?האם עכו"ם יכול לחזור בתשובה על מעשיו

עמדו נא עמי אל מול שערי שמיים הניצבים איתנים, עשויים מאבני ספיר בוערות, כשריח הקטורת של היכל הקודש נישא ברוח הקרה של ימי המבול. שם, באותו מרחב עתיק, נשמע קולו של נח המבקש מן העולם להשתנות, להשליך מעליו את חלודת החמס והגזל, ולצעוד

האם עכו"ם יכול לחזור בתשובה על מעשיו עמדו נא עמי אל מול שערי שמיים הניצבים איתנים, עשויים מאבני ספיר בוערות, כשריח הקטורת של היכל הקודש נישא ברוח הקרה של ימי המבול. שם, באותו מרחב עתיק, נשמע קולו של נח המבקש מן העולם להשתנות, להשליך מעליו את חלודת החמס והגזל, ולצעוד אל עבר האופק המזוכך. הדממה הכבדה האופפת את המרחב נקטעת רק על ידי המיית הגלים המתרגשים ובאים, ואלו אנשי נינוה, המעוטרים בשקים ומכוסים באפר, זועקים אל ,על, מבקשים להפוך את רוע הגזירה. האדמה תחת רגליהם רועדת מרוב צער וכובד החרטה ,והשמיים נפתחים לקול בכייתם. ברגע הנשגב הזה, אנו נותרים עומדים על סף התהום מביטים אל הנפשות הללו ומבקשים לדעת: האם השער הזה, הנפתח בחרטה ובזעקה, שייך רק לבניו של אברהם יצחק ויעקב, המחוברים בברית עולם, או שמא קול התשובה הוא קול אוניברסלי, המהדהד בכל פינה בבריאה, וכל מי שמבקש לקרב את נפשו אל מקור החיים – דלתותיו פתוחות בפניו לרווחה? האם מדובר בשינוי אמיתי ופנימי, או שמא בחיצוניות ,בלבד? הרוח נושבת בציפורי, העלים רועדים, והלב מבקש מענה לשאלה הבוערת הזו .התלויה בין ארץ לשמיים

גם לנשמה מגיע אוכל 380 380 בעודנו מעמיקים בסוגיה הנשגבת הזו, עלינו להישיר מבט אל פסוקי התורה המאירים את :הדרך ואל המפרשים המבארים את המרחבים שבין הלב לבוראו, כפי שנאמר בספר יונה ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מי יודע ישוב ונחם האלקים ושב מחרון אפו ולא נאבד. וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא .)י-(יונה ג, ה עשה ביאר: כי שבו מדרכם הרעה, ראו תשובתם וקבלוה. המפרש מלמדנו כי)(על יונה ג, י רש"י הקב"ה בוחן כליות ולב, ומשראה את עוצמת השינוי שחוללו אנשי נינוה בהנהגתם, קיבל את .פנייתם והשיב את חרונו, מה שמעיד על נגישותו של שערי החסד גם למי שאינו בן ברית ביאר: וישובו איש מדרכו הרעה, כי עזבו הגזל והחמס)(על יונה ג, ח רבי אברהם אבן עזרא והתחילו ללכת בדרכי הצדק והיושר. המפרש עומד על כך שהתשובה אינה מסתכמת .בצעקה בלבד, אלא דורשת מתיחת קו חדש בהליכות החיים, תיקון המעשים והסרת העוול ביאר: ושב מחרון אפו, שלא עשה בהם הרעה שגזר עליהם. המפרש)(על יונה ג, י הרד"ק ,מסביר כי כוחה של החרטה הוא בכך שהיא משנה את המציאות העתידית שנגזרה עליהם .ומונעת את הוצאת הגזירה לפועל, הכל תלוי בהשתנות האדם ביאר: וירא האלקים את מעשיהם, שחזרו בלב שלם מן החמס ולא)(על יונה ג, י הספורנו היה זה רק למראית עין. המפרש מדגיש את כנות הלב, שרק היא המסוגלת לבקוע את רקיעי .הרקיעים ולהביא לשינוי בדין ביאר: כי שבו מדרכם הרעה, מזה נלמד שגם הגויים מוכנים לקבל)(על יונה ג, י הכלי יקר עליהם עול מלכות שמיים ולשוב מדרך רעה, ואם כן כל שכן ישראל שכל כוחם הוא בתיקון ,המעשים. המפרש משתמש בסיפור זה כראיה לכך שאין מי שיכול לעמוד בפני התשובה .אם רק יחליט האדם לשוב באמת כשאנו פותחים את מסכתות התלמוד, אנו פוגשים את הדיון המורכב על גבולות התיקון והכפרה. הדברים מובאים לפנינו כנחל איתן המזרים את מימיו אל עבר המסקנות .ההלכתיות והמחשבתיות מובא: תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נח על הדינין)(דף נו ע"א בגמרא במסכת סנהדרין ועל ברכת השם ועל עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל אבר מן החי. הגמרא מגדירה כאן את גדר חיובם של בני נח, וממילא עולה השאלה האם כשיעברו .על מצוות אלו, פתוח בפניהם נתיב של כפרה, או שמא כל חטא נותר ככתם על נשמתם מבואר: כתיב וכפר עליו את שיש לו כפרה, יצאו)(מסכת נזיר פרק ט הלכה א בתלמוד ירושלמי עכו"ם שאין להן כפרה. התלמוד הירושלמי מציב גבול ברור, ומלמדנו כי המושג כפרה כפי

חנ תשרפ 381 381 שהוא מוכר לנו, כזה המוחק את החטא ומשיב את האדם לדרגתו הראשונה, שייך בעולמם .של ישראל בלבד, בני הברית מובא: אמר רשב"ל תשובה של רמיות עשו)(מסכת תענית פרק ב הלכה א בתלמוד ירושלמי אנשי נינוה, העמידו עגלים בפנים ואימותיהם בחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם בחוץ והוון .אילין געיי מן הבא ואילין געיי מן הכא, אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עלייהון התלמוד ירושלמי חושף כאן פן מפתיע, שבו נראה כי גם המעשה הגדול של אנשי נינוה היה .מלווה בהשתדלות מחושבת, מה שמעורר תמיהה על אופי התשובה שלהם ביאר: גר תושב אינו מחויב לשמור שבת דאם כן נפישי)(במסכת יבמות דף מח ע"ב ד"ה זה רש"י ,להו משבע מצוות. המפרש מלמדנו כי מערכת המצוות של בן נח היא מוגדרת ומצומצמת ואינה כוללת את מערכת התשובה והכפרה המורכבת שישנה בישראל, שכן כל הנהגתם היא .במסגרת הדין הכללי המוטל עליהם כבני אנוש ביארו: שהגדרת החיובים היא כזו שאינה מאפשרת להם להיכנס תחת כנפי)(שם תוספות המצוות של ישראל, מה שמוביל להבנה כי הם נידונים לפי מערכת משפטית שונה, שאינה .כוללת את התיקון המופלא של התשובה בהמשך לעיון בדברי התלמוד, עלינו לצלול אל עומק משנתם של הראשונים, אשר ביקשו .ליישב את הסתירה שבין חומרת הדין לבין פרשת אנשי נינוה שנתקבלה ברצון ביאר: כי)(מאמר חיקור דין, ח"ב פרק יא רבינו מנחם עזריה מפאנו בספר עשרה מאמרות התשובה היא מצות עשה אחת שנתייחדו בה ישראל על צד החמלה ונלוה הגר עליהם, ומי שאינו מצווה לאו כל כמינה למחות כעב פשעיו וכענן חטאותיו. המפרש קובע מסמרות כי מנגנון התשובה המזכך את הנפש הוא מתנה סגולית שהוענקה לעם ישראל, ולפיכך אצל .אומות העולם אין ביכולתם למחוק את פשעיהם באמצעות החרטה בלבד חידש: כי התשובה אינה כשאר המצוות)(שער התשובה פרק יב המבי"ט בספר בית אלקים שהעושה חלק מהמצוה אין לו חלק שכר המצוה כלל, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת החטא בלי חרטה. המפרש מחדש יסוד מרעיש: התשובה אינה עסקת "הכל או כלום", אלא יש בה דרגות, וגם תשובה חלקית מועילה להסיר חלק מן הדין, ובכך הוא .פותח פתח להבנה כיצד התקבלה תשובתם של אנשי נינוה גם אם לא הייתה שלמה בתכלית ביאר: כי גם כי התשובה היא מועילה לכל)(שער התשובה פרק יג המבי"ט בספר בית אלקים באי עולם, עם כל זה יש הפרש בין תשובת ישראל לתשובת שאר האומות, כי עיקר התשובה לישראל, ואילו תשובת האומות אינה מועילה להם כי אם בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו, לא בעולם הבא. המפרש מבחין בין התכלית של התשובה – בעוד אצל ישראל היא מביאה לקירוב גמור ולחלק לעולם הבא, אצל האומות היא פועלת רק כמעצור לפורענות .בעולם הזה ביאר: ואל יקשה בעיניך מאנשי נינוה, כי הרבה)(שם הרמ"ע מפאנו בספר עשרה מאמרות

גם לנשמה מגיע אוכל 382 382 תשובות בדבר, האחד – כי ריבוי האוכלוסייה היה מעורר אליהם רחמים בשביל י"ב ריבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה, שהיה חורבנה איבוד חלק רב ומסוים בעולם. המפרש מציע זווית נוספת ומפתיעה: קבלת תשובת נינוה לא נבעה מכוח התשובה כשלעצמה, אלא מתוך רצונו של הקב"ה ביישוב העולם ורחמיו על ריבוי הבריות, מה שמסביר כיצד הדין נדחה גם ללא תשובה .במובנה הישראלי המזכך בבואנו להעמיק בדברי האחרונים, אנו מגלים כיצד גדולי הפוסקים משקללים את הדינים .שלמדו הראשונים ומחילים אותם על הנהגת העולם והמשפט האלוהי ביאר: כי)(בספרו שני לוחות הברית, מסכת שבועות, נר מצווה השל"ה הקדוש, רבי ישעיה הלוי הורוביץ אומנם אין להם את כוח התשובה הגמור שיש לישראל, אך יחד עם זאת, הקב"ה, במידת רחמיו הכללית המשתרעת על כל מעשי ידיו, אינו חפץ במות המת, ואם יתעורר בהם רצון לשוב מדרכם הרעה, הרי שרחמיו יקדמו לדינם. גם ללא הסגולה הישראלית, פתוחה לפניהם דרך של .הכנעה המפעילה את מידת הרחמים של הבורא, המבקש להיטיב לכל ברואיו (בספרו בן יהוידע, על מסכת תענית "רבי יוסף חיים מבגדאד, הריטב"א דביתינו הוא ה"בן איש חי ביאר: כי תשובת נינוה לא הייתה תשובה שלימה של פרישה מן העבירה כראוי, אלא רק)טו, א הכנעה גדולה מחמת יראת הדין, ולכן לא נחשבה להם ככפרה המטהרת את הכתם, אלא רק כמניעת הפורענות המיידית. המפרש מבחין כאן בין חרדת הדין המניעה את האדם לפעול לבין .’התשובה השלימה המזככת את הנפש ומחברת אותה אל ה ביאר: ששורש הנשמה של אומות העולם)(בספרו צדקת הצדיק, אות מט רבי צדוק הכהן מלובלין הוא במקום המוגבל יותר, ולכן אין להם את היכולת לעשות תשובה המעלה את החטא עצמו .להיות כזכות, דבר שניתן רק לישראל ששורש נשמתם הוא למעלה מן המציאות והטבע המפרש מעמיק להסביר כי התשובה היא לא רק העדר החטא, אלא מהלך אלכימי שבו החושך .הופך לאור, דבר שאינו שייך במי שלא ניתן לו הכתר של התורה והמצוות ביאר: שגם כאשר אנו אומרים שאין להם תשובה, אין)(על מסכת כתובות דף ג ע"ב הפני יהושע הכוונה שאין להם כלל אפשרות לבקש רחמים, אלא שאין להם את המעמד ההלכתי של בעלי .'תשובה, שזוכים לקרבה מיוחדת ולהשראת שכינה כפי שזוכה לה כל מי שנמנה עם עדת ה המפרש מבקש ליישב את הדברים ולומר שאין כאן שלילה גמורה של שמיעת התפילה, אלא .שלילה של הדרגה הרוחנית הגבוהה הנלווית לתשובה בבואנו ללמוד את דברי גדולי דורנו, אנו מוצאים כיצד הם מחברים את סוגיית תשובת אומות העולם אל עומק ההשגחה האלוהית על הבריאה כולה, מבלי לגרוע מחשיבות הברית הייחודית .של ישראל ביאר: כי הנהגת השי"ת עם הבריות)(חלק ט, סימן רמד מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי היא מורכבת, ואף שעיקר ענין התשובה המזככת שייך לישראל, הרי שהקב"ה שומע תפילת כל פה ומקבל את הצעקה של כל נברא שבאמת מבקש להימלט מן הרע, ואין זה סותר את העובדה ,שאין להם כפרה גמורה ומקודשת כפי שיש למי שקשור לתו"מ. המפרש מלמדנו כי הקב"ה

חנ תשרפ 383 383 בהנהגתו הכללית, חומל על כל מי שמשליך מעליו את הרע, גם אם בחינה זו אינה מגיעה לדרגת .הטהרה והדבקות המיוחדת של הבן השב אל אביו ביאר: שלמרות)(חלק י, יורה דעה, סימן טו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (פרק ג, הלכה שנפסק בירושלמי שאין להם כפרה, מכל מקום מצינו שהרמב"ם בהלכות תשובה מנה חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא, וזה מלמד שגם אצלם יש מושג של)ה ,תיקון המעשים והעלאת הנפש. מושג התיקון אינו נעדר מן העולם, אלא הוא בעל גוונים שונים .וכאשר אדם נוהג בצדקות ובחסד, הוא פועל תיקון בנפשו המזכה אותו בקרבה אל הבורא ביאר: שסוד התשובה תלוי בצלם אלקים)(על בראשית, מאמר כט מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר שבאדם, ואף שאצל ישראל הצלם הזה מאיר באור מיוחד של קדושת תורה, הרי שגם אצל אומות העולם קיים יסוד זה, ומתוך כך יש בכוחם לפנות אל הבורא ולהכיר בחטאם. המפרש מדגיש כי עצם האפשרות של האדם להכיר בבוראו ולהתחרט על מעשיו היא ביטוי לצלם .אלקים שבו, שאינו מתבטל לעולם, ומתוך כך נוצר הקשר בין הנברא לבוראו בשעת החרטה ביאר: כי התשובה)(קיצור שולחן ערוך, הלכות גרים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף המוחלטת שמבטלת את החטא היא מתנה שניתנה לבני ברית, אך אין זה מונע ממי שמבקש ללכת בדרך הישר מלהתקדש ולהתעלות, ועל כן אל לנו לנעול את הדלת בפני כל מי שמבקש את האמת, שכן דרכי ה' חקרן עמוק ורחמיו על כל מעשיו. המפרש מורה כי יש להבחין בין ההגדרה ההלכתית המדויקת לבין המבט האנושי המבקש לעודד כל אדם להתרחק מן הרע .ולהתקרב לטוב כאשר אנו מבקשים להוריד את הסוגייה העיונית אל הקרקע של המציאות וההלכה, אנו .פוגשים את שאלת ההתייחסות המעשית לאדם שאינו בן ברית המבקש לשוב מדרכו הרעה הנפקא מינה העיקרית עולה בשאלת החיוב שלנו להדריך או לסייע לאדם כזה. שהרי, אם התשובה אצל בני נח אינה פועלת כפרה מהותית כפי שהיא פועלת בישראל, האם יש מקום להורות להם על הדרך לשוב? כאן אנו מוצאים כי המצפן ההלכתי מורה לנו שכל התעוררות של אדם, ויהיה מי שיהיה, לכיוון של צדק ויושר היא רצויה ומבורכת. לכן, פוסקי זמננו מדגישים כי אל לנו לבלום את פניו של מי שמבקש לתקן את דרכיו, שכן גם אם אין בידו את הכוח לעקור את החטא למפרע כיהודי, הרי שהוא בונה לעצמו הווה ועתיד נקיים יותר, וזהו ערך מוסרי עצום .שיש לתמוך בו נפקא מינה נוספת עולה בשאלה האם מותר לשבח את המעשה של מי שאינו בן ברית 'ששב מחטאו, כגון מי שהחזיר גזילה שגזל. על פי עיקרי הסוגייה, אף שאין זה קרוי 'תשובה במובנה השלם של 'זדונות נעשות כזכויות', הרי שההכרה בכך שאדם עשה מעשה נכון היא חלק מהשאיפה העולמית לתיקון. במציאות החיים, כאשר אנו עדים לאדם שחוזר בו מדרכו הרעה, עלינו להכיר בערכו של הצעד הזה כמעשה של בניין עולם, שהרי כל מעשה של יושר .מוסיף אור בבריאה עוד נראה לבאר, כי גם לעניין הנהגתנו עם בני נח ששבו, אין זה פוטר אותנו מלהתייחס אליהם

גם לנשמה מגיע אוכל 384 384 בדרך ארץ ובכבוד, שהרי הם עומדים תחת השגחת הבורא. החילוק שאנו למדים בין תשובת ישראל לתשובת אומות העולם אינו אמור לשמש ככלי להרחקה, אלא כתובנה המדייקת את עומק הקשר שלנו אל הקדוש ברוך הוא, ומתוכו אנו מחויבים להקרין ישרות ויושרה לכל מי שסביבנו. הדיוק הזה בנפקא מינה מלמדנו שהתשובה אינה רק מושג תיאולוגי, אלא מנוף לחיים של תיקון מעשי שבו כל אדם, בכל מקום, יכול לבחור להיות טוב יותר, וזהו פרי עבודה רוחנית .עקבית של האדם על עצמו בבואנו להעמיק אל שורש העניין, אנו מגלים כי השאלה בדבר תשובת אומות העולם נוגעת בתהום עמוקה של הגדרת מהות התשובה עצמה. התשובה אינה רק כלי טכני לניקוי חשבונות .מול שמיים, אלא היא תנועת נפש המגדירה את הקשר הפנימי שבין הנברא לבוראו ,ההבדל בין ישראל לאומות העולם אינו רק בדרגות של חסד, אלא בטיב הקשר. אצל ישראל ,התשובה היא שיבת הבן אל אביו. כשאדם מישראל שב בתשובה, הוא אינו רק עוזב את החטא אלא הוא מגלה מחדש את האמת העמוקה ביותר של עצמו – את נשמתו שנשארה דבוקה בהשם גם בשעת החטא. משום כך, התשובה פועלת למפרע, שכן היא חושפת שמהותו הפנימית של .ישראל היא טהרה, והחטא היה רק מעטפת חיצונית זרה אצל אומות העולם, התשובה פועלת במישור אחר. מאחר שאין הם במדרגת בנים בברית התורה, התשובה שלהם היא תשובה של עבד המתיירא ממלכו. זוהי הכרה בעול מלכותו של הקב"ה, המביאה את האדם להחלטה להיטיב את דרכיו מכאן ולהבא. זו אינה התמזגות מחדש עם שורש הנשמה בדרך של 'זדונות כזכויות', אלא היא הכרה של היצור בבוראו, הכרה שמביאה .לרחמי שמיים, אך משאירה את רושם העבר כפי שהוא עוד נראה להעמיק, כי כל אימת שאנו מדברים על 'תשובה של רמיות' או 'תשובה חלקית', אין הכוונה לזלזל בערכו של המעשה, אלא להגדיר את טיב התיקון. רצון השם ביישוב העולם הוא רצון עמוק, וכל צעד של אדם בעולם לעבר תיקון דרכיו הוא ביטוי להכרה בבורא. כשהקב"ה מקבל את תשובת אנשי נינוה, הוא מאשר את העובדה שהעולם כולו שייך לו, ושהוא חפץ בהצלת ברואיו ובתיקונם. העומק הרעיוני הוא שהתשובה היא השפה שבה הנברא משוחח עם בוראו; ישראל מדברים בשפת הבנים, ואילו שאר העולם מדברים בשפת היצורים המכירים במלכותו. שתי השפות מתקבלות לפניו יתברך, אך לכל אחת את המבנה הייחודי לה, את העומק .שלה, ואת הפירות שהיא מניבה במציאות העולמית כאשר אנו מעתיקים את הסוגייה המורכבת הזו אל נבכי הנפש פנימה, אנו פוגשים את האדם בשעת משבר, בשעה שבה הוא מבקש להשתנות אך חש כי הדרך חסומה בפניו. החיבור לאמונה אינו עובר דרך הגדרות הלכתיות בלבד, אלא דרך ההבנה העמוקה כי אין שום מציאות שבה האדם מרוחק לגמרי מבוראו, וכי שער התשובה, גם אם גווניו שונים, לעולם אינו נעול בפני .הלב הכנה ונראה לבאר, כי האמונה הפנימית של האדם צריכה להישען על הידיעה שהשם יתברך מבקש בטובתם של כל ברואיו. כשאדם נושא את עיניו אל השמיים ומבקש להניח מאחוריו את משא

חנ תשרפ 385 385 העבר, עליו להאמין כי התנועה הזו עצמה היא התנועה המקרבת אותו אל האמת. גם אם הוא חש כי אין לו את המדרגה המיוחדת של בן השב אל אביו, הרי שעצם ההכרה במלכותו ובצדקת דרכיו .היא המאפשרת לאור אלוהי לחדור אל תוך חייו ולהנהיג אותם אל עבר מציאות מתוקנת יותר עוד נראה ליישב, כי ההנהגה הנכונה לאדם אינה למדוד את תשובתו על פי תוצאותיה המיידיות או על פי השוואה לאחרים, אלא על פי כנותו הפנימית. אדם שבוחר לשפר את דרכו, גם אם הוא מרגיש שחסרה לו את הבשלות הרוחנית המלאה, הוא אדם שבוחר בחיים. הנפש שואפת תמיד אל שורשה, והאמונה מלמדת אותנו כי כל פעולה של יושר, כל חזרה מחמס, וכל קבלת עול של צדק, בונים את האישיות מחדש. האמונה אינה דורשת מאיתנו להשיג את הכל בבת אחת, אלא .מנחה אותנו להיות נאמנים לצעד הבא שאנו יכולים לעשות כך הופכת התשובה ממילה תיאורטית למצב חיים. האדם המאמין מבין כי העבר אינו גזר דין חלוט, וכי העתיד נכתב מחדש בכל רגע של הכרעה. הנהגת האדם צריכה להיות כזו של ענווה ושל שאיפה מתמדת – ענווה המכירה בכך שאנו פוסעים בנתיבים שונים, ושאיפה שאינה נרתעת מהקשיים או מהספקות. כשאדם חי בתודעה שבוראו חפץ בתיקונו, הוא מוצא את הכוח להמשיך ולחפש את הדרך, מתוך הבנה שכל רצון טוב הוא נטיעת זרע של תקווה בעולם, וכי .שום מאמץ כן אינו הולך לאיבוד כאשר אנו מתבוננים במצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגיה זו, אנו מוצאים כי המוסר האנושי אינו מנותק מהקדושה, אלא מהווה את הבסיס לה. המבט המוסרי הנבנה כאן מורה לנו כי האחריות למעשינו היא מוחלטת, והיכולת לתקן היא הכוח האצילי ביותר שניתן לאדם. אל לנו להישען על טענות של מגבלות רוחניות כדי להימנע מתיקון המעשים, אלא עלינו לראות בכל יום הזדמנות .חדשה להיטיב ונראה להסביר, כי המצפן הפנימי של האדם צריך להיות מכוון תמיד אל האמת. גם אם נניח שישנם הבדלים מהותיים בין המדרגות הרוחניות, הרי שבמישור המוסרי, החובה להתרחק מן הרע ולהידבק בטוב היא משותפת לכל באי עולם. אין אדם רשאי לומר כי דרכו חסומה, שכן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שכל מי שבוחר בטוב, סופו להיפגש עם האור. המצפן הזה אינו מתיר לנו להסתכל על האחר כפחות ערך בגלל מדרגתו, אלא מחייב אותנו לראות את .כל מי שמבקש לתקן את דרכיו כשותף לתיקון העולם עוד נראה לבאר, כי עלינו להיזהר מלהפוך את הגדרות התשובה לתירוץ לבינוניות. לעיתים אדם עלול לומר לעצמו כי מאחר שאינו נמצא במדרגה הגבוהה ביותר, הרי שמאמציו אינם בעלי ערך. אולם המסקנה המוסרית העולה מן הדברים היא הפוכה לחלוטין: כל פעולה קטנה של יושר, כל חרטה כנה, וכל מאמץ להימנע מחמס, הם אבני בניין בבניינו של האדם ושל העולם. המצפן הפנימי מורה לנו כי הערך של הפעולה נמדד בנאמנות של האדם למצפונו ולציווי .האלוהי שבלבבו הנהגת האדם צריכה להיות כזו של רדיפת אמת שאינה יודעת פשרות. מתוך הבנה כי התשובה היא השפה של הקשר עם הבורא, עלינו לנסות לדבר בה בכל כוחנו. מוסר החיים הנבנה כאן

גם לנשמה מגיע אוכל 386 386 הוא שאין שום 'סוף פסוק' לרצון האדם להשתנות. כל זמן שהנשמה בקרבנו, יש ביכולתנו לחתור אל עבר הטוב. זהו המצפן המנחה אותנו לא לראות את האחר במבט מתנשא, אלא במבט המכיר במאמצו, ומחזק את ידיו בכל צעד שהוא עושה לעבר היושרה. הכנות הפנימית הזו, שבה האדם מעמיד את עצמו מול קונו ומבקש ללכת בדרכיו, היא היא הנכס היקר ביותר .שנוכל לרכוש בחיינו יום, עלינו לשאת עמנו את ההבנה ששער-כשאנו פוסעים מתוך בית המדרש אל חיי היום התשובה אינו נעול בפני שום תנועה של לב. התובנה המרכזית היא שאין אדם בעולם – יהודי ,כגוי – שאינו מסוגל להטות את מסלול חייו. עבורנו כבני ברית, הלקח הוא כפול: מחד גיסא עלינו להכיר בערכה העצום של מתנת התשובה, הפועלת זיכוך עמוק ומחברת אותנו לשורש נשמתנו כבנים לאב; ומאידך גיסא, עלינו להכיר באחריות המוטלת עלינו, להוות דוגמה של .יושר וקדושה לעולם כולו, מתוך ידיעה שכל פעולה של צדק משפיעה על הבריאה כולה עלינו לזכור כי גם כאשר אנו חשים במרחק, הכמיהה הפנימית לשיבה אל הטוב היא עצמה .פתח כחודו של מחט, שדרכו הקב"ה מושיט לנו יד ומעלה אותנו מעלה מעלה :עיקר העניין:עיקר העניין סוגיית תשובתם של אומות העולם פותחת בפנינו פתח רחב להבנת רחמיו האינסופיים של הבורא, המבקש את תיקון כל ברואיו. הדיון היסודי שהעלינו מבאר כי בעוד שתשובתם של בני ישראל היא כוח סגולי ועליון המזכך את החטא עד לשורשו ומחזיר את האדם לדרגת בן, תשובתם של שאר האומות היא הכרה ביושר ובעול מלכותו יתברך המועילה להסיר פורענות ולסלול נתיב של צדק מכאן ולהבא. אנשי נינוה מלמדים אותנו כי אין מצב שבו החסימה היא מוחלטת, וכי כל צעד של הכנעת הלב והחזרת גזל הוא בעל ערך בעיני המקום. אנו למדים שפעולת התשובה אינה נמדדת רק בתוצאתה ההלכתית המיידית, אלא בעצם רצונו של הנברא להידבק בטוב ולזנוח את הרע. דרכי ה' מורכבות ורחמיו על כל מעשיו, ועל כן אל לנו לעולם להתייאש מעצמנו או מן הדרך, אלא תמיד לשאוף אל עבר התיקון .השלם, מתוך הבנה שהקב"ה חפץ בכל פנייה אליו, באהבה ובחמלה התשובה אינה יעד שאליו מגיעים, אלא דרך חיים של התחדשות בלתי פוסקת המגלה את הטוב הטמון בכל רגע. כוחו של רצון כן לשוב ולתקן, יכול לבקוע .רקיעים ולשנות גם את גזירת הדין הקשה ביותר בתוך נבכי המציאות ?