מדוע אשתו של אדם מתה כאשר הבעל אינו משלם את הנדרים והרי יכול להיות שישלם אח"כ?

מדוע אשתו של אדם מתה כאשר הבעל אינו משלם את הנדרים והרי יכול להיות שישלם אח"כ? רוח סתווית לוחשת בין בדי האילנות עת צללי בין השמשות מתארכים על פני האדמה הלחה והספוגה בדממת הלילה הקרבה ובאה .המרחב כולו לובש הוד קדומים כשהוא עוטף את לב האדם בחרדת קודש

מדוע אשתו של אדם מתה כאשר הבעל אינו משלם את הנדרים והרי יכול להיות שישלם אח"כ? רוח סתווית לוחשת בין בדי האילנות עת צללי בין השמשות מתארכים על פני האדמה הלחה והספוגה בדממת הלילה הקרבה ובאה .המרחב כולו לובש הוד קדומים כשהוא עוטף את לב האדם בחרדת קודש

עמוקה מול פלאי ההשגחה ומשפטי עליון .במעמד הנורא הזה ,שבו הדיבור האנושי רוטט במרחבי הבריאה ויוצר מציאות שאין לה תמורה ,צפה ועולה קושיא עצומה שאין לה מענה פשוט .הלא אם אדם נודר נדר ואינו משלמו ברגע זה ,מה מקום יש למידת הדין לפגוע באשתו ולגזור את דינה ,והרי כל ימיו לפניו ועומד הוא בחינת עמוד ושלם ,ושמא יזכה להביא את הכסף או לקיים את דברו טרם יבוא יומו? וכי הקדוש ברוך הוא דן את האדם על שם סופו ,הלא שנינו שאין הקב"ה מעניש את האדם אלא על מה שהוא עכשיו ברגע זה ממש? הסוגיה מציבה מול עינינו פלצות של ממש ,שעה שהטורי אבן והערוך לנר מתחבטים בעומק הדין ,ומותירים את הלב עומד חסר אונים מול עומק חשבונות שמים הנסתרים ,בבחינת סוגיה המרעידה את אמות הסיפים של הבנת אנוש ,ללא שום מענה וללא שום רמז לפתרון מוקדם. ומתוך פשטי התורה הקדושה המוליכים חיים לכל נדבכי ההלכה והמחשבה ,נבוא לשעות אל מקור הדברים בפרשת השבוע העוסקת בזהירות מוצא השפתים ובחומרת איסור איחור הנדרים, ככתוב בתורה :כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלוהיך מעמך והיה בך חטא (דברים כג כב). רש"י (דברים כג כב) ביאר והיה בך חטא ולא באשתך חטא ,ומבאר לפי דרכו בגמרא כי התורה ממעטת את האשה מן החטא הישיר של הבעל ,ומתוך כך נדרשים המפרשים להבין את המרחק העצום שבין לשון הכתוב לבין דברי חז"ל המעידים כי בעון נדרים אשתו של אדם מתה. רבי אברהם אבן עזרא (דברים כג כב) כתב והיה בך חטא כי תאחר לשלמו והוא עון פלילי לפני המקום ,ומדייק בדבריו כי השהות לבדה הגם שאינה מביאה מיד את מלוא העונש ,הרי היא פותחת פתח למידת הדין לקטרג. הרמב"ן (דברים כג כב) חידש כי עניין איחור הנדר נוגע בשורש אמונתו של אדם ,שהרי האדם המבטיח להקב"ה ואינו ממהר לקיים מראה בכך זלזול בכבוד שמים ,ומשום כך החטא דבוק בו ומחפש את מקומו לפרוץ בכל עת פקודה. הספורנו (דברים כג כב) ביאר כי כל זמן שהאדם משהה את נדרו הרי הוא מראה שאין דעתו שלמה לקיים את אשר הוציא משפתיו ,ודבר זה מערער את קומת האמונה והאמון שבין אדם למקום ובין אדם לביתו. ומתוך סלעי ההלכה ומעמקי סוגיות הש"ס המאירות את עיני לומדיה באור חדש ,נבוא לשעות אל דברי חז"ל והגמרות הקדושות המפלסות נתיב ברור בסוגיה זו. בגמרא במסכת ראש השנה (דף ו ע"א) אמרינן על הפסוק כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלוהיך מעמך והיה בך חטא ,ודרשינן בך חטא ולא באשתך חטא, ומכאן לכאורה שאין אשתו של אדם מתה באיחור נדרים של הבעל ,אלא רק הבעל לבדו נושא את חטאו. בגמרא במסכת שבת (דף לב ע"ב) איתא תניא רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ,ומקשים התוספות שם היאך מתיישבות סוגיות אלו זו אצל זו ,הלא מצד אחד דרשינן בך ולא באשתך על עון בל תאחר ,ומצד שני מבואר שבעון נדרים אשתו של אדם מתה כאשר אינו משלם את חובו.

בגמרא במסכת גיטין (דף לג ע"א) מבואר כעין זה לעניין העונשין על העובר על נזירותו ,שאף על פי שאפשר שישאל על נדרו לאחר מכאן ויעקר הנדר מעיקרא ,מכל מקום אין הדין הולך אלא אחר מה שהוא עתה בשעת מעשה ,ועל פי יסוד זה מבוארים דברי הראשונים והאחרונים בהבנת שעת החיוב והעונש. ומתוך אהלי הראשונים קודשי עליון ,המבקשים לפלס את נתיבות האמת בעומק סוגיות הש"ס, נבוא לשעות אל משנתם המפעימה: הריטב"א בחידושי הריטב"א (ראש השנה ו ע"א) ביאר וז"ל :כי עניין הנדרים והאיחור בהם נמדד לפי גמר דעתו של האדם ,שאם דעתו לשלם הרי הוא כמי שבידו לשלם ואינו נענש מיד ,אך כאשר גמר בדעתו שלא לשלם כלל או שהפקיר את דברו ,הרי הוא מעמיד את ביתו בסכנה עצומה. ומבאר בדבריו העמוקים כי עומק הדין אינו תלוי רק בצד הטכני של הממון ,כי אם במגמת ליבו ובנחישות דעתו של הנודר. בתוספות רי"ד (ראש השנה ו ע"א) כתב וז"ל :כל זמן שיש לו לשלם ואינו משלם הרי זה בכלל עוון נדרים ,אך בעון בל תאחר לבד כשעברו עליו שלשה רגלים ועדיין לא קיים נדרו אין אשתו מתה, ובהא דרישינן בך חטא ולא באשתך חטא .ומעמיק להסביר את החילוק הדק שבין איחור טכני גרידא שאין בו עונש מיתה לאשה לבין הזנחה מהותית העוקרת את הנדר ממקומו. בפסקי הרא"ש (ראש השנה פרק א סימן ז) ביאר וז"ל :כי חומרת הנדרים נובעת מן השורש הפנימי המחבר את האדם אל דיבורו ,וכשם שהתורה הקפידה שלא יחל דברו ,כך גילו חז"ל את גודל האחריות המוטלת על האיש כלפי אשתו הנסמכת על זכויותיו .ומבאר בדבריו כי עולם ההנהגה השמימית בוחן את כליותיו של האדם ואת מידת אמינותו בכל צעד ושעל. ומתוך אורם של האחרונים קודשי עליון ,המבקשים להאיר את נבכי הסוגיה באור יקרות ,נבוא לשעות אל משנתם הבהירה: הטורי אבן בראש השנה (ו ע"א) ביאר וז"ל :שבגמר דעתו תליא מילתא ,דאם דעתו לשלם לאחר זמן אף על פי שעובר בבל תאחר אין אשתו מתה ,אבל אם גמר בדעתו שלא לשלם נדרו לגמרי אשתו מתה .ומבאר בדבריו העמוקים כי היסוד המכריע אינו רק המצב הטכני של החוב ,כי אם מגמת ליבו הפנימית של האדם ,שאם דעתו נחושה לקיים את נדרו באחרית הימים ,אין מידת הדין פוגעת בביתו. הערוך לנר בראש השנה (ו ע"א) כתב וז"ל :מכיוון שעכשיו אין לו לשלם ,אם כן בזה נגמרה העבירה ,דזה הוא באשר הוא שם ,אף על פי דאפשר שלעתיד יהיה לו ממון וישלם ,מכל מקום לא דנין אלא על פי מה שהוא עתה .ומעמיק להסביר כי הדין השמימי שוקל את מציאותו של האדם ברגע זה ממש לפי שעה ,ואינו ממתין למה שיהיה בעתיד רחוק ,ובכך מיישב את קושיית העונש הניתחת במלוא עוצמתה על ההווה. ומתוך אורם של גדולי הדורות האחרונים ופוסקי דורנו המאירים את עינינו בנתיבי ההלכה והעמקה ,נבוא לשעות אל משנתם הטהורה:

הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק יא אבן העזר סימן ה) ביאר וז"ל :כי חומרת הדברים שבעון נדרים אשתו מתה אף כשיש צד שישלם בעתיד ,נובעת מכך שהשעה הזו שבה הבעל משהא את דברו יוצרת ניתוק רוחני המזמין את הדין ,וכל עוד לא פתר את חובו בשלמות הרי הוא עומד במבחן התביעה העליונה .ומעמיק בדבריו להסביר כי הנהגת שמים אינה מודדת את האדם רק לפי סוף הדרך ,כי אם לפי האמת הצרופה של כל רגע ורגע שבו הבית נותר חשוף. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן קע) חידש וז"ל :דאף על פי שבידו לשלם כל ימיו ,הרי כל רגע שבו הנדר עומד תלוי ואינו מרוצה משמש כסדק בחומה הרוחנית של הבית, ומשום כך אמרו חכמים את חומרת העונש המדקדק עם האדם על כל עיכוב בדבורו הקדוש. ומבאר בדבריו כי עומק הערבות שבין איש לאשתו מחייב דייקנות מוחלטת שאין בה פשרות, למען יעמוד הבית באיתנו ובשלווה נכונה. ומתוך עומק הסוגיה והלכה למעשה ,עולות נפקא מינות ברורות המכוונות את צעדיו של האדם בחיי היום יום. הזהירות העצומה הנדרשת מן האדם שלא לנדר נדרים כלל ,ובפרט שלא לקבוע להם זמנים שמא יעבר הזמן ויפקע הנדר ,מתוך ידיעה ברורה כי אפילו אם יש צד שישלם בעתיד ,עצם ההשהיה במקום שבו הדין מתוח מעמידה את הבית בסכנה רוחנית גדולה. ההכרה העמוקה כי אין לסמוך על מה שיהיה בעתיד ועל חשבונות רחוקים של ממון שעוד יבוא ,אלא על האדם מוטל למהר ולקיים את דברו מיד כשבידו הדבר ,כדי שלא להותיר את ביתו חשוף ופגיע למידת הדין הפוקדת את המעשים כפי הווה שעתם. האחריות הכבדה המוטלת על האיש לדקדק בכל מילה ובכל מוצא שפתים שהוא מוציא בפני בני ביתו ,מתוך הבנה שהקשר הזוגי והערבות ההדדית מחייבים נקיות גמורה ואי תלות בהבטחות ריקות שאין מאחוריהן יכולת קיום מיידית. ומתוך עומק הרעיון העולה מן הסוגיה מתברר כי שאלת העונש על איחור נדרים ושאלת ראיית ההווה מול העתיד נוגעות ביסוד היסודות של מציאות האדם בעולם .האדם נוטה מטבעו לחיות באשליה של זמן פנוי ,לדחות את הדברים לעתיד לבוא ולסמוך על כך שיום אחד ישלים את חובותיו ויתקן את מעשיו .אולם תורת חיים מלמדת אותנו כי כל רגע ורגע בעולם הזה עומד בפני עצמו במלוא כובד משקלו הרוחני וההלכתי .הקדוש ברוך הוא אינו מנהל את עולמו לפי מה שיהיה באחרית הימים ,אלא שוקל את האדם באותה שעה ממש שבה הוא עומד לפניו בנקיות דעתו או בזלזולו .כאשר האדם משהה את דברו ואינו מקיים את אשר נדר ,הוא יוצר קרע זמני אך עמוק במרחב החיים שלו ושל ביתו ,המלמד כי החיים האמיתיים אינם נמדדים בסוף הדרך לבד אלא בטהרתה של כל שעה ושעה חולפת. ומתוך מרחבי ההרחבה המחשבתית המבקשים לגעת בנבכי הנפש פנימה ,נשואים אנו מבט אל עומק האמונה וההנהגה היומיומית של האדם .נפשו של האדם כמהה תמיד למרחב של התחדשות ולתחושה כי יש בידו די זמן לתקן את דרכיו ,אך הסוגיה המופלאה הזו מלמדת אותנו פרט יסודי באמונה צרופה :הקדוש ברוך הוא מבקש את הלב עכשיו ,ברגע הזה ממש .האדם נדרש שלא

להטעות את נפשו באשליות של זמן עתידי ,אלא לצעוד בנתיב האמת המוחלטת ,שבה כל מילה וכל הבטחה מקבלות את משקלן המלא כאן ועכשיו .החיבור אל האמונה הפשוטה מעניק לאדם את הכוחות לחיות באחריות ובמודעות ערנית ,מתוך ידיעה ברורה כי טהרת הדיבור והעמידה הנאמנה בנדרים אינן רק עניין הלכתי יבש ,כי אם הביטוי העמוק ביותר לקשר החי והפועם בינו לבין קונו ובינו לבין ביתו ,שבו כל רגע של יושר פנימי מאיר את הבית באור של חיים וברכה. ומתוך מגדלור ההרחבה המוסרית הנובע ממכמני הלב ,נבוא לבנות את המצפן הפנימי המדריך את האדם בנתיבות חייו .האדם המביט אל תוך מציאות חייו מבין כי המצפן האמיתי של הנפש אינו נבנה מתוך הישענות על השערות העתיד או מתוך דחיית הדברים לשעות פנאי ,כי אם מתוך נאמנות מוחלטת להווה וליושר פנימי שאינו מתפשר .המצפן הפנימי הזה מלמד את האדם שכל רגע ורגע שבו הוא חי באחריות ובדיוק מול דיבורו ,הוא בונה קומה של אמת טהורה בנפשו ובביתו. האדם לומד לראות כי האחריות המוסרית אינה עול חיצוני המעיק עליו ,כי אם מתנה פנימית המאפשרת לו להיות נוכח באמת בחייו ,לכבד את רעייתו מתוך קשב אמיתי ,וללכת בדרך הישר מתוך ענווה פנימית ואהבה עמוקה שאינה תלויה בדבר. ומשם נושאים אנו אל יומיום חיינו תובנות חיות המבקשות לפעום בכל צעד ושעל ,כי הדיבור האנושי וקיומו של האדם אינם מותנים בעתיד רחוק כי אם בפעימת הלב הנוכחת כאן ועכשיו. האדם לומד לנהל את מציאותו ביראת קודש ,מתוך הבנה כי כל הבטחה קטנה וכל מוצא שפתים הם לב הבית וקיומו ,ואין להניח את הדעת על ספקות המחר כאשר ההווה תובע את אמתותו הטהורה.

עיקר העניין: שורש הדברים ופנימיותם מורים כי גודל האחריות של האדם על מוצא שפתיו אינו נמדד בחשבונות של מה שיהיה באחרית הימים ,כי אם בעומק האמת הצרופה של שעת ההווה שבה הוא עומד לפני קונו .כאשר הבעל מבין כי כל רגע של דיוק ועמידה בדיבורו מגן על ביתו ומאיר את נשמת אשתו באור חיים ,הוא מרומם את מציאות חייו מן השבריריות הארעית אל נצחיות הברית הקדושה. שמירת הנדרים ודייקנות הדיבור אינן עניין הלכתי חיצוני בלבד ,כי אם פעימת הלב הפנימית המחברת את האדם אל מקור חייו ואל ביתו באהבה נאמנה ההכרה כי כל רגע של יושר ואחריות בהווה בונה את חומות הביטחון של המשפחה ,פותחת שערי שמים של ברכה ונוסכת שלווה עמוקה שאינה פוסקת לעולם.