?הגונב כמה פעמים פחות מפרוטה מחברו עד שמצטרף לפרוטה האם יש לו חיוב השבה

?יש לו חיוב השבה .עמדו לרגע בלב דור המבול, בתוך אותה אווירה סמיכה של חמסנות שקטה ומחושבת השמש מכה על האדמה, האוויר עומד, וניחוח הריקבון המוסרי מתערבב בריח הפירות

הגונב כמה פעמים פחות מפרוטה מחברו עד שמצטרף לפרוטה האם ?יש לו חיוב השבה .עמדו לרגע בלב דור המבול, בתוך אותה אווירה סמיכה של חמסנות שקטה ומחושבת השמש מכה על האדמה, האוויר עומד, וניחוח הריקבון המוסרי מתערבב בריח הפירות ,הבשלים הממלאים את הקופות. אנשים נעים בנחת, כל אחד מושיט יד, נוטל פרוטה כאן חצי פרוטה שם, לוקחים ומוסיפים, גוזלים ומתחכמים. איש אינו עוצר אותם, הדיינים נותרים חסרי אונים מול דקויות של מטבעות זעירים, והצדק נשחק תחת רגליהם של המון אדם שהפך את הגזל לשיטת חיים מלוטשת. בלב המערבולת הזו, עולה השאלה המנקרת ,בלב הישר: האם העובדה שכל גזילה בפני עצמה נותרה זעירה, חסרת משקל הלכתי רשמי מאפשרת לאדם לנקות את מצפונו? האם הצטברותן של טיפות החמס הופכת לנהר גזל אחד שחייב בהשבה, או שמא כל רגע של חטא נמחק כלא היה עם היוולדו? אנחנו עומדים מול פרשת השבוע שלנו, המזכירה לנו כי השחיתות אינה רק מעשה אחד גדול, אלא הצטברות איטית, כמעט בלתי מורגשת, של גזל קטן וערמומי המכרסם באישיות העולם עד שהוא .מביא עליו חורבן התורה הקדושה מגלה לנו את שורש השחיתות שפשטה באותו דור, כפי שנאמר: "ותשחת . הפסוק הזה, הטומן בחובו את צעקת)(בראשית ו, יא "הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס האדמה והשחיתות שחדרה לכל רובד של הקיום, הוא המצע שעליו אנו בוחנים את שאלת .הגזל הזעיר, שהפך באותו דור לכלי משחית שאין עליו דין דיינים גזל. המפרש עומד על כך שהשחיתות לא התבטאה רק בסטייה- ביאר: חמס)(שם רש"י מדרך הישר, אלא בנטילה אקטיבית של ממון חברים בדרכים עקלקלות, כזו שהחריבה .את העולם הוא לקיחת ממון הזולת בעל כרחו, ובזה היו רגילים- חידש: חמס)(שם רבי אברהם אבן עזרא אנשי דור המבול. הוא מבאר כיצד החמס הפך לנורמה, כשהם משכללים את היכולת לקחת .משאבי אחרים תוך שהם משתמשים בפרצות או בתחכום שנועד להימנע מהעמדה לדין ביאר: כי הכתוב מעיד על חמס שהיה ביניהם, והוא הפעולה שגרמה)(על התורה, שם הרמב"ן למידת הדין להימתח עד כדי חתימת גזר דינם. הוא מדגיש שגם אם המעשים נראו כדברים .שאינם בני ענישה מיידית, הרי שהם היו לב הרקבון המוסרי , אף על פי שהיה חמסם בפרהסיה ובכל מקום- חידש: ותמלא הארץ חמס)(שם הספורנו לא היו נזהרים מזה כלל כי החשיבו זאת כדבר מותר. הוא מתאר את התחושה שבה הרע ,הופך למקובל כל כך, עד שאדם כבר לא מרגיש שהוא חוטא כשהוא נוטל דבר מה מחברו .אפילו אם הוא נוטל פרוטות בודדות תרגם: ואתמלית ארעא חטופין. הוא משתמש בלשון של חטיפה, ומצביע)(שם אונקלוס על כך שההוויה של אותם אנשים הייתה מבוססת על נטילת רכוש אחרים בדרכים שלא תמיד באו לידי ביטוי במעשה גזל גס, אלא בחטיפות קטנות ומצטברות, שהרכיבו יחד את .המציאות שבה הארץ הייתה מלאה בחמס

גם לנשמה מגיע אוכל 374 374 בבואנו להעמיק בסוגיית גזל פחות משווה פרוטה וצירופו לחיוב השבה, ניגש אל המקורות :בתלמוד, המאירים את הדין מתוך עומק הסוגיות מבואר: ומה היה חמסן, הוה נש נפיק טעין קופה)(דף ד ע"ב בגמרא במסכת בבא מציעה מלאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין. הגמרא כאן חושפת את שיטתם של אנשי דור המבול, אשר השכילו לבצע את זממם בדרך שלא תביעה בבית-תותיר עקבות משפטיים, תוך נטילה מחושבת של פרוטות בודדות שאינן בנות .הדין, ובכך חמקו מן החוק אך הרעילו את המציאות מובא: תני, ומה היה חמסן, הוה נש)(פרק ד הלכה ב בתלמוד ירושלמי במסכת בבא מציעה נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין. דברי הירושלמי משלימים את התמונה ומחדדים את עומק התחכום של אותם .אנשים, שהפכו את הדיוק ההלכתי של שיעור פרוטה לכלי שרת בידי היצר הרע מובא: בני נח נהרגים על פחות משווה פרוטה. כאן אנו)(דף סב ע"א בגמרא במסכת עירובין פוגשים את נקודת המפגש הקריטית בין הדין העקרוני לבין המציאות, שכן לשיטת בן נח אין פטור של שיעור וכל גזל, ולו הקטן ביותר, מוגדר כחטא גמור המביא עונש חמור, ודווקא .בנקודה זו טמון עומק החומרה של דור המבול . מבואר: גזל דבן נח על פחות משוה פרוטה נהרג עליו)(דף נז ע"א בגמרא במסכת סנהדרין הסוגייה מבארת כיצד החומרה של בן נח מול הישראלי נובעת מכך שבן נח מחמיר בכל מכל כל, והעובדה שאנשי דור המבול חטאו בזה מעידה על עוצמת המרד שלהם, שכן ידעו .את החומרה וביקשו לחמוק ממנה בערמומיות אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול הוא עתיד)(דף מז ע"ב בגמרא במסכת בבא מציעה , פירש: דור המבול, שגזלו פחות משווה פרוטה)(שם ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. רש"י שאין הדיינים יכולים להוציא מידם. מתוך הדברים מבואר הקשר העמוק בין שבירת המילה לבין גזל הפרוטות, שכן שניהם תחומים שאינם נאכפים בבית הדין אך עומדים למשפט .שמיים, כשהמציאות המצטברת של שניהם היא המערערת את אושיות העולם לאחר שראינו את שורש הסוגייה בדברי הגמרא, נבקש להביא את דברי הראשונים אשר :התמודדו עם סבך השאלה, כל אחד בדרכו המאירה פירש: שאינו עובר באיסור גזל כיון שהוא מוחל אחר כך ואינו ניתן)(סנהדרין נז ע"א רש"י להישבון, ואיסור לא תגזול הוא דוקא במקום שניתן להישבון. ישראל פטור בפחות מפרוטה אינו מחמת העדר איסור עצמי, אלא מחמת היות המציאות של ממון זה כדבר האבוד מראש .עקב מחילת הבעלים הטבעית, מה שאין כן בבן נח שאינו מוחל ביאר: כל גזילה השוה פרוטה, אבל פחות מכאן, אף על פי שעבר על)(מצוה קל ספר החינוך איסור תורה אינה בתורת השבון, לפי שישראל בני אברהם יצחק ויעקב נדיבים בני נדיבים הם. המפרש מדגיש את הטבע הישראלי המיוחד, המבוסס על אצילות נפש ונדיבות, אשר .הופכת כל גזל זעיר לנטול תוקף משפטי של השבה

חנ תשרפ 375 375 , כתב: אסור לגנוב כל שהוא דין תורה. המפרש מציב רף מחמיר)(הלכות גנבה א, ב הרמב"ם שבו האיסור קיים ללא קשר לשיעור, מה שפותח פתח לבחינת מעמדו ההלכתי של הגזל .הזעיר מעבר למבחן השבון ביאר: שדין שוה פחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור)(הלכות גנבה א, ב מגיד משנה באיסורין. המפרש משווה את גזל הפרוטות לאיסורי תורה האחרים שבהם חצי שיעור אסור מן התורה, ובכך הוא מחדש שגם אם אין חיוב השבה, האיסור הקיים הוא איסור עצמי מהותי .ולא רק פגם חברתי העמקה בסוגיה זו מולידה מחלוקת מרתקת בקרב האחרונים, כאשר כל אחד מהם מפלס :נתיב בהבנת הגדרת הגזל וחיוב ההשבה במצבים של הצטברות סכומים זעירים ביאר: שבאמת על פי דין תורה היו צריכים אנשי דור המבול)(סנהדרין קח ע"א המהרש"א להיהרג על זה, אלא שחשבו שאין דינם כן ולכן גזלו באופן כזה. המפרש מצביע על העובדה שהם השתמשו בפרצה משפטית כביכול, אך למעשה הבינו היטב את חומרת המעשה בעיני .שמים, ועל כך נתחייבו בדין חידש: שאיסור גזל הנאמר אצל בן נח הוא דוקא בתורת גזילה או)(על התורה, שם האור החיים ,עושק שכר שכיר וכדו', אבל אם לקח מחבירו ממון בתורת הלואה ואינו משיב לו את הממון אין לדונו משום איסור גזל. המפרש מציע זווית מפתיעה, לפיה אנשי דור המבול התחכמו .להגדיר את נטילתם כהלוואה שאינה בת השבה, ובכך ביקשו להערים על מערכת הדין ביאר: שעל פי הדין היו חייבים מיתה על גזילה כזו, אלא שלא היו הדיינים)(שם הכלי יקר .נזקקים כדי ליישב לדון על פחות משוה פרוטה, ולכן אנשי דור המבול גזלו באופן כזה המפרש מדגיש את הפער בין חומרת החטא המהותית לבין המגבלות הפורמליות של בית .הדין האנושי ביאר: שמי שאינו עומד בדיבורו שייך גם לעוונם של דור)(על התורה, שם התורה תמימה המבול, שכן גזלו פחות משווה פרוטה שאינו יוצא בדיינים. המפרש מוצא קשר רוחני בין ,הפרת הבטחה לבין גזל פרוטות, בשל העובדה ששני המעשים אינם ניתנים לאכיפה משפטית .אך שניהם חוטאים לאמת המוחלטת , ביאר: דהא דבפחות מפרוטה אין חיוב השבה יש שני טעמים)(מצוה קל אות א המנחת חינוך או משום דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני, או משום דבפחות מפרוטה דרך האדם למחול. המפרש עומד על הנפקא מינה העצומה: אם הטעם הוא מחילה, הרי שהצטברות אינה יוצרת חיוב כי כל פרוטה נמחלת בזמנה, ואם הטעם הוא הלכה למשה מסיני, יתכן .שצירוף יצור חיוב השבה בחינה מעמיקה של הסוגייה מתוך דברי גדולי הפוסקים שדנו בהיבטים המעשיים של :צירוף פרוטות והשבתן, מעלה תובנות נחוצות להבנת החומרה והדין וההכרעה למעשה ביאר כי בכל ספק)(חלק ה, חו"מ סימן ג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר

גם לנשמה מגיע אוכל 376 376 של גזל המצטבר מפרוטות בודדות, על האדם להחמיר על עצמו מאוד. המפרש מדגיש כי אין המערכת המשפטית אמורה להיות מגן לחומסים זעירים המנצלים פרצות של חצי שיעור ,כדי לנקות את מצפונם, וכי חובת האדם אינה נמדדת רק לפי מה שניתן לתבוע בבית הדין .אלא לפי חובתו המוסרית וההלכתית המלאה ביושר כתב: דמדברי המדרש משמע דאיכא)(חלק ה סימן רצב הגר"מ קליין בשו"ת משנה הלכות חיוב השבה כשגזל כמה פעמים פחות מפרוטה ומצטרפת לפרוטה, דאם נימא דבגזל פחות משוה פרוטה אינו מצטרף אפילו כשגנב כמה פעמים, מדוע לקחו כל אחד בשבילו רק פחות מפרוטה, היו יכולים לקחת יותר מפחות פרוטה, אלא שמע מינה דזה מצטרף כמה חצאי פרוטה לפרוטה ויש חיוב השבה. המפרש מוכיח ממעשי דור המבול עצמם שהם ראו בזה כלי אפקטיבי להעשרת כיסם, וממילא מוכח שהצטברות יש בה ממש לעניין חיוב, שכן אילו .לא היה בזה ערך ממוני מצטבר, לא היו טורחים להתחכם בדרכי גזילה אלו חידש: שגם במקום שאין חיוב השבה)(חלק א סימן סג מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר מצד הדין היבש בגין שיעור מועט, הרי שחובת התשובה והיושרה מחייבת את האדם ללכת לפנים משורת הדין, במיוחד כאשר מדובר בהתנהלות סדרתית. צירוף המעשים הופך את הפעולה כולה למהות אחת של פגיעה ברכוש הזולת, ועל כן בכל מקרה של ספק או של ריבוי נטילות, ראוי לאדם להשיב את הממון ולנקות את מצפונו, שכן הדרך של דור המבול .הייתה ניצול הדין כדי להצדיק את העוול, ודרכנו היא ההיפך הגמור – חיפוש האמת והיושר הסוגייה העדינה של גזל פחות משווה פרוטה והצטברותה לשיעור השבה, אינה נותרת בין דפי הספרים בלבד, אלא משליכה על חיי המעשה שלנו בכל רגע נתון. כאשר אנחנו ניצבים .מול המציאות, עלינו לתרגם את העקרונות התורניים הללו להנהגה יומיומית נפקא מינה ראשונה נוגעת לדיוק בניהול עסקים וחשבונות. אדם העובד במקום עבודה ועושה שימוש קל בציוד משרדי לצרכיו האישיים, אפילו בדברים שאינם מגיעים לשיעור .פרוטה בכל פעם, עליו לתת אל ליבו כי ההצטברות של פעולות אלו עלולה להוות גזל גמור לפי המבואר, גם אם אין בכך תביעה בבית דין, הרי שלעניין חיוב השבה ייתכן שצירוף הפעולות יוצר חוב ממוני ברור, וחובת האדם המבקש ללכת בדרך הישר היא להעריך את .הנזק המצטבר ולהשיבו נפקא מינה נוספת עולה מתוך התנהלות בפרסומות או במבצעי מכירות. לעיתים נוצרת .הונאה קלה במוצרים שנמכרים בכמויות אדירות, כאשר כל לקוח מפסיד פרוטות בודדות המעשה שהזכרנו על מפעל השקיות ממחיש כיצד הדיוק בשיעורים, אפילו אלו שנראים זניחים, הוא המבדיל בין עסק המביא ברכה לבין עסק הנגוע בחמס. האחריות האישית של המוכר היא להבטיח שכל לקוח מקבל את המגיע לו בדיוק, שכן דור המבול נחתם דינו דווקא על הגזל הזה שאין בו תביעה בבית הדין, מה שמלמדנו כי הקב"ה תובע את עלבונם .של אותם פרוטות שנלקחו בערמומיות נפקא מינה שלישית נוגעת לאדם החוזר בתשובה ומבקש לתקן את מעשיו. אדם שהורגל

חנ תשרפ 377 377 לקחת דברים קטנים או להשתמש ברכוש חבריו ללא רשות מפורשת תחת ההנחה שמדובר בדבר שאין עליו הקפדה, צריך להבין כי בשיטת התורה השלמה, ההתעלמות מהשיעורים הזעירים היא היא הבעיה. התיקון אינו רק מניעת הגזל הבא, אלא ניסיון אקטיבי לפצות על .מה שכבר נלקח, גם אם הדבר דורש מאמץ מיוחד לחישוב ההפסדים המצטברים העומק הטמון בשאלת גזל פחות מפרוטה מוביל אותנו אל הבנה חדשה של מושג הממון בתורה. הממון אינו רק ערך כלכלי אובייקטיבי הנמדד בכלים יבשים של משפט, אלא הוא .משקף את הקשר שבין האדם לזולתו ובינו לבין בוראו ונראה לבאר, כי מהות הגזל אינה נמדדת רק בנפח הממוני שהופקע מן הבעלים, אלא בנטייה הנפשית של האדם להשיג את שלו בדרכים שאינן מן הישר. דור המבול ביקשו לייצר לעצמם מרחב שבו החוק האנושי הופך להיות כלי לכיסוי על עוול, כשהם בוחרים להיתלות בשיעור הפרוטה כחומה בצורה מפני העמדה לדין. הצירוף של חצאי פרוטות אינו רק חשבון מתמטי של חוב, אלא הוא ביטוי למגמה – לאדם שיש לו כוח רצון ודחף עקבי .להפקיע ממון חברו בכל דרך אפשרית עוד נראה להעמיק, כי יסודו של עולם הוא האמון וההדדיות, וכאשר אדם נוטל פחות מפרוטה, הוא פוגע בראש ובראשונה באמון שבין אדם לחברו. גם אם הבעלים מוחל על פרוטה בודדת מפאת נדיבותו, הרי שברגע שהגזילה הופכת לשיטתית ומחושבת, האדם מאבד את הגבול הפנימי שמבחין בין שלו לבין של חברו. השחיתות של דור המבול לא נבעה מהפרוטה עצמה, אלא מהעובדה שהם השתמשו במושגים משפטיים כדי להכשיר את .הלב שלהם להפוך לחומסים לכן, הרעיון העמוק העולה מן הסוגייה הוא שחיוב ההשבה אינו תלוי רק בערכו הכספי של החפץ הנגזל, אלא בתביעה המוסרית של התורה על הנפש. ברגע שהאדם מגלה שגזל ולו .בשיעור הפחות מפרוטה, הוא מניח אבן בניין בחומה שמפרידה בינו לבין המוסר האלוקי היכולת להשיב ממון זה, גם לאחר שהצטבר, היא הדרך שבה האדם מפרק את חומת העוול .שבנה במו ידיו, וחוזר למצב של טוהר ואמונה המסע בנבכי הסוגייה הזו מוליך אותנו אל פנימה, אל המקום שבו האמונה פוגשת את יום. כאשר אנחנו דנים בשאלת הגזל הזעיר, אנחנו לא עוסקים רק בטבלאות-הנהגת היום .של ממון, אלא בזיכוך הנפש ובניית האישיות היהודית המחוברת לשורש האמת ונראה להסביר, כי כשאדם מקפיד על גזל גם בשיעור שאינו ניתנן להשבה בבית דין, הוא ,למעשה מצהיר שאינו עובד את אלוקיו רק מתוך פחד מעונש או מתוך כפיפות לחוק יבש אלא מתוך יראת שמיים טהורה וקדושה. האדם המדקדק על חצי פרוטה מוכיח לעצמו ולעולם כי רכושו של הזולת הוא קודש בעיניו. זוהי הנהגה שמקדשת את החיים, שכן היא יוצרת סביבה של אמון מוחלט, שבה כל אדם יודע שחברו אינו מחפש רק את טובתו האישית .על חשבונו, אלא מחפש את הטוב והיושר עוד נראה ליישב, כי השורש לכל אותה חמימות של גזל מצוי במידת העין הטובה ובמידת

גם לנשמה מגיע אוכל 378 378 העין הרעה. דור המבול שהיו רחוקים מדרך האמת, חסרו את מידת הנדיבות הישראלית שהיא תכונתם של בני אברהם יצחק ויעקב. החיבור לאמונה מתבטא בביטחון שהאדם מקבל את מה שקצוב לו מהשמיים, ואין לו צורך לקחת מחברו, גם לא בדרכי עקלקלות. אדם שמאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא הוא הזן ומפרנס לכל, אינו מרגיש דחף לחטוף פרוטות .כדי להעשיר את קופתו, כי הוא יודע שהברכה אינה מגיעה מחטיפה, אלא מיושר ומהגינות כך גם בהנהגה העצמית, כשאדם מזהה בנפשו את אותה תכונה של 'חמסנות' קלה, אפילו .בדברים של מה בכך, הוא צריך לדעת שזהו סימן שעליו להעמיק את הקשר שלו לבורא התשובה לאותה נטייה אינה רק פעולה טכנית של השבת פרוטות, אלא שינוי פנימי, עבודה ,על המידות, והתמלאות בתחושת שובע וסיפוק ממה שיש בידו. ככל שהאדם מתקרב להשם כך הוא הופך להיות אדם נדיב יותר, נקי יותר, וכזה המשרה סביבו אור של אמת וחסד, בניגוד .גמור לאותה חשיכה ששררה בארץ באותם הימים כשאנו בוחנים את תהום הפעורה בין מציאות של גזל לבין הנהגת האמת, אנו מגלים כי המצפן הפנימי של האדם אינו נבנה מהחלטות גדולות ודרמטיות בלבד, אלא מתוך הצטברות .של הכרעות קטנות, כמעט בלתי מורגשות, המתרחשות ביומיום ונראה לבאר, כי ההתמודדות עם הפיתוי ליטול דבר מה שאינו שייך לנו, גם כאשר הוא נתפס כזניח וחסר ערך, היא כור המצרף של המוסר האנושי. המצפן הפנימי נשחק לא בבת אחת, אלא בשחיקה עדינה. כאשר אדם מרשה לעצמו להתעלם מהדיוק המוסרי בטענה שזהו סכום שאינו יוצא בדיינים, הוא מחליש את יכולת ההבחנה שלו בין טוב לרע. המוסר האמיתי אינו זקוק לאיום של סנקציה משפטית כדי להתקיים, אלא נשען על הכרה עמוקה .בערכו של הזולת ובקדושת האמת עוד נראה ליישב, כי האדם המבקש לבנות מצפן פנימי איתן, צריך לאמץ לעצמו את מידת הענווה וההסתפקות במועט. המצפן המוסרי של דור המבול כשל משום שמרכז הכובד שלהם היה האני האישי, המבקש להרחיב את גבולותיו ללא הרף. לעומתם, המצפן שצריך להנחות אותנו מבוסס על ההבנה שכל פרוטה שאינה שלי, גם אם נטילתה אינה גוררת ענישה אנושית, היא אבן נגף בנפשי. לא מדובר כאן ביראת העונש, אלא ביראת הרוממות, השואפת .להשאיר את המצפון נקי מכל רבב של חמס כך נבנה מצפן פנימי שאינו תלוי בלחצים חיצוניים או בפרצות חוקיות, אלא פועל מתוך חופש פנימי לבחור בטוב. זהו מצפן שמכוון את האדם לא לזעוק 'האם מותר לי?' אלא 'האם זהו מעשה של אדם ישר?'. כאשר אדם מאמץ הנהגה שכזו, הוא אינו רק נמנע מגזל, אלא הוא הופך להיות אדם שסביבתו חשה בטוחה ומוגנת לצידו, שכן המצפן שלו מכוון תמיד לעבר .צדק ויושר שאינם מתפשרים על דקויות, אלא מחפשים את האמת המזוקקת מתוך הסוגייה שלפנינו, נגזרות תובנות מעשיות לחיים, המבקשות להפוך את הדיוק המוסרי לחלק בלתי נפרד ממהותנו. עלינו להבין כי המציאות שלנו אינה מורכבת רק מפעולות גדולות, אלא משזירה יומיומית של מעשים קטנים, שכל אחד מהם נושא משקל

חנ תשרפ 379 379 רוחני כבד. השאיפה היא לאמץ גישה של זהירות יתרה ברכושו של הזולת, גם במקומות שבהם הדין היבש מותיר מרחב לתמרון. עלינו לבחור בעין טובה ובנדיבות לב, המאפשרות לנו לראות את האחר לא כמקור להשגת רווח, אלא כשותף לחיים של יושרה ואמת. כאשר אנו מקפידים על קלה כבחמורה, אנו בונים מחיצה פנימית בפני כל נטייה לחמס, ומאפשרים .לברכה האלוקית לשכון במעשי ידינו, בהיותנו הולכים בדרכיהם של אבותינו הקדושים :עיקר העניין:עיקר העניין .הגזל הקטן והנעלם הוא הוא המעצב את דמותו של האדם ואת גורלו של עולם בעוד דור המבול חיפש את הפרצות בחוק כדי להצדיק את החמס, הדרך שלנו היא למצוא את האמת בתוך הפרטים הקטנים ביותר. חיוב ההשבה במצבים של הצטברות פרוטות אינו נולד רק מכוח פסק הלכה ממוני, אלא מהתביעה העמוקה של הנשמה לחיות בטוהר מוחלט. כאשר אדם בוחר לוותר על גזל גם כשאין בו תביעה בבית דין, הוא הופך את רכוש חברו לקודש ומבצר את אמון העולם. בסופו של יום, הברכה האמיתית אינה נובעת ממה שאנו צוברים בעורמה, אלא ממה שאנו שומרים ביושר, מתוך הכרה כי הכל ממנו יתברך, והאמת היא הנכס היחיד שאינו .ניתן להפקעה הזהירות המדוקדקת בכל אגורה ופרוטה היא עדות לאמונה חיה באלוקים משגיח וצודק. חיים של יושר בפרטים הקטנים בונים אישיות יציבה ונקייה המשרה ברכה .אמיתית סביבה ?