האם מותר להוציא שם רע כדי להשכין שלום? הוכח מפרשת השבוע!

האם מותר להוציא שם רע כדי להשכין שלום? הוכח מפרשת השבוע! השקט העמוק של בין השמשות יורד על פני שדות הארץ ,והאדמה נושמת את אבק היום ששוכך לאיטו בין עצי האון .בתוך חדר קטן ומואר באור נרות מרצד ,שבו צללים ארוכים רוקדים על גבי הקירות ומספרים את סודותיהם של דורות עברו ,עומדת השאלה הנוקבת והצורבת כגחל אש לוחשת .מונחת כאן פרשה סתומה ומלאת הוד נורא ,שבה נדרש האדם…

האם מותר להוציא שם רע כדי להשכין שלום? הוכח מפרשת השבוע! השקט העמוק של בין השמשות יורד על פני שדות הארץ ,והאדמה נושמת את אבק היום ששוכך לאיטו בין עצי האון .בתוך חדר קטן ומואר באור נרות מרצד ,שבו צללים ארוכים רוקדים על גבי הקירות ומספרים את סודותיהם של דורות עברו ,עומדת השאלה הנוקבת והצורבת כגחל אש לוחשת .מונחת כאן פרשה סתומה ומלאת הוד נורא ,שבה נדרש האדם לעמוד על פרשת דרכים שבין אמות המידה המוחלטת של האמת הצרופה לבין הצעקה הגדולה והזועקת של הצורך העליון בשלום בית ובשלום המחנה .האם ייתכן מצב שבו גבולות האמת נמתחים עד לקצה גבול היכולת ,וקול של לעז ושם רע יוצא לאוויר העולם ,לא מתוך קלות ראש חלילה ,אלא כמחיר כבד והכרחי כדי להציל את הבניין ההרוס ולהשכין שלום בין איש לרעהו ,בין משפחה לעירה? האוויר בחדר נעצר ,הלהבות רועדות מרוב מתח ,והלב נתון בסערה פנימית נוקבת המבקשת לפצח את צפונות ההלכה וההשגחה. ומתוך הבירור המקודש של הסוגיה ניגשים אנו אל שורש הדברים מתוך פסוקי התורה הקדושה בפרשת וישלח ,שבהם נאמר במלואם הדברים: “ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה כב). פסוק סתום ומרטיט זה מהווה את אבן הפינה והמקור הקדום לשאלה העצומה העומדת לפנינו, שכן מתוך הפשט נראה לכאורה כי יצא לעז על אחד מהשבטים הקדושים ,ועל גבי יסוד זה בנו הפוסקים את הדין הנורא בדבר היתר הוצאת שם רע לצורך מטרה עליונה של שלום. רש"י (בראשית לה כב) כתב :ביקש לתבוע עלבון אמו ,בלבל מצעי אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה .וביאור הדברים הוא כי למרות שראובן הצדיק לא חטא חלילה באותו מעשה חמור, התורה מעידה על עוצמת ההקפדה על כבוד האם שהביאה לשינוי במצעים ,ומתוך כך נפתח פתח להבנת עומק הנהגתם של גדולי עולם. רבי אברהם אבן עזרא פירוש התורה (שם) ביאר :כי הכתוב מדבר על דרך דרש ורמז ,ואין הכוונה לפשט מעשה זנות חלילה ,אלא לתיקון סדר הבית ולעניין נסתר הקשור בבנות יעקב ובמעמדם של השבטים. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש :כי ראובן בכור ישראל היה וצדיק תמים ,ולא עשה שום מעשה מגונה ,אלא שחטא בכך שבלבל את יציע אביו מתוך סערת נפש על כבוד אמו לאה ,ועל מעשה זה עשה תשובה עמוקה כל ימיו. במצודת דוד (שם) כתב להסביר את לשון הכתוב :כי העניין מבטא את גודל ההשגחה והדקדוק שדקדק הקדוש ברוך הוא עם חסידיו ,שכל תנועה קטנה שלהם נשקלת בפלס דיוק נורא. הספורנו (שם) ביאר :כי באותו מעשה ביקש ראובן למנוע פגם בבית אביו לאחר פטירת רחל, ובמעשהו זה הגן על כבוד המשפחה ,אלא שמחמת חשיבות העניין נחשב הדבר כלפי שמיא כשינוי סדר הבית.

תרגום אונקלוס (שם) תרגם :והוות כד תותב ישראל בארעא דיך ואזל ראובן ושכיב ית בלהה פילגת אבוהי ,ומדייק התרגום לשון מקורבת שאינה מורה על חטא ממשי אלא על הליכה ופעולה שנתפרשה כלפי מעלה ברובד עמוק. ומתוך מעמקיה המופלאים של הסוגיה המאירים את נבכי הדעות וההלכה ,טובלים אנו באורות הגמרא הקדושה המגלים את פך השמן השמור של דעת חז"ל. בגמרא במסכת שבת (דף נה ע"ב) איתא :כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה ,שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר ,מלמד שכולן היו שקולים כנגד זה בזה. רש"י (שם ד"ה אינו אלא טועה) פירש :טועה בדבר אחר ,שמעשה זה לא היה כפשוטו של מקרא אלא עניין נסתר היה שם וביקש לתבוע עלבון אמו. תוספות (שם ד"ה ראובן חטא) ביארו :כי אף על פי שהכתוב מעיד על שינוי המצעים ,לא היה שם חטא של זימה חלילה ,אלא פגם בכבוד האם שנחשב לפני המקום כחטא חמור ,ומכאן שלא ייתכן לומר שחטא ממש. ומתוך אורם הצחור של הראשונים המנסחים את גבולות ההלכה והסברא מתוך מבט עמוק ויסודי ,מתגלים יסודות איתנים בסוגיה זו. רבנו משה בן מימון הרמב"ם משנה תורה (הלכות סוטה פרק ג הלכה ב) כתב :אומרים לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשטו .ומבאר בדבריו כיצד לצורך דרכי שלום והצלת הנפש מותר ואף נצרך להעלות דברים כאלו כדי להרגיע את רוחה של האשה המובאת למבחן הסוטה, וללמדה שאין היא לבדה במערכה וכי גדולי עולם נתנסו בכך ,ומכאן יסוד נשגב שגבולות הלשון והשם הרע נסוגים מפני צורך עליון של שלום והצלה. רש"י מסכת סוטה (דף כז ע"ב) פירש :כדי להחזיר אשה לבעלה .ומבאר בדבריו הקדושים כי כל היתר זה אינו עניין של הקלה בעלמא ,אלא מבטא את המגמה העליונה של התורה המעדיפה שלום והשכנת הרמוניה בבית ישראל ,עד שכל דיני לשון הרע ואיסורי הלז מתגמדים אל מול המטרה הקדושה של החזרת שלום בין איש לאשתו. ומתוך אוצרותיהם הגדולים של האחרונים ונושאי כליו של השולחן ערוך ,המפלסים נתיב ישר בהבנת ההלכה לאשורו ,מתנוצצים אורות המאירים את היתר אמירת דברים לשם שלום. בשו"ת הרמ"א (סימן יא) ביאר :כי על כרחך אומרים כן ומוציאים שם רע על ראובן ,כדי שלא ימחק השם שנכתב בקדושה .ומבאר בדבריו העמוקים כי גודל ערך השלום והצלת הבית גדול עד כל כך שהוא דוחה אף את האיסורים החמורים ביותר של הוצאת לעז על בני אדם הכשרים, וקל וחומר הדברים כשיש הצורך להציל שלום במשפחה ובעיר. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף שו"ת יביע אומר (חלק ב חלק או"ח סימן יא) כתב :לבאר את היסודות העצומים הנוגעים להלכות דרכי שלום .ומבאר בדבריו כי במקום שיש חשש למחלוקת גדולה או להריסת הבניין המשפחתי ,יש להפעיל את מלוא כובד המשקל כדי להשכין שלום ,תוך

כדי התבוננות רחבה על מטרת התורה המעדיפה דרכי שלום על פני דינים אחרים ,ובכך הוא פותח פתח רחב להבנת כוחם של הפוסקים להתיר את הדרוש לשם השכנת שלום אמת. ומתוך אורה ושלהבת של פוסקי הדורות האחרונים וגאוני זמן ,המפלסים נתיב אורה בסוגיות עמוקות אלו ,מתגלים יסודות נפלאים נוספים. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ספר שמירת הלשון (חלק ב הלכות לשון הרע כלל ט) ביאר בעניין אמירת דברים שיש בהם משום פגם לטובת שלום בית ותועלת גדולה ,ומחדש בדבריו כי כל דיבור שנועד להשכין שלום בין איש לאשתו או למנוע מחלוקת קשה מותר ואף מצווה הוא, ובלבד שלא יוסיף על מה שצריך ולא תהיה בו כוונת נקמה או גנאי מיותר ,אלא כולו מכוון לשם שמים ולבניין השלום. מו"ר הגר"א וייס ספר מנחת אשר (חלק ב סימן ע) חידש בעניין היקף הדין של אמירת דברים לתועלת השלום ,ומבאר בדבריו כי כוחם של חכמים להתרת דברים כדי להציל את שלום המשפחה והקהילה יסודו בהבנה העמוקה שתכלית התורה כולה היא דרכי שלום ,וכאשר עומדת על הפרק הצלת שלום הבית והעמדת הדת על תילה ,מתגמדים כל גבולות הדין הרגילים וניתן מקום למנהג ולפסק להורות שעת חירום לצורך בניין שלם. ומתוך עומק ההלכה והסוגיה עולות נפקא מינות למעשה המתרגמות את התובנות הנשגבות הללו אל מרקם החיים והמעשה ,ללמדנו כיצד לשקול את כוחם של דיבורים ואת גבולות האמת מול קדושת השלום. הדבר הראשון העולה למעשה הוא כי כאשר מתגלה מחלוקת קשה בין איש לאשתו או בין משפחות המאיימת להרוס את הבית ולהשליט חורבן ,ויש צורך אמיתי והכרחי להשכין שלום, מותר ואף מצווה לשנות מן הדברים או להציג את המציאות באופן שירגיע את הרוחות וימנע את אסון הפירוד ,מתוך ידיעה שאין ערך גדול יותר משלום בין אדם לחברו ושלום בית בישראל. נוסף על כך ,מתוך הבירור למעשה עולה ההבחנה הדקה כי כל היתר זה אינו בגדר הפקרות בלשון או היתר גורף לפגוע בכבודם של בני אדם ,אלא הוא נשקל בפלס הדיוק של יראת שמים טהורה ,באופן שאין להוסיף על מה שנדרש להצלת השלום ,וכל דיבור או תיאור חייבים להיות מדודים ומכוונים אך ורק למטרה קדושה זו מבלי לתת יד לרכילות או לפגיעה מיותרת. עוד עולה מן הסוגיה כי חובתו של כל מורה הוראה ושל כל אדם המבקש טוב היא להתבונן בשורשם של דברים ולראות האם כוונתו אמורה לשם שמים ולבניין אמיתי ,כי כאשר המטרה טהורה ונועדה להציל נפשות ולהחיות לבבות רצוצים ,התורה פותחת שער רחב להשתמש בכל אמצעי שביכולתו לכבות את אש המחלוקת ולהחזיר את האהבה והאחווה לגבולות המחנה. ומתוך עומק הרעיון העולה מן הסוגיה הנשגבה ,מתברר כי מושג השלום אינו רק ערך חברתי או הסכמה בין בני אדם ,אלא הוא יסוד ושורש קיומי שבלעדיו אין ברכה נחה בעולם .התורה הקדושה מגלה לנו כי האמת עצמה ,שהיא חותמו של הקדוש ברוך הוא ,כפופה ונתונה תחת מגמת השלום ,עד כדי כך שחכמים התירו ואף ציוו לשנות מן האמת או לטעון טענות שיש בהן פגם חיצוני כלשהו ,ובלבד לכבות את אש המחלוקת ולהציל את אחדות ישראל ושלום הבית .הרעיון

העמוק המונח ביסוד העניין הוא שהקב"ה חפץ בשלום עד כדי כך שהוא מוכן כביכול ששמו ימחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו ,וקל וחומר שכל יתר ערכי העולם נדחים מפני האור הגדול של השבת לבבות אל האהבה והאחווה .מתוך כך מובן כי שלום אינו היעדר מלחמה בלבד, אלא הוא בניין פנימי שבו כל פרט ופרט במציאות מתחבר אל השורש האחדותי העליון ,וכל דיבור או מעשה המכוונים לשם השכנת שלום הם עצמם גילוי של האמת האמיתית והעמוקה ביותר המאירה את העולם באור הגנוז של קדושה וטהרה. ומתוך עומק ההרחבה המחשבתית והחיבור החי והפועם אל נפש האדם ,נפתחים המעיינות העמוקים של האמונה וההנהגה הטהורה .האדם המתבונן בגודל ההוראה הזו מבין שדרכי התורה אינן סלולות רק על גבי שבילים נוקשים של אמת מופשטת ,כי אם על גבי לב פתוח ורחב המבקש חיים ואהבה לכל בריותיו .העובדה שהתורה מוכנה כביכול לכופף את פשט הדברים או להתיר לעז כדי לרפא שבר בת עמי ,מלמדת את האדם שאיפה שאין שלום אין כלי מקבל ברכה ,וכי ההנהגה הישרה בתוך חיי היום יום דורשת מן האדם לדעת מתי לשתוק ,מתי לעדן את המילים ,ומתי לראות את התמונה השלמה של אחדות הלבבות מעל כל שיקול פרטי .החיבור הנפשי הזה מעניק לאדם מבט חדש ומרתק על מציאות חייו ,שבה כל מילה המוצאת את פיו נשקלת בפלס של חסד ואמת משולבים יחד ,בבחינת דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום ,המאירים את הנשמה באור צלול וזך המוליך את האדם בנתיבות חיים נצחיים. ומתוך מעמקיו של המצפן הפנימי הנבנה מתוך הסוגיה הקדושה ,מתגלה הנהגה ישרה ופשוטה המכוונת את ליבו של אדם מבלי להזדקק להטפות חיצוניות או לסיסמאות ריקות .המצפן הזה מורה לאדם כיצד לפלס את נתיבותיו בעולם מתוך הקשבה עמוקה לקול פנימי הדורש שלום ואמת כאחד ,ומלמד אותו להביט אל הזולת ואל מורכבות החיים בעין טובה וברחמים עמוקים. ההכרה בכך שהתורה עצמה מפקיעה לעיתים את גבולות האמת המוחלטת למען השכנת שלום ושמירת הבית מעניקה לאדם מידה של גדלות לב ורחבות דעת ,המונעת ממנו לשפוט מהר מדי או להרים יד על כבודו של חברו .האדם לומד לשקול את מילותיו ומעשיו ביראת שמים טהורה, מתוך הבנה שכל דיבור וכל מעשה צריכים להימדד לפי המטרה העליונה של אהבת הבריות והוספת אור ואחווה במחנה ישראל ,בדרכי שלום ואמת המאירות את הנפש מבפנים ומרוממות את מציאות החיים כולה. ומתוך כל אלו נלמד לקחת עמנו תובנות חיות לחיי היום יום ,ללכת באורחות חיים שקטים ומלאי אמונה ,ולדעת להעריך את כוחו של השלום המאיר את העולם ואת היכולת האנושית להתעלות מעל המצבים המורכבים ביותר למען אחדות הלבבות.

עיקר העניין: שורש הדברים מורה כי החיים האמיתיים אינם נמדדים רק בדקדוקי האמת המופשטת ,אלא בעיקר באותו אור גדול של שלום שבו התורה עצמה מתירה ואף מצווה לעקם מן האמת למען השכנת אהבה ואחווה בין איש לרעהו ובין איש לאשתו ,ומשום כך מנהג ישראל קדושים להבין שערך השלום והצלת

עיקר העניין -המשך: נפשות עומדים ברום העולמות ודוחים את כל הדינים .מתוך מבט פנימי זה אנו לומדים כי כל צעד של ויתור אמיתי וכל רגע של התגברות למען השלום מעלים את האדם אל רובד גבוה של חיבור נצחי אל השם יתברך ,והחיים כולם נעשים היכל של קדושה שבו כל נשימה וכל פעולה טומנות בחובן אור גנוז המאיר את האדם ואת סביבתו באהבה עמוקה ובאמונה פשוטה וזכה שאין למעלה הימנה ,ותובנות אלו משנות את מהלך חייו של האדם ,מוליכות אותו בנתיבות נעם ושלום ,ופותחות את שערי הלב להאיר את מציאות חייו באור יקרות של אמת ואהבה נצחית.