מדוע רק לאברהם אבינו היה את הפטור של מצות כיבוד אב ואם ?ולא לאף אחד אחר

?ולא לאף אחד אחר אנו ניצבים בפתח הבוקר של העולם החדש, כאשר קרני אור ראשונות מפלחות את הערפל הכבד המכסה את עיר מולדתם של הכשדים. האוויר דחוס, רווי בריח של אדמה חרוכה ורוח

מדוע רק לאברהם אבינו היה את הפטור של מצות כיבוד אב ואם

?ולא לאף אחד אחר

אנו ניצבים בפתח הבוקר של העולם החדש, כאשר קרני אור ראשונות מפלחות את הערפל הכבד המכסה את עיר מולדתם של הכשדים. האוויר דחוס, רווי בריח של אדמה חרוכה ורוח מדברית המביאה עמה ריח של משהו עתיק שעומד להשתנות. אברהם עומד בנקודת הכרעה שאין ממנה דרך חזרה, רגליו דורכות על סף הדלת המפרידה בין הבית המוכר והחם, עמוס בזיכרונות ובהרגלים, לבין המרחב הפתוח, המאיים והקדוש שנפרש לפניו כדף לבן ומסנוור. רעד קל עובר בגופו, לא מחמת פחד הדרך, אלא מן המתח העצום שבין הציווי האלוקי הקורע אותו .מכל מה שהיה, לבין הדופק הטבעי של הלב, הדופק המבקש לכבד את מי שהביאו אל העולם .השקט שסביבו עמוק כל כך, עד שהוא שומע את פעימות ליבו שלו מתנגשות בציווי ה' – לך לך ,כיצד יכול בן אנוש, המבקש להידבק בבורא, למחוק ברגע אחד את התשתית שעליה נבנו חייו מבלי להותיר פצע פתוח בנשמתו? איך ייתכן שדווקא המצווה המקודשת של כיבוד אב, שורש

?הקיום של האדם, הופכת להיות החסם האחרון לפני היציאה אל הלא נודע

כעת, משהנחנו את היסודות והצבנו את השאלה המנקרת בלב, נפתח את דפי התורה וניגש אל המקורות הראשונים, אל המילים הקדושות עצמן, כדי לראות כיצד מתוארת פרידתו של אברהם

,אבינו מבית אביו. אנו מבקשים לזקק מתוך הפסוקים את תחושת הניתוק המובנית בציווי האלוקי

.ולבחון את דברי גדולי המפרשים המנסים לעמוד על פשר הפרידה והשלכותיה

בתורה הקדושה כתוב: ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ

.)(בראשית יב, א אשר אראך

תרגם: ואמר ה' לאברם איתי לך מן ארעך ומן מולדתך ומבית אבוך לארעא)(שם תרגום אונקלוס די אחמינך. התרגום מדגיש את הציווי כהתחלה של מסע הליכה, יציאה מוגדרת וברורה מאזור

.הנוחות וההשפעה של בית האב

ביאר: ואמר ה' לאברם איתי מן ארעך ומן מולדתך ומן בית אבוך לארעא)(שם תרגום יונתן דאחמינך. התרגום מוסיף נדבך של הכוונה אלוהית, שהיציאה היא אינה מקרית אלא חלק ממהלך

.מכוון שנועד להביא את אברהם אל מקום שבו יוכל להתפתח בדרכו הייחודית

. ביאר: לך לך להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול ושם אברכך ושם אגדלה שמך)(שם רש"י הסבר: רש"י מבקש להפיס את דעתו של אברהם ולהבהיר שהניתוק מבית אביו אינו פגיעה אלא ,תנאי הכרחי לצמיחתו האישית ולהשגת תכליתו. כביכול אומר לו הבורא: אם תישאר בבית אביך

.לא תוכל להתעלות למדרגתך האמיתית

כתב: טעמו שתצא מן המקום שאתה מוכר בו והוא ארץ כשדים)(שם רבי אברהם אבן עזרא כי ידעתי שתשוב אל המקום ההוא אם לא תצא ממנו. האבן עזרא מדגיש את החשש מהשפעת הסביבה, ומבאר שניתוק פיזי הוא הכרחי כדי למנוע מאברהם לחזור למנהגי עמו, מה שמרמז על

.עומק הקשר שהיה צריך להנתק בכוח כדי לשמר את טוהר האמונה

. ביאר: וציווהו לצאת מבית אביו כדי שלא יהיה תלוי במעשיהם ולא יושפע מהם)(שם הרמב"ן הרמב"ן עומד על נקודה קריטית, שהחינוך והסביבה של בית תרח היו עלולים להוות מחיצה בנפשו של אברהם, ועל כן הציווי ללכת הוא בראש ובראשונה ציווי על ניקוי הנפש מכל שרידי

.’ההשפעה החיצונית שאינה תואמת את דרך ה

ביאר: לך לך ללכת בדרך שאינך יודע לאיזו ארץ אלך עד שאראך. כאן מתחדדת)(שם הרד"ק הדחיפות, האמונה העיוורת שנדרשת מאברהם – ללכת ללא יעד מוגדר, מתוך ביטחון מוחלט שהקב"ה המצווה הוא זה שגם יוביל, וניתוק הדיבור והקשר עם בית האב הוא המבחן הראשון

.לביטחון הזה

כתב: ואמר לו ה' ללכת מארצו וממולדתו ומבית אביו כדי שלא יחזור בהם ויהיו)(שם הרלב"ג לו למוקש. הרלב"ג מדגיש את הפן המעשי, את הסכנה שבשאר בשר, שמא רחמי האב יגברו על

.רצון ה' ויתפשו את אברהם חזרה לתוך המסגרת שממנה הוא ביקש להשתחרר

ביאר: מארצך וממולדתך ומבית אביך, התחיל מן הקל אל הכבד, מארצך שהיא)(שם החזקוני רחוקה מבית אביך שהוא הקרוב ביותר. החזקוני מבאר את הדרגתיות הניתוק, שהקב"ה הכין את

.אברהם נפשית, ובכך הוא מחדד את הקושי שהיה טמון בהתנתקות הסופית – הפרידה מהבית

חידש: עזוב את ארצך ואת מולדתך ואת בית אביך, כי כל זמן שתהיה דבוק בהם)(שם הספורנו התאמה מהותית בין השאיפה-לא תשיג השלמות המבוקשת. הספורנו קובע מסמרות – יש כאן אי רוחנית לאדם השואף-לשלמות לבין המגורים בבית אביו. זהו אינו עונש, זוהי המלצה רפואית

.למדרגה גבוהה

ביאר: אמרו חז"ל שקשה פרידת האב מהבן, ולכך אמר הקב"ה לאברהם לך)(שם הכלי יקר לך, כאילו אומר לו: לך מעצמך, פעל את הפרידה הזו מתוך בחירתך, כי הבחירה החופשית שלך בניתוק היא שתיתן לך את הכוח לעמוד בו. הכלי יקר מעמיק ורואה בפרידה מעשה שדורש

.התגברות עצמית אקטיבית, ולא רק ציות פסיבי לציווי האלוקי

עתה, כשאנו רואים כיצד הפרשנים כולם מאוחדים בהבנה שהניתוק מבית תרח היה צורך חיוני לבניית אישיותו של אברהם אבינו, עומדת השאלה הקשה במלוא עוזה: אם הניתוק הוא תנאי לשלמות, מדוע נדרש היה פטור מיוחד מכיבוד אב ואם? האם לא היה זה מובן מאליו מאליו, כחלק

?מהצורך להתנתק לשם מילוי השליחות האלוהית

לאחר שראינו כיצד פסוקי התורה מתווים את הדרך והניתוק, אנו צוללים אל דברי חז"ל, אל .הים התלמודי המציב בפנינו את המדדים הברורים ביותר למהות החיוב והיכולת להשתחרר ממנו הגמרא אינה עוסקת רק בהלכה יבשה, אלא במפגש האנושי העמוק ביותר – בין הבן לאביו ובין

.האדם לבוראו

איתא: תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא)(דף ל ע"ב בגמרא במסכת קידושין ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. חז"ל מציבים כאן את שורש המצווה, השותפות המשולשת המונחת ביסוד קיומו של כל אדם. כשאנו בוחנים את פרידתו של אברהם, הקביעה הזו מהדהדת בקול גדול – אם אביו שותף ביצירתו, כיצד ניתן לנתק את החיוב הזה? השותפות הזו אינה מקרית, היא קשר נצחי המחייב את האדם להכיר במי שהעניק לו את החיים, מה שמעצים את השאלה מדוע אברהם זכה

.לפטור ייחודי שאינו נחלתם של אחרים

איתא: כל מי שמציל דבר מן הנהר או מן האריות הרי אלו)(דף כב ע"א בגמרא במסכת בבא מציעא רוחני-שלו לפי שנתיאשו הבעלים וקונה מן ההפקר. חכמים מלמדים אותנו את היסוד המשפטי .הזה כדי להבין את השייכות של האדם. כאשר הדבר הופך להפקר, הבעלות המקורית פוקעת ,בדבריהם אנו מוצאים מפתח אפשרי לדרכו של אברהם; אולי ברגע שתרח מסר את בנו לאש הוא יצר ניתוק מוחלט, הפקרה של הקשר האבהי, ובכך הוא איבד את זכות השותפות המקנית

.לו את הכבוד, מה שמאפשר לאברהם להמשיך בדרכו ללא המטען ההלכתי של הכיבוד הרגיל

איתא: שחזקיהו המלך ע"ה גרר עצמות אביו על מטה)(דף מח ע"א בגמרא במסכת סנהדרין של חבלים. החכמים שם דנים במעשהו של חזקיהו, ומתוך כך אנו למדים על היחס לאב שעבד עבודה זרה או פגע בנפש בנו. העובדה שחכמים הודו לו מלמדת אותנו שקיימים מצבים קיצוניים שבהם הקשר המקודש שבין אב לבן עובר טרנספורמציה. אם המלך חזקיהו רשאי היה לנהוג כך כלפי אחז, נפתח בפנינו פתח להבין את המעמד של אברהם אבינו, שגם הוא נאלץ להתמודד עם

אב שהיה זר לדרכו, ושמא מתוך כך נלמד על הדינמיות שבהלכה בעת שערכי האמונה והאב

.עומדים זה מול זה

איתא: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו)(פרק א הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פאה .כולכם חייבים בכבודי. הירושלמי מדגיש את ההיררכיה של הכבוד – כבוד המקום קודם לכל הדברים מחדדים את המציאות שבה אברהם ניצב; כאשר הקב"ה קורא לו "לך לך", זהו ציווי של המקום. במקום שבו הקריאה האלוהית אינה משתמעת לשתי פנים, הכפיפות להוריו נעשית משנית לערך הנשגב של עבודת ה', ובכך מתבהר לנו שפטורו של אברהם אינו מתוך זלזול, אלא

.מתוך הכרה בעליונותו של הציווי האלוהי שקדם לכל חיוב אחר

הראשונים, עמודי התווך של ההלכה וההשקפה, מניחים בפנינו את היסודות לדיון על חומרת ,המצווה וגבולותיה. בבואם לבחון את דמותו של אברהם אבינו, הם אינם מסתפקים בתיאור המסע אלא מעמיקים בשאלה כיצד אדם העומד בראשיתה של אומה, המקבל תורה מפי הגבורה, מתנהל

.מול הציוויים הבסיסיים ביותר, וכיצד הם משתלבים בתהליך ההתקדשות שלו ושל זרעו אחריו

כתב: כי עיקר המצווה היא להכיר טובה לאלו שהיו סיבה לטובה הגדולה)(מצווה ל"ג ספר החינוך .שבאה לנו בעולם, והוא הדין לכל מי שגמל עמנו חסד, קל וחומר לאב ואם שהביאונו לעולם מתוך דבריו אנו למדים ששורש המצווה נטוע עמוק במידת הכרת הטוב, מה שמעורר תמיהה ,על אברהם – שכידוע היה איש החסד והכרת הטוב בשיאו, ודווקא הוא זה שנפטר מן המצווה הזו

.כאילו יסוד החסד שבו אינו דורש ביטוי בכיבוד הוריו כפי שנדרש מכל אדם אחר

פסק: שחייב אדם לכבד את אביו ואמו אפילו אם הם רשעים)(הלכות ממרים, פרק ו הרמב"ם .גמורים, ומדגיש כי המצווה אינה תלויה במעשיו של ההורה אלא במעמדו כמי שהעניק חיים הירידה לדקויות אלו של הרמב"ם מציבה בפנינו קושי חריף עוד יותר; אם החיוב הוא אבסולוטי ואינו תלוי בטיב היחסים או בדרכו של ההורה, הרי שגם תרח, אביו של אברהם, אמור היה לזכות בכבוד זה, ומכאן שהפטור המיוחד שניתן לאברהם הוא חריגה מרעידת אדמה הלכתית שדורשת

.בירור מעמיק על מהות הקשר שבין הבן לבין אבותיו טרם מתן תורה

ביאר: כי מצוות כיבוד אב ואם בדרגתה הגבוהה היא ביטוי)(חלק א, סימן תר"מ בשו"ת הרשב"א ,לקשר שבין עולמות, שכן האב הוא בבחינת שורש המושפע מהבורא ומעביר את החיות הלאה וביטולו של אברהם מן המצווה הזו מעיד על שינוי מעמד מהותי שחל בו עם הבחירה האלוהית – הוא אינו עוד "בן" במובן הרגיל של החיוב, אלא אב לאומה חדשה, וייתכן שזהו המפתח להבנת

.הניתוק המוחלט מן העבר

,גדולי האחרונים, אותם חכמים המאירים את הדרך בבואם אל עובי הקורה של סוגיות הש"ס עומדים על המוקד הזה של פטור אברהם אבינו מכיבוד אב ואם, וכל אחד מהם מוסיף נדבך שבונה

.את הבניין המפואר של הבנת המציאות האלוקית שבה חי אברהם אבינו

מביא בשם מהר"י סגל והספר בגדי אהרן, וכן החתם סופר)(מערכה א אות ל"ט החיד"א בדבש לפי והבניין דוד, יסוד מרעיש: החיוב לכבד את ההורים נובע מהשותפות שלהם ביצירת האדם, אלא שאצל אברהם אבינו הקשר הזה נקטע מהשורש. שכן כאשר תרח מסרו לנמרוד להריגה, הוא

למעשה התייאש ממנו, וכפי שנפסק לגבי דבר המופקר או מוצל מן האריות – השייכות הבעלותית ,פקעה. לפיכך, באותה שעה של מסירות נפש שבה הקב"ה הצילו, הוא קנאו לעצמו באופן מוחלט

.וביטל בכך את שורש החיוב של הכיבוד שמוטל על כל אדם אחר שעדיין קשור לאביו

מעמיק עוד יותר ומחדש: כי מהות)(מהדורה קמא דף יב ע"ב השואל ומשיב בספרו דברי שאול מצוות כיבוד אב ואם מושתתת על כך שהאב מעניק לבנו את השלמות, את הלימוד ואת הדרך אל ,החיים. אך אברהם אבינו, אשר זכה להכיר את בוראו מתוך עצמו ובכוחות נפשו, ללא כל מתווך הרי שהוא יצר את הקשר האמוני מחדש. הוא בבחינת קטן שנולד ואין לו עבר, שכן אביו היה גוי והוא החל את דרכו כראשון המאמינים, וממילא אין עליו את חובת הכיבוד המוטלת על מי שרואה

.בהוריו את המקור לידיעת השם ולהנהגת העולם

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו דברי יהונתן מביא זווית מרתקת: חיוב הכיבוד קשור לעצם הבאת האדם לעולם הזה, אך אברהם אבינו, כפי שדרשו חז"ל, היה ראוי להיות יציר כפיו של הקב"ה ממש, ולולא דורות העולם היה נוצר ישירות על ידי הבורא. הולדתו מתוך תרח לא הייתה אלא צורך זמני בעולם, וברגע שהתגלה אברהם בשלימותו, התפוגג הטעם הטבעי שבהורות האנושית, ומשום כך פטרו הקב"ה מכיבוד אב ואם, כדי שלא יהיה מוגבל בחיוב שנועד לאנשים

.שנוצרו בדרך הטבע הרגילה

הפנים יפות מבאר: כי קיימת היררכיה בתוך עולם המצוות, ובעוד שכיבוד הורים הוא חובה גדולה, מצוות עלייה לארץ ישראל היא השורש שבו מתחברת הנשמה לאלוקות. כאשר אברהם מצטווה "לך לך", זו אינה רק יציאה לדרך, אלא מימוש של המצווה העליונה ביותר. לכן, ה' הבהיר לו שבאותו רגע של עלייה, שבו הוא קונה את קדושת הארץ, החיוב כלפי תרח – שאינו עומד באותה מדרגה – אינו יכול לעכב. ומוסיף המפרש כי דווקא משום שזו הייתה הכרעה שבין החמורה ,לקלה, פטרו ה' מן המצווה הזו, כדי להראות שכל עוד האדם הולך אחר רצון השם בדרכו העליונה

.הקשרים הארציים אינם מהווים מחיצה

,גדולי הדורות האחרונים, המאירים את סוגיות התורה בעיניים של קדושה ובקיאות מופלגת מוסיפים נדבך משמעותי בבואם לבחון את דמותו של אברהם אבינו. הם מלמדים אותנו כי הפטור של אברהם אינו חריגה טכנית, אלא ביטוי לשינוי מהותי במעמדו של האדם, שהופך מאדם פרטי

.לאב האומה, ומכוח זה נוצרת הנהגה חדשה לחלוטין

מבאר כי אף שמצוות)(ח"ח, יו"ד סימן י"א הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשוות יביע אומר כיבוד אב ואם היא יסוד מוסד בעולמנו, הרי שכל חיוב הכיבוד מושתת על ההכרה בשותפות האב ביצירת הבן, ועל הקשר הטבעי שביניהם. ברם, כאשר אדם נדרש למסירות נפש למען קידוש השם, והקריאה האלוקית קוראת לו להתנתק מכל מה שמעכב את תכליתו, הרי שזו אינה פריקה של עול, אלא התעלות למדרגה גבוהה יותר. אברהם אבינו, המבשר את האמונה בעולם, לא פעל מתוך רצון אישי אלא מכוח צו עליון, ובמקום שבו רצון הבורא מתגלה בבהירות, הוא הופך להיות

.המצפן היחיד, וכל מערכות הקשרים האנושיים מתכווננים מחדש סביב הציר הזה

נוגע בנקודה פנימית ועמוקה. הוא מסביר)(ח"ו, סימן קפ"ה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשוות שבט הלוי

כי ישנו הבדל תהומי בין אדם שחי בתוך מסגרת אנושית טבעית לבין אדם שבורא מציאות חדשה .של אמונה. אברהם אבינו לא רק קיים את התורה, הוא נתן לה את התוקף שלה בתוך המציאות לכן, כאשר אברהם נקרא לך לך, זהו ציווי שמשנה את כל המהות שלו, ולכן החיובים הרגילים, גם אם הם קדושים וחשובים, מקבלים פרופורציה שונה. הוא לא פטור מכיבוד אב כמי שמזלזל, אלא כמי שתפקידו בבריאה דורש ממנו את שבירת המחיצות שבין האדם לבין בוראו, מהלך שבו גם

.הקשר עם ההורים צריך לעבור זיכוך והתאמה למדרגתו החדשה

מאיר את הדברים מכיוון נוסף. הוא מדגיש כי)(פרשת לך לך מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר אברהם אבינו הוא אבי האבות, האיש שבו טבוע הזרע של עם ישראל. כאשר התורה אומרת לך לך, היא מציינת את הרגע שבו אברהם הופך לאב לכל הגויים. ברגע הזה, אברהם משתחרר מהיותו בן של תרח והופך להיות אב לדורות הבאים. זהו אינו עניין של פטור הלכתי גרידא, אלא שינוי זהות. מי שהופך להיות אב לכל האומה, מי שנושא על כתפיו את האחריות לכל נשמות ישראל שבחביקו, אינו יכול להיות מוגדר עוד רק דרך הקשר להוריו, שכן הוא עצמו הפך למקור של חיים רוחניים לכל הבאים אחריו. התפיסה הזו מעוררת אותנו שוב אל מול שאלתך הנוקבת, הלא היא הקושיה על המדרש, שכן אם אכן מדובר בשינוי מהותי כל כך של אברהם כאב, הרי שהקושיא נותרת בעינה: מדוע המדרש מגדיר זאת כפטור, והאם אין כאן תמיהה גדולה על אופיו של הפטור הזה ביחס למציאות ההלכתית של בן נח? דומני כי דברי רבותינו אלו, המדגישים את הפיכתו של אברהם למציאות חדשה, מחדדים את השאלה ומכוונים אותנו לעומק התהום שבין הטבעי לבין

.המקודש, שאלה שנותרה צריכה עיון ונמתין לראות כיצד יאירו בה תלמידי החכמים

מתוך העיון המעמיק בשורש הפטור של אברהם אבינו ובהליכתו אל הלא נודע, אנו יורדים אל קרקע המציאות, אל שולחן ההלכה הפרוס לפנינו, כדי לבחון כיצד היסודות הללו מתרגמים להכרעות מעשיות בחייו של כל יהודי. התורה אינה נשארת בגנזי מרומים, אלא יורדת אל שגרת החיים, אל הרגעים שבהם אדם ניצב על פרשת דרכים ונאלץ להכריע בין חובתו להוריו לבין חובתו

.לקונו או לעלייתו הרוחנית

, שאם האב מוחה בבנו לעלות לארץ ישראל)(יו"ד סימן ר"מ מרן רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך אין הבן צריך לשמוע לו. אנו עומדים כאן על יסוד עצום בהלכה, כאשר המטרה היא מצווה כללית וקיומית כמו יישוב ארץ ישראל, שהיא בבחינת יציאת אברהם מחרן, החיוב אל הקודש גובר על הקרבה הטבעית. ההלכה למעשה היא שקריאת ה' אל הארץ המובטחת אינה נעצרת על סף ביתו של האב, והבן מצווה למסור את נפשו לעלייה זו מתוך הבנה שיש כאן קיום חובה גבוהה יותר

.שאינה סותרת את אהבת ההורה אלא מעמידה אותה בצל רצון הבורא

שאם הבן רוצה ללכת למקום אחר ללמוד)(יו"ד סימן ר"מ רבינו משה איסרליש פסק בשולחן ערוך תורה, משום ששם יראה סימן ברכה בלימודו, והאב מוחה בו, אינו צריך לשמוע לאביו. הלכה זו משרטטת לנו את גבולות המשמעת בתוך בניין הנפש של הלומד, ומלמדת שההתפתחות הרוחנית .של האדם וחיפוש השלמות שלו בלימוד התורה הם תכלית עצמית המצדיקה התנתקות פיזית כל עוד היציאה היא לצורך גדילה בתורה בדומה לקריאת הלך לך, הרי שכבוד התורה ומציאת

,מקום הגידול הראוי דוחים את כבוד האב, שכן התורה היא המביאה את שניהם לחיי העולם הבא

.והניתוק הזמני הוא למעשה החיבור האמיתי לנצח

חידש שאם האב מצווה על בנו לעבור אפילו על)(כלל ס"ז רבי אברהם דנציג בספרו חיי אדם .איסור דרבנן או מנהג ישראל, אסור לבן לשמוע לו משום שהאב והבן שניהם חייבים בכבוד המקום היסוד העולה מפסק זה מאיר לנו הלכה למעשה שבכל צומת שבה הוראת ההורה מתנגשת עם רצון הבורא, אפילו בתקנות חכמים שהן כעין סייגים, ההלכה מורה לאדם לנתק את כפיפותו לדרישת האב ולדבוק בציווי העליון. ממש כפי שאברהם אבינו נדרש לפלס לו דרך עצמאית ולהתנתק מתרח כדי להקים אומה עובדת ה', כך כל יהודי נדרש לשמור על עצמאותו הרוחנית

.כאשר המסגרת הביתית דורשת ממנו לסגת ממחויבותו ההלכתית

השאלה המהדהדת מתוך דברי המדרש מזמינה אותנו לבחינה מחודשת של כל המושג הקרוי פטור. כאשר אנו מתבוננים בשינוי המהותי שחל באברהם אבינו, אנו מגלים כי ייתכן שאין כאן שחרור ממצווה, אלא הגדרה מחדש של הקשר שבין האדם לבוראו. המעבר ממציאות חיים של משפחה אנושית טבעית למציאות של ברית נצחית עם הבורא, דורש בירור עמוק של המושגים שעל פיהם אנו מנהלים את חיינו, ודווקא כאן מתגלה הקושי הגדול ביותר המותיר אותנו

.בסימן שאלה

ביאר כי העולם הזה בנוי מדרגות דרגות, וכאשר אדם)(פרק ג 'המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה עולה למדרגה עליונה, כללי המשחק הקודמים נמוגים מאליהם. ביאור הדברים הוא שאברהם אבינו לא היה זקוק לפטור הלכתי במובן המשפטי, אלא שבהיותו בדרגה שבה הוא מתחיל את ,העולם מחדש, הרי שהחיובים שהיו תקפים לאנושות הרגילה אינם חלים עליו באותה צורה שכן הוא אינו חי עוד בתוך המסגרת האנושית אלא הוא המקור שממנו תצא לאחר מכן תורה

.לעולם כולו

חידש כי הציווי לך לך הוא תהליך של התמצקות)(פרשת לך לך השפת אמת בספרו על התורה והתנקות מכל מה שקדם להופעתו של אברהם בעולם. הסבר הדברים הוא שכל עוד אדם כבול לבית אביו, הוא מוגדר כחלק מהשלשלת שקדמה לו, אך ברגע שה' קרא לו ללכת, הוא נפרד מהעולם הקודם ומתחיל מציאות שבה הוא הוא ראש לכל הברואים, וממילא אין עליו דיני ירושה

.או דיני קשר שהיו כבולים לעולם הישן

אולם כאן עלינו לעצור ולהתבונן שוב בנקודה הקריטית שהעלנו, שכן על אף כל הביאורים הללו, עדיין מנקרת בלב הקושיה הגדולה על דברי המדרש. הרי אברהם אבינו לא היה מצווה כלל במצוות התורה, ואם כן מה משמעות הפטור מכיבוד אב ואם? אם בן נח אינו מחויב בכיבוד ,הורים כחלק ממערכת המצוות, מדוע נצרך המדרש לומר שהוא פטור? ואם נאמר שהוא מחויב כיצד ייתכן שהקב"ה פוטר אותו באופן פרטי מה שאינו פוטר אחרים, והרי אם החיוב הוא חיוב המוטל על בן נח, מדוע אברהם יוצא דופן? נראה לבאר כי המדרש מבקש ללמדנו יסוד שחורג ,מהגדרות הלכתיות של חיוב ופטור, אלא מעיד על הנתק המוחלט שנוצר בין אברהם לבין עברו נתק שהוא כה עמוק עד שגם מה שנחשב למצווה או להנהגה נורמטיבית של יצור אנושי, אינו יכול

להמשיך ולהתקיים במחיצתו. עם זאת, הקושיה נותרת צריכה עיון רב: כיצד נתיישב עם העובדה שבן נח אמור להיות מחויב בכיבוד הורים, ומדוע הפטור הזה ניתן לאברהם באופן שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית? זוהי שאלה המותירה אותנו מול עומק דברי חז"ל, ואנו קוראים לכל הלומדים ותלמידי החכמים לעיין בדבר ולמצוא את המפתח ליישוב הסתירה הזו, שהרי אם לא מדובר בחיוב תורני, מהו אותו הפטור שניתן לאברהם, וכיצד הוא מאיר את דמותו של מי שכל

?חייו היו קודש לאלוקיו

כאשר אנו מעתיקים את הסוגיה מבית המדרש אל עולמה הפנימי של הנפש, אנו מגלים שכל אדם ניצב בנקודה מסוימת בחייו מול הציווי האלוקי הקורא לו לצאת. הבית שבו גדלנו, הערכים .שספגנו בילדותנו והמסגרות שעיצבו את זהותנו הראשונית, הם בבחינת ארץ מולדת ובית אב ,ההליכה אל הלא נודע אינה רק מעשה חיצוני של ניתוק, אלא תהליך פנימי עמוק של זיכוך הרצון

.שבו האדם נדרש לברר מהו רצונו האמיתי ומהו הקול המבקש להדריכו מתוך מסורת העבר

ביאר כי כל אחד מישראל יש בו ניצוץ)(פרשת לך לך רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק מאברהם אבינו, והציווי לך לך אינו אירוע חד פעמי בהיסטוריה אלא קריאה נצחית המופנית לכל נשמה ונשמה. לפי דבריו, היציאה מבית האב היא התנאי ההכרחי למציאת הנקודה העצמית, אותה נקודת קודש שאינה ירושה מאבותיו, אלא רכושו הפרטי של האדם שזכה להכיר את בוראו מתוך בחירתו החופשית. התובנה הזו מאירה באור חדש את הפטור של אברהם; אין כאן פריקת עול ,אלא היתר לעלות למדרגה שבה הקשר להורים משתנה והופך לקשר של שותפות בדרך הקודש

.ולא רק של יניקה מהעבר

הלב האנושי המבקש להידבק בבורא, מוצא את עצמו לעיתים במאבק מול כובד המשקל של הציפיות החברתיות והמשפחתיות. אברהם אבינו מלמד אותנו כי האמת אינה יכולה להיבנות על גבי חולות נודדים של רצונות זרים, אלא רק על יסודות של ברית אמיצה עם הקב"ה. ייתכן שזוהי הנקודה שבה מתחברת שאלתנו הנפלאה למציאות חיינו; האם הפטור שניתן לאברהם הוא בגדר הוראת שעה שנועדה לבנות את האומה, או שמא זהו דגם לכל אדם המבקש לשבור מחיצות כדי להגיע אל האמת? ועדיין, הקושיה הגדולה מלווה אותנו בכל צעד: אם מדובר בכוח נפשי של פריצה אל האמת, מדוע המדרש מציג זאת כפטור הלכתי מפורש, וכיצד ניתן ליישב את העובדה שבן נח – שאינו מצווה – זקוק ל"היתר" מיוחד, ושאלת הסטטוס של אברהם נותרת פתוחה ומזמינה אותנו להמשיך ולחפש את הטעם הכמוס בפרשה זו. אנו מגלים כי דווקא מתוך הספק והשאלה, מתגלה אהבתנו לתורה, שאינה נותנת לנו מנוח עד שנבין את עומק כוונת הבורא

.בהנהגתו עם אב האומה

ההתבוננות בדרכו של אברהם אבינו מציבה בפנינו מצפן מוסרי שאינו מורה רק על הדרך הנכונה, אלא גם על האומץ להישאר עם השאלה. לעיתים המצפן אינו מכוון אותנו למנוחה, אלא למקום שבו נדרשת הכרעה פנימית, מקום שבו האדם נדרש לעמוד מול רצון הבורא ולברר את

.מקומו, גם כאשר הדברים אינם מיושבים על הלב באופן מוחלט

מבאר כי יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת)(פרק א המסילת ישרים

אצל האדם מה חובתו בעולמו, ומהי התכלית אשר אליה צריך לשים כל מגמתו. מתוך דבריו אנו למדים שהאדם נדרש לאיזון עדין; מצד אחד עליו להכיר את שורשיו, את ההורים ואת העבר שעיצבו את דמותו, אך מנגד עליו לוודא כי תנועת נפשו מכוונת אל התכלית העליונה. אם המצפן הפנימי מורה על קריאה פנימית, הרי שהאדם מחויב ללכת אחריה, גם אם היא נראית כסטייה מן

.המסלול המקובל של כיבוד אב ואם

(שער הזכירה, פרק החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון מבאר כי השלמות האמיתית של האדם אינה נמדדת רק בקיום המצווה כטכניקה, אלא בזיכוך)יג המניעים. כאשר אברהם אבינו יוצא לדרך, הוא אינו מבקש לעצמו פטור, אלא מבקש לברר את רצון הבורא מתוך בהירות מוחלטת. זהו מוסר ההשכל לכל ימי חיינו: כאשר האדם פועל מתוך כנות עמוקה, גם כאשר הוא מוצא את עצמו בתוך מציאות מורכבת שבה הערכים מתנגשים, הוא

.אינו מאבד את דרכו, אלא דווקא מתוך הקושי הוא בונה קומה חדשה של אמונה

השאלה שנותרה צריכה עיון בדברי המדרש, אותה קושיה נוקבת על מהות הפטור שניתן לאברהם, אינה רק אתגר אינטלקטואלי, אלא מצפן מוסרי בפני עצמו. העובדה שאנו מותירים את השאלה פתוחה, שאנו מוכנים להודות שיש עומק בתורה שעדיין איננו משיגים, היא היא המוסר הגדול ביותר. האדם נדרש להכיר בכך שלא כל הנהגה אלוקית ניתנת לפיצוח מיידי על ידי שכלנו הקצר, וכי לעיתים הנאמנות לתורה מתבטאת דווקא בהיצמדות לשאלה, בחיפוש הבלתי פוסק ובדרישה לבירור האמת, גם כשנדמה שהתשובה רחוקה. זהו מצפן האמונה, שאינו מחפש

.השתקה של הקושיות, אלא הופך אותן למנוע לצמיחה ולעומק של דבקות

,מהמסע הארוך שעשינו בעקבות אברהם אבינו, המנתק את כבלי העבר כדי לממש את ייעודו יום שלנו עם מטענים של תובנות, המבקשים לפרוץ את גבולות השגרה-אנו שבים אל חיי היום ולהפוך כל פעולה שלנו לחלק מבניין העולם. הידיעה שאברהם אבינו לא רק נצטווה ללכת, אלא נדרש לעבור תהליך פנימי של פרידה וזיכוך, מלמדת אותנו כי גם אנו, בדרכנו האישית, נתקלים לעיתים בצורך להשתחרר מדפוסים, מהרגלים ומציפיות של הסובבים אותנו כדי להגיע לאמת הפנימית שלנו. זו אינה פריקת עול, אלא רכישת חיים חדשים מתוך בחירה מודעת, שכן הניתוק ,הפיזי או הנפשי נועד לבנות קומה חדשה של אמונה שאינה נשענת על מורשת משפחתית בלבד

.אלא על חיבור חי ועוצמתי לקדוש ברוך הוא

:עיקר העניין:עיקר העניין

התבוננות בדרכו של אברהם אבינו חושפת בפנינו את הפרדוקס הנצחי של עבודת השם: כיצד דווקא המעשה הנראה כניתוק מהשורשים, הוא הוא המעשה המכונן את ,השורש האמיתי והנצחי של האדם. הציווי לך לך אינו קריאה לבריחה מהמציאות אלא קריאה לחזור אל המקור הראשוני, אל הנשמה כפי שהיא לפני שנפגשה עם אילוצי העולם הזה. בתוך כל ההסברים שפרשנו, המבקשים להבין את עומק הפטור של אברהם מכיבוד אב ואם, נותרה הקושיה הגדולה מרחפת מעל: אם אכן מדובר בפעולה של התעלות והכרה עצמית, מדוע הוצרך הכתוב להציג זאת כפטור הלכתי מפורש, והיכן מקומה של ההגדרה ההלכתית של בן נח בתוך מציאות זו שבה אברהם ניצב מעל לכל המוסכמות? ייתכן כי כאן טמון הסוד הגדול: התורה מבקשת מאיתנו לא רק לקבל את התשובות, אלא לחיות עם השאלות. כל זאת מותיר אותנו בצריך עיון, ואנו פונים אל הלומדים היקרים, אל תלמידי החכמים והוגי התורה, ומבקשים את הארת עיניהם: כיצד מוגדר אותו פטור מופלא, והאם יש בו רמז לדינמיות שבין החיוב הטבעי למחויבות האלוקית? התשובה אולי טמונה בעצם החיפוש, בעצם העמידה שלנו, יחד עם אברהם, מול הציווי האלוקי, מבלי לדעת בדיוק לאן הדרך תוביל, אך

.מתוך אמון גמור כי בכל צעד אנו בונים קומה נוספת בהיכלו של מלך

כאשר אדם מזהה בנפשו קריאה אמיתית להתעלות, אל לו לחשוש מן הניתוק הכואב מן העבר, שכן אמת שאינה נקנית מתוך בחירה חופשית אינה יכולה להחזיק מעמד במבחן הזמן, וההליכה אל הלא נודע היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע אל

.היעד הנכסף

החיבור האמיתי בין אדם לבין סביבתו הקרובה והרחוקה נבנה דווקא מתוך העצמאות הרוחנית של כל אחד; כאשר אנו מעמידים את רצון ה' בראש סדרי העדיפויות, אנו מגלים שכל שאר הקשרים האנושיים מקבלים משמעות עמוקה

.וטהורה יותר, שכן הם אינם מבוססים על תלות אלא על בחירה משותפת בטוב