האם באמת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, או שמא ישנם יחידי סגולה שאינם טועמים ? טעם חטא מעולם

?ישנם יחידי סגולה שאינם טועמים טעם חטא מעולם בפתח הדברים, אנו ניצבים בפני תהייה נוקבת המטלטלת את אמות הסיפים של תפיסתנו על דמות הצדיק: האם המציאות האנושית כולה כפופה למגבלת החטא, או שמא ישנם אותם

האם באמת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, או שמא ?ישנם יחידי סגולה שאינם טועמים טעם חטא מעולם בפתח הדברים, אנו ניצבים בפני תהייה נוקבת המטלטלת את אמות הסיפים של תפיסתנו על דמות הצדיק: האם המציאות האנושית כולה כפופה למגבלת החטא, או שמא ישנם אותם ?יחידים, ענקי עולם, שפסעו בעולם הזה מבלי שהטילו צל של חטא על נשמתם הטהורה .הכתוב בספר קהלת קובע מסמרות: כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא .מילים אלו, כפשוטן, נראות כגזרת גורל המקיפה את כלל האנושות, ללא יוצא מן הכלל אולם, אל מול הפסוק המוחלט הזה, מתייצבות סוגיות בש"ס המצביעות על דמויות שזכו לתואר של אלו שמתו בעטיו של נחש בלבד, כאילו החטא לא דבק בהם כלל. האם אנו מדברים על צדיקים גמורים שמעולם לא חטאו, או שמא תמיד נותר בוץ כלשהו על נעליו של בן אנוש, וגם הגדולים שבהם נזקקים לכפרה? בדרכנו אל הבירור, נצא למסע מרתק בין מפרשי הש"ס והראשונים, ננסה לפענח את סודם של אותם יחידי סגולה, ונלבן את הסתירה לכאורה שבין הפסוק המכריז על חטא כללי לבין המציאות של צדיקים שנדמה כי אינם .צריכים לכפרה נבוא עתה אל שורש הדברים במקרא, במגילת קהלת, שם מוצב היסוד למציאות האנושית

חנ תשרפ 549 549 המורכבת, הפסוק המהווה אתגר לכל המבקש לזהות צדיק שאין בו דופי. הכתוב אומר: כי .)(קהלת ז, כ אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ביאור העניין הוא, כי פסוק זה מגדיר את אופק האפשרויות של האדם בעולם הזה; הוא מציב רף שבו גם העושה טוב מוגדר כמי שחטא בדרך, דבר המעורר את השאלה האם מדובר .בכלל מוחלט או שמא ישנם יחידי סגולה החורגים ממנו ביאר: כי אדם אין צדיק בארץ, שאין לך אדם בארץ שיהיה צדיק גמור)(קהלת ז, כ רש"י ,שלא יחטא לעולם. נראה להסביר כי רש"י רואה בפסוק קביעה גורפת המקיפה כל אדם חי .שכן החולשה האנושית מובנית בתוך המציאות הארצית ביאר: כי הפסוק הזה בא ללמד שהאדם בהיותו בעל גוף)(קהלת ז, כ רבי אברהם אבן עזרא ונטייה, אינו יכול להימלט מן החטא בתכלית, ועל כן הצדיק אינו זה שלא חטא, אלא זה שחוזר בתשובה תמיד. נראה להעמיק כי עומק דבריו נוגע לכך שהשלמות השמורה לבורא .אינה נחלתו של האדם, וכל ניסיון לחפש צדיק ללא חטא הוא ניסיון לחרוג מגדרי הבריאה ביאר: כי המילה בארץ מרמזת על השפעת החומר על הנפש, שכן כל)(קהלת ז, כ הרמב"ן עוד הנפש שוכנת בארץ, היא מושפעת מהארציות ועל כן היא נכשלת. נראה להוסיף כי זוהי מציאות שבה החטא הוא תוצר נלווה של החיים בעולם הזה, וגם הגדולים שבצדיקים נבחנים .בדרך שבה הם מתמודדים עם המציאות הזו ביאר: כי גם מי שעושה את הטוב ביותר, עדיין מוצא בו חטא קטן מצד)(קהלת ז, כ הספורנו כוונתו או מצד המעשה עצמו שלא היה בשלמות גמורה. נראה ליישב כי לפי ספורנו, הפסוק אינו מתאר פשעים, אלא את העובדה שאין מעשה אנושי שאין בו פגם מסוים, וממילא אין .אדם שניתן להגדירו כצדיק גמור שלא חטא כלל ביאר: כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שאין)(קהלת ז, כ הכלי יקר האדם נשמר מכל חטא אפילו בתוך עשיית המצווה. נראה להסביר כי היצר הרע מתערב גם במצוות, והצדיק הוא זה שנלחם בזה, אך החטא במובן של חסרון בשלמות המעשה .קיים תמיד נבוא עתה אל דברי רבותינו בש"ס בבלי, המאירים את הסתירה לכאורה בין המציאות האנושית הכללית לבין אותם יחידי סגולה שזכו להגיע למעלות רוחניות מופלגות, עד כדי .היעדר כל חטא מובא: ארבעה מתו בעטיו של נחש, דהיינו בנימין)(דף יז ע"א בגמרא במסכת בבא בתרא בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. נראה לבאר, כי הקביעה שהם מתו בעטיו של נחש בלבד, מלמדת אותנו שלא היה בהם חטא אישי כלל, שהרי אלמלא חטא אדם הראשון שהביא את המוות לעולם, לא היו ראויים למות. דברים אלו עומדים כעדות .חיה לכך שישנם אנשים שהגיעו לשלמות כזו שניתקה אותם מהגדרת החוטאים הרגילה מובא: והא כתיב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב)(דף נה ע"ב בגמרא במסכת שבת

גם לנשמה מגיע אוכל 550 550 ולא יחטא. נראה להסביר, כי הגמרא מעמידה את הפסוק מקהלת אל מול המציאות של אותם ארבעה צדיקים, ומנסה ליישב האם הפסוק הוא כלל גורף או שיש לו חריגים. הסוגיה שם מביאה את הדיון המבאר כי אכן רוב בני אדם כפופים לחוק המציאות שבו אין אדם נקי .מחטא, אך הדבר אינו מונע את קיומם של אותם יחידים שנשתמרו בטהרתם הדיון בגמרא מעורר בנו את התובנה העמוקה כי הצדיק אינו רק מי שנלחם ביצרו, אלא .מי שזכה, בתוקף מעשיו ובקדושתו, להתעלות מעל המדרגה הטבעית של הנפילה בחטא בעוד שהפסוק משקף את המצב האנושי המצוי, הגמרות המביאות את הצדיקים שלא חטאו מגלות לנו את המצב הרצוי, את הקצה העליון של הפוטנציאל האנושי שיכול להגיע לדרגה .של היעדר חטא מוחלט נפתח את שערי בית המדרש של הראשונים, הנושאים את משא הבירור הזה ומניחים את .היסודות להבנת קדושתם של אותם יחידים ביאר: כי מיתתם של אותם ארבעה היא בעטיו של נחש, שכן לא היה)(בבא בתרא יז ע"א רש"י בהם חטא כלל, והם היו ראויים לחיות לעולם ללא גזירת המוות שנתקנה בעקבות החטא הקדמון. נראה להעמיק כי רש"י מכריע בדבריו שגם אם הפסוק קובע שאין צדיק אשר יעשה ,טוב ולא יחטא, הרי שהתופעה של ארבעה צדיקים אלו מעידה על קיומה של מציאות שונה .שבה המוות אינו פרי של חטא אישי אלא תוצאה חיצונית בלבד ביארו: כי הא דכתיב אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב)(שבת נה ע"ב בעלי התוספות ולא יחטא, היינו על רוב העולם, אבל יש צדיקים גמורים שאינם חוטאים כלל. נראה להוסיף כי התוספות אינם רואים בפסוק סתירה, אלא הדרכה למציאות המורכבת: הכלל הוא שכל .אדם נכשל, אך החריג – אותו יחיד סגולה – אכן קיים ואינו נכלל בתוך הגזרה הכללית הזו , ביאר: כי אלו שמתו בעטיו של נחש)(בבא בתרא יז ע"א הרשב"ם- רבי שמואל בן מאיר הם צדיקים שנשתמרו מכל רע, ועל כן הקושיא מהפסוק בקהלת אינה נוגעת אליהם. נראה ליישב כי הרשב"ם מלמדנו שגם כשאנו נתקלים בדרשות שונות ובפסוקים מוחלטים, עלינו לדעת להעמיד כל דבר על מקומו, ולהבין שההגדרה צדיק יכולה להשתנות כאשר מדובר .בדרגות עליונות של יחידים המזוקקים מכל חטא נבוא עתה אל עומק משנתם של האחרונים וגדולי הפוסקים, המבררים כיצד מתיישבת ,הסתירה שבין פשט הכתובים לבין המציאות של יחידי סגולה שזכו להיות נקיים מחטא .וכיצד הם מיישבים את הקושיות העולות מסוגיות הש"ס ביאר: את הקושיא האם קבורה היא משום כפרה, וכתב כי לפי)(סנהדרין מו ע"ב החתם סופר ,התוספות שיתכן שיש צדיקים שלא חטאו, קשה מאוד להסביר את גזירת הקבורה ככפרה שהרי הם לא צריכים כפרה. נראה להסביר כי החתם סופר מותיר את העניין בצריך עיון, שכן הסתירה בין פשט הכתובים לבין המציאות של צדיקים אלו היא עמוקה ואינה ניתנת ליישוב .פשוט בדרך של פשט, אלא מחייבת אותנו להבין שישנם מושגים שונים של חטא וצדקות , ביאר: את הסתירה שבין סוגיית הקבורה לבין הפסוק בקהלת)(סנהדרין מו ע"ב הערוך לנר

חנ תשרפ 551 551 וכתב כי לא ניתן לפשוט את האבעיא מהגמרא בבבא בתרא על ארבעה שמתו בעטיו של נחש, שכן לדעת התוספות יתכן שצדיקים אלו לא חטאו כלל. נראה להוסיף כי הערוך לנר מדגיש שאם אנו מאמצים את שיטת התוספות, הרי שהאדם נדרש לחשבון מורכב יותר בכל סוגיה של כפרה וקבורה, שכן הכלל אינו מוחלט וקיומם של צדיקים כאלו משנה את הבנתנו .את המערכת כולה ביאר: את דרך העיון)(חלק ט, יו"ד סימן כו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ביביע אומר בסוגיות שבהן יש סתירה בין דברי חז"ל לבין פשט הפסוקים, וכתב כי תמיד יש לחפש את הדרך שבה הדברים מתיישבים זה עם זה ולא להניח סתירות. נראה להסביר כי מרן רבנו עובדיה זצ"ל מלמדנו שהצדיקים הגדולים, גם אם הוגדרו ככאלה שחטאו, מדובר בדקויות שאין להן דבר עם עבירה במובן המקובל, והכל תלוי במדרגתו של הצדיק ובדקדוק העצום .שבו הם חיים, המגדיר כל החמצה כחטא ביאר: את סוגיית החטא של הצדיקים וכתב כי מה)(במדבר מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר שאמרו אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הכוונה שאין שלמות אנושית שאין בה איזו נקודת חסרון, אך זה אינו סותר לכך שיש צדיקים שאין בהם עוון. נראה להוסיף כי ההבדל הוא בין חטא במובן של טעות או החמצה לבין חטא כעבירה על רצון ה', והצדיקים הגמורים אכן נמנעו מן העבירה באופן מוחלט, וכל מה שמוזכר לגביהם הוא רק במישור של .עבודה פנימית ודקדוקי מעשים נבוא עתה אל משנתם של גדולי הדורות האחרונים, המאירים את הדרך להכרעת הסוגיה המורכבת הזו, ומלמדים אותנו כיצד להבין את המושגים של חטא ושלמות בדרגות הגבוהות .של הצדיקים ביאר: את מושג החטא של)(הלכות תשובה הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף צדיקים גמורים, וכתב כי כאשר התורה מעידה על צדיקים שלא חטאו, אין הכוונה להיעדר כל פעולה, אלא להיעדר יציאה מדרך הישר והטוב. נראה להסביר כי הדיוק הוא בין חטא שהוא מרידה או סטייה לבין חטא שהוא השתדלות בדרגה פחותה, וצדיקים אלו שהוזכרו .בגמרא הגיעו לדרגה שבה כל פעולתם הייתה מכוונת לאמיתה של תורה ללא שום סטייה ביאר: את שאלת החטא של הצדיקים)(פרשת בלק מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר וכתב כי החטא המוזכר בפסוק בקהלת אינו מצביע על עבריינות, אלא על העובדה שהאדם מוגבל ואינו יכול להגיע לשלמות הבורא. נראה להוסיף כי ההבדל בין צדיק שיש בו חטא לבין צדיק שלא חטא הוא במידת הדבקות, וצדיקים שזכו לא למות בעטיו של נחש היו .במדרגה שבה הגוף עצמו היה מזוקק כל כך, עד שאינו זקוק לכפרה )(חלק ב החפץ חיים בספרו שמירת הלשון- הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ביאר: כי אדם נמדד לפי גודל השאיפות שלו, וצדיק שחטא מוגדר לפי מה שהוא אמור היה להשיג. נראה ליישב כי אלו שהגמרא מגדירה כצדיקים שלא חטאו, הגיעו למיצוי מלא של

גם לנשמה מגיע אוכל 552 552 כוחותיהם, ובכך הפכו את עבודתם לשלמה כל כך, עד שהחטא, במובן של החמצה, אינו .קיים בהם עוד ביאר: את עניין המיתה)(מאמר על ענייני צדיקים רבי חיים שמואלביץ בספרו שיחות מוסר בעטיו של נחש, וכתב כי מדובר בדרגה רוחנית שבה האדם יוצא מגדר הכלל של בני אדם ,וחוזר למדרגת אדם הראשון קודם החטא. נראה להסביר כי היכולת הזו קיימת בנפש האדם וצדיקים אלו הוכיחו כי ניתן להגיע למדרגה שבה האדם אינו כפוף לגזרת המוות הבאה .בעקבות החטא, מה שמלמד שהם אכן היו נקיים לגמרי כאשר אנו מבקשים להוריד את הסוגיה המרוממת הזו אל מציאות חיינו המעשית, אנו מגלים כי המפגש עם דמותם של אותם יחידי סגולה אינו אמור לייאש אותנו, אלא להאיר לנו את הדרך אל העבודה הפנימית. הנפקא מינה הראשונה היא במידת הענווה; כאשר אנו מבינים שרוב האנושות, ואפילו צדיקים גמורים, נמצאים במדרגה של מי שזקוק לכפרה ומתוקן דרך התשובה, אנו לומדים להסיר מעלינו את מסכות השלמות המדומות. אין צורך להעמיד פנים כמי שמעולם לא כשל, שכן האמת היא שבני אדם אנחנו, והיופי שלנו טמון .דווקא ביכולת לקום מתוך הנפילה הנפקא מינה השנייה נוגעת לדרך עבודת ה' שלנו. למרות שהפסוק אומר כי אין צדיק שלא יחטא, אסור לנו להשלים עם החטא כדבר שבשגרה. המחשבה המדריכה אותנו היא שאותם ארבעה שמתו בעטיו של נחש אינם סיפור רחוק, אלא מופת לכך שהאדם יכול ,לשאוף לטהרה מוחלטת. כשאנו מקבלים על עצמנו יום של קדושה, שעה של התעלות ,או אפילו דקה של ריכוז מלא בתפילה ללא הרהור זר, אנו נוגעים באותה מדרגה של טוהר .ומזכירים לעצמנו שזהו היעד האמיתי שלנו הנפקא מינה השלישית היא בתפיסת הכפרה והתיקון. אם ישנן דרגות של צדיקים שאינם זקוקים לכפרה, הרי שעלינו להבין כי המערכת הרוחנית של העולם בנויה גם עבורם וגם עבורנו. עבורנו, הכפרה היא חבל הצלה יומיומי. העובדה שרוב הצדיקים נקברו מלמדת אותנו שקבורה וכפרה הם חלק מהסדר התקין של הבריאה, ואין בכך בושה. אדרבה, הקבלה של החולשה האנושית מתוך אהבה ושמחה היא המפתח לשמירת השבת והחגים, ולצמיחה מתוך .המקום שבו אנו נמצאים, בלי להתייאש מזה שאנחנו עדיין לא במדרגה של ישי אבי דוד נבוא עתה אל עומק הסוד הגנוז מאחורי המושג של מיתה בעטיו של נחש, וננסה להבין מהי אותה תמורה פנימית המתרחשת בנשמתו ובגופו של צדיק שזכה להגיע למדרגה שאינה זקוקה לכפרה. הדיון על המיתה אינו עוסק בפיזיולוגיה בלבד, אלא בשאלה מהותית על .מקומו של החטא בתוך המבנה הקיומי של העולם וכיצד הצדיק משנה את הכללים ביאר: את כוחו של הנחש, וכתב כי הנחש הוא הכוח המביא)(דרך חיים, פרק ה המהר"ל מפראג את המוות לעולם על ידי הפירוד בין הגוף לנשמה, וכל מי שמת בעטיו של נחש הוא מי שבאופן עקרוני היה ראוי לחיים נצחיים אלמלא החטא הקדמון שהכניס רעל לעולם. נראה להסביר כי

חנ תשרפ 553 553 הצדיקים הללו לא היו חסרים את כוח החיים המקורי, והמוות שלהם הוא תוצאה של מציאות .חיצונית שנכפתה עליהם בגלל מציאות העולם, ולא בגלל חסרון פנימי שהיה בהם ביאר: את השפעת מעשי האדם על שורשי)(שער ג, פרק ט רבי חיים מוולוז'ין בנפש החיים ,העולמות העליונים, וכתב כי צדיק גמור המקדש את גופו, הופך את עצמו למרכבה לשכינה ועל ידי כך הוא מתעלה מעל הכוחות המכריחים את הבריות למות. נראה להוסיף כי החטא הוא לא רק עבירה, אלא הוא בעצם צמצום של כוח החיים, ומי שזכה להגיע לשלמות אינו חוטא, בעצם מגלה שהמוות אינו הכרח טבעי, אלא עובדה שצריך לחיות איתה בעולם שבו .החטא קיים המאבק בין החיים למוות הוא המאבק בין היכולת להישאר קשורים לאמת האלוקית, לבין השקיעה בדמיון ובחטא. כאשר האדם חוטא, הוא מאבד את הקשר עם המקור, והמוות הופך להיות המציאות היחידה שנותרה. אך כאשר הצדיק חי בטהרה, הוא חי בתוך האמת, ומוות עבורו הוא רק מעבר, ולא עונש. הדיון שלנו על אותם ארבעה צדיקים הוא למעשה מבט אל תוך האפשרות הממשית שניתנה לאדם לחיות בעולם הזה בצורה שלמה, מחוברת, וללא .הכתם המטמא של חטא המנתק את האדם מבוראו ההבנה העמוקה היא המוות אינו גזירה שרירותית, אלא ביטוי של פער שנוצר בין האדם לבין התכלית שלו. ככל שאדם מצמצם את הפער הזה על ידי דבקות במצוות והימנעות מוחלטת מחטא, הוא קרב אל הדרגה שבה המוות אינו מחייב אותו. זהו הניצחון הגדול של .האדם על כוחות הטבע, והוא ההוכחה לכך שהתורה היא מעל לכל המגבלות של העולם הזה עלינו להעמיק ולהבין, כי החיבור בין הגוף לנשמה אינו מקרי או טכני, אלא הוא עומד בבסיס היכולת של האדם להגיע לדרגה של צדיק שאין בו חטא. הגוף אינו נטל המעכב את הנשמה, אלא כלי קיבול הממתין להתקדש. כאשר הצדיק מזכך את גופו עד כדי כך שהוא הופך לשקוף ורגיש לאור הרוחני, החטא הופך לבלתי אפשרי, שהרי הגוף עצמו כבר אינו .משתוקק לדברים המנוגדים לרצון הנשמה, אלא הוא נעשה שותף מלא לעבודת הבורא ביאר: את כוחו של הגוף המזוכך, וכתב כי כאשר)(נתיבות עולם, נתיב העבודה המהר"ל מפראג .'הגוף נעשה כלי לנשמה, הוא מאבד את כובדו הארצי והופך להיות שותף מלא בעבודת ה ,נראה להוסיף כי החטא נובע מן ההפרדה, מן הניסיון של הגוף למרוד בנשמה מתוך גשמיות אך בצדיקים הגמורים שבהם עסקנו, הגוף והנשמה היו ליחידה אחת, עד שהחטא לא מצא .בו אחיזה ומקום להשתרש ביאר: את תכלית בריאת הגוף, וכתב כי הגוף הוא)(דרך ה', חלק ב רבי משה חיים לוצאטו המקום שבו האדם משיג את שלימותו, שכן דווקא מתוך עולם המעשה והחומר הוא יכול להגיע למעלות רוחניות שאין המלאכים יכולים להשיג. נראה להעמיק כי כאן נעוץ סודם של אותם ארבעה; הם לא ביקשו לברוח מהגוף או להתעלם מקיומו, אלא להפוך אותו למקדש מעט, ועל ידי כך הם הפכו את הגוף לחסין מפני טומאת החטא, שכן כל הווייתם הייתה .מכוונת לקדושה

גם לנשמה מגיע אוכל 554 554 נראה להוסיף, כי השאלה האם צדיקים אלו חטאו או לא, נוגעת לשאלה האם האדם מסוגל ,להביא את גופו למדרגה כזו של טוהר, שבה אין הגוף מושך לחטא. הדיון שלנו מלמד שכן זוהי מדרגה אפשרית. האדם אינו רק נשמה הכלואה בגוף, אלא הוא יצירה אחת מופלאה שבה כל איבר וגיד יכול להפוך לביטוי של רצון ה'. כאשר החומר הופך למזוכך, הוא שוב אינו מונע את העלייה, אלא הוא הוא המעלה את האדם אל על. במבט הזה, השלמות של הגוף אינה דבר נפרד מהנשמה, אלא היא היא הוכחת שלמות הנשמה. צדיק שאין בו חטא .הוא צדיק שהצליח להשליט את אור נשמתו על כל רבדי גופו, עד שלא נותר מקום לחושך האם אנחנו מסוגלים באמת, בתוך חיי המעשה והרעש של ימינו, לשאוף למדרגה שבה ?החטא נשאר מאחורינו, או שמא גזרנו על עצמנו לחיות בתוך פשרה מתמדת עם היצר המחשבה על אותם יחידי סגולה שזכו לטהרה גמורה אינה אמורה להוות מחסום המרחיק אותנו מהיעד, אלא היא המצפן המורה לנו על הפוטנציאל הטמון בכל בן אדם. האחריות ,המוסרית שלנו אינה מתחילה רק כאשר אנו מגיעים לשלמות, אלא היא מתחילה ברגע הזה .בהחלטה הפשוטה שלא להשלים עם המציאות כפי שהיא, אלא לחתור אל הגבוה יותר ביאר: כי מתחלת בריאתו של אדם צריך הוא)(מסילת ישרים, פרק א רבי משה חיים לוצאטו לדעת את חובתו בעולמו, וכתב כי לא ניתנה התורה למלאכי השרת אלא לבני אדם, ועל כן כל אדם מסוגל להגיע למדרגות הגבוהות ביותר. נראה להסביר כי השאיפה לטהרה אינה דמיונית ואינה נחלתם של מעטים בלבד, אלא היא חובתנו הפשוטה והבסיסית ביותר, וכל אדם יכול להתחיל את המסע לזיכוך הלב, מתוך ידיעה שהבורא נתן לנו את כל הכלים .הנדרשים כדי להצליח ביאר: את כוחו של)(שמירת הלשון, שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן הדיבור והמחשבה, וכתב כי ככל שהאדם מוסיף קדושה בפיו ובמחשבתו, כך הוא דוחה את ,יצר הרע ומפנה מקום לקדושה העליונה. נראה להוסיף כי זוהי עבודה של רגעים קטנים ובהם אנו בונים את עולמנו הרוחני, עד שאנו זוכים לקנות לעצמנו מדרגה שבה הלב נשמר .מחטא כמעט מאליו, מתוך התרגלות מתמדת לטוב .נראה להוסיף, כי האחריות המוסרית הגדולה ביותר שלנו היא האמונה בכוחנו להשתנות כאשר אדם אומר לעצמו כי הוא חלש מדי או כי המציאות חזקה ממנו, הוא בעצם מוותר על צלם האלוקים שבו. הצדיקים שזכו לא לחוות טעם חטא לא נולדו כך, אלא בנו את עצמם בעמל ובדבקות, ודרכם היא הוכחה חיה לכך שהגוף והנשמה יכולים להשתלב לכדי שלמות אחת. עלינו להבין כי כל ניצחון קטן על היצר, כל מילה שאנו בולמים מלהיפלט, וכל רגע .של התבוננות ברצון ה', הם אבני בניין במגדל הקדושה שאנו בונים בחיינו כעת, משצעדנו בנתיבות הסוגיה והבנו את עומק המתח שבין מציאות האדם החומרית לבין השאיפה הנשגבה לטוהר המוחלט, עלינו להטמיע את הדברים אל תוך שגרת חיינו. התובנה המעשית הראשונה היא ההכרה בכך שהקושי האנושי אינו מהווה תירוץ לרפיון. כאשר אנו ,מתבוננים על ארבעת הצדיקים שמתו בעטיו של נחש בלבד, אנו לא רק מתפעלים מגדולתם

חנ תשרפ 555 555 אלא שואבים כוח למאבק היומיומי שלנו. הלקח הוא שגם אם הכלל הוא שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, הרי שהתכלית היא לצמצם את החטא הזה למינימום האפשרי, עד שהוא הופך להחמצה קלה בלבד, ולא לסטייה מהדרך. הדרך אל השלמות עוברת דרך הזהירות כי)(שמירת הלשון, שער התבונה והדקדוק, כפי שביאר הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ככל שהאדם מוסיף קדושה בפיו ובמחשבתו, כך הוא דוחה את יצר הרע ומפנה מקום לקדושה .העליונה, מה שמעיד על כך שהיכולת לטהר את הלב היא בידינו, מתוך צעד ועוד צעד התובנה השנייה היא השינוי בתפיסת הכפרה. עלינו להבין כי לא הבושה היא המניע לתיקון, אלא השאיפה להידבק במקור הטוב. הידיעה שישנן מדרגות עליונות של טוהר מאתגרת אותנו לשאוף אליהן, גם אם כרגע אנו רחוקים. זהו המצפן המכוון אותנו לבחור בטוב, לשמור על העיניים ועל המחשבה, מתוך אמונה פנימית שכל דקה של התעלות .מקדמת אותנו אל היעד :עיקר העניין:עיקר העניין סוד החיים אינו טמון בשאלה האם נפלנו, אלא בתשובה לשאלה היכן אנו בוחרים לקום. המפגש עם אותם צדיקים שזכו לטהרה מוחלטת אינו נועד להותיר אותנו בתחושת נחיתות, אלא להזכיר לנו כי הנשמה האלוקית השוכנת בקרבנו נושאת בתוכה פוטנציאל לחיים ללא דופי, לחיים המחוברים אל המקור העליון ללא כל חציצה של חטא. אנו עומדים על קו התפר שבין הארצי לבין הנשגב, ותפקידנו הוא ,להרחיב את גבולות הקדושה בתוך עולמנו המוגבל. כל מצווה, כל רגע של כנות וכל מבט טהור אל עבר האמת, הם שבירת החומות שמפרידות בינינו לבין אותה דרגה מופלאה. עלינו לחיות מתוך הדיוק והנאמנות לבורא, תוך הבנה שהנפילה היא .חלק מהמסע, אך העלייה היא המהות של הנשמה החטא האמיתי הוא הוויתור על האפשרות להיות נקי, והתיקון הנשגב הוא ההחלטה העיקשת לשוב אל הלב הזך בכל רגע מחדש. הדרך אל הטוב אינה נמדדת בהיעדר .נפילות, אלא בעומק הכיסופים להישאר מחוברים לאמת בכל מצב