האם מותר ללכת עם מיליון דולר או שצריך להפקיד את הכסף בבנק ומה הדין ביהלומים?! הוכח מפרשת השבוע!

האם מותר ללכת עם מיליון דולר או שצריך להפקיד את הכסף בבנק ומה הדין ביהלומים?! הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין העצים העתיקים נושאת עמה את קולות ההמיה של עולם המסחר וההתלבטויות הנוקבות של בני אדם העומדים מול מבחני ממון גורליים ,כאשר שטרות נערמים באפלה או אבנים טובות מנצנצות בתוך צרור בד קשור היטב .הנה אדם פוסע ברחובות ההומים כשבאמתחתו אוצר עצום ,הון עתק של…

האם מותר ללכת עם מיליון דולר או שצריך להפקיד את הכסף בבנק ומה הדין ביהלומים?! הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין העצים העתיקים נושאת עמה את קולות ההמיה של עולם המסחר וההתלבטויות הנוקבות של בני אדם העומדים מול מבחני ממון גורליים ,כאשר שטרות נערמים באפלה או אבנים טובות מנצנצות בתוך צרור בד קשור היטב .הנה אדם פוסע ברחובות ההומים כשבאמתחתו אוצר עצום ,הון עתק של מיליון דולר או אבנים יקרות ערך ,והלב מפרכס בספקות: האם מותר לו לשאת את הונו בידו בדרכים פתוחות ,או שמא חובה עליו להפקיד את כספו בבטחה בין חומות הבנק המוגנות? ואם באים אנו לברר את גדרי השמירה ,האחריות והפשיעה בדיני ממון, צפה ועולה השאלה החודרת והנוקבת מתוך עומק הסוגיות :מהו הדין המעשי ,וכיצד ניתן למצוא לכל זאת רמז ויסוד איתן מתוך פרשת השבוע? ומתוך פרשת השבוע ,פרשת וישלח ,אנו באים להאזין אל פשוטם של דברים המלמדים על הנהגתו של יעקב אבינו בנשיאת ממונו ואבניו הטובות בדרכים ,כאשר הפסוק מורה לנו“ :ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו פדן ארם ויחנה את פני העיר" (בראשית ל"ג י"ח). פסוק קדוש זה מהווה את היסוד להבנת מציאות נשיאת הממון והאבנים הטובות בידו של אדם, וממנו למדנו דרכי התנהלות בממון בדרכים ובאופן שמירתם. תרגום אונקלוס (בראשית ל"ג י"ח) פירש" ,ואתא יעקב שלים קרתא דשכם דארץ כנען כד אתא מפדן ארם ושרוי קדם קרתא" ,ומתוך תרגומו למדנו כי ההגעה אל המחוזות בשלום כוללת גם את שמירת ממונו של האדם בדרכו. רש"י (שם) ביאר" ,שלם ממונו -שלא החסיר כלום בנתינת שוחד לעשו ,ואמרו במדרש אבנים טובות ומרגליות שאדם צר בצרור ונושאם בידו" ,ומדבריו החשובים מתבאר כי דרך העולם לשאת אבנים טובות ויקרות בצרור המצורר ביד ,ומכאן יסוד חשוב לגבי גדרי השמירה והאחריות בהם. רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב" ,שלם -מכל פגע רע ,וגם ממונו היה שלם ולא ניזוק בדרך", ומתוך דבריו העמוקים עולה כי השמירה על הממון בדרכים היא חלק מההנהגה הראויה של האדם המדקדק במעשיו. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) ביאר" ,שלם ממונו ובריא בגופו ובניו ,והנה זכה לברכה מרובה

גם לאחר כל הטירחה והמסעות" ,ומתוך דבריו ניכר כי האדם הנושא את ממונו צריך להשקיע מחשבה ויגיעה בשמירתו הנאותה. הרד"ק (שם) ביאר" ,שלם ממונו -שלא נחסר לו מאומה מכל מה שהביא עמו" ,ומתוך דבריו מתבארת החשיבות הגדולה של השבת אבדה או שמירת הפיקדון בשלמותו בלא פשיעה. הספורנו (שם) חידש" ,שלם ברוחו ובנפשו וגם בממונו אשר הביא עמו בצרורותיו" ,ומתוך דבריו נראה להבין את הקשר שבין ההתנהלות הממונית בדרכים לבין השקט הנפשי של האדם. ומתוך עומק הסוגיות המקודשות המובאות בדברי חז"ל ,נבוא לשעות אל דבר הגמרא המאירה את דיני נשיאת הממון והשמירה בדרכים. רש"י בגמרא במסכת בבא מציעא (דף מ"ב ע"א) ביאר" ,וצרת הכסף בידך -מלמד שדרכו של אדם לצרור מעותיו ולשאתן בידו" ,ומתוך דבריו הקדושים למדנו כי נשיאת מעות בצרור אינה נחשבת לפשיעה כשלעצמה אלא היא דרך הילוכם של בני אדם ,וממילא אין הדבר מחייב הפקדה בבנק דווקא כל עוד נשמר בדרך המקובלת. תוספות בגמרא במסכת בבא מציעא (דף מ"ב ע"א) חידשו" ,שלא יניחם בכיס שפתח קשור למעלה אלא צריך לשומרם היטב שלא יאבדו" ,ומתוך דבריהם מתבאר כי אף על פי שמותר לשאת מעות בידו או בצרור ,מכל מקום נדרשת שמירה כראוי למנוע הפסד ,ואין להקל ראש בנשיאת הון עתק מבלי לנקוט אמצעי זהירות הנדרשים לפי הערך והמציאות. ומתוך אורם של הראשונים המפלסים נתיבות בהלכות שמירה וממון ,נבוא לשעות אל דבריהם המאירים את הסוגיה. רבינו משה בר מיימון בספר יד החזקה (הלכות שכירות פרק ג) ביאר ,שמירת הממון והכלים חייבת להיות כפי הראוי לשוויו ולדרכו של עולם ,ומתוך דבריו עולה כי נשיאת הון או אבנים טובות תלויה במידת ההקפדה ובאמצעי הזהירות הנהוגים בקרב בני אדם. רבינו אשר בחידושי הרא"ש (מסכת בבא מציעא דף מ"ב ע"א) חידש ,חובת השמירה במעות ובדברים היקרים משתנה לפי ערכם ולפי המקום ,ואין דין נשיאת צרור קטן כדין נשיאת הון עתק או אבנים יקרות הדורשות שמירה יתרה ומיוחדת. רבינו יום טוב בן אברהם אשבילי בביאורו במסכת בבא מציעא (דף מ"ב ע"א) כתב ,כל זמן שהאדם נושא את ממונו בדרך המקובלת לבני אדם ואינו מזלזל בשמירתו אינו נחשב לפושע ,אך אם מדובר בסכום עצום או באבנים טובות שערכן רב ביותר ,מחויב הוא להטמינם ולשומרם באופן שאינו מצוי להפסידם. רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בערוך השולחן (חו"מ סימן רצ"א) ביאר ,הנושא מעות או אבנים יקרות בדרכים צריך להיזהר ולשומרם כפי ערכם ,וכל שנושאם בדרך המקובלת אינו בגדר פושע ,אך בהון עצום או באבנים טובות יש להחמיר בשמירה יתרה ,ומתוך דבריו מתבאר כי גדרי השמירה משתנים לפי ערך הממון ושווי החפץ. בנתיבות המשפט (חו"מ סימן רצ"א) חידש ,חובת השמירה על ממון בדרכים אינה מצומצמת רק

לדין שומר חנם אלא מחייבת את האדם לנקוט באמצעים המונעים כל אפשרות של גניבה או אבידה ,במיוחד כאשר מדובר בדברים יקרים המושכים את העין ,ומתוך משנתו עולה כי אין לסמוך על הנס אלא יש להטמין את הממון כראוי. רבי אברהם דנציג בחיי אדם (כלל ע"ג) כתב ,כל מי שנושא עמו סכומי כסף גדולים או חפצים יקרים חייב לשומרם באופן שאינו מצוי להפסידם ,ואם לא שמרם כראוי הרי הוא נחשב לפושע בנזקם ,ומתוך דבריו ניכרת החובה המוטלת על האדם לנהוג באחריות מרובה על ממונו בדרכים. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט חו"מ סימן ה) ביאר ,הנושא עמו סכומי כסף עצומים או אבנים יקרות ביותר בדרכים ללא שמירה הראויה לשומתם ,הרי זה בגדר פושע, שכן אין דין נשיאת פרוטות כדין הון עתק המחייב כספות והסתרה מוחלטת מיד האדם ומעין רואים ,ומתוך פסק קדוש זה עולה כי גדרי השמירה נמדדים לפי ערכו המופלג של הממון. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי (חלק ו סימן רצ"א) חידש ,חובת השמירה ביהלומים ובמעות מרובות תלויה במציאות הזמן ובדרכי המסחר המקובלות ,וכאשר אדם מטלטל הון עתק בידו ממש ברחוב פתוח בלא אמצעי הגנה מיוחדים ,הרי הוא מגלה דעת שאינו שומר כראוי ומתחייב באחריות המלאה על האבדה ,ומתוך דבריו נלמד כי ההנהגה בממון רב דורשת אחריות עליונה. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (חלק ב סימן קכ"ה) כתב ,גדרי פשיעה בשמירת חפצים יקרים ויהלומים אינם תלויים רק במנהג פשוט של נשיאת צרור אלא בערך העצום של החפץ ,וכל שיש בידו סכום עצום כמליון דולר או אבנים טובות יקרות ערך ,מחויב הוא להטמינם באמצעים הבטוחים ביותר כדי שלא יבוא לידי חיוב שמירה כחפץ שלא נשמר כראוי ,ומתוך משנתו מודגש הצורך להתאים את אמצעי השמירה לגודל השעה והערך הכלכלי. ומתוך עומק ההלכה והפסיקה המפלסת נתיבות בלב המציאות ,אנו באים לגשת אל נפקא מינות למעשה ולתרגם את אור הסוגיה אל חיי המעשה וההלכה בימינו. הדין למעשה בנוגע לאדם הנושא עמו הון עתק של מיליון דולר או יהלומים יקרים ברחובות פתוחים מבלי להפקידם בבנק או להטמינם כראוי ,מורה כי אף על פי שדרכו של אדם לצרור מעותיו בידו כפי שלמדנו מיעקב אבינו ומן הגמרא ,הרי שכאשר מדובר בסכום עצום שאינו בגדר ההליכה המקובלת של בני אדם היומיומיים אלא בערך רב המושך את העין ,הרי זה בגדר פשיעה וחובה עליו להפקיד את הכסף בבטחה במקום מוגן או להטמינו באמצעים המורים על שמירה ראויה. עוד נלמד למעשה כי ההבדל בין מעות קטנות או צרור קטן לבין יהלומים וסכומי ענק הוא עצום ,שכן שמירת חפצים יקרים ויהלומים דורשת אמצעי זהירות מיוחדים ומחמירים בהרבה, וכל המקל ראש בכך ונושא עמו הון עצום בידו חשוף לאחריות ממונית מלאה במקרה של אובדן או גניבה ,משום שאין דין הילוך רגיל כדין נשיאת אוצרות המזמינים את הפגעים ודורשים הגנה כבדה. ההכרה העמוקה בכך שחובת השמירה משתנה לפי המציאות והערך הממוני מורה לאדם שלא לסמוך על הנס ולא להקל ראש בדרכי הביטחון ,אלא להשתמש בשירותי הבנקים או בכספות מוסתרות כאשר מדובר בנכסים יקרים ,כדי לקיים את מצוות השמירה על הממון כראוי וכשורה לפני בורא כל העולמים. ומתוך מעמקי ההסתכלות של גדולי החסידות והמחשבה ,המבקשים לחדור אל פנימיות

הדברים ולגלות את האור האלוקי הגנוז אפילו בנבכי הנהגות הממון והמסחר ,נבוא להאיר את עניין נשיאת הצרור והאבנים הטובות באור חדש .תורת החסידות מלמדת כי כל ממונו של אדם וכל הון עתק או אבן יקרה המופקדים תחת ידיו אינם אלא ניצוצות של קדושה וירידה של שפע אלוקי הדורשים בירור והתייחסות מדויקת .כאשר יעקב אבינו נושא את אבניו הטובות בצרורו בדרך, אין זו רק הנהגה מעשית גרידא של סוחר הנודד בארצות ,אלא היא ביטוי עמוק לעבודת הביטחון המשלבת את ההשתדלות האנושית הראויה עם הדבקות המוחלטת בבורא עולם ,המלמדת את האדם כי הגם שחובה עליו לנקוט אמצעי שמירה המותאמים לערך הנכסים שבידו ,כגון הפקדה בבנק או הטמנה ראויה לממון עצום וליהלומים ,הרי ששורש הביטחון טמון בידיעה ברורה כי הכל מאיתו יתברך ,והשמירה האמיתית מלווה את האדם כאשר הוא מחבר את מעשיו וחפציו אל אורה של קדושה. ומעומק נפשו של האדם הפוסע בשבילי החיים ,מתגלה כי השאלות הגדולות סביב שמירת הממון ,הריטואל של נשיאת הון עתק או יהלומים והחובה להפקידם בבנק או לשומרם כראוי, אינן נוגעות רק לחוקי המשפט והזהירות החיצונית ,אלא הן משקפות את עומק עניינו של האדם המפקיד את יקרת נפשו ואת כוחותיו במסע הזה של העולם .האדם המהלך בעולם ובידו אוצרות רוחניים וגשמיים מבין שכל רכוש וכל פיקדון שבידו מהווים בחינה של מבחן פנימי ,שבו נדרש הוא לדעת היכן עובר הגבול בין ההשתדלות הראויה והשמירה המדויקת לבין האמונה הצרופה שאינה נשענת על כוחו לבדו ,וכאשר הוא משכיל לנהוג באחריות עליונה ובנקיות הדעת ,הוא מרומם את ממונו ואת כל הליכותיו להיות חלק מעבודת הלב השלמה לפני בורא כל העולמים. ומתוך אותם רגעים עמוקים של בירור אנושי והלכתי עולה אותו מצפן פנימי המכוון את דרכו של האדם שלא לנהוג בקלות ראש כלפי פיקדונותיו וממונו ,מתוך הבנה כי האחריות המוטלת עליו בנשיאת הון רב או אבנים יקרות אינה רק עניין של זהירות פורמלית מול דיני שמירה ,אלא היא מבחן פנימי של יושר ואמת בהתנהלותו בעולם ,לדעת כי כל פסיעה מחייבת התאמה מדויקת בין ההשתדלות הראויה לבין האמונה הצרופה שאין האדם בעלים מוחלטים על מה שניתן לו אלא שומר בלבד ,ומתוך כך הוא פוסע בנתיבות החיים ביראת כבוד ובאחריות מרובה לכל דבר ערך שפקד בידו בורא כל העולמים. ומתוך הליכות יומיום ומסע החיים המפותל ,ניקח עמנו תובנות מאירות לכל צעד ושעל ,לדעת כי האחריות המוטלת על האדם בממונו ובנכסיו אינה רק עניין משפטי קר אלא מבחן עמוק של נאמנות פנימית ואמונה צרופה ,המלמדת אותנו שלא להקל ראש בפיקדונות יקרים ,אלא לנהוג בזהירות הראויה ,להפקיד את מה שדורש הגנה במקומות הבטוחים המיועדים לכך ,ולשמור על כל דבר ערך מתוך מודעות עליונה כי הכל פיקדון מאת הבורא יתברך.

עיקר העניין: עיקר העניין בפרשה זו ובסוגיה המקודשת מורה על עומק החיבור שבין חובת ההשתדלות האנושית המעשית לבין הביטחון המוחלט באלוקים ,בהבנה שאין האדם רשאי להשליך את יהבו על הנס אלא עליו לשמור על ממונו והונו

עיקר העניין -המשך: באחריות מרובה ובהתאמה מלאה לערך הנכסים שבידו ,ומתוך כך לזכות להנהגה שלמה המאירה את כל נתיבותיו באור יקרות ובשמירה עליונה. וכאשר האדם פוסע בנתיבות אלו בלב שלם ובנקיות הדעת ,הוא זוכה להמשיך על עצמו שפע של ברכה והצלחה ,ולראות כיצד כל הליכותיו בממון ובמסחר נעשות כלי קבול לאורו הגדול של בורא עולם ,המנהיג את עולמו בחסד ובחמלה אין סופית לדורות עולם. טביעת עין אמיתית בממונו של אדם מגלה כי השמירה על נכסיו אינה אלא מראה פתוחה לשמירת נפשו וטהרת כליו לפני מלך מלכי המלכים ההכרה העמוקה כי הכל פקדון מאת השם מעניקה לאדם כוח עצום לצעוד בבטחה וביושר בכל מעגלי החיים והעשייה.