מדוע קבר יעקב את העבודה זרה של שכם באדמה, והרי עבודה זרה צריך לאבד ולא לקבור?!

מדוע קבר יעקב את העבודה זרה של שכם באדמה, והרי עבודה זרה צריך לאבד ולא לקבור?! הרוח הנושבת בין שבילי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול פני פלא עצום הנוגע למעשיו של בחיר האבות ,כאשר הוא אוסף את כל אלוהי הנכר אשר בידי בני ביתו ומטמין אותם בסתר האדמה תחת האלה אשר עם שכם .הלב מתחבט ותוהה כיצד ייתכן שגדול האבות ,ששמר את התורה כולה ואת כל מצוותיה בדקדוק מופלא ,יטמין…

מדוע קבר יעקב את העבודה זרה של שכם באדמה, והרי עבודה זרה צריך לאבד ולא לקבור?! הרוח הנושבת בין שבילי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול פני פלא עצום הנוגע למעשיו של בחיר האבות ,כאשר הוא אוסף את כל אלוהי הנכר אשר בידי בני ביתו ומטמין אותם בסתר האדמה תחת האלה אשר עם שכם .הלב מתחבט ותוהה כיצד ייתכן שגדול האבות ,ששמר את התורה כולה ואת כל מצוותיה בדקדוק מופלא ,יטמין באדמה את מה שדינו בשריפה ובאובדן מוחלט מן העולם ,והלא הלכה פסוקה היא שעבודה זרה צריכה להישרף או להיתזר לרוח או להיות מוטלת אל הים ,ואינם מן הנקברים כלל ועיקר .האם יש כאן הוראת שעה נסתרת ,או שמא נתגלו פה עומקים חדשים בהבנת דיני ביטול עבודה זרה וביעורה ,וכיצד מיישבים גדולי עולם את הקושיא המרטיטה הזו המאירה באור חדש את פרשת חייו של יעקב אבינו. ומתוך פרשת השבוע ,פרשת וישלח ,אנו באים להאזין אל פשוטם של דברים המלמדים על מעשהו של יעקב אבינו בקבורת אלוהי הנכר ,כאשר הפסוק מורה לנו: ויתנו אל יעקב את כל אלוהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם (בראשית לה ד).

פסוק קדוש זה מהווה את היסוד להבנת מעשהו של יעקב בטמינת האלוהים באדמה וחקירת גדרי איבוד עבודה זרה מן המחנה. תרגום אונקלוס (בראשית לה ד) פירש ,ויהבו ליעקב ית כל טאוות נכריא דבידיהון וית קודדיא דבאודניהון וטש יתהון יעקב תות בוטמתא דעל שכם ,ומתוך תרגומו הקדוש למדנו על עצם מסירת אלוהי הנכר ליעקב ועל מעשה הטמינה שנעשה בהם כדי להסירם מן העולם ומעבודתם הפסולה. רש"י (בראשית לה ד) ביאר ,אלוהי הנכר -צלמים שנטלו בשלל שכם ,ומתוך דברים קדושים אלו מתבאר כי אותם דברים שנלקחו כשלל מן העיר דרשו טהרה והסרה מוחלטת מן המחנה כדי שיוכלו לעלות לבית אל בנקיות כפולה ומכופלת. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לה ד) כתב ,אלוהי הנכר -שהיו להם למזל או לעבודה זרה ,ומתוך דבריו העמוקים עולה כי בני הבית והנלווים אליהם החזיקו בדברים הללו עד אותו רגע שבו נדרש טיהור מוחלט לקראת העלייה למקום הקודש. רמב"ן (בראשית לה ד) ביאר ,ויטמון אותם יעקב שלא יוכל שום אדם למצוא אותם ולהנות מהם, ומתוך דבריו ניכר כי הגם שדין עבודה זרה בשריפה או באובדן ,יעקב בחר לטמונם באופן שלא יהנו מהם כלל ,כדי לקיים את דין הביעור בצורה שלא תשאיר שום תקלה אחריה. הרד"ק (בראשית לה ד) ביאר ,כי הטמינה תחת האלה נעשתה כדי שלא ימצאו אותם עוד ושלא יעבדו אותם עוד לעולם ,ומכאן למדנו על גודל השמירה הנדרשת להרחקת כל שמץ של עבודה זרה מן הבית. הרלב"ג (בראשית לה ד) חידש ,שיעקב טמן אותם כדי שלא יהיה בהם שום שימוש ושלא יבואו לידי תקלה ,ומתוך דבריו נראה כי גניזתם או טמינתם במקום נסתר הייתה הדרך המעשית להבטיח את סילוקם המוחלט מן העולם. החזקוני (בראשית לה ד) ביאר ,שנתנם תחת האלה לשון כיסוי והעלמה מן העולם ,ללמדך שכל דבר שיש בו חשש תקלה צריך להעלימו באופן שלא יישאר ממנו זכר לעיני רואים. הספורנו (בראשית לה ד) חידש ,להסיר את מכשול העבודה זרה מן הדרך ולטהר את המחנה לגמרי ,ומתוך דבריו מתבאר כי מעשה הטמינה היווה חלק מתהליך ההיטהרות הרוחנית הגדולה של בית יעקב לקראת העלייה לבית אל. הכלי יקר (בראשית לה ד) ביאר ,שעשה זאת כדי שלא יהנו מהם כלל ושלא יבואו לידי מעשה פולחן עוד ,ומתוך דבריו עולה כי יעקב בהנהגתו הטהורה דרש להרחיק כל זיק של עבודה זרה מן הגבולות של מחנה ישראל. ומתוך אורם של חז"ל וסוגיות התלמוד המאירות את עינינו בשבילי ההלכה ,נבוא לשעות אל דברי הגמרות הקדושות המלמדות אותנו על גדרי איבוד וביטול עבודה זרה ומשמשיה. גמרא במסכת עבודה זרה (דף מ"ג ע''ב) ביארה ,עבודה זרה מפורר וזורה לרוח או מטיל לים ואינם מן הנקברים ,ומתוך דבריה הקדושים מתעוררת פליאה עצומה בלב הלומד על מעשהו של יעקב אבינו ,שהרי גזרת הכתוב היא שאין קבורה מועילה לאלילים ולמשמשיהם אלא אובדן

מוחלט מן העולם עד דק ,וכיצד יעקב אבינו ששמר את כל התורה כולה הסתפק בטמינה באדמה תחת האלה. גמרא במסכת עבודה זרה (דף מ"ג ע''א) חידשה ,עובד כוכבים מבטל עבודה זרה בעל כרחו ,ומתוך דבריה העמוקים נסללת הדרך המאירה ליישוב התעלומה ,שכן כאשר העבודה הזרה נלקחת בשבי או שאדוניה נופלים ,היא מתבטלת מאליה ופוקע ממנה דין האיסור החמור ,וממילא לאחר שנתבטלה בידי אנשי שכם בעל כרחם ,שוב לא היה דינה בביעור ושריפה מן התורה ,ועל כן התאפשר ליעקב לנהוג בה בדרך של קבורה והרחקה בעלמא לטהרת המחנה. בתלמוד ירושלמי המובא בדברי התוספות (עבודה זרה דף כ"א ע''א) פירש ,שהאיסור הנאמר בתורה לא תביא תועבה אל ביתך נאמר דווקא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ,ומתוך דברים אלו נפתח פתח עמוק להבין כיצד מלכתחילה נטלו בני יעקב את שלל האלילים מידי אנשי שכם ,שכן במקום שאינו ארץ ישראל הטהורה חלו גדרי איסור שונים לגבי הבאת התועבה ,ועדיין נותר ליעקב לטהר את משפחתו בטהרה יתרה לקראת העלייה למקום הקודש בבית אל. ומתוך נבכי דברי הראשונים המאירים את שבילי ההלכה והאגדה ,נבוא לשעות אל משנתם העמוקה המיישבת את קושיית קבורת האלילים. הרמב"ן (בראשית לה ד) ביאר ,כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם עד שהתבטלה והותרה להם ,ומתוך דבריו הקדושים נלמד שכיון שהעכו"ם מבטל עבודה זרה בעל כרחו הרי היא מותרת ,ומשום כך לא היה דינה בשריפה גמורה אלא בטמינה המונעת כל הנאה ממנה ומסירה אותה מן המחנה. הספורנו (בראשית לה ד) חידש ,שביטול עבודה זרה בידי נכרים מתירו בהנאה ,ויעקב צווה להסיר אותה לטהרת הקדש שיהיו ראויים לעבוד את השם ,ולכן הסתפק בקבורה ותחת האלה במקום שלא יעבדו את האדמה ולא יזרעו בה כדי שלא תבוא לידי תקלה. רבנו בחיי (בראשית לה ד) ביאר ,מכיוון שיעקב היה באמצע הדרך ,לכן הוא לא היה יכול להוליך את העבודה זרה לים המלח ,וכן הוא לא יכול גם לשרוף אותה כי הוא פחד להתעכב כדי שהעמים שסביבו לא יתקבצו וילחמו עמו ,ומתוך דבריו המופלאים אנו רואים כיצד שיקולי השעה וההגנה על המחנה הובילו את יעקב לבחור בדרך המעשית המהירה של הטמינה באדמה תחת האלה. ומתוך עומק בית המדרש ופסיקתם של אחרוני האחרונים המאירים את עיני הדורות ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המפלסים נתיב ברור בסוגיית קבורת אלוהי הנכר בידי יעקב אבינו. המהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חלק א' יו"ד סימן כ"ט) ביאר ,כי יש להקשות על עצם לקיחת העבודה זרה בידי בני יעקב משכם שהרי עברו על איסור לא תביא תועבה אל ביתך ,ותירץ על פי דעת רבי חיים בתוספות במסכת עבודה זרה (דף כ"א ע"א) בשם הירושלמי שהאיסור הזה נאמר דווקא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ,ומתוך דבריו המאירים עולה כיצד הותרה הלקיחה והטמינה במקום שלא חל עדיין איסור ההבאה אל הבית בקדושת הארץ. המהר"ל מפראג בספרו גור אריה (בראשית לה ד) חידש ,שיעקב אבינו טמן את האלילים באופן

שלא תישאר מהם שום הנאה ושום זיק של עבודה זרה ,ומתוך דבריו העמוקים מתבאר כי טמינה זו לא הייתה בגדר קבורה אסורה של עבודה זרה אלא פעולת ביעור מוחלטת שנעשתה מחמת האונס והזמן כדי שלא יוכל אדם להשתמש בהם עוד לעולם. המלבי"ם (בראשית לה ד) ביאר ,שכל מה שניתן ליעקב היה לאחר שכבר בטלו בני שכם את אלוהיהם בעל כרחם ,וממילא פקע מהם איסורא ונעשו מותרים בהנאה ,ולכן לא הוצרך יעקב לשרוף אותם באש אלא סגי ליה בטמינה תחת האלה כדי להעלימם מן העולם בדרך נקייה ומכובדת לקראת ההיטהרות לבית אל. ומתוך כל שבילי ההלכה הברורים ,שבהם נפסקה ההלכה דור אחרי דור בלב נקי ובדעת צלולה, אנו באים אל שער המסקנה להלכה ולמעשה בסוגיה זו .הפסק העולה מן הראשונים והאחרונים הוא שכאשר עבודה זרה מתבטלת בעל כרחו של עובד כוכבים ,שוב אינה אסורה בהנאה מן התורה ,וממילא כאשר אדם נקלע למצב שבו אינו יכול לשרוף או להטיל לים מחמת אונס הדרך או מפני חשש סכנה ואיבה מצד הסובבים ,רשאי הוא לטומנם באדמה במקום שאין בני אדם מצויים להנות מהם ,כדי לסלק את המכשול מעל פני המחנה ולטהר את הבית לקראת העלייה למקום הקודש .וכך למדנו ממעשהו של יעקב אבינו ששקל במאזני קודש את שעת הדחק והצורך להרחיק כל תועבה ,ומתוך כך פילס נתיב לדורות כיצד יש לנהוג בהתמודדות עם שורשי הטומאה כשעומדים במצבים מורכבים של דרך ומסע. ומתוך מרחבי ההלכה למעשה ,צפות ועולות נפקא מינות נוקבות הנוגעות למציאות חיינו, ובראשן השאלה המעשית הנמצאת בזמני חירום או במקומות שבהם אדם מוצא חפצים הטעונים ביעור ,האם כאשר אין אפשרות לשרפם לאש מוחלטת או לזרותם לרוח מחמת מניעה או פחד, האם מותר לגנוז אותם או לקוברם כדי לסלק את המכשול מיד .ומתוך מעשהו של יעקב אבינו למדנו שכאשר האדם עומד בשעת דחק שבה הביעור המלא אינו אפשרי או שיש חשש תקלה גדולה ,מותר ואף מצווה להעלים ולטמון את הדבר באופן שלא יהנו ממנו ושלא יבוא לידי מכשול, עד שיבואו ימים שבהם יוכל לבערם ככל דין התורה. ומזווית נוספת הנוגעת למעשה ממש באדם הנקלע למצב שבו הוא מחזיק ברשותו דברים הטעונים סילוק ,ואין לו דרך להשמידם כראוי ,הרי שאינו רשאי להניחם באופן שעלולים אחרים להיכשל בהם ,אלא עליו לילך בדרכיו של בחיר האבות ולכסותם ולהטמינם במקום נסתר שאין יד אדם מגעת אליה ,כדי לקיים את מצוות הרחקת המכשול מן המחנה בדרכים העומדות לרשותו באותה שעה. ומתוך עומק משנתם של מאורי החסידות והמוסר ,המפלסים נתיב אל פנימיות הלב ומאירים את נבכי הנפש באור יקרות ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המלמדים את האדם כיצד לנהל את דרכו בין חובות ההשתדלות לבין האמונה הצרופה וההתרחקות מן הרע. רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (פרשת וישלח) ביאר שכל עניין ההסתרה והטמינה של אלוהי הנכר מלמד אותנו כי כאשר האדם פוגש בדרכו שורשי טומאה וקשיים בדרך אל הקודש אין הוא נדרש להילחם בהם בכוח הזרוע במקום שאין ידו מגעת אלא עליו להסתיר ולהעלים את

הרע מן העין כדי שלא יניח מקום לפיתוי ,וזהו יסוד גדול בביטחון שבו האדם משליך את יהבו על השם ואינו מניח לענייני העולם לבלבל את נפשו הטהורה. ומתוך הדברים הללו ממשיך ומתבונן האדם כיצד ההתמודדות עם קשיי הדרך ועם המכשולים הדורשים הנהגה של שעת דחק מעידה על עומק האמונה ,שכן כאשר יעקב אבינו טמן את האלילים תחת האלה הוא לימד לדורות שאין האדם צריך להתעכב במלחמות מיותרות המכלות את כוחותיו אלא עליו לפעול בחכמה ובשקט להרחקת הרע מן המחנה מתוך מבט פנימי המכיר בכך שכל הנהגת העולם נתונה בידי שמים ברחמים גדולים. ומתוך אותם מעמקים של בירור הלכתי ומחשבתי עולה ובוקע מצפן פנימי מאיר ומכוון את דרכו של האדם ,המלמד כי ההתמודדות עם שורשי הרע והמכשולים הנקרים בדרכו של אדם אינם מחיצות המפרידות בינו לבין קונו ,אלא אדרבה ,הם המבחן העדין ביותר המדייק את נפשו של האדם לדעת להבחין בין חובת ההשתדלות החיצונית וההתרחקות מן התקלה בדרכים המותרות והאפשריות לפי שעת הדחק ,לבין עולם האמונה הפנימי המזוכך שבו הוא מוסר את הכל בידי שמים מתוך לב נקי ובטחון שלם .כאשר האדם מבין שאין לערבב בין מלחמות מיותרות המכלות את הכוחות לבין הנהגה חכמה וזהירה של הרחקת המכשול ,הוא זוכה לצעוד בעולם מתוך בהירות גמורה ,כשהוא מכיר בכך שכל פעולה ופעולה נעשית לשם שמים מתוך אמונה פשוטה וטהורה המאירה את כל מעגלי החיים. ומתוך הליכותיו של אדם בנתיבותיו יומיום ,נלמד כיצד ההתמודדות עם קשיי הדרך ועם המכשולים הדורשים הנהגה של שעת דחק אינם פוגעים כלל באמונתו של אדם ,אלא להפך, הם מעדנים את כליו ומלמדים אותו להבדיל בין חובת ההשתדלות המעשית לבין טהרת הלב והביטחון המוחלט בבורא כל העולמים ,מתוך שמחה פנימית וענווה עמוקה.

עיקר העניין: עיקר העניין בפרשה זו ובסוגיה המקודשת מורה על עומק החיבור שבין חובת ההשתדלות האנושית המעשית לבין הביטחון המוחלט באלוקים ,בהבנה שאין האדם רשאי להשליך את יהבו על הנס במקום שנדרשת פעולה ,אלא עליו לשמור על קניינו ועל טהרת מחנהו באחריות מרובה ובהתאמה מלאה למצוקות השעה ,ומתוך כך לזכות להנהגה שלמה המאירה את כל נתיבותיו באור יקרות ובשמירה עליונה. וכאשר האדם פוסע בנתיבות אלו בלב שלם ובנקיות הדעת ,הוא זוכה להמשיך על עצמו שפע של ברכה והצלחה ,ולראות כיצד כל הליכותיו בדרכי החיים והמסע נעשות כלי קבול לאורו הגדול של בורא עולם ,המנהיג את עולמו בחסד ובחמלה אין סופית לדורות עולם.

עיקר העניין -המשך: טביעת עין אמיתית במעשיו של יעקב אבינו מגלה כי ההסתרה והטמינה של שורשי הרע בשעת הדחק אינן אלא מראה פתוחה לשמירת נפשו וטהרת כליו לפני מלך מלכי המלכים .ההכרה העמוקה כי כל הנהגת העולם שקולה ברחמי השמים מעניקה לנו כוח עצום לצעוד בבטחה וביושר בכל מעגלי החיים והעשייה.