האם מותר להיות שדכן כדי לזווג עכו''ם? הוכח מפרשת השבוע!
האם מותר להיות שדכן כדי לזווג עכו''ם? הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין שבילי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול פני פלא עצום ושאלה נוקבת הנוגעת למרקם חיי מעשה ולגבולות ההשתדלות בעולם ,כאשר עולה הדיון המרטיט האם מותר לישראל לשמש כשדכן ולזווג בין שני נכרים ,והלא לכאורה יש לדון בדבר מן הדין האוסר על ישראל לסייע בעשיית פולחן זר או להביא לעולם נפשות המקושרות לעבודה…
האם מותר להיות שדכן כדי לזווג עכו''ם? הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין שבילי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול פני פלא עצום ושאלה נוקבת הנוגעת למרקם חיי מעשה ולגבולות ההשתדלות בעולם ,כאשר עולה הדיון המרטיט האם מותר לישראל לשמש כשדכן ולזווג בין שני נכרים ,והלא לכאורה יש לדון בדבר מן הדין האוסר על ישראל לסייע בעשיית פולחן זר או להביא לעולם נפשות המקושרות לעבודה זרה כדרך שאמרו חז"ל לעניין איסור מיילדת .הלב מתחבט ותוהה כיצד מתיישבים דיני ההשתדלות ,מצוות ישוב העולם ,וגדרי הסיוע לבני נח ,האם יש בדבר משום איסור חמור או שמא יש לראות בכך עניין המותר ואף יש בו משום סיוע לקיום העולם ויישובו ,וכיצד משתלבים הדברים במעמקיו של פסוק הברכה בפרשתנו. ומתוך פרשת השבוע ,פרשת וישלח ,אנו באים להאזין אל פשוטם של דברים המלמדים על ברכת הפריה והרבייה וישוב העולם ,כאשר הפסוק מורה לנו" :ויאמר לו אלוהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו" (בראשית לה יא). פסוק קדוש זה מהווה את היסוד להבנת עניין הפריה והרבייה ויישוב העולם ,וממנו נדון לעניין שיוכו של מעשה השידוך וההנהגה הכללית בבריאת העולם. רש"י (בראשית לה יא) ביאר פרה ורבה -אף על פי שכבר נאמר לו לאברהם וליצחק ,ליעקב עדיין לא נתברכה ברכה זו ,ומתוך דברים קדושים אלו מתבאר כי ברכת הפריה והרבייה היא יסוד קיומו של עולם וממנה נמשכת השפעה לכל הברואים. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לה יא) כתב אני אל שדי -חזק הוא לתת כוח להפרות ולהרבות, ומתוך דבריו העמוקים עולה כי כוח הפריה והרבייה בעולם נובע מהשגחתו העליונה של בורא עולם המנהיג את הבריאה בחסד. הרמב"ן (בראשית לה יא) ביאר פרה ורבה -כי הברכה הזו כוללת את כלל תולדות האדם והנהגת העולם בברכת שמים ,ומתוך דבריו הקדושים נלמד על עומק חשיבות קיום הבריאה וריבוי הברואים במסגרת רצון הבורא. הרד"ק (בראשית לה יא) ביאר גוי וקהל גוים -שיהיו ממך עמים רבים ,ומכאן למדנו על התפשטות הברכה והרבייה בכל מרחבי האנושות והעולם כולו.
הרלב"ג (בראשית לה יא) חידש כי הברכה הזו מורה על ההצלחה הגדולה שתהיה לזרעו של יעקב ועל חשיבות הנהגת העולם והתפשטות הברואים ,ומתוך דבריו נראה כי ריבוי העמים הוא חלק מהנהגת הבורא את עולמו. החזקוני (בראשית לה יא) ביאר פרה ורבה -כמו שציווה את נח ואת האבות ,ללמדך שברכת קיום העולם מוטלת על כל הברואים כולם כדי ליישב את הארץ ,ומתוך דבריו מתברר ערך יישוב העולם. הספורנו (בראשית לה יא) חידש כי הברכה הזו מכוונת אל הופעת האור האלוקי בעולם דרך ריבוי הזרע והבנים ,ומתוך דבריו מתבאר שקיום הבריאה והופעת האדם בעולם נועדו להכיר את כבוד שמו יתברך. תרגום אונקלוס (בראשית לה יא) פירש ,ואמר ליה אלהא אני אל שדי פו ורבי עמא וכנישת עמין יהיה מינך ומלכים מחלציך יפקון ,ומתוך תרגומו הקדוש למדנו על מתן ברכת הפריה והרבייה והקמת העמים והמלכים מאת השם יתברך. הכלי יקר (בראשית לה יא) ביאר שעניין הפריה והרבייה שייך בכלל הבריאה כולה כדי שלא תהיה תהו בראה אלא לשבת יצרה ,ומתוך דבריו עולה כי יש ערך נשגב לקיומם ולריבויים של הברואים בעולם. רבנו חיים בן עטר האור החיים (בראשית לה יא) חידש כי הברכה הזו מבטאת את כוח ההשפעה האלוקית המעניקת חיות וקיום לכל יצירי כפיו של מקום ,ומתוך דבריו הקדושים נפתח שער להבנת ההנהגה הכללית המעניקה קיום וברכה לכל באי עולם באשר הם. ומתוך מעייני התלמוד הקדוש וסוגיות חז"ל המאירות את נתיבות ההלכה ,נבוא לשעות אל דברי הגמרות הנוגעות לעניין סיוע וקירוב בענייניהם של אומות העולם. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ"ו ע"א) ביארה ,דאסור לישראלית להיות מיילדת של גויה מפני שמיילדת בן לעבודה זרה ,ומתוך סוגיה קדושה זו מתעורר הדיון היסודי על גדרי האיסור בסיוע והשתתפות במעשים המביאים נפשות לעולם כאשר יש חשש לפולחן זר ,והדבר מציב את השאלה המרטיטה עד היכן מותר לישראל להושיט יד. בגמרא במסכת חגיגה (דף ב' ע"ב) חידשה ,כי בני נח מצווים על קיום העולם לשבת יצרה ,ומתוך דברי הגמרא המאירים הללו מתבאר כי עצם קיומם ,התרבותם והקמת משפחותיהם של אומות העולם הוא חלק מרצון הבורא בבריאת עולמו ,ואינו נחשב כמעשה שלילי מצד עצמו כל עוד אינו נוגע ישירות לעבודה זרה. בגמרא במסכת גיטין (דף מ"א ע"ב) ביארה ,בעניין זכויותיהם והנהגתם של בני נח בדרכי החיים והקמת מסגרות חברתיות ,ומתוך הדברים נפתח שער רחב להבין את ההבדל שבין סיוע ישיר לעבודה זרה לבין מעשים המכוונים ליישובו של עולם ולברכת החיים שניתנה להם מאת השם יתברך. ומתוך נבכי דברי הראשונים המאירים את שבילי ההלכה והסברא ,נבוא לשעות אל משנתם העמוקה הנוגעת לגדרי הסיוע והמעשה עבור אומות העולם.
הרשב"א בתשובות הרשב"א (חלק א סימן ק"כ) ביאר כי מותר לעשות רפואה ופעולות שונות עבור נכרים ,ומתוך דבריו הקדושים למדנו שאין איסור בעצם ההשתדלות והעזרה להם בדברים שאינם נוגעים ישירות לעבודה זרה אלא לקיומם ולבריאותם. רבינו יונה (מובא בראשונים) כתב באגרתו כי יש לחוש להרבות טובה או קיום למי שאינו מחויב במצוות ,ומתוך דבריו העמוקים עולה הדיון העקרוני אודות גבולות הסיוע וההשפעה על בני אדם שאינם בני ברית ,הגם שהלכה למעשה נחלקו הפוסקים בדבר. ומתוך אופקיהם הרחבים של אחרוני הפוסקים המאירים את סוגיות ההלכה באור יקרות ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המפלסים נתיב ברור בשאלת שידוך בני נח. המהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סימן ר"ל ס"ק ב) ביאר ,מילתא פשיטא דשרי מקל וחומר דגם לעשות רפואה כדי שתתעבר מותר ומכיוון שעכו"ם מצווים על לשבת יצרה ומסייעים להם לקיים את המצווה ואפשר אף באופן שהישראל מקבל שכר ,לכן נראה שמותר בלא שום פקפוק, ומתוך דבריו המאירים עולה כי כל מעשה שמטרתו קיום העולם ויישובו אינו נכלל באיסורי עבודה זרה. החוות יאיר (שו"ת חוות יאיר סימן קפ"ח) ביאר ,המזווג בגוים אין איסור ואין לומר דלא עדיף ממה שאסור להניק ולהוליד דכאן מי יימר שתוליד והוא רחוק ,ומכל מקום קבלתי מפי גדולים וזקנים כי המתעסק באלה לא יצא נקי בניו משום שמקדיח תבשילו ,ומתוך דבריו העמוקים למדנו שעל אף שמן הדין אין איסור גמור ,מכל מקום יש לחוש לחומרא בעניין זה שלא לעסוק בכך למעשה. הכנסת הגדולה (יו"ד סימן קנ"ד) כתב ,דיש להסתפק אם מותר לזווג עכו"ם ומביא בשם מהר"ם חלאווה דאסור אבל מסיק דמותר כיון דישראל נוהגים בו היתר ,ומתוך דבריו נראה כי נחלקו הפוסקים האם יש לאסור בדבר מחמת חשש או צדדי חומרא ,אך עיקר הדין נוטה להקל במקום הצורך. הזרע אמת (שו"ת זרע אמת חלק ג סימן ק"ו) ביאר ,להתיר לזווג עכו"ם ,ומתוך דבריו הקדושים עולה חיזוק נוסף לפסיקה המקלה מן הדין כאשר מדובר במעשה שאינו כרוך בפולחן זר אלא ביישוב העולם וקיומו. הבית דוד ליטער (סימן נ') חידש ,בעניין הדיון האם יש לעסוק בשידוכי גוים ,ומתוך דבריו מתברר היקף הדעות השונות המקיפות את הסוגיה מכל צדדיה להורות נלמד למעשה. ומתוך כל שבילי ההלכה הברורים והסברות העמוקות של גדולי הפוסקים ,אנו באים אל שער המסקנה להלכה ולמעשה בסוגיה זו .הפסק העולה מן הדברים הוא שמן העיקר ומצד שורת הדין אין איסור גמור בדבר ,שכן אומות העולם מצווים על יישוב העולם וקיומו ,ומעשה זה אינו נוגע לעבודה זרה אלא לקיומם ,וכפי שביאר המהר"י אסאד והסכימו עמו פוסקים נוספים ששרי בלא שום פקפוק .אולם מנגד ,לאור דברי החוות יאיר שהביא קבלה מאת גדולים וזקנים כי מי שמתעסק בכך אינו יוצא נקי ,וכן מפני חשש ההשתתפות בסעודות שלהם שבהן יש לחוש ליין נסך ,הורה כי ראוי והנכון להימנע מלשמש שדכן לעכו"ם מלכתחילה .והיכא שאין לו ברירה
ומוכרח בדבר ,יתנה עמהם שאינו צריך לבוא לסעודה כדי להתרחק מכל חשש תקלה ,וכך מפלס האדם את דרכו בנקיות דעת וביראת שמים טהורה. ומתוך מרחבי ההלכה למעשה ,צפות ועולות נפקא מינות נוקבות הנוגעות למציאות חיינו בימינו ,ובראשן השאלה המעשית המצויה כאשר אדם עובד בארגונים ,בחברות או במערכות שבהם נדרשים מתן שירותים או תיווך לאוכלוסייה שאינה יהודית ,כגון פלטפורמות שידוכים או ארגונים בין-לאומיים ,האם מותר לו לסייע במישרין בחיבור ובשידוך בין בני נח .ומתוך פסקיהם של גדולי ההוראה למדנו כי הגם שמצד עיקר הדין אין איסור בעצם ההשתדלות ביישוב העולם, מכל מקום כאשר הדבר כרוך בהשתתפות באירועים חברתיים או בסעודות שלהם שיש בהם חשש איסור ,או כאשר קיים חשש של פגיעה בנקיות הרוחנית של האדם כפי שהזהרו על כך גדולי הדורות ,ראוי לכל אדם לברר את צעדיו היטב ,להתרחק מן החששות ,ולמצוא את דרך הישר שבה הוא מתפרנס בכבוד מבלי להיכשל בדבר עבירה או במנהגים שאינם הולמים את דרכו של בן תורה. ומזווית נוספת הנוגעת למעשה ממש ,אדם המוצא את עצמו במציאות תעסוקתית שבה אינו יכול להימנע מכך לחלוטין והדבר נוגע לפרנסתו הדחוקה ,הרי שמצאנו לו מקום לסמוך על עיקר הדין המקל בזה ,בתנאי שיקפיד להתרחק מכל זיקה לסעודות ולחגיגות שאינן כשרות ,וישמור על גבולות ברורים המבדילים בין עשיית מלאכתו באמונה לבין היגררות אחר הנהגות שאינן ראויות, ובכך הוא מקיים את שליחותו בעולם מתוך שמירת קדושת מחנהו וטהרת לבו. ומתוך מעמקי משנתם של מאורי החסידות והמוסר ,המבקשים להאיר את נתיבותיו של האדם בבואו לעסוק בענייני העולם הזה ובפרנסתו ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המלמדים פרק יסודי בהנהגת הביטחון וההשתדלות. השפת אמת (פרשת וישלח) ביאר ,כי האדם צריך ללכת בדרכי האמונה והביטחון בכל ענייני פרנסתו ופעולותיו בעולם ,ומתוך דבריו הקדושים למדנו שאין להקל ראש בשמירת הגבולות הרוחניים גם כאשר נראה לכאורה שיש צד היתר מצד שורת הדין ,משום שכל הנהגת האדם נבחנת לפי מידת דבקותו בטוב ובהתרחקותו מכל ספק של מכשול העלול לעמעם את טהרת לבו. ומתוך הדברים הללו ממשיך ומתבונן האדם כיצד ההתמודדות עם שאלות המעשה והפרנסה דורשת ממנו לבסס את מבטחו אך ורק בבורא עולם ,מתוך ידיעה ברורה כי כל השפע מגיע מאת השם יתברך ,ואין האדם צריך להידחק אחר עניינים המעוררים ספקות ,אלא לבחור תמיד בדרך הישר והנקי המובילה אותו לברכה אמיתית בכל מעשה ידיו. ומתוך אותם מעמקים של בירור הלכתי ומחשבתי עולה ובוקע מצפן פנימי מאיר ומכוון את דרכו של האדם ,המלמד כי ההתבוננות בגבולות המעשה וההשתדלות בעולם אינה רק שאלה טכנית של מותר ואסור מצד שורת הדין ,אלא היא מגע עדין המכוון את נפשו של האדם לדעת לנהל את קשריו ואת עסקיו מתוך נאמנות מוחלטת לשורש הקדושה .כאשר האדם מבין שגם במקום שבו הדין נוטה להקל מבחינה עקרונית ,ישנה מעלה עליונה בשמירת הלב והנפש מפני עיסוקים העלולים להטיל צל על הטהרה הפנימית ,הוא זוכה לצעוד בעולם מתוך בהירות גמורה ,כשהוא בוחר את נתיבותיו ביושר ,באחריות ובאהבת השם פשוטה המאירה את כל מעשיו בנקיות הדעת.
ומתוך הליכותיו של אדם בנתיבותיו יומיום ,נלמד כיצד ההתבוננות בגבולות המעשה וההשתדלות מזמינה את האדם להביט על כל צעד ושעל בחייו מתוך עין טובה ושימת לב עמוקה. כאשר אדם נדרש לעסוק בענייני העולם ובפרנסתו ,עליו לזכור תמיד כי הנהגת הלב והשמירה על נקיות המחשבה קודמות לכל ,ומתוך כך הוא יודע לבור לו את דרכו ביושר ,להתרחק מכל ספק של מכשול ,ולנהל את קשריו ועסקיו מתוך נאמנות מוחלטת לערכי הקדושה והטהרה המאירים את מעגל החיים כולו.
עיקר העניין: עיקר העניין בסוגיה זו מורה על כך שמן הדין מותר לישראל לשמש כשדכן ולזווג בני נח ,שכן אומות העולם מצוות על יישוב העולם וקיומו ,ומעשה זה אינו נכלל באיסורי עבודה זרה אלא מקדם את חפץ הבורא בבריאת עולמו. ומנגד ,מפני חששות שונים שהובאו בדברי הפוסקים ,כגון החשש מהשתתפות בסעודות שלהם או דברי חכמים אודות ההתרחקות מעיסוק זה למעשה ,ראוי לברר את הצעדים בנקיות הדעת וביראת שמים ,ולהתרחק מכל ספק של תקלה כדי לצעוד בנתיבי הישר והאמת. ומתוך נבכי הסוגיה הקדושה מתגלה פלא עצום בהנהגת חיי האדם ,המלמד כיצד נדרש הוא לפלס את נתיבותיו בין שורת הדין המותרת לבין עומק הדעת והפרישה מן המכשולים .כאשר האדם נושא עיניו אל ברכת פריה ורבייה המופיעה בפרשתנו ומביט אל מרחבי ההשתדלות והביטחון ,הוא זוכה לראות כי כל מעשה ומעשה בעולם הזה טעון כוונה טהורה ומחשבה זכה המכוונת אך ורק לכבוד שמו יתברך .מתוך אחריות עמוקה לטהרת מחנהו ולשמירת נפשו מכל פגם ,הוא מקיים את שליחותו בעולם בלב שלם ,ויודע לבור לו את דרכו בנתיבות השלום והברכה ,עד שכל הליכותיו נעשות להארת עולם ולקידוש שם שמים הגדול בתפארת הודו.