האם יכול להיות שאשה תמות בגלל חטאי בעלה?

האם יכול להיות שאשה תמות בגלל חטאי בעלה? רוח ערב עמוקה ולוחשת נושבת בין בדי האילנות ,עת צללי בין השמשות מתארכים על פני האדמה המדברית הלחה ,ודממת אלוקים עוטפת את מרחבי הבריאה בחרדת קודש .באותה שעה שקטה ,עומד האדם ונושא את עיניו אל האופק האפלולי ,כשהוא חש בכל נים מנימי נפשו את רעד האחריות המרחף על כל מוצא פיו ועל כל הגה היוצא משפתיו .הדיבור האנושי ,אותו פלא…

האם יכול להיות שאשה תמות בגלל חטאי בעלה? רוח ערב עמוקה ולוחשת נושבת בין בדי האילנות ,עת צללי בין השמשות מתארכים על פני האדמה המדברית הלחה ,ודממת אלוקים עוטפת את מרחבי הבריאה בחרדת קודש .באותה שעה שקטה ,עומד האדם ונושא את עיניו אל האופק האפלולי ,כשהוא חש בכל נים מנימי נפשו את רעד האחריות המרחף על כל מוצא פיו ועל כל הגה היוצא משפתיו .הדיבור האנושי ,אותו פלא פלאים הגנוז בצלם אלוהים ,אינו עוד משב רוח חולף ,כי אם שלהבת אש חיה ויוצרת המבערת בעולמות עליונים ותחתונים כאחד .ומתוך ההוד הקדום והיראה הנסוכה על הלב ,צפה ועולה השאלה המפעימה המרעידה את אמות הסיפים של סוד הקשר האנושי והמשפחתי .הה ייתכן כי אדם ,במעשהו או במחדלו ,בנדר קטן או באיחור של מילה ,יהפוך למבצע דין בתוך ביתו פנימה ,עד שייגזר דין נורא על אשת חילו היושבת עמו ,וזיו כוחה יקמל בטרם עת בעוון שאינו שלה כלל? או שמא עמוקים חשבונות שמים מכל בינה אנושית ,ואין לך נברא העומד בפני עצמו ,אלא נתיב הערבות ההדדית כורך את נשמות בני הזוג בעבותות פלאים שבהם נשמת האחד נענית ונושאת את משאו של רעהו עד תהום? השאלה מונחת במלוא עוצמתה ,מפלחת את לב המבקשים את דבר ה' זו הלכה ,ללא שום רמז פתרון וללא מזור טרם עת ,בעומדה לפנינו בכל תוקפה הדרמטי המאיים והמרומם כאחד. ומתוך פשטי התורה הקדושה המניבים חיים לכל נדבכי ההלכה והמחשבה ,נבוא לשעות אל מקור הדברים בפרשת השבוע העוסקת בזהירות מוצא השפתים ובחומרת איסור איחור הנדרים ,ככתוב בתורה" :כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלוהיך מעמך והיה בך חטא" (דברים כג כב) .הפסוק הזה מהווה את אבן הפינה לדיון היסודי בסוגיית הנדרים ,שכן ממנו עולה הציווי החד-משמעי להקפיד על קיום הנדר מיד ,וממנו גם מתעוררת השאלה הגדולה האם עוון זה פוגע באדם לבדו או שמא גלי ההדף של חטאו מגיעים ומכים גם בנפש היקרים לו ובפרט באשתו כגופו. תרגום אונקלוס (דברים כג כב) ביאר ,ארי תדר נדר קדם ייא אלהיך לא תאחרון למישלמיניה ארי מתבע יתביה ייא אלהיך מעמך ויהי בך חובא .ומבאר התרגום את חומרת העניין שכל עיכוב ושהייה בנדר מביא לידי חיוב חטא המזמין את דינו של מקום.

רש"י (שם) פירש ,והיה בך חטא ולא באשתך חטא .ומבאר לפי דרכו בגמרא כי התורה ממעטת את האשה מן החטא הישיר של הבעל ,ומתוך כך נדרשים המפרשים להבין את המרחק העצום שבין לשון הכתוב לבין דברי חז"ל המעידים כי בעון נדרים אשתו של אדם מתה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר ,והיה בך חטא כי תאחר לשלמו והוא עון פלילי לפני המקום. ומדייק בדבריו כי השהות לבדה הגם שאינה מביאה מיד את מלוא העונש ,הרי היא פותחת פתח למידת הדין לקטרג. הרמב"ן (שם) חידש ,כי עניין איחור הנדר נוגע בשורש אמונתו של אדם ,שהרי האדם המבטיח להקב"ה ואינו ממהר לקיים מראה בכך זלזול בכבוד שמים ,ומשום כך החטא דבוק בו ומחפש את מקומו לפרוץ בכל עת פקודה. הספורנו (שם) מבאר ,כי כל זמן שהאדם משהה את נדרו הרי הוא מראה שאין דעתו שלמה לקיים את אשר הוציא משפתיו ,ודבר זה מערער את קומת האמונה והאמון שבין אדם למקום ובין אדם לביתו. הכלי יקר (שם) ביאר ,כי התורה הזהירה כל כך על איחור הנדר מפני שהדיבור של האדם הוא חלק מקדושתו העליונה ,וכאשר האדם מאחר לשלם את נדרו הוא פוגם בצינור השפע המרכזי המחבר את האדם אל ביתו ואל רעייתו. ומתוך סלעי ההלכה ומעמקי סוגיות הש"ס המאירות את עיני לומדיה באור חדש ,נבוא לשעות אל דברי חז"ל והגמרות הקדושות המפלסות נתיב ברור בסוגיה זו. בגמרא במסכת זבחים (דף כ"ט ע"ב) אמרו רבנן והיה בך חטא ולא באשתך חטא סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך בהאי עון דבל תאחר נמי מתה קמ"ל ,ופירש רש"י שם כי מבקשין ממנו היינו ממונו שגזל ,ומוסיפים תוספות לבאר כי הדרשה דבך חטא ולא באשתך חטא מיירי כשאדם משלם את נדרו באיחור לאחר שעבר עליו בל תאחר, שעל כך החטא הוא שלו לבדו ואין אשתו נענשת ,אולם אם אינו מקיים את נדרו כלל הרי הוא מסכן בכך את אשתו. בגמרא במסכת שבת (דף ל"ב ע"ב) איתא תניא רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ,ומבארים המפרשים דהאי עונא דמיתת האשה מתעורר כאשר האדם מזניח את נדרו ואינו מקיימו ,ודבר זה מלמד על העומק הנורא שבו קשור אדם בנפשו ובגורלו של ביתו. בגמרא במסכת ראש השנה (דף ו' ע"א) מבואר עוד בעניין זה ,ומביא שם תוספות רי"ד בשם רבי ישעיה מטראני הזקן כי כל זמן שיש לו לשלם ואינו משלם הרי זה בכלל עון נדרים ,אך בעון בל תאחר לבד כשעברו עליו שלשה רגלים ועדיין לא קיים נדרו אין אשתו מתה ,ובהא דרישינן בך חטא ולא באשתך חטא. בגמרא במסכת יבמות (דף ס"ד ע"ב) איתא בעניין נישואין וקטלנות ,ניסת לראשון ומת לשני ומת

לשלישי לא תנשא דברי רבי ,ורבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא, ומבקיעין הלומדים לברר מכאן את עומק השפעתם ההדדית של בני הזוג זה על זו ,עד היכן מגיע כוחו של מזל וגורם במציאות חייהם. ומתוך אהלי הראשונים קודשי עליון ,המבקשים להאיר את נבכי ההלכה ברוח עמוקה וטהורה, נבוא לשעות אל משנתם המפעימה: רבינו מנחם המאירי בבית הבחירה (שבת לב ע"ב) ביאר כי עניינם של נדרים הוא חמור עד מאוד מפני שהדיבור הקדוש יוצר מסגרת מחייבת לפני המקום ,וכשאדם מזלזל בהם נמצא כי הבית כולו מאבד את ההגנה הרוחנית שלו ,וז"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה לפי שהאשה נסמכת על כוחו וזכותו של הבעל ,וכשאותו כוח נפגם מחמת זלזול בדיבורו הקדוש הרי היא עומדת וחשופה בפני מידת הדין .ועל ידי ביאור זה מתבאר כיצד האחריות מוטלת במלואה על שכמו של האיש השומר את פתח ביתו ביראת שמים טהורה. רבינו יונה בשערי תשובה (שער שלישי אות קלז) חידש כי עוון הנדרים חמור מפני שהוא פוגם במידת האמת שהיא חותמו של הקדוש ברוך הוא ,וז"ל וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בעון נדרים אשתו של אדם מתה ,לפי שהאדם נשבע ונודר ואינו משלם ,ובכך הוא מחדיר שקר לתוך היכל קדשו של הבית פנימה ,ואין לך פרצה גדולה מזו המזמינה את הפורענות לפתחם של בני הבית .וביאור הדברים הוא שהאמת הפנימית היא המעמידה את קומת הבית ,וכל סדק באותה נאמנות מערער את קיומם המשותף באהבה ובשלום. רבי אלעזר מגרמייזא בספר הרוקח (הלכות נדרים סימן רכה) כתב כי השמירה על מוצא השפתים היא המגן והמחסום בפני כל פגע רע ,וז"ל הזהירות בנדרים מציל את האדם מכל צרה וממדת הדין הקשה ,ומי שאינו נזהר ומשתהה בדבריו הרי הוא מזמין את הצרות אל תוך אהלו ,ועל ידי כך נאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך .ועל ידי דברים נוראים אלו מתנוצצת ההבנה כי עולם הדיבור אינו משחק ילדים כי אם אש קודש המחייבת את האדם לדקדק בכל הגה ופסיק היוצא מפיו. רבי ברוך הלוי עפשטיין בתורה תמימה (דברים כג הערה קכא) כתב וז"ל :ונראה דהא דאשתו מתה בעון נדרים היינו כל עת שמשהא ,דאז הלא אינו משלם ,אך אחר ששילם לא תמות בעון האיחור. ובזה יתבארו שנויי הלשונות במדרש רבה ,שבפרשת בחקתי איתא הלשון כל מי שנודר ומשהא נדרו קובר את אשתו ,וברבה קהלת איתא כל הנודר ואינו משלם גורם שתמות אשתו ...ומבאר בדבריו העמוקים כי כל זמן שהאדם משהה את קיום נדרו ,הרי הוא נמצא במצב שבו הנדר אינו מרוצה ,ולכן הדין מתוח כחרב על פתח ביתו ,אך מרגע ששילם וקיים את דברו ,פוקעת הסכנה ומתפנה הדרך לאורה של ברכה אמיתית. האבני נזר באבן העזר (סימן קנג) ביאר וז"ל :ולכאורה יש להקשות על מה שאמרנו דנשתטית מזלו גרם ,וא"כ הוא הדין מתה ,דהאשה מתה בעון בעלה כדאמרינן אין אשתו של אדם מתה אלא א"כ מבקשין ממנו ממון ואין לו ,הרי דאשתו מתה בעוונו ,ולמה אשה שמתה אנשיה לא תנשא עוד... ומעמיק בדבריו להראות כיצד עומק הקשר והערבות ההדדית שבין איש לאשתו יוצר דינמיקה

שבה מעשיו של האדם מקרינים במישרין על מרחב ביתו פנימה ,כשהוא מלמדנו פרק יסודי בהבנת הנהגת שמים המדקדקת עם האדם על כל הגה ומוצא שפתים. ומתוך אורם של גדולי הדורות האחרונים המאירים את עינינו בנתיבי ההלכה והמחשבה ,נבוא לשעות אל משנתם הבהירה והעמוקה :הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספר שמירת הלשון (שער הזכירה פרק ז) כתב וז"ל :כי הדיבור היוצא מפי האדם פועל גדולות בעולמות העליונים, וכל הבטחה או מוצא שפתים שאינו מתקיים בזמנו יוצר פרצה חמורה בהנהגת הבית ודורש חשבון מדוקדק משמים .ומבאר בדבריו את חומרת העניין שאין דברי חז"ל בעניין נדרים בגדר חומרא בעלמא ,כי אם גילוי אמיתי למציאות הרוחנית הנוצרת על ידי קלות ראש בדיבורו של אדם. הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט יו"ד סימן לד) ביאר וז"ל :לעניין חומרת עוון הנדרים והשפעתם על סביבת הבית ,יש לדעת כי חומרת הדברים נובעת מהערבות ההדדית העמוקה המאחדת את האיש ואשתו כיחידה אחת ,עד שכל פגם באמונת דיבורו של הבעל מקרין במישרין על מרחב קיומם המשותף .ומעמיק בדבריו להסביר כיצד הנהגת שמים שוקלת את מעשיו של האדם במאזני צדק ,ומחייבת אותו לצעוד בנקיות דעת ובנאמנות מוחלטת לכל מוצא שפתיו. ומתוך עומק הסוגיה וההלכה ,עולות נפקא מינות ברורות למעשה המכוונות את צעדיו של האדם בבית ובחיי היום יום. הזהירות העצומה הנדרשת מן האדם בכל הבטחה או אמירה אגבית שהוא אומר לבני ביתו מלמדת שכל דיבור מחייב הוא ודורש קיום מיידי כדי למנוע את פתיחת הפתח למידת הדין. כאשר אדם מוצא את עצמו במצב שבו קשה לו לקיים את נדרו או הבטחתו בזמן ,עליו למהר ככל האפשר ולמצוא דרך לקיים את דברו קודם שיעברו עליו שלשה רגלים ,ובכך להציל את ביתו מכל תקלה ופגע. האחריות המוטלת על האיש מחייבת אותו לשמור על שלום ביתו מתוך מודעות עמוקה לכך שהקשר הזוגי אינו מורכב רק ממעשים טכניים ,כי אם מציאות של ערבות הדדית עמוקה שבה כל מעשה וכל מילה של הבעל מקרינים באור ישיר על גורל ביתו ורעייתו. ומתוך עומק הרעיון העולה מן הסוגיה מתברר כי עולם הדיבור אינו כלי חיצוני המשמש אך ורק לתקשורת אנושית חולפת ,כי אם תשתית הקיום הרוחני של האדם ושל ביתו .כאשר אדם מוציא מפיו אמירות ונדרים ,הוא אינו רק מנסח התחייבות משפטית ,אלא הוא בורא מציאות ממשית בעולמות עליונים ותחתונים .הדיבור הוא עצם הנשמה המתפשטת אל החוץ ,ולכן כל פגם בהבטחה ,כל איחור או זלזול במוצא השפתים ,מהווה סדק ישיר בקדושת הצינור המחבר את האדם אל מקור חייו ואל ביתו .הקשר העמוק בין איש לאשתו אינו מורכב רק מהסכמים חומריים, כי אם מברית נשמות עמוקה המבוססת על האמת המוחלטת ,וכאשר הדיבור נפגם ,נפגמת בהכרח אותה אחדות פנימית המגנה על הבית ונותנת לו את חיותו. ומתוך מרחבי ההרחבה המחשבתית הנוגעים בעומק נפשו של האדם ,נשואים אנו מבט פנימה אל נבכי הנשמה ומכמני האמונה וההנהגה .האדם המביט אל תוך עולמו הפנימי מבין כי שמירת הלשון ודיוק הדיבור אינם עניין חיצוני בלבד ,כי אם מראה נאמנה למצבו הרוחני של הלב .כאשר

האדם חי באמונה טהורה ובבטחון מוחלט ביוצרו ,דיבורו נעשה נקי ,מדויק וברור ,ללא ספקות וללא התמהמהות המעידים על חוסר שלמות באמונתו .החיבור אל הנפש מלמדנו כי כל מילה שאדם מוציא מפיו חוזרת ומעצבת את עולמו הרגשי והרוחני ,ומשום כך ההנהגה הראויה לאדם היא לילך בדרך האמת ,לשמור את פיו ולשונם מכל מרמה ,ולדעת כי כל תיקון קטן בעולם הדיבור מביא עמו אורה גדולה וקדושה עליונה אל תוך חדרי הלב והבית פנימה. ומתוך מגדלור ההרחבה המוסרית הנובע מטבחי הלב ,נבוא לבנות את המצפן הפנימי המדריך את האדם בנתיבות חייו .האדם המביט אל תוך מציאות חייו מבין כי המצפן האמיתי של הנפש אינו נבנה מתוך סיסמאות חיצוניות או מהפחד מפני עונשים ,כי אם מתוך הכרה עמוקה בערכו הטהור של הדיבור .המצפן הפנימי הזה מלמד את האדם שכל הבטחה קטנה ,כל מילה הנאמרת בין איש לאשתו ,וכל שמירה על מוצא השפתים ,הם הם היסוד שעליו נשענת קומתו הרוחנית. האדם לומד לראות את עצמו לא כיצור חי לבדו המנותק מסביבתו ,כי אם כחלק ממערכת חיה ועדינה שבה כל דיוק ,כל עמידה בדיבור וכל יושר פנימי יוצרים הרמוניה קדושה בתוך הבית פנימה ,ומכוונים את האדם ללכת בדרך האמת מתוך בחירה חופשית ואהבה עמוקה. ומכאן ניקח עמנו תובנות חיות לחיי היום יום ,כי כל מילה שאדם מוציא מפיו וכל הבטחה שהוא מבטיח אינם פורחים באוויר ,כי אם נחקקים בלוחות הלב ויוצרים מציאות רוחנית בביתו פנימה. העמקה זו מלמדת את האדם לשמור על שפתיו ביראה ובאהבה ,מתוך ידיעה ברורה כי טהרת הדיבור היא המגן והחומה של הבית כולו.

עיקר העניין: שורש הדברים ופנימיותם מורים כי הדיבור האנושי אינו אמצעי חולין בעלמא, כי אם צינור אלוקי חי הפועם בקרבו של האדם ומחבר את נשמתו אל שותפו לחיים בעבותות של אמת וקדושה .כאשר אדם נזהר במוצא שפתיו ומקיים את דברו בנאמנות ,הוא מעלה את ביתו אל פסגת האור והברכה ,ויוצר מציאות שבה האמון והאהבה מגינים על האוהל כולו מפני כל פגע רע. שמירת הלשון ודייקנות הדיבור בתוך מרחב הבית אינן חומרות בעלמא ,כי אם יסוד החיים המאפשר לאהבה לפרוח בטהרה ובשלווה עמוקה כל הבטחה שמורה וכל מוצא שפתים המכובד במקומו פותחים שערי שמים של ברכה, ונוסכים בלב המשפחה ביטחון פנימי ואור שאינו פוסק.