כיצד הגיעו עם ישראל לקבר רחל שנמצא בדרומה של ירושלים כאשר הם יצאו לגלות בבל הנמצאת בצפונה של ירושלים?

כיצד הגיעו עם ישראל לקבר רחל שנמצא בדרומה של ירושלים כאשר הם יצאו לגלות בבל הנמצאת בצפונה של ירושלים? בשעות ההסתר הנוראות שבהן חרב הבית ונשרף ההיכל ,עת רוויה האדמה בדמעות רותחות והשקט המעיק של החורבן עוטף את שרידי ירושלים ,נפרדו רגליהם של בני ישראל מאדמת

כיצד הגיעו עם ישראל לקבר רחל שנמצא בדרומה של ירושלים כאשר הם יצאו לגלות בבל הנמצאת בצפונה של ירושלים? בשעות ההסתר הנוראות שבהן חרב הבית ונשרף ההיכל ,עת רוויה האדמה בדמעות רותחות והשקט המעיק של החורבן עוטף את שרידי ירושלים ,נפרדו רגליהם של בני ישראל מאדמת

הקודש ויצאו לדרך הארוכה והמייסרת אל ארץ גזרה .האוויר ספוג בריח האפר והעשן המיתמר מעל מקדש מעט שחרב ,ורוח סתיו קרה נושבת בין צמרות הזיתים העתיקים המרכינים ראשם ביגון קודש .צעדי השבויים הכבדים נגררים בכבדות אל עבר הגולה הדוויה ,בעוד השבאים מאיצים בהם לפסוע בנתיבים המובילים צפונה אל נהרות בבל .והנה ,לב השאלה פועם וזועק מתוך מרחבי הדרכים ודברי רבותינו ,שהרי הדרך הטבעית אל ארץ בבל צפונה פניה ,וכיצד זה נמצאים בני ישראל פוסעים את צעדיהם הראשונים דווקא אל עבר דרומה של ירושלים ,אל עבר בית לחם ,כדי לפקוד את מצבת אבן קדשו של קבר רחל ,כאילו כוח עליון מושך את עקבותיהם אל אותו ציון בודד כדי לפגוש את האם המבכה על בניה. ומן המקורות הקדושים בפרשת השבוע שבהם נטוע שורש הדברים ,נבוא לעיין בפסוקי התורה המורים על הקמת המצבה ועל משמעותה הנשגבה לדורות" .ויצב יעקב מצבה על קבורתה הוא מצבת קברת רחל עד היום" (בראשית לה כ) .פסוק קדוש זה טומן בחובו את ראשיתה של ההשגחה העליונה ,שכן הקמת המצבה אינה רק ציון מקום אלא הכנה מראש לדורות עולם ,לאותה שעה גורלית שבה יעברו הגולים בדרכם לגלות המרה ,וימצאו שם את אמם הפורשת כנפיה עליהם ברחמים. תרגום אונקלוס (שם) פירש וז"ל :ואציב יעקב קיימא על קבריה הוא קיימא דקברת רחל עד יומא דין .וביאור העניין הוא כי התרגום הקדוש מורה על קיומה הנצחי של המצבה אשר נועדה לשמש אבן דרך רוחנית נצחית לדורות הבאים ,שאינה מתבטלת לעולם. רש"י (שם) פירש וז"ל :על פי הדבור קברה שם ,שיהא עזרה לבניה כשיגלו לבבל ויהיו עוברים דרך שם ,תצא רחל על קברה ותבקש עליהם רחמים .ומבאר רש"י הקדוש כי כל מהלכו של יעקב אבינו בקבורת רחל לא היה לפי דעתו הפרטית כי אם בהוראה עליונה ומדויקת ,למען תעמוד האם לבניה בשעת מבחנם הקשה מנשוא. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר וז"ל :מצבה -סימן ,בעבור שלא תישכח מקומה .ומדייק בדבריו כי המצבה לא נועדה רק לזיכרון בעלמא אלא לאות ולמופת שאינו נמחה מן הלב ,כדי שכל עובר דרך ידע ויכיר את מקום מנוחתה של אם האומה. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (שם) ביאר וז"ל :ועשה לה קבורה בדרך ולא הביאה למערת המכפלה, מפני שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות לבבל ויעברו בדרך הזה .ומעמיק הרמב"ן להסביר כי הנהגת שמים הניחה את האם דווקא בתוואי הדרך שבו עתידים הבנים לצעוד באנחה, למען תהיה להם למשען ולמגן ברגעיהם הקשים. רבי עובדיה ספורנו (שם) ביאר וז"ל :ומצבת קברת רחל עד היום -להיות שם עזרה לבניה ,כי תפלת הצדיקים עומדת להם גם לאחר מותם .ומאיר הספורנו כי כוחם של צדיקים אינו פג עם הסתלקותם מן העולם ,אלא אדרבה ,דווקא משם הם פועלים ישועות ורחמים גדולים עבור כלל ישראל הנתונים בצרה ובשביה. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר (שם) ביאר וז"ל :לפי שיעקב ידע ברוח קודשו כי בניו יגלו לבבל והם מוכרחים לעבור דרך שם ,לכן טרח להציב מצבה שתהא להם לזכרון ולעזרה .ומבאר הכלי יקר כי ראייתו המרחקת של יעקב אבינו ראתה מראש את כל מסלול

הגלות והייסורים ,והכינה מראש את הכתובת הרוחנית שאליה יוכלו הבנים לשאת עיניים דומעות ולמצוא מנוח לנפשם. ומתוך נהרות הגולה והמסע המר אל עבר ארץ נכר ,נבוא לעיין בדברי חז"ל הקדושים בתלמוד הבבלי המאירים את הנהגת השם במסע הגולים ובדברי ימיו של נבוזראדן רב טבחיא. בגמרא במסכת גיטין (דף נז ע"ב) ביאר וז"ל נבוזראדן רב טבחיא סלקינהו לישראל לבבל. רש"י (שם ד"ה נבוזראדן) מבאר וז"ל :ששרף את הבית והוליך את ישראל שבי לבבל .ומתוך הדברים מתבאר כי הובלת הגולים לבבל נעשתה בידו של נבוזראדן ,ועל גבי מסע היסטורי זה נגזרה ההשגחה העליונה להוליכם בנתיב המכוון דרך קברה של רחל אמנו ,כדי שתתעורר האם ותבקש רחמים על בניה השבויים בבואם לגלותם. רבי דוד קמחי הרד"ק ,בפירושו על ספר ירמיהו (לא טו) ביאר וז"ל קול ברמה נשמע על שמתקן השם יתברך שיהיו עוברים דרך קברה וטעם הדבר כדי שתתפלל עליהם ותבקש רחמים מאת ה' .ומתוך עומק הדברים מתברר באור יקרות כי הדרך שבה הוליכו השבאים את הגולים כוונה מראש במסילות השגחה עליונה כדי לפקוד את ציון קבורתה של אם האומה ,וממילא מתיישבות כל קושיות הדרכים בהארת אמת פשוטה ועמוקה. רבי לוי בן גרשום ,פירוש הרלב"ג על הנביאים (ירמיהו פרק לא) חידש וז"ל וזה היה מאת השם יתברך שנקברה שם למען תהיה לעזרה לבניה בשעת צרה גדולה זו של הגלות .ומעמיק הרלב"ג לבאר כי בחירת מקום מנוחתה של רחל בבית לחם לא הייתה בדרך מקרה אלא בתכנון אלוקי מופלא המכוון את צעדי הבנים המדוכאים לעבר אותו ציון קדוש כדי לעורר רחמי שמים מרובים. בספר יבינו במקרא על מגילת איכה (א יט) ביאר וז"ל על אודות קושיית הדרכים כיצד עברו דרך קבר רחל בדרכם לבבל ,וביאר כי עם ישראל ביקש משוביהם ללכת דרך בני דודיהם הישמעאלים בדרום הארץ כדי להצטייד בשתייה ובאוכל ,ובכך הגיעו אל קבר רחל .ומתוך הדברים מתבאר כי ההשגחה העליונה גלגלה את צורכי הגוף והחומר של הגולים ,את הצמא והרעב בדרך ,כך שיובילו אותם בדיוק אל מקום תפילתה של האם המייחלת לבניה. רבי חיים בן עטר האור החיים (בראשית לה כ) ביאר כי לכן קברה שם לפי שצפה ברוח קודשו כי עתידים בניו לעבור דרך שם בגלותם ויתפללו שם ,ומעמיק האור החיים לבאר כי הבחירה האלוקית של מקום קבורתה לא הייתה אקראית ,אלא מכוונת מראש לדורות עולם כדי להוות מקלט רוחני לבנים הגולים העוברים במסעם. רבי מאיר לייבוש הכהן המלבי"ם (ירמיהו לא טו) חידש וז"ל כי רחל בוכיה על בניה כי איננו ,על דרכם המוליך אותם באנחה ובשביה ,ומבאר המלבי"ם כי ההשגחה העליונה כיוונה את מסעם של הגולים דווקא דרך אותם מקומות שבהם תוכל האם לעמוד כחומה בצורה ולהתפלל על דמעות בניה השבים לגבולם. רבי חיים יוסף דוד אזולאי החיד"א בחומת אנך (בראשית לה) ביאר וז"ל כי קבורת רחל בדרך נעשתה בחכמת עליונים למען תהיה לעזרה לבניה בצאתם לגלות ,ומבאר החיד"א כי זכותה של רחל אמנו עומדת להם בכל דור ודור להגן עליהם בדרכי גלותם המר.

ומתוך פסגות הדורות האחרונים ומאורות עולם אשר השקו את עדת ישראל מימיהם הטהורים, נבוא ללמוד ולהעמיק בהארותיהם הקדושות של גדולי ופוסקי הדורות על מסע הגולים ונסיעתם אל קבר רחל. הראי"ה קוק בספרו אורות (אורות ישראל פרק ט) ביאר וז"ל דמעותיה של רחל אמנו על בניה השבים לגבולם אינן פסק זמן פרטי כי אם נקודת החיות והתחייה של האומה כולה בכל דור ודור ,וכל אותה הליכה פלאית של הגולים דרך קברה בדרכם לבבל מעידה על כך שהשגחתו יתברך קשרה את נשמת הבנים בשורש האם המבקשת רחמים ומחזקת את לבם בשעות האפלות ביותר .ומבאר הרב זצ"ל באור יקרות כי האמת הגדולה העומדת מאחורי מסע זה היא שהגלות אינה ניתוק מוחלט ,אלא היא טבולה בדמעות האם המבטיחות את שיבת הבנים לגבולם באחרית הימים מתוך עוצמה אמונית עילאה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קכט) ביאר וז"ל הנהגת שמים המופלאה בגלות בבל סיבבה את דרכם של ישראל דווקא דרך קבר רחל למען תעמוד להם זכות האם בשעת צרה נוראה זו ,ואף שדרך בבל בצפון היא ,גלגלה השגחתו יתברך את צעדי הבנים והצרכים שהובילו אותם בדרום דרך בית לחם כדי שישמע קול התחינה ויעלו רחמים למרום .ומעמיק מו"ר הגרש"ה וואזנר לבאר כי גלגול דרכים זה מלמדנו שאין שום מקרה בעולם ,וכל קושיות המרחקים והכיוונים מתיישבות מתוך ההכרה העמוקה שריבונו של עולם מנהל את הנהגת עמו במסילות נסתרות של רחמים וחסד. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (ענייני חורבן ותעניות) ביאר וז"ל זכות קבורת רחל בדרך הייתה מזומנת לבני ישראל בצאתם לגלות בבל להגן עליהם בכל תוקף מציאותם, ועל פי הדיבור קברה יעקב שם כדי שתהא לעזרה לבניה בשעה קשה זו .ומבאר הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כי קביעת מקום מנוחתה בידי יעקב אבינו בהוראה שמימית התגלתה במלוא עוצמתה בעת שהגולים עברו דרך שם וזכו להתפלל לפני קודשא בריך הוא מתוך דמעות שלימות וזכו להבטחת הניחומים והישועה. ומתוך עומק הסוגיה וההבנה כי כל צעד ושעל של עם ישראל בעמק ובדרך מונה ומדוד מלפני כסא הכבוד ,נבוא לפסוק את הנפקא מינות וההשלכות למעשה אל תוך מרקם חיינו אנו בהנהגת היומיום. ההכרה העמוקה כי אין שום מקרה בעולם וכי כל הליכה וסיבוב דרכים מנווטים ביד השגחה עליונה מלמדת את האדם שלא להיבהל משינויים ומעיכובים בדרכי החיים ,אלא להאמין באמונה שלמה שגם כאשר המסע נראה לכאורה מנוגד ליעד ,הרי שהוא מכוון בדיוק למקום שבו האדם זקוק לישועה ולמפגש עם מקור החיות שלו. הכוח העצום הטמון בפקידת קברי צדיקים ובמיוחד בציוני האבות והאמהות מעיד על כך שקשר הנשמות אינו נפסק לעולם עם הסתלקותם מן העולם הזה ,אלא אדרבה ,דווקא משם הם עומדים כמגן וכחומה בצורה עבור בניהם השרויים בצרה ובשביה הרוחנית או הגשמית של חיי המעשה. ההתבוננות במסע הגולים מעניקה למעשה מצפן ברור לכל אדם המרגיש עצמו בגלות פרטית

או ציבורית ,לדעת שדמעות התפילה אינן הולכות לאיבוד לעולם ,והן פועלות בעולמות העליונים לפתוח שערי רחמים ולהבטיח את השיבה השלמה אל היכל השם יתברך מתוך שמחה ואור גדול. ומתוך רוחב הלב ועומק סתרי תורה ,ניגש כעת אל ההרחבה הרעיונית לברר את שורש הדברים ועומק הרעיון העולה מן הסוגיה המופלאה הזו. המושג של קבורת רחל בדרך אינו רק פרט היסטורי גרידא או תחנה מקרית במסע הגלות, אלא הוא מהווה את סוד הקיום והנצח של כנסת ישראל .כאשר האם הגדולה מוותרת על מקומה במערת המכפלה ונשארת לבדה בדרך הלוהטת והקרה ,היא בעצם פותחת פתח שמימי לכל אותם בנים אובדים המתרחקים מעל שולחן אביהם .ההרחבה הרעיונית מלמדת כי רחל אמנו מסמלת את נקודת המסירות הנפשית המוחלטת ,אותה אהבה שאינה תלויה בדבר ,המוכרת להישאר בצדי הדרכים כדי לאסוף את כל שברי הלבבות .בניגוד למערת המכפלה המייצגת את השורש הפנימי והעמוק של האבות והאמהות בתוך לב הארץ ,קבר רחל הפתוח אל רוחות המדבר והדרכים הוא הכתובת לכל מי שנפל למרחקים ולכל מי שמרגיש את אימי הגלות .מתוך כך מתברר כי כל אותו סיבוב דרכים מופלא אל דרומה של ירושלים מבטא את העובדה שאין שום גלות ושום ריחוק שיכולים לכבות את אש הרחמים והאהבה האימהית הבוערת בשורש הנשמה הישראלית, הממתינה תמיד לכל בן ששב אל גבולו מתוך דמעות ותשובה שלמה. ומתוך מרחבי הנפש פנימה וחיבור האורות אל עומק האדם ,ניגש אל ההרחבה המחשבתית לראות כיצד הסוגיה נוגעת במיצריי הלב ובהנהגת הנשמה באמונה וביראה טהורה. מסע הגולים אל עבר קבר רחל אינו רק מאורע היסטורי המתרחש בשערי חורבן ,כי אם תמונת ראי נצחית למצבו של האדם בעולם הזה .כל יחיד ויחיד מישראל חווה לא פעם ימים של גלות פנימית ,שעות שבהן האדם מרגיש שנעקר ממקומו ,שרוח קרה נושבת בנפשו ,וכי הוא פוסע בדרכים נסתרות ואפלות הרחוקות מאור פני המלך .בשעות אלו ,כאשר הנפש שבורה ומדוכאה תחת משא החיים והניסיונות ,היא מחפשת כתובת ,מקום שבו תוכל להניח ראש דומע ולפרוק את כל כאביה .וכאן מתגלה הסוד הגדול של עמידת האם בצדי הדרכים .קול בכי הנשים והבנים אינו זעקה חיצונית בלבד ,אלא הוא ההד הפנימי של נשמת האדם המבקשת לשוב אל שורשה, המזכירה לעצמה כי למרות כל השגיאות והריחוק ,ישנה אהבה שאינה תלויה בדבר ,אם המסרבת להינחם עד אשר ישובו בנים לגבולם .ההתבוננות הזו מעניקה לאדם כוח עצום להרים את ראשו מתוך עפר הגלות הפרטית שלו ,לדעת שאין שום ריחוק אמיתי שאין לו תקנה ,ושער התשובה והרחמים פתוח תמיד לרווחה בפני כל מי שנושא עיניו בדמעות אל אביו שבשמים. ומתוך עומק ההארות הללו וטהרת הלב ,ניגש אל ההרחבה המוסרית ,המצפן הפנימי הנבנה מתוך הדברים ,בלא שום שמץ של הטפה חיצונית או סיסמאות ריקות ,כי אם מבט פנימי המכוון את נתיבות האדם. המצפן המוסרי העולה מתוך דרכה של רחל אמנו בדרך הגלות מציב מול עינינו תביעה עדינה ועמוקה כאחד :היכולת להיות שם עבור הזולת בשעותיו הקשות ביותר ,מבלי לעסוק בחשבונות של כדאיות או בצדקנות פורמלית .כאשר האדם רואה את חברו שרוי במצוקה ,בגלות הפרטית

שלו ,אסור לו להסב את מבטו או לטעון כי אין הדבר נוגע לו; ההליכה בדרכיה של רחל מלמדת אותנו שגדולה של אדם נמדדת ביכולת שלו להרגיש את בכיו של האחר ,להושיט יד חמה ,ולשאת איתו את משא הלב בדומיה ובאהבה .מוסר זה אינו בא ללמד אותנו להוכיח אחרים אלא להוכיח את עצמנו ,לתבוע מאיתנו רגישות יתרה כלפי כל נפש פצועה ,ולהיות כמגדל אור המפיץ חסד ורחמים במקום שבו החושך והקור מבקשים לכבות את האור .מתוך ענווה פנימית זו ,האדם לומד שלא לשפוט את זולתו לחומרה ,אלא לדון לכף זכות ולפתוח פתח של תקווה ותשובה לכל מי שאיבד את דרכו ,מתוך אמונה שכל נשמה ראויה לשוב אל חיק אביה שבשמים באהבה גדולה. ומכאן ניקח עמנו תובנות קדושות לחיי היום יום ,להאיר בהן את נתיבות נפשנו באור תורה ואמונה פשוטה .הליכתם המופלאה של בני ישראל בדרכם לגלות בבל דרך קברה של רחל אמנו מלמדת את כל אחד מאיתנו שאין שום ייאוש בעולם כלל ,ושגם כאשר האדם פוסע בנתיבים חשוכים ומפותלים של חיי המעשה ,עומדת לו תמיד אותה כתובת אמהית חיה וסוחפת המקבלת את דמעותיו באהבה אין קץ .התובנה הגדולה היא להשכיל ולדעת שכל משבר וכל נפילה אינם סוף פסוק אלא הכנה פנימית מופלאה להתעוררות מחודשת אל שורש הנשמה ,המזכירה לאדם שמעולם לא אבד הכל ותמיד אפשר לשוב אל היכל המלך.

עיקר העניין: סוד העניין הטמון במסע הגולים אל קבר רחל הוא הגילוי המרטיט שכל הנהגת השם בעולם ,הגם שהיא נראית לפעמים כהסתר פנים נורא בתוך נפתולי הגלות ,אינה אלא רשת של רחמים אימהיים המכוונים את צעדי הבנים בדיוק אל מקום הישועה .קבורת רחל בדרך אינה רק מאורע היסטורי כי אם מעיין נצחי של דמעות הממתינות לכל בן אובד ,ומתוך אותו מפגש נסתר בין דמעות האם לצעקת הבנים ,נבנית הבטחת הנצח של שיבת השבויים לגבולם מתוך אור גדול ותשובה שלמה. כאשר האדם מרגיש שחייו נתונים בגלות פרטית וכי דרכו חשוכה ואבודה ,עליו לזכור שקול הבכי של האם המבקשת רחמים אינו דומם לעולם והוא מלווה אותו בכל צעד ושעל כדי להרים את ראשו מן העפר ולהשיבו באהבה גדולה אל חיק אביו שבשמים.