ראייה שמעולם לא הייתה: האם עיור מלידה יכול לחלום על דבר שמעולם הוא לא ראה? הוכח מפרשת השבוע!
ראייה שמעולם לא הייתה: האם עיור מלידה יכול לחלום על דבר שמעולם הוא לא ראה? הוכח מפרשת השבוע! בעומקה של פרשת מקץ נחשף שוב כוחו של החלום כצוהר נסתר בין עולמות ,מקום שבו הנפש מתהלכת במרחבים שאינם מוגבלים בגוף ובחושים .פרעה וחלומותיו מטלטלים את מצרים ואת מהלך ההיסטוריה ומגלים כי החלום איננו רק ציור דמיוני אלא נקודת מגע בין נפש האדם לבין מציאות נסתרת .ומתוך כך…
ראייה שמעולם לא הייתה: האם עיור מלידה יכול לחלום על דבר שמעולם הוא לא ראה? הוכח מפרשת השבוע! בעומקה של פרשת מקץ נחשף שוב כוחו של החלום כצוהר נסתר בין עולמות ,מקום שבו הנפש מתהלכת במרחבים שאינם מוגבלים בגוף ובחושים .פרעה וחלומותיו מטלטלים את מצרים ואת מהלך ההיסטוריה ומגלים כי החלום איננו רק ציור דמיוני אלא נקודת מגע בין נפש האדם לבין מציאות נסתרת .ומתוך כך מתעוררת שאלה מן העמוקות שבתחום כוחות הנפש והדמיון ,שאלה הנוגעת להגדרה מהותית של ראייה ושל גבולות הכרת האדם. האם ייתכן שאדם שלא ראה מאורות מימיו ,שלא נקלטה בעיניו אפילו תמונה אחת ,יוכל בכל זאת לראות בחלומו דמויות ,חפצים ,או מציאות מוחשית שלא חווה מעולם .האם חלום כזה אפשרי .האם הנפש מסוגלת לחרוט בתוכה צורות שמעולם לא הוטבעו בחושים .או שמא הכרח המציאות הוא שהחלום יכול לצייר רק את מה שנרשם באדם במהלך חייו .זו איננה רק שאלה פסיכולוגית או רפואית ,אלא בירור עמוק על מהות הראייה ,על יכולת הדמיון ,ועל כוח הנשמה לצייר לעצמה עולם שלם גם ללא כלים גופניים. הגמרא דנה בחלומו של רב ששת והריגתו את הנחש ,ומקורות הגאונים מבארים את דרכיהם של גדולי האמוראים בסוגיה זו .רבנו סעדיה גאון מציג עמדה הפוכה לחלוטין ,ולפיה גם מי שמעולם לא ראה יכול לראות בחלומו משום שהראייה בחלום איננה פעולה גופנית אלא פעולת הנפש .וכך נוצרת מחלוקת העוסקת לא רק בחלומות אלא בעצם מהותה של נשמת האדם. זוהי שאלה שאין בה צד טכני בלבד .היא נוגעת לעומק ההשגה ,לגבולות הדמיון ,למהותם של חזיונות הלילה ,ולכוחו של האדם לראות דברים שמעבר לתודעתו המוחשית .והרי אין התמיהה פשוטה :אם אדם לא ראה מעודו צבע ,צורה ,אור ,תנועה ,כיצד ייתכן שחלומו יצייר אותם .ומנגד, אם נשמתו חיה ועצמאית ואיננה תלויה בעיניו ,מדוע לא תוכל היא לראות בדרכה שלה. מכאן נפתחת לפנינו סוגיה רחבה שבה הפרשה משמשת כמפתח ,הגמרא כיסוד ,דברי הגאונים כאבני מסד ,ופנימיות האדם כמרחב החקירה" .ונחלמה חלום בלילה אחד" (בראשית מ״א ,י״א) .פסוק זה הוא עדות ברורה לכוח החלום כישות נפשית עצמאית שאיננה תלויה בהשראה חיצונית בלבד. כוחו של החלום להניע עמים ,להרים מלכים ולהפילם ,ואף לפתוח שערי גאולה ,מתגלה כבר בפתיחת פרשת מקץ. רש״י (שם) כתב "חלום אחד היה ששניהם היו צריכין לפתרון אחד" .מדבריו משתקף יסוד עמוק, שחלום איננו רק אוסף תמונות אלא מהות רעיונית העומדת בפני עצמה ,המושרשת בשורשי הנפש .רש״י מלמד שהחלום הוא דבר אחד ,לא רק בצורתו החיצונית אלא בעצם אתגרו הפנימי, מה שמצביע על כך שהחלום נשען על מבנה רוחני ולא על רשמים חושיים בלבד .מכאן פותחת התורה פתח להבנה שהחלום עשוי להיות חוויה שאיננה תלויה בזיכרון חושי קיים. רבנו בחיי (שם) האריך לבאר כי "הדמיון בשעת החלום מתגבר והנפש פועלת פעולתה בלי כלי הגוף" .דבריו הם מהיסודות המכריעים בסוגיה שלנו .הוא מדגיש שהנפש בחלום משוחררת מכבלי
החושים ,וממילא המראות שהיא חווה אינם תלויים בהכרח בניסיון הראייה שאדם רכש בחייו. עצם תיאורו שהנפש פועלת בלי כלים גופניים מרמז כי גם אם לאדם אין כלי ראייה גופניים כלל, כוח ראייה נפשי נשאר קיים ,ויכול לפעול.
רבנו משה בן נחמן הרמב״ן (שם) כתב על ענייני חלומות שמקורם "מן העליון או מדמיונו של אדם" .הרמב״ן מציב שני מסלולים למראה החלום ,האחד מושתת על התגלות שמימית והשני על כוח הדמיון הפנימי .בשני המסלולים אין הכרח שיש קשר בין מה שאדם ראה בחייו לבין מה שהוא רואה בחלומו ,משום שלדעת הרמב״ן הדמיון עצמו יוצר תמונות שלא עברו דרך העין .ואם כן ,כיוון שגם העיור מלידה ניחן בדמיון ,אפשר שתיווצר אצלו תמונת חלום גם של דברים שלא ראה מעולם.
רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב "כי החלום הוא מעשה הדמיון ולא יוגבל בגבולות הגוף" .זהו יסוד נוקב ,שממנו עולה כי הדמיון פועל מעצמו בבניית צורות ,דמויות ומראות שאינן כפופות למערכת החוויות הפיזיות של האדם .דבריו הם כמפתח לסוגיה כולה :אם הדמיון איננו מוגבל ,מה ימנע ממנו לברוא תמונה שמעולם לא נכנסה דרך העין.
החזקוני (שם) ביאר כי בדרך כלל אין מראים לאדם דבר שאינו שייך לעולמו הטבעי ,אך בחלום נפתחות לפעמים דלתות נסתרות שבהן המציאות יכולה להיטשטש .חידושו של החזקוני מלמד שהמוחשות של החלום איננה הכרחית ,והדמיון יכול לעצב מציאות שאינה מוכרת לחושים.
הספורנו (שם) כתב שהחלום "בית המפגש בין שכל האדם לבין כוח המדמה" .על פי דבריו ,חלום הוא מצב שבו נפגשים השכל והדמיון ,וכאשר השכל פועל בלא כלי הגוף ,הרי שאין גבול למראותיו. הנשמה משיגה שם צורות שאינן נלמדות מהחוש אלא מהשגה אחרת עליונה.
רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) העמיק לכתוב שהחלום "רוחניות מתלבשת במראה". הוא תיאר את החלום כמציאות רוחנית המתלבשת במעטפת חזותית כדי שהאדם יוכל לקלוט אותה .מתוך דבריו מסתבר שהחזות החיצונית אינה תוצאה של היכרות חושית אלא של לבוש רוחני שהנפש מעניקה למסר שהיא מקבלת .ואם כן ,אפשר שרוחניות זו תתלבש גם בצורות שמעולם לא נראו בפועל.
מכל המפרשים הללו עולה תמונה ברורה :הראייה שבחלום איננה פעולה חושית ,אלא פעלת הנפש ,הדמיון ,השכל והרוח .וכיוון שכך ,ניתן להבין את דברי רבנו סעדיה גאון שחולק על תולדות תנאים ואמוראים ,וסובר שעיור מלידה יכול לראות בחלום מה שלא ראה מימיו ,משום שכוח הראייה שבנפש איננו תלוי בעיניים אלא בנשמה.
בגמרא במסכת ברכות (דף נה ע״א) נאמר" :אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" .לשון הגמרא מורה שמראות החלום ניזונות מן הפעילות הפנימית של הנפש ,מן הזיכרונות ,מן הדמיונות ומן מחשבות היום .עיקרו של דבר הוא שהחלום מבטא את עולמו של האדם ולא בהכרח את עולמם של חושיו .מתוך כך נשמעת ההשלכה הישירה לענייננו ,שאם מהות החלום היא תנועת הדמיון
ולא ראייה מוחשית ,הרי שגם מי שלא ראה מימיו יכול לדמות דברים שלא פגשו עיניו הגופניות, משום שהדמיון הוא כוח עצמאי הנפעל מן הנפש. רש״י (שם ד״ה אלא) כתב" :מה שהאדם מהרהר ביום כך מראין לו בחלום" .ביאור דבריו הוא שהחלום אינו העתקת מציאות החושים אלא העתקת מציאות המחשבה .ממילא אין הכרח שהדמיון יוגבל למה שנקלט בעבר באמצעות העין .גם עיור יכול ליצור מחשבות מופשטות ,ועל כן יכול לראות בחלום אף דמויות שלא ראה מעולם. תוספות על הגמרא (שם ד״ה אין) ציינו שמכל מקום יש חלומות שאינם נובעים מהרהורי הלב בלבד אלא "מתגבר כח המדמה ומראה לו עניינים שאין דעתו חושבת בהם" .דברים אלו מבארים שגבולות הדמיון רחבים מגבולות ההכרה החושית ,ודלתותיו פתוחות גם בפני מי שחסר את יכולת הראייה החומרית. בגמרא במסכת ברכות (דף נז ע״ב) נאמר" :שלשה מלכים ושלשה נביאים חלמו חלומות של אמת ...ושששיתו של חלום אחד מששים לנבואה" .מכאן עולה שהחלום איננו פעולת עין אלא השגה רוחנית .אם הוא מעין נבואה ,הרי שהנבואה אינה זקוקה לעין הגשמית אלא לרוח האדם. כאן טמון יסוד דברי רבנו סעדיה גאון ,שהנפש יכולה להשיג תמונות שאינן מיוסדות על ראייה קודמת .המראות שבנבואה ודאי אינם נמשכים מן העבר הגופני של הנביא ,אלא מן השגת הנשמה העליונה .ואם כך בחלום של נביא ,כך גם בצלמו הקטן של החלום הרגיל. רש״י (שם ד״ה אחד מששים) כתב" :שיש בו משהו מן האמת כמו שמן הנבואה" .ביאור דבריו הוא שהאמת שבחלום אינה נמדדת בכלים גשמיים של ראייה ,אלא בהארה רוחנית מועטת .ונמצא שמפעל הראייה בחלום אינו מותנה בעין ,אלא במקור אחר לגמרי. תוספות (שם ד״ה חלום) הוסיפו" :החלום מתערב בו אמת ושקר" .זהו אחד המפתחות לסוגייתנו. אם החלום אינו נשען על ריאליה חושית אלא בנוי מערבוב של אמת מדויקת עם ציורי דמיון, אין סיבה לומר שהוא כבול למה שהעין תופסת ,שהרי אם אינו כבול לאמת הגשמית ,קל וחומר שאינו כבול לניסיון חושי קודם. בתלמוד ירושלמי במסכת מעשר שני (פרק ד הלכה ו) נאמר" :אין חלום בלא דברים בטלים" .שוב מתברר שהחלום אינו שכפול של מה שהאדם יודע או ראה אלא יצירה פנימית .ואם חלקו בטל, אין מגבלה על עצם צורת הדמיון ,אף אם לעולם לא נראתה בעיני החולם. מכאן מתורה הגמרא שמבנה החלום הוא יצירה נפשית שאינה תלויה בעין ,ומתוך כך יש יסוד רחב לדברי רבנו סעדיה גאון שעיור מלידה יכול לראות בחלומו דברים שלא ראה מימיו. בגמרא במסכת ברכות (דף נה ע״א) נאמר" :אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" .דברי הגמרא מורים שעיקר תוכן החלום נובע מתנועותיו הפנימיות של האדם ומהרצוף המחשבתי שלו .אין כאן פעולה של ראייה חושית ,אלא תנועת דמיון המושפעת מן הנפש .אם הפעולה איננה ראייה גופנית אלא יצירת דמות בנפש ,אין הכרח שתישען על ראייה קודמת.
רש״י בברכות (ד״ה אלא מהרהורי לבו) כתב" :מה שהאדם מהרהר ביום כך מראין לו בחלום" .ביאור דבריו הוא שתוכן החלום מתגלגל אחר מחשבות ,ולא אחר רשמי החושים .וכיון שהמחשבה יכולה להתפשט גם על דברים שאינם מציאותיים עבורו ,יתכן שגם מי שלא ראה מימיו יוכל לדמות בחלומו צורות שנולדו בכוח ההכרה ולא מתוך זיכרון ראייתי. תוספות ברכות (ד״ה אין מראין לו) כתבו" :אף על פי שמראהו דבר שלא הרהר בו ,על ידי כח המדמה הוא מתחדש לו" .הרי שגבולו של החלום אינו מה שהעין קלטה אלא מה שכוח המדמה מסוגל לברוא .וכח זה אינו תלוי כלל במראה עיניים אלא בשורש הנפשי של האדם. בגמרא במסכת ברכות (דף נז ע״ב) נאמר" :חלום אחד מששים בנבואה" .יסוד הדברים הוא שהמראה החלומי הוא מעין הארה רוחנית ולא פעולה של איבר .נבואה ודאי שאיננה נובעת מן העין ,אלא מן הנשמה ,ומכאן שאין כל מניעה שחלום יצייר מראות ללא כל תקדים חושי. רש״י (שם ד״ה אחד מששים) כתב" :משהו מן האמת שבו" .משמעות הדברים שהאמת בחלום אינה נמדדת על פי היכולת הגשמית של החולם לראות ,אלא על פי ההארה העדינה שמלמעלה .וממילא אין מגבלה גופנית מונעת מן הנפש לראות בדרך חלום. תוספות (שם ד״ה חלום) כתבו" :מתערב בו אמת ושקר" .מאחר שהחלום אינו יצירת העין אלא יצירת הדמיון ,אין לו גבולות המציאות המוחשית .ואם כך הוא בטיב המראה ,קל וחומר שאפשר לו לצייר דברים שלא נראו מעולם. בתלמוד ירושלמי במסכת מעשר שני (פרק ד הלכה ו) נאמר" :אין חלום בלא דברים בטלים" .עצם ההכרעה שחלק מן החלום בטל מורה שאין הוא העתקת המציאות אלא יצירה נפשית מגוונת. ומאחר שאינה נשענת על האמת החושית ,אין תביעה שתיגזר מן החושים הקיימים אצל החולם. רבנו סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות (מאמר ו אות ג) כתב" :התברר שהסומא יש שהוא רואה בחלומו שכאילו הוא רואה ,וכיון שאינו משיג את זאת מצד גופו הרי ודאי שהוא משיגו מצד נפשו". דבריו מניחים יסוד מהותי ,שהראייה החלומית איננה פונקציה של עין גופנית אלא השגה רוחנית של הנפש .מכאן ממילא שיש ביכולת העיור מלידה לראות בחלומו מראות שלא ראו עיניו מעולם, משום שהפעולה אינה גופנית אלא שכלית נפשית .וכיון שהנפש עצמה צלולה למעלה ממגבלות הגוף ,מסוגלת היא לעצב בחלום תמונות המושרשות בכוחותיה הפנימיים ולא בזיכרון חושי. רבנו בחיי (בראשית מ״א י״א) כתב" :החלום ענין בנפש ,והנפש משוטטת בלילה ורואה דברים עליונים ותחתונים לפי מהותה" .לשונו מלמדת שהמבט החלומי אינו תוצר של ראייה החושית אלא של תנועת הנפש כשהגוף נח ותש כוחו .אם כך ,גם מי שמעולם לא ראה יכול לראות בחלום ,כי הנפש אינה תלויה במדרגת החושים אלא במהותה העליונה ,והיא מציירת את מראותיה מתוך עצמיותה. הרמב״ן (שם) כתב" :החלום יגיע מן השם על ידי מלאך ,או על ידי טבע הנפש" .הרמב״ן מציב שתי דרגות :חלום הבא ממקור עליון על ידי מלאך ,וחלום טבעי הנשען על תנועת נפש האדם. ובשניהם אין צורך בעין גשמית .אם החלום מראה מן השמים ,אין העין הגשמית חלק מן הקבלה;
ואם הוא טבע נפשי ,שוב הנפש היא הציירת .מכאן ששני המסלולים מאפשרים ראייה שאינה תולדה של ראייה פיזית קודמת. הריטב״א בחידושיו למסכת ברכות (דף נז ע״ב ד״ה חלום) כתב" :החלום דמיון הוא ,וכח המדמה יוצר צורות" .לשון זו מבארת שכח המדמה אינו משכפל את המציאות אלא יוצרה מחדש .כוחו של המדמה הוא בעצם יכולתו ליצור צורה גם ללא יסוד חושי מוקדם .נמצא שגם מי שעיניו לא ראו מימיו ,כח המדמה שבנפשו מסוגל ליצור דמות חדשה לגמרי שלא נחרטה בכלי הראייה מעולם. בספר מלחמות ה׳ (מאמר רביעי חלק שני) כתב" :החלום הוא פעולה שכלית בנפש ,ומתפעלת הנפש מן הצורות כפי הכנתה" .משמעות דבריו שהנפש עוסקת בצורות שלאו דווקא הוטבעו בה על ידי החושים .אם הכנת הנפש מבליטה לה צורה שמעולם לא נקלטה בעין ,תוכל היא לראותה בחלום כי אין מגבלת החוש חלה על הכוח השכלי. רבי יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק (שער כז) כתב" :החלום יראה פנימית הוא ,והפנימיות אינה צריכה למראה עין" .דבריו מציגים בבהירות שאין מקום לטענה שהעדר החוש ימנע את יצירת הצורה בחלום ,שכן מהות החלום היא ראייה פנימית שאינה תלויה כלל בגוף .על כן אפשרי בהחלט שעיור מלידה יראה בחלומו מראות שלא השיג בגופו. והנה מתוך כלל דברי הראשונים מתברר יסוד אחד משותף :החלום איננו מעשה העין אלא מעשה הנפש .וכיון שהנפש יכולה לראות בדרכה שלה ,אין כל מניעה שתראה גם מה שלא הוטבע בה על ידי החושים. החתם סופר בתשובותיו (יו״ד סימן רכב) כתב" :חלום אינו מכח החושים כי אם מכח המדמה, והמדמה יוצר לעתים גם מה שלא ראה" .דבריו מציבים קו ברור :כוח המדמה אינו משועבד למה שהעין קלטה בעבר ,אלא בורא דימוי פנימי מתוך מרחבי הנפש .ואם כן ,אף מי שלא ראה בדמיונו המוחשי ,כוח המדמה שבו עשוי לברוא תמונה מורכבת משל עצמו ,שאינה תלויה כלל בחוויה חושית קודמת. החזקוני (בראשית מ״א ז) כתב" :אין מראין לאדם דבר שאי אפשר ,אבל מראין לו כדמות מה שמכיר הנפש" .ביאור הדברים :אומנם אין מראין לו דבר הסותר את המציאות לחלוטין ,אך הדמיון יכול לייצר צורה נפשית שאינה מחייבת רקע חזותי קודם .הנפש מכירה מושגים כלליים גם ללא ראייה ממשית ,ומתוך אותם מושגים נבנית תמונת חלום חדשה. המהרש״א בחידושיו למסכת ברכות (דף נז ע״ב ד״ה חלום) כתב" :כח המדמה מחבר צורות שבנפש לצורה חדשה" .יסוד זה מלמד שהחלום אינו שיקוף של זיכרון אלא חיבור מחדש של צורות נפשיות .גם מי שלא ראה ,יש לו בנפשו מושגים ,תיאורים ,שמועות ,קולות ,תחושות .החיבור שבין כל אלה עשוי ליצור חלום בעל תמונה שלימה ,אף בלא רקע חזותי. האברבנאל (בראשית מ״א) כתב" :החלום כפי טוהר השכל או עכירותו" .ביאור דבריו שיסוד החלום הוא בבהירות הנפש ובדקות תכונותיה ,ולא בעין הגופנית .מי שנפשו זכה מסוגל לראות בחלומו מה שאינו בתחום יכולתו הגופנית ,כי הראייה החלומית אינה זקוקה לעין אלא לשכל ולנפש.
המלבי״ם (בראשית מ״א) כתב" :החלום הוא מראה הנפש פנימה" .משמעות הלשון שהחלום איננו פעולה הבאה מבחוץ אלא מבפנים ,ממהות הנפש עצמה .מאחר שהנפש מסוגלת לצייר לעצמה תמונות לפי כוחה השכלי ,אין הכרח שצורת הדברים תושפע מן החוויה החושית .פתוחה היא היכולת גם לעיור מלידה לראות מראה שלא השיג מעולם. החפץ חיים בשמירת הלשון (חלק א פרק ז) כתב" :החלום מעורר את כוחות הנפש לראות מה שבתוכה" .ביאור הדברים :אין המראה החלומי תולדה של העין אלא של מה שכבר מצוי בנפש. ואם המציאות הגופנית חסרה לו ,אין בכך כדי להגבילו ,כי מה שתלוי בנפש לעולם אפשרי גם ללא החוש. מרן הראשל"צ הגר״ע יוסף בספרו חזון עובדיה חלומות (עמוד כג) כתב" :הנפש אינה מוגבלת בחלום למראה העין ,ורואה דברים שהגוף לא הכיר ,וזהו מיסודות ענין החלום" .לשונו מלמדת שהנפש בחלום אינה נמדדת על פי הכושר הגופני ,אלא על פי יכולתה הפנימית להשיג .מאחר שהנפש חיה וקיימת ,יש בכוחה לראות גם את מה שהעין לא ידעה. מו״ר הגר״מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (חלק ד סימן רעז) כתב" :חלום דרך הנפש הוא ,ולא שייך לומר בו מניעה מצד איברי הגוף" .ובביאור דבריו עולה כי כל מגבלה גופנית אינה רלוונטית כלפי תוכן החלום ,כי המראה החלומי אינו אלא יצירה של הנפש העליונה .ואם כך ,גם העיור מלידה אין מניעה שיראה בחלומו תמונת דבר שלא זכה לראותו בחייו. מו״ר הגר״ש״ה וואזנר בשבט הלוי (חלק ד סימן קכו) כתב" :הנפש רואה מה שהגוף לא מסוגל להשיג" .יסוד דבריו הוא שהחלום איננו מקרי אלא תנודה של החלק העליון שבאדם .וכיון שהנפש עומדת במציאות רוחנית נפרדת מן הגוף ,הרי שיכולה היא לראות בחלום גם מראות שלא הוטבעו בה על ידי החושים. רבנו יוסף חיים בבן איש חי (שנה שניה פרשת ראה) כתב" :החלום מגע של הנפש בעולם הצורות". מתוך כך מבואר שאין המראה החלומי מצטמצם לכלי הראייה ,אלא מתפשט במרחב פנימי של הנפש .ומכיון שמגע זה איננו תלוי בגוף ,אפשר לו לעיור מלידה לראות בחלומו מראות שלמות. ובכלל דבריהם של כל האחרונים עולה יסוד אחד ברור :החלום איננו פעולה גופנית מוגבלת אלא פעולה נפשית ורוחנית ,וממילא אין כל מניעה שמי שלא ראה בעיניו יראה בחלומו תמונה שאינה בנויה על חוויה חושית אלא על כוח הנפש. העיון בדברי הראשונים והאחרונים שהתבארו מעלה מלמד יסוד רחב :אם החלום איננו פעולה חושית אלא תנועת הנפש ,אזי שייכות החלום אינה תלויה כלל במצב החושים אלא בעומק נפש האדם ובכוחה לצייר לעצמה צורות .מכאן נגזרות הלכות והנהגות רבות למקרים נפוצים. נפקא מינה ראשונה לענין עדות חלום הבא להורות לאדם על הנהגה .אם עיור מלידה רואה בחלומו צורה ,סימן או הדרכה ,אין לומר שמאחר שלא ראה מימיו אין לחלום ממשות ,שהרי האחרונים הגדירו בפירוש שהראייה החלומית היא מעשה הנפש ולא מעשה העין .וכשם שמי
שרואה בעיניו אינו מחויב לשמוע לחלום ,כך גם עיור אינו נפסל מלקבל ממנו משמעות רוחנית, והוא ככל אדם בנידון זה.
נפקא מינה שניה לענין דין נדרים הבאים בחלום .מאחר שההלכה קובעת כי הנדר בחלום טעון התרה משום חשש רמז שמיימי ,וכיון שמעשה החלום אינו ראייה גופנית אלא מגע נפש ,אין מקום לומר שלעיור לא תהיה משמעות לחלומו .הדין שווה לכל אדם ,שהרי משמעות הדברים אינה נובעת מן הכלי החושי אלא מן ההופעה הנפשית.
נפקא מינה שלישית לענין הטבת חלום .אדם הפוחד מן חלומו ,גם אם הוא עיור מלידה ,יכול ומותר לו לעשות הטבת חלום ,כי מהות הפחד אינה תלויה בעין אלא בתנועת הנפש .מאחר שהנפש יצאה ממקומה ושיוועה לפירוש ,יש לתת לה את מסגרת ההטבה כפי שנקבעה בדברי חז״ל .לא נאמר שחסר לחלום תוכן משום שאין לו רקע ראייתי ,שהרי תוכן החלום מושתת על כוח הדמיון ולא על כלי הראייה.
נפקא מינה רביעית לענין עדות חלום על אדם אחר .אם אדם מעיד שראה בחלומו דבר על קרובו ,והדבר מדרבן אותו למעשים של תיקון או תפילה ,אין לחלק בין רואה לעיור ,שהרי עיקר תוכן החלום הוא יצירה נפשית פנימית ולא צילום של מציאות .ואם חלום מסוג זה מעורר את האדם לתשובה או לתפילה ,אין חסרון בכך שהוא עיור ,כי מה שקובע הוא התפיסה הנפשית ולא האקט החושי.
נפקא מינה חמישית לענין מחשבות תשובה .פעמים שאדם שאינו רואה בעיניו חלום על מראה רוחני נשגב ,ומכוחו מתעורר לתשובה .יבואו ויאמרו :הלא מעולם לא ראה ,ומהיכן ישיג תמונות כאלו .אולם מאחר שהחלום הוא השגת נפש ,הרי שדברי הראשונים והאחרונים נותנים תוקף להשגה זו ,ואין מקום לבטל אותה מצד חיסרון החוש.
נפקא מינה שישית לענין הנהגה פסיכולוגית־מוסרית .אדם שאינו רואה ובעקבות חלומו נפשו מתפשטת ,אין מקום לחשוב שהחלום היה בטל מחמת העדר ראייה .אם הנפש נקלטה בדימוי, הרי שעל פי דרכי המוסר והיראה יכול הוא ללמוד ממנו כדרך כל אדם ,כי הצורה פעלה בו כפי טבעה ,ומכאן ואילך ההתייחסות אליו כאל חלום רגיל.
נפקא מינה שביעית לענין דיני סכנה .אם עיור מלידה חלם חלום המורה על חשש סכנה לעצמו, ומבקש להחמיר על עצמו בדרך זהירה ,אין לפוטרו בטענה שחלומו חלוש מצד העדר ראייה, שהרי מהותו של החלום אינה נמדדת בעין אלא בנפש .ואם כן ,במקום שחוששים לספק סכנה, דיניו כדין אדם רגיל.
כוח הראייה שבחלום איננו תולדה של העין אלא של עומק הצורה הפנימית שבאדם .העין אינה אלא כלי ,צינור ,ובלשון רבותינו" :העין רואה והלב חומד" ,ובחלום מתברר שהלב הוא הוא הרואה, שהנפש היא המאירה ,והדמיון הוא המסך שבו מצטיירים הדברים .כשם שאפשר לאדם לשער בדעתו מציאות שלא ראה מעולם ולתארה לעצמו מתוך כוח המחשבה ,כך בחלום מתרגם כוח זה
את עצמו לציור חי ,לעתים חד ובהיר יותר מכל תמונה מוחשית .נמצא שהחלום מגלה כי מגבלת הגוף איננה מגבלת הנפש. הנפש ,בהיותה עליונה ומופשטת מן הגוף ,איננה כבולה למה שהעין קולטת .כאשר הגוף שוקט והחושים נמים ,הנפש מתעוררת ופועלת את פעולותיה הטבעיות .שם מתברר כי הקליטה האמיתית היא פנימית ולא חיצונית ,וכי גבולות הראייה אינם נקבעים על פי מבנה העין אלא על פי עומק הכוחות שבתוך האדם .כך מתיישבת שיטת רבנו סעדיה גאון ,כי הנשמה עצמה היא מקור ההשגה ,ואם הנשמה רואה ,אין משמעות לשאלה האם גופו של האדם ראה אי פעם. החלום הוא מעין התנתקות מן העולם החיצוני וחזרה אל מרחבי הנפש .שם ,במעמקי החומר השקט ,נוגעת הנפש במה שמעבר לחוש .היא לוקחת מושגים ,קולות ,זיכרונות ,תחושות ,רמזים ורעיונות ,ומרכיבה מהם תמונה חדשה ,שאינה העתק מן המציאות אלא יצירה פנימית .בדומה לנביא שהמראה הנבואי שלו איננו תלוי בעין הגשמית אלא במהות רוחו ,כך גם אדם פשוט ,ואפילו עיור מלידה ,עשוי להשיג בחלומו תמונה שלמה שאינה בנויה על החומר אלא על רוחו. ובאמת ,המושג "ראייה" שבתורה איננו מוגבל לצד הגשמי .יתרו אומר "עתה ידעתי" ,ופרשנינו כתבו שידיעתו היא ראייה של השכל .משה רבינו זוכה ל"ומראה ולא בחידות" ,ושם אין שום תלות בעין .ובתפילת שמונה עשרה מבקשים "השיבה שופטינו"" ,מלוך עלינו"" ,תקע בשופר" ,ובלבנו אנחנו רואים את המעמדים כאילו הם עומדים לנגד עינינו אף שלא ראינו מעולם .הרי שהראייה פנימית היא כלי קיום ,כלי אמונה ,כלי השגה. מכאן מתברר יסוד עמוק :האדם איננו סך כל מה שעיניו ראו ,אלא סך כל מה שנפשו קלטה. וכשם שאדם יכול להבין מושג שלא שמע קודם על ידי תנועת השכל ,כך יכול הוא לראות דבר שלא ראה קודם על ידי תנועת הנפש .אין זה פלא כי חלומו של עיור עשוי להיות מלא צורה ובהירות ,שהרי מי שברא את האדם בנפש אלוקית לא הגביל את השגתו לחומר ,אלא פתח לפניו שערים של ראייה שאינה תלויה בראייה. החלום מגלה לאדם רובד עמוק שבו הנשמה מדברת בשפתה ,ושפה זו איננה נמדדת בכלי הגוף. ומתוך כך מתברר כי השאלה ההלכתית משקפת תפיסה גדולה על מהות האדם :גופו מוגבל ,אבל נשמתו אינסופית .והחלום הוא אחת המקומות שבהם מתגלה האינסוף הזה. מקובלי הדורות לימדונו כי האדם חי בשתי קומות :קומה גופנית וקומה רוחנית .הקומה הגופנית קולטת את המציאות דרך החושים ,ואילו הקומה הרוחנית קולטת את המציאות כפי שהיא נגלית לנפש .כאשר האדם ער ,כוח הגוף מכסה חלק מעומק הנפש; כאשר הוא ישן ,כוחות הגוף נחלשים והנפש מתגברת .לכן החלום הוא שעת ההתגלות של עומק האדם ,כי הנפש שבה לאורה הראשוני, האמיתי ,שאיננו זקוק לצינורות הגשמיים. במבט זה ,העיור מלידה איננו חסר ראייה בחלום ,אלא להפך :הוא רואה בחלומו את מהות הראייה האמיתית ,שהיא ראיית הנשמה ולא ראיית העין .הגוף מונע ממנו ראייה גשמית ,אבל לא מונע ממנו השגה נפשית .הנשמה ,שהיא חלק אלוק ממעל ,איננה כבולה כלל לכלי העין .היא
קולטת צורה ,מהות ,עומק ,משמעות .לעיתים ,היא אף קולטת טוב יותר ממי שעיניו רואות ,כי אין לה מסך גשמי המבלבל את ההשגה.
יש בחלום גילוי של עולם שבו אין מגבלת גוף .אם כן ,כשאדם עיור רואה חלום של אור, של צורה ,של בהירות ,אולי אינו רואה את האור שבמציאות ,אלא את האור הפנימי – אור הנשמה .בכך החלום מלמד על מערכת יחסים עמוקה בין האדם לעצמו :מהות האדם אינה מצטמצמת במה שראה ,אלא במה שהוא מסוגל להשיג.
יתרה מזו ,החלום מגלה פרדוקס עמוק .אדם שראה כל ימיו רגיל להסתמך על תמונות שהטביעה בו העין .אך עיור מלידה ,כאשר נפשו מציירת תמונה מתוך עולמה הפנימי ,איננה תופסת תמונה על פי זיכרון ,אלא על פי הבנה .ייתכן שדווקא חלומו עמוק יותר ,פנימי יותר, טהור יותר .במקום שהעין תטביע בה דמויות ,הנשמה מציירת את דמות המציאות כפי שהיא בכוחה לצייר .בכך חלומו נעשה תמצית של מחשבתו ,עומק דמיונו וצלילות נפשו.
באופן עמוק יותר ,החלום מלמד שהעולם אינו מוגבל למה שהאדם רואה .המציאות הנראית היא רק קליפה חיצונית של מציאות עליונה .כשהנפש נעה בחלום ,היא נוגעת בשורש המציאות ולא רק בפני השטח שלה .ולכן היא יכולה לצייר בתוכה עולמות שמעולם לא ראו העיניים, כי האמת איננה תלויה במראה עיניים אלא במקור האלוקי שמחיה את הכל.
הרמב״ם כתב במורה הנבוכים כי הנבואה מתחילה בכוח הדמיון .ואם הנבואה ,שהיא מדרגה עליונה ,נסמכת על כוח הדמיון ,הרי שהדמיון עצמו הוא חלק מן הנשמה ולא מן הגוף .מכאן יסוד גדול :הדמיון איננו שקר; הוא כלי רוחני .ולעתים כוח הדמיון של מי שלא ראה מעולם חזק יותר ,נקי יותר ,בלתי מוגבל על ידי תבניות החושים .החלום שלו יכול להדמות לנבואה יותר מן החלום של מי שהעין שלו מלאה בגירויים גשמיים.
מבחינה מחשבתית ,אמירת רבנו סעדיה גאון כי הסומא רואה בחלום "מצד נפשו" איננה רק קביעה פסיכולוגית; היא תמצית התפיסה היהודית על מהות הנשמה .הנשמה רואה .הנשמה מדברת .הנשמה יוצרת מציאות .הגוף איננו אלא כלי .ולכן יש מקום עמוק לומר כי חלומו של עיור מגלה את מהותו הפנימית האמתית יותר מן ראייתו של רואה.
הרחבת הדברים מן ההיבט המוסרי מבקשת להאיר את נפש האדם לא רק מן הצד השכלי או ההלכתי ,אלא מן המקום שבו חלום הופך למראה פנימי ,ומגלה לאדם את מה שאיננו מצליח לראות בעיניו – בין אם עיניו פקוחות ובין אם אינן רואות כלל .מתוך כך נחשף יסוד עמוק על ערך האדם ,על כוחותיו הנסתרים ועל האחריות שיש לו כלפי עולמו הפנימי.
אדם הרואה בחלומו דבר שמעולם לא ראה במציאות מגלה לעצמו שהנפש רחבה הרבה יותר מן הגוף .העיניים עשויות להיות כבולות ,מוגבלות ,קולטות רק את מה שנמצא לפניהן, אבל הנפש איננה יושבת בין העפעפיים .היא חיה בעולמות עליונים ,מסוגלת לראות מה שהעין אינה יודעת בכלל לבקש .מכאן יסוד מוסרי גדול :אין לאדם למדוד את עצמו על פי היכולות
החומריות שלו .גם כאשר יש חיסרון גופני ,אין לכך שליטה על נשמתו ,על מחשבתו ועל יכולתו לצייר את עולמו הרוחני .מי שנמנע ממנו לראות בעיניו ,אינו נמנע מלראות באמת. הרבה פעמים אדם מרגיש שחסר לו כלי ,שחסרים לו נתונים ,שחסרה לו חוויה ,ולכן הוא חושב שאינו יכול לגדול או להשיג .אך החלום מגלה כי כוח הצמיחה האמיתי נמצא במקום פנימי שלא זקוק לכלי חיצוני .אדם שלא למד ,יכול לחלום על גדלות; אדם שלא חווה ,יכול לחלום על תיקון; אדם שעבר משבר ,יכול לחלום על עתיד אחר .זו נקודת החופש של הנשמה היכולת לראות למעלה מן המציאות החושית ,וליצור לעצמה תמונה של עולם אצילי יותר. ומכאן דבר עמוק נוסף :לעתים דווקא מי שעיניו רואות מתקשה לראות את מה שצריך. העין הגשמית מלאה בהסחות דעת ,בצבעים ,בתמונות ,ברשמים מטשטשים .מי שאיננו רואה בעיניו ,נפשו מתעוררת לראות מבפנים .ובחלום ,כשהעולם הגשמי נסוג לאחור ,מתגלים לעיתים יושר פנימי ,טוהר מחשבה ,עדינות נפש דברים שבראות העין מסתתרים מאחורי קליפות המציאות. המסר המוסרי הוא חזק :החלום מגלה לאדם את מה שהוא באמת .אדם ששוקע בעולם של חיצוניות מגלה בחלומו כמה נפשו חסרה .אדם שחי עם פנימיות עמוקה מגלה בחלומו את תנועת הנשמה .ומי שמעולם לא ראה בעיניו ,ובכל זאת חלומו מלא אור ,מלמד את כולנו שהאור האמיתי לא נמצא מחוץ לאדם אלא בתוכו. החלום מבקש מן האדם לשאול את עצמו :איזו תמונה מצוירת בנפשי .האם אני רואה רק את מה שמקריים ומה שמוחשי ,או שאני נותן לנשמתי לראות את מה שמעבר .פעמים שהאדם צריך לעצום את עיניו כדי לראות .ומי שחלומו מאיר לו מתוך מקומות שלא ראה מעודו ,מגלה שהשפע האלוקי שנותן דעת והבנה אינו תלוי בראיית הגוף אלא ברצון הפנימי לעלות ולגדול. ההכרה בכך שהנפש חזקה מן הגוף אמורה לשאת את האדם בכל תחומי עבודת ה׳ – בתפילה ,בלימוד ,במידות .כי מי שמרגיש שאיננו מסוגל ,שיזכור :הנשמה יכולה לראות מה שהעין לא יכולה .ואם הנשמה יכולה לראות ,ודאי שהאדם יכול להשתנות ,להתעלות ,ולצייר לעצמו את דמותו העתידית ,כדרך שהחלום מצייר מראות שלא היו מעולם. מכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :האדם מגלה שהמגבלות החיצוניות אינן מגבלות פנימיות .גם כאשר כוח מסוים בגוף חסר ,הנשמה איננה חסרה דבר .היא רואה ,חשה ,מבינה ויוצרת מציאות משל עצמה .כאשר האדם נתקל בקושי ואומר לעצמו שאין לו כלים להתמודד, עליו לזכור שהכלי העיקרי הוא הנפש ,וכוחה רחב ממידות הגוף .כך הוא ניגש אל החיים לא מכוח מה שחסר בו אלא מכוח מה שקיים בתוכו. חלומו של עיור מלמד את האדם לראות פנימה .פעמים רבות האדם שקוע בעולם של מראות חיצוניים שאינם משקפים את עומק החוויה הפנימית .דווקא מי שאינו רואה בעיניו, נפשו ערה יותר ,שקופה יותר ,כנה יותר .מכאן מתבקש שכל אדם יקדיש זמן להקשיב
לנשמתו ,לראות את עצמו מבפנים ,לשאול מהו החלום האמיתי שלו ,מהן התמונות שהוא מצייר לעצמו וכיצד הן מגדירות את דרכו. החלום מלמד כי העתיד אינו מוכתב מן העבר .אדם עשוי לחשוב שמה שלא חווה ולא ראה לא יוכל להשיג .אולם חלום הנפש מוכיח כי האפשרות לראות דבר שלא ראה מעולם קיימת תמיד .מכאן שאדם יכול לבנות לעצמו עתיד חדש גם אם עברו היה חסר ,פצוע או מצומצם. יכולת הדמיון איננה בריחה אלא כלי יצירה של ממש ,המאשר לאדם לחרוט בתוכו צורה חדשה ומרוממת. הנפש מגלה לאדם את הכוחות הטמונים בו גם כשלא ידע עליהם .פעמים שנדמה לאדם שאין בו עומק ,שאין בו כוחות נפש מיוחדים ,שאין בו עוצמה פנימית .אך החלום מוכיח כי קיימים בתוכו מרחבים שלא נפתחו ,אורות שלא נדלקו ,תובנות שלא צמחו .תפקידו של אדם הוא לחפש ,לשאול ,לגלות ולהעיר את אותם מקומות סמויים ולתת להם חיים בתוך מציאותו היומית. החלום מבקש מהאדם שלא לוותר על גדולתו הפנימית .גם כאשר העולם מציב מחסומים ,גם כאשר הנסיבות מגבילות ,גם כאשר האדם מרגיש שאין בידו מה שצריך כדי להתקדם ,הנשמה מספרת לו שהוא יכול לראות מעבר .כל התקדמות רוחנית מתחילה בכך שאדם נותן לנמש שלו לצייר תמונה חדשה – ואז הוא מתקרב אליה צעד אחר צעד ,עד שהיא נעשית מציאות.
עיקר העניין: העיון הרחב במקורות התורה ,בדברי הגמרא ,בראשונים ובאחרונים ,מגלה כי החלום איננו יצירה של החושים אלא של הנפש .כוח הראייה הגשמי מוגבל לממד החומר ,אך כוח הראייה החלומי פועל בעולם פנימי ,שבו הנשמה מציירת את תמונותיה מתוך עומק תנועותיה ולא מתוך רשמי העין .מכאן שאין כל מניעה שעיור מלידה יראה בחלומו מראות שמעולם לא ראו עיניו ,שהרי מקור הראייה אינו בעין אלא בנשמה .כל אחד מן המקורות שהובאו מוסיף נדבך להבנת המנגנון :הגמרא המדברת על כוח המדמה ,הראשונים המבארים שהנפש פועלת את ראייתה גם ללא גוף ,והאחרונים העומדים על כך שמציאות החלום איננה כבולה לחוויה חושית קודמת .כולם מצביעים בעקביות על אותו יסוד עמוק :החלום הוא חלון לנשמה. והתמונה הכוללת העולה היא בהירה :כאשר האדם ישן וגופו נח ,כוחות החושים נסתמים והנפש נפתחת .אז מתגלה טבעה האמיתי ,טבע של ראייה שאינה תלויה בכלי ,של השגה שאינה תלויה בזיכרון ,של דמות שנוצרת מתוך כוח פנימי ולא מתוך הכתבה חיצונית .מכאן גם נגזרות ההלכות :דין נדרים בחלום ,דין הטבת חלום ,גדר הפחד בחלום ,כולם שווים בין רואה לעיור .כי החלום איננו מעשה ראייה אלא מעשה נפש ,וכל נפש בעלת יכולת שווה לפעול את פעולותיה.
עיקר העניין -המשך: ובהמשך לכך מתגלה יסוד מחשבתי עמוק :עולמו של האדם אינו נמדד על פי מגבלות הגוף אלא על פי גודל הנשמה .כוחה של הנשמה אינו רק בעבודה הרוחנית ,אלא אף בכוח הדמיון ,ביכולת לצייר לעצמה עולמות שלמים ,בתקווה ובשאיפה ,גם כאשר המציאות אינה מאפשרת זאת לעין הגשמית .ומכאן גם היסוד המוסרי :אין לאדם למעט בערכו מפני מגבלה גופנית ,ואין לו להגדיר את עצמו על פי מה שעיניו אינן רואות .עיקר מהותו של האדם מצוי במה שנפשו יודעת לראות. ובין כל המהלך ההלכתי והעיוני ,מתנוצצת נקודה של דרש ,נקודה הנוגעת בלב: לעתים האדם צריך לעצום עיניו כדי לראות .עיניו פתוחות והוא איננו רואה את מה שבאמת חי בתוכו .אך כאשר הוא מרפה מן העולם ומניח לגוף לשקוט, הנפש מספרת לו את האמת שהיא יודעת מאז ומתמיד .היא מציירת בפניו אור שלא ראה מעולם ,ומראה אותו לעצמו בדרך של חלום .זהו רמז דק מן השמים :גם אם אינך רואה בעולם הזה את הדרך ,ראה אותה בנפשך ,כי הדרך קיימת .גם אם המציאות נדמית כסגורה ,חלומך פותח שערים .וגם אם נדמה לאדם שהוא מוגבל ,הנשמה אומרת לו בלילה :אתה יכול לראות הרבה יותר מן הנראה לעין. ולפיכך מתברר העיקר :המפתח להבנת החלום הוא ההכרה שהאדם גדול מגופו .אם הנשמה יכולה לצייר לעצמה צורות שלא ראתה העין ,ודאי שיכולה היא ליצור עתיד שלא היה בעבר ,ולפתוח שערים שלא נפתחו עדיין .החלום איננו בריחה אלא הצצה אל עומק מהותו של האדם ,וכשנפש עיור רואה אור שמעולם לא ראה ,היא מלמדת את כולנו שהאור האמיתי אינו נמדד בעיניים אלא בנשמה.