?מהיכן היו ליהודים דגים בשב"ק במצרים והדגים אשר ביאור מתו
.השבוע אביא את תשובתי כאן אראו תשרפ אחדשה"ט בהוקרה בידידות ובהערכה רבה. על דבר שאלתכם: מהיכן היו ליהודים דגים
נשאלתי על ידי הגרמ"מ שטרנבוך שליט"א שאלה מעניינת מאוד ומאחר והיא נוגעת לפרשת .השבוע אביא את תשובתי כאן אראו תשרפ אחדשה"ט בהוקרה בידידות ובהערכה רבה. על דבר שאלתכם: מהיכן היו ליהודים דגים ?בשב"ק במצרים והדגים אשר ביאור מתו .בראשית הדברים יש לעיין מהו המקור לאכילת דגים בשבת קודש אמרינן: אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את)(דף קי"ח ע"ב והנה בגמרא במסכת שבת "והתענג על ה' וייתן לך משאלות לבך" עונג)(תהלים לז, ד השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר ?זה איני יודע מהו, כשהוא אומר "וקראת לשבת עונג" הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין, רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג .מאי היא א"ר פפא כסא דהרסנא כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח)(דף צא ע"א וכן אמרינן בגמרא במסכת קידושין שהעיר)(וכאן הראוי להביא מה שכתב בשו"ת שם משמעון (להג"ר שמעון פולק זצ"ל סאיני תרצ"ב .שיבוטא מדוע הגמרא מזכירה את שמו של הדג "שיבוטא", שרבא מלח בערב שבת, ועוד מעיר מדוע (נמצא מהמדרש)(עשה כט רק "מלח" את הדג ולא בישלו לגמרי. ויישב על פי מה שהביא הסמ"ג על הפסוק "זכור את יום השבת – שמור את יום השבת", "זכור)לשון דומה בפסיקתא רבתי פכ"ג בים ושמור ביבשה". וביאר זאת על פי מה שכתב ר' אליהו האיתמרי זצ"ל בספרו שבט מוסר בשם האפודי, שיש דגים בים שבכל ערב שבת בין השמשות יוצאים ליבשה ונחים שם)(פי"ב עד מוצאי שבת, והיינו "זכור בים ושמור ביבשה". שהים והיבשה הם סימן מובהק לשמירת השבת, ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר שאותו הדג הנקרא "שבוטא" הוא מאותן מינים שפורשים בערב שבת ליבשה, ושמו מוכיח עליו, שהרי כתב הרמב"ן בפרשת האזינו (בלשון ערבי בעניין נהר הסמבטיון ששמו הוא מלשון שבת)(דברים לב כו 'על הפסוק 'אפאיהם . וכמו כן י"ל שאותו דג הנקרא "שבוטא" היינו מלשון שבתא או סבתא, משום)ובקלקול הלשון שטבעו מורה על מצוות שביתה בשבת. וזהו שאמרו בגמרא שרבא מלח "שיבוטא", שהיה מהדר בערב שבת דווקא על דג שנקרא שבוטא משום ששמו וטבעו מורה על שבת. ויתכן שצידת אותו דג קשה אם לא בזמן שעולה מעצמו ליבשה בערב שבת, ולא נשאר אופן אחר כי אם בעת שעולה שהוא [קודם קצת) לשקיעת החמה שאז אין זמן לבשלו או לצלותו, ולכן ,אמרו שרבא "מלח" שיבוטא, כי לא היה זמן לבשל ולצלות אלא רק למלוח ולאוכלו במליחה ).כמנהג איזה דגים שיכולין לאוכלן במלחן בעוד שהן חיין דהיינו ללא בישול כתיב: יוסף מוקיר שבי הווה ההוא נכרי בשבשבותיה)(דף קיט ע"א וכן בגמרא במסכת שבת דהוה נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא .פרעיה שבתא גם לנשמה מגיע אוכל : כשנפטר רבי יהודה הנשיא, עמדה החמה עד)(פרק ז, פסקא יא וכן נאמר בקהלת רבה .שהספיקו כל המלווים לחזור לביתם ולצלות דג קטן לשבת : וכן התקיעה האחרונה שתקעו בערב שבת הייתה)(דף לה ע"ב וכן כתיב בגמרא במסכת שבת .שיעור זמן צליית דג קטן לפני שקיעה האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל בספרו שו"ע הרב מביא שכוונת הגמרא אינה לחייב באכילת דגים דווקא, אלא שהדגים היו חשובים כעונג בזמן הגמרא ולכן יש לענג את .השבת בכל מקום ומקום לפי מנהגו כותב: כתב, שבימי)(סימן נו רבי אברהם אליעזר הירשוביץ זצ"ל בספרו אוצר כל מנהגי ישרון .התלמוד היו מחירי הדגים גבוהים יותר ממחיר הבשר, ולכן נהגו לקנותם רק לכבוד שבת בתלמוד ירושלמי, בזוהר, ברמב"ם וכן בדברי מרן בשולחן ערוך וכן בדברי הרמ"א מביא מנהג זה)(בסימן רמב ס"ק א לא הובא המנהג לאכול דגים בשבת קודש. המגן אברהם לראשונה להלכה, משמו של ספר תיקוני שבת, שכתב וז"ל: ובתיקוני שבת, שיאכל בכל סעודה משלושת סעודות דגים. ונראה לי, דכל אחד לפי טבעו כמו שכתבתי. ואם הערלים מייקרים שער הדגים ופסק שיש לאכול דגים בכל שלשת סעודות השבת, למעט מי שאינו אוהב לאכול דגים או שהם מזיקים לו, או כשמוכרי הדגים מפקיעים את מחירי הדגים ורבני .הקהילה תיקנו חרם צרכנים נגדם (סימן רמ"ב וכן הובא בשולחן ערוך הרב)(סימן ריח סק"א והנה בנו של הבית הלל בהגהה ביו"ד כתב: שאכילת דגים בשבת היא מצווה מדאורייתא, ולכן אין לתקן חרם)'קונטרס אחרון ס"ק ד נגד מוכרי הדגים, אלא אם כן העלו את המחיר ליותר משליש משווים, שכן חייבים להוסיף )'(סימן רמ"ב קונטרס אחרון ס"ק ד על הידור מצווה עד שליש במצווה. ואולם בשולחן ערוך הרב תמה על כך דהרי לא מצינו מצווה זו בתורה, ואין זה כי אם מצווה מן המובחר, ולכן אין סייג .לגובה התעריף שעליו יש לתקן חרם רבנו האר"י זיע"א בתיקוני התשובה שערך הרמ"ע מפאנו מביא: "וצדיקים בני תורה לפיכך מצווה מן המובחר לאכול דג)(להתגלגל בהם הצריכים קצת מירוק, דינם כדגים שבים בשבת, ובפרט בסעודה שלישית שהיא עת רצון... ואפשר שיזדמן לו דג שנפש טהורה גנוזה בו, ויזכה להשיב אותה בקדושה ולהעלותה באותה שעה בסוד נשמה יתירה". ועיין באריכות .)(עמוד שפ"ו בספר פרדס המלך מנהגי רוז'ין לשבת קודש ז"ל: על פי הסוד יהיה נזהר בדגים, וגם רוב)(עמוד רי"ד וכעין זה כתב בספר קיצור השל"ה צדיקים מגולגלים בדגים. כי במיתות צדיקים נאמר אסיפה, ובדגי הים נאמר גם כן אסיפה , ועל ידי אכילת דגים בשבת יוכל לתקן נשמתם, ובאם שיבוא לידי כך שהוא גם)(ייאסף להם ." על ידי ישראל כשר וצדיק, מדה כנגד מדה)(הדג כן יגולגל בדג, יזמן הקב"ה שיאכל מביא: שאחד מהסודות שכתבו על אכילת דגים הוא)(אופן יב רנ"ב אופנים-המגלה עמוקות .שהצדיקים מתגלגלים בדגים, ועל ידי אכילתם מתקנים את נשמתם אראו תשרפ כתב: טעם לאכילת דגים בשבת, בכדי שתהיה)(ח"א מאמרי שבת מאמר ג אות ט"ז הבני יששכר ברכה משולשת לאדם המענג את השבת, ואוכל דגים לכבוד שבת, ובשלושתן נאמר ברכה במעשה בראשית: לדגים ביום ה', ולאדם ביום ו', ולשבת ביום ז', וחוט המשולש לא במהרה ."ינתק. לקבלת הברכה המשולשת ביום המנוחה, וזהו – על מי מנוחות ינהלני ועתה נבוא לדון על דבר שאלתכם: מהיכן היו ליהודים דגים בשב"ק במצרים, והא כתיב ?)(ז כא ""והדגה אשר ביאור מתה כתב האור החיים הקדוש, שהיה זה נס מיוחד ולסימן במעשה זה, להראות ולהוכיח לעיני ,כל, שלא היה זה מעשה שדים ולא מעשה כשפים, כי מעשה שניים אלו, יהיו דמיון ולא ממש והדמיון יהיה לעין הרואים, לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפילו דגים, לזה אמר "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור", להראות להם לאות לעולם כי מעשה אלוקים המה .פעולה צודקת ולא דמיון עכ"ד ,(ועיין בפרדס יוסף דברי רבינו האור החיים משלימים נדבך, לבניין נפלא שאמרו האחרונים בפסוק הנ"ל, וז"ל: "והדגה אשר ביאור מתה" – מכאן)(פר' ט לבאר דברי המדרש רבה)ועוד העשירו מישראל" ע"כ. ויש להבין איזה קשר ושייכות יש בין דרשה זו לבין "והיאור אשר ."בדגה מתה וביארו האחרונים ביישוב חריף מחד ומתוק מאידך, דהנה יש מקום לחקור כיצד הייתה מכת הדם: האם היאור עצמו הפך לדם, אולם כאשר יהודי בא למלאות נהפכו המים ששאב לתוך כדו ,שוב למים – או שמא להיפך: היאור עצמו לא נהפך כלל לדם, רק כאשר בא המצרי למלאות ?נהפכו המים ששאב לתוך כדו לדם, ואילו לישראל נשארו המים במציאותם הטבעית נוכל לפשוט את הספק מהפסוק שלפנינו, כי לכאורה יש מקום לתמוה: למה לו לפסוק לומר "והדגה אשר ביאור מתה" – פשיטא, שהרי על אופן שכזה בדיוק נוכל לומר "פסיק רישא ולא ימות"? ומכיוון שהמים שביאור נהפכו לדם, בלי ספק מתו הדגים! אלא בוודאי שהיאור עצמו לא נהפך לדם, רק המים ששאבו המצרים, וא"כ היה כאן נס נוסף, שאע"פ שהמים .שביאור לא נשתנו כלל ממראיהן – בכל זאת מתו הדגים אולם על כך יהיה קשה, שהרי כלל נקוט בידינו "למעט בניסא עדיף" וא"כ מדוע נעשה הנס בכדי המצרים שהיו רבים, ולא בכדי בני ישראל, שמספרם היה מועט ממספר המצרים ?)[שהרי נאמר ושלישים על כולו ,על כך בא המדרש לתרץ "ממכת דם העשירו מישראל", ולכן נעשה הנס בידי המצרים בגדר של "מעשה)(שהפכו מדם למים ע"י הנס משום שלו נעשה הנס בידי הישראלים, היו מים אלו , ולא היו יכולים למוכרם למצריים, משום כך עשה).(ראה תענית כד נסים" שאסורים בהנאה הקב"ה שיתרחש נס שינוי המים לדם בכדי המצרים, וא"כ המים ששאבו הישראלים מהיאור .לא היו "מעשה ניסים" ואפשר היה להם למוכרם למצרים – ולהתעשר. עכ"ד הנפלאים גם לנשמה מגיע אוכל אחרי החשבון הנפלא הזה, צריך עוד להבין, משום מאי עשה הקב"ה נס נוסף שהדגים ?שביאור מתו, מה הייתה המטרה בזה ונראה שמדברי רבינו האור החיים הקדוש יתבארו הדברים היטב. שכתב שלא יאמרו מצרים מעשה כשפים היא זאת ורק דמיון בעלמא, ובלשונו הזהב: "והדמיון יהיה לעין הרואים, לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפילו דגים, לזה אמר "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור", להראות להם לאות לעולם כי מעשה אלוקים המה פעולה צודקת ולא דמיון עכ"ל. ובפרט שאפילו יהיו המים זכים וצלולים ימותו הדגים, יהיה זאת הוכחה ניצחת .שאלו מעשי אלוקות ולא מעשי כשפים ורוחות ודו"ק דורשים חז"ל על פסוק זה: "ממכת דם העשירו)(וארא פרשה ט והנה במדרש שמות רבה ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד, והגיגית מלאה מים, ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה, מוציאה מליאה דם, וישראל שותה מים מתוך הגיגית והמצרי אומר לו 'תן לי בידך מעט מים', וכאשר היה נותן לו, היו המים נהפכים לדם. אומר לו המצרי 'נשתה אני ואתה מן קערה אחת', וישראל היה שותה מים והמצרי דם... ורק כאשר היה המצרי קונה מים מישראל .", היה המצרי שותה מים. מכאן העשירו ישראל)תמורת כסף-( בדמים והרב מהר"ר הירץ הובאו דבריו בספר אסיפת חכמים חוקר חקירה נפלאה: האם יש לפרש שלמצרים המים נהפכו לדם ממש. ואילו לישראל נהפך מים. או דילמא יש לומר דהמים היו ?מים ורק למצרים המים היו נהפכים לדם והוכיח מהר"ר הירץ: ומדכתיב והדגה אשר ביאור יתר יש להכריע דהמים היו מים ולמצרי נהפך לדם. ואולם על זה יקשה דהרי מצריים היו רבים ואילו ישראל מועטים לגבייהו, ואם כן הו"ל לעשות דם ונהפך לישראל מים? לזה בא לתרץ דממכת הדם העשירו ישראל ואסור ליהנות ממעשה נסים ולכן המים מים ונהפך למצרי לדם זהו תורף דבריו. ולא נהירא דמקרא .מלא דיבר הכתוב והיו דם ויהפכו כל המים לדם ופשט הכתובים שנהפכו והיו דם אמנם אפשר לומר ונקדים מה שכתב במנחת יהודה בשם רבינו בכור שור: שהמים לפי שעה נהפכו לדם דווקא, דכתיב "והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור" ונראה דעיקר המכה לא הי' אלא בשביל הסירחון. וסברא הוא דאי משום .מראית דם לא יניחו לשתות מים. ועוד דכתיב ויעשו כן וכבר היו דם עכ"ד עיין שם באורך ולשון הכתוב והיו דם וגם מדברי רבותינו זיכרונם לברכה מוכח שנעשו דם ממש וטעמן דם הפך הרב הנז'. ותו דכתיב על מימי מצרים וכו' ואפי' הקיתונות ולמאי נפקא מינה אם עיקר המכה היה משום סירחון דווקא. ואפשר שר' אבין הלוי להכי הוא דאתא וז"ש והדגה אשר ביאור מתה לא תסבור דלא היה אלא בשביל סירחון והדם לא היה אלא לפי שעה דע כי ממכת הדם העשירו ישראל כי מצרי וישראל בבית אחד הגיגית מלאה מים למצרי דם ולישראל מים תן לי מעט וכו' וכשהיה לוקח בדמים וכו' ומזה תשמע שהיה דם ממש ובלא סירחון לא יכלו לשתות והכתוב מודיע דמלבד הד"ם כי יקריב סר"ח העודף ומשום הכי אסמכיה לפ' והדגה אשר ביאור. ובליקוטי כתבתי באופן אחר לחלק בין אסטניסטים אראו תשרפ של מצרים שהיו קונים הדם ובין המון העם ע"ש ודוק היטב. ולפי זה שאלת כת"ר שליט"א .מובנת כמין חומר ודו"ק ועוד נראה לבאר בדרך זו על פיו דבריו של החזקוני שכתב וז"ל: ויהפכו כל המים אשר כ חזרביאר לדם. לא נעשה היאור דם כי אם לפי שעה ומיד מתה הדגה מחמת הדם ואח״ היאור לקדמותו, ומה שכתוב ולא יכלו מצרים לשתות ממימי היאור לא מפני שהיה דם שלא מצינו שבקשו להסיר המכה, אלא משום והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור. וראיה מ המכהלדבר ויעשו כן החרטומים, ואם לא חזר היאור לקדמותו היאך יכולים לעשות כן. וי״ שמשה רביע חדש במים הנראים לבריות והחרטומים עסקו באותם שתחת הקרקע. וראיה לדבר ויחפרו כל מצרים סביבות היאור כי אותן מים לא נהפכו לדם רק מימי היאור. ואם כן .יובנו הדברים כפתור ופרח ועוד נראה לומר על פי דבריו של הזרע שמעון שהקשה: מה שייכות דרשה זו שישראל ?"העשירו על ידי מכת הדם במכירת המים למצרים, לבין הפסוק "והדגה אשר ביאור מתה ?היכן מצאו רבותינו רמז לדרשה הנ"ל בפסוק זה והשיב הזרע שמשון, והדברים מאלפים: עלינו לדעת, שגם בשנות השעבוד, הייתה לאבותינו במצרים איזה שהוא מקור מחייה מסוים. מהיכן אבותינו היו מתפרנסים? המצרים הרשו לבני את הדגים! הם הניחו לישראל לדוג דגים, ולאוכלם בחינם- ישראל לאכול דבר אחד בחינם .": "זָכַרְ נוּ אֶ ת הַ דָּ גָה אֲשׁ ֶ ר נֹאכַל בְּ מִ צְ רַ יִם חִ נָּם)'(במדבר י"א, ה אין כסף. ולכן מצינו שאמרו ישראל וממילא, כאשר הגיעה מכת דם, והדגה אשר ביאור מתה, בני ישראל הצטערו מאוד, כי כעת כל הדגים שהיוו את מקור מחייתם, מתו, ועכשיו מהיכן יפרעו מכיסם- נשבר מטה לחמם את דמי מזונותיהם? ועל כך באים חז"ל ואומרים: כאשר הדגה אשר ביאור מתה, היה נראה העשירו- לכולם שהנה נגדע מקור מחייתנו, אבל האמת הייתה, שדווקא מחמת "מכה" זו עם ישראל, כי אומנם הדגים מתו מחמת הדם, אבל את אותו דם, הם כעת ימכרו ויזכו על !ידו לעושר מופלג... פלאי פלאים ובאופן נוסף נראה לבאר על פי דבריו של האברבנאל שכתב וז"ל: וספר הכתוב ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם וכבר שאלו אנשים ואם כל מימי מצרים נהפכו לדם ולא נשארו מים לשתות במה עשו חרטומי מצרים כן בלטיהם וראיתי מי שכתב שבפעל ההכאה לא נעשו המים מיד דם בפועל אלא שנהפכו בטבעם לטבע דם והיו דם בכח קרוב וכשישפכו לחוץ היו דם גמור בפועל ונסתייעו בדעת הזה מהפסוק שנאמר למעלה ולקחת ממימי היאור וגו' והיו לדם ביבשת. ואמרו שאם לא היה הדבר כן מאין היה להם לחרטומים מים להפוך אותם לדם. ואין כן דעתי אלא שבהכאת משה את היאור בפני פרעה וכל עבדיו מיד נהפכו כל מימי היאור לדם בפעל גמור ולכך מתה הדגה ובאש היאור בסבת הנבלות אמנם שאר המימות שהיו במצרים באגמים ומקווה המים להשקות הגנות והפרדסים אותם שהכה אהרן במטהו נהפכו לדם ואינו מהבטל שיישארו מים במקומות שלא ראה אותם אהרן ולא הכם במטהו ולא נהפכו לדם ובהם עשו החרטומים מעשיהם. ויש מי שפירש שהמים גם לנשמה מגיע אוכל המגולים נהפכו לדם אבל היו אנשים רבים חופרים בקרקע ומוצאים מים ושותים מהם ובהם עשו החרטומים מעשיהם ושע"ז נאמר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור כי היו לואים בחפור בורות למצוא מים לפי שלא היו יכולים לשתות מהמים השאובים אלא ממימי היאור. וכבר פירשתי מה הוא שנרצה במלת לטיהם שהוא מלשון כסוי והעלם ר"ל שלא עשו הפיכת המים לדם בפרסום גדול לעיני פרעה ולעיני כל עבדיו כמו שעשה משה ולא בפני המצרים בגלוי כאשר עשה אהרן אבל החרטומים עשו מהמים דם בלטיהם והתעלומותיהם כדבר המזייף והשקרן שיכסהו בעליו ולא יגלהו כדי שלא תגלה שקרותו בקהל ועם היות מעשה החרטומים כלו שקר וזיוף הנה פרעה החזיק את לבו ולא שמע לדברי משה ואהרן כאשר דבר ה' שאמר להם שלא ישמע אליהם פרעה וגו'. ועל פי דברים אלו אתיי שפיר .שאלת כת"ר שליט"א שכתב וז"ל: רבים אומרים, כי המים היו)(פסוק כד ואולם ראוי להביא את דבריו של ראב"ע ביד המצרי אדומים כדם, ונתלבנו ביד הישראלי. אם כן למה לא נכתב אות זה בתורה. ולפי דעתי, כי מכת הדם והצפרדעים והכנים הייתה כוללת המצרים והעברים, כי אחר הכתוב נרדוף. ואלה השלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהייתה קשה, ה' הפריש בין המצריים ובין ישראל. וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם, ולא כן בשחין, ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים, וכאשר חפרו המצרים כן חפרו העברים. ואכן לפי דבריו של ראב"ע אכן שאלת .כת"ר שליט"א עומדת ונצבת במקומה כצוק איתן :ולאחר עיון מעמיק אנוכי הדל חשבתי לנסות ולהסביר את הדברים: דהנה בתורה נאמר "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת )(במדבר יא ה "הבצלים ואת השומים ?'ויש להקשות האם באמת עם ישראל אכלו במצרים 'דגים חינם מקשה על טענת בני ישראל שאכלו את הדגה בחינם. וזה)'(י"א, ה והנה במדרש ספרי זוטא לשון המדרש: "…אמר ר' שמעון: וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חינם? והלא מה תבן לא היו נותנין להם חינם)(שמות ה', י"ח כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא יינתן לכם אבל דגים יהו נותנין להם חינם? אם כן מה אני מקיים חינם? חינם מן המצוות". דהיינו הבכי לפי המדרש בא לשרת מטרה ורצון להשתחרר מקיום מצוות, שזה עתה הוטלו עליהם בהר מסבירים, ש'חינם' הכוונה למה שהיה במצרים, שהם)'(בובר, בהעלותך י"א, ה סיני. במדרש אגדה יכלו לעבור על גילוי עריות כי ככה הייתה בנויה החברה המצרית. וזה לשון המדרש: "וכי חנם היו אוכלים והלא תבן לא ניתן להם חנם, ודגים היו אוכלים חנם? אלא מה הוא חנם – מן ." – על עסקי משפחות)'(פסוק י העריות…וראייה לדבר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ."רבי אברהם אבן עזרא מפרש: "…חנם – בזול, כאילו הוא חנם כתב הרמב"ן וז"ל: "וטעם אשר נאכל במצרים חנם – לפי פשוטו, כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג אראו תשרפ ,כל פורשי מכמורת והקישואים והאבטיחים והחציר והבצלים והשומים במצרים הרבה מאד כי היא כגן הירק, וכאשר היו חופרים להן בגנות ובכל עבודה בשדה היו אוכלים מן הירקות. או שהיו שם ישראל עבדי המלך עושים מלאכתו, והיה מפרנס אותם בלחם צר ובמים לחץ, והיו נפוצים בעיר ונכנסים בגנות ובשדות והיו אוכלים מן הירקות ואין מכלים דבר כמנהג עבדי ,המלך, ונותנים להם על שפת היאור ממנת המלך דגים קטנים אשר אין להם דמים במצרים . וזאת תלונת בני ישראל, לא תלונת האספסוף. והנה)(א יא כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות . דהיינו: בני ישראל)'(י"א, ה "…'היו מתאוננים על משה, וצועקים עליו 'תנה לנו בשר ונאכלה .עבדו קשה עם הדייגים המצריים ולכן קבלו בתוך העבודה דגים והנה רבנו בחיי כתב וז"ל: "מה שהזכיר "הדגה", כי היו נותנין להם מהדגים הנבאשים שהיו להם ארבעה וחמשה ימים שניצודו, כי מהחשובים שהיו חיים שניצודו בו ביום לא היו נותנין 'להם, ועל כן לא אמר 'זכרנו את הדגים' או שיאמר 'זכרנו את הדג' כי בכל מקום שתמצא 'דגה 'והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור', גם תמצא)(שמות ז', כ"א :הוא הדג הנבאש, ממה שכתוב 'וימן ה' דג גדול', הזכירו תחלה בשם 'דג' וכאשר בלעו והשלים מנויו)'(יונה ב', א ביונה הנביא 'ויתפלל יונה אל ה' אלוהיו ממעי הדגה'…". דהיינו רבינו)(יונה ב, ב ומת קראו 'דגה', הוא שכתוב בחיי סובר שכל מה שקבלו היהודים מהמצרים היו דגים מקולקלים וזאת מדייק מהמילה 'דגה' ולא 'דגים', וזה לשונו מוהרה"ג יצחק קארו זקנו של מוה"ר יוסף קארו בספרו 'תולדות יצחק' כותב וז"ל: "פרעה ,וכל עמו הייתה כוונתם להמית היהודים דרך תחבולה שלא יהיה נראה שרוצים להרגם והדגה אשר ביאור)(שם ז יח "הבה נתחכמה לו", ודגה היא מעופשת, שנאמר)(שמות א י שנאמר תמות ובאש היאור, קראו דגה על שם סופה…והיו המצריים נותנים להם במתנה הדגים :הנבאשים לפי שימותו מצד העיפוש, שאפילו הדגים הטובים מתעפשים מהרה…". דהיינו .שהמצרים תכננו להרוג את עם ישראל באמצעות דגי חינם אלו שהיו מעופשים ואולי לפי זה יובנו הדברים שהעלה כת"ר כמין חומר. ואפשר להאריך עוד הרבה בזה ואולם שעון הזמן מתקתק בעבור התחייבויות קודמות ועתותיי לא עומדות בידי ועל כך אני מבקש .את סליחת כת"ר שליט"א