?מדוע חשוב לדעת האם בתיבה היה חלון או אבן מאירה

במעמקי התיבה, בתוך אותה קופסה של עץ ואספלט, לא התנהל רק מאבק הישרדות פיזי נגד גלי המבול; התנהל שם מאבק רוחני על מהות הראייה. נח, איש הצדק שהיה זקוק לאור כדי לכלכל את כל באי התיבה, ניצב מול שתי אפשרויות שאינן רק טכניות, אלא תמצית

מדוע חשוב לדעת האם בתיבה היה חלון או אבן מאירה במעמקי התיבה, בתוך אותה קופסה של עץ ואספלט, לא התנהל רק מאבק הישרדות פיזי נגד גלי המבול; התנהל שם מאבק רוחני על מהות הראייה. נח, איש הצדק שהיה זקוק לאור כדי לכלכל את כל באי התיבה, ניצב מול שתי אפשרויות שאינן רק טכניות, אלא תמצית ההוויה היהודית לדורות. האם נכון לנו להביט אל העולם מבעד לחלון שקוף, המאפשר לשמש החיצונית לחדור פנימה, או שמא עלינו לשאת בקרבנו אבן יקרה, פנינה של זוהר עצמי שאינה זקוקה לשום אישור מהחוץ כדי להאיר? השאלה הזו אינה מותירה אותנו במנוחה, שכן היא נוגעת בציפור נפשנו – היכן אנו מחפשים את האור שלנו? האם האמת נמצאת במבט אל המרחבים האינסופיים של הבריאה והדעת, או שמא היא טמונה בתוך ,'תיבת' התורה והקדושה, המאירה באור גנוז ופלאי? השאלה הזו מהדהדת בכל דור ודור בלב כל יהודי המבקש לדעת: האם חלון אני פותח אל המציאות, או שמא אבן יקרה אני ?נושא בחיקי ,כדי להבין מדוע חכמים וחכמי המדרש התעכבו כה רבות על שאלת האור בתיבה עלינו לשוב אל הפסוק הפותח את עולמנו הרוחני בפרשה: "צהר תעשה לתיבה ואל אמה .)(בראשית ו, טז "תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתיים שניים ושלישים תעשה המילה המורכבת צוהר הופכת להיות זירת התגוששות רעיונית המייצגת את דרך הראייה .וההתקשרות של האדם אל האמת ביאר: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם. המפרש)(בראשית ו, טז רש"י חושף בפנינו את לב המחלוקת: האם האור מגיע מתוך החיבור לחוץ, לעולם הטבעי הפתוח .לאורה של שמש, או שמא האור הוא פנימי, איכותי, הנובע מסגולה פנימית ועמוקה ביאר: שבאמת מצאנו לשניהם מקום, שכן השתמשו בחלון לשיגור)(בראשית ו, טז חזקוני העורב ובאבן טובה לצורכי הארה בימי החושך. המפרש מלמדנו כי האמת אינה נמצאת בהכרעה בין אפשרות אחת לשנייה, אלא בשילוב של כלים – התיבה צריכה גם חלון וגם אבן .טובה, גם מבט אל החוץ וגם כוח פנימי מאיר ביאר: שסוגיית האבן הטובה באה ללמדנו על עוצמת)(לא, יא המדרש בבראשית רבה טבעי במקום שבו הטבע נכשל. המפרש-ההשגחה והיכולת האלוהית להעניק פתרון על מדגיש כי עצם השאלה אינה טכנית, אלא רצון לחדור אל הסוד של הנהגת העולם שבו .האדם זוכה לאור מיוחד בתקופות של משבר

גם לנשמה מגיע אוכל 402 402 , ביאר: כי המילה תיבה הוראתה גם כתיבה של מילה)(נח "הרב יונתן זקס בספר "שיג ושיח ובמחלוקת על הצוהר חכמינו מבקשים ללמדנו על אופיה של התורה – האם היא אור פנימי החתום בתוך עצמו, או אור הזקוק לחלון פתוח אל חוכמות העולם והמציאות. המפרש מעמיק וטוען שהמחלוקת היא למעשה דיון על האופן שבו היהודי אמור לגשת לדעת, והאם .הוא נדרש להסתגר בתוך אבן הזוהר שלו או לפתוח צוהר אל תחומי הידע האנושיים לאחר שראינו את הבסיס במדרשי חז"ל, אנו ניגשים אל ענקי הראשונים, אשר ראו במחלוקת זו אבן בוחן לתפיסת עולמם של חכמי ישראל באשר ליחס שבין התורה לבין .חוכמות חיצוניות וההבנה של העולם הנברא ביאר: כי הדיבור על התיבה ועל הצוהר אינו משלל)(בספרו מורה נבוכים, חלק ב פרק כה הרמב"ם את חקירת הטבע, אלא מורה כי האדם נדרש להשתמש בשכלו ובחלונות ההבנה המדעיים כדי להבין את רצון ה'. המפרש מבחין כי פתיחת חלון אל הידע היא חלק מהותי מעבודת .האלוהים, שכן ההתבוננות במעשי הבריאה היא היא הדרך להגיע לאהבת הבורא ויראתו ביאר: כי אבן השוהם המאירה בתיבה היא סמל לחוכמה הפנימית)(בראשית ו, טז רבינו בחיי השרויה בתוך התורה, אותה חוכמה שאינה זקוקה לראיות מהעולם החיצוני אלא מאירה ,בכוח עצמה את נשמת האדם. המפרש מבחין כי בעוד שהחלון שייך לעולם החומר והטבע .האבן שייכת לעולם הנשמה והקבלה, וכל אחד מהם נדרש לאדם בשעותיו השונות ביאר: כי הצוהר היה הארה של אור גנוז, בחינת שכינה המלווה)(חלק א, דף ס ע"א ספר הזוהר את האדם בגלותו, וכי אבן יקרה זו משקפת את האור הפנימי של התורה המאיר ללא תלות במקורות חיצוניים. המפרש רואה בתורה מערכת שלמה ומספקת, המכילה את כל האור .הנדרש לנשמה כדי להתמודד עם חשכת העולם מבלי להזדקק לפתחים מן החוץ ביאר: כי התיבה היא סמל לבית היהודי, וצוהר התיבה הוא)(בראשית ו, טז הרש"ר הירש .היכולת של הבית לקלוט את אור החוכמה מן העולם מבלי לאבד את קדושתו הפנימית המפרש מדגיש כי כשם שנח נדרש לאבן טובה בלילות ולחלון בימים, כך היהודי נדרש לאיזון מדויק בין האור הפנימי של התורה לבין הפתיחות הלמדנית כלפי העולם, כדי שיוכל לנווט .את חייו באמונה ובביטחון ביאר: כי המחלוקת בין אלו הסוברים שהיה)(פרשת נח המהר"ל מפראג בספרו גור אריה חלון לבין אלו הסוברים שהייתה אבן טובה נוגעת בשאלת הגדרת החוכמה – האם היא חוכמה הבאה מבחוץ כגילוי של שכל, או חוכמה אלוהית הנמשכת מלמעלה כסגולה מיוחדת. המפרש מלמדנו כי כל גישה מעניקה כלים שונים להבנת הנהגת העולם, וכל אחת מהן נושאת אמת .פנימית שנועדה להנחות אותנו במצבי חיים משתנים בבואנו אל עולמם של האחרונים והוגי הדורות, אנו פוגשים מבט המבקש להפוך את השאלה המקראית לכלי עבודה בבניית האישיות וההנהגה הציבורית. המפרשים בוחנים כיצד האור .לחברו-אדם-בתיבה מנחה אותנו גם בהתמודדות עם שאלות של ערכים, חסד ובין ביאר: כי אבן השוהם שהאירה בתיבה)(חלק ב, פרק א החפץ חיים בספרו שמירת הלשון

חנ תשרפ 403 403 היא רמז לדיבור הטהור של האדם. כשם שהאבן מפיצה אור ללא חומר בעירה, כך אדם המקפיד על מוצא פיו ודואג לומר מילה טובה לזולתו, יוצר סביבו הילה של אור המאירה את החשיכה גם כשאין שום גורם חיצוני שמאיר לו. המפרש מלמדנו כי האחריות לאור אינה .רק תיאורטית, אלא היא תלויה ישירות באיכות המילים והיחס שלנו לזולת ביאר: כי הצוהר מסמל את נקודת הבחירה)(בראשית ו, טז האדמו"ר מאיזביצה במי השילוח של האדם בכל דור. ישנן תקופות שבהן על האדם לפתוח חלון אל העולם ולהכיר בחוכמות הנמצאות מחוץ למחנה, וישנן תקופות של סערה והסתר פנים שבהן עליו להתכנס פנימה ולמצוא את האבן הטובה, את תמצית האמונה הפנימית שאינה ניתנת לערעור. החכם יודע .לזהות את העת הנכונה לכל כלי, וכי האור בתיבה הוא תנועה מתמדת בין פנים לחוץ ביאר: כי התיבה דרשה אבן טובה דווקא מפני)(בראשית ו, טז הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר שהמבול היה עונש על שחיתות המידות, ובמצב כזה, הטבע הפיזי כולו היה מקולקל. האבן הטובה סימנה את הצורך באור שאינו תלוי במערכת הטבעית שסביבה, אלא באור של חסד אלוהי ישיר. המפרש מחדש כי כשהעולם סביבנו אינו מוסרי, עלינו לייצר לעצמנו מציאות .מוסרית פנימית שאינה מושפעת מהקלקול החיצוני הרב יוסף דב סולובייצ'יק בספר איש האמונה ביאר: כי המתח בין החלון לאבן הטובה ,קוטבי. מצד אחד, היהודי הוא איש החסד הפתוח לעולם-משקף את הקיום היהודי הדו המבקש להאיר ולתקן את המציאות דרך חלונות המדע והעשייה; ומצד אחר, הוא איש .האמונה המסתגר בתוך בית המדרש ומוצא את אורו בתוך הניצוצות הגנוזים של התורה המפרש מלמדנו כי הגדולה של האדם היא לא לוותר על אף אחד מהצדדים, אלא לאזן .ביניהם בחכמה ובאחריות כאשר אנו מעמיקים אל יסודות הש"ס, אנו פוגשים את הדיון הראשוני במחלוקת המפורסמת על האור בתיבה, דיון שאינו עוסק רק בתיאור העבר, אלא בבירור עקרונות .’יסוד בהנהגת האדם ובעבודת ה ביארה: צהר תעשה לתיבה, רבי יוחנן אמר מרגלית)(דף קח ע"ב הגמרא במסכת סנהדרין הייתה, ורבי אבהו אמר חלון הייתה. התלמוד מציב לפנינו את שני הקטבים שילוו את ההגות ,היהודית לדורותיה: האם התלמיד והצדיק זקוקים לאור הבא מן החוץ, מן המציאות החיצונית .או שמא ביכולתם להאיר את עולמם מתוך נקודה פנימית שאינה נזקקת לאור השמש , ביאר: שנים עשר חודש היה נח בתיבה)(פרק א הלכה א התלמוד הירושלמי במסכת פסחים .וצוהר שהיה לו לא היה צריך לו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הנה תמיד אראה להם את הדרך התלמוד הירושלמי מעתיק את מוקד הדיון מהשאלה הטכנית – מה זה היה – לשאלה של השגחה, ומלמדנו שהאור היה סמל להדרכה האלוהית התמידית, גם כאשר אדם מרגיש שהוא .לכוד בתוך תיבה סגורה וסביבו הכל אובד ביארו: שהמרגלית הייתה מאירה בתיבה)(דף קח ע"ב ד"ה מרגלית התוספות במסכת סנהדרין יותר מן השמש בצהריים. המפרשים כאן מבארים כי עוצמת האור הפנימי, כאשר הוא נובע

גם לנשמה מגיע אוכל 404 404 ממקור של אמת וקדושה, אינה רק שקולה לאור העולם, אלא עולה עליו בדרגות רבות, שכן .הוא אינו כפוף למגבלות הזמן והמקום של הטבע ביאר: כי המחלוקת בין רבי יוחנן לרבי אבהו)(דף קח ע"ב המהרש"א במסכת סנהדרין מייצגת שתי הנהגות. המהלך שרבי יוחנן מציע, שמרגלית מאירה בתיבה, מתייחס למדרגת הצדיק שאינו צריך לעולם אלא ניזון מאור רוחני גבוה. לעומת זאת, המהלך שרבי אבהו מציע, שהחלון הוא האור, מכוון לאדם שעדיין שייך לעולם החומר וזקוק למבט החוצה .כדי להתקיים בבואנו אל עולמה של החסידות והמוסר, אנו פוגשים מבט שאינו עוסק בתיאור פיזי של התיבה, אלא בחשיפת האור הפנימי הגנוז בתוך נשמת האדם. המפרשים הופכים את התיבה .לדימוי למצב הנפשי של האדם המבקש עבודת ה' טהורה בתוך מציאות של מבול ביאר: בשם זקינו הבעל)(פרשת נח רבי משה חיים אפרים מסדילקוב בדגל מחנה אפרים ,שם טוב, כי התיבה היא בחינת הדיבור של האדם, ועל האדם לעשות צוהר לתיבתו. כלומר בכל מילה שהאדם מוציא מפיו, עליו לשים אור. אם האדם מאיר את דיבורו באמונה וביראת שמים, הדיבור הופך למרחב מוגן המאיר לו את הדרך גם כשהעולם שמחוץ לתיבה נראה כחושך וכאוס. הדברים מלמדים כי הכוח לשנות את המציאות טמון בשימוש הנכון שאנו .עושים בכוח הדיבור, המהווה את הגשר בין פנימיות האדם לבין העולם הסובב אותו ביאר: כי אבן השוהם המאירה בתיבה)(פרשת נח האדמו"ר רבי אהרן מבעלז בלקוטי תורה היא רמז לכוח הניצוץ הפנימי הטמון בלב כל יהודי. החושך של המבול הוא הייאוש מהיכולת להשתפר, והאבן הטובה היא ההכרה בכך שהאור אינו מגיע מבחוץ, אלא מהעומק האישי שאדם חופר בתוך נשמתו. המפרש מדגיש כי עבודת ה' אינה תלויה בנסיבות, אלא ביכולת להדליק את האור הפנימי בכל עת, מה שמעניק לאדם חוסן נפשי שאינו מתערער גם בסערות .הקשות ביותר ביאר: כי מחלוקת החכמים על הצוהר היא)(אות לד רבי צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק מחלוקת על אופן קבלת השפע. מי שאומר חלון, סובר שהאדם מקבל אור מן העולם דרך בירור והתבוננות. מי שאומר אבן טובה, סובר שהאדם מקבל אור ישירות מן המקור העליון בבחינת גילוי שכינה. המפרש מוסיף כי נח זכה לשני סוגי האורות, שכן צדיק אמיתי מסוגל .לקדש גם את החומר וגם את הרוח, ובכך לאחד את השמים ואת הארץ ביאר: כי החלון שבתיבה הוא המקום)'(מאמר על עבודת ה הסבא מנובהרדוק במדרגת האדם שבו האדם מביט אל העולם כדי לראות את האחר, ואילו האבן הטובה היא המבט פנימה לתיקון המידות. החושך הוא האנוכיות, והאור הוא היכולת להשתמש בכלים שנתן לנו הבורא כדי לראות את הזולת ולהאיר לו, ובכך לבטל את המבול של פירוד הלבבות. המפרש מדגיש .כי האדם הוא עולם קטן, ותיקון התיבה הפרטית שלו הוא התרופה לכל תחלואי החברה כשאנו מבקשים לתרגם את המחלוקת העתיקה הזו להנהגה יומיומית, אנו מגלים כי היא נוגעת לליבת ההתמודדות של כל אדם עם אתגרי חייו. הנפקא מינה אינה רק עיונית, אלא .היא קובעת כיצד נגיב למשברים, לאכזבות ולרגעים של חושך אישי

חנ תשרפ 405 405 ביאר: את עניין)(או"ח סימן תרע"א הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן משנה ברורה ההנהגה בעת חושך, כי כאשר אדם נמצא בתוך מצוקה, עליו להוסיף אור בתוך ביתו ובתוך נפשו. הנפקא מינה למעשה היא שככל שהסביבה הופכת חשוכה יותר, כך גדלה החובה של .האדם להיות מקור של אור בעצמו, מבלי להמתין לעזרה חיצונית ביאר: כי הנהגת נח)(חלק ח, יורה דעה סימן ל הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף שו"ת יביע אומר בתיבה היא מודל לאחריות הציבורית של איש התורה. הנפקא מינה היא שאין לאדם להסתגר באבן הטובה שלו בלבד, אלא עליו לפתוח חלון אל הזולת ולסייע לאחרים להתמודד עם .המבול הפרטי שלהם, שכן תפקידנו הוא להאיר גם את חייהם של הסובבים אותנו ביאר: את חשיבות שילוב הכלים. הנפקא)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס דרשותיו על התורה מינה היא כי בעת קבלת החלטות, על האדם להפעיל גם את שיקול הדעת הפנימי, המדמה את האבן הטובה המאירה מעצמה, וגם את ההתייעצות עם דעת תורה ועם ניסיון החיים של אחרים, המדמים את החלון הנפתח אל החוץ. השילוב בין פנימיות לחוץ הוא המפתח .להחלטה נכונה כעת, משצעדנו בין דברי הראשונים והאחרונים, אנו מגיעים אל לב העניין. הסוגייה של הצוהר בתיבה אינה עוסקת במציאות היסטורית בלבד, אלא היא פורשת בפנינו את עומק .השאיפה האנושית אל האור, בתוך עולם שחווה לעיתים קרובות שיטפון של קושי וחושך ביאר: כי התיבה מסמלת את כלל העולם, והמחלוקת)(בראשית ו, טז המהר"ל מפראג גור אריה ,אם היה חלון או אבן טובה מחדדת את השאלה האם האדם הוא יצור שחי מכוח מה שסביבו או יצור שחי מכוח מה שנמצא בו פנימה. המהר"ל מבאר כי אבן הטובה מייצגת את האור הטהור שאין בו תערובת של מציאות חיצונית, אור שנועד לזכך את הנפש, בעוד החלון מייצג את הדרך שבה האדם לוקח את העולם הגשמי ומעלה אותו למדרגה רוחנית. העומק טמון ,בידיעה שהאדם השלם נדרש לשני הכוחות גם יחד, כדי שלא יאבד את עצמו בתוך השיטפון .ומאידך לא יתנתק מן המציאות שעליה הוא מצווה להשפיע ביאר: כי הצוהר היה האמצעי שבאמצעותו)(בראשית ו, טז האדמו"ר מאיזביצה מי השילוח נח יכול היה לראות את העולם מבלי להיפגע מן המבול. הסוד הטמון בכך הוא היכולת של האדם להיות נוכח בתוך העולם, לראות את כל המתרחש סביבו, ובכל זאת לשמור על מוגנות פנימית שאינה מאפשרת לחושך לחדור פנימה. האור בתיבה הוא תנועה נפשית של התבוננות – לראות את העולם בראייה אמונית שבה הכל מושגח, ובכך להפוך את האיום .’לחוויה של גילוי דעת ה ביאר: כי אבן השוהם המאירה בתוך התיבה היא הנשמה)(פרק יג ספר התניא קדישא האלוקית השוכנת בתוך הגוף, שהוא כתיבה המגנה עליה מן העולם. בדומה לתיבת נח שדרשה מקור אור פנימי כדי לשרוד את המבול, כך גם נפש האדם נדרשת להדליק בתוכה את הניצוץ האלוקי בכל יום מחדש, כדי שהחומר והיצר לא יטביעו אותה בים הסוער של החיים. החיים הם מסע של ניווט, שבו עלינו לוודא שאנו מאירים את דרכנו באמצעות התורה .והמצוות, ולא תלויים רק במה שהעולם מציע לנו כפתרונות חיצוניים

גם לנשמה מגיע אוכל 406 406 לסיכום, העיקר העולה מכל הדברים הוא שהתיבה היא המרחב הרוחני של האדם, והצוהר הוא דרך ההתקשרות שלו לאור. למדנו כי הדרך לאור מחייבת אותנו לשילוב נדיר ומדויק בין הארה פנימית הנובעת מנשמתנו, לבין חלון פתוח המאפשר לנו לפגוש את העולם ,בדרך של שליחות ותיקון. אנו מגלים כי בכל אדם גנוזה אבן טובה המאירה לו את החושך ובתקופות של מבול עלינו להישיר מבט אל הלב ולגלות כי האור תמיד היה שם, ממתין שנגלה אותו. נח אינו רק דמות שצפה במים, אלא מודל לכל אחד מאיתנו כיצד להוביל את ספינת חיינו בבטחה, כשאנו מאוזנים בין עולם הנשמה לעולם המעשה, ובין העומק הפנימי .לבין האחריות כלפי החוץ הקבלה חושפת בפנינו רובד עמוק יותר על האור בתיבה, המאיר את מהות הנשמה ויחס .האדם לבוראו בעת צרה ביאר: כי התיבה מרמזת על תיבת הדיבור של האדם)(פרשת נח האר"י הקדוש שער הפסוקים בתפילה, והצוהר מסמל את נקודת החיבור בין העולמות העליונים לעולם הזה. אבן השוהם היא בחינת אור הכתר המאיר בתוך החושך של התיבה, ומי שזוכה לכוון בתפילתו מגיע לאותה .הארה פנימית שאינה צריכה לאור השמש החיצונית, אלא ניזונה מהאור האלוהי הפשוט ביאר: כי המבול הוא בחינת הדינים המקיפים)(שער המבוא, שער ג רבי חיים ויטאל עץ חיים את האדם, והתיבה היא המקום שבו האדם מפריד את הקדושה מתוך המים הזדונים. הצוהר שנעשה בתיבה הוא בחינת ספירת החכמה, המאירה לאדם את הדרך בתוך הערפל, ומלמדת .אותו כיצד לנהוג בתבונה גם כשהעולם סביבו נמצא במצב של פירוק והרס בהמשך לעיון במקורות, אנו נדרשים לבחון את הכלים המוסריים שמעניקים לנו המפרשים להתמודדות עם משברים נפשיים, כאשר האדם מרגיש שהוא בתוך תיבה סגורה .וסביבו המים מאיימים ביאר: כי התיבה היא מצב של)(מאמרי חכמה, פרשת נח רבי ירוחם ליבוביץ דעת חכמה הסתגרות נפשית המאפיינת את האדם בעת צרה. האור שהיה בתיבה הוא הידיעה כי גם בתוך המיצרים, הקדוש ברוך הוא נמצא שם עמנו. הנפקא מינה למעשה היא שכאשר אדם נתון במצוקה, עליו להפסיק לחפש פתרונות חיצוניים בלבד, ולהבין כי האור הנדרש לו הוא .הכרה בנוכחות ה' בתוך המיצר, מה שמרגיע את הנפש ומעניק כוחות מחודשים ביאר: כי אבן השוהם המאירה)(פרשת נח האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא קול שמחה בתיבה היא רמז לכוח הבחירה החופשית של האדם להחליט על איכות האור שבו הוא בוחר להסתכל על המציאות. החושך אינו העדר אור, אלא העדר מבט פנימי המכיר בטוב. כאשר אדם בוחר לחפור בתוך עצמו ולמצוא את נקודת הטוב, הוא הופך את החושך לאור, ומגלה .כי המבול הוא למעשה הזדמנות לניקוי הנפש ולהתחלה חדשה ביאר: כי דרכו)(על המועדים, מאמר על המידות הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף חזון עובדיה של נח בתיבה הייתה דרך של סבלנות והמתנה מתוך ביטחון. אחד הכלים החזקים ביותר להתמודדות עם משברים הוא הידיעה שכל דבר בעולם יש לו זמן, וכי האור הגנוז באדם

חנ תשרפ 407 407 הוא היכולת להמתין ולהתחזק באמונה, גם כאשר הדרך אינה נראית לעין, שכן התיבה היא .מקום של שמירה והכנה לקראת היציאה אל העולם החדש לאחר שדנו בשהות בתוך התיבה ובמקורות האור שבה, עלינו לבחון את הרגע המכריע שבו האדם יוצא אל העולם מחדש. כיצד המשבר שעברנו בתוך התיבה מעצב את האישיות ?שלנו ואת תפיסת עולמנו כאשר אנו פוגשים את המציאות לאחר שהמבול חלף ביאר: כי היציאה מן התיבה)(מאמר על דמותו של נח רבי יוסף דב סולובייצ'יק ימי זיכרון אינה חזרה לחיים הקודמים, אלא התחלה של עולם חדש שבו האדם נושא עמו את האור שגילה בתוך החושך. הצוהר או האבן הטובה לא היו רק כלי הישרדות בתוך התיבה, אלא הופכים להיות חלק מזהותו של האדם, המאפשרים לו להקרין מאותו אור פנימי גם על .העולם שמחוץ לתיבה, ובכך להפוך לשותף בתיקון עולם לאחר החורבן ביאר: כי היציאה מן התיבה מלמדת את האדם)(אות כו רבי צדוק הכהן מלובלין רסיסי לילה כי עליו להקריב קרבן תודה על כך שהאור ליווה אותו בתוך החושך. אדם שיצא מהתיבה והבין שהיה אור בתוך החושך, מבין שכל ימיו העתידיים צריכים להיות מוקדשים להכרה בטוב ה' בכל מצב, גם כאשר נראה שהמציאות חיצונית אינה מאירה לו פנים, שכן הוא למד .כי האור הוא פנימי ואינו תלוי בנסיבות חיצוניות ביאר: כי המשמעות של היציאה מן התיבה)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס דרשותיו על התורה היא האחריות להעביר את האור הלאה. האדם שזכה להארה בתוך תיבתו, מחויב להוציא את האור הזה אל החוץ ולבנות מחדש מתוך אמונה. הנפקא מינה היא שאין האדם רשאי להישאר בתוך החוויה האישית שלו, אלא עליו להפוך את ניסיון חייו לכלי עזר לזולת, ובכך .להפוך את המבול הפרטי שלו למקור של ברכה והתחדשות לדורות לאחר שדנו בשהות בתוך התיבה ובמקורות האור שבה, עלינו לבחון כיצד המשבר שעברנו מעצב את האישיות שלנו כאשר אנו פוגשים את המציאות מחדש. כיצד האור שגילינו ?במיצרים הופך לכוח חיים ביומיום ביאר: כי היציאה מן התיבה)(מאמר על דמותו של נח רבי יוסף דב סולובייצ'יק ימי זיכרון אינה חזרה לחיים הקודמים, אלא התחלה של עולם חדש שבו האדם נושא עמו את האור שגילה בתוך החושך. הצוהר או האבן הטובה לא היו רק כלי הישרדות בתוך התיבה, אלא הופכים להיות חלק מזהותו של האדם, המאפשרים לו להקרין מאותו אור פנימי גם על העולם שמחוץ לתיבה, ובכך להפוך לשותף בתיקון עולם לאחר החורבן. התובנה לחיי היום יום היא שהקשיים שחווינו אינם מקריים, אלא הם המטען הרוחני שבאמצעותו אנו בונים .את עולמנו החדש ביאר: כי היציאה מן התיבה מלמדת את האדם)(אות כו רבי צדוק הכהן מלובלין רסיסי לילה כי עליו להקריב קרבן תודה על כך שהאור ליווה אותו בתוך החושך. אדם שיצא מהתיבה והבין שהיה אור בתוך החושך, מבין שכל ימיו העתידיים צריכים להיות מוקדשים להכרה בטוב ה' בכל מצב, גם כאשר נראה שהמציאות החיצונית אינה מאירה לו פנים, שכן הוא למד

גם לנשמה מגיע אוכל 408 408 כי האור הוא פנימי ואינו תלוי בנסיבות חיצוניות. התובנה לחיי היום יום היא ההודיה – עלינו .לחיות בתודעה שגם ברגעי השפל, ניצוץ האור הוא השומר עלינו ביאר: כי המשמעות של היציאה מן התיבה)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס דרשותיו על התורה היא האחריות להעביר את האור הלאה. האדם שזכה להארה בתוך תיבתו, מחויב להוציא את האור הזה אל החוץ ולבנות מחדש מתוך אמונה. הנפקא מינה היא שאין האדם רשאי להישאר בתוך החוויה האישית שלו, אלא עליו להפוך את ניסיון חייו לכלי עזר לזולת, ובכך .להפוך את המבול הפרטי שלו למקור של ברכה והתחדשות לדורות :עיקר העניין:עיקר העניין בסופה של דרך, אנו מגלים כי תיבת נח היא סיפורו של כל אדם. המבול הוא המציאות המשתנה, והתיבה היא המקום בו אנו בוחרים היכן להציב את האור שלנו – בחלון הפתוח אל החוץ או באבן הטובה הגנוזה בלב. התיבה מלמדת אותנו כי גם כשהעולם נשטף בשינויים ובטלטלות, הנשמה מחזיקה בצוהר פנימי שאינו כבה. היציאה מהתיבה אל העולם החדש אינה סימון סוף למשבר, אלא תחילתה של שליחות; היא קריאה לקחת את האור שנמצא בתוך החשיכה ולהפוך אותו לנר לרגלינו בדרכנו החדשה, מתוך הבנה שהעולם כולו הוא מרחב שנועד להתקדש .ולהאיר מהניצוץ האישי שכל אחד מאיתנו מטפח בתוך פנימיותו גם בשיאו של מבול, האור אינו מבקש פתח מהעולם, אלא נולד מתוך עומק ההקשבה לנשמה הפועמת בלב. כל רגע של חושך הוא רק הכנה לגילוי גדול יותר .של האור הגנוז, הממתין בסבלנות שנפתח אותו לעולם