כיצד צריך להתייחס להצעת שידוך כאשר האח סטה מהדרך? הוכח !מפרשת השבוע

הבית בישראל. התורה מספרת בפשטות ש“ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון , אך דווקא התוספת “אחות נחשון” עוררה את חז״ל לשאלה חדה. אם)(שמות ו כ״ג ”לו לאשה כבר נאמר בת עמינדב, לשם מה הוצרכה התורה להדגיש את אחיה. מכאן צמחה קביעה

יש פסוקים שנראים כנתון ביוגרפי יבש, אך חז״ל חשפו בהם יסוד עדין ומטלטל על בנין הבית בישראל. התורה מספרת בפשטות ש“ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון , אך דווקא התוספת “אחות נחשון” עוררה את חז״ל לשאלה חדה. אם)(שמות ו כ״ג ”לו לאשה כבר נאמר בת עמינדב, לשם מה הוצרכה התורה להדגיש את אחיה. מכאן צמחה קביעה עקרונית שיש לה השלכה לדורות, הנושא אשה צריך לבדוק באחיה, כי רוב הבנים דומים לאחי האם. משפט קצר, אך טעון, שהפך במרוצת הדורות לאבן בוחן רגישה בכל עולם .השידוכים ,וכאן מתעוררת השאלה במלוא חריפותה. כיצד יש לנהוג כאשר מציעים שידוך הגון בחורה יראת שמים ובעלת מידות, אך אחד מאחיה או יותר סטו מן הדרך. האם עצם המציאות הזו פוגעת בשידוך מעיקרו. האם יש כאן חשש מהותי לדורות הבאים. או שמא מדובר בעצה כללית בלבד, הנתונה לשיקול דעת, לסברה ולבחינה פרטנית. יתר על כן, כבר מצאנו באבות האומה דוגמאות מורכבות. רבקה אמנו היתה בת רשע ואחות רשע, ולמרות זאת נבחרה ליצחק אבינו ונאמר בה “אם רבקה אשר ילדה”. אם כן כיצד יש ליישב את הכלל אראו תשרפ עם המציאות. והאם הכלל של בדיקה באחיה הוא דין מוחלט, הנהגה טובה, או כלל סטטיסטי .הנתון לחריגים רבים השאלה אינה תיאורטית בלבד. היא נוגעת בנקודת המתח שבין תורשה לבחירה, בין טבע לסביבה, בין הנהגה כללית לבין בירור אישי. מצד אחד עומדים דברי חז״ל והפוסקים שהטעימו שיש משמעות לאחיה של האשה, מצד שני עומדת המציאות המורכבת של דורות אחרונים, של סביבות מקולקלות, של תינוקות שנשבו, ושל אנשים שסטו מדרך הישר לא מחמת שורש רע אלא מחמת נסיבות חיים. האם ניתן להפעיל כלל שאמרו חז״ל באותה חדות גם בזמננו. או שמא יש כאן קריאה לעיון עמוק יותר, זהיר יותר, המבחין בין מידות .לתפיסות, בין תכונות נפש לדעות, ובין מקרה למקרה "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהו .)(שמות פרק ו פסוק כ״ג "את אלעזר ואת איתמר עמד על תוספת הלשון “אחות נחשון”, וכתב שמכאן למדנו)(שם רש״י בפרושו על התורה שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה. רש״י אינו מחדש כאן הנהגה מדעתו, אלא מעתיק לשון חז״ל ומעמיד אותה על פשוטו של מקרא. עצם העובדה שהתורה בחרה לציין את אחיה של .אלישבע מלמדת שאין זה פרט שולי, אלא נתון מהותי בבניין הדורות הבאים , שם שואלת הגמרא ממשמע שנאמר)(דף קי ע״א שורש הדברים בגמרא במסכת בבא בתרא בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא, מה תלמוד לומר אחות נחשון. ומתרצת מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שרוב הבנים דומין לאחי האם. לשון הגמרא אינה מציגה דין פורמלי אלא קביעת מציאות כללית, רוב, טבע אנושי החוזר על עצמו, ולא כלל מוחלט .שאין לו יוצאים מן הכלל ביאר שטעם הדבר הוא מפני שהעובר ירך)(שם המהרש״א בגמרא במסכת בבא בתרא אמו, ועיקר גופו וטבעו נוצר מן האם, והאחים והאחיות שנולדו מבטן אחת קרובים בטבעם זה לזה. ולכן טבע אחי האם נוטה להשפיע על טבע הבנים, בין לטובה ובין לרעה. בדבריו .מתבאר שאין מדובר בדין מוסרי או בגזירת גורל, אלא בהשפעה טבעית נפשית הוסיף רובד עמוק יותר, שמצינו בנחשון בן עמינדב)(שם רבנו יוסף חיים בספרו בן יהוידע שמסר נפשו והיה הראשון לקפוץ לים, וכעין זה מצינו בפנחס בן אלעזר בן אהרן, נכד אחותו ,של נחשון, שהיה הראשון לקנאות במעשה זמרי. ללמדך שיש תכונות נפש של מסירות .אומץ וזריזות, העוברות דרך קו האחים, ומשתקפות בדורות הבאים חידש שכמו שהבנים הולכים אחר אחי)(פרשת ויצא הגר״י אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן האם, כך הבנות הולכות אחר אחות האב. ושורש הדברים הוא במה שתלה הכתוב נקבות בזכרים. וכן כתב רבנו בחיי בסוף פרשת תולדות, שלא תתמה כיצד הלך יעקב לישא את .בנות לבן הרשע, כי אחי רבקה הוא אחי הצדקת, והבנות ראויות להדמות לאחות אביהן .מדבריהם עולה הבחנה דקה בין השפעת קו האם על הבנים לבין השפעת קו האב על הבנות גם לנשמה מגיע אוכל חידד נקודה זו להלכה, שכתב שנקבות עיקר מזגן וטבען)(או״ח סימן קכח ס״ק ס״ב הפרי מגדים אחר האב, ולכן כהן שיש לו בת שזינתה או המירה אין הכהנים מחויבים עוד לכבדו, כי את אביה היא מחללת. ודין זה נאמר בבת ולא בבן. מכאן מתברר שאין הכלל של דמיון לאחי .האם גורף לכל המישורים, אלא שייך בעיקר למידות ותכונות מסוימות ומנגד, כבר התורה עצמה מציבה סימן שאלה גדול על הכלל. רבקה אמנו היתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ובכל זאת לא למדה ממעשיהם. רש״י בפרושו על התורה הדגיש שהתורה מפרסמת שבחה של רבקה שעמדה בצדקתה בתוך סביבה)(בראשית כה כ מקולקלת. עצם העובדה שהתורה מדגישה זאת מלמדת שהכלל של בדיקה באחיה אינו .הכרח מוחלט, אלא רוב, שיש בו חריגים בולטים כתב על הפסוק “ולרבקה אח ושמו לבן”, שכיון)(בראשית כד לא בעל הטורים על התורה שהיה לה אח רשע נולד לה עשיו שהיה רשע, משום שרוב בנים דומים לאחי האם. והמהרש״א הזכיר אף הוא קשר זה. מכאן שהכלל קיים ומופעל גם בפרשיות)(בבא בתרא שם בגמרא .האבות, אך אינו מבטל את הבחירה החופשית ואת האפשרות לסטות מן הטבע חידוש)(פרשת ויקהל סימן ב הביא בשם ספר אבני שוהם)(פרשת תולדות בספר ישמח משה .גדול, שהאימהות היו עקרות מפני שאחיהן היו רשעים, ורוב בנים הולכים אחר אחי האם אולם כל זה נאמר כאשר הלידה היא על פי טבע, אך כאשר הלידה היא על פי נס, אין הבנים הולכים אחר אחי האם. יסוד זה פותח פתח להבנה שהשגחה מיוחדת יכולה לשבור .גם דפוסים טבעיים נאמר, ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות)(דף קי ע"א בגמרא במסכת בבא בתרא נחשון היא, מה תלמוד לומר אחות נחשון, מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שרוב .בנים דומין לאחי האם כתב שהטעם שנאמר אחות נחשון הוא ללמד)(בבא בתרא דף קי ע"א רש"י בפרושו על הש"ס על בדיקת האחים, מפני שרוב הבנים דומים לאחי האם, ונמצא שהתורה עצמה קשרה את .בנין הדורות לשורש המשפחה מצד אחי האם דנו בעיקרון הרוב הזה, והעמידו שאין)(בבא בתרא דף קי ע"א תוספות בפרושם על הש"ס הכוונה לגזירה מוחלטת אלא להנהגה נלמדת מן הניסיון המצוי, שבדרך כלל תכונות מסוימות נמשכות דרך קירבת הדם והטבע, ומתוך כך ראוי לאדם להכניס שיקול זה בתוך מכלול .השיקולים בבנין הבית הרמב"ם בהלכות אישות לא מנה הלכה זו במסגרת דיני הקידושין והנישואין, וכבר העירו ,כמה אחרונים שמכך משמע שאין כאן דין מחייב כהלכה פסוקה אלא דרך עצה והנהגה אולם איני יכול לציין כאן מקום מדויק ברמב"ם שבו היה ראוי שיובא ולא הובא, ועל כן אני .מסתפק בהצגת טענת האחרונים כפי שנמסרה מרן בשולחן ערוך לא הביא דין זה להלכה, וכבר כתבו פוסקים שכאשר ענין מפורסם בדברי חז"ל אינו נכנס לגדרי פסיקת ההלכה בספרי הפסיקה, יש מקום להבין שאינו חיוב אראו תשרפ גמור אלא הנהגה טובה, ואף כאן איני מביא מקור של שתיקה, אלא את הבנתם של הפוסקים .שהעירו על כך בפירוש כתב בלשון הנהגה, ולעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד)(כלל קכג סעיף י החכמת אדם חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם, ויבדוק באחיה אם הם יראי ה' וצדיקים ולומדים, כי רוב .הבנים הולכין אחר אחי האם כתב שמכיון שדין זה לא הובא לא ברמב"ם ולא)(חלק א סימן קל בשו"ת מהר"ם בריסק בשולחן ערוך, מוכח שאינו מעיקר הדין אלא עצה טובה, וממילא אין לדון בו כדין פסול .וכדין התרה, אלא כהדרכה של חכמה ושיקול דעת בבנין בית כתב שמה שאמרו רוב בנים)(חלק ו שנת תשי"ט מרן הגרא"מ שך בספרו מכתבים ומאמרים דומים לאחי האם אמור בענין המידות והתכונות הנפשיות הבאות בדרך כלל בתורשה, אבל בענייני דעות ושייכות לאנשי דלא מעלי אין הדבר שייך כלל, כי ענין הדעות מסור לבחירה ולכל אדם ניתנה הבחירה, ונמצא שלענין סטיה מן הדרך מצד השקפה ומעשה, אין ללמוד .מכאן חשש מהותי כגזירת טבע כתב שאם יש אח שאינו הולך בדרך הישר אבל יש)(חלק ב סימן יח בקריינא דאיגרתא עוד אחים כשרים אין צריך להיזהר בזה, ועוד כתב שכיון שכבר דשו בה רבים אין לחשוש אם השידוך עצמו הגון, ועוד כתב שבתינוק שנשבה אין הדבר מפריע, ונמצא שהעמיד את כל החשש במקום שיש בו ראיה לשורש משפחתי, אבל במקום שהקלקול נובע מסביבה .ומנסיבות אין הכרח להחיל את הכלל הובא שמרן בעל הקהילות יעקב היה אומר שמה שאמרו)(חלק א עמוד רסה בארחות רבינו לבדוק באחי האם הוא רק במקום ובזמן שכל הסביבה חרדים לדבר ה', שאז כשיש אח מקולקל יש יותר מקום לחשוש לשורש רע במשפחה, אבל בזמננו שהרחוב פרוץ ומקולקל .אין ראיה מזה, ולכן אפשר לגשת לשידוך אם הבחורה הגונה ויראת שמים הביא ששאל את מרן הגראי"ל)(לייקווד תשס"ד עמוד שמא הגר"מ סאוויץ בספרו ישמח לב שטיינמן בענין בחורה טובה ויראת שמים שיש לה אחים שסטו מדרך הישר, והשיב שכאשר יש לה עוד אחים ההולכים בדרך הישר יש לומר זיל בתר רובא, ומה ראית להעמיד דמיון הדורות דווקא על האח שאינו הגון, ועוד הוסיף שאין שולחן ערוך להלכות אלו והדבר תלוי בסברא, ולכן אף כשאין רוב אחים הגונים יש לבחון כל מקרה לגופו לפי רוב צדדים של .הסתברויות וצריך סייעתא דשמיא להכריע הובא ששאל זאת את מרן שר התורה הגר"ח)(בראשית עמוד קכג בספר פנינים מבית מדרשא קניבסקי והשיב שלפני מתן תורה אין צריך לבדוק באחיה, ונמצא שלדעתו גם עצם הדוגמא מרבקה אינה סתירה מחייבת, כי ההנהגה לכתחילה מתעצבת במתכונת מחודשת לאחר .מתן תורה ומעתה מתוך דברי הפוסקים והמנהיגים מתברר שהכלל של בדיקה באחיה אינו מנגנון פסילה חד, אלא כלי של בירור, של רוב, ושל שקילת הסתברויות, ובזמן שהסביבה הכללית גם לנשמה מגיע אוכל מקולקלת והסטיה מצויה, עיקר המשקל עובר אל בחינת הבחורה עצמה, מידותיה, יראת שמים, ביתה, וחוזק הסביבה שבה היא בונה את חייה, ובפרט כאשר יש אחים נוספים ההולכים בדרך הישר, שיש בזה צד של רוב לטובה, ובמקום שיש חשש לתינוק שנשבה או לקלקול .סביבתי, אין לבנות החלטה על חשש תורשתי גרידא לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הענין לכללי הכרעה ישרים, זהירים ומעשיים, בלי להפוך עצה של חז״ל לפסילה עיוורת, ובלי .להתעלם מן האחריות לבנין הדורות אם הבחורה עצמה יראת שמים, בעלת מידות טובות ודרך ישרה, אין לדחות שידוך רק מפני שאח אחד סטה מן הדרך, בפרט לפי מה שכתבו שהמאמר רוב בנים דומין לאחי האם שייך בעיקר למידות ותכונות נפש ולא לענייני דעות ובחירה, וכפי שנמסר במכתביו של מרן .)(מכתבים ומאמרים ח״ו תשי״ט הגרא״מ שך אם יש לה כמה אחים, ורובם הגונים והולכים בדרך התורה, יש מקום גדול לומר זיל בתר רובא, ומה ראית לקבוע שהבנים ידמו דווקא לאח המקולקל, וכפי שהשיב מרן הגראי״ל .)(עמוד שמא שטיינמן בשמו בספר ישמח לב אם כל האחים או רובם סטו מן הדרך, אזי אף שאין כאן דין פסול גמור, מכל מקום יש מקום לחזק את הבדיקה, מפני שבמציאות כזו אפשר שיש כאן שורש של חולשה סביבתית או משפחתית עמוקה יותר, ובפרט במקום ובזמן שהסביבה הכללית שמורה, שאז קלקול בולט במשפחה עשוי לשמש סימן, וכפי שהובא בשם מרן בעל הקהילות יעקב בארחות .)(ח״א עמוד רסה רבינו אם מדובר בסטיה שנראית כתוצאה של רחוב פרוץ, חברה רעה, משברים נפשיים, או תינוק שנשבה, יש להיזהר שלא להלביש על זה חששות של שורש רע, וכפי שכתב בקריינא . שאין לחשוש כאשר השידוך עצמו הגון, ובפרט שכבר דשו בזה רבים)(ח״ב סי׳ יח דאיגרתא אם האח שסטה הוא דווקא האח הקרוב ביותר באופי ובתכונות לאם, או שהוא מהווה דמות ,דומיננטית בבית, יש מקום להעמיק בבדיקה לא מצד דין פסול אלא מצד בירור המציאות האם מדובר בתכונות נפש משפחתיות או במעשה מקרי, שהרי כל יסוד הגמרא הוא רוב .טבעי, וכל רוב דורש הערכת מציאות ולא הכרעה עיוורת ,אם יש חשש שהסטיה נובעת ממידות רעות קשות המושרשות בבית, כגון אלימות, שקר התמכרויות וכיוצא בזה, אזי אף שענייני דעות הם בחירה, מכל מקום תכונות נפש ומידות הן שדה שבו שייך יותר הרוב של אחי האם, ועל כן יש מקום להחמיר בבירור, ולשקול את .הסיכוי והסיכון בצורה מפוכחת אם מדובר באח שסטה אך האחים האחרים בריאים בנפשם ויראי שמים, ובפרט אם נראה שהמשפחה מתמודדת באחריות ואינה מכחישה את הבעיה, יש בכך סימן של בית שיש בו .כוח תיקון, וממילא אין להפוך את נפילת האח לגזירה על כל הבית אראו תשרפ ,אם ההצעה באה בשלב שבו כבר נעשו בירורים טובים ונמצא שהבחורה מתאימה במידות בשכל, ביראת שמים ובשאיפות, יש ליתן משקל גדול לעיקר, ולא להיסחף אחר פחדים כלליים, שהרי גם לשיטת החכמת אדם שהביא את ההנהגה לבדוק באחיה, הדבר נאמר בתוך .מכלול של שיקול דעת ולא כלשון דין פסול אם נתקלים בהתלבטות שאין בה הכרעה ברורה, יש לזכור את מה שנמסר בשם מרן הגראי״ל שטיינמן שאין שולחן ערוך להלכות אלו והדבר תלוי בסברא, וצריך סייעתא דשמיא .כדי להכריע, כלומר אין כאן נוסחה קבועה אלא הכרעה יראת שמים לפי נתוני המציאות יש כאן עומק רעיוני החושף את נקודת המפגש שבין טבע לבחירה, ובין אחריות לדורות לבין אמון בכוח האדם להשתנות. חז״ל לא באו לבנות עולם של חשדנות, אלא עולם של מודעות. כאשר אמרו שרוב הבנים דומים לאחי האם, לא ביקשו לנעול שערים אלא לפקוח עיניים. הטבע קיים, ההשפעה המשפחתית קיימת, אך היא איננה גורל אלא נתון בתוך .מערכת רחבה יותר שבה פועלת הבחירה החופשית, הסביבה, החינוך וההשגחה רבקה אמנו עומדת כאן כעמוד אש המאיר את הגבול. היא בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ובכל זאת לא למדה ממעשיהם. התורה אינה מסתירה את הרקע, אלא מפרסמת את שבחה. בכך היא מלמדת שהכלל של בדיקה באחיה אינו גזירת גורל אלא אתגר. מי שצומח מתוך סביבה קשה ונשאר נקי, מגלה כוח פנימי עמוק, ולעיתים אף גדול יותר ממי .שגדל בסביבה שמורה ומכאן עומק החילוק שעשו גדולי הדורות בין מידות לדעות. מידות ותכונות נפש אכן נושאות אופי משפחתי, תורשתי, חינוכי. אך דעות, אמונה, שמירת מצוות והליכה בדרך .התורה מסורות לבחירה. אדם אינו נולד כופר או ירא שמים, אלא בוחר יום יום את דרכו לכן אח שסטה מן הדרך אינו בהכרח אות אזהרה על שורש פגום, אלא לעיתים קריאת כאב .על מאבק, בלבול או חולשה אישית ,יש כאן גם מסר עמוק ביחס לדור שלנו. בדורות שבהם הרחוב היה שמור והסטיה חריגה היה מקום לראות באח מקולקל סימן מדאיג. אך בדור פרוץ, שבו הרוח נושבת בעוצמה מכל עבר, אין זה הוגן ואין זה חכם להפוך נפילה אישית לגזר דין משפחתי. דווקא בדור כזה נבחנת .היכולת להבחין בין אדם לסביבתו, בין בחירה אישית לשורש משפחתי העיסוק בשידוכים מגלה את המתח שבין רצון לביטחון מוחלט לבין האמת שאין ביטחון מוחלט. גם מי שבא ממשפחה מופתית יכול לסטות, וגם מי שבא מרקע מורכב יכול לבנות בית של קדושה. התורה אינה מבטיחה תוצאות אלא דרך. היא מבקשת יראת שמים, שיקול .דעת, בדיקה, אך גם אמון בהשגחה ובכוח הבחירה ההרחבה המוסרית נוגעת בנקודה רגישה של כבוד האדם. אח שסטה מן הדרך אינו כתם שיש להשליך על פני המשפחה, אלא אדם שזקוק לרחמים, לתפילה ולתיקון. הפיכת סטייתו גם לנשמה מגיע אוכל לכלי פסילה פוגעת לא רק במשפחה אלא גם באמת המוסרית שהתורה מבקשת לבנות, אמת .הרואה כל אדם כעולם מלא, לא כסטטיסטיקה ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אדם הבוחן שידוך נדרש לאיזון בין אחריות לדורות לבין הוגנות כלפי ההווה, בין זהירות לפחד. אין להפוך כל כלל חז״לי לכלי פסילה ,עיוור, אלא לשלבו בתוך שיקול דעת רחב ויראת שמים. אח שסטה מן הדרך מחייב בירור לא חריצה. הבדיקה נועדה להבין מציאות, לא לקבוע גורל. בחורה יראת שמים ומיושבת ,בדעתה איננה מתבטלת מפני נפילה של אח, אלא נבחנת בפני עצמה. בדור של בלבול רוחני .יש להיזהר שבעתיים מלהלביש סטיות סביבתיות על שורשים משפחתיים :עיקר העניין:עיקר העניין המאמר הנושא אשה יבדוק באחיה אינו דין פסול אלא כלי של חכמה. הוא בא לעורר מודעות להשפעות טבעיות, לא לשלול את כוח הבחירה. כאשר אח סטה מן ,הדרך, אין לדחות שידוך אוטומטית, אלא לבחון את הבחורה עצמה, את סביבתה את שאר אחיה ואת נסיבות הסטיה. גדולי הדורות לימדו שאין שולחן ערוך להלכות אלו, אלא סברא, רוב, שיקול דעת וסייעתא דשמיא. רבקה אמנו מלמדת שהאדם יכול לצמוח מעל סביבתו, ומשהו מדמותה צריך ללוות כל הכרעה. כך נבנה בית בישראל, לא מתוך פחד אלא מתוך אחריות, לא מתוך חשדנות אלא מתוך אמון זהיר, ומתוך ידיעה שעם כל הבירורים, בסופו של דבר נדרש האדם להפקיד את .דרכו ביד ההשגחה ולבנות באמונה