בעומק הפרשה – פרשת ואתחנן

בעומק הפרשה – פרשת ואתחנן סוד הדבקות והתפילה מתוך גבולות המציאות פרשת ואתחנן מעמידה את הלומד בפני התעלומה המחשבתית וההלכתית הגדולה ביותר -כוחה של התפילה מול גזירת הדין ,ומהות הציות למצוות כביטוי של אהבה אבסולוטית. המפגש של משה רבינו עם שערי הארץ ,המלווה בתפילה אישית נוקבת ובמניעה אלוקית ,פותח פתח לעיון עמוק בסוגיית גבולות התפילה ובטיבה של העבודה הרוחנית…

בעומק הפרשה – פרשת ואתחנן סוד הדבקות והתפילה מתוך גבולות המציאות פרשת ואתחנן מעמידה את הלומד בפני התעלומה המחשבתית וההלכתית הגדולה ביותר -כוחה של התפילה מול גזירת הדין ,ומהות הציות למצוות כביטוי של אהבה אבסולוטית. המפגש של משה רבינו עם שערי הארץ ,המלווה בתפילה אישית נוקבת ובמניעה אלוקית ,פותח פתח לעיון עמוק בסוגיית גבולות התפילה ובטיבה של העבודה הרוחנית הנדרשת מן האדם. רבינו שלמה יצחקי בספרו רש"י (דברים ג ,כד) ביאר ואתחנן -אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם .אף על פי שיש לצדיקים לתלות מעשיהם הטובים ,אינן מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם .רש"י חושף יסוד עצום בהלכות התפילה :הצדיק הגדול ביותר, משה רבנו בעצמו ,ניגש אל בוראו לא כמי שבא לתבוע שכר על פועלו ,אלא כמי שמשליך את יהבו על חסדו המוחלט של הקב"ה .הלימוד כאן הוא שהתפילה האמיתית אינה כלי להשגת אינטרסים ,אלא ביטוי של ביטול גמור ושל הכרה בכך שהכל מתנה ,דבר המעמיד את האדם במקומו הנכון לפני ה’. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ח) פסק צריך המכוון בתפילתו לכוון לבו כנגד בית המקדש ,וישפיל עיניו למטה וישא לבו למעלה ,וצריך שיהא מסיח לפי תומו, כאילו מדבר עם חברו .פסק ההלכה של מרן מחבר אותנו אל המעשה היום-יומי של התפילה, ומלמדנו כי הכניעה והענווה שראינו אצל משה רבנו צריכות להיות נחלת כל מתפלל .התפילה היא דיאלוג חי ,אישי ועמוק ,שבו האדם מביא את צרכיו ואת כמיהותיו אל מול האינסוף, תוך שמירה על יראת שמיים והכרה בחסד ה' המקיף את הכל. אמנם ,בעיון עמוק בדברי הראשונים והפוסקים בסוגיית כוחה של התפילה ,מתעוררת חקירה יסודית -האם התפילה פועלת לשנות את גזירת הדין ,או שמא עיקרה בשינוי האדם המתפלל עצמו. הרמב"ן (דברים ג ,כד) כתב משה רבינו ביקש בתפילתו לשנות את הגזירה ,אך ידע כי רצון ה' נשגב מכל בינה ,ולכן התפילה הייתה חלק ממהות שליחותו ,להראות לעם כי גם המנהיג הגדול ביותר כפוף להכרעה האלוקית .הרמב"ן נוקט בקו מחשבתי מרתק ,ומסביר כי התפילה של משה היא שיעור בהכנעה .אין כאן כישלון של התפילה ,אלא גילוי של עומק הקשר בין הבורא לנברא -היכולת לבקש ,להשתוקק ,ואז לקבל את רצון ה' מתוך הבנה כי ישנו רצון עליון המיטיב עם האדם גם בדרכים שאינן נראות לעין.

לעומת זאת ,הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (ביאור הלכה על הלכות תפילה) ביאר שהתפילה היא עבודה שבלב ,ומטרתה לרומם את האדם ולהכניס בו את האמונה כי ה' שומע לכל קול ומושיע לכל נפש ,וגם אם הבקשה לא נענתה בדרך שביקש, הרי שהיא עשתה את שלה בלב המבקש .הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן מביא את עומק השיטה המדגישה את ההשפעה הנפשית של התפילה .הוא מלמדנו כי התפילה היא הכלי העיקרי שבו האדם מתקן את עצמו ,מתחבר אל מקור החיים ,ומפתח את היכולת לבטוח בבורא בכל מצב .דרך הלימוד הזה ,התפילה בפרשת ואתחנן הופכת למקור של נחמה וחיזוק לכל יהודי ,המלמדת שכל תפילה נשמעת ,וכי הדבקות ב-ה' היא המטרה הנעלה שלשמה באנו לעולם. ההתבוננות במדרשו של משה בפרשת ואתחנן חושפת בפנינו את סוד העבודה הרוחנית - היכולת להתפלל מתוך עומק הלב ,להשתוקק אל הקדושה ,ולהישאר דבוק בה' גם כשנראה שהתשובה היא 'לא' .הפרשה מזמינה אותנו אל תוך המרחב הזה של תפילה ,אהבה וציות, ומבהירה שכל צעד שלנו ,כל דקה של התבודדות עם ה' ,היא בנייה של ברית שאין לה סוף, ברית המבטיחה לנו כי ה' קרוב לכל קוראיו אליו באמת.