נשמת הפרשה - פרשת ואתחנן

נשמת הפרשה - פרשת ואתחנן סוד התפילה והגעגוע הנצחי בערבות מואב פרשת ואתחנן פותחת בדרמה אנושית ורוחנית שאין לה אח ורע בתורה כולה ,כאשר משה רבינו ,המנהיג הגדול ,עומד מול בורא עולם בתפילה אישית וחשופה ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר .המילים הללו ,הבקשה העמוקה של משה לראות את הארץ הטובה בעבר הירדן ,אינן רק ביטוי של כמיהה פרטית ,אלא הן חושפות את נשמת העם כולו ,המגלה…

נשמת הפרשה - פרשת ואתחנן סוד התפילה והגעגוע הנצחי בערבות מואב פרשת ואתחנן פותחת בדרמה אנושית ורוחנית שאין לה אח ורע בתורה כולה ,כאשר משה רבינו ,המנהיג הגדול ,עומד מול בורא עולם בתפילה אישית וחשופה ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר .המילים הללו ,הבקשה העמוקה של משה לראות את הארץ הטובה בעבר הירדן ,אינן רק ביטוי של כמיהה פרטית ,אלא הן חושפות את נשמת העם כולו ,המגלה בתוך השבר של הלא-יוכל-לעבור את עוצמתו של הקשר שאינו מוגבל למקום או לזמן .כשהקב"ה משיב למשה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ,הוא אינו דוחה את תפילתו ,אלא מעלה אותה לדרגה של תפילה נצחית ,תפילה שאינה מכוונת לתוצאה גשמית אלא לחיבור עמוק ודבקות מוחלטת בתוך תהליך של קבלת הדין באהבה .רגע זה בערבות מואב הופך למקור הכוח של כל יהודי הניצב מול שערים נעולים ,מול רצונות שלא התגשמו ומול מציאות שנראית כחוסמת את דרכו ,ומלמד אותנו כי עצם הפנייה אל ה' ,עצם הדיבור הפתוח והכנה ,הוא הוא הניצחון האמיתי והוא הוא הדרך שבה האדם מגלה את מלכות ה' בחייו. הפרשה ממשיכה ופורשת בפנינו את יסודות האמונה והאהבה ,בדברי שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ,המהווים את תמצית הנשמה היהודית המכריזה על אחדות ה' בכל מצב ובכל נשימה .משה רבינו מצווה על בני ישראל לשנן את הדברים ,לקשור אותם לאות על ידם ולכתוב אותם על מזוזות ביתם ,כדי להפוך את האמונה לא רק לאידיאולוגיה מופשטת אלא למציאות חיה המלווה את האדם בבית ,בדרך ,בשכיבה ובקימה .זוהי הזמנה לכל אחד מאתנו לחיות מתוך מודעות מתמדת לנוכחות האלוקית ,לדעת כי גם כאשר אנו נעים בדרכי העולם, בתוך עמל היומיום ,ה' נמצא אתנו ומחייה אותנו באהבתו הגדולה .האהבה הזו ,הנדרשת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ,היא התשובה לכל הניסיונות שהעם עבר במדבר ,והיא המפתח לישיבת הארץ מתוך ביטחון ושמחה ,שכן מי שיודע כי הכל בידי שמיים וכי ה' הוא המקור היחיד לברכה ,אינו זקוק לעוד דבר ואינו מתיירא משום מציאות חיצונית. ההתבוננות בפרשת ואתחנן מזמינה אותנו לעצור ,להעמיק ולגלות כי התורה אינה ספר חוקים חיצוני אלא מפת דרכים פנימית לנשמה המתגעגעת .כאשר אנו קוראים על הציווי להישמר פן נשכח את הלבבות שראו את הניסים הגדולים ,אנו מבינים כי הזיכרון הוא התרופה לכל שכחה .משה רבינו בונה בנאומו קומה אחר קומה של אמונה ,החל מהתפילה הבודדת ועד למצוות הציבוריות המחייבות את הכלל ,ומראה כי דרך האהבה והיראה היא הדרך שבה

האדם הופך את חייו לקודש .השבת ,שביתת המלאכה וההתכנסות בתוך ימי המעשה ,והציווי על נתינת הצדקה והחסד ,כולם נובעים מאותו שורש של אהבת ה' המתרגמת את הנשמה הגבוהה למעשים של חסד ואמת בעולם הזה .בסיומה של הפרשה ,העם מוזמן להסתכל על הדרך שעבר ,לא כרצף של אכזבות ,אלא כבנייה של ברית נצחית ,ברית שאינה תלויה בכיבוש הארץ בלבד אלא בנאמנות הפנימית למי שציווה אותנו את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים.