האם אשתו של אדם מתה בשביל איחור נדרים של הבעל? הוכח מפרשת השבוע!

האם אשתו של אדם מתה בשביל איחור נדרים של הבעל? הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין פתחי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול חידה עצומה ונוקבת הנוגעת לעומק החיים ,לקשר הנשמתי שבין איש לאשתו ,ולגודל האחריות המוטלת על כתפיו של האדם במוצא שפתיו .כאשר מעיין האדם בפרשת השבוע ומגלה את פטירתה הטרגית של רחל אמנו בדרך אפרתה ,עולה התמיהה המרטיטה מתוך דברי המדרש והזוהר הקדוש…

האם אשתו של אדם מתה בשביל איחור נדרים של הבעל? הוכח מפרשת השבוע! הרוח הנושבת בין פתחי המקרא וההלכה מציבה את האדם מול חידה עצומה ונוקבת הנוגעת לעומק החיים ,לקשר הנשמתי שבין איש לאשתו ,ולגודל האחריות המוטלת על כתפיו של האדם במוצא שפתיו .כאשר מעיין האדם בפרשת השבוע ומגלה את פטירתה הטרגית של רחל אמנו בדרך אפרתה ,עולה התמיהה המרטיטה מתוך דברי המדרש והזוהר הקדוש המבארים כי מיתתה באה לה בשביל שאיחר יעקב אבינו את נדרו אשר נדר לעשׂר את הכל אם ישוב בשלום לביתו .הלב נסדק ורועד מול קושיא עצומה זו ,והלא מבואר להדיא בגמרא במסכת ראש השנה שעל הפסוק לא תאחר לשלמו והיה בך חטא ,דורשים חז"ל בך ולא באשתך ,מלמד שאין אשתו של אדם מתה

בשביל איחור נדרים של הבעל ,ואם כן כיצד יתכן לומר שרחל אמנו מסרה נפשה ומתה בעוון איחור נדרו של יעקב ,וכיצד מתיישבים דברי תורה הסתומים עם עומק ההשגחה והדין. ומתוך פרשת השבוע ,פרשת וישלח ,אנו באים להאזין אל פשוטם של דברים המלמדים על פטירתה של רחל אמנו בדרך ,כאשר הפסוק מורה לנו" :ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם" (בראשית ל"ה י"ט) .פסוק קדוש זה מהווה את מוקד הדיון סביב נסיבות פטירתה של רחל אמנו והקשר שבין הנהגת השמים לבין מעשה האדם. רש"י (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם ,לפי שמתה בדרך ולא הביאה למערת המכפלה ,ומתוך דבריו הקדושים מתבאר כי יש עניין נסתר בהנהגה זו המלמד על השגחת הבורא. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ל"ה י"ט) כתב ותמת רחל ,כי נקברה שם בדרך ולא במקום אבותיה, ומתוך דבריו העמוקים עולה כי מקום קבורתה נושא משמעות מיוחדת לתולדות עם ישראל. הרמב"ן (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה ,שרצתה השגחה עליונה שתקבר במקום זה כדי להיות לעזר ולרחמים על בניה בצאתם לגולה ,ומתוך דבריו מתבארת ההשגחה העליונה המנהלת כל צעד. הרד"ק (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ותמת רחל וגו' ,כי דרך אפרתה היא בית לחם ,ומתוך דבריו למדנו על פרטי המקום שבו נסתלקה האם הגדולה מן העולם. הרלב"ג (בראשית ל"ה י"ט) חידש כי פטירתה של רחל בדרך באה לפי שכן נגזרה ההנהגה מטעמים נסתרים של השגחת הבורא ,ומתוך דבריו נראה כי כל מעשה הנהגה בעולם מיוסד בחכמה עמוקה. החזקוני (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ותמת רחל ,שמתה בעת לידת בנימין בדרך ,ומתוך דבריו עולה גודל המסירות והצער שבקיום האומה ובהבאת הבנים לעולם. הספורנו (בראשית ל"ה י"ט) חידש כי מיתתה בדרך הייתה מותאמת לשליחותה הנצחית להיות מליצת יושר על בניה ,ומתוך דבריו מתבארת המטרה העמוקה שבהסתלקות הצדיקים. תרגום אונקלוס (בראשית ל"ה י"ט) פירש ,ומיתת רחל ואתקברת באורח אפרת היא בית לחם, ומתוך תרגומו הקדוש אנו רואים את תיאור המאורע בלשון הקודש והתרגום המכוון לפשוטו של מקרא. הכלי יקר (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ותמת רחל ,כי מיתתה בדרך נקשרה בעניין העמוק של כפרה והנהגה אלוקית מוקפדת ,ומתוך דבריו נפתח שער להבנת חשבונות שמים הנסתרים. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית ל"ה י"ט) חידש כי הסתלקותה של רחל טומנת בחובה סוד עצום של מסירות נפש עבור כלל ישראל ,ומתוך דבריו הקדושים נשפך אור יקרות על עומק הדין והרחמים המשלובים בהנהגת הבורא. ומתוך מעייני התלמוד הקדוש וסוגיות חז"ל המאירות את נתיבות ההלכה ,נבוא לשעות אל דברי הגמרות הנוגעות לעניין עון נדרים והשלכותיו על חיי איש ואשתו.

בגמרא במסכת ראש השנה (דף ו' ע''א) מבואר על הפסוק לא תאחר לשלמו והיה בך חטא ,דורשים חז"ל בך ולא באשתך ,מלמד שאין אשתו של אדם מתה בעוון איחור נדרים של הבעל ,ומתוך סוגיה קדושה זו מתעוררת ההתנגדות לכאורה למעשה פטירתה של רחל אמנו. בגמרא במסכת שבת (דף ל''ב ע''ב) אמרינן כי בשביל עון נדרים אשתו של אדם מתה ,ומתוך דברי הגמרא המפעימים הללו מתגלה לכאורה סתירה עמוקה בין הסוגיות ,המזמינה את לב המעיין להעמיק וליישב את הדעת בין הדינים השונים בהנהגת שמים וחשבונותיה הנסתרים. ומתוך נבכי דברי הראשונים המאירים את שבילי ההלכה והסברא ,נבוא לשעות אל משנתם העמוקה הנוגעת ליישוב הסוגיות בעניין עון נדרים והשלכותיו. תוספות (מסכת ראש השנה דף ו ע"א ד"ה בך) ביארו כי דברי הגמרא הממעטים את האשה מדברים באיחור בלבד ,אך בעניין אי קיום מוחלט נאמר ששביל עון נדרים אשתו של אדם מתה ,ומתוך דבריהם הקדושים מתבארת ההבחנה המדויקת בין עיכוב לבין ביטול גמור של הנדר. רש"י (מסכת שבת דף ל ב ע"ב ד"ה בשביל עון נדרים) ביאר כי חומרת עון הנדרים פועלת את פעולתה בעולם ומביאה לידי פקידת עוונות קשה עד שבית ספגה של אשתו נידון בכך ,ומתוך דבריו עולה עוצמת האחריות המוטלת על האדם בשמירת מוצא שפתיו שלא לפרוץ גדר. ומתוך אופקיהם הרחבים של אחרוני הפוסקים המאירים את סוגיות ההלכה באור יקרות ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המפלסים נתיב ברור בסוגיית איחור הנדרים והשפעתם. בספר כלי חמדה (פרשת וישלח) ביאר ,נהי דאין אשתו של אדם מתה מצד עניין בל תאחר היינו דווקא אם אינה צריכה הצלה ,אבל אשה בשעה שהיא יולדת היא בסכנה וצריכה לרחמי שמים אז מהני עניין דבל תאחר שאין לה מציל ,ובזה מתורץ הא דלא מתה לאה ורק רחל מתה ,דבאמת בעניין בל תאחר אין אשתו מתה ורק רחל דהייתה צריכה להצלה גרם לה עניין דבל תאחר דלא ניצלוה בלידתה את בנימין ,ומתוך דבריו המאירים עולה חילוק עצום בין שעה רגילה לשעת הלידה שבה מתגלה דין הנדרים ביתר תוקף. הכלי חמדה (שם) עוד ביאר ,דהנה לכאורה יש להבין הא דדרשינן בשס דילן מקרא דיהיה בך חטא ולא באשתך חטא ,הלא קימא לן דאשתו כגופו ,אם כן אמאי לא יהיה אשתו בכלל והיה בך חטא ,ובאמת באור החיים הקדוש פרשת כי תצא על פסוק הזה כתב דהכוונה שאשתו מתה וזה לשונו והוא אמרו בך חטא לשון חסרון שעניין איחור הנדר יחסר ממנו אשתו שהיא כגופו. ועיין בחמדת ישראל קונטרס נר מצוה (אות כ"ז דף ה' ע"א) מה שהקשה דהיא נגד הגמרא אמנם נראה דהש"ס דילן סובר כיון דיכול אדם להפריד אשתו ממנו על ידי גירושין או דתוכל להתפרד ממנו על ידי מיתה דמיתת הבעל מתיר אותה אם כן אין אשתו בגדר בך ולכן ממעטינן מוהיה בך חטא דאין באשתו חטא ומעתה נראה דזה דווקא בישראל לאחר מתן תורה אבל אצל בני נח לפעמים אין גירושין כההיא דירושלמי .וכך כתב הגאון פני יהושע זצ"ל דהוא הדין מיתת הבעל אינו מתיר בבני נח ואם כן כשאדם נושא אשה לא תוכל להתפרד ממנו לעולם והוי ממש גוף אחד ואם כן לא שייך למעט מבך אשתו אדרבה אשתו בכלל בך ולכן אש דברי המדרש והזוהר הקדוש דרחל מתה בעוון בל תאחר דיעקב ,ומתוך דבריו העמוקים מתבארת היטב שיטת הדברים לעומקם.

הגאון רבי שמואל אפשטיין בספר משך חכמה (בראשית ל"ה י"ט) ביאר ,על פי מה שהקשו התוספות בגמרא במסכת ראש השנה (דף ו' ע"א) על הא דאמרינן שאין אשתו של אדם מתה בשביל נדרי בעלה ,והא אמרינן בגמרא במסכת שבת (דף ל"ב ע"ב) שבשביל עון נדרים אשתו של אדם מתה, ותרצו התוספות דדוקא אם אינו מקיים כלל ,על זה אני קורא למה יקח משכבך מתחתיך ,אבל לא כשמאחר ,ונראה שמאחר שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי מלבד שהוא מאמר התנאי ,הוא גם מאמר חיובי שאשוב לבית אבי וביתו זו אשתו כמו שכתוב וכפר בעדו ובעד ביתו וכאן מתה רבקה ,ואם כן לא שב לבית אביו והוי כמו שמבקשין ממנו ואין לו ולכן מתה תיכף רחל עבורי שלא קיים את נדרו ,ומתוך דבריו העמוקים מתבאר כי אמירתו של יעקב כללה חיוב שלם על ביתו ,ומשנוצר חיסרון בכך נדרש חשבון שמים מדוקדק. ומתוך מרחבי ההלכה המאירים ופסקיהם הבהירים של גדולי ההוראה ,אנו באים אל שער המסקנה להלכה ולמעשה בסוגיה זו .הפסק העולה מן הדברים הוא עד כמה גדולה הזהירות הנדרשת מן האדם במוצא שפתיו ובשמירת נדריו ,שכן אף על פי שמן הדין מצינו חילוקים שונים בין איחור לבין אי קיום מוחלט ,ובין דיני ישראל לדיני בני נח ,הרי שעון הנדרים חמור הוא עד מאוד ונוגע בנפשו ממש .מתוך כך לומד האדם להיזהר בכל מוצא פיו ,למהר ולקיים את נדריו בלי שום עיכוב מיותר ,לבל יעורר חלילה חשבונות שמים נוקבים ,ויכוון את כל אורחותיו ביראת שמים טהורה ובאימה טמירה לפני קונו. ומתוך מרחבי ההלכה למעשה ,צפות ועולות נפקא מינות נוקבות הנוגעות למציאות חיינו בימינו ,ובראשן גודל ההקפדה על הדיבור וההתחייבויות שנוטל על עצמו האדם בכל הליכותיו. הנפקא מינא הראשונה מתגלה בעת שחלוקים הדינים בין שעות שגרה לבין שעות סכנה ,כגון אשת איש הנכנסת לחדר הלידה או אדם הנמצא במצב רפואי מורכב ,שאף על פי שבשעת רווחה אין נתפסים על עיכוב קל מצד שורת הדין ,הרי שבשעת הסכנה והצורך ברחמים מרובים עלולה מידת הדין לקטרג .מתוך כך הורו הפוסקים כי יש להזדרז ולפדות כל נדר וקבלה טובה ,ואף לעשות התרת נדרים קודם שמגיעים למצבי סכנה וצורך בישועה. נפקא מינא נוספת נוגעת לדיבורו של האדם המקבל על עצמו התחייבות הקשורה לביתו ולבני משפחתו .כאשר אדם מתחייב דבר מה המקשר את ביתו ואשתו לנדרו ,אין להתייחס לכך כאל אמירה בעלמא ,אלא עליו לדעת שאחריות עצומה רובצת על כתפיו ,וכל איחור או שכיחה עלולים להשפיע על השפע והבריאות השוררים בביתו .על כן ירגיל האדם את לשונו לומר תמיד בלי נדר בכל עת ובכל שעה ,ובכך יגן על עצמו ועל בני ביתו מכל ספק מכשול וקטרוג. ומתוך מעמקי משנתם הטהורה של מאורי החסידות והמוסר ,המבקשים להאיר את נתיבותיו של האדם בבואו לשמור על קדושת הדיבור וטהרת הברית שבין איש לאשתו ,נבוא לשעות אל דבריהם המפעימים המלמדים פרק יסודי בהנהגת מוצא שפתים ובקשר הנשמתי העמוק המאחד את בני הזוג. השפת אמת ביאר ,כי כוח הדיבור של האדם הוא הצינור שדרכו מופעלים השפעות עליונות בעולמות העליונים ,ומתוך כך כל מוצא שפתיים של האדם ,וביחוד התחייבות הנוגעת לביתו

ולמשפחתו ,יוצר מציאות רוחנית ממשית המקיפה את בני הבית באהבה או חלילה באימה של דין ,ולכן נדרש האדם להיות בעל לב נשבר ומודעות עמוקה לכל מילה היוצאת מפיו. ומתוך הדברים הללו ממשיך ומתבונן האדם כיצד הקשר שבין איש לאשתו אינו חיבור חיצוני בלבד ,אלא הוא גוף אחד ממש ,וכאשר האדם שומר על טהרת דיבורו ואינו מאחר את נדריו, הוא שומר על אחדות זו נקייה מכל סיגים ,ומזכה את ביתו לשפע של ברכה ,רחמים וחיים של שלום אמת. ומתוך אותם מעמקים של בירור הלכתי ומחשבתי עולה ובוקע מצפן פנימי מאיר ומכוון את דרכו של האדם ,המלמד כי ההתבוננות בגבולות הדיבור והשמירה על מוצא השפתים אינה רק עניין טכני של קיום מצוות ככתבן וכלשונן ,אלא היא מגע עדין המכוון את נפשו של האדם לדעת לנהל את קשריו ואת ביתו מתוך נאמנות מוחלטת לשורש הקדושה והאמת .כאשר האדם מבין שכל מילה ונדר נושאים עליהם הד עולמות עליונים ,והשפעתם חודרת עד לעומק חיי המשפחה והקשר שבין איש לאשתו ,הוא זוכה לצעוד בעולם מתוך בהירות גמורה ,כשהוא בוחר את נתיבותיו ביושר ,באחריות ובאהבת השם פשוטה המאירה את כל מעשיו בנקיות הדעת. ומתוך תנועת הנפש העמוקה של לימוד הסוגיה ,אנו לוקחים עמנו תובנות מאירות לחיי היום יום .הליכותיו של אדם בביתו ובמשפחתו דורשות ממנו תמיד משנה זהירות ועין טובה על כל מוצא שפתיו .כאשר אדם נזהר שלא לאחר את דיבוריו ומתחייב באחריות מלאה לכל מילה ולכל הבטחה המופנית כלפי ביתו ורעייתו ,הוא מזריק חיים של טהרה ואמון בתוך כל מרחב הביתיות. מתוך כך מתגלה כי חיי היום יום אינם שורה של מעשים טכניים בלבד ,כי אם מכלול של קשרים עדינים הדורשים נאמנות מוחלטת ,לב פתוח ,ויראת שמים טהורה המאירה את כל הצעדים בנתיבי השלום והברכה.

עיקר העניין: עיקר העניין בסוגיה זו מורה על העומק העצום הטמון בזהירות הנדרשת במוצא שפתיו של האדם ,שכן קשר איש ואשתו עמוק ושלם הוא עד שכל חיסרון או איחור בנדרים מקרין ומחלחל אל מרחב הבית פנימה .מתוך עיון בדרכי ההשגחה סביב פטירת רחל אמנו נחשף הפלא כיצד בשעת סכנה פועלת מידת הדין ביתר שאת ,וכיצד האחריות הרוחנית המוטלת על האדם מחייבת אותו לצעוד בנתיבי הנאמנות ,למהר לקיים את דבריו ביראת שמים טהורה ,ולשמור על אחדות ביתו בשלום ובאמת. כי האדם הלומד לשמור את מוצא פיו ולפדות את הבטחתו בזמן ,זוכה להטיל שלום ושפע טהור בתוך ביתו ,ולהפוך את הדיבור מכוח של פקדון מאכלס דין לכוח של ברכה וחיים המאיר את נתיבותיו באור עליון .ומתוך כך נדע כי כל מילה טובה ומדויקת הנאמרת באמת ובפשטות לבני הבית ,היא לבדה פותחת שערי שמים ומביאה את הישועה האמיתית לכלל ולפרט.