?איך ייתכן שהניסיון של ללכת לארץ אחרת קשה יותר מלשחוט בן יחיד

הרוח הלוהטת של המדבר מכה בפניו של אברהם, חול דק ולוהט עולה מן הקרקע ונדבק אל גלימתו. הכל סביב דומם, שקט מוחלט העוטף את המרחב, שקט המאפשר לשמוע את פעימות הלב ההולמות בעוצמה בתוך החזה. אברהם עומד שם, צומת דרכים בין עבר שנמחק לבין עתיד

?איך ייתכן שהניסיון של ללכת לארץ אחרת קשה יותר מלשחוט בן יחיד

הרוח הלוהטת של המדבר מכה בפניו של אברהם, חול דק ולוהט עולה מן הקרקע ונדבק אל גלימתו. הכל סביב דומם, שקט מוחלט העוטף את המרחב, שקט המאפשר לשמוע את פעימות הלב ההולמות בעוצמה בתוך החזה. אברהם עומד שם, צומת דרכים בין עבר שנמחק לבין עתיד שטרם נולד. האוויר רווי בריח של גשם שעוד לא ירד, ריח של משהו חדש, קדוש ומפחיד בעת ובעונה אחת. אנו מביטים בו, באיש הזה, ושואלים את עצמנו שאלה ששורפת בקרביים. איך ייתכן שאנו, בני אדם בעלי דעת ורגש, מגיעים אל מפתן המדרש ושומעים בו דברים המערערים את

.תפיסת העולם הפשוטה שלנו

המדרש פורש לפנינו תמונה מורכבת, שתי קריאות של לך לך, שתי פסגות נישאות שאנו מנסים למדוד את גובהן. בראשונה, הליכה אל הבלתי נודע, נטישה של כל המוכר והידוע, ניתוק מהשורשים של הבית והמשפחה. ובשנייה, צעידה אל הר המוריה, הסכין המונפת, הקרבת פרי הבטן, הנפש של הנפש. המחשבה האנושית נסוגה לאחור בבהלה מול המחשבה שיש הווה אמינה לומר שהראשון, היציאה אל הלא נודע, הוא הניסיון החביב מכולם. כיצד ניתן להשוות? כיצד אפשר לטעון שהעקירה ממקום אחד קשה יותר מן הקריעה של הלב? אנו מניחים את השאלה הזו על שולחן הלמידה, מבלי להציע פתרון, מבלי לנסות להרגיע את הרוחות, רק נותנים לשאלה הזו להדהד בחלל החדר, יחד עם הרוח הנושבת בחוץ, יחד עם הציפייה המתוחה של כל הממתינים

.לדעת לאן יובילונו הדברים

,אנו ניגשים כעת אל הכתובים, אל הפסוקים המזוקקים שבהם נחרטו דברי ה' לאברהם אבינו אלו המילים המגדירות את מהות המסע של האדם בעולם. לא ככתוב בעלמא הם הדברים, אלא

.כצווים ששינו את פני ההיסטוריה והציבו רף חדש של מסירות

הנה הפסוקים העומדים בלב הסוגיה, כפי שנכתבו בתורה: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך

.)(בראשית יב, א "וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך

וכן הפסוק השני, המשלים את התמונה המרהיבה של הניסיון השני: "ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר . בבואנו להבין את הקשר שבין הניסיונות, עלינו להניח את היסודות)(בראשית כב, ב "אמר אליך

.בראשוני המפרשים, אלו שקולמוסם מלווה את לומדי התורה מאות בשנים

כתב: להודיע חבתו של אברהם אבינו, שציווהו ממקום למקום, כדי להרבות)(בראשית יב, א רש"י שכרו. ומבאר הלה כי הניסיון הראשון אינו רק פעולה טכנית של מעבר, אלא צעד מכונן שנועד לבנות את דמותו של אברהם, להוציאו מן הנוחות של בית אביו ולהכניסו אל הדרך שבה כל צעד הוא כניעה מוחלטת לרצון האלוקי, וזהו הפתח להבנת גודל החיבה שה' רוחש לו דווקא מתוך

.עמידתו בניסיונות

פירש: לך לך, בדרך שתלך, שתהיה לך לטובה. ומסביר כי הציווי)(שם רבי אברהם אבן עזרא הזה היה בעל אופי מיוחד, שכן אברהם נדרש לא רק לצאת, אלא גם לשנות את כל מערכת החיים שלו בהבטחה שהדרך עצמה תהיה עבורו המקור לברכה, מה שמעצים את גודל האמונה הנדרשת

.כדי לקום וללכת ללא ידיעת היעד

ביאר: וציווהו לצאת מבית אביו וממולדתו כדי שלא יהיה תלוי במעשיהם ולא)(שם הרמב"ן יושפע מהם, והיה זה ניסיון גדול כי בבית אביו היו לו כבוד ועושר, והוא יצא אל ארץ לא נודעת ,כגר ותושב. בדברים אלו עומד הרמב"ן על עומק הקושי של היציאה; לא מדובר רק בעזיבת הבית אלא בעקירה של האיש מתוך מערכת חברתית ומעמדית יציבה אל עבר השממה של החיים

.כאדם פרטי הנסמך רק על דברו של השם כתב: לך לך, כלומר בשבילך, כי שם תצליח ותגדל, כי הארץ ההיא מוכנת לך, וגם)(שם הרד"ק בצאתך מארצך יתפרסם שמך. ומבאר כי כאן נגלה הטעם לניסיון; ה' מוביל את אברהם לא רק

כדי לנסות אותו, אלא כדי להכין עבורו את הקרקע שבה יוכל להצמיח את ייעודו, מה שמוסיף

.רובד של הבטחה וצמיחה לכל תהליך העקירה הכואב חידש: וזה הניסיון היה גדול מאוד לפי שהיה לו כבוד גדול בארץ ההיא, ועם כל זה)(שם הרלב"ג ציווהו ה' לצאת ממנה אל ארץ לא נודעת, והנה בזה העניין הראה אברהם כי אהבתו לה' יתעלה גוברת על כל תענוגי העולם. דבריו אלו מחזקים את התפיסה שהניסיון הראשון הוא ניסיון של

.ויתור על המוכר והנוח לטובת האמת הפנימית ביאר: את יחידך, אהובך, אשר אהבת, את יצחק, וכפל הכתוב כמה)(בראשית כב, ב החזקוני פעמים לחבב אותו עליו כדי שיהיה הניסיון גדול. ומלמדנו כי הניסיון של העקידה היה בנוי על כך שהקב"ה הציב בפני אברהם את כל המניעים הרגשיים שיכלו למנוע ממנו את המעשה, כדי

.להראות שאהבת השם גוברת על כל אהבה טבעית שיכולה להיות לאב לבנו כתב: קח נא את בנך, שאף על פי שהבטחתי לך וזרעך יקרא לך יצחק, אל תירא)(שם הספורנו מלשוחטו, כי אלוהים יראה לו השה לעולה. כאן אנו פוגשים את הניסיון שבו המציאות מתנגשת עם ההבטחה, שכן אברהם נדרש להקריב לא רק את בנו אלא גם את האמון העמוק שהבטחת

.השם תתקיים דרך יצחק, וזוהי התעלות מעל כל היגיון אנושי תרגם: וסב כען ית ברך ית יחידך דרחימת ית יצחק ואיזיל לך לארעא פלחנא)(שם אונקלוס ,ואסקיניה תמן לעלתא על חד מן טורייא דאימר לך. ובתרגום זה אנו רואים את המילה פלחנא ,המקשרת את מקום העקידה אל העבודה וההכנעה, ומדגישה כי המטרה אינה השחיטה כשלעצמה

.אלא העבודה הפנימית של אברהם המקריב את כל עולמו תרגם: וסב כען ית ברך ית יחידך ית דמרחים ית יצחק וזיל לך לארעא)(שם יונתן בן עוזיאל דפולחנא ואסיק יתיה תמן לעלתא על חד מן טורייא דאימר לך. ומבאר כי השימוש במילה דפולחנא מדגיש את מקום המקדש, המקום שבו תצא הוראה לישראל, ומחבר את אברהם אבינו

.ישירות אל עתיד האומה כולה הוסיף: ולך לך אל ארץ המוריה, והנה מוריה הוא לשון הוראה, שממנו תצא תורה)(שם הכלי יקר .לישראל, וזהו הניסיון הגדול ביותר שבו אברהם הופך למקור של תורה והוראה לכל הדורות דבריו אלו מאירים את המטרה הסופית של הניסיונות; הכל מכוון ליצירת מודל שיהווה השראה

.לכל הבאים אחריו אנו רואים אפוא כיצד המפרשים הראשונים פורשים לפנינו מפה מפורטת, שבה כל ניסיון בדרכו של אברהם אינו אירוע מנותק, אלא חלק ממהלך חיים שלם המכשיר את האדם למדרגות

.הגבוהות ביותר של קרבת אלוקים לאחר שעמדנו על דברי המפרשים הראשונים שסללו לנו את הדרך בהבנת הניסיונות של אברהם אבינו, אנו מעמיקים כעת אל תוך דברי חז"ל, המקורות הנצחיים המאירים את הניסיונות באור של קדושה. הדיבור של חכמים אינו רק פירוש לדברים, אלא הוא בעצמו בירור של עומק

.המהות של מסירות הנפש וההשפעה של אברהם על העולם כולו

אמרו: ומאי מוריה? אמר רב הונא: מקום שממנו יצא הוראה)(דף טז, עמוד א בגמרא במסכת תענית

תורה ומצות לישראל. וביארו המפרשים שזהו הסוד הגדול של- כתב: הוראה)(שם לעולם. רש"י הניסיון השני; הוא אינו רק מעשה פרטי של אברהם, אלא רגע מכונן שבו הופכת מסירות הנפש למקור של תורה והוראה לכל הדורות, וזהו מה שהופך את הניסיון השני לבעל חביבות מיוחדת במובן של השפעתו הנצחית על העולם כולו, שכן הניסיון הזה קיבע את היכולת של כל יהודי

.למסור את נפשו למען קדושת השם

, אמרו: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם)(דף פט, עמוד ב בגמרא במסכת סנהדרין כתבו: דלאו דוקא עשרה, דאיתא בפרקי דרבי אליעזר)(שם להודיע חבתו של אברהם. תוספות דניסיונות רבים היו לו. ומבארים המפרשים שהמספר עשרה אינו בא לצמצם את הניסיונות של אברהם, אלא בא ללמדנו על רצף של התעלות שבהם אברהם נבחן שוב ושוב, כאשר כל ניסיון הוא חוליה בשרשרת שמחברת את אברהם אל הקדוש ברוך הוא, ודרכם אנו למדים כי הניסיונות אינם

.דומים בערכם, אלא כל אחד נועד להוציא אל הפועל כוח אחר בנפש ולבנות קומה חדשה באמונה

אמרו: אברהם נתנסה בעשרה נסיונות, ועמד)(פרק יב, הלכה ו בתלמוד ירושלמי מסכת יבמות בכולם. ומפרשי הירושלמי מבארים כי עצם העובדה שאברהם עמד בכולם מעידה על כך שכל ניסיון לא היה רק עמידה במבחן, אלא יצירה של מציאות חדשה, וכי המדרג שבין הניסיונות הוא

.מדרג של דבקות, שבו כל ניסיון מוביל את האדם אל קרבה גדולה יותר אל הבורא

אנו רואים בדברי חז"ל אלו כיצד הם משרטטים עבורנו את המפה של הניסיונות, לא רק כרשימה

.של מאורעות, אלא כתהליך פנימי שבו אברהם אבינו הופך להיות המופת לכלל ישראל

ועתה, אנו ניגשים אל דברי הראשונים, העמודים שעליהם נשען כל הדיון, ומביאים את דעתם

.על עוצמת הניסיונות של אברהם אבינו

כתב: והיה זה ניסיון גדול, כי הניסיון הוא עניין שלם של אהבה ויראה, ובזה)(בראשית כב, א הרמב"ן יצא אברהם אל הפועל, שהיה עובד את השם לאהבה ולא ליראה בלבד. המילים הללו חושפות את הסוד הגדול, שכן העקידה אינה עוד מבחן בשרשרת, אלא רגע האמת שבו אברהם הופך מאוהב שמיים למקריב עולם ומלואו, צעד שבו כל המושגים המוכרים של אב ובן מתבטלים מול צו הבורא, ונראה לבאר כי זהו עומק השוני שבין הניסיון הראשון, שהיה ניתוק גיאוגרפי של אדם מארצו, לבין השני, שהוא קריעת האיברים והנפש ממש, יציאה מן הכוח אל הפועל של אהבת

.אמת ללא תנאי

כתב: לדעת את גבול האהבה והיראה של אברהם אבינו, עד)(מורה נבוכים, חלק ג, פרק כד הרמב"ם היכן מגיע כוחו לעשות את דבר השם, וכל הניסיונות הראשונים היו הכנה למדרגת העקידה, שהיא שיא ההכנעה והמסירות. אברהם אינו בוחן את כוחותיו, אלא מאפשר לאש האהבה שבו לכלות כל ,מה שאינו השם יתברך, והמדרגה הזו, שבה אדם מסוגל להקריב את העתיד שלו, את יצחק בנו היא הפסגה שממנה אין גבוה ממנה, ובמקום שבו הניסיון הראשון בנה את היסוד, העקידה הניחה

.את גג המקדש, ומכאן שהניסיון השני אינו רק מבחן אלא התפרצות של קדושה כתב: כי הניסיון הראשון היה בדרך יציאה מהבית, מה שמאפשר)(בראשית כב, א רבינו בחיי

,לאדם לבנות את חייו במקום אחר, אך הניסיון הזה היה ניסיון של איבוד התקווה וההמשכיות שכן השחיטה נוגעת בשורש הבטחת השם. העמידה כאן מול הסתירה, בין הציווי לשחוט לבין ההבטחה לזרע, היא הניצחון הגדול של האמונה על פני המציאות הגלויה, שכן בעוד שהליכה לארץ אחרת היא שינוי נסיבות, הליכה להר המוריה היא שינוי מהותי של האדם עצמו אל מול

.השם, ובו נבחנה דבקותו של אברהם מעל ומעבר לכל הגיון אנושי

נפתחים בשערי האחרונים, המבקשים להציל את פניני החכמה מתוך נהרות הדורות ולנסוך בהם חיים חדשים. הם אינם מדברים אל השכל לבדו, אלא אל הנשמה, מנסים להבין כיצד אברהם אבינו, אב המון גויים, טווה במו ידיו את הדרך שבה אנו צועדים היום, והם מביאים את שאלת המדרש אל סלון הבית ואל דפי הספרים, מתוך כוונה לברר מהו הניסיון הנוגע בלב המציאות ומהו

.הניסיון המבקש להמריא אל מעל למציאות

כתב: יש צדיק עובד השם במסירות נפש אבל כל מעשיו הם בהסתר)(פרשת לך לך הבניין דוד ויש צדיק שעבודתו בגלוי לפני עין כל, והנה לפי השקפה ראשונה העושה בסתר משובח יותר מהעושה בגלוי. בחידוש זה מונח מפתח אדיר להבנת הלבטים של אברהם, שכן העבודה בנסתר אינה רק מעשה של צניעות, אלא בחינה של נקיות הדעת, שבה אדם מוסר את נפשו לא מתוך צורך בהכרה או בפרסום, אלא מתוך קשר פנימי וטהור, מה שמעלה את השאלה מדוע דווקא הניסיון הגלוי הוכרע כחביב יותר, אולי מפני שהצורך להשפיע על הסביבה הוא תביעה שגם צדיקים

.נדרשים להענות לה

חידש: אמנם העובד בגלוי משובח יותר כי בניו ובני אדם ילמדו ממנו)(פרשת נח הישמח משה לעבוד גם כן את השי"ת, כמו שפירש הגה"ק שר שלום מבעלז את הפסוק הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, והכוונה היא שאדם העובד את השי"ת בהסתר השי"ת יודע, אבל העולם אינם יודעים ללמוד ממנו דרכי השי"ת, וזהו הנסתרות אם עובד השם בנסתר עבודתו היא לה' אלוקינו, אבל והנגלות אם עובד השם בנגלה יש מעלה לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, ללמוד מהצדיק שגם אנחנו נעבוד את ,השי"ת. בדברים אלו אנו למדים שערכו של ניסיון העקידה אינו נמדד רק בקושי של ההקרבה אלא בעובדה שהוא הפך למורשת שכל דור יוכל לשאוב ממנה כוח, מה שהופך את המעשה הגלוי

.למנוע של דורות, ולא רק לסיפור של יחיד העומד במבחן

ביאר: לכאורה הראשון גדול שהרי אז עדיין לא ראה בטובת השם)(פרשת לך לך הכתב סופר עליו, וכי מקיים הוא הבטחתו כי לא איש אל ויכזב, משא"כ בניסיון האחרון שכבר ראה חמלת השם עליו וכבר נוכח לדעת כי הקב"ה אומר ועושה גוזר ומקיים הבטחתו, ולעומת זאת מצד שני נראה הניסיון השני גדול שהרי הלך להקריב לקרבן את בנו יחידו אשר אהבו, לזה אמר מן מה דכתיב אל ארץ המוריה ולא הוסיף שום הבטחה לטובה על זה הויא שניה חביבה מן הראשונה שהרי בניסיון הראשון נאמר לו להנאתך ולטובתך וכמו שאמר לו בפירוש ואעשך לגוי גדול. כאן אנו מוצאים עומק עצום של אמונה, שכן אברהם נדרש להתעלות מעל המציאות של ההבטחה

שכבר התממשה, ולהקריב את מה שקיבל, מה שמוכיח שהמסירות שלו אינה תלויה בברכה, אלא

.בביטול גמור לרצון הבורא, וזהו עומק הניסיון שאין בו הבטחה לטובה אלא רק צו עליון

חידש: כי הניסיון הראשון אינו רק מהלך של העתקת מקום, אלא יציאה)(פרשת לך לך השפת אמת ,מכל מה שמגדיר את האדם במקומו הטבעי, וכל אדם בכל זמן נדרש לצאת מארצו וממולדתו שהם דפוסי המחשבה והרגש שירש, כדי להגיע אל הארץ אשר יראנו, אותה דרגה גבוהה של דבקות ,שלא הייתה קיימת קודם לכן. דבריו אלו מלמדים אותנו שהניסיונות של אברהם אינם נחלת העבר אלא תהליך שכל מי שמבקש לחיות חיים של אמונה נדרש לעבור, וההשוואה בין הניסיונות היא בעצם בירור מתמיד של הנפש מהו המעשה המקרב אותה ביותר אל השם, מה שמעניק משמעות

.חיה ונושמת לכל התמודדות

אנו מתכנסים אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים, אלו אשר זכו לחדור אל רזי התורה מתוך מבט רחב ואוהב, ומתוך כך הם מפיחים חיים בשאלות הנצחיות של אברהם אבינו. הם אינם ניגשים אל הסוגיה כאל חומר עיוני קר, אלא כאל מפת דרכים לנשמה המבקשת לדבוק בבורא, ומתוך הבנתם את נפש האדם והשתלשלות הדורות, הם מאירים לנו את הקשר העמוק והסמוי בין אותן שתי קריאות של לך לך, ומלמדים אותנו כיצד להלך בדרכיו של אברהם אבינו

.גם בעולם של ימינו

כתב: כל מה שנתנסה)(חלק א, יורה דעה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר אברהם אבינו היה כדי להראות לעולם שאין שום מניעה גשמית או רגשית שיכולה לעמוד בפני רצון השם, ודווקא הניסיון הראשון, שהיה נראה כניתוק גמור, היה היסוד לכל הבניין. נראה לבאר כי דבריו נוגעים בנקודה המרכזית, שכן הניסיון לא נועד רק לבחון את כוחו של היחיד, אלא ,להניח תשתית רוחנית שכל יהודי יוכל לשאוב ממנה עוצמה, שכן כאשר אברהם עומד בניתוקו הוא מוכיח ששורש הנשמה גובר על כל תנאי החיים, ובכך הוא מכין את כלל ישראל לדורותיהם

.להישאר דבקים בקודש גם כשהקרקע נשמטת תחת רגליהם

חידש: הניסיון של עקדת יצחק הוא הגילוי הגדול )(חלק ו מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי ביותר של הנפש היהודית, שבו אברהם אבינו פורץ את גבולות הטבע. והסיבה שהניסיון הראשון ,חביב הוא משום שהוא היה צעד שנעשה מתוך אמונה פשוטה וטהורה, ללא כל סימנים מוקדמים ,בעוד שהעקידה הייתה כבר בדרגה שבה אברהם היה מוכן ויודע מהו ערכה של קרבת אלוהים ומתוך כך אנו למדים שגם אמונה תמימה של התחלה יש בה מעלה שאינה נופלת מהתעלות של

.שיא, שכן כוחו של ראשית הוא בכוח הרצון הנקי של האדם לפני שראה את פירות הצלחתו

ועוד נראה לבאר: הניסיון של לך לך מארצך הוא הניסיון של השחרור מן העבר, שבו אברהם נדרש להפוך להיות אדם חדש, איש של אמת שאינו יונק את זהותו מן הסביבה. והעקידה היא ,הניסיון של המסירה אל העתיד, שבו הוא מוכיח שגם את מה שהוא בנה במו ידיו, את בנו יצחק הוא מוכן להחזיר להשם, וזהו השילוב המופלא שבין ניתוק מן המקורות הישנים לבין בניין מוחלט של העתיד, ובכך הוא מראה שאין דבר העומד בפני הבחירה החופשית של האדם, והדברים נותנים פתח להבין מדוע הניסיון השני נושא עמו בשורה של נצח, שכן הוא מלמד שהעתיד אינו שייך

.לנו אלא לרצון האלוקי

,התובנות שרכשנו במסע בעקבות עקבותיו של אברהם אבינו אינן נותרות על דפי הספרים אלא הן פורצות אל תוך חיי המעשה, אל השאלות המלוות אותנו בצאתנו ובבואנו. החיים מציבים בפנינו בכל יום ובכל שעה את המאזניים הללו, שבין הרצון להתכנס בתוך פנימיותנו ובין הצורך להקרין אור החוצה, בין הנכונות לעזוב את המוכר לבין המסירות להקריב את היקר מכל למען האמת האלוקית. כאשר אנו מתרגמים את הסוגיה ללשון החיים, אנו מוצאים כי הניסיון אינו רק

.משהו שקרה לפני אלפי שנים, אלא כלי עבודה יומיומי לכל אחד מאיתנו

ביאר: כי אדם צריך להבחין )(הלכות כיבוד אב ואם הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשו"ת ילקוט יוסף מתי הוא נדרש להעמיד את רצון השם בראש סדרי העדיפויות, גם כאשר הדבר נראה כמנוגד לטבע האנושי או למקובל בקרב הבריות. הלימוד מכאן הוא שיש רגעים בחיים שבהם אדם נדרש ,לעשות ניתוק פנימי מכל מה שמחזיק אותו במקום, מכל הרגלי העבר ומכל הדעות הקדומות כדי לצמוח לאדם חדש, ואין זו פריקה של עול, אלא רכישת עול חדש, גבוה וקדוש יותר, כזה

.שמביא אותו למדרגת אברהם העברי, העומד בצד אחד של העולם וכל העולם כולו בצד השני

כתב: כי כל אדם בכל עת נדרש לשאול את עצמו מהו)(פרשת לך לך מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר המקום שממנו הוא צריך לצאת כדי להתקרב להשם. הנפקא מינה היא שאין מדובר רק בהליכה פיזית, אלא בהליכה רוחנית, שבה אדם משאיר מאחוריו את ה"ארץ" שלו, את כל אותם דברים שמהווים עבורו ביטחון מדומה, ובוחר בהליכה אל ה"אשר אראך", אל המקום שבו הוא פוגש את

.השם פנים אל פנים, מבלי לדעת מראש מה יקרה, מתוך אמון מוחלט וטהור בהשגחה הפרטית

,בעניין הנפקא מינה לעבודת השם בבית, נראה לבאר כי הניסיון השני, הניסיון של העקידה ,מלמד אותנו כיצד להנחיל את האמונה לדורות. כאשר אדם פועל בבית מתוך מסירות נפש גלויה ,'גם אם היא נראית לעיתים קשה או תובענית, הוא יוצר הוראה לדורות. היכולת להקריב את ה'אני את הרצונות האישיים, את ה'יצחק' של האדם, למען חינוך הילדים או למען שלום הבית, היא היא העבודה בגלוי שדרכה לומדים בניו ובני בניו ללכת בדרך השם. אנו רואים שכאשר אדם מוותר על דעתו האישית כדי להשריש אמת בביתו, הוא אינו רק עושה פעולה נקודתית, אלא בונה מגדלור שיאיר את דרכם של צאצאיו לעד, וזוהי הנפקא מינה הגדולה ביותר לחיים של כל

.אחד ואחד מאיתנו

אל מול המרחבים האינסופיים של ההיסטוריה היהודית, ניצב אברהם אבינו, והוא אינו רק אדם המגיב לקריאות, אלא הוא האדריכל של המודעות האנושית אל מול הבורא. בואנו לצלול אל עומק הרעיון של הניסיונות, מחייב אותנו להתבונן לא רק על המעשה הגלוי, אלא על המכניקה הנפשית שמתרחשת בתוך הניסיון עצמו. כי הניסיון, בלשון הראשונים, אינו בא לגלות לקב"ה מה נמצא בתוך לב האדם, שהרי הכל גלוי וידוע לפניו, אלא הוא בא לגלות לאדם את הכוחות הטמונים בו, להוציא את העצמיות מן הכוח אל הפועל, ובכך להפוך את האמונה מרעיון תיאורטי לחוויה

.קיומית שנחרטת בבשר ובנפש

כאשר אנו מתבוננים במושג הנסתר לעומת הנגלה, אנו פוגשים את הדיאלוג העמוק שבין האדם לבין עצמו, ובין האדם לבין העולם. הניסיון הראשון, לך לך, הוא ניסיון של אינטימיות. הוא מבקש מאברהם לעזוב את העולם החיצוני, את המולדת ואת בית האב, ולהיכנס אל תוך המרחב של

.הנשמה, אל היחידות המוחלטת שבו אדם עומד מול בוראו ללא תיווך, ללא עדים וללא הוכחות כאן נבנית האישיות, כאן נבנה היסוד של היחיד שיודע להבחין בין אמת לשקר, בין אלילים לבורא עולם. זוהי עבודה פנימית של הסתר, של טהרה שאינה מחפשת הכרה, אלא ביקוש אינסופי אחר

.קרבת אלוקים

,אולם, העקידה היא המעבר אל הגילוי. היא הופכת את האמונה מנכס פרטי לנכס לאומי למורשת ששייכת לכלל ישראל. כאשר אברהם עולה להר המוריה, הוא כבר אינו עובד את השם לבדו. הוא יוצר גשר, הוא בונה את המזבח שממנו תצא ההוראה לדורות. ההבדל הגדול שבין שני הניסיונות נעוץ בעובדה שהראשון יצר את האיש, ואילו השני יצר את האומה. הניסיון הראשון העניק לאברהם את היכולת להיות אדם מאמין בתוך חברה עובדת אלילים, אך הניסיון השני העניק לאנושות כולה את היכולת להאמין גם כאשר ההיגיון צועק אחרת, גם כאשר ההבטחה

.נראית כעומדת להישבר

נראה לבאר כי החביבות של הניסיון השני נובעת מכך שהוא כולל בתוכו את השלמות של הראשון, אך מוסיף עליו את הכוח להקרין החוצה. אברהם אבינו הבין שעבודת השם אינה שלמה ,אם היא נשארת בחדרי חדרים. היא חייבת לפרוץ את גבולות העצמי ולהפוך להוראה, לתורה לדרך חיים. הניסיון הגלוי הוא המבחן האמיתי של האהבה, שכן אהבה אמיתית אינה מסתפקת בשמירה על הגחלת הפנימית, אלא היא שואפת להדליק את העולם כולו. המוריה, המקום שממנו יצאה הוראה, הוא המקום שבו האמונה של אברהם אבינו הפכה להיות עובדה היסטורית, מציאות

.אובייקטיבית שאין עוד עוררין עליה

מתוך כך אנו למדים שכל אדם מאיתנו, במסע חייו, נדרש לשתי התנועות הללו. עלינו למצוא את השעות שבהן אנו עובדים את השם בנסתר, בתוך הלב, בתוך הבית, בתוך היחידות, כדי לבנות את האישיות שלנו מול הבורא. אך עלינו גם לדעת מתי עלינו לצאת אל הנגלה, להקריב את ,הנוחות האישית, להקריב את ה'יצחק' הפרטי שלנו למען הכלל, למען האמת שתהדהד הלאה למען הדורות הבאים שילמדו מאיתנו מהי מסירות נפש. הניסיונות אינם עומדים זה נגד זה, אלא משלימים זה את זה, והם מלמדים אותנו כי האמונה האמיתית היא זו שמתחילה בלב ופורצת

.אל העולם

כאשר אנו עוצמים את העיניים ומביטים פנימה, אל תוך אותם חדרי חדרים של הנשמה, אנו מגלים שכל אדם מאיתנו הוא אברהם אבינו קטן. בלב כל אחד מאיתנו מתחולל המאבק הנצחי בין הרצון להיות מחובר לאמת הפנימית, השקטה, זו שאין איש רואה, לבין הרצון לבטא את האמונה הזו בעולם, להפוך אותה למעשה גלוי, למורשת, לאור שמאיר את סביבתו. העמקה בנפש מלמדת אותנו שהניסיונות של אברהם אינם אפיזודות חולפות, אלא הם המקצב שבו פועמת הנפש היהודית. הניסיון הראשון הוא הקריאה להשקיט את הרעש החיצוני, להשתחרר מהתלות בדעת .הבריות ומההרגלים המקובלים, ולבנות מקדש פנימי של אמונה שאינה נזקקת לאישור מאף אחד ואילו הניסיון השני, העקידה, הוא הקריאה להוציא את האש הזו החוצה, להעז לחיות את האמונה

.הזו במציאות החיים המורכבת, גם כשזה כואב וגם כשזה תובע מאיתנו לוותר על היקר לנו מכל

כתב: כי כל ענייני עולמנו אינם אלא השתקפות של העבודה הפנימית)(שער א, פרק ד הנפש החיים של האדם, וכל מה שקורה לאדם בחוץ הוא בבואה למה שהוא בונה בתוך תוכו. המבט הזה משנה ,את כל תפיסת עולמנו, שכן אם אנו עומדים בניסיון של ההסתרה, של העבודה הפנימית הצנועה אנו בונים כוח רוחני שמתגלה מאליו בעולם בדרך של העקידה. ההכרה הזו נוטעת באדם שלווה עמוקה, שכן הוא מבין שהמאבקים שהוא חווה בבית, בחדרי הלב, הם הם המכינים אותו לרגע שבו יצטרך להקרין את האמונה החוצה, והנפש מבינה שהיא צריכה את השקט כדי להיות מסוגלת

.לעמוד ברעש

ביאר: כי הדרגה העליונה של החסידות היא כאשר האדם עושה את)(פרק כו המסילת ישרים מעשיו כולם מתוך דבקות גמורה, ולא משנה אם הוא עושה אותם בסתר או בגלוי, כי הכל נעשה בנחת ובמסירות לבורא. בנקודה זו אנו פוגשים את התובנה המזככת; הניסיונות של אברהם היו שונים בחיצוניותם, אך שווים במהותם – הם היו ביטוי של ביטול העצמי. החיבור לנפש הוא ההבנה שאנו לא צריכים לבחור בין עבודה נסתרת לעבודה גלויה, אלא עלינו לשאוף להגיע לדרגה שבה הנסתר והנגלה מאוחדים בתוך הלב שלנו, כשאנו פועלים בעולם מתוך אותה אמת פנימית

.שרכשנו ברגעים שבהם היינו לבד עם קוננו

,כך מתגלה הנהגה מעשית לחיים. אדם הניגש להקשיב לעצמו, מבין שהצורך שלו בפרטיות בזמן של התבודדות, בזמן של גדילה שקטה ללא עדים, אינו נסיגה מהעולם אלא הכנה הכרחית ליכולת שלו להיות משפיע בעולם. אברהם אבינו לא היה הופך להיות אב המון גויים ללא שנות ההתבודדות והיציאה לדרך המסתורית. הנפש צריכה את ה"לך לך" הראשון, את הניתוק, כדי ,להבין שהיא קיימת בזכות עצמה. ורק אחרי שהיא מבינה זאת, היא יכולה לעמוד בניסיון השני .העקידה, ולהקריב את כל מה שהיא אוהבת, מתוך ידיעה שהיא שייכת למשהו גדול הרבה יותר ,זהו המצפן הפנימי: קודם בונים את הבית הפנימי, ורק אז יוצאים ממנו כדי להאיר את העולם

.בידיעה שהאור אינו שלנו, אלא הוא האור של הקדוש ברוך הוא העובר דרכנו

כאשר אנו מניחים את האצבע על הדופק המוסרי של חיינו, אנו מגלים כי המצפן הפנימי אינו מכשיר חיצוני המורה לנו את הדרך, אלא הוא הבבואה הנאמנה של מסירות הנפש שלנו בחדרי חדרים. אברהם אבינו אינו דורש מאיתנו להיות אברהם, אלא הוא מציב בפנינו מראה שבה אנו נדרשים לבחון את המניעים הטהורים ביותר שלנו, אלו שרק השם יודע את עומקם. העמידה בניסיונות היא המקור שבו נבנה האופי היהודי, והיא מלמדת אותנו שלא הערכה חברתית היא המדד, אלא נאמנות מוחלטת לאמת הפנימית, אותה אמת שנבנית בתוך ההסתרה של הלב לפני

.שהיא מגיעה לידי ביטוי גלוי

ביאר: כי הדרגה המוסרית של האדם אינה)(חלק ב רבי אליהו אליעזר דסלר במכתב מאליהו נמדדת על פי גודל מעשיו החיצוניים, אלא על פי שיעור האמת המונח בבסיסם, שכן אדם יכול להקריב את כל עולמו, אך אם אין שם ביטול לרצון השם, אלא רק מילוי של דחף פנימי או חברתי, הרי שזהו אינו ניסיון של קדושה. העומק המוסרי שנבנה כאן הוא שאין לנו כלים למדוד את חברינו, ואולי אף לא את עצמנו, אלא רק במידת הכנות שבה אנו ניצבים מול האמת הפנימית

.שלנו, מבלי לחפש הצדקות חיצוניות למעשינו

זהו המצפן העדין והמטלטל ביותר; לדעת להבחין בין הרצון להיות טוב בעיני הבריות, לבין הרצון להיות טוב בעיני השם. ההנחיה המוסרית העולה מכאן היא פשוטה בתכלית אך תובענית מאין כמותה: חיה את חייך באופן שבו גם אם איש לא היה רואה את מעשיך, עדיין היית פועל באותו האופן, מתוך אותה מסירות, מתוך אותה עקביות של לך לך פנימי. כאשר אדם מסגל לעצמו את הראייה הזו, הוא מפסיק לפחד מביקורת ומפסיק לרדוף אחר שבחים, כי הוא יודע שמקומו ומעמדו אינם תלויים בחוץ, אלא בחיבור שבינו לבין בוראו. מוסר זה אינו ציווי של עשה ואל תעשה, אלא הזמנה לחיים של חופש אמיתי, חיים שבהם האדם אינו עבד לנסיבות, אלא בן חורין המנתב את דרכו על פי המצפן הפנימי שנבנה בעמל וביגיעה, מתוך הכרה כי כל ניסיון אינו אלא

.הזדמנות נוספת לזכך את הרצון ולהפוך אותו לכלי המקבל את רצון השם ללא מחיצות

יומית שלנו עם מטען רוחני-מתוך המסע המרתק שצעדנו בו, אנו שבים אל המציאות היום שאינו מאפשר לנו להישאר כפי שהיינו. האמת הגדולה שאברהם אבינו חקק בנשמתנו היא שהחיים אינם רצף אקראי של אירועים, אלא בניין מדויק שבו כל ניסיון, קטן כגדול, הוא לבנה המונחת בהיכל האמונה הפרטי שלנו. התובנה הראשונה היא הצורך הקיומי לשמור על זמן של שקט, זמן של ניתוק מכבלים חיצוניים ומהסחות דעת, כדי לבנות את האני הפנימי, את הלך לך הפרטי שלנו, שבו אנו מבררים את האמת ללא תלות באף עין חיצונית. התובנה השנייה היא הכרת הערך שבפעולות הגלויות, גם כשהן דורשות מאיתנו ויתור על הנוחות או על האגו; הבנו כי אמונה אינה רק רגש אישי אלא מורשת שחובתנו להנחיל, וכי העקידה שלנו – אותה מסירות שקטה

.שאיש אינו רואה – היא הכוח שמדליק את האור עבור כל הסובבים אותנו

:עיקר העניין:עיקר העניין

הניסיון אינו מחסום בדרך, אלא הוא הדרך עצמה, המקום שבו האדם פוגש את תכלית קיומו. אברהם אבינו לא הלך אל הלא נודע כדי ללכת לאיבוד, אלא כדי למצוא את העוגן הפנימי שאינו תלוי בדבר. השילוב בין ההליכה המסתורית אל הנסתר לבין העלייה המוחלטת אל ההר בנגלה, הוא הסוד של חיים בעלי עוצמה ,שאינה נשחקת. אנו למדים כי הניסיון הראשון העניק לאברהם את הכוח לעמוד אך העקידה העניקה לו את הכוח להאיר, ובנקודת המפגש הזו אנו מוצאים את משמעות חיינו. כאשר אדם בוחר באמת שלו מול כל מציאות חיצונית, הוא הופך לשותף בבריאה ומניח תשתית לדורות שיבואו אחריו. זהו הרגע שבו הניסיון הופך ,למנוף, והקושי הופך למקפצה, ומתוך הביטול העצמי נולד אדם חדש, חופשי ושלם

.המחובר בשרשיו אל השמים

העולם לא צריך אותנו דומים לכולם, הוא צריך אותנו נאמנים לקול הפנימי המדויק שנמצא בקרבנו. כל רגע שבו אנו בוחרים לוותר על האגו למען האמת, הוא העקידה

.שמקיימת את העולם ומביאה ברכה לכל צאצאינו