כיצד פרעה ויתר לשבט לוי להתבטל מהעבודה במצרים כי הרי הם ?לא היו בגזירת השעבוד

לשאלות היסוד של ההיסטוריה הרוחנית של ישראל. התורה עוברת למנות את ראשי בתי ,האבות, ובתוך המעבר הזה נבלעת מציאות מפתיעה ומעוררת תמיהה. שבט שלם, שבט לוי אינו נכלל בגזירת השעבוד. לא סבל בעבודת פרך, לא נאנק תחת לבנים וטיט, ולא טעם את

יש פסוקים שנראים כרשימות יבשות של יוחסין, אך מתחת לפני השטח הם פותחים שער לשאלות היסוד של ההיסטוריה הרוחנית של ישראל. התורה עוברת למנות את ראשי בתי ,האבות, ובתוך המעבר הזה נבלעת מציאות מפתיעה ומעוררת תמיהה. שבט שלם, שבט לוי אינו נכלל בגזירת השעבוד. לא סבל בעבודת פרך, לא נאנק תחת לבנים וטיט, ולא טעם את מרירות הגלות כפי שטעמו שאר השבטים. והשאלה זועקת. כיצד ייתכן שפרעה, מלך אכזר ומחושב, יוותר מרצונו על כוח עבודה של שבט שלם. איזה היגיון מדיני, כלכלי או אסטרטגי .יש במהלך כזה "אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ,. בתוך מניין השבטים, כאשר התורה חוזרת ומשרטטת את מבנה האומה)(שמות ו י"ד "ראובן מתברר שלא כולם עברו את כור ההיתוך של השעבוד באופן שווה. חז"ל כבר קבעו במדרש ששבט לוי לא נשתעבדו במצרים, והדבר מעלה קושי גדול. אם הגזירה האלוקית הייתה ,"ועבדום ועינו אותם", ואם פרעה ביקש לשבור את כוחם של ישראל ולהטביעם בעבדות .מה מקום יש לפטור שבט שלם הגר"י אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן הקשה קושיה זו בחריפות. כיצד ייתכן שפרעה אראו תשרפ יוותר לשבט לוי. ותירץ באופן עמוק ומטלטל, שפרעה ידע באצטגנינות שלו שמושיען של ישראל עתיד לצאת משבט לוי. ומתוך כך חשב בתחכומו, שאם יפטור את שבט לוי מן השעבוד, הרי שלא יחושו את סבל אחיהם, לא יכירו את עומק הצרה, ולא יוכלו להרגיש בלבם את זעקת העם. ממילא, כך סבר פרעה, לא יוכלו להנהיג גאולה. הוא בנה על הנחה .אנושית פשוטה, שרק מי שטעם סבל מבין סבל, ורק מי שנמחץ יודע למרוד אלא שפרעה, ראש של גוי שכמותו, לא הבין את עומק נפש היהודי. יהודי אינו צריך להיות נתון באותה צרה כדי לחוש את כאב אחיו. די לו לראות את אחיו נאנק, וכבר ליבו מתמלא חמלה והוא מזדרז לפעול. ועל כן דווקא משה רבינו, שלא היה משועבד, ולא היה שבטו בכלל עבודת הפרך, הוא זה שכתוב בו "וירא בסבלותם", והוא זה שמוסר נפשו על אחיו .ומזדרז להושיעם ומתוך נקודה זו מתפצלת השאלה ומעמיקה עוד יותר. אם שבט לוי לא נשתעבדו, האם היו בכלל הזכות של ביזת מצרים. האם היו בכלל החן שניתן לעם בעיני המצרים. והנה בספר שפתי כהן מתלמידי רבנו האר"י בפרשת קרח הובא חידוש גדול, ששבט לוי לא נטלו מביזת מצרים כלל, משום שהביזה הייתה חלף העבודה, ושבט לוי שלא היו בעבודה לא הותר להם ליטול, ואם היו נוטלים היה זה גזל בידם. ומתוך כך ביאר את עניין עשרו של קרח, ואת .המטמון שנגלה לו, ואת עומק כישלונו והחיד"א ז"ל בפתח עיניים עמד כנגד שמועה זו, והקשה מגמרא מפורשת שמבארת כמה ,חביבות מצוות על משה רבינו, שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות. ולכאורה אם כל שבט לוי לא נטלו בביזה, מהו השבח המיוחד במשה. ותירץ חילוק דק, שאף ששבט לוי לא נטלו, משה היה ראוי ליטול משום שהיה המוציא והגואל, ורבותא גדולה היא שדווקא .הוא, שיכול היה ליטול ביתר שאת, בחר במצוות ובספר פרשת דרכים הרחיב עוד יותר בביאור הכתובים, וחילק בין שבט לוי בכלל לבין ,משה בפרט, והעמיד את לשון הכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" בדקדוק עמוק ש"עם" בא למעט את שבט לוי, שלא היו בכלל החן, אך משה, מצד גדלותו ומעמדו, היה .בכלל החן, ואף על פי כן בחר במצוות והוסיף בזה בספר לקח טוב להגר"י פינטו זצ"ל, שתלות הדברים היא בשני הטעמים .שבחז"ל לביזת מצרים. אם הביזה היא שכר על קושי השעבוד, שבט לוי אכן אינם בכלל אך אם הביזה היא מדין הענקה, כשם שהקב"ה העניק לישראל בצאתם, הרי שגם שבט לוי .שייכים בזה, שהרי היו תחת יד פרעה, אף שלא הוכבד עליהם העול ועוד הביאו המפרשים טעמים נוספים, וביניהם דברי החזקוני שכתב שתחילת השעבוד הייתה בפה רך, ופרעה שיתף עצמו במלאכה כדי לפתות את ישראל. שבט לוי, שזכרו את צוואת יעקב ולא רצו לשעבד עצמם, לא נכפו לכך, ומכאן הוקבע הכלל שמי ששיעבד עצמו ,נשתעבד, ומי שלא, נותר חפשי. וכן הובאה אגדה נוספת, שלוי וזרעו ישבו בישיבות במצרים .עסקו בתורה בלבד, ולא היו בעלי מלאכה, וממילא לא נשתעבדו גם לנשמה מגיע אוכל "אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת .)(שמות פרק ו פסוק י"ד "ראובן התורה אינה פותחת את מניין השבטים בשבט לוי, אלא דווקא בראובן. וכבר עמדו ,המפרשים שאין זה סדר מקרי אלא מהלך מכוון. מניין זה בא להעמיד את הרקע לגאולה להראות מי הם שנכנסו בכור השעבוד ומי יצאו ממנו, ומתוך כך מתבלטת העובדה ששבט לוי מובדל כבר בעצם מבנה הסיפור. התורה כביכול מעכבת את הופעתו של שבט לוי, כדי .להדגיש שהוא איננו נטוע באותו מקום של השעבוד הכללי כתב שהכתוב חוזר ומונה כאן את השבטים כדי לייחס)(שמות ו י"ד רש"י בפרושו על התורה את משה ואהרן ולגלות מאיזה שורש צמחו. ומתוך דבריו ניכר שמניין זה אינו טכני אלא מהותי. הוא בא להעמיד את ההבחנה בין שבט לשבט, ומתוך כך נרמז ששבט לוי עתיד .להופיע כגורם ייחודי בגאולה, ולא כחלק מן ההמון המשועבד ביאר שמכאן ואילך התורה)(שמות ו י"ג–י"ד רבי משה בן נחמן הרמב"ן בפרושו על התורה עוברת מתיאור השעבוד אל בניית הנהגה. לכן היא חוזרת ומונה את השבטים עד לוי, כי משם יוצאת הנהגת ישראל. ומתוך דבריו עולה שפטור שבט לוי מן השעבוד איננו תקלה היסטורית אלא הכנה מכוונת. שבט זה נועד להיות נושא התורה והקדושה, ואם היה נמחץ תחת עול .השעבוד ככל שאר השבטים, היה נפגם היסוד שעליו תיבנה הנהגת האומה כתב שמניין זה בא להודיע סדר)(שמות ו י"ד רבי אברהם אבן עזרא בפרושו על התורה המשפחות, אך הוסיף שהזכרת ראובן תחילה מלמדת על סדר טבעי של בכורה, ואילו הופעת לוי בהמשך מלמדת על בחירה שאינה תלויה בבכורה אלא בייעוד. לפי זה, פטור שבט לוי מן השעבוד אינו נובע מכוח פוליטי או תחבולה פרעונית בלבד, אלא משורש פנימי של בחירה .אלוקית שהקדימה את המציאות האריך לבאר)(שמות ו י"ג–י"ד רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש בפרושו על התורה שהגאולה זקוקה לשבט שאינו שקוע בעומק הטומאה והשעבוד, כדי שיוכל לשמש כלי טהור להשראת השכינה. ולפיכך סיבב הקב"ה ששבט לוי לא נשתעבדו, אם מצד שלא הכניסו עצמם לשעבוד בפה רך, ואם מצד שהיו שקועים בעסק התורה. לשיטתו, אין זה ויתור של .פרעה בלבד, אלא הנהגה אלוקית שמעל חשבונותיו ביאר שהזכרת ראשי בתי)(שמות ו י"ד הנצי"ב מוולוז'ין בפרושו העמק דבר על התורה האבות כאן באה ללמד שהשעבוד לא היה אחיד. יש שבטים שנשתעבדו בגופם ויש שנשארו בני חורין במידה מסוימת. והסיבה לכך היא ששבט לוי החזיק מסורת רוחנית רציפה מאבות .האומה, עסק בתורה וישיבות במצרים, ולכן לא היה ראוי לשעבוד גופני שמנתק את הדעת .ומתוך כך מובן שפטור שבט לוי אינו סתירה לגזירת השעבוד, אלא חלק מצורת קיומה , כתב טעם מעשי היסטורי)(שמות ה ד, ובענייננו משתלב גם כאן החזקוני בפרושו על התורה שכאשר פרעה התחיל לשעבד את ישראל בפה רך, הוא עצמו ירד למלאכה כדי לפתותם, ושבט אראו תשרפ לוי, שזכר את צוואת יעקב שלא לשאת משא מצרים, לא שיעבד עצמו, ופרעה לא כפה עליו לאחר מכן. ומתוך כך נקבע כלל במציאות השעבוד, מי ששיעבד עצמו נשתעבד, ומי שנמנע .מתחילה נותר חפשי. דבריו מראים שפטור שבט לוי נבנה בהדרגה, ולא כמהפכה פתאומית מתוך דברי מפרשי התורה מתברר שהשאלה כיצד פרעה ויתר לשבט לוי אינה נענית בתשובה אחת. יש כאן צירוף של הנהגה אלוקית מוקדמת, ייעוד רוחני, תחכום פרעוני שחשב לבטל את כוח הגאולה, והתנהלות מעשית של תחילת השעבוד. כל אלו יחד יצרו מציאות .שבה שבט לוי נותר מחוץ למעגל עבודת הפרך, לא כהיעדר גזירה, אלא כהכנה לגאולה במדרשי חז״ל נאמר במפורש ששבט לוי לא נשתעבדו במצרים, וכבר דרשו זאת על עצם נאמר ששבט לוי)(שמות פרשה ה אות טז לשון הכתובים ועל מהלך הסיפור כולו. במדרש רבה .היו פנויים מן העבודה, לפי שהיו עסוקים בתורה, ומכוח זה לא משכם פרעה לעבודת הפרך לשון המדרש מורה שאין זה פטור שניתן בחסד גרידא, אלא מציאות שנוצרה מפני אופי .חייהם, שלא היו בעלי מלאכה ולא חלק מן המערך הכלכלי שעליו בנה פרעה את השעבוד נאמר שכאשר התחיל פרעה לשעבד את ישראל)(שמות רבה פרשה א אות יז ובמדרש נוסף ,בפה רך, לא קיבלו על עצמם בני לוי את העבודה, ומכיוון שלא נכנסו בראשית השעבוד לא נכללו בהמשך בגזירה. מדרש זה משתלב היטב עם דברי החזקוני שהובאו, ומחדד את ,העיקרון שחלק מן השעבוד נבנה גם על שיתוף פעולה אנושי, ומתוך כך מי שנשמר בתחילה .נשמר גם לאחר מכן עולה נקודה משלימה. שם נאמר)(בשלח מסכתא דויהי פרשה א ובמכילתא דרבי ישמעאל שישראל נתחלקו במצרים למדרגות שונות של שעבוד, ויש שהיו שקועים בעבודת פרך ויש שעסקו בענייני הנהגה ורוח. מתוך כך מתברר שהשעבוד לא היה אחיד, אלא מדורג לפי תפקידים, ושבט לוי היה שמור לתפקיד אחר, תפקיד של שימור הזהות הרוחנית של האומה נאמר בעניינו של קרח, שנגלה לו אחד מן המטמוניות)(דף קי ע״א בגמרא במסכת סנהדרין שטמן יוסף, ומכאן פתחו חז״ל פתח לבירור יחס שבט לוי לביזת מצרים. מדברי חז״ל שם עולה שעושרו של קרח לא נבע מביזת מצרים הרגילה, אלא ממטמון מיוחד, דבר המשתלב עם דברי שפתי כהן ששבט לוי לא נטלו מביזת מצרים, מפני שלא היו בכלל העבודה. הגמרא אינה אומרת זאת במפורש על שבט לוי כולו, אך צירוף דבריה עם דברי המדרשים יוצר .תמונה אחת נאמר: תנו רבנן, בא וראה כמה חביבות מצוות על משה)(דף יג ע״א ובגמרא במסכת סוטה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות. חז״ל מדגישים כאן את ייחודו של משה דווקא על רקע זה שיכול היה להתעסק בביזה ובחר במצווה. מדברי הגמרא עולה שמשה לא היה מנוע מלקחת מצד הדין, שאם לא כן אין כאן שבח מיוחד. נקודה זו עומדת ביסוד חילוקי החיד״א והפרשת דרכים, ומלמדת שיחס שבט לוי לביזה אינו אחיד בהכרח .בין משה לשאר בני השבט גם לנשמה מגיע אוכל נאמר ששבט לוי היה מופקד על ענייני הקודש)(פרק א הלכה א ובירושלמי במסכת שקלים עוד קודם מתן תורה, ומתוך כך נשתמרו מן השעבוד. אף שאין לשון הירושלמי עוסקת ישירות בפרעה, מכל מקום עולה ממנו יסוד רחב, ששבט לוי נבנה במצרים כשבט של ייעוד .עתידי, ולא כשבט של קיום חומרי בלבד מתוך דברי חז״ל מתברר שהפטור של שבט לוי מן השעבוד איננו מקרה חריג, אלא ,מהלך רב שכבות. יש בו טעם מעשי, שלא נכנסו בראשית השעבוד. יש בו טעם רוחני שעסקו בתורה והיו מופקדים על שימור המסורת. ויש בו גם עומק נוסף, שפרעה עצמו חשב בתחבולתו לנתק את שבט הגאולה מתחושת הסבל, אך הנהגת ה׳ סיבבה שדווקא כך יוכלו .לשמש כלי טהור לגאולה בדברי האחרונים נפרשת הסוגיה בעומק חדש, המעמיד את פטור שבט לוי לא כפרט צדדי .אלא כמהלך מכוון שנבנה על טעות יסודית של פרעה בהבנת נפש ישראל הגר"י אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן ביאר שפרעה לא ויתר לשבט לוי מתוך חולשה או רחמים, אלא מתוך חישוב קר ומדוקדק. באצטגנינות שלו ראה שמושיען של ישראל עתיד .לצאת משבט לוי, ועל כן סבר שאם ינתק שבט זה מחוויית השעבוד, ינתק אותו מן העם דרך העולם, כך חשב, שמי שלא טעם צער אינו מבין צער, ומי שלא נמחץ אינו נלחם. לפיכך .פטר את שבט לוי, כדי שמנהיגיהם העתידיים לא יכירו את עומק הכאב ולא יוכלו להושיע אלא שזו הייתה טעותו היסודית, כי יהודי אינו זקוק להשתתפות פיזית בסבל כדי לחוש את ."אחיו. די לו בראייה, וכבר ליבו נמס, כמו שנאמר במשה רבינו "וירא בסבלותם הובא חידוש חריף, ששבט לוי)(טז א בספר שפתי כהן מתלמידי רבנו האר"י בפרשת קרח לא נטלו כלל מביזת מצרים. ביאור הדברים הוא שביזת מצרים ניתנה לישראל חלף עבודתם .הקשה, ושבט לוי שלא היו בעבודה לא הותר להם ליטול, ואם היו נוטלים היה זה בגדר גזל מתוך כך ביאר את עניין קרח, שחמד ממון שאינו שלו, ומתוך חמדתו נתגלה לו המטמון שגנז יוסף. אלא שהשפע הזה עצמו נעשה לו למכשול, כי אותו ראה וממנו לא אכל. בדבריו מתגלה קו ברור, ששבט לוי נבנה על ניתוק מן הממון שנולד מתוך שעבוד, והבחירה הזו .היא שעמדה להם החיד"א ז"ל בספרו פתח עיניים הקשה על דברי השפתי כהן מגמרא מפורשת במסכת סוטה . שדרשה בשבחו של משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות)(דף יג ע"א ואם כל שבט לוי לא נטלו כלל, מהו השבח המיוחד במשה. ותירץ חילוק דק, שאף ששבט לוי בכלל לא נטלו, משה רבינו היה ראוי ליטול, מפני שהוא היה המוציא והגואל, ובכוחו היה לזכות בביזה יותר מכל אחד מישראל. ועל כן דווקא אצלו יש רבותא גדולה במה שוויתר .על הממון ובחר במצווה חידד את הדברים מכיוון אחר. הוא עמד על לשון הכתוב)(סוף דרוש ד בספר פרשת דרכים "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד", ושאל מדוע נקראו כאן ישראל אראו תשרפ "בשם "עם" שהוא לשון גנאי, ומדוע הוצרך הכתוב להוסיף "גם האיש משה". וביאר ש"עם .בא למעט את שבט לוי, שלא היו בכלל החן של ביזת מצרים, מפני שלא היו בכלל השעבוד ואם כן היה מקום לומר שאין שבח במשה שלא נטל, כי אולי לא היו נותנים לו. על כך ,הוסיף הכתוב "גם האיש משה גדול מאד", ללמד שאם היה רוצה, היו נותנים לו ביתר שאת אלא שחביבות המצוות הכריעה אצלו. בדבריו מתברר שפרעה אמנם פטר את שבט לוי, אך .ההנהגה האלוקית סיבבה שמשה עצמו יהיה מעל לכל חשבונו .בספר לקח טוב להגר"י פינטו זצ"ל בפרשת בא העמיד את כל המחלוקת על שורש אחד האם ביזת מצרים ניתנה כשכר על קושי השעבוד, או מדין הענקה. אם היא שכר על קושי השעבוד, שבט לוי אכן אינם בכלל, כי לא סבלו. אך אם היא מדין הענקה, כשם שהקב"ה העניק לישראל בצאתם, הרי שגם שבט לוי שייכים בזה, שהרי היו תחת יד פרעה, אף שלא הוכבד עליהם העול. חילוק זה מיישב את הסתירות שבדברי חז"ל ומעמיד שכל שיטה הולכת .לשיטתה בשורש טעם הביזה נתן טעם מעשי היסטורי. בתחילת השעבוד היה)(שמות ה ד החזקוני בפרושו על התורה פרעה משעבד בפה רך, ואף ירד בעצמו למלאכה כדי לפתות את העם. שבט לוי, שזכרו את צוואת יעקב ולא רצו לשעבד עצמם למצרים, נמנעו מלהיכנס למהלך הזה. פרעה לא כפה עליהם אז, ומכאן ואילך נקבע הכלל במציאות השעבוד, מי ששיעבד עצמו נשתעבד, ומי שנשמר בתחילה נותר חפשי. וכן הביא החזקוני אגדה נוספת, שאברהם מסר את מסורת התורה ליצחק, יצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי וזרעו הקימו ישיבות במצרים, ומתוך שהיו .עסוקים בתורה ולא במלאכה, לא נשתעבדו כלל מתוך דברי כל האחרונים מתגלה תמונה אחת. פרעה פעל מתוך תחבולה, ההיסטוריה פעלה מתוך נסיבות, אך מעל כולם פעלה הנהגה אלוקית עמוקה. שבט לוי נבנה במצרים כשבט שאינו שקוע בעבודת הפרך, כדי שיוכל לשמש כלי לגאולה, לשמירת התורה ולהנהגת העם. פרעה חשב שבניתוק מן הסבל ינתק מן העם, ולא ידע שדווקא כך תיבנה הנהגה .שמסוגלת לראות, לחוש ולפעול גם בלי להישבר בעצמה לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה לכללים של הנהגה ציבורית, אחריות רוחנית ותפיסת תפקידו של מי שנועד להוביל .את הכלל אם מנהיג או רב בישראל אינו שרוי בפועל בצרת הציבור, אין זו ראיה שהוא מנותק ממנו, ואין בכך פסול בהנהגתו. אדרבה, מתוך סוגיית שבט לוי מתברר שלפעמים דווקא מי שאינו שקוע בעומק הקושי הממשי מסוגל לראות את התמונה בשלמותה ולפעול בתבונה .ובצלילות, ובלבד שליבו פתוח ורגיש לסבל אחיו ,אם ציבור חושד במנהיגיו שאינם מבינים את מצוקתם מפני שלא חוו אותה על בשרם יש ללמוד מכאן שאין המדד להבנה הזדהות חווייתית בלבד, אלא רגישות מוסרית ויכולת גם לנשמה מגיע אוכל לראות ולהרגיש את כאב הזולת, כדרך משה רבינו שנאמר בו "וירא בסבלותם" אף שלא היה .בכלל השעבוד אם אדם פועל בזירה חינוכית או ציבורית ונדרש לבחור האם להיכנס במכוון למצבי קושי כדי "להיות אחד מן העם", אין זה תמיד הנתיב הנכון. לעיתים שמירת מרחק מסוים מן השעבוד הממשי מאפשרת לו לשמש כתובת, מצפן ועוגן, ולא להישאב אל תוך הכאב עד .כדי אובדן יכולת ההנהגה אם בעל תפקיד רוחני שומר עצמו מעיסוק יתר בממון ובנכסים, אין זו פרישות מקרית אלא בניין של זהות. מתוך דברי שפתי כהן והחיד"א מתברר ששבט לוי נבנה כמי שאינו תלוי בביזה ובשכר של שעבוד, ומתוך כך נותר חופשי להנהיג, להוכיח ולכוון. זוהי נפקא מינה .חדה ביחס למידת הקשר שבין הנהגה רוחנית לבין תלות כלכלית אם אדם חושב שכדי לפעול למען החלש עליו תחילה לחוות בעצמו חולשה דומה, באה התורה ומלמדת שאין הדבר הכרחי. יש מעלה במי שיכול להרגיש את כאב הזולת גם מתוך .מקום של יציבות, מבלי להזדקק לשבר אישי כדי לפתוח את הלב אם קהילה בוחרת את מנהיגיה, עליה לשאול לא רק מי עבר סבל דומה, אלא מי מסוגל לשאת בליבו את סבל הכלל. ההבדל בין פרעה לבין משה אינו בהיסטוריה האישית אלא ביכולת לראות, לחוש ולפעול. פרעה הבין סבל רק מתוך חוויה אישית, ומשה הבין סבל .מתוך אחווה אם אדם מוצא עצמו פטור ממצוקה כללית שבה שרויים אחרים, עליו לשאול מהי שליחותו מתוך הפטור הזה. שבט לוי לא קיבל את הפטור כדי להתבדל, אלא כדי לשמש שדרה רוחנית .לעם כולו. פטור שאינו מתורגם לאחריות, סופו קלקול יש כאן עומק רעיוני החודר לשורש מושג ההנהגה והאחריות בישראל. העולם נוטה לחשוב שמנהיג נולד מתוך השבר, שדווקא מי שנמחץ יודע לגאול, ושמי שלא טעם עבדות אינו מסוגל להבין חירות. פרעה חשב כך, וחישובו היה הגיוני לפי מדדי עולם אנושיים. אך התורה .מלמדת תפיסה הפוכה. לא תמיד מי שנמצא בתוך האש יכול לראות את הדרך החוצה לפעמים דווקא מי שעומד מעט מן הצד, נקי מן השחיקה היומיומית, מסוגל לשאת מבט .רחב ולכוון את המהלך כולו שבט לוי לא נבחר משום שלא סבל, אלא משום שייעודו היה לשמור על נקודת האמת של האומה גם בתוך הגלות. בעוד שאר השבטים נאנקים תחת עול החומר, היה צריך שבט אחד שישמור את זיכרון החירות, את השפה של תורה, את המסורת של אבות. אם גם הוא היה נשבר תחת הפרך, היה העם כולו שוקע ללא עוגן. פטור שבט לוי מן השעבוד אינו פריבילגיה .אלא שליחות כבדה, להיות זיכרון חי של מה שישראל אמורים להיות ומכאן עומק טעותו של פרעה. הוא חשב שגאולה נולדת מתוך זעם וכאב בלבד. הוא לא הבין שיש גאולה שנולדת מתוך ראייה. משה רבינו לא צעק מתוך השעבוד אלא ראה אראו תשרפ את הסבל. ראייה זו אינה פחותה מחוויה, אלא עמוקה ממנה. היא מאפשרת להזדהות בלי להיטשטש, לפעול בלי להישבר, ולהנהיג בלי לאבד כיוון זהו גם עומק ההבחנה בין ביזת מצרים לבין עסק התורה של שבט לוי. מי שמצוי כל כולו במאבק הישרדותי, זקוק לפיצוי, לשכר, לביזה. מי שנושא שליחות רוחנית, נדרש .להינתק מן הממון שמקורו בכאב, כדי שלא יהיה משועבד למה שהוא אמור לגאול ממנו לכן חלק מן המפרשים מדגישים ששבט לוי לא נטלו מן הביזה, לא משום זלזול, אלא משום .ניקיון שליחותם .הרעיון הזה חוצה דורות. יש זמנים שבהם ציבור שלם נתון בלחץ, בעומס, במאבק קיומי בתוך מצבים כאלה חייבים להיות אנשים שאינם שקועים עד צוואר, שיכולים להחזיק מרחב נשימה, מחשבה ותורה. לא כדי להתבדל, אלא כדי להאיר. שבט לוי במצרים הוא אב טיפוס .של אותה שכבה רוחנית שמחזיקה את התקווה גם כאשר הרוב טרוד בהישרדות ומכאן מתברר שגאולה איננה תמיד תוצאה של סבל מצטבר, אלא של צירוף מדויק בין סבל לבין מי שמסוגל לראות אותו מן החוץ ולהגיב אליו באחריות. זהו החיבור שבין השבטים .המשועבדים לבין שבט לוי החופשי, חיבור שמוליד הנהגה, ולא רק מרד .ההרחבה המוסרית של הסוגיה חודרת אל נקודת המבחן העדינה שבין פרישות לאחריות שבט לוי לא נברא כדי לחיות חיים נוחים יותר, אלא כדי לשאת עול מסוג אחר. מי שאינו שקוע בפרך הגופני נדרש לשאת בפרך הנפשי והרוחני של הכלל. הפטור מן השעבוד אינו היתר להתכנסות, אלא חיוב להיות עיניים לעם, לב לעם, וזיכרון חי של ייעוד גם כאשר .המציאות דוחקת ומשפילה המוסר העולה מכאן חד. יש אנשים הזוכים שלא להימצא במוקד הסבל, אך זכות זו עצמה מחייבת אותם ביתר שאת. מי שאינו שבור, אסור לו להיות אדיש. מי שלא נאנק, אסור לו להיות מנותק. שבט לוי נמדד לא במה שלא עבר עליו, אלא במה שעשה מתוך כך. משה רבינו לא אמר איני יודע מהו סבל, אלא "וירא בסבלותם". הראייה היא מעשה מוסרי. לראות .באמת, בלי להסיט מבט, בלי להצטדק, ובלי לומר זה לא נוגע אלי כאן מתברר ההבדל העמוק בין פרעה לבין הנהגת ישראל. פרעה בנה על ניתוק רגשי. הוא האמין שהיעדר חוויה מוליד אדישות. התורה מלמדת שהיעדר חוויה יכול להוליד אחריות עמוקה יותר, אם הלב פתוח והזהות מחוברת. זהו מוסר שאינו תלוי נסיבות אלא מידות. גוי .צריך לחוות כדי להבין. יהודי צריך לראות כדי להרגיש ומכאן גם אזהרה מוסרית דקה. מי שפטור מסבל ואינו מתרגם זאת לאחריות, עלול ליפול .לקהות. שבט לוי שנכשל בזה היה קרח. מי שחמד ממון מתוך פטור, איבד את שליחותו ,הפרישות אינה מטרה, אלא אמצעי. ברגע שהיא הופכת ליתרון אישי ולא לשליחות ציבורית .היא מתהפכת לקטרוג ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אדם שאינו חווה קושי שבו מצויים אחרים אינו גם לנשמה מגיע אוכל פטור ממעורבות, אלא מחויב לה ביתר עומק, מתוך ראייה נקייה ופנויה. מי שנמצא בעמדת יציבות בזמן של טלטלה כללית נדרש לשאול מהי שליחותו כלפי הכלל, ולא כיצד לשמור רק על עצמו. הבנה אמיתית של סבל אינה תלויה בהכרח בחוויה אישית, אלא ביכולת לפתוח את הלב ולהתבונן באמת במצוקת הזולת. פרישות מממון, מכוח או מנוחות איננה מעלה אם אינה מחוברת לאחריות ולשירות הציבור. מנהיגות נבחנת ביכולת לראות, לחוש ולפעול גם .בלי להיות נתון באותו שבר :עיקר העניין:עיקר העניין פרעה פטר את שבט לוי מתוך תחבולה, מתוך מחשבה שמי שלא טעם עבדות לא יוכל לגאול. ההנהגה האלוקית הפכה את התחבולה על ראשה. שבט לוי לא ,נועד להינתק מן העם, אלא לשמור על נשמתו. הפטור מן השעבוד לא יצר ניתוק אלא אפשר ראייה. משה רבינו לא נגאל מתוך הפרך אלא מתוך האחריות. הוא ראה, ולפיכך פעל. כך מתברר שגאולת ישראל לא נולדת רק מן הכאב, אלא מן .החיבור שבין כאב לבין מי שמסוגל לשאת אותו בליבו גם בלי להישבר בעצמו זהו ההבדל בין כוח לשלטון, בין פרישות לבריחה, ובין חירות אגואיסטית לחירות שהיא שליחות. שבט לוי לא נשתעבד כדי שישראל לא יאבדו את מי שיזכור עבורם .מי הם באמת גם בתוך החושך