מדוע בברכת אבות בתפילת שמונה עשרה זכה אברהם שחותמים בו ?ולא בשאר האבות

?ולא בשאר האבות השקט משתרר בבית הכנסת, שקט דחוס ורוטט, שקט שיש בו נשימה אחת גדולה של עם ישראל העומד לפני קונו. האדם ניצב בתוך עולמו, רגליו צמודות, דעתו מיושבת, והוא ניגש אל

מדוע בברכת אבות בתפילת שמונה עשרה זכה אברהם שחותמים בו

?ולא בשאר האבות

השקט משתרר בבית הכנסת, שקט דחוס ורוטט, שקט שיש בו נשימה אחת גדולה של עם ישראל העומד לפני קונו. האדם ניצב בתוך עולמו, רגליו צמודות, דעתו מיושבת, והוא ניגש אל מפתן התפילה, אל שמונה עשרה הברכות שדרכן אנו צועקים אל האלוקים. השפתיים לוחשות את המילים הראשונות, מילים המאחדות את כל העבר, ההווה והעתיד שלנו. אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, ואלוהי יעקב. האוויר בחדר נראה כמי שטעון באנרגיה עתיקה, כאילו אבות האומה ניצבים ממש כאן, עוטפים את המתפלל בחסותם ובקדושתם. אנו מביטים אל עבר החתימה, הרגע שבו ,הברכה נחתמת וננעלת, הרגע שבו אנו מניחים את העוגן שלנו בתוך ים התפילה, ושם, מול עינינו מופיעה רק דמות אחת. מגן אברהם. רק הוא. השאלה עולה מאליה, דופקת על שערי הלב, מבקשת פיענוח. איך ייתכן שאנו מזכירים את שלושתם בתחילת הברכה, משתיתים את עולמנו על זכותם של שלשתם, וברגע האחרון, ברגע שבו אנו זקוקים להגנה, אנו מצמצמים את החתימה אל אברהם בלבד? מדוע נפקד מקומם של יצחק ויעקב מן החותם הסופי? התחושה הזו, של חסרון או של סוד נעלם, מלווה את המתפלל בבואו אל שולחן הלימוד, מנסה להבין מה עומד מאחורי השתיקה הזו של החתימה, מהו הניצוץ המיוחד שהופך את אברהם למי שחותם את הברכה, ומדוע נותר

.האוהל של התפילה פתוח אל מול השאלה המנקרת הזו, המחכה להתברר מתוך עומק הסוגיה

כאשר אנו ניגשים אל הפסוקים המונחים בתשתיתה של פרשת לך לך, אנו פוגשים את רגע הלידה של הברית הנצחית בין השם לבין אברהם אבינו. זהו המעמד שבו נזרעים זרעי הברכה

.שילוו את עמנו לאורך כל הדורות, וזהו המקור להבטחה שהפכה להיות החותם הסופי בתפילתנו

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי

.)ב-(בראשית יב, א גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה

פסוקים אלו הם היסוד האיתן שעליו נבנית תפילת שמונה עשרה. הקשר בינם לבין הברכה הראשונה הוא הדוק, שכן אברהם נבחר לא רק כאישיות פרטית, אלא כמי שהופך למקור הברכה

.עבור כל הבאים אחריו

כתב: להודיע חבתו של אברהם אבינו שציווהו ממקום למקום כדי להרבות)(בראשית יב, א רש"י שכרו. הדברים מעוררים השתאות, שכן החיבה הגדולה הזו היא שמניחה את היסוד לכך שהשם

.יבחר להזכיר את שמו של אברהם בכל יום ובכל תפילה כחותם של הגנה

כי הזרע יתרבה. בתוך הדברים- ביאר: ואעשך לגוי גדול)(בראשית יב, ב רבי אברהם אבן עזרא אנו מוצאים את ההבטחה להמשכיות, שהיא הבסיס להיותו אב לאומה, דבר המחייב את החתימה

.בשמו שכן הוא האב הראשון של האומה כולה

חידש: וציווהו לצאת מבית אביו וממולדתו כדי שלא יהיה תלוי במעשיהם)(בראשית יב, א הרמב"ן ולא יושפע מהם, והיה זה ניסיון גדול. כאן אנו מבארים כי הניסיון של היציאה מהרגלי הסביבה הוא שיוצר את העצמאות הרוחנית של אברהם, וזוהי המדרגה שמאפשרת לו לעמוד כמגן לכל

.דורות ישראל

- בעבורך יהיו זרעך גדולים ורבים, ואברכך- כתב: ואעשך לגוי גדול)(בראשית יב, ב הרד"ק בנכסים ובנים. בדבריו אנו מבינים שהברכה של אברהם היא היא הברכה של כלל זרעו, ומכאן

.שהזכרת שמו היא הזכרת הזכות של כלל האומה

ביאר: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, להודיענו כי השם מצווה)(בראשית יב, א הרלב"ג את האדם לעזוב את התענוגים והרגלי המקום למען מטרות נעלות יותר. זוהי ההתעלות מעל המקום והחומר, מה שהופך את אברהם למי שראוי לחלוש על החתימה של התפילה, המעלה

.אותנו מעל מציאות היומיום

שיהיו הכל מתברכים בך, ולכן בך חותמין. כאן אנו- כתב: והיה ברכה)(בראשית יב, ב החזקוני פוגשים את הפירוש הישיר והנוקב לשאלתנו, שכן אברהם הפך להיות המקור שדרכו הברכה

.יורדת לעולם, ולכן החתימה נותרת אצלו בלבד

שיהיו- שתהיה מפורסם ביראת השם, והיה ברכה- חידש: ואגדלה שמך)(בראשית יב, ב הספורנו הבריות מתברכים בך לאמר יברכך אלוהים כאברהם. בדברים אלו אנו למדים כי השם אברהם

.הוא סינונים לברכה עצמה, ולכן אי אפשר לחתום בשם אחר

. תרגם: ואעבידנא יתך לעם סגי, ואברכינך ואסגי ית יקרך, ותהוי ברכאן)(בראשית יב, ב אונקלוס התרגום מדגיש את התהליך שבו אברהם הופך לעם, מה שקושר את הברכה לאומה כולה ולא

.רק ליחיד

תרגם: ואעביד יתך לעם סגי, ואברכינך ואסגי ית יקרך, ותהי ברכאן, ומברכין)(שם יונתן בן עוזיאל בך. התרגום מוסיף את הרעיון שהברכה עוברת דרכו ומברכין בך, מה שמהווה הסבר נצחי מדוע

.הוא חותם את הברכה

שיהיה אתה בעצמך ברכה, והיינו שכל מי שירצה להתברך- ביאר: והיה ברכה)(שם הכלי יקר יתברך בך, וזהו שאנו אומרים מגן אברהם. בדברים אלו אנו סוגרים את המעגל, כי אברהם הוא

.המגן שמזמין את הברכה על כל המבקש אותה

כעת נבוא בשערי חז"ל, אלו שזכו להעמיק ולגלות לנו את רזי התפילה, ומתוך דבריהם הקדושים אנו מבקשים ללמוד כיצד השתרשה חתימה זו בפי כל ישראל, ומהו אותו כוח פנימי המניע את

.התפילה להתייצב דווקא תחת חסותו של אברהם אבינו

אמרו: אמר רבי שמעון בן לקיש, ואעשך לגוי גדול זהו)(דף קיז עמוד ב בגמרא במסכת פסחים שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי )(שם יעקב, יכול יהו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן. רש"י . בך ולא באחרים, שאתה הראשון לגרים וליראים, ועל שמך נחתמת הברכה- ביאר: בך חותמין ,דברים אלו מציבים לפנינו יסוד מוצק, שכן הם מלמדים שהחתימה אינה תלויה רק בזכות האבות אלא בהיות אברהם אבינו המקור הראשון והנאמן ביותר לגילוי שכינה בעולם, ועל כן ההתקשרות

.אליו בתפילה היא כהכרחיות קיומית לברכה הובא: דהא ברכה שאין בה מלכות לאו ברכה, וכל ברכות)(דף מ עמוד ב בגמרא במסכת ברכות שמונה עשרה אין פותחין בברוך שהמה סמוכות לברכה ראשונה, וצריכה הברכה להיות מעין

כתבו: וכיון דאברהם הודיע מלכותו בעולם כשאומר אלהי אברהם הוי כמו)(שם פתיחתה. תוספות דאמר מלך העולם, ולכן אם כן צריך להתחיל באלוהי אברהם כדי שתהיה ברכה, נמצא חותם ג"כ באברהם. ביאור הדברים הוא שהחתימה היא ההמשך הישיר של הפתיחה, והיות וכל יסוד התפילה בנוי על ההכרה במלכות השם כפי שאברהם גילה אותה, הרי שגם סיום הברכה חייב לשוב אל

.אותו המקור, שהרי הוא הוא המגן שמכוחו אנו עומדים

הובא: ומה טעם אין חותמין אלא באברהם, אלא)(פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות מפני שהוא הראשון, וכל הדורות שבאו אחריו הכל באים מכוחו ומכוח אמונתו. מפרשי הירושלמי ביארו: שהחתימה באברהם היא עדות לראשוניות שאין לה תחליף, שכן הוא העמיד את האמונה

.על מכונה בעולם שכולו אלילות, וזהו השורש לכל התפילות של בניו

אנו רואים אפוא בדברי חז"ל כי החתימה באברהם אינה מקרית, אלא היא נובעת מעצם מבנה התפילה, שבו הברכה צריכה להתחיל ולסיים באותו שורש של מלכות ואמונה, ושורש זה, כפי

.שדרשו חכמינו, נטוע עמוק באברהם אבינו, שהוא הוא המגן המזמין את השכינה לדורות

שערי הראשונים נפתחים לפנינו, והם מוליכים אותנו אל עומק ההבנה של מבנה הברכה, מתוך שהם דגים מרגליות מן הים הגדול של נוסח התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ומבררים את

.היחס המדויק שבין שלושת עמודי העולם לבין החותם הסופי

כתב: כל ברכה צריכה שתהיה חתימתה מעין פתיחתה, וכיון)(דף מ ע"ב רבינו יונה במסכת ברכות שפתחנו באלוהי אברהם שהוא היסוד והתחלת האמונה, ראוי לחתום בו. נראה לבאר כי דבריו מאירים את החיוניות של סדר התפילה, שכן החתימה אינה תוספת מאוחרת אלא היא תמציתה של הפתיחה, והיות שראשית הברכה נשענת על הגילוי הראשוני של אברהם, הרי שהסיום חוזר

.אל אותו מעיין נבע, כדי לנעול את הברכה באותו כוח שפתח אותה

ביאר: אין חותמין בשניים מפני שחתימת הברכה צריכה)(חלק ה סימן נב הרשב"א בשו"ת הרשב"א לכלול עניין אחד מיוחד, ואברהם אבינו הוא השורש הכולל את הכל. בדבריו אנו מוצאים עומק פנימי, שכן המניעה ההלכתית לחתום בשני עניינים או בשני בני אדם מכריחה אותנו לבחור את הדמות המייצגת את הכלל כולו, ואברהם בהיותו אב המון גויים והתחלת הברית, נושא בקרבו את

.כוחם של יצחק ויעקב כאחד, ולכן החתימה בו היא חתימה על הבניין כולו

חידש: מה שאמרו בך חותמין ואין חותמין בכולן, היינו)(דף קיז ע"ב הריטב"א במסכת פסחים מפני שאברהם הוא מידת החסד, והעולם נבנה בחסד, והברכה נמשכת מן החסד. השלכה זו מביאה אותנו אל ההכרה שהתפילה, שהיא בקשת רחמים וברכה, יונקת ישירות מצינור החסד שהעמיד אברהם בעולם, ועל כן החתימה המגנה על עם ישראל בכל דור ודור מיוסדת על אותה הנהגה

.של חסד פשוט ואינסופי

כתב: תיקנו לחתום מגן אברהם מפני שהוא עמד בניסיונות)(הלכות תפילה סימן כד ספר המנהיג קשים וניצל מכבשן האש ומכל רודפיו, וההגנה הזו נשארה לזרעו אחריו. בזה הוא מבהיר כי ,המילה מגן קשורה בטבורה אל ההיסטוריה הפרטית של אברהם, שהפכה להבטחה לאומית

שכשם שהשם היה מגן לו בצאתו למלחמות ובכל תלאותיו, כך יהיה מגן לבניו המתרפקים על

.חסדו בתפילה

האחרונים וגדולי הפוסקים, מתוך מבט רחב יריעה אל עומק ההלכה והמחשבה, מבקשים לזקק את התשובה לשאלה העתיקה הזו, ומעמידים בפנינו אדני יסוד למהותה של החתימה, כשכל אחד מהם מאיר זווית נוספת ביהלום הברכה הזה, ומלמדנו כי אין החתימה עניין טכני בלבד, אלא היא

.בבואה של מהות הקשר שבין האבות לבין בוראם, ובין התפילה לבין מציאות הגלות והגאולה

ביאר: מכיוון שהקדוש ברוך הוא לא מייחד את)(יב, ב הרב אליהו מזרחי בפירושו לפרשת לך לך שמו על היחיד אלא על אומה, ומכיוון שלא יתכן שאברהם יהיה לבדו גוי גדול בלא זרעו כי הוא יחיד, לכן פירשו שואעשך לגוי גדול אני אחשיב אותך כאומה, ולכן אומרים אלוהי אברהם. והיה ברכה זאת תוספת ברכה שאף בנו יזכה שיאמרו עליו אלוהי יצחק, ואגדלה שמך מורה על תוספת גדולה מעבר לתוספת הקודמת, ולכן אמרו שאף בן בנו יעקב יזכה שיאמרו אלוהי יעקב. ומכיוון .שהמילים והיה ברכה מיותרים כי כבר נאמר לו ואברכך, לכן פירשו שבך יחתמו מגן אברהם ונראה להוסיף בדבריו כי החתימה היא לא רק ציון שם, אלא היא ההכרה שכל מציאות האומה הישראלית מתחילה בבחירה של אברהם, ומשם היא משתלשת עד ליצחק ויעקב, ולכן החתימה

.המאחדת את כולם נשארת אצל אב האומה, כי הוא הוא היסוד לכל הבניין

כתב: שאנו מברכין מגן אברהם לפי שאברהם היה הראשון שהתחיל)(בפרשה הערבי נחל להתקרב להשם מתוך עובדי עבודת כוכבים ועובדי פסילים, והוא היה צריך סיוע ברוחניות פירש שאברהם אבינו לא היה צריך שום סעד, מכל מקום היינו)(שם, ו ט וגשמיות, ולמרות שרש"י רק אחר כך, אבל מתחלה מסתברא שוודאי הקדוש ברוך הוא עזרו הרבה, לכן מברכין אנו על זה להשם יתברך, אבל יצחק ויעקב שכבר הומשך עליהם רוח טהרה וקדושה, לכן בך חותמין. ביאור עמוק זה מלמדנו כי התפילה היא הכרת הטוב על העזרה שניתנה לאבות, ואברהם אבינו, בהיותו פורץ הדרך, היה זקוק לסיוע המיוחד והראשוני הזה, ולכן הברכה המגנה היא עליו, כי הוא החלוץ

.של אמונת הייחוד בעולם, וכל מי שבא אחריו הולך בדרך הסלולה לו

בספר קרבן תודה חידש: משום שאברהם בעצמו חקר והשיג מציאות השם, משא ומתן עם יצחק ויעקב שהיה להם סיוע מאמונת אביהם, ולכן אנו חותמים רק בברכת מגן אברהם. כאן מונחת תובנה נפלאה על כוחה של חקירה אישית, שכן האמת שאדם משיג בעמל לבבו היא אמת שונה מהותית מאמת שמקבלים בירושה, וכאשר אנו חותמים מגן אברהם אנו מבקשים את האמונה הזו, אמונה חיה ומבררת שאינה נסמכת רק על העבר, אלא על חיפוש מתמיד אחר

.מציאות השם בתוך נבכי החיים

ביאר: שאברהם אבינו העמיד את עמוד גמילות החסד בעולם, יצחק היה)(פאפא ספר ויגד יעקב עמוד העבודה על ידי מעשה העקידה, ויעקב היה איש תם יושב אהלים הוא העמיד את עמוד התורה, ולזה קאמר יכול יהו חותמין בכולן היינו בגלות האחרונה, שמא לא יזכו להיגאל ולחתום ,הגלות אלא אם יהיו להם כולן, תורה עבודה וגמילות חסדים תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין אף אם לא יהא להם ישוב הדעת לתורה ולתפילה מחמת גודל הצרות, אף על פי כן תהיה חתימת

וגמר הגלות בזכות החסד לבד. הבנה זו מרחיבה את הלב, שכן היא רואה בחתימה הזו חבל הצלה לדורות האחרונים, שגם אם האדם מרגיש רחוק ממושלמות של תורה ועבודה, החסד של אברהם

.עומד לו כחומת מגן שאין לה סוף, והיא המבטיחה את הגאולה

גדולי הדורות האחרונים, מאורי האש שזכו להאיר את עינינו בהבנת דרכי התפילה, העמיקו בבירור השאלה מדוע נחתמה הברכה דווקא באברהם, ומתוך דבריהם עולה תמונה רחבה

.ומרהיבה של מגן אברהם כעמוד השדרה של כלל ישראל

ביאר)(פרשת לך לך הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה כי אברהם אבינו הטביע בנשמת זרעו את מידת החסד המוחלטת, אשר היא הכוח המגן היחיד שיכול לעמוד לאדם ביום צרתו, שכן חסד חינם הוא המעורר חסד מלמעלה. בדברים אלו אנו מבינים שהחתימה במגן אברהם היא תביעה רוחנית מכל אחד מאיתנו, שכן באומרנו מגן אברהם אנו למעשה מצהירים על ההתקשרות שלנו למידת החסד הזו, וההגנה שנובעת מכך אינה קסם חיצוני, אלא תוצאה ישירה של הליכה בדרכיו של אברהם אבינו, המגן על בניו משום שגם הם

.פועלים במידה זו

)(סימן כז הקהילות יעקב רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב על מסכת ברכות חידש כי ההבדל בין אברהם ליצחק ויעקב הוא בראשוניות של הבירור, שכן אברהם עמד לבדו מול כל העולם, וכוחו זה נתן לו סייעתא דשמיא מיוחדת במינה שאין לשום אדם אחר, וזהו הכוח שאנו מזכירים בתפילה, את הכוח של היחיד העומד איתן מול הזרם. הרחבה זו מלמדת אותנו כי התפילה אינה סתם אזכרה של זכות אבות, אלא היא קריאה לכוח העמידה הפנימי הזה, שיהיה

.לנו למגן, שנוכל גם אנו לעמוד בנסיון של חיינו בתוך מציאות מאתגרת

ביאר כי נוסח)(חלק ה, אורח חיים, סימן ד הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר התפילה הוא סוד נעלם שעבר במסורת מאנשי כנסת הגדולה, ויש לראות בחתימת מגן אברהם ביטוי לעצמאותה של כל ברכה, שכן אברהם הוא המייצג את הגאולה העתידה שתושתת על האמונה הטהורה שהוא זרע בעולם. בדבריו אנו מוצאים כי החתימה היא לא רק מבט לאחור, אלא היא מבט קדימה, צפייה אל הגאולה שבה יתגלה אורו של אברהם אבינו במלוא עוזו, והברכה שאנו

.חותמים בה היא כלי המכין אותנו לאותה התגלות

כתב כי כשם שהגן הקדוש ברוך הוא)(חלק ו, סימן יג מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי על אברהם בצאתו מאור כשדים ובהצילו אותו מן האש, כך הברכה מגינה על האדם מפני האש הפנימית והחיצונית המאיימת לכלות את האמונה. והעובדה שדווקא אברהם הוא החותם, מורה כי הוא הראשון שקידש שם שמיים במסירות נפש גלויה, ומי שקידש את השם בראשית, הוא המושך עלינו את סייעתא דשמיא בכל עת ובכל רגע, שכן זכות הראשונים היא תמיד הזכות החזקה ביותר שמגנה על כל הדורות הבאים. עומק זה מלמדנו כי התפילה היא כלי מגן, ומגן זה עשוי מאותה

.מסירות נפש של אברהם, שכאשר אנו נשענים עליה, אנו הופכים להיות מוגנים מכל פגע

ולענ"ד נראה להוסיף להעמיק ולבאר כי מגן אברהם אינו רק ציון היסטורי, אלא הוא הגילוי של כוח האמונה שאינה נשברת גם כשהעולם כולו נגדך. אברהם אבינו בתחילת דרכו עמד בודד

במערכה, ואותו כוח של יחיד העומד מול רבים הוא הוא המגן שמלווה את עם ישראל לאורך כל שנות הגלות, שכן הוא מלמד אותנו שגם כאשר נראה שהאמת היא נחלת היחיד, היא החזקה ביותר בבריאה, ולכן חותמים בשמו, כי הוא המגן המבטיח שלא נטבע בתוך ים האמונות הזרות המקיפות אותנו. בביאור זה אנו נוגעים בנקודה הכואבת והחיה ביותר, שכן גם בימינו אנו נדרשים לאותו כוח

.של אברהם, להישאר איתנים באמונתנו גם כאשר הרוב נוהה אחרי דעות אחרות

ההבנה כי אברהם אבינו אינו דמות היסטורית בלבד, אלא הוא מהווה את מגן התפילה שלנו בכל עת ובכל מצב, משליכה על חיי המעשה שלנו ועל הדרך שבה אנו ניגשים אל בורא עולם בעת צרה ובעת שמחה. נראה לבאר כי נפקא מינה ראשונה מסוגיה זו היא בעת עמידת האדם בתוך ניסיונות אישיים, שכן הידיעה שאברהם הוא המגן המזמין את השכינה לדורות מעניקה לאדם את הכוח להמשיך ולהאמין גם כאשר הוא חש בודד במערכה, שכן הוא אינו עומד לבדו אלא בחסותו

.של אותו אב שפתח את הדרך

ביאר כי כאשר)(חלק ב, פרק ד הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ,האדם מרגיש נרדף או חסר ישע בתוך מציאות חייו, עליו לשנן לעצמו את כוחו של מגן אברהם ועל ידי כך הוא מעורר את מידת החסד שפעלה עבור אברהם בשעתו. הלכה למעשה נלמד מכאן כי בעת תפילה על צרה פרטית, יש לכוון את הלב לא רק לבקשה עצמה, אלא להיזכר באותה מסירות שהולידה את החתימה הזו, ובכך ליצור חיבור ישיר אל הצינור שדרכו עוברות כל הברכות

.מאז ועד היום

הסביר כי כל יהודי שמתחיל)(פרשת לך לך מרן הגרי"ז מבריסק בספרו חידושי הגרי"ז על התורה בדרך חדשה של עבודת השם, בדומה לאברהם אבינו שציווהו לך לך, הופך בעצמו להיות בבחינת מגן אברהם עבור סביבתו, שכן הוא ממשיך את השרשרת ויוצר הגנה רוחנית גם למשפחתו ולדורות הבאים. מכאן נובעת הנפקא מינה למעשה שאין אדם רשאי לומר כי אינו משפיע או כי פעולותיו הפרטיות אינן נחשבות, אלא עליו לדעת כי בכל צעד של התקדמות רוחנית הוא בונה גדר של

.חסד והגנה לא רק לעצמו אלא לכל זרעו אחריו

ביאר כי החתימה במגן אברהם)(חלק ג, סימן יב הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק מלמדת אותנו על החשיבות של התמדה בדרך אחת עקבית, שכן כוחו של אברהם נבע מהתמדתו בדרך האמת ללא חת, וזוהי הדרכה למעשה לאדם שמחפש יציבות בחייו. כאשר אנו חוזרים בכל יום על אותה חתימה, אנו מתחייבים במידה מסוימת לאותה דרך עקבית של האבות, וזהו הסוד להגנה מפני זעזועים שעלולים לפקוד את האדם בדרכו, שכן הוא נשען על קרקע יציבה שנחצבה

.על ידי הראשונים

,המהות הרעיונית הטמונה בסוגיה זו מוליכה אותנו אל הבנת המבנה הרוחני של הבריאה כולה שכן החתימה בברכת האבות אינה מהווה רק סיום של תפילה, אלא היא ביטוי ליסוד המציאות שבו האחדות קודמת לריבוי, והשורש קודם לענפים. כאשר אנו מתבוננים על אברהם אבינו לא כדמות אנושית שפעלה בזמן מוגדר, אלא כביטוי של כוח רוחני נצחי המכונה מגן, אנו מגלים כי

בחתימתנו אנו שבים אל הנקודה שבה נחתמה הברית בין הבורא לעולמו, נקודה שבה אין פיצול

.ואין חילוק, אלא גילוי של מלכות השם שמתחילה מן השורש האחד

ביאר כי תחילת הכל היא הארת הנשמה)(פרשת לך לך השפת אמת בספרו שפת אמת על התורה של אברהם אבינו, והוא מחדש כי בברכת אבות אנו מבקשים את הארת תחילת הבריאה שבה היה הכל עוד באחדות אחת פשוטה. בדבריו אנו מוצאים כי החתימה באברהם היא למעשה החזרה , שכן בך- אל הרגע שבו הקדוש ברוך הוא בחר בעולמו, רגע שבו לא היה פירוד, ולכן בך חותמין אברהם, נמצאת האחדות שאינה משתנה לעולם, והיא המגנה עלינו גם כאשר אנו חיים בתוך עולם של נפרדות ופירודים. הבנה זו מרחיבה את דעתנו, שכן היא מורה לנו כי בכל פעם שאנו מזכירים את אברהם, אנו מושכים אל חיינו את הכוח הראשוני של הבריאה, כוח שאינו מוגבל על ידי חוקי

.הטבע, שכן הוא היה קיים עוד לפני שהטבע עצמו הופיע

העמיק להסביר כי המגן של אברהם הוא)(פרשת לך לך רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק .הכוח הפנימי הנסתר שאינו נגלה לעין הבשר, ודווקא משום כך הוא חזק יותר מכל הגנה גלויה הוא ביאר כי אברהם אבינו הוא שגילה את השם יתברך בתוך העולם הזה, ופעולה זו יצרה סגירה של מעגל שמקיף את כל המציאות כולה. החתימה בשמו היא עדות לכך שהעולם הזה, על כל .תהפוכותיו ועל כל קשייו, אינו הפקר, אלא הוא עטוף במגן של אברהם, שהוא המגן של האמונה רעיון זה לוקח אותנו אל מקום עמוק בנפש, שכן הוא מלמד אותנו כי הביטחון האמיתי אינו נובע מהיעדר קשיים, אלא מהידיעה שהאדם עומד בתוך מגן שאינו נראה, מגן שנבנה על ידי מי שפתח

.את הדלת לגילוי השכינה, וכל מי שצועד באותה דרך הופך להיות חלק מאותו מעגל מוגן

חידש כי התנועה של עם)(ספר ארץ ישראל, פרק ג הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות ישראל מן האחדות של אברהם אל הגיוון של יצחק ויעקב היא תנועה הכרחית של התפתחות הנשמה הלאומית, אך החתימה נשארת אצל אברהם כדי להזכיר לנו שהשורש הוא תמיד המקור המזין. בדבריו הוא מאיר את הרעיון שחייו של האדם צריכים להיות מורכבים מהתפתחות בלתי פוסקת, מהתפטרות לעוד ועוד מדרגות, אך לעולם אסור לו לאבד את הקשר עם הנקודה הראשונה, עם האמונה הפשוטה שאין בה שאלות ואין בה ספקות, וזוהי הנקודה שבה אברהם ניצב. החתימה בתפילה היא כלי שנועד להזכיר לאדם, רגע לפני שהוא ממשיך בתפילתו לבקש על צרכיו הפרטיים, כי עליו לשוב אל השורש, אל האמת האחת שאינה תלויה בדבר, ורק משם

.לשאוב את הכוח להתמודד עם המציאות המשתנה

אנו רואים אפוא כי הרעיון הטמון בחתימת מגן אברהם הוא ביטוי עמוק לכמיהת הנפש לחזור אל מקורה, אל המקום שבו האדם חש את השכינה בטהרתה, ללא אמצעים וללא סייגים. זוהי הזמנה לחיים שבהם השורש הוא המנוע לכל הפעולות, והחתימה היא אישור לכך שהכל נגזר מתוך אותה אמונה טהורה שאברהם הוריש לזרעו, ובזה אנו הופכים את התפילה לחיים, ואת החיים

.לתפילה אחת גדולה שמתחילה ומסתיימת במגן האמת של אברהם

האדם המהלך בעולמו, המבקש למצוא עוגן בתוך ים הסערות המקיף אותו מכל עבר, נזקק נואשות לאותה חתימה חותמת, לאותה הגנה שאינה חיצונית בלבד אלא כזו שחודרת אל תוך

,עמקי הנפש. כאשר אנו ניגשים אל התפילה ואומרים מגן אברהם, אנו לא רק מזכירים את העבר אלא אנו מפעילים בתוכנו מחדש את מגן האמונה. זוהי הזמנה לאדם להיות בעצמו מגן, להיות נושא הדגל של האמת כפי שאברהם אבינו נשא אותו, ובכך הוא מוגן מכל השפעה זרה שעלולה

.לטשטש את זהותו הפנימית

הדגל מחנה אפרים בפרשת לך לך ביאר כי אברהם אבינו הטביע בנשמות ישראל את כוח הביטול של העצמיות לטובת האמת האלוקית, וזהו המגן האמיתי של האדם. בדבריו אנו מוצאים כי האדם מרגיש לעיתים חלש, מפוחד או אבוד, אך ברגע שהוא נזכר שהוא שייך לאברהם, שהוא .יונק מאותו כוח של מסירות נפש, הוא מתמלא בביטחון פנימי שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות החתימה באברהם היא הרגע שבו אנו אומרים לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, גם אם אין לי כוח משל עצמי, אני מתחבר אל השורש, אל המגן שנבנה עבורי לפני אלפי שנים, ודרך החיבור

.הזה אני שואב את הכוח לעמוד איתן בתוך הניסיונות של חיי היום יום

כתב כי יסוד האמונה אינו בידיעה)(חלק א הרב אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו שכלית בלבד, אלא הוא חיבור רגשי עמוק שיוצר מגן סביב הנשמה. בהקשר של חתימתנו, אנו למדים כי האדם יכול להיות מוגן רק כאשר הוא מרגיש את השייכות שלו לאבות, שכן השייכות הזו היא שיוצרת את המעטפת המגנה עליו מפני ייאוש, מפני נפילה ומפני שקיעה בתוך ההוויה החומרית שעלולה להשכיח ממנו את ייעודו. האדם הפועל בתוך מודעות של מגן אברהם הוא אדם שהולך בעולם בקומה זקופה, מתוך ידיעה שהמגן של אברהם אבינו פרוש מעליו ומלווה

.אותו בכל צעדיו

ביאר כי המגן של אברהם הוא הכוח)(סימן קסח רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק הפנימי של האדם המכונה אמונה, והוא המגן שאינו נראה לעין אך הוא חזק מכל חומה ומכל מבצר. הרחבה זו מלמדת אותנו כי התפילה אינה מסתיימת עם סיום המילים, אלא היא יוצרת תהודה בתוך נפש האדם, תהודה שמלווה אותו גם כשהוא יוצא אל רשות הרבים, אל עבודתו ואל חיי המשפחה שלו. האדם הלומד לחתום את תפילתו מתוך דבקות באברהם, לומד לחתום את כל פעולותיו ביום בסימן של אמת, בסימן של חסד, ובסימן של אותה מסירות שהגדירה את חייו

.של אברהם אבינו

החיבור הזה אל הנפש יוצר אצל האדם הבנה חדשה על מושג ההגנה, שכן הוא אינו מבקש הגנה מהקשיים, אלא מבקש כוח לעמוד מולם מתוך דבקות בדרך האמת. זוהי העצמה פנימית שמחברת את האדם אל הנצח, ומאפשרת לו לראות את חייו לא כרצף של אירועים מקריים, אלא כחלק ממסע גדול שהחל אצל אברהם ונמשך דרך כל דורות ישראל, וזהו הביטחון הגדול ביותר

.שיכול להיות לאדם, לדעת שהוא חלק ממשהו גדול, נצחי ומוגן

מוסר ההשכל הטמון בחתימת מגן אברהם מציב בפנינו מצפן פנימי, המורה לנו כי ההגנה האמיתית של האדם אינה מצויה בחומות של אבן או בהסכמים משפטיים, אלא ביכולתו להישאר נאמן לאמת שלו בתוך עולם שסוטה ממנה. אנו למדים כי הכוח המגן את האדם הוא המעשים

שהוא עושה במידת החסד, אשר בונים סביבו חומת אש המפרידה בינו לבין הרוע, ומאפשרים לו

.להלך בבטחה גם במקומות שבהם האמונה נראית כדבר רחוק

ביאר כי המגן של אברהם הוא הכוח שנותן)(מאמר לח הרב חיים שמואלביץ בספרו שיחות מוסר לאדם את היכולת לפעול מתוך ביטחון פנימי, גם כאשר הכל נראה אבוד מבחינה חיצונית. בדברים אלו אנו מגלים כי המוסר של מגן אברהם דורש מאיתנו להפוך לאנשים של עשייה, שכן ככל שאדם משפיע יותר מהטוב שבו לאחרים מתוך אמונה פשוטה, כך הוא מושך על עצמו יותר הגנה אלוהית, שהיא אינה חיצונית אלא מהותית, ההופכת את האדם למי שמוגן על ידי עצם היותו מעין

.של חסד

כתב כי גדולתו של אברהם הייתה)(בראשית יב, א הרב שמשון רפאל הירש בפירושו על התורה ,ביכולתו לעמוד כנגד כל העולם, לא מתוך קטנוניות אלא מתוך הכרה עמוקה באמת המוסרית וזוהי החובה המוסרית של כל יהודי, להיות אברהם של סביבתו. כאן אנו מוצאים את המצפן הפנימי שלנו, שכן בכל מקום שבו האדם נדרש לוותר על עקרונותיו, עליו לשאול את עצמו האם הוא פועל כבן לאברהם, שהגן על האמת שלו בחירוף נפש, או שהוא נכנע ללחץ החברתי, ובכך

.מאבד את המגן הרוחני שלו, שכן המגן אינו ניתן לאדם שבוגד בזהותו

חידש כי המושג מגן אינו רק)(מאמרי שבועות, מאמר ח הגאון רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק הגנה מפני נזק, אלא הוא הגדרה של זהות שאינה משתנה, הגדרה שמגנה על האדם מפני התבוללות רוחנית. המוסר העולה מכאן הוא כביר, שכן הוא מלמד את האדם כי השמירה על זהותו כעובד השם, כמי שקשור לאבות, היא המגן הכי חזק שיש לו בעולם הזה, שכן כל עוד הוא יודע מי הוא ומהו ייעודו, שום כוח חיצוני לא יוכל לערער את שלוותו או את נאמנותו לדרך, וזוהי התביעה

.המוסרית המונחת לפתחנו, לחיות חיים של זהות ברורה ושורשית

כל אלו נותנים לנו את הכלים להלך בעולם מתוך תחושת אחריות, לא רק כלפי עצמנו אלא כלפי השלשלת כולה, מתוך הכרה כי אנו הם אלו הנושאים כעת את המגן, ואנו הם אלו שצריכים להמשיך ולהוכיח כי האמונה, החסד והנאמנות לדרך, הם הכוח המניע את ההיסטוריה ואת

.המציאות כולה

מכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: האדם נדרש לאמץ את מידת החסד ביומיום לא כפעולה חיצונית בלבד, אלא כטבע שני, שכן החסד הוא השדה שבו צומחת ההגנה האלוהית על האדם ועל בני ביתו, ומי שמקדים חסד לאחרים בדרכו של אברהם אבינו, מובטח לו שהוא נכנס תחת

.כנפי המגן שנטע עבורנו אב האומה בתוך עולם המשתנה ללא הרף והמציב בפנינו אמונות זרות ודעות מתחלפות, עלינו ללמוד להישאר נטועים בשורש האמונה הטהורה שנטע אברהם, וזאת על ידי התמדה יומיומית בעבודת השם, שכן החזרה המודעת על האמת המוחלטת היא הכוח המגן מפני כל רוחות הפרצים המאיימות

.לערער את נפש האדם

החתימה בתפילה היא תזכורת לכל אדם כי בכל פעולה ופעולה בחיים, עליו לשאול את עצמו

האם הוא פועל מתוך החיבור לשורש האבות, מתוך אותה מסירות נפש שביטלה את האני לטובת

.הבורא, שכן רק בדרך זו הוא בונה לעצמו הגנה שאינה תלויה בדבר וחסינה מכל פגעי הזמן

:עיקר העניין:עיקר העניין

סוד החתימה במגן אברהם אינו נעוץ רק בהלכות תפילה יבשות, אלא בבחירה העמוקה להגדיר את כל חיינו כהמשך ישיר של הברית הראשונה. כשאנו אומרים מגן אברהם, אנו מצהירים כי גם בעולם של חומר ושל סערות גלויות, אנו בוחרים לחיות תחת חסותה של האמונה הפשוטה, זו שאינה נזקקת לאותות ומופתים אלא לאהבת השם יתברך בלב טהור. אברהם הוא לא רק עבר רחוק, הוא ההווה המתמיד שלנו, והחתימה בו היא הקריאה לנשמתנו לחזור הביתה, אל האחדות הפשוטה של אב האומה, שם הכל נרגע, שם הכל ברור, ושם נפרש המגן האמיתי ששומר על כל אחד מאיתנו מכל משמר, והכוח המגן האמיתי אינו נמצא במבצר חיצוני שבנינו סביבנו, אלא בנאמנות לדרך שהתווה אברהם, דרך המאפשרת לנו לעמוד זקופים מול כל קושי מתוך ידיעה שהמקור הוא המגן, וברגע שהאדם מחליט לחיות באמת את האמונה, הוא הופך בעצמו למגן, ומקרין על סביבתו את השלווה

.והחסד שקיבל מהאבות