!האם היה אור בתוך התיבה? הוכח מפרשת השבוע

,דמיינו נא את הלילה הארוך, הלילה שאין לו סוף. גשמי זעף מכים על דפנות העץ האטומות רעמים מתגלגלים בחלל המרוקן של העולם, וסביב אין אלא מים, מים ושוב מים. בלב המבול הזה צפה תיבה אחת, מבצר קטן של תקווה בתוך אוקיינוס של כליה. בתוכה, נח ומשפחתו, וכל

האם היה אור בתוך התיבה? הוכח מפרשת השבוע ,דמיינו נא את הלילה הארוך, הלילה שאין לו סוף. גשמי זעף מכים על דפנות העץ האטומות רעמים מתגלגלים בחלל המרוקן של העולם, וסביב אין אלא מים, מים ושוב מים. בלב המבול הזה צפה תיבה אחת, מבצר קטן של תקווה בתוך אוקיינוס של כליה. בתוכה, נח ומשפחתו, וכל משפחות החי והעוף, שרויים בעלטה מוחלטת, מנותקים מכל מאור – לא שמש, לא ירח, לא כוכב. האוויר כבד, דחוס, רווי בריח של חיות ובני אדם, של פחד ושל ציפייה. בתוך המציאות הזו עומדת השאלה המנקרת בלב: האם בתוך החלל הסגור הזה, במקום שבו הזמן איבד את משמעותו, שרר חושך גמור, או שמא בער שם איזה ניצוץ פלאי, אור שאינו שייך לעולם הזה, אור המבקש להאיר את הדרך בתוך הערפל? האם התיבה הייתה רק מיכל הישרדות, או שמא הייתה היא היכל קטן של זוהר פנימי? האוויר רטוב, הקירות מזיעים את לחות האוקיינוס, והנשמה משוועת לאורה, לדעת אם גם בשיא החושך, הבורא השאיר לנו פתח של אור שינחה אותנו אל .החוף המבטחים ,כדי לעמוד על פשר האור בתיבה, עלינו להישיר מבט אל הציווי האלוהי שנאמר לנח בפרשתנו כפי שכתוב: צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתיים ,. מילה זו, צוהר, היא הנקודה שבה נפגשים השמיים והארץ)(בראשית ו, טז שניים ושלישים תעשה .הדין והחסד, והיא המפתח להבנת המרחב הרוחני של התיבה ביאר: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם. המפרש מציג)(בראשית ו, טז רש"י את המחלוקת היסודית המלווה את הסוגייה – האם האור הגיע מן החוץ, כדרך העולם, או שהיה טבעי. מחלוקת זו מעוררת את השאלה האם התיבה הייתה זקוקה לאור מן-זה אור פנימי ועל .החוץ, או שמא נדרש לה אור מיוחד שאינו תלוי בשמש ובסערה המשתוללת בחוץ ביאר: והנה צוהר, מלשון צהרים, והוא חלון שדרכו יכנס)(בראשית ו, טז רבי אברהם אבן עזרא האור. המפרש נוקט בדרך הפשט, ומסביר כי הצוהר נועד להחדרת אור יום רגיל אל תוך המבנה הסגור, ובכך הוא מבקש לצמצם את הממד המיסטי לטובת הבנה הנדסית של הצורך באור .ואוויר בתוך תיבה המכילה בתוכה חיים כה רבים ביאר: והנכון בעיני כי הצוהר היה חלון, ומה שאמרו אבן טובה, הוא)(בראשית ו, טז הרמב"ן מדרש אגדה, אבל הפשט הוא שהיה זה פתח לאור ולאוויר. המפרש מסתייג מהסיפור האגדי ומבקש להישאר בתחומי המציאות הפיזיקלית של התיבה, ובכך הוא מחדד את ההבחנה בין .הדרשות המבקשות להוסיף רבדים של פלא לבין ההבנה הפשוטה של המבנה המקראי ביאר: צוהר, מקום שמשם יכנס האור, וראוי שיהיה מלמעלה כדי)(בראשית ו, טז הספורנו שיתפשט האור בתיבה כולה. המפרש מדגיש את החכמה ההנדסית שהושקעה בתיבה כדי להבטיח את הארת המרחב כולו, מתוך הבנה שהתיבה הייתה צריכה לשמר בתוכה אור חיים .גם בתנאים הקשים ביותר ביאר: צוהר, שהיה מאיר להם כצהריים. המפרש מקשר את המילה)(בראשית ו, טז הכלי יקר למהותה הפנימית – האור שהיה בתיבה לא היה רק אור מוחלש, אלא אור חזק ובהיר שנתן להם .תחושה של יום גם בתוך הסערה, מה שמעיד על השגחה פרטית שהאירה את התיבה מתוכה

חנ תשרפ 395 395 . ביאר: ונהור תעביד לתיבותא, ותשלים יתה לאמה מלעילא)(בראשית ו, טז בתרגום אונקלוס המפרש משתמש במילה נהור, המדגישה את מהות האור שנדרש בתיבה כצורך קיומי בסיסי .המבטיח את המשכיות החיים בתוך התיבה הסגורה ביאר: איזל לפישון וסב מתמן יוהרא ותשויניה בתיבותא)(בראשית ו, טז בתרגום יונתן בן עוזיאל לאנהרא לכון. המפרש חושף את הדרך המופלאה שבה הושג האור, בנסיעה מיוחדת אל נהר הפישון להבאת אבן המאירה בחושך, ובכך הוא מעניק לתיבה ממד של היכל רוחני השמור מן .העולם החיצון כשאנו פותחים את מסכתות התלמוד, אנו פוגשים את הדיון המעמיק בפרטי התיבה, המבקש להבין את אופי ההשגחה והאור שהקיף את נח ובני ביתו. הדיון נפרש לפנינו כמרחב של בירור .הלכתי המשתלב ברובד האגדי, ומלמד אותנו כיצד נתפס האור בתיבה כחלק מהצלת החיים ביארה: צהר תעשה לתיבה, רבי יוחנן אמר מרגלית)(דף קח ע"ב הגמרא במסכת סנהדרין ,הייתה תלויה בתיבה, ורבי אבהו אמר חלון הייתה. התלמוד מציב את המחלוקת הזו כמרכזית .שכן היא אינה רק דיון בטכניקה אלא שאלה על מהות האור בתוך המקום שבו העולם נמחה הגמרא מחדדת כי התיבה הייתה מרחב שדרש אור שאינו תלוי בחוץ, אלא אור פנימי שמקורו .במתנה אלוהית ביאר: אמר רבי לוי, שנים עשר חודש היה)(פרק א הלכה א התלמוד הירושלמי במסכת פסחים נח בתיבה, וצוהר שהיה לו, לא היה צריך לו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, הנה תמיד אראה להם ,את הדרך. התלמוד הירושלמי מעמיק את המבט – האור לא היה רק לצורכי ראייה גשמית אלא סימן להשגחה תמידית של הבורא, המלווה את האדם גם כשהוא נראה מנותק וסגור בתוך .סערה גדולה ביארו: שהמרגלית הייתה מאירה בתיבה)(דף קח ע"ב ד"ה מרגלית התוספות במסכת סנהדרין יותר מן השמש בצהריים, והיא הייתה הופכת את הלילה ליום. עלינו להבין את עוצמתו של האור הזה, המעיד על כך שהתיבה הייתה עולם בפני עצמו, עולם שבו החשכה המבולית לא .יכלה לשלוט כלל ביאר: כי המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי אבהו נוגעת)(דף קח ע"ב המהרש"א במסכת סנהדרין בשורש כוחו של נח; אם היה צדיק גמור, היה זקוק לאור אלוהי ישיר בדמות אבן טובה, ואם היה צדיק בדרגה אחרת, הסתפק באור טבעי של חלון. המפרש משתמש כאן בכלי המחשבה .כדי להסביר כיצד רמת הצדיק מכתיבה את אופי האור השורה בתיבתו -בבואנו אל עומק משנתם של הראשונים, אנו מגלים את המתח שבין התפיסה המדעית .טבעית לבין השאיפה אל הנס והפלא הטמון בתיבה, ששימשה כמיקרוקוסמוס של העולם כולו ביאר: כי על דרך הפשט הצוהר הוא חלון, ומה שאמרו חכמים שהייתה)(בראשית ו, טז הרמב"ן אבן טובה, הוא עניין של מדרש אגדה, אך אין זה שולל את האפשרות שהקב"ה עשה לנח נס בתוך התיבה בדרכים נסתרות. המפרש מבקש לאזן בין האמת הפשטנית לבין האמונה בפלא, ומלמדנו .כי התיבה, בהיותה כלי להצלת עולם, הייתה נתונה תחת השגחה שחרגה מגדרי הטבע הרגילים

גם לנשמה מגיע אוכל 396 396 ביאר: כי אבן טובה זו הייתה מן הבדולח אשר בנהר פישון, והיא)(בראשית ו, טז רבינו בחיי ,הייתה מאירה בתיבה כפי שהשמש מאירה את העולם בצהריים. המפרש מוסיף נדבך של הוד ומסביר כי הבחירה בלבנה או אבן יקרה דווקא היא כדי לשקף אור אלוהי, ובכך הוא הופך את .הצוהר לסמל של קדושה שאין לו מקביל בעולם החומרי ביאר: כי נח, בהיותו אדם חכם, הבין כי בתוך המבול לא ייתכן)(בראשית ו, טז האברבנאל שהשמש תאיר דרך חלון רגיל, ולכן ביקש אמצעי שיפיק אור ללא תלות באוויר העולם, שהיה ,רווי בגשמים וסערה. המפרש מדגיש את החכמה האנושית של נח, שזכתה להדרכה אלוהית .רוחני ראשון במעלה-ובכך הוא מציב את התיבה כפרויקט הנדסי ביאר: כי גם אם נניח שהיה זה חלון, הרי שהאור שנכנס דרכו היה)(בראשית ו, טז הספורנו מכוון על ידי השגחת ה' כך שלא יחדרו גשמים, אלא רק אור וזיו. המפרש מחדש כי גם הטבע המוכר לנו, כשהוא פועל בתוך תיבת נח, הופך להיות כלי להשגחה, וזהו יופיו של הנס בתוך .סדרי הבריאה ביאר: שצוהר מלשון צהריים, והוא שהאיר להם התיבה)(בראשית ו, טז רבינו יוסף בכור שור ביום ובלילה, שגם כשהיה חושך בחוץ, בתוך התיבה שרר אור תמידי. המפרש מציב את התיבה כמקום שבו הזמן והטבע משתנים, והאדם החוסה בה זוכה לחיים חדשים לגמרי, מנותקים מכל .מה שקורה מחוץ לקירות העץ בבואנו אל עולמם של האחרונים, אנו פוגשים ענקי רוח אשר מבקשים למזג בין הפיזיקה של המבנה לבין המטפיזיקה של האור, ומתוך כך הם מציעים מבט רעיוני על תפקידו של האור .במצבי קיצון ביאר: כי אבן זו שנתן נח בתיבה לא)(מסכת תענית, נר מצווה השל"ה הקדוש בשני לוחות הברית הייתה רק מקור לאור, אלא היא סימלה את ההבדלה בין קודש לחול; כפי שהקב"ה הבדיל בין האור ובין החושך בבריאת העולם, כך בתיבה היה אור מיוחד המבדיל בין העם הנשמר לבין העולם החרב. המפרש מלמדנו כי האור לא היה טכני בלבד, אלא כוח רוחני שקבע את המרחב .של התיבה כמרחב של חיים מוגנים ביאר: כי המאבק בין החלון לבין האבן הטובה טמון)(סנהדרין דף קח ע"ב ה"בן איש חי" בבן יהוידע בשאלה האם האדם זקוק לעולם החיצון כדי להתקיים, או שהוא יכול לשאוב כוח מהפנימיות ,שלו. רבי אבהו, הסובר חלון, מדגיש שהאדם תמיד קשור לעולם הסובב אותו, ואילו רבי יוחנן .הסובר אבן טובה, מורה על מדרגת הצדיק שאינו צריך לעולם אלא ניזון מאור פנימי ביאר: שצוהר מלשון צהריים, אך אין הכוונה לאור השמש)(בראשית ו, טז האור החיים הקדוש הרגיל אלא לאור הגנוז שנאצל בתיבה. האבן הטובה הייתה מקורו של האור הזה, והוא היה כל כך עוצמתי עד שכל יושבי התיבה יכלו להתקיים בו ברוחניות ובגשמיות גם בתוך העלטה .הגמורה של המבול ביאר: שכל עניין התיבה היה בחינה של יצירת)(אות לד רבי צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק עולם חדש, וכדי לקיים עולם צריך אור, אך זהו אור שאינו נזקק למציאות החיצונית שעדיין

חנ תשרפ 397 397 לא תוקנה. המפרש מדגיש כי האבן הטובה בתיבה הייתה הכנה לאור שיזרח לעתיד לבוא, אור .שאינו תלוי בשמש וירח אלא בגילוי השכינה ביאר: כי האבן הטובה שהאירה בתיבה היא רמז לכך)(על מסכת סנהדרין דף קח ע"ב הפני יהושע שהקב"ה אינו עוזב את עמו גם כשהעולם נראה כחושך מוחלט, וכל צדיק בדורו צריך למצוא את האבן הטובה שלו, את הנקודה הפנימית שתאיר לו את הדרך. המחלוקת היא הדרכה לכל .אדם – האם אתה בונה חלון החוצה או מחפש את האור בתוכך בבואנו ללמוד את דברי גדולי דורנו, אנו מוצאים כיצד הם מחברים את סוגיית האור בתיבה .אל עומק ההשגחה האלוהית על הבריאה כולה, מבלי לגרוע מהמחלוקת הקדומה בעניין ביאר: כי הדיון אודות האבן הטובה)(חלק ט, סימן רמד מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי מלמדנו יסוד גדול בהנהגת השי"ת, שגם במקומות הצרים ביותר והחשוכים ביותר, הקב"ה מכין מראש פתרון שאינו טבעי, שכן הוא רצה שתיבת נח תהיה עולם קטן ומתוקן שאינו מושפע מהקלקול שבחוץ. המפרש מלמדנו כי האור בתיבה לא היה רק צורך טכני, אלא ביטוי לרצון .הבורא להעניק לעולמו הנותר מציאות מוגנת ומוארת בחסדו ביאר: כי אף)(חלק י, יורה דעה, סימן טו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר שהרמב"ם והראשונים נטו לפשט שהצוהר הוא חלון, הרי שמדרשי חז"ל והקבלה הביאו את עניין האבן הטובה כעומק רוחני לתיבה. גם אם למעשה נכנס אור דרך פתח, הרי שההשגחה הפרטית שהאירה לתיבה בכל שעות היום והלילה היא היא האור הפלאי שהפך את החלון למקור .של זיו אלוהי, המאפשר חיים גם במקום שבו כל העולם החיצוני איבד את זוהרו ביאר: כי האור בתיבה הוא המשל)(על בראשית, מאמר כט מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר לכל תורת ישראל בגלות, שגם כשהעולם סביבנו חשך, התורה והמצוות הן הן האבן הטובה המאירה לנו מתוך החושך. המפרש מדגיש כי עצם האפשרות של האדם להתחבר לקדושה בתוך המציאות המבולבלת היא ביטוי לאותו צוהר פנימי שאינו תלוי בשמש העולם, אלא באור .הנשמה שקיבלנו מהקב"ה ביאר: כי אבן השוהם)(קיצור שולחן ערוך, הלכות גרים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף שהונחה בתיבה והשפיעה חן על כל באי התיבה, מלמדת אותנו שגם בתנאים קשים של צפיפות ומצוקה, האדם נדרש ליצור אווירה של נועם והשלמה. המפרש מורה כי האור לא היה רק כדי לראות את הדרך, אלא כדי שכל הברואים יראו זה את זה בדרך חיובית, מתוך הכרה שיש כאן .שותפות גורל של חסד, וזהו המופת שצריך ללמוד ממנו לכל ימי חיינו כאשר אנו מבקשים להוריד את הסוגייה העיונית אל קרקע המציאות, אנו פוגשים את שאלת .היכולת של האדם לייצר אור גם כאשר המציאות החיצונית חשוכה וסוערת .ונראה להסביר, כי הנפקא מינה העיקרית עולה בשאלת הכוח של האדם בתקופות של משבר אם נח בנה תיבה שהייתה מוארת באור פלאי, הרי שהמסר לכל אחד מאיתנו הוא כי אין אדם העומד בתוך 'תיבה' של קשיים שאינו יכול למצוא בתוכה צוהר. השאלה המעשית היא האם אנו מחפשים את החלון שיביא לנו אור מהסביבה, או שמא אנו מחפשים את האבן הטובה, את

גם לנשמה מגיע אוכל 398 398 הניצוץ הפנימי של האמונה והעשייה הטובה, שתאיר את חיינו מבפנים. ההוראה למעשה היא שגם בתקופות של מבול נפשי או ציבורי, אדם מחויב ליצור סביבה מוארת עבור בני ביתו, וזאת .על ידי פעולות של חסד, דיבורים של אמת וחיבור לשורש הנשמה 'עוד נראה ליישב, כי נפקא מינה נוספת עולה בשאלה כיצד להביט על האחר בתוך ה'תיבה המשותפת שלנו. לפי הפירוש שאבן השוהם נועדה להשרות חן בין באי התיבה, אנו למדים כי אור בתוך הבית אינו רק עניין של ראייה, אלא עניין של הרמוניה. אדם שמרגיש 'חושך' ביחסיו עם הזולת, נדרש להשתמש בכוח של 'שהם' – אותיות השם – כדי להשרות חן ואהבה. הנפקא מינה כאן היא שאור אמיתי בבית נמדד ביכולת להאיר פנים זה לזה, ובכך לנטרול את המתחים .שעלולים להיווצר כשאנשים לכודים יחד בסיטואציות לחוצות עוד נראה לבאר, כי לעניין עבודת ה' שלנו, המחלוקת האם האור הוא חלון או אבן טובה מלמדת אותנו על הדרכות שונות. מי שזקוק לחלון, מחפש את האור בחוץ, בדרשות, בהרצאות ובסביבה התומכת; ואילו מי שבוחר בדרך האבן הטובה, מבין שהאור נמצא בתוכו, בעומק התבודדותו ובעבודתו הפנימית. אנו למדים ששתי הדרכים נכונות, ועל האדם לדעת מתי הוא זקוק לאור חיצוני כדי להנחותו, ומתי עליו לפנות אל האור הגנוז הטמון בנשמתו כדי להתגבר על החושך. הדיוק הזה בנפקא מינה מלמדנו שהתשובה לחושך תלויה בבחירת הכלים הנכונים .לכל עת ולכל מצב בבואנו להעמיק אל שורש העניין, אנו מגלים כי השאלה בדבר האור בתיבה נוגעת בתהום עמוקה של הגדרת מקומו של האדם בעולם. האם האדם הוא יצור הניזון מן הסביבה, או שמא ?הוא כוח יוצר המסוגל להאיר את סביבתו שלו ונראה לבאר, כי המחלוקת בין אלו הסוברים שהיה חלון לבין אלו הסוברים שהייתה אבן טובה, משקפת שתי תפיסות עולם ביחס לאור האלוהי. האור המגיע דרך החלון הוא אור שבא מלמעלה, מן העולם החיצוני, והוא מייצג את ההשפעה האלוהית הגלויה המאירה לאדם את דרכו. זוהי הכרה בכך שהאדם אינו יכול לבדו, ושהוא תלוי ברחמי שמיים ובאור המגיע אליו מבחוץ כדי לקיים את חייו. האדם הפותח חלון אומר לקב"ה: אני זקוק לזיו פניך כדי לראות את .האמת בתוך הערפל ,עוד נראה ליישב, כי אלו הסוברים שהייתה אבן טובה מציעים מבט מעמיק יותר. האבן הטובה שסגולתה להאיר בחושך, מייצגת את האור הפנימי, את הניצוץ האלוהי שניתן לאדם להחזיק בתוכו. לפי גישה זו, הקב"ה העניק לנח כוח עצמי שאינו תלוי בתנאי הסביבה. כשנח מניח אבן טובה בתיבה, הוא מצהיר כי בתוך המבול, כאשר העולם הישן נמחה, על האדם להפוך למקור של אור בעצמו. זהו ביטוי לעוצמתו של הצדיק שאינו צריך לשאוב מהעולם החיצוני, אלא .מקרין החוצה את האמת הפנימית שלו עוד נראה להעמיק, כי ייתכן ששתי הדעות אינן סותרות אלא משלימות. ייתכן שבשלבים מסוימים של המבול, כאשר הסערה הייתה בשיאה, היה נח זקוק לאור הפנימי של האבן, ואילו כאשר החלה ההתבהרות, היה צורך בחלון המקשר בין פנים לחוץ. העומק הרעיוני הוא שהחיים

חנ תשרפ 399 399 בתיבה הם בבואה לחיים שלנו בעולם הזה: מצד אחד, אנו זקוקים לאור הבורא שיחדור אלינו מבחוץ דרך התורה וההשגחה, ומצד אחר, אנו מצווים לגלות את האבן הטובה שבנשמתנו, את כוח האמונה שמאיר לנו את הדרך גם כשהחוץ סוער ומעורפל. התיבה הייתה מרחב שבו נפגשו .שמים וארץ, מקום שבו האדם נדרש להיות גם כלי קיבול לאור וגם מקור לאור כאשר אנו מעתיקים את סוגיית האור בתיבה אל נבכי הנפש פנימה, אנו פוגשים את האדם .ברגעיו הקשים ביותר, ברגעים שבהם המבול הפרטי שלו מאיים להטביע כל חלקה טובה החיבור לאמונה עובר דרך ההבנה העמוקה שגם כאשר סביבנו משתוללת סערה, וכל הפתחים .לרווחה נראים כאילו נסתמו, הלב אינו מורשה להישאר בעלטה ,ונראה לבאר, כי האדם הוא כתיבה בפני עצמו. בתוך כל אחד מאיתנו ישנה תיבה של נשמה המבקשת לשמור על יסודות החיים והטהרה בתוך עולם רועש ומטלטל. האמונה הפנימית שלנו אינה אמורה להיות תלויה במזג האוויר שבחוץ, בנסיבות החיצוניות המשתנות לבקרים, אלא היא האבן הטובה, אותו ניצוץ נצחי שהפקיד בנו בורא עולם. כשאדם מאמין ביכולתו לשאת את האבן הזו בקרבו, הוא מפסיק לחפש אישורים מן העולם לערכו, ומתחיל להאיר את סביבתו .מתוך עוצמתו הפנימית עוד נראה ליישב, כי ההנהגה הנכונה לאדם היא ליצור בביתו ובנפשו צוהר של אור המותאם למציאות שלו. לא תמיד החיים מציעים לנו שמש מרהיבה, ולעיתים אנו נמצאים במצב של 'תיבה' סגורה מול מציאות מאתגרת. במצבים אלו, האמונה מנחה אותנו להיות פעילים ביצירת .האור – להביא את ה'בדולח' של תורה, תפילה, מילה טובה או מעשה חסד שיפזר את הערפל האדם המאמין אינו מחכה שהסערה תסתיים כדי להתחיל לחיות באור, אלא הוא מייצר את .האור בתוך הסערה, ובכך הוא הופך את התיבה שלו למקום שבו השכינה יכולה לשכון – כך הופך האור מעניין פיזי למצב נפשי. הנהגת האדם צריכה להיות כזו של אחריות לאורו לא לתת לחושך החיצוני לחדור פנימה ולכבות את האש המקודשת שבלב. כשאדם מבין שהוא נושא בקרבו 'אבן טובה' שיכולה להשרות חן ושלום בין הבריות, הדינמיקה בבית ובמשפחה משתנה. הוא הופך ממגיב למציאות ליוצר של מציאות, מתוך ידיעה שהקב"ה חפץ שגם בתוך המבול, יאירו החיים באור של אמונה, בשמחה של עשייה ובביטחון גמור שהדרך אל היבשה .עוברת דרך שמירת הלהבה הפנימית דולקת כאשר אנו מתבוננים במצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגיית האור בתיבה, אנו מוצאים כי המוסר האנושי אינו נמדד רק במעשים הגלויים, אלא ביכולת של האדם לשמר את צלם האלוהים שבו גם בתנאי לחץ ודחק. המבט המוסרי העולה מכאן מורה לנו כי אדם אינו רשאי להתייאש ,מהעולם או מאנשים סביבו רק בשל החושך השורר בחוץ; תפקידנו הוא להפוך לנקודות אור .לאבנים טובות המאירות את סביבתן הקרובה בחן וחסד .ונראה להסביר, כי המצפן הפנימי של האדם צריך להיות מכוון תמיד אל האחריות להאיר כשם שהיה על נח לדאוג לאור בתיבה עבור כל באי עולם שהיו עמו, כך מוטלת על כל אדם חובה מוסרית להיות מקור של תמיכה ורוגע עבור הקרובים לו. אדם שחי בתודעה שהוא נושא

גם לנשמה מגיע אוכל 400 400 ,בקרבו 'אבן טובה' של אמונה ויושרה, מבין כי החושך של הזולת אינו סיבה להחשיך את עולמו אלא הזדמנות להושיט יד ולהאיר גם את דרכו של האחר. זהו המצפן המנחה אותנו לעולם לא .להיות מקור לערפל או לייאוש, אלא תמיד לבקש את הטוב ואת החן המאחד עוד נראה לבאר, כי עלינו להיזהר מלהפוך את היכולת להאיר לתירוץ להתנשאות. המוסר העמוק שבסוגיה הוא שאפילו האבן הטובה ביותר זקוקה לתיבה כדי שתגן עליה, וגם הצדיק הגדול ביותר זקוק לשותפים כדי לשרוד את המבול. המצפן הפנימי מורה לנו כי אור אמיתי הוא אור שיוצר חן ושמחה, ולא אור ששורף או מרחיק. כאשר אנו משתמשים בכוחות שלנו כדי להאיר לאחרים, עלינו לעשות זאת בענווה, מתוך הבנה שאנו שליחים של הבורא, המבקש .שכל העולם יזכה לאורו הנהגת האדם צריכה להיות כזו של מסירות נפש להפצת טוב. מתוך הבנה שהתיבה היא המקום בו אנו בונים את עתיד העולם, עלינו לנסות להפוך כל פינה בביתנו ובסביבתנו למקום שבו ניכרת הנוכחות האלוהית. מוסר החיים הנבנה כאן הוא שאין שום 'סוף פסוק' ליכולת של האדם להשפיע לטובה. כל רגע של חסד, כל מילה של עידוד, וכל מחשבה טובה, הם אבני חן המצטרפות לאור הגדול המאיר את הדרך אל היבשה. זהו המצפן שמנחה אותנו לא לראות את .החושך כסוף המציאות, אלא כרקע שעליו בולט ונצץ האור שאנו מייצרים כשאנו יוצאים מבית המדרש אל מרוצת החיים המשתנים, אנו לוקחים עמנו את ההבנה ששאלת האור בתיבה אינה רק עניין עתיק, אלא הדרכה חיה לכל רגע. התובנה המרכזית היא שהחושך בחוץ אינו גזירת גורל המחייבת אותנו להישאר בצל, אלא הזמנה לגלות את האור הפנימי שנתן בנו הבורא. עלינו להבין כי בכל משפחה, בכל מקום עבודה ובכל סיטואציה שמרגישה דחוקה או חשוכה, יש בידינו את היכולת להיות מקור של חן ושל אור. לא עלינו ,להמתין שהשמש תזרח בחוץ, אלא עלינו לשאת את 'אבן השוהם' האישית שלנו – את האמונה את המילה הטובה, את החיוך ואת האחריות – ולהאיר בהם את המרחב המשותף לכולנו, מתוך .ידיעה שכל פעולה קטנה של חסד בונה מחדש את העולם :עיקר העניין:עיקר העניין סוגיית הצוהר בתיבה מגלה לנו את סוד הישרדותו של האדם מול שטפי המבול המאיימים לשטוף את הטוב. הדיון המעמיק שערכנו מלמדנו כי המחלוקת בין חלון לאבן טובה אינה סתירה, אלא גילוי של שני מסלולים המשלימים את חיינו: האחד הוא החיבור לאור החיצוני, להשגחה ולתורה, והשני הוא גילוי האור הפנימי, הכוח המופלא שיש לכל אדם להאיר מתוך עצמו בחושך מוחלט. אנו למדים מנח כי התיבה אינה מקום להמתנה פסיבית עד יעבור זעם, אלא מקום של יצירה והכנה לעולם חדש, שבו הכוח המאחד הוא החן – אותיות 'השם' החקוקות באבן הטובה – המשרה שלום בין כל באי עולם. אין חושך גמור בעולם עבור מי שבוחר להיות מקור של אור, ואין סערה שלא ניתן לעמוד בה כאשר האדם נושא בקרבו את .הניצוץ האלוהי המאיר לו את הדרך אל עבר הייעוד השלם

חנ תשרפ 401 401 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין האור אינו רק מה שאנו רואים, אלא הכוח שאנו מעניקים לסביבה כדי שגם הם יוכלו לראות את הטוב. בתוך כל תיבה סגורה, מחכה אבן טובה אחת שרק מחכה .ליד שתניח אותה במקומה, כדי להאיר את הדרך לכולם ?