראה להבין כי הבגדים המשמשים את האדם בעת עמידתו בתפילה חייבים להיות מנוקים מכל שמץ של מציאות זרה המאבדת את טוהר המחשבה. רבנו חיים בן עטר האור החיים (שם) ביאר" ,אפילו לא נגעו השמלות בעבודה זרה הרי הם טמאים וצריכים להחליפם ,כיון שמצינו קריאת שם לעבודה זרה מתים ,ונעשו הבגדים כטומאת עבודה זרה עצמה" ,ומתוך משנתו המופלאה עולה העומק הגדול שכל כלי ובגד הבא במגע עם אווירת עבודה זרה נחשב ככלי שנטמא בטומאת מת ממש ,המחייב החלפה מוחלטת קודם עמידת התפילה. ומתוך עומק הסוגיות המקודשות המובאות בדברי חז"ל ,נבוא לשעות אל דבר הגמרא המאירה את דיני הכלים והטומאה הקשורים לעבודה זרה. המאירי בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ע"ב ע"ב) ביאר ,כלים וכל מיני בגדים הנמצאים במקום של עבודה זרה או הבאים במגע עם ענייניה נאספים אל תוך גדרי האיסור ודורשים ניקוי והרחקה, ומתוך דברי המאירי הקדושים עולה כי מציאות זרה מטביעה חותם ממשי על בגדי האדם ומחייבת בירור יסודי. תוספות בגמרא במסכת חולין (דף ג' ע"א) חידשו ,חרב הרי הוא כחלל וכל כלי וכלי הנגוע בטומאה נעשה כיוצא בה ומטמא את הסובב אותו ,ומתוך דברי התוספות מתבאר העומק שבו הכלים והבגדים השוהים במקום טומאה הופכים להיות נושאי טומאה בפני עצמם ומחייבים החלפה גמורה. הפני משה בתלמוד ירושלמי (מסכת עבודה זרה פרק ג הלכה א) ביאר ,מקום העבודה זרה משפיע מטומאתו על כל מה שסובב אותו ודורש מהאדם לברור מכל שמץ של לכלוך רוחני בבואו לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ,ומתוך דברי הירושלמי ניכרת חומרת השהייה במקומות הללו והצורך בהיטהרות מוחלטת. רבינו אברהם בן דוד בהשגות הרמב"ם (ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ט) ביאר" ,עניין הכניסה למקום עבודה זרה והיחס אל הכלים והבגדים השוהים שם מחייב בדיקה מדוקדקת של גדרי ההיטהרות" ,ומתוך דבריו עולה כי כל מגע או שהייה במחיצת עבודה זרה מטביעים רושם המצריך תיקון ופרישה מוחלטת קודם העמידה בתפילה. רבי שלמה בן אדרת בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן שס"ט) חידש" ,כלים ובגדים שהיו באותו מקום מקבלים היסח הדעת מן הקדושה ,ודורשים הם בירור והסרה בטרם יוכל האדם לעשות בהם שימוש המכוון לשמים" ,ומתוך דבריו נראה להבין את היסוד ההלכתי המוביל את הצורך להחליף בגדים שנשאו עליהם את רושם המקום הזר. רבינו ניסים (מסכת עבודה זרה דף מ"ח ע"א) כתב" ,הזהירות היתרה ממקומות של עבודה זרה ומן הכלים המצויים בהם באה מחמת החשש שמא יישאר בהם אבק טומאה המחדיר זוהמה לנפש האדם" ,ומתוך משנתו הנשגבה מובן מדוע פוסקים והראשונים החמירו כל כך בהתרחקות מכל שמץ של זיקה למקומות הללו. רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בערוך השולחן (יורה דעה סימן קמ"ט) ביאר" ,הנכנס למקום עבודה

זרה צריך להיזהר מאוד בבגדיו ובהליכותיו ,ואם שהה שם או נגע בדברים ששייכים לשם ,ראוי לו להסיר או לכבס בגדיו קודם שיעמוד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא" ,ומתוך דבריו עולה כי יש להקפיד על ניקיון הבגדים מכל זיקה למקום טומאה בבוא האדם לעבודת התפילה. רבי אברהם דנציג בחיי אדם (כלל פ"ה) כתב" ,המבקר במקומות של עבודה זרה או במקומות המטונפים ברוחניות צריך לחשוש לכל בגדיו שמא דבק בהם משהו מרושם המקום ,ולכן נכון להחליף את בגדיו קודם שיתפלל" ,ומתוך דבריו ניכרת הזהירות הגדולה הנדרשת מן האדם בבואו לעמוד לפני קונו בנקיות גמורה. רבי שמעון סופר בכתב סופר (יורה דעה סימן פ"ג) חידש" ,החומרא הגדולה בהתרחקות ממקומות זרים נובעת מן השפעתם על נפש האדם ועל כלים הסובבים אותו ,עד שכל מי שנכנס לשם חייב לבדק את עצמו ולטהר את כליו ובגדיו קודם שיפרוס כפיו בתפילה" ,ומתוך משנתו נלמד היסוד החי שענייני טומאה וקדושה אינם דרך מקרה אלא מציאות נפשית והלכתית מחייבת. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט יו"ד סימן כ') כתב" ,כניסה למקום עבודה זרה מטמאת את הבגדים ואת כלי תשמישו של האדם ברוחניות ,ועל כן מחויב הוא להחליף את בגדיו קודם שייגש לעמוד בתפילה לפני קונו" ,ומתוך פסק קדוש זה עולה כי יש להקפיד הקפדה יתרה על נקיות הלבוש מהתרשמויות זרות המעכבות את עמידת התפילה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי (חלק ח סימן רכ"ה) ביאר" ,השהייה בין כותלי מקומות המטמאים את הנפש מחייבת את האדם להתנתק מכל זיקה רוחנית שהדביקה אותו ואת כליו ,כדי לבוא אל הקודש בנפש נקייה ובלבוש טהור" ,ומתוך דבריו מובן כי עבודת התפילה דורשת מעטה רוחני צלול נקי מכל שמץ נכרי. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (חלק ג סימן מ"ה) חידש" ,ההתרחקות מכל מציאות של עבודה זרה אינה מצטמצמת רק באיסור ההנאה אלא מתפשטת גם על כל כלי ובגד שהיה נוכח באותה אווירה, עד שחובה להחליפם קודם העבודה" ,ומתוך דבריו נפתח שער עמוק להבנת חומרת השפעת המקומות הללו על בגדי האדם. ומתוך עומק ההלכה והפסיקה המפלסת נתיבות בלב המציאות ,אנו באים לגשת אל נפקא מינות למעשה ולתרגם את אור הסוגיה אל חיי המעשה וההלכה. ההקפדה הברורה על החלפת הבגדים לאחר שהייה או כניסה למקום של עבודה זרה ,מתוך הבנה כי הבגדים ששהו שם נושאים עליהם רושם רוחני כבד המזכיר את טומאת המת ,ולכן אין לעמוד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא בלבוש זה בטרם יוחלף או ינוקה כראוי. הזהירות היתרה הנדרשת מן האדם לבל יקל ראש בהשפעת הסביבה הנוכרית על כליו ובגדיו, מתוך ידיעה ברורה כי כל מגע או שהייה במחיצת עבודה זרה מטביעים חותם הדורש בירור ,תיקון והתרחקות גמורה קודם עבודת התפילה והעמידה לפני המלך. ההכרה העמוקה בכך שתפילה טהורה וזכה מחייבת את האדם להופיע בנקיות מוחלטת ,הן בפנימיות ליבו והן בלבושו החיצוני ,מתוך תביעה פנימית שלא לערבב בין קודש לבין מציאות זרה המטמאת את המחשבה ומעכבת את קבלת התפילה.

ומתוך מעמקי ההסתכלות הרעיונית המקיפה את רזי הבריאה ומושגי הטהרה ,נבוא לבאר ולהעמיק את שורש הדברים הנוגעים למציאות הבגדים והכלים העומדים במחיצת מקומות זרים, ונראה להסביר כי הלבוש של האדם אינו רק מעטפת חיצונית גרידא לכיסוי הגוף ,אלא הוא מהווה חלק מן ההופעה הכללית של נפש האדם המשדרת את תוכנו הרוחני ,וכאשר אדם נכנס אל תוך חלל המלא מהתרשמויות של עבודה זרה או מקומות המטמאים את המחשבה ,הבגדים הללו קולטים את האווירה ונעשים ככלי שקיבל טומאה וזוהמה המבקשת לעמעם את האור האלוקי, ומשום כך תובעת מאתנו התורה וההלכה לעשות מעשה של התחדשות עמוקה ,להשיל מעלינו את כל אותו לבוש שנשא את צל העבר וללבוש בגדים טהורים ונקיים המאפשרים לנפש להתייצב בתפילה זכה וברה לפני בורא כל העולמים מתוך דבקות אמת ואהבה עמוקה. ומתוך מחוזות הנפש העמוקים המבקשים לגעת בנקודת החיות הפנימית של האדם ,נבוא לחבר את הדברים אל חיי המעשה של הנשמה הפוסעת בעולם הזה ,שכן כל צעד ושעל שהאדם פוסע משאיר חותם בנבכי רוחו ,וכאשר נדרש הוא להיכנס אל מרחבים המנותקים מאור הקודש ,מבין הוא כי הבגדים והכלים אינם אלא בבואה לחלקו החיצוני של האדם המשפיע ישירות על פנימיות הלב ,ומכאן מתגלה העבודה הגדולה של שמירת המבצרים הרוחניים ,לדעת כיצד לברר את הטוב מן הרע ולהתחדש בכל פעם מחדש מתוך אמונה תמימה ודבקות מוחלטת באלוקי ישראל ,באופן שהנפש נשארת צלולה וטהורה ומוכנה תמיד להתייצב לפני קונה מתוך אהבה עמוקה ושמחה של מצווה. ומתוך פשטות הדברים עולה אותו מצפן פנימי המכוון את צעדיו של האדם לבל ייסחף אחר מראות זרים או אחר אווירה המעמעמת את אור הנשמה ,אלא ידע להבחין בחדות ובטהרה בין קודש לבין חול ,מתוך הבנה כי כל שהייה וכל מגע במקומות שאינם ראויים מטביעים חותם סמוי בנפשו ובכליו ,והאדם הקשוב לקולו הפנימי מבין כי עליו לשמור על זכותו ועל ניקיונו בלא להתפשר על קוצו של יוד ,כדי להופיע לפני בוראו בלב שלם ובנפש זכה וברורה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,ללמוד כיצד לא לנהוג בקלות ראש כלפי השפעות הסביבה המקיפה אותנו ,אלא לדעת שכל צעד וכל מגע במרחבים שאינם מנוקים מטומאה מטביעים חותם בדקי דקות על נפשו וכליו של האדם ,ומחייבים אותו לברר את דרכיו ולהתחדש בטהרה שלמה בטרם ייגש לעבודת קונו.

עיקר העניין: עיקר העניין בפרשה זו ובסוגיה המקודשת מורה על עומק האחריות והמודעות המוטלת על כתפי האדם בבואו לעמוד לפני בורא כל העולמים ,בהבנה שאין להסתפק בעבודת הלב לבד אלא יש לשמור גם על המעטה החיצוני ,הכלים והבגדים ,מכל שמץ של זיקה זרה המבקשת לעמעם את אור הקדושה ,כדי להופיע לפני מלך מלכי המלכים בנפש זכה וברה ובכלים טהורים המאירים את כל נתיבות החיים באור יקרות.

עיקר העניין -המשך: ומתוך מעמקים אלו נחרת בלב כי הטהרה השלמה דורשת מן האדם ערנות תמידית המבדילה בחדות בין קודש לבין חול ומנקה את הכלים מכל רבב .וכי כאשר האדם עומד על משמרת קדשו בנקיות פנימית וחיצונית הוא זוכה להמשיך עליו שפע של ברכה ואור אלוקי המאיר את נשמתו באהבה ובאמונה צרופה לדורות עולם.