איפה מצאנו שחיה מטמאה את כל העיר?

איפה מצאנו שחיה מטמאה את כל העיר? דמיינו את עירנו ,עמוסה בשגרת יומה ,כשעל כל פתח ופתח קבועה המזוזה ,אותו חותם של קדושה השומר על הבית ועל יושביו ,ומכריז בגלוי :כאן שוכן בית יהודי .והנה ,בתוך המרחב הציבורי הזה ,בתוך רחובותינו ,מופיע החזיר – אותה חיה שהפכה בתודעה היהודית לסמל הטומאה והתיעוב .האם ייתכן ,שמעצם הימצאותם של חזירים בתוך גבולות העיר, תשתנה המציאות…

איפה מצאנו שחיה מטמאה את כל העיר? דמיינו את עירנו ,עמוסה בשגרת יומה ,כשעל כל פתח ופתח קבועה המזוזה ,אותו חותם של קדושה השומר על הבית ועל יושביו ,ומכריז בגלוי :כאן שוכן בית יהודי .והנה ,בתוך המרחב הציבורי הזה ,בתוך רחובותינו ,מופיע החזיר – אותה חיה שהפכה בתודעה היהודית לסמל הטומאה והתיעוב .האם ייתכן ,שמעצם הימצאותם של חזירים בתוך גבולות העיר, תשתנה המציאות הרוחנית של הבית ,וקדושת המזוזה תיעקר ממקומה? השאלה הזו אינה רק הלכתית ,היא נוגעת בעצם העמידה היהודית בתוך עולם מורכב וטמא .האם הטומאה היא כוח חיצוני שיכול לחדור מבעד למזוזה ולבטל את החיוב ,או שמא המזוזה היא חומת אש המגינה על הבית גם בלב סביבה עוינת? הלב ממאן להאמין שחזיר ,דומם ככל שיהיה, יכול לבטל מצוות עשה מן התורה ,אך כשהמקורות הקדמונים מרחפים מעל ,אנו ניצבים מול הפלא ההלכתי שמזמין אותנו לבחון את גבולות הטומאה מול עוצמת הקדושה. כדי לעמוד על שורש הדין ,עלינו לשוב אל הפסוקים המייסדים את מצוות המזוזה בפרשת ואתחנן ,המגדירים את המצווה כפעולה של כתיבה וקביעה המשפיעה על מהות הבית. התורה (דברים ו ,ט) מצווה :וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך .רש"י (דברים ו ,ט) פירש :זו היא מצוות המזוזה .המפרש מלמד כי המצווה מוגדרת כפעולת כתיבה והצבה ,וכל עוד הפעולה הזו קיימת בפתח ,הבית מקודש. רבי אברהם אבן עזרא (דברים ו ,ט) ביאר :המקום שתשכון בו .הוא מבאר כי המצווה נסובה על המקום שבו האדם שוכן ,וכל עוד הפתח משמש למגורים ,הרי הוא זקוק למזוזה כחלק ממהות הבית. הרמב"ן (דברים ו ,ט) ביאר :כדי שיהיה השם משתקף על פתחך .הוא מלמד כי תכלית המזוזה היא השראת שם ה' על הפתח ,ונוכחות זו היא התכלית שאינה משתנה גם אם קיימת טומאה חיצונית ברחוב. הספורנו (דברים ו ,ט) ביאר :כדי שיהיה זיכרון לפניך בבואך ובצאתך .המפרש מדגיש כי המזוזה היא זיכרון ,וזיכרון נצחי אינו זקוק להתבטל מחמת חיה מטמאה שנמצאת בחוץ.

החזקוני (דברים ו ,ט) ביאר :אין הכוונה שכל אחד יכתוב ,אלא שהמצווה היא שתהיה מזוזה רשומה בפתח .הוא מבאר כי עיקר המצווה הוא התוצאה המוגמרת ,הימצאות המזוזה בפתח, המעידה על קדושת הבית מול העולם החיצוני. הכלי יקר (דברים ו ,ט) ביאר :הבית נקרא על שם המקום שבו האדם שוכן ,וכל עוד הבית עומד ,חובת המזוזה עליו רבצה ,ואין בטומאה חיצונית אלא רעש שאינו נוגע במהות הקדושה של הבית עצמו. כדי להבין אם הימצאות חזירים בעיר מהווה פגיעה המנתקת את רצף המצווה ,עלינו לצלול אל עומק הדיונים התלמודיים המשרטטים את גבולות המצווה ,ולבחון האם הטומאה החיצונית יכולה להשפיע על החיוב המוטל על הפתח. הגמרא במסכת יומא (דף י"א ע"א) ביארה :תנו רבנן ,ביתך – פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים .רש"י (יומא י"א ע"א) פירש :שאינם ראויים לדירת כבוד .התוספות (יומא י"א ע"א) ביארו: שכל דירה שאינה ראויה למגורים נאותים אינה נכנסת בכלל החיוב ,ומכאן שהתנאי היסודי הוא ראויית הבית למגורי אדם .ההבנה העולה מכאן היא שהקדושה של המזוזה אינה פעולה אקראית ,אלא כזו שצומחת מתוך הראויות הפנימית של הבית ,ראויות שאינה מתבטלת גם אם בחוץ מצויים גורמים מטמאים. בתלמוד ירושלמי (פאה פרק א הלכה א) ביארו :דירה חייבת במזוזה ,וכל שאינו עשוי לדירה פטור .מפרשי הירושלמי ביארו :החיוב נתלה בבית המוגדר כבית דירה ,וכל עוד הבית משמר את הגדרתו זו ,אין החיוב פוקע ממנו בגין הימצאות חזירים ברחובות העיר ,שכן המהות של בית הדירה נותרה כשהייתה ,והמזוזה היא הכתר שעל פתחו המגן עליו מכל השפעה חיצונית. הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ק"א ע"ב) ביארה :ושמתי עליך ,והלא דברים קל וחומר, ומה אם במקום שאינו מחויב ,הרי הוא פטור ,מקום שמחויב ,אינו דין שיהא חייב .רש"י (בבא מציעא ק"א ע"ב) ביאר :החיוב הוא על הבית המשמש למגורים ,וכל זמן שהבית עומד בייעודו זה ,אין החיוב מסתלק מחמת גורמים זרים .התוספות (בבא מציעא ק"א ע"ב) ביארו :שחובת המזוזה מותנית בכך שהבית הוא דירת קבע של האדם ,ואם הבית עומד על כנו ,הרי הוא נחשב לדירה לכל דבר ועניין ,וגם אם יש טומאה ברחוב ,הבית עצמו נותר כמרחב מקודש. לאחר שהתבררו דברי הגמרא ,פנו גדולי הראשונים להגדיר את אופי הזיקה שבין הבית לבין העולם החיצוני בחיוב המזוזה ,כדי לעמוד על השאלה האם הימצאות טומאה ברחוב כוחה עמה לבטל את המצווה מן הבית. רבנו יצחק הריף בהלכותיו (יומא ד ע"א) ביאר :המצווה על הבית היא ,וכל עוד הבית עומד בחזקת דירה ,חיוב המזוזה עליו מוטל בלא תלות בשאלה מה מתרחש ברחובות העיר ,הוא מבאר כי מהות המזוזה היא הפיכת הבית למרחב מקודש ,וקדושה זו היא תכונה פנימית של הבית עצמו שאינה מושפעת מטומאה חיצונית. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בהלכות מזוזה (פרק ו הלכה א) ביאר :כל בית שאינו עשוי לדירה פטור ,הרי שבית שעשוי לדירה חייב ,וממילא כל עוד הבית נותר במקומו וראוי לדירה,

החיוב קיים ועומד בנפש הבית ,הוא מבאר כי הגדרת הבית כבית דירה היא הקובעת את החיוב ,ואין בהימצאות חיה מטמאה בעיר כדי לשנות את הגדרת הבית או להפקיע ממנו את המצווה. רבנו שלמה בן אדרת הרשב"א בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תר) ביאר :אדם הדר בעיר שיש בה חזירים ,אין ביתו משתנה ואין חיוב המזוזה פוקע ממנו ,כי המצווה על הפתח הוטלה, והפתח נותר פתח של בית יהודי גם כשבחוץ מתהלכת הטומאה ,הוא מבאר כי הפתח הוא השומר על הבית ,ושמירה זו נדרשת בכל עת ובכל שעה ,ואין הרחוב מבטל את המצווה. רבנו אשר בן יחיאל הרא"ש במסכת יומא (פרק א סימן ח) ביאר :מה שאמרו שבית חייב במזוזה ,הכוונה לבית שראוי לשכון בו ,ואין צריך שיהא הבית מבודד מטומאה חיצונית ,אלא שיהא הבית ערוך לדירה ,הוא מחדש כי החיוב אינו מתבטל מחמת המציאות הטמאה בחוץ, אלא הוא מצב תמידי המוטל על הבית ועל הפתח. רבנו ירוחם בספרו תולדות אדם וחוה (נתיב יב חלק א) ביאר :מי שיש לו בית ,אף אם יש חזירים בעיר ,מחויב הוא במזוזה ,כי הבית הוא משכנו הקבוע ואינו מאבד את תוארו מחמת הרחוב ,הוא מבאר כי הקביעות נמדדת ביכולת הבית לשמש למגורים ,ואין האדם נדרש לבדוק את טומאת סביבתו כדי שהחיוב יתקיים. לאחר שהנחנו את היסודות בדברי הראשונים ,עלינו להקשיב לקולותיהם של גדולי האחרונים ,אשר נדרשו לשמועה על הפטור מחמת חזירים וביקשו לברר האם יש לה יסוד בהלכה או שמא מדובר בהבנה מוטעית של המציאות. הגאון רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (יו"ד סימן רפ"ו סעיף ה) ביאר :כל בית שראוי לדירה חייב במזוזה ,ואין להביא ראיה להקל מחמת הימצאות חזירים בעיר ,שהרי החיוב הוא על הבית מצד עצמו ,וכל עוד הבית משמר את תוארו כבית דירה ,הרי הוא מחויב במצווה ללא כל קשר לנעשה ברחובות העיר. הגאון רבי שבתי כהן בחיבורו שפתי כהן (יו"ד סימן רפ"ו ס"ק ה) ביאר :אין למצוא בשום מקום בש"ס היתר לפטור מחמת חזירים ,וכל השמועה הזו אינה אלא טעות ,שכן המצווה קבועה על הפתח ואין כוחה של טומאה חיצונית לעקור חובת עשה מן התורה המוטלת על הבית. הגאון רבי אברהם גומבינר בספרו מגן אברהם (או"ח סימן ע"ו ס"ק ד) ביאר :גם אם החזיר מוגדר כדבר מאוס ,אין זה פוטר את הבית מן החיוב ,אלא רק דורש מאיתנו להרחיק את המזוזה ממקום שבו היא עלולה להתבזות באופן ישיר מול פיו של החזיר ,אך הבית עצמו נותר בחיובו המלא. הגאון רבי דוד הלוי סגל בספרו טורי זהב (יו"ד סימן רפ"ו ס"ק ה) ביאר :מי שמחפש פטורים על סמך טומאת הרחוב ,הרי הוא מתרחק מן המצווה במקום להתקרב אליה ,כי המזוזה היא השומרת על הבית מפני כל טומאה חיצונית ,ואין היא פוקעת מחמת הליכתן של חיות טמאות בחוצות. הגאון רבי יחזקאל לנדא בשו"ת נודע ביהודה (יו"ד תניינא סימן ר"ה) ביאר :הפטור מחמת

חזירים אינו אלא דברים בעלמא שאין להם שורש בהלכה ,ומי שנוהג לפטור את ביתו מכך, הרי הוא מבטל מצווה חמורה שחומרת עונשה מפורשת בדברי חז"ל ,ועל כן יש להחזיק במזוזות ולחזקן בכל מקום. בבואנו להאיר את הדרך בעקבות גדולי הפוסקים שדנו בשמועות המופלגות על פטור מחמת חזירים ,אנו מגלים כיצד ביקשו להעמיד את קדושת הבית על מכונה ,תוך דחיית כל ניסיון לערער את עוצמת המצווה בפני פגעי הטומאה שבחוץ. הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בספרו חזון איש (יו"ד סימן קס"א) ביאר :אין כל בסיס הלכתי לומר שחזירים ברחוב פוטרים את הבית ממזוזה ,שכן הבית אינו מאבד את תכונתו כבית מגורים בשל סביבתו .הוא מחדש כי החיוב הוא מהותי לבית ,וגם אם במקום מסוים ישנו בזיון ספציפי הדורש כיסוי או הרחקה ,אין זה אומר שהבית כולו יוצא מכלל חיוב ,אלא רק מחדד את הצורך בשמירה על כבוד המצווה בתוך מציאות מאתגרת. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ח' יו"ד סימן כ"ז) ביאר :המנהג לפטור מחמת חזירים אינו מנהג ישראל אלא טעות חמורה ,שכן המזוזה היא המגן של הבית ,וכיצד נסיר את המגן דווקא כשהסביבה מלאה בטומאה? הוא מבאר כי אין שום היתר להפקיע מצוות מזוזה על סמך דברים שאינם מוזכרים בש"ס ,וכי עלינו להקפיד על קיום המצווה בכל מקום ובכל עת ,ללא קשר לנעשה ברחובות העיר. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סימן קס"ד) ביאר :קדושת הבית ניזונה מהשכינה השורה בו בזכות המזוזה ,ואין בטומאת הרחוב כדי להוות גורם המבטל את השכינה .הוא מבאר כי כל דיון על פטור מחזירים אינו אלא בלבול מושגים ,שכן המצווה דורשת מאיתנו להכניס את הקדושה דווקא למקומות שבהם העולם החיצוני אינו שותף לה ,ובכך ליצור מרחב פנימי מוגן. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (חלק א' סימן פ"ד) ביאר :החיוב במזוזה תלוי בייעודו של המקום כמגורים ,ואין סביבת המגורים משנה את החובה הזו .הוא מבאר כי גם אם יש צורך להרחיק את המזוזה ממקום שבו הבהמה מתקרבת אליה באופן ישיר כדי למנוע בזיון ,הרי שהבית עצמו נותר בחיובו ,ולא מצינו שום פטור המקיף עיר שלמה. הגאון רבי אשר וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב' סימן ק"ח) ביאר :הבית היהודי הוא מבצר רוחני ,והמזוזה היא השער שדרכו נכנסת הקדושה .הוא מבאר כי הטומאה שברחוב היא רק עדות לצורך הגדול יותר במזוזה ,שכן היא השומרת על הפנים ,וכל ניסיון להמעיט בחיוב בשל חזירים הוא זלזול בכוחה של התורה להגן עלינו בכל מקום ומצב. לאחר שהבהרנו כי השמועה על פטור מחמת חזירים אינה אלא טעות שנדחתה על ידי גדולי ישראל ,עלינו לתרגם את ההלכה הצרופה למציאות החיים המעשית ,ולעמוד על הדיוקים שנובעים מן הסוגיה עבור כל בית יהודי. הדין העולה למעשה הוא שאין כל פטור למזוזה בגין הימצאות חזירים בעיר .אדם המתגורר במקום שבו נראים חזירים ברחובות ,מחויב במצוות מזוזה בדיוק כפי שהיה מחויב במקום

אחר ,ללא שום הבדל .הטומאה החיצונית של הרחוב אינה חודרת אל תוך המבנה המוגדר כבית מגורים ,ובוודאי שאינה מבטלת את חובת הציות למצוות התורה ,שהיא נצחית ובלתי תלויה בנסיבות סביבתיות. נפקא מינה מעשית נוספת נוגעת למקומות שבהם אכן ישנו בזיון ישיר למזוזה .אם נקלע אדם למצב שבו פתח ביתו סמוך ממש לגרף של רעי או למקום שבו חזיר נמצא בקביעות ופניו מופנים אל המזוזה בבזיון ,אין עליו לפטור את הבית ממזוזה ,אלא עליו לנקוט בפעולות של הגנה והידור :או שיכסה את המזוזה באופן שאינו מבטל את קדושתה ,או שירחיק אותה למקום שאינו סמוך לזוהמה .הפתרון למצוקה אינו ביטול המצווה ,אלא שמירה על כבודה. מכאן נלמד גם למי שמחפש היתרים מתוך חששות שווא .לעיתים אנו פוגשים באנשים שמנסים להקל מעצמם את עול המצוות בתירוצים שונים ,והסוגיה הזו מלמדת אותנו שדווקא במקומות שבהם הקדושה מאוימת על ידי הטומאה ,עלינו להיאחז בה בחזקה רבה יותר .החזקת המזוזה במקומה ,גם כשהרחוב אינו משרה אווירה של קדושה ,היא עדות לעמידה האיתנה של האדם היהודי שאינו נכנע לנסיבות חיצוניות. הלכה למעשה ,החובה המוטלת עלינו היא לוודא שהבית ראוי למגורים ,ומשכך הוא מחויב במזוזה ,ללא כל קשר לשאלה אילו חיות מתהלכות בחוצות .הבית הוא מבצר ,והמזוזה היא השומרת עליו ,ואין כוח בעולם שיכול להפקיע את החיוב הזה ממנו .אדרבה ,דווקא בעיר שבה יש חזירים ,השכינה השורה בבית בזכות המזוזה היא הניגוד המוחלט לטומאה שבחוץ, והיא המעניקה לבית את חוסנו. בעומק הסוגיה הזו ,אנו פוגשים את ההתנגשות הנצחית בין אור לחושך ,בין הקדושה המבקשת להשתכן בתוך הוויית האדם לבין הטומאה המבקשת להטיל את צילה על המרחב הציבורי .התפיסה המוטעית כאילו נוכחות של חיה טמאה בעיר יכולה לעקור את חובת המזוזה ,חושפת פחד עמוק מפני העימות עם הרע ,כאילו הקדושה היא דבר עדין שחייב להסתתר או להימלט מפני כל גילוי של זוהמה .אך ההלכה ,בבירורה החד והנחרץ ,משיבה לנו תשובה אחרת לחלוטין :המזוזה אינה תלויה במציאות שסביב הבית ,אלא היא המכתיבה את המציאות של תוך הבית .המזוזה היא הכרזה אקטיבית של ריבונות השם על פתח ביתנו, והיא אינה זקוקה לאישור מן הרחוב כדי להיות תקפה .ההפך הוא הנכון – ככל שהרחוב רווי בטומאה ,כך המזוזה הופכת להיות החומה ההכרחית שבין המרחב האישי והקדוש לבין העולם שחוצה לנו. הרעיון המזדכך מתוך בירור זה הוא שהבית היהודי הוא ישות אוטונומית ,בעלת כוח רוחני עצמאי שאינו נתון להשפעת החוץ .כשם שהמקדש היה עומד על מכונו גם כשהעולם סביבו היה רועש וגועש בערכיו המנוגדים ,כך הבית היהודי ,המוגדר כבית דירה ,הופך למקדש מעט שבו השכינה אינה מתרשמת מטומאת הרחוב .הפטור מחמת חזירים ,כפי שנדחה על ידי כל גדולי הדורות ,אינו סתם טעות הלכתית – הוא בגידה בתפיסת עולמנו .הוא משדר מסר של חולשה ,כאילו כוח הרע מסוגל לצמצם את מרחב הקדושה .אולם האמת היא שהקדושה אינה מצטמצמת ,אלא היא המקור לכל חיוניות ,והימצאותה על משקוף הדלת היא המעשה

המגדיר את זהותנו היהודית .הבית אינו מחכה שהרחוב יתנקה כדי להכניס אליו את אור התורה; הוא מזמין את האור הזה אליו כדי שיהיה הכוח שמשנה את פני המציאות כולה ,גם בעיר שבה מתהלכים חזירים. במבט אל תוך נפש האדם ,השאלה על עיר שבה חזירים והפטור המדומה ממזוזה ,מהדהדת כמבחן אמונה פנימי .האדם נדרש לא פעם להתמודד עם סביבה שאינה תומכת ,עם רחוב רועש בערכים זרים ,או עם מציאות רוחנית שנראית טמאה ודוחה .הפיתוי לוותר על סממני הקדושה בשל החשש מהתנגשות עם המציאות הטמאה ,הוא ניסיון אנושי מובן ,אך השורש שלו הוא פחד מההבדלה .הנפש שואלת :האם אני יכול להישאר קדוש בתוך עולם שאינו כזה? התשובה ההלכתית המוחצת ,הדוחה כל היתר של פטור ,נוטעת באדם כוח עצום :המזוזה על דלתך היא ההצהרה שאינך חלק מהטומאה שבחוץ .כשאדם מניח את המזוזה ,הוא מבצע פעולת הפרדה מודעת ,הוא מגדיר לעצמו ולעולם :בתוך הבית הזה ,אין לטומאה דריסת רגל. האמונה אינה מחפשת מקום סטרילי ונטול חזירים כדי לפרוח; היא נבנית דווקא מתוך עמידה איתנה וגאה ,בידיעה שקדושת השם השוכנת עמך היא עוצמתית יותר מכל טומאה חיצונית. בהנהגה היומיומית ,הבירור הזה מנחה את האדם לאמץ גישה של תקיפות רוחנית .אנו למדים כי אין לנו לעשות הנחות לעצמנו ,ובוודאי שלא לחפש פטורים הלכתיים דחוקים כדי להקל מעלינו את עול התורה .כשיהודי הולך ברחוב ורואה מציאות המנוגדת לערכיו, הוא אינו רץ לביתו כדי להסיר את המזוזה מחשש לביזיון ,אלא הוא נכנס לביתו ומחזק את המזוזה כדי לזכור מי הוא באמת .ההנהגה הזו מעצבת דמות אדם שאינו נגרר אחר נסיבות הסביבה ,אלא הוא אדון לביתו ולרוחו .הוא מבין שחובת המצווה היא עוגן של יציבות .ככל שהעולם סביבנו נדמה ככזה שמתרחק מהקדושה ,כך עלינו להדק את הקשר למצוותינו, ולהבין שהמזוזה בפתח היא לא רק חפץ הלכתי ,אלא המצפן המזכיר לנו את הייעוד שלנו בכל צאתנו ובואנו – להישאר נאמנים לבוראנו גם בלב ליבה של עיר הומה וטמאה. הניסיון למצוא פטורים למצוות מזוזה עקב מציאות טמאה ברחוב ,חושף בקרבנו רצון פנימי לחפש מפלט מן המחויבות אל מול העולם המשתנה .אך ההלכה ,בשפתה הנחרצת, משמשת כמצפן המכוון אותנו אל ההכרה שהקדושה אינה נמדדת בסטריליות הסביבה ,אלא באיתנות הלב של יושבי הבית .המצפן הזה מלמד אותנו כי המזוזה היא המחסום הפנימי שבינינו לבין העולם ,וכי דווקא במקום שבו הניגוד בין הקדושה לטומאה בולט יותר ,שם מתחדדת זהותנו .אנו נוטים לעיתים לחשוב כי אם העולם החיצוני אינו משקף את ערכינו, הרי שגם אנו צריכים להתאים את דרכינו למציאות ,אולי מתוך פחד או מתוך רצון להקל. אך המצפן התורני מורה לנו הפוך :הקדושה היא כוח עצמאי ,והיא זו שצריכה לעצב את סביבתנו ,ולא להיפך. כשם שבית המקדש עמד בלב ירושלים ,בתוך מציאות אנושית מורכבת ,ונותר מקום טהור, כך הבית שלנו מוזמן להיות כזה בכל מקום ובכל עת .המצפן הזה מנחה אותנו לא לחפש הצדקות לוותר על קדושתנו ,אלא להשתמש במצוות המזוזה כנקודת אחיזה יציבה .בכל פעם שאנו מביטים על המזוזה בצאתנו ובבואנו ,אנו נזכרים כי הבית הזה אינו כפוף לחוקי

הרחוב ,אלא לחוקי התורה .זהו מצפן המעניק לנו את הביטחון הפנימי להמשיך ולקיים את אורח חיינו ללא מורא .הוא מלמדנו כי האחריות למצווה היא שומרת הסף של נשמתנו ,וכי ברגע שקיבלנו על עצמנו את עול התורה ,הפכנו להיות מגדלור של אמת ,המקרין את אורו לכל עבר ,גם אם סביבנו ישנם רעשים וערכים שאינם הולמים את דרכנו. בסיכומם של דברים ,עמדנו על עומק הסוגיה ההלכתית בשאלת הימצאות חזירים בעיר והשפעתם על חובת המזוזה .ראינו כי השמועה על פטור מחמת חזירים היא בגדר פליאה הלכתית ,שכן אין לה יסוד בש"ס ,בראשונים או בפוסקים המרכזיים .לכל הדעות ,הבית היהודי ,מעצם הגדרתו כבית דירה ,מחויב במצוות מזוזה ללא קשר לנעשה ברחובות העיר, והטומאה החיצונית אינה יכולה לעקור חובת עשה מן התורה .כל ניסיון לבקש פטור מחמת סיבות סביבתיות הוא התרחקות מן העיקר ,בעוד שהחובה המוטלת עלינו היא להכניס את הקדושה אל תוך כותלי ביתנו ,ולהפוך אותם למבצר של אמונה שאינו נכנע לנסיבות חיצוניות. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :עלינו להפנים כי הקדושה שבנינו במו ידינו אינה זקוקה לאישור מהסביבה ,וכי היציבות הרוחנית של הבית דורשת מאיתנו התעלות מעל רעשי הרקע שאינם מכירים בקדושתנו .זוהי קריאה למסירות נפש יומיומית ,שבה אנו בוחרים להציב את השם על פתחנו בראש מורם ,בידיעה שכל פסע אל תוך הבית הוא כניסה אל מרחב שכולו התייחדות עם השכינה ,הרחק מכל השפעה זרה.

עיקר העניין: הבית הוא המרחב שבו האדם היהודי מעצב את עולמו הרוחני ,והמזוזה היא החותם המגדיר את המרחב הזה כמשכן לשכינה .כשם שקדושת התורה אינה מתבטלת מפני טומאת העולם ,כך גם חובת המזוזה עומדת בתוקפה בכל עת ובכל מקום ,גם בלב סביבה מאתגרת .במקום לחפש פטורים והקלות ,עלינו לראות את האתגר כהזדמנות להתחזק במצווה ,להדר בכבודה ,ולהבין כי הבית שלנו הוא עוגן יציב של אמת בתוך ים של עולם משתנה .בכל עת שאנו פוסעים בפתח ,המזוזה מזכירה לנו מי אנחנו ומהו ייעודנו ,ומבטיחה לנו שהשכינה תלווה את צאתנו ואת בואנו, כהבטחה נצחית שאינה יודעת הפסק. הקדושה אינה מחכה שהעולם בחוץ יהיה ראוי ,היא מבקשת מאיתנו ליצור אותה כאן ועכשיו בתוך הבית פנימה .המזוזה היא ההוכחה הניצחת שהאמונה שלנו חזקה מכל רעש חיצוני ,ושבבית של תורה השכינה היא דייר קבע שאינו עוזב לעולם.