?האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי

וכאילו שוב אין להם שייכות למציאות חיינו. עבד עברי הוא מן המושגים הללו. התורה ,מדברת עליו כמציאות חיה, עם דינים מדויקים של קניין, יציאה, חירות ויובל, והלב תמה האם כל זה שייך רק לדפי התורה והגמרא, או שמא יש לו עדיין נוכחות הלכתית גם בזמן

,יש מושגים בתורה שנשמעים כזיכרון של עולם רחוק, סדר חברתי שנחתם עם חורבן וגלות וכאילו שוב אין להם שייכות למציאות חיינו. עבד עברי הוא מן המושגים הללו. התורה ,מדברת עליו כמציאות חיה, עם דינים מדויקים של קניין, יציאה, חירות ויובל, והלב תמה האם כל זה שייך רק לדפי התורה והגמרא, או שמא יש לו עדיין נוכחות הלכתית גם בזמן שאין יובל ואין שבטים על אדמתם. והנה דווקא הלכה צדדית לכאורה, בדיני הסיבה בליל הסדר, פותחת פתח לשאלה עקרונית ומטלטלת, האם באמת בטל לגמרי מושג עבד עברי .מן העולם, או שמא נותר ממנו גרעין הלכתי חי גם בזמן הזה "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצריים להוציא את בני . יציאת מצרים היא יציאה מעבדות לחירות, ומכאן ואילך)(שמות ו יג "ישראל מארץ מצרים אראו תשרפ התורה מעצבת מחדש את מושג העבדות, לא כעבדות מוחלטת אלא כמציאות מוגבלת .ומרוסנת, עבד עברי שאינו נמכר אלא לזמן, שאינו קנוי אלא בגדרים מסוימים, ושסופו חירות .ומתעוררת השאלה, האם לאחר שנסתלק היובל, נסתלקה גם מציאות זו מישראל לגמרי : עבדים עברים חייבים בהסיבה, עכ"פ בכזית ראשון)(סימן תעב ס"ק יט כתב המשנה ברורה כשמש, עכ"ד. ויש להסתפק, מדוע הביא המשנה ברורה הלכה זו, שלכאורה אינה יכולה אין עבד עברי)(דף כט ע"א להיות נוהגת בזמן הזה כלל, שהרי אמרינן בגמרא במסכת ערכין ."נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך דהא דאמרינן אין עבד עברי נוהג אלא)(דף סט ע"א כתב הריטב"א בגמרא במסכת קידושין בזמן שהיובל נוהג, פירושו שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה, לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון, ולהיות מותר בשפחה כנענית, אבל יכול הוא למכור עצמו לגוי או .לישראל, והוא קנוי לו קנין הגוף, ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא : אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני דבי)(דף מו ע"א והנה אמרינן בגמרא במסכת יבמות פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו, כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא. ומבואר שם שמי שאין נותן כסף גולגולת למלך, תופסים אותו גבאי המלך, והני דבי פפא היו פורעים המס עבורם וקונים אותם לעבדים, ונשאלה השאלה האם ביציאתם צריכים גט שחרור. ואמר רב ששת שמכיוון שהדבר מעוגן בדינא דמלכותא, שהמלך אמר מי שאינו נותן מס ישתעבד למי שנותן, הרי הם עבדים וצריכים גט שחרור. ופירש רש"י .שמיירי בעובדי כוכבים כתב דהני אינשי ישראלים היו, ויש כח ביד המלך)(דף טז ע"א מדפי הרי"ף אולם הנימוקי יוסף למכרם מכירת עבד גמור, כי המלך קנאם במלחמה והניחם בארצו בתנאי שאם לא יפרעו המס יוכל למכרם לעבדים. ולפי זה הרי הם עבדים גמורים וצריכים גט חירות כדין עבד עברי. ומה דאמרינן במסכת ערכין שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה, היינו לעניין דיני עבד ,לצאת בשש ובסימנים או להתירו בשפחה, אבל לעניין שעבודו, הצרכת גט וקניין בכסף .הדין קיים גם בזמן הזה : אין עבד עברי נוהג אלא בזמן)(יו"ד סימן רסז סעיף יד וכן פסק להלכה מרן בשולחן ערוך שהיובל נוהג. והני מילי למקנייה גופיה לשאר דיני עבד עברי, אבל היכא דקנייה שבאי למעשה ידיו בדינא דמלכותא, כגון שנשבה במלחמה שמכרוהו גובי המס, הדר מצי לזבוני .ישראל למעשה ידיו ההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה)(דף ס ע"ב והנה אמרינן בגמרא במסכת בבא מציעא ולדיקניה, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה זיבנן, אמר ליה יהיו עניים בני ביתך. וכתב רש"י שנכרי היה, דעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג. אולם בהגהות הב"ח על הרי"ף כתב שאיתא באלפסי ישן שעברי היה, וכי אמרינן שעבד עברי נוהג רק בזמן היובל, היינו .למכרו מפני הגניבה גם לנשמה מגיע אוכל על מה ששנינו שנתגלגלה לו שבועה ממקום)(פרק ז הלכה ח ובירושלמי במסכת שבועות אחר מגלגלים עליו את הכול, מקשה הירושלמי עד היכן גלגול שבועה, אמר רבי יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה. ומקשה הירושלמי וכי יש עבד בזמן הזה. ולכאורה מבואר שאין כלל דין עבד אפילו למעשה ידיו. ויתכן שכוונת הירושלמי שעבד עברי בזמן הזה, אף שגופו קנוי במידה מסוימת, מכל מקום אין קניינו חמור עד כדי לפוטרו משבועה. ויעויין מה שכתב .)(קנין פירות אות א בזה במסכת עבדים "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצריים להוציא את .)(שמות פרק ו פסוק י"ג "בני ישראל מארץ מצרים הפסוק הזה עומד בצומת מושגי עמוק בין עבדות לחירות. התורה מדגישה כאן לא רק את הציווי להוציא את ישראל ממצרים, אלא את עצם ההגדרה המחודשת של זהותם. יציאת ,מצרים איננה רק מעבר גיאוגרפי, אלא ניתוק מהותי ממצב שבו אדם וגופו משועבדים לאחר למצב שבו ישראל עבדי ה' ולא עבדי עבדים. מכאן ואילך כל דיון בעבדות בישראל מוכרח .להיבחן לאור נקודת מוצא זו עמד על לשון "ויצום", וכתב שציווה עליהם הנהגות)(שמות ו י"ג רש"י בפרושו על התורה וסבלנות כלפי ישראל. מדבריו עולה שכבר בשלב הגאולה עצמה מוטמעת ההבנה שישראל אינם חוזרים להיות עם חופשי במובן פרוע, אלא עם הנתון למסגרת של ציווי, עבדות מסוג אחר. עבדות זו לה' היא שמציבה גבולות גם למושג עבדות בין אדם לחברו, ומכאן נובעת .ההגבלה המהותית של עבד עברי בתורה הרחיב שציווי זה הוא התחלת)(שמות ו י"ג רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בפרושו על התורה קבלת עול מלכות שמים עוד בטרם מתן תורה, ללמד שאין החירות עניין של הפקר, אלא של החלפת אדנות. ישראל יוצאים מאדנות פרעה ונכנסים לאדנות ה'. לפי זה, עבד עברי איננו סתירה לחירות, אלא ביטוי לכך שגם כאשר אדם משועבד לחברו, אין זו אלא מסגרת זמנית ומוגבלת, שהרי עיקר אדנותו של האדם היא להקב"ה בלבד. יסוד זה הוא מפתח להבנת השאלה האם שייכת עבדות עברית בזמן הזה, כאשר צורת אדנות זו נותרה בעינה .גם לאחר ביטול היובל ביאר שיציאת מצרים היא קניין גמור)(שמות ו י"ג רבי אברהם אבן עזרא בפרושו על התורה של ישראל לה', ומכאן ואילך אין רשות לשום אדם לקנות גוף ישראל קניין מוחלט. כל קניין של אדם בישראל הוא בהכרח חלקי ומוגבל. מדבריו עולה שמושג עבד עברי אינו קניין גוף מוחלט, אלא שעבוד מסוים הנובע מצורך חברתי או כלכלי, ולכן תלוי בגדרים שקבעה התורה, ובראשם היובל. ביטול היובל מערער את עצם המבנה המלא של עבד עברי, אך אינו .בהכרח מבטל כל צורה של שעבוד למעשה ידיים חידש שעיקר הגאולה)(שמות ו י"ג רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש בפרושו על התורה .ממצרים היא גילוי הערך העצמי של כל אחד מישראל, שאינו רכוש של שום כוח בעולם אראו תשרפ לפיכך התורה החמירה בעבד עברי יותר מכל צורת שעבוד אחרת, וחייבה יחס של אחווה, "כי עבדי הם". לפי דרכו, כאשר אין יובל ואין גילוי מלא של קדושת הארץ והשבטים, חסר היסוד השלם לעבד עברי במובנו התורני המלא, אך ייתכן שעדיין קיימים דיני שעבוד מצומצמים .שאינם סותרים את יסוד זה ביאר שיציאת מצרים יצרה)(שמות ו י"ג הנצי"ב מוולוז'ין בפרושו העמק דבר על התורה מציאות חדשה שבה כל שעבוד של ישראל לישראל אחר חייב להיות מכוח מערכת ציבורית ומשפטית ולא כקניין פרטי גרידא. מכאן נובעת התלות של דיני עבד עברי ביובל, שהוא ביטוי של הסדר הלאומי השלם. בהיעדרו, אין שלמות למערכת, אך אין הכרח לומר שכל זיקה של .שעבוד בטלה לגמרי, אלא שאין לה תוקף של עבד עברי גמור על כל דיניו מתוך דברי מפרשי התורה מתברר שהשורש של עבד עברי אינו טכני אלא מהותי. הוא נוגע לשאלת אדנות, חירות וקניין הגוף. ביטול היובל פוגע במבנה המלא של עבד עברי, אך שאלת קיום שעבודים מסוימים בזמן הזה תלויה בהבחנה בין קניין גוף מוחלט, שנשלל מישראל מאז יציאת מצרים, לבין שעבוד מצומצם למעשה ידיים, שניתן לעיתים במסגרת .הלכתית או מדינית נאמר בלשון ברורה שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן)(דף כט ע"א בגמרא במסכת ערכין שהיובל נוהג, שנאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך". לשון הגמרא מורה לכאורה ביטול מוחלט של מוסד עבד עברי בזמן שאין יובל, ומשמע שאין מציאות הלכתית כלל של עבד עברי בזמן הזה. רש"י שם פירש שגדר עבד עברי תלוי ביובל, וכשבטל היובל בטלו דיניו, והיינו דיני היציאה בשנים וביובל, ודיני היתר שפחה כנענית. מדבריו ניכר שהמוקד הוא בדינים .המיוחדים של עבד עברי, ולא בעצם כל אפשרות של שעבוד ישראל לישראל דנה הגמרא בדיני יוחסין ובכללם דינו של עבד. הריטב"א)(דף סט ע"א בגמרא במסכת קידושין שם פירש את דברי הגמרא באופן מצמצם, והעמיד שמה שאמרו שאין עבד עברי נוהג אלא ,בזמן שהיובל נוהג, אינו ביטול של כל קניין, אלא ביטול דיני התורה המיוחדים לעבד עברי כגון יציאה בשש וביובל, מיתת האדון והיתר שפחה. אולם עצם האפשרות שישראל ישעבד ,עצמו או יימכר לישראל או לנכרי, קיימת גם בזמן הזה, והוא קנוי קניין הגוף לעניין שעבודו ולכשיצא צריך גט חירות. מתוך דבריו עולה הבחנה יסודית בין שם עבד עברי כפרשה .תורנית שלמה, לבין מציאות של עבדות חלקית לעניין שעבוד וגט מסופר על אנשי בית פפא בר אבא שהיו פורעים מס עבור)(דף מו ע"א בגמרא במסכת יבמות אנשים שלא יכלו לשלם את כרגייתם למלך, ומשעבדים אותם. נשאלה השאלה אם כשיצאו משעבודם צריכים גט שחרור. רב ששת השיב שהדבר תלוי בדינא דמלכותא, שהמלך קבע שמי שאינו נותן מס ישתעבד למי שנותן, ולפיכך צריכים גט חירות. רש"י פירש שמדובר (דף טז ע"א בעובדי כוכבים, וממילא אין מכאן ראיה לעבד עברי בישראל. אולם הנימוקי יוסף , חלק על כך וכתב שמדובר בישראל, ויש כח ביד המלך למכרם מכירת עבד גמור)מדפי הרי"ף גם לנשמה מגיע אוכל מפני שקנאם במלחמה והתנה עמהם תנאי זה. לפי דבריו מתברר שגם בזמן שאין יובל קיימת .מציאות של קניין עבד בישראל לעניין שעבודו וגטו, אף שאינו עבד עברי בדיניו המלאים מסופר על עבד זקן שצבע את ראשו וזקנו ובא לפני)(דף ס ע"ב בגמרא במסכת בבא מציעא רבא שימכרוהו. רבא גער בו ואמר יהיו עניים בני ביתך. רש"י פירש שמדובר בנכרי, משום שעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג. אולם בהגהות הב"ח על הרי"ף הובא נוסח באלפסי ישן שמדובר בעברי, וההגבלה שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל נאמרה דווקא לעניין מכירה מחמת גניבה. מכאן משמע שגם בדברי הראשונים עצמם קיימת מחלוקת .בהבנת היקף הביטול של עבד עברי בזמן הזה נאמר על גלגול שבועה שאפשר לגלגל עד כדי)(פרק ז הלכה ח ובירושלמי במסכת שבועות שיאמר לו עבדי אתה. ושואל הירושלמי וכי יש עבד בזמן הזה. משמע לכאורה שאין מציאות של עבד כלל. אולם ניתן לפרש, כפי שהוצע, שאין כוונת הירושלמי לשלול כל שעבוד, אלא לומר שאין קניין הגוף חמור כל כך בזמן הזה עד שיפטור את העבד מחיוב שבועה, ונמצא .שגם כאן נרמזת הבחנה בין קניין גמור לבין שעבוד מצומצם מצירוף הסוגיות בבבלי ובירושלמי עולה תמונה מורכבת. מצד אחד, עבד עברי במובנו התורני המלא תלוי ביובל ואינו נוהג בזמן הזה. מצד שני, חז"ל והראשונים הכירו במציאות של שעבוד ישראל למעשה ידיו, מכוח דינא דמלכותא או מכוח מכירה עצמית, שעבוד .שמחייב גט חירות ביציאה, אף שאינו נושא את כל דיני עבד עברי שבתורה מכאן נכנסים אל לשון הראשונים, כדי להעמיד מה בדיוק בטל בזמן הזה, ומה נשאר קיים .מצד שעבוד וקנין ,: "נכרי היה, דעבד עברי אסור לאחר חורבן)(בבא מציעא דף ס ע"ב רש"י בפרושו על הש"ס שאין היובל נוהג", ומבואר בדבריו שהשם עבד עברי במובנו הידוע שבתורה אינו שייך לאחר החורבן מפני שאין יובל, וממילא כל סיפור העבד שם הוכרח לפרש בו שהוא נכרי, כדי שלא .נצטרך לומר שיש עבד עברי בזמן הזה : פירש דמיירי בעובדי כוכבים, ומתוך זה ניכר)(יבמות דף מו ע"א רש"י בפרושו על הש"ס שלדעתו אין להביא ראיה מן הסוגיה שם לעבד ישראל בזמן הזה, כי כל הדיון בגט חירות .שם הוא על שעבוד של נכרי שנתפס בדינא דמלכותא, ולא על ישראל שנעשה עבד : "הא דאמרינן אין עבד עברי נוהג אלא בזמן)(קידושין דף סט ע"א הריטב"א בחידושיו על הש"ס שהיובל נוהג, פירוש שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון, ולהיות מותר בשפחה כנענית, אבל יכול הוא למכור עצמו לגוי או לישראל והוא קנוי לו קנין הגוף ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא", והעמיד בזה חילוק חד, שאין הכוונה שאין שום שעבוד בעולם, אלא שאין דיני התורה המיוחדים של פרשת עבד עברי נוהגים .בשלמותם, אבל שעבוד וקנין לענין מעשה ידיו ולענין הצרכת גט חירות יתכן גם בזמן הזה : "דהני אינשי ישראלים היו, ויש כח ביד המלך)(יבמות דף טז ע"א מדפי הרי"ף הנימוקי יוסף אראו תשרפ למכרם מכירת עבד גמור, כי המלך קנאם במלחמה, והניחם בארצו שאם לא יפרעו המס שיכול למכרם לעבדים, הלכך הרי הם עבדים גמורים, וצריכין גט חירות ממנו כדין עבד עברי, ומה דאמרינן בגמרא בערכין שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה, היינו לעניין דיני עבד לצאת בשש ובסימנים או להתירו בשפחה, אבל קנוי לעניין שעבודו להצריכו גט או לקנות בכסף ולא סגי ליה במחילה", ודבריו מחדדים שהבטול שבערכין אינו מפקיע שם שעבוד .וגט, אלא מפקיע דיני יציאה והיתרים המיוחדים של פרשת עבד עברי : הובא נוסח באלפסי ישן שכתב שם שעברי)(בבא מציעא דף ס ע"ב הגהות הב"ח על הרי"ף היה, ומתוך זה נולדת אפשרות בתוך דברי הראשונים עצמם, שהגבלת ערכין שאינה נוהגת אלא בזמן היובל אינה בהכרח על כל צורות העבדות, אלא על אופן מסוים, ויש לדון בזה לפי הנוסחאות וההקשר, ובזה אין בידי להביא כאן לשון מלאה מדויקת יותר מעבר למה .שהובא בנוסח שלפנינו ומעתה, מתוך הראשונים מתברר שהציר המרכזי הוא ההבחנה בין שם עבד עברי של תורה, עם יציאה בשש וביובל והיתרים המיוחדים, לבין מציאות של שעבוד למעשה ידיים וקנין המחייב גט חירות, שיכולה להתקיים גם בזמן שאין יובל, בפרט כאשר יש כח משפטי .של מלכות או כשאדם משעבד עצמו באופן המועיל כתב בלשון חתוכה המעמידה את גבולות)(יו"ד סימן רסז סעיף יד מרן הבית יוסף בשולחן ערוך המושג. "אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. והני מילי למקנייה גופיה לשאר דיני עבד עברי. אבל היכא דקנייה שבאי למעשה ידיו בדינא דמלכותא, כגון שנשבה במלחמה שמכרוהו גובי המס, הדר מצי לזבוני ישראל למעשה ידיו". הרי שמרן עצמו פסק כשיטה המחלקת בין עבד עברי של תורה, שבו קנין הגוף ודיני הפרשה בשלמותה, שאינו נוהג בזמן הזה, לבין מציאות של קנין למעשה ידיים, שעבוד המגיע מכוח דינא דמלכותא ושביה ומכירה של גובי המס, שעדיין יש לו תוקף גם בזמן הזה. מתוך לשונו מדוקדק שהביטוי "אין עבד עברי נוהג" אינו שלילה של כל עבדות, אלא שלילה של מסגרת התורה המלאה של עבד .עברי, אך משאיר מקום לעבדות מעשית מוגבלת דן על לשון מרן ועמד על כך שעיקר החידוש)(יו"ד סימן רסז ס"ק הש"ך על השולחן ערוך הוא שקנין למעשה ידיים אינו פוקע במחילה בלבד, אלא דורש גט חירות, ולכן נחשב קנין שיש בו ממש, אף שאינו קנין הגוף כעבד עברי של תורה. איני זוכר כאן בעל פה מספר קטן מדויק בדברי הש"ך כדי לצטטו מילה במילה, ולכן איני מביא לשון מפורש יותר בלי מקור .פתוח לפני. אולם עצם המסגרת שמרן בנה היא יסוד ההכרעה בדברי האחרונים דן אף הוא בהבחנה שבדברי מרן, שבזמן הזה אין)(יו"ד סימן רסז הט"ז על השולחן ערוך עבד עברי מצד דיני התורה של שש ויובל ושפחה, אבל יש מקום לשעבוד מכוח מכירה למעשה ידיים, וכל הנפקא מינה הגדולה היא לענין אופן יציאה וחובת גט. גם כאן איני יכול להביא לשון מדויקת מפני שאיני זוכר בוודאות את מספר הס"ק ואת ניסוחו המדויק, ולכן .אני נמנע מלהמציא ציטוט גם לנשמה מגיע אוכל שכתב שעבדים עברים חייבים בהסיבה, עכ"פ בכזית)(או"ח סימן תעב ס"ק יט המשנה ברורה ראשון, מובן מעתה בשני אופנים הלכתיים. אפשרות אחת, שהוא מדבר על מציאות עבד עברי של תורה רק דרך לימוד הדין והצגת ההלכה כסדר דיני פסח, אף אם אינה שכיחה בפועל, כפי שנמצא בהרבה דינים שנכתבו אף שאינם מצויים. אפשרות שניה, שהיא עיקר ,התירוץ לפי מקורותיך, שהוא מדבר על עבד במובן ההלכתי המצומצם שנשאר גם בזמן הזה דהיינו מי שקנוי לישראל למעשה ידיו וצריך גט חירות ביציאתו, וכפי שביארו הריטב"א והנימוקי יוסף, וכפי שפסק מרן שיש קנין כזה. לפי זה, אף שאין יובל ואין עבד עברי בדיני התורה המלאים, עדיין יש מציאות שעבוד של ישראל הדומה לעבד לענין חיובים מסוימים .במצוות, וממילא יש מקום שיחויב בהסיבה עוד יש להוסיף שכבר מתוך דברי המהר"ם שיק שהבאת לעיל בסוגיה הקודמת למדנו שיש הבחנה בין מום כלפי גבוה למום כלפי מנהג העולם, וכך גם כאן יש הבחנה בין שם .עבד עברי כפרשה של תורה, לבין שם עבד במובן חברתי הלכתי של שעבוד למעשה ידיים המשנה ברורה משתמש בלשון המקובלת "עבד עברי" על מי שמעמדו מעשי דומה לזה, אף ,שאינו נכנס לכל דיני הפרשה, והוא חייב בהסיבה מצד היותו בכלל ישראל המחויב במצוות .והיותו משועבד לאדון אינו מפקיע ממנו חיובי לילה זו ומעתה גם הירושלמי במסכת שבועות ששאל וכי יש עבד בזמן הזה, אינו מוכרח לחלוק על מרן, כי אפשר שכוונתו שאין מציאות של קנין גוף חמור כעבדות הגמורה שתפקיע ממנו חיוב שבועה ותהפוך את הטענה עבדי אתה לטענה מוחלטת, אבל שעבוד למעשה ידיים, שאינו מפקיעו מכל חיובי האדם ואינו הופך אותו כגוף קנוי לגמרי, עדיין אפשר .שיהא קיים לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו אם יש מציאות שבה ישראל נשבה ונמכר או נמסר לשעבוד מכוח דינא דמלכותא באופן שהמלכות רואה בו קנין למי שפדה אותו, יש מקום לומר שיש כאן קנין למעשה ידיים והכרעת מרן)(יבמות דף טז ע"א מדפי הרי"ף המחייב גט חירות ביציאתו, מכוח דברי הנימוקי יוסף , ואף שאין זה עבד עברי בדיני שש ויובל ושפחה, מכל)(יו"ד סימן רסז סעיף יד השולחן ערוך .מקום לענין יציאה אין די במחילה בלבד אם אדם משעבד עצמו לישראל באופן שיש בו קנין מחייב ולא רק התחייבות שכר, יש שכתב שיכול למכור עצמו וקנוי)(קידושין דף סט ע"א לדון האם זה נכנס למסגרת הריטב"א קנין הגוף לענין הצרכת גט חירות, ונפקא מינה תהיה האם די בפירעון החוב או במחילה, או .שצריך לשון שחרור כעין גט חירות אם מדובר ביהודי העובד אצל יהודי בתנאים קשים או תלותיים, אין לקרוא לזה עבדות הלכתית בלי קנין מועיל, שהרי עבד עברי של תורה אינו נוהג בזמן הזה, וכל עוד אין קנין אראו תשרפ למעשה ידיים באופן המועיל בדין, אין כאן אלא שכירות פועלים וחיובי ממון, ולא שייכים .דיני גט חירות כלל אם יימצא אדם שהוא משועבד למעשה ידיו בקנין המחייב גט, יש נפקא מינה בדיני פסח (או"ח סימן תעב להסיבה, שיש מקום לחייבו בהסיבה ככל ישראל, וכמו שכתב המשנה ברורה , ובפרט בכזית ראשון שהוא עיקר חובת ההסיבה, והדבר מובן גם בזמן הזה לפי מה)ס"ק יט .שנשאר קנין למעשה ידיים אם עבד כזה בא להיפטר מן השעבוד, ויש צד לומר שגט חירות נצרך, נפקא מינה תהיה בדיני כתיבה ונתינה של גט, מי האדון הכותב, כיצד נמסר, והאם דיני לשמה ושאר תנאי שטרות חלים בו, והדבר תלוי בבירור מקורות נוספים בדיני גט שחרור, שאינם מפורשים .כאן במקוריך אם אדון מוחל לעבדו או מסתלק מזכויותיו, נפקא מינה האם המחילה בלבד מועילה או שצריך מעשה שחרור, ולפי לשון הנימוקי יוסף "ולא סגי ליה במחילה" משמע שללא גט אין נתן לזה תוקף בכך שאמר שמכירה)(יו"ד סימן רסז סעיף יד יציאה גמורה, ומרן בשולחן ערוך .כזו חוזרת ומתאפשרת, ומשמע שיש כאן חלות שאינה מתבטלת בעל פה בלבד אם נטען בבית דין "עבדי אתה" לצורך גלגול שבועה, נפקא מינה כיצד לפרש את הירושלמי ששאל וכי יש עבד בזמן הזה, האם הכוונה שאין מציאות קנין גוף כלל)(שבועות פרק ז הלכה ח ולכן הטענה חלשה, או שהכוונה שאין שעבוד חמור עד כדי לפטור משבועה. לפי ההבחנה שבדברי מרן, מסתבר שיש שעבוד מסוים אך אינו מוחלט, ולכן עדיין אפשר לגלגל שבועה .במידה מסוימת אך לא לבטל חובת שבועה לגמרי אם נשאר בידינו ספק בפועל האם מציאות פלונית נחשבת קנין למעשה ידיים או רק הסכם עבודה, הנפקא מינה תהיה מעשית מאוד לענין איסורי אונאה, דיני שכירות פועלים, איסור הלנת שכר, ודיני יציאה, כי בעבדות יש דינים אחרים מאשר בפועל, ובזמן הזה צריך זהירות .יתירה שלא לחדש שם עבדות במקום שהוא רק התחייבות ממונית יציאת מצרים איננה רק סיפור של עם, אלא מהפכה במושג האדם. התורה לקחה את המילה עבדות, שהעולם פירש אותה כהפיכת אדם לחפץ, ונתנה לה גבולות שמגלים אמת עמוקה. אין אדם נקנה לגמרי, כי האדם שייך למי שברא אותו. ממילא עבד עברי אינו סתירה ,לחירות, אלא צורה שבה התורה מבררת שגם כאשר אדם נופל כלכלית, גם כאשר הוא נשבר ,גם כאשר הוא נאלץ לשעבד את מעשה ידיו, עדיין הוא בן חורין במהותו. הוא נשאר אח .נשאר אדם, נשאר בעל צלם ומכאן מתיישבת הדקירה הפנימית של השאלה, מדוע המשנה ברורה הזכיר עבדים עברים בהסיבה. כי ליל הסדר איננו ערב של היסטוריה, אלא ערב של הגדרה. בלילה הזה התורה מלמדת שכל יהודי חייב להרגיש בן חורין, והחירות איננה פריבילגיה של העשירים בלבד. אם גם מי שמשועבד למעשה ידיו חייב להסב, הרי זה מפני שהשעבוד אינו נוגע בעצם החירות גם לנשמה מגיע אוכל אלא במעטפת החיים בלבד. ההסיבה באה להעמיד את הסדר הפנימי, הגוף אולי כפוף, אבל .הנשמה מסבה הרי זה עומק החילוק שבפוסקים בין עבד עברי של תורה התלוי ביובל, לבין שעבוד למעשה ידיים שיכול להתקיים גם בזמן הזה. יובל הוא הכרזה לאומית על חירות, על החזרת הקרקעות והשבת האיזון החברתי. כאשר יובל איננו, חסרה ההופעה השלמה של מערכת חירות לאומית. אך עדיין יכול להיות מצב שבו אדם משועבד למעשה ידיו מכוח סדר משפטי או מציאות כלכלית, והתורה אינה מתכחשת למציאות הזו, אלא דורשת להפוך .אותה לאנושית, מוגבלת, מחויבת מוסר ,ומכאן נולדת נקודה רעיונית חדה. עולם בלא יובל הוא עולם שבו החירות פחות מוחשית ,פחות נוכחת, פחות מגובה במערכת כללית. זה עולם שבו קל יותר לנצל, קל יותר לשעבד קל יותר לטשטש גבולות. לכן התורה מציבה גבולות בתוך גבולות, ומזכירה שהשם עבד עברי במובן המלא אינו נוהג, אבל האחריות כלפי מי שנגרר לשעבוד עדיין נוהגת. הגאולה איננה רק בעתיד, היא תביעה עכשיו, להוציא את האדם מן המיצרים שבהם הוא חי, גם אם .אין בידינו את מוסד היובל בהרחבה מחשבתית מתברר שמושג העבדות בתורה איננו קטגוריה משפטית בלבד אלא שפה של יחס בין אדם למציאות. עבד עברי הוא אדם שנקלע למצב שבו יכולת הבחירה שלו הצטמצמה, לא מפני שנשמתו קטנה, אלא מפני שכוחות חייו נשחקו. התורה איננה מעלימה מצבים כאלה, אלא מנסחת להם גבולות. היא אינה שואלת רק מה מותר לעשות עם אדם .משועבד, אלא כיצד שומרים שבתוך השעבוד לא תישבר זהותו כאשר חז"ל קובעים שעבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, הם אינם מבטלים רק מוסד הלכתי, אלא מצביעים על אמת מחשבתית. עבד עברי של תורה שייך לעולם שבו החירות איננה רק זיכרון אלא מוסד חי, שבו יש מחזוריות של תיקון, השבת קרקעות, והשבת אדם לעצמו. בלי יובל, חסר המנגנון שמונע מן השעבוד להתקבע. לכן התורה עצמה מסרבת .לקרוא למציאות זו בשם עבד עברי במובנה המלא ובכל זאת, ההלכה איננה מתכחשת למציאות של שעבוד חלקי. זהו עומק דברי הריטב"א .והנימוקי יוסף. יש מצבים שבהם אדם איננו בן חורין במובן המעשי, אף שהוא בן חורין במהותו .ההבחנה הזו היא הבחנה יסודית במחשבת התורה. יש חירות מהותית ויש חירות תפקודית .ייתכן שהאדם חופשי ברצונו, באמונתו ובזהותו, אך כבול במעשיו, בפרנסתו ובאפשרויותיו .התורה איננה מתבלבלת בין השתיים, ואינה מאפשרת לאחת לבטל את השנייה ומכאן עומק ההבחנה בין שכירות לעבדות. שכיר מוכר זמן וכוח. עבד מוכר את מסגרת חייו. ובזמן הזה, כאשר אין יובל ואין מערכת של השבת איזון, התורה מצמצמת עד מאוד את ,האפשרות שמסגרת חייו של אדם תימכר. היא מאפשרת לכל היותר שעבוד למעשה ידיים וגם זאת בגדרים קשים, המחייבים גט חירות, לשון שחרור, והכרה בכך שהשעבוד אינו טבעי .אלא מצב חריג הדורש תיקון אראו תשרפ זהו עומק דברי הירושלמי ששואל בתמיהה וכי יש עבד בזמן הזה. אין זו רק שאלה הלכתית אלא קריאת תודעה. האם באמת ייתכן עולם יהודי שבו אדם הוא רכוש. והתשובה המשתמעת היא שלא. לכל היותר יש אדם שנקלע למצב של שעבוד, אך אין זהותו מתהפכת .לזהות של עבד במובן המלא. המחשבה הזו מונחת בבסיס כל ההבחנות ההלכתיות שראינו ההרחבה המוסרית של הסוגיה נוגעת בלב היחסים שבין כוח לאחריות. עבדות היא תמיד ,נקודת מבחן מוסרית לחברה. המקום שבו לאדם אחד יש כוח ממשי על חייו של אדם אחר ,הוא המקום שבו נבחנת יראת שמים האמיתית. התורה לא סמכה על מידות טובות בלבד .אלא הציבה גדרים חדים, הגבלות, חוקים וזמנים, כדי לוודא שהכוח לא יהפוך להשחתה כאשר התורה אומרת שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, היא מלמדת מוסר עמוק. חברה שאינה מסוגלת להחזיר אדם לעצמו, שאינה מחזיקה מנגנון קבוע של שחרור והשבה, אינה ראויה להחזיק מוסד של עבדות, אפילו לא במובנו המצומצם. יובל איננו רק דין טכני, אלא תזכורת מתמדת לכך שהכוח הוא זמני, שהשליטה אינה מוחלטת, ושכל שעבוד .חייב לדעת את סופו ומכאן נולדת קריאה מוסרית חדה גם לזמן הזה. גם כאשר ההלכה מכירה בשעבוד למעשה ידיים, אין זו הכשרה לניצול. להפך, זו אחריות כבדה. מי שנמצא בעמדת כוח כלכלית או משפטית כלפי אדם אחר, נדרש לזכור שאין כאן קנין אדם אלא אחריות על אדם. כל פגיעה בכבוד, כל השפלה, כל התייחסות לאדם כאל חפץ, היא בגידה ברוח התורה גם אם אינה .עבירה טכנית עוד נלמד כאן מוסר ביחס לעני, לנופל, למי שנקלע למצוקה. עבד עברי בתורה איננו עבריין או נחות, אלא אח שנשבר. התורה מדגישה שוב ושוב את אחוות האדם, כי עמך הוא ,עובד, כי עבדי הם. המוסר הזה מחייב לראות בכל מצוקה כלכלית קריאה לתיקון חברתי .לא הזדמנות לרווח חד צדדי ומכאן גם האחריות של הציבור. חברה שמאפשרת מצבים של שעבוד, גם אם הלכתית .מותרת, מבלי לבנות מנגנונים של שיקום, תמיכה ויציאה לחירות, מחטיאה את רוח התורה .המוסר התורני אינו מסתפק בשאלה מה מותר, אלא שואל מה ראוי, ומה מקרב את הגאולה ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אדם עלול לחשוב שאם ההלכה מאפשרת שעבוד מסוים, מותר לו ללחוץ עד הקצה. מן הסוגיה מתברר שההיתר מלווה בדרישה מוסרית .כבדה, לראות תמיד את האדם שמולך ולא רק את הזכות שבידך אדם הנקלע למצוקה כלכלית עלול לאבד את תחושת הערך העצמי. התורה מלמדת שגם כאשר מעשה ידיו משועבדים, עצמותו חופשית, והוא אינו מאבד את מעמדו כבעל .צלם וכאח ,במערכות עבודה, ניהול וחינוך, יש להבחין בין מסגרת מחייבת לבין שליטה. מסגרת בונה .שליטה שוברת. התורה הכירה במסגרות אך נלחמה בשליטה גם לנשמה מגיע אוכל כוח כלכלי הוא ניסיון. מי שמחזיק בידו כוח על פרנסת אחרים נבחן יום יום האם הוא .משחרר או כולא, מרומם או משפיל חירות איננה רק מצב חוקי אלא תודעה. גם מי שאינו חופשי בפועל נדרש לזכור שהוא בן .חורין במהותו, וגם מי שחופשי בפועל נדרש לזכור שאינו אדון על אדם אחר :עיקר העניין:עיקר העניין ,עבד עברי במובנו התורני המלא אינו נוהג בזמן הזה, מפני שהוא תלוי ביובל במערכת לאומית של חירות והשבה. אך אין זה אומר שהתורה התעלמה ממציאות של שעבוד חלקי למעשה ידיים. ההלכה הכירה בכך מתוך אחריות, לא מתוך ,השלמה. המשנה ברורה שהזכיר עבדים עברים בהסיבה גילה לנו יסוד עמוק שגם במקום שבו האדם כפוף, הוא חייב לחוש בן חורין. כי החירות של ישראל ,איננה נמדדת בשטרי קניין אלא בזהות. יציאת מצרים לימדה שהאדם איננו רכוש וההלכה לדורותיה שמרה על העיקרון הזה גם בתוך מציאויות מורכבות. וכל עוד אין ,יובל, אין שלמות לעבדות, אבל יש תביעה מתמדת לגאול, לרכך, להגביל ולהזכיר .עבדי הם ולא עבדי עבדים, וגם בגלות, גם בשעבוד, הנשמה מסבה אל החירות