?כיצד היה מותר לנח לשתות יין ערלה הרי נח למד את התורה וקיים מצוות

בפתח הדברים, אנו ניצבים בפני שאלה מסעירה המטלטלת את דמותו של נח הצדיק, איש ,האדמה אשר בנה את עולמנו מחדש לאחר המבול. התורה מעידה עלינו כי נח למד תורה כי בודאי נח קיים את)(בספרו מאור ישראל, שבת לג ב ואף פסק הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף

כיצד היה מותר לנח לשתות יין ערלה הרי נח למד את התורה וקיים מצוות בפתח הדברים, אנו ניצבים בפני שאלה מסעירה המטלטלת את דמותו של נח הצדיק, איש ,האדמה אשר בנה את עולמנו מחדש לאחר המבול. התורה מעידה עלינו כי נח למד תורה כי בודאי נח קיים את)(בספרו מאור ישראל, שבת לג ב ואף פסק הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כל התורה כולה. והנה, ביום נטיעת הכרם, ביום בו נטע – בו ביום שתה. כיצד יכול צדיק יסוד עולם להתעלם מאיסור ערלה כה חמור, המלווה את עולם הצומח בשלוש שנותיו הראשונות? השאלה הזו אינה רק טכנית, אלא היא נוגעת בשורש הקיום האנושי, ביכולת להבדיל בין רצון ה' לבין דחף השעה. האם ייתכן שנח טעה בשיקול דעתו? האם היין שנולד בנס אינו כפוף למערכת המצוות המוכרת לנו? האם ייתכן שגפן הצומחת ביום אחד אינה מוגדרת בכלל כאילן, אלא כצמח ירק, שדינו שונה לחלוטין? בדרכנו אל הפתרון, נצלול אל נבכי האחרונים, נבחן את גבולות הנס, ונשתאה מול הדרך שבה התורה מתירה לנו להבין גם .את המעשים שנראים במבט ראשון כחידה שאין לה פתרון כדי להעמיק בשאלת נח ויין הערלה, עלינו להניח תחילה את היסוד האיתן שעליו נבנית

חנ תשרפ 761 761 התמיהה: נח לא היה אדם מנותק, אלא איש שחי לאור תורת ה', ועל כן המעשה שעשה מחייב .הסבר מעמיק בשיטות המפרשים (בראשית התורה מספרת בפרשת נח: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר .)כא-ט, כ ביאר: ר' חייא בר אבא אמר בו ביום נטע, בו ביום עשה)(פרשת נח, פרשה ל"ו המדרש רבה פירות, בו ביום שתה. נראה להעמיק כי המדרש מדגיש את המהירות הבלתי טבעית של המעשה, מה שמציב אותנו מול שאלה: כיצד צדיק שהקב"ה העיד עליו איש צדיק תמים ?היה בדורותיו, לא חשש מאיסור ערלה המפורש בתורה , ביאר: הבהמה הטהורה, העתידה להיות טהורה לישראל)(דף יח ע"א הגמרא במסכת עירובין ביאר: שמלבד לימוד התורה, נח גם קיים את)(זבחים דף קטז ע"א למדנו שלמד נח תורה. רש"י המצוות, שכן בלתי סביר שנח יקדיש את זמנו ללימוד תורה מבלי להוציא זאת אל הפועל .במעשה, שכן התלמוד מביא לידי מעשה הקשה: איך שתה נח מיין של ערלה, הרי הוא עצמו)(בפירושו על הפרשה המהרי"ל דסקין למד וקיים תורה, ואיסור ערלה הוא חלק מן המצוות שהיו ידועות לו? נראה להסביר את תמיהתו, כי אנו מחפשים את הצדקתו של נח, שכן לא ייתכן שצדיק כזה יחטא בזדון, ולכן .מוכרחים לומר שהיה לו יסוד הלכתי לנהוג כפי שנהג ביאר: כי הדילמה בין המהירות שבה צמחו הפירות לבין האיסור)(מאמר ט ספר כרם אפרים המוחלט של ערלה, מחייבת אותנו לבחון מחדש את תפיסתנו לגבי האופן שבו נח התייחס .למציאות המופלאה שנוצרה לפניו ביאר: כי השאלה נוקבת במיוחד משום שהאיסור דבק)(בפרשת נח הספר טעמא דקרא באילן, וכל זמן שלא עברו שלוש שנים, הפירות אסורים בהנאה, ואם נח ידע את התורה, כיצד התעלם מאיסור זה? נראה להוסיף כי התשובות לשאלה זו הן המפתח להבנת אישיותו של .נח וליכולתו לנווט בעולם חדש שבו החוקים טרם נכתבו באופן מסודר עבור כלל ישראל כעת נרד לעומקם של תירוצי האחרונים, המבקשים ליישב את הנהגתו של נח על פי .עקרונות הלכתיים שונים, המאירים את פעולתו באור חדש של מתינות ושיקול דעת ביאר: משום דנטע לצורך כל אנשי העולם, וסבירא)(בפירושו על הפרשה המהרי"ל דסקין דאם אדם שנוטע לצורך הרבים)(פרק ה' משנה א ליה כרבי יהודה דסבירא ליה במסכת ערלה פטור מערלה, לכן לא היה חשש ערלה. נראה להסביר כי נח, כמי שהיה אחראי על שיקום ,האנושות, ראה בנטיעת הכרם לא צורך פרטי אלא פעולה המכוונת לטובת כלל האנושות .ועל כן חל עליו היתר מיוחד המפקיע את דין הערלה מעיקרו ביאר: שנח טעה וסבר שהיוצא)(בספרו טעמא דקרא, פרשת נח מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי מן הענבים יש לו דין של זיעה בעלמא הוא, וכמו שאדם הראשון טעה בזה כדאמרינן במדרש ,. נראה ליישב כי לפי הבנה זו, נח לא ביקש להתיר את האיסור)(פרשת בראשית, פרק י"ט רבה

גם לנשמה מגיע אוכל 762 762 ,אלא סבר בטעות שסחיטת הענבים אינה מוגדרת כיין, אלא כנוזל שאינו חייב בדיני ערלה .ובכך הוא נפל באותו פח שבו נפל אדם הראשון ביאר: אמר ליה הקב"ה לנח היה לך ללמוד מאדם)(דף ע ע"א הגמרא במסכת סנהדרין הראשון שלא גרם לו אלא היין. נראה להוסיף כי התוכחה הזו מחדדת את הלקח: הטעות של ,נח לא הייתה רק הלכתית, אלא הייתה נובעת מהתעלמות מההיסטוריה הרוחנית שקדמה לו .מה שהוביל אותו לשימוש לא נכון בפרי האדמה ביאר: כי נח, ברוב תמימותו וברצונו להחיות את העולם, נהג)(בביאורו הנוסף המהרי"ל דסקין על פי הסברה שהצורך הציבורי גובר על ההקפדה הפרטנית, ולכן הוא לא מצא פסול במעשהו באותו רגע. נראה להסביר כי התפיסה הזו מלמדת אותנו על המתח שבין הצורך המיידי של .הכלל לבין החובה ההלכתית המדוקדקת, מתח שנח ניסה לאזן בדרכו שלו כעת נרד אל היסוד המופלא והמרתק ביותר בפתרון השאלה, הנוגע להגדרה המהותית של דברים הנבראים בדרך נס, אשר על פי דעת חלק מגדולי האחרונים, אינם נכנסים כלל .לגדרי החיוב של התורה ביאר: כי כאשר דבר נברא בדרך נס גמור ולא בדרך הטבע, אין)(בפרשת וישב השל"ה הקדוש ,עליו את חלות דיני התורה שניתנו לעולם הטבעי. נראה ליישב כי התורה נתנה את מצוותיה ובכללן דיני ערלה, על הדברים שגדלו לפי הדרך המקובלת באדמה, אך דבר שבא בדרך נס .אינו תחת הגדרה זו, ולכן הוא פטור מכל האיסורים , ביאר: את דבריו בנוגע לבהמה שנולדה בדרך נס)(יורה דעה, סימן ס"ב, ס"ק ב הפתחי תשובה שאינה טעונה שחיטה, וזהו כלל גדול שאין בנסים את מגבלות הטבע וההלכות הנגזרות ממנו. נראה להסביר כי כשם שהשחיטה אינה חלה על נס, כך גם איסור ערלה אינו חל על .פרי שגדל ביום אחד בדרך נס ביאר: שבאותו שמן הנס של אלישע הנביא, לא היה בו חיוב)'(מלכים ב', פרק ד', פסוק ז הרד"ק מעשרות, כי דבר הנעשה בדרך נס אין לו דין של יבול רגיל. נראה להוסיף כי זהו העיקרון המנחה גם את הנידון שלנו: אם הגפן והפירות הופיעו ביום אחד בדרך נס, הרי שהם אינם .תוצר של יניקת האדמה הטבעית ולכן אינם חייבים בערלה ביאר: כי החיובים של התורה תלויים במערכת)(אורח חיים, סימן קל"ה בשו"ת משנה שכיר הטבעית שבה פועל העולם, וברגע שהקב"ה משנה את הטבע באמצעות נס, המערכת ההלכתית המוגדרת על הטבע אינה רלוונטית עוד. נראה ליישב כי נח, שראה את הפירות צומחים לנגד עיניו בדרך נס, הבין כי אין לפניו אילן רגיל החייב בערלה, אלא פרי שנולד .כמתנה מן השמיים לאחר שביססנו את העיקרון כי דבר הנברא בדרך נס אינו כפוף לחיובי הארץ, נביא כעת סיוע מופלא מדמותם של התנאים הקדושים, רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, אשר .נזקקו לאותו היתר עצמו בעת שהסתתרו במערה ביארו: בשעה שברחו רשב"י ובנו למערה, נעשה להם)(על הגמרא בשבת לג ע"ב המפרשים

חנ תשרפ 763 763 נס ונברא עבורם עץ חרובים שסיפק את צורכיהם, והיו מסתפקים ממנו למחייתם. נראה להסביר כי התמיהה על אכילתם מחרוב זה זהה לתמיהה על יין נח: כיצד אכלו פירות שטרם ?עברו עליהם שנות הערלה והרבעי, וכיצד התעלמו מדיני המעשרות ביארו: כי כיוון שעץ זה נברא בדרך נס ובידי שמים, לא הוצרכו לשמור בו)(שם המפרשים דיני ערלה ורבעי, שכל מה שיורד מן השמיים טהור הוא. נראה ליישב כי הנס יוצר מציאות חדשה שאינה קשורה לארץ, וממילא כל חיובי הארץ שהם תלויי קרקע ומסגרת טבעית .אינם חלים עליו ביארה: בעובדא דרבי שמעון בן חלפתא, שירדו לו מן)(נז ע"ב הגמרא במסכת סנהדרין השמיים חתיכות בשר והשיבוהו בבית המדרש שאין דבר טמא יורד מן השמיים. נראה להוסיף כי כל דבר שמופיע בדרך של נס גמור נושא בחובו חותם של קדושה שאין בו את .פגמי העולם הזה, ולכן הוא פטור מכל דיני הריחוק והאיסור שאנו מצווים בהם בגידולי קרקע הביא בשם הרב טור)(שבת לג ע"ב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו מאור ישראל ברקת: כי מותר היה לרשב"י לאכול מהחרובים בלי ניקור חלב וגיד הנשה, ובהמה שנבראת בספר יצירה אינה צריכה שחיטה. נראה ליישב כי על אחת כמה וכמה שאין דין ערלה בעץ שנברא בדרך נס, שכן הנס מבטל את חלות האיסור המקורי, כפי שביאר השל"ה .הקדוש בשיטתו אנו נכנסים אל לב עומקה של הסוגיה, אל נקודת המפגש שבין חומריות הארץ לבין .ההתערבות האלוקית, המבטלת את תלות הפרי באדמה וממילא פוטרת אותו מכל חיוביה ביאר: כי בשעה שראו רשב"י ובנו)(בהערותיו על רשב"י ובנו מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנעשה להם נס בתוך נס ונברא עץ חרובים מיד עם פירות, היה ברור להם שכיון שאין .הקב"ה עושה נס בחנם, ודאי שחרוב זה אינו יונק כלל מהאדמה וכל יניקתו רק מן השמיים נראה להעמיק ולומר כי זוהי תובנה מהפכנית: היכולת לזהות כי יצירה אלוקית ישירה אינה ,זקוקה לצינורות המזון הטבעיים, ובכך היא מתנתקת מכל החוקים המהותיים של הצומח .ובפרט מדין ערלה ביאר: שייתכן שעץ)(הלכות תרומות ומעשרות הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בספרו דרך אמונה החרובים של רשב"י לא ינק מהאדמה כלל, ולכן לא היה חייב בערלה, ומסתמא היה פטור גם במעשר ושביעית, ואף לא נהגו בו דיני לקט שכחה ופאה. נראה ליישב כי לפי הבנה זו, הקדושים הללו לא אכלו מן האדמה, אלא ניזונו משולחנו של מקום, ומשכך לא שייך להחיל על פרי שמימי זה מערכות הלכתיות שנועדו להסדיר את הקשר שבין האדם לבין .תנובת הארץ נראה להוסיף כי על פי יסוד זה, ניתן ליישב גם את פרשת נח: כל עץ שפירותיו יוצאים בדרך נס ביום אחד, הוברר למפרע שלא מכוח יניקת האדמה יצאו, וממילא הם נקיים מכל ,איסור ערלה. הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל מוביל אותנו להבנה כי הנס אינו רק פעולה פלאית אלא הוא מהלך המפקיע את הדבר מהגדרות הטבע, ומגדיר אותו כעצם מציאותי אחר שאין .בו את החיובים המוטלים על צמחי האדמה

גם לנשמה מגיע אוכל 764 764 נראה להסביר את דבריהם, כי כאשר אדם חי בדרגת קדושה כזו, הוא אינו נזקק למשאבים ארציים, והטבע נכנע בפני רצונו של מקום באופן שמשנה את מהות הפרי. זוהי דרגתם של הצדיקים שזכו להמשיך את השפע ישירות מן השמים, ובכך זכו לטהרה מוחלטת שאינה זקוקה לבירורי תרומות ומעשרות, שהרי הם אינם שייכים למסגרת של ערלה, שכן לא גדלו .בתהליך המוכר לנו כצמיחה רגילה מן האדמה הלכתית-אנו מוסיפים נדבך נוסף לפתרון הסוגיה, הפעם על דרך הפשט וההגדרה הבוטנית .של הצומח, המאירה באור חדש את המציאות המופלאה בנטיעת נח ביאר: כשנשאל אודות החצילים האם יש)(חלק ג, סימן תקל"א הרדב"ז בספרו שו"ת הרדב"ז בהם איסור ערלה, שכשעלה לארץ ישראל ראה שכולם נוהגים בהם היתר ולא חששו לאיסור ערלה, ונראה שפשוט הדבר בעיניהם שיש עליו תורת ירק. נראה להסביר את דבריו, כי ההגדרה ההלכתית של אילן לעומת ירק תלויה בדרך צמיחתו וביכולת שלו להוציא פרי .בתוך שנת נטיעתו , ביאר: מפני שאם זורעים את הגרעין של החצילים עושה פרי בתוך שנתו)(שם הרדב"ז ,ואילו באילנות אין לך מין אילן שיעשה פרי בתוך שנתו, ולכן מוכרחים לומר שמין ירק הוא לפיכך אין בו דין ערלה, ומותר באכילה. נראה להוסיף כי החילוק היסודי שבין אילן המחוייב .בערלה לבין ירק הפטור ממנה, נעוץ בעובדה האם הפרי מגיע לבישולו בתוך שנה אחת נראה ליישב לפי יסוד זה את מעשה נח: מכיוון שהגפן שנטע נח הוציאה את פירותיה בו ביום, הרי שהיא אינה עונה להגדרה ההלכתית של אילן החייב בערלה, אלא לדין ירק הפטור ממנה. לפי זה, נח לא היה זקוק לנס כדי להתיר את הפירות, אלא המציאות שבה הצמח הניב .פרי בשנה הראשונה לנטיעתו, הגדירה אותו הלכתית כמין ירק שאין בו איסור ערלה כלל נראה להסביר כי הטיעון הזה מרחיב את היריעה: לא רק הנס הוא שפטר את היין, אלא הטבע עצמו, כפי שהוגדר על ידי הפוסקים, אינו מחיל איסורי ערלה על צמחים שמשלימים את מחזור הפרי שלהם בתוך שנה. העובדה שנח היה איש האדמה העידה על מומחיותו בהכרת צורכי האדמה, וממילא ידע להבחין כי הגפן הזו, בדרך צמיחתה המואצת, אינה .נכנסת לגדר האילן האסור הבירור המוסרי והתורני המלווה את דמותו של נח מחייב אותנו להתבונן לעומק בשאלה כיצד אדם המוגדר כמי שלמד תורה וקיים מצוות, פעל באופן שנראה כה רחוק מהלכות הקודש המוכרות לנו. התבוננות זו פותחת בפנינו צוהר להבנת כוחו העצום של הלימוד .שהביא לידי מעשה, וכיצד הוא התגלם בחייו של צדיק דור המבול ביארה: כי נח, בהיותו איש הצדיק תמים בדורותיו, הקפיד)(יח ע"א הגמרא במסכת עירובין ביאר: כי אצל אדם)(קטז ע"א ללמוד את חוקי הבריאה והתורה. רש"י בספרו על מסכת זבחים ,כנח, לימוד התורה אינו פעולה אינטלקטואלית בלבד, אלא הוא מחייב את קיומה בפועל שכן לימוד מביא לידי מעשה. הכרה זו באה ללמדנו כי אדם שקנה את חכמת התורה בודאי ביקש לחיות על פיה בדרגת דייקנות גבוהה, ועל כן הקושי במעשהו נובע דווקא מגדלותו .ולא מחיסרון ביראתו

חנ תשרפ 765 765 אמנם מצינו מחלוקת בין גדולי עולם בשאלה האם אבות האומה קיימו מצוות עוד לפני .מתן תורה, ויש האומרים שאברהם אבינו החל לקיים מצוות רק לאחר שנצטווה על המילה אולם, לגבי נח, נראה כי כוחו של התלמוד אצלו היה כה גדול, עד שאין מציאות שבה הוא למד ללא כוונה ליישם, שכן התלמוד מביא לידי מעשה, ועל אחת כמה וכמה בתקופה שבה מצוות התלמוד הייתה כרוכה בבירור הרצון האלוקי המיידי בכל רגע ובכל פעולה שנעשתה .בעולם החדש שלאחר המבול ,העובדה שנח בחר לנטוע כרם ולהפיק ממנו יין, מלמדת כי הוא לא ראה במעשיו התרסה אלא הוא חיפש את הדרך הראויה להשתמש בפרי האדמה לעבודת הבורא, מתוך תחושת שליחות לשיקום העולם. הדיון אם קיים מצוות או לא מקבל כאן תפנית: ייתכן שנח סבר שדיני ערלה הם מצוות התלויות בחוקי האילן הרגילים, ולא חשב שהם חלים על כרם שנולד בדרך נס כזה. מתוך כך, תורתו של נח הייתה תורה של חיפוש, תורה שהובילה אותו לעמוד מול הנס ולהבין אותו כחלק מההנהגה האלוהית, גם אם בדיעבד הוכח כי הדרך שבה בחר .להשתמש ביין לא עלתה בקנה אחד עם הצפוי ממנו הלימוד של נח לא היה טכני, אלא הוא היה חיבור עמוק לרצון השם, וכל מהלך שביצע נעשה מתוך הכרה עמוקה שלמד אותה, גם אם למדנו ממנו על הטעות שבדבר. השאלה אינה אם נח טעה, אלא כיצד הצדיק הגדול הזה שקע ביין, ומהי הדרכת התורה עבורנו לבל נחטא באותה הדרך של חוסר ריסון, תוך שאנו מבינים את גדלותו של לימוד התורה המביא לידי ,מעשה גם כאשר המעשה נתון במחלוקת ובבירור, ומבקשים ללמוד ממנו לא את הנפילה .אלא את הכמיהה לחיבור בין הארץ לשמיים בדרכים שלא יפגעו בצלם האנושי בנבכי נפשנו, הסיפור המצמרר על השתתפות השטן בנטיעת הכרם אינו נותר בין דפי המדרש בלבד, אלא הוא מדבר אל הנימים הדקים ביותר של האדם החי כיום. החיבור לנפש מתחיל בהכרה בכך שכל יצירה וכל תנופה אנושית, החל מנטיעת כרם פיזית ועד למיזמים ,רוחניים ואישיים, נושאת בתוכה פוטנציאל כפול: האפשרות לעלות אל מרומי הקדושה או חלילה, להחליק אל עבר הבהמיות. האדם נדרש לעשות בירור פנימי תמידי: מהם השותפים שאני מזמין לתוך חיי? האם היצירה שלי מונעת מתוך תום של כבשה, או שמא אני מאפשר ?לשטן של הגאווה, של הליצנות או של השקיעה בחומר, לתת את הטון במעשיי ,האמונה בצלם האדם היא היסוד שעליו נבנית היראה. כשאדם מבין כי גם נח, איש הצדיק לא היה חסין מפני השפעת היין, הוא לומד ענווה מהי. האמונה מלמדת אותנו שהקב"ה .הציב בעולמו תמרורים אלו כדי שנזכור שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים הפחד המקנן בלב מפני איבוד הריסון העצמי הוא המנוע המניע אותנו להשקיע בשמירה על הגבולות. השמירה הזו אינה מגבילה את החיים, אלא מעניקה להם את התוקף והאיכות .שלהם, שכן אדם שיודע להציב גבולות לעצמו הוא האדם שבאמת חי בחירות יומית, הסוגיה הזו מאירה לנו באור חדש את הדרך שבה אנו ניגשים לשמחה-בהנהגה היום ולהנאות החיים. אנו חיים בעולם שבו תרבות הצריכה וההנאה המיידית מנסה להפוך אותנו למכורים, לקופים המרקדים לפי חליל היצר או לחזירים המתבוססים בחומריות. הידיעה

גם לנשמה מגיע אוכל 766 766 שדורו של נח למד בדרך הקשה את מחיר הניתוק מהשכל, היא שיעור מוסרי מהדהד לכל אחד מאיתנו. אדם שחי מתוך ההבנה הזו אינו מבקש לעצמו הנאות ריקות המנתקות אותו .מן המהות, אלא הוא אדם שמבין שהשמחה האמיתית מחייבת עבודה, ריסון והתעלות ,הוא מבין שקדושה היא היכולת לזהות את הקו הדק שבין האדם לבהמה בתוך תוככי ליבו .ולפעול תמיד לחיזוק החלק האלוקי שבו היכולת להכיל את הלקח הזה, מתוך כובד ראש, היא היכולת להאמין בערכו הנצחי של כל רגע של אנושיות מקודשת. מי שמאמין שהקב"ה חפץ בתיקון האדם, מבין שהאדם המתבונן בסיפורו של נח אינו רק צופה בטרגדיה, אלא הוא שותף לתיקון. הלב שאינו חושש להתבונן בנפילות הללו, הוא לב שאינו ננעל בתוך השגרה, אלא לב שפתוח להשפעה האלוהית הזורמת בתוך הבריאה ומאירה את דרכנו בתוך מציאות מורכבת ומשתנה. הלימוד הזה מחדד את התודעה שהתורה אינה רק אוסף של מצוות טכניות, אלא כוח חי המעצב את דמותו של האדם ומעניק לו כלים להתמודד עם היצרים העמוקים ביותר, תוך שימת דגש על כך שכל .פעולה קטנה נושאת בתוכה משמעות נצחית המצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגייתנו מכוון את האדם אל מוסר של אחריות עצמית בלתי מתפשרת. האדם המבקש להיות ישר עם עצמו ועם בוראו, מגלה כי אין קונפליקט בין שמחת החיים הטבעית לבין המחויבות הרוחנית שלו, אלא מדובר במצפן המורה על הדרך המדויקת שבין שמים וארץ. המצפן הזה מלמד אותנו כי אדם שיראתו טהורה אינו מחפש לעצמו נתיבי בריחה אל הפסיביות, אלא הוא מבין שחובתו היא להישמר שלא להשחית את צלם האלוהים שבו על ידי כניעה ליצרים משתלטים. הוא מבין כי השטן אינו כוח חיצוני שבא לכפות את מרותו, אלא הוא מחפש את השותפות באותן נקודות תורפה שבהן אנו מניחים .לעצמנו לוותר על הריסון העצמי המוסר הזה מחנך אותנו לענווה מול פלאי הבריאה ומול חומרת הדין. לעיתים אנו נוטים לבנות לנו מגדלי שן של ביטחון עצמי, שבהם אנו סמוכים ובטוחים כי צלם האדם שלנו מוגן, אך המצפן הפנימי מורה לנו כי הענווה היא המגן הטוב ביותר. כשאנו בוחנים את תהליך הנפילה המדורג – מהכבש ועד לחזיר – אנו מבינים שאין אנו הקובעים את גבולות הטבע שלנו, אלא הקב"ה שנתן לנו את הכלים להישאר בני אדם. הענווה הזו מעניקה לנו את היכולת לפעול מתוך זהירות אמיתית, כמי שמבין שהעולם סביבנו אינו רק תפאורה להנאותינו, אלא זירת התמודדות שבה כל בחירה היא גורלית ושמירה על הגבולות היא .המפתח לחיים מאוזנים גבורה מוסרית נדרשת מאיתנו גם בדרך שבה אנו מסתכלים על השפלות המוסרית של האדם כאשר הוא מאבד את דעתו. המצפן הפנימי מלמד אותנו כי האדם החופשי באמת הוא .זה שאינו פוחד מהתיוג של ירא שמים המסתכל בעומקם של דברים ולא נגרר אחר הזרם הוא אינו זקוק לאישור חיצוני כדי לדעת שפעולתו היא אמת; הוא נושא בקרבו את הוודאות שכל גדר שאנו מציבים סביב התאוות מחדדת את ההבחנה שבין הקדוש לבין החול, ובין

חנ תשרפ 767 767 הצלם האנושי לבין הבהמי. זוהי גבורה של אדם שאינו נגרר אחר שגרת החיים, אלא שומר .על המצפן שלו מכוון כל העת אל האמת הנצחית של התורה לבסוף, המצפן הזה מוביל אותנו לאחריות אישית בתוך הקהילה. אם אנו הופכים להיות אנשים שחייהם מונחים על בסיס של הבנה שכל מציאות בבריאה היא אות של הנהגה אלוקית, הרי שאנו הופכים למודל של עוצמה רוחנית עבור הסובבים אותנו. אנו משדרים שאין בטבע שום דבר מקרי, וכי המורשת של נח נועדה ללמדנו לקח נצחי על ערך הבחירה והאחריות. השלווה שבה אנו ניגשים לחיים, מתוך הכרה בעומק הדין והחסד, היא עדות לכך שהמצפן הפנימי שלנו מכוון אל הטוב המוחלט, ושהנפש שלנו קשובה לקול העמוק והאמיתי .המבקש מאיתנו להישאר בצלם אלוהים, מוכנים ליום שבו יוסר לב האבן ויושלם התיקון אנו חותמים את מסענו בסוגיה העמוקה הזו, ומבקשים לאסוף את התובנות אל תוך שגרת יומנו, כדי שהלימוד לא יישאר רק זיכרון היסטורי, אלא ילווה אותנו ברגעים הקטנים של חיי המעשה. התובנה הראשונה היא עוצמתה של המודעות העצמית בתוך השגרה. בתוך עולם מפתה המציע לנו הנאות שונות, אנו נדרשים לזכור את גודל האחריות הטמון בשמירה על צלם האדם. הידיעה שהשטן מחפש שותפות בכל נטיעה אנושית מחייבת אותנו לבחון את המניעים שלנו – האם אנו פועלים מתוך חיבור לשמיים, או שמא אנו נסחפים אחר מטרות שאין בהן אמת? התובנה השנייה היא חשיבותה של מידת האיפוק. היכולת לעצור לפני שהשמחה הופכת להפקרות היא הכלי המגן עלינו מלהפוך את עולמנו לטבע אילם, ומחזירה .אותנו אל תודעת העבד העומד לפני קונו בכל רגע ורגע :עיקר העניין:עיקר העניין הסוגיה שלפנינו חושפת בפנינו צוהר מרתק אל הדינמיקה שבין המרד האנושי לבין התגובה האלוהית המעצבת מחדש את פני הבריאה. הדיון בנטיעת הכרם של נח ובמעורבות השטן אינו רק משא ומתן הלכתי על גבולות השכרות, אלא תזכורת חיה ונושמת לכך שצלם האדם הוא הפיקדון היקר ביותר שהופקד בידינו. למדנו כי נפילתו של נח היא תוצאה של הניתוק מהדעת לטובת גאוות החומר והיצר. השילוב שבין המדרשים המופלאים לבין ההלכה הפסוקה, מלמד אותנו כי הקדושה אינה ,דורשת מאיתנו להתעלם מהמציאות הקשה, אלא להתבונן בה בעיניים פקוחות להכיר את שורשי העונש, ולהודות על הנס המתמיד של קיומנו כבני אדם העובדים את ה'. הלב הנבון יודע להבדיל בין הטבע הגולמי לבין ההנהגה האלוקית השזורה בתוכו, ודרכו הוא סולל את הדרך לחיים של טהרה, שבהם כל רגע של התגברות הוא עדות לאמונה בבורא העולם ובערכו הנצחי של כל צלם אנוש. המסקנה המזוקקת מכל הסוגיה היא שההבחנה והריסון אינן פעולות טכניות, אלא הן דרך חיים שלמה, המבקשת לראות את האור האלוקי גם בתוך המקומות המורכבים .ביותר ולשמור על הלב נקי וקשוב לקול ה' המדריך אותנו בדרך החירות

גם לנשמה מגיע אוכל 768 768 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין החיים הם מסע של זיכוך מתמיד, שבו היכולת להבדיל בין העיקר לטפל היא הכלי החשוב ביותר בידי האדם. כשאנו בוחנים את מציאות חיינו בעין מפוקחת ובלב ישר, אנו הופכים את החומר הגולמי למהות רוחנית השופעת חסד וטהרה, ושומרים ,על צלם האדם שלנו מכל משמר, בתוך עולם המבקש תמיד להטות אותנו מדרכנו .בציפייה דרוכה להסרת לב האבן ולהשלמת התיקון השלם בביאת הגואל ?