?מדוע מי שאינו עומד בדיבורו מקללים אותו דווקא בקללה של אנשי דור המבול

?אנשי דור המבול העולם עומד על הדיבור. במילה אחת נברא יקום, ובמילה אחת מתהדקים קשרים בין אדם לחברו. כששני אנשים מסכמים ביניהם, כשהם נותנים זה לזה את מילתם, הם לא

מדוע מי שאינו עומד בדיבורו מקללים אותו דווקא בקללה של ?אנשי דור המבול העולם עומד על הדיבור. במילה אחת נברא יקום, ובמילה אחת מתהדקים קשרים בין אדם לחברו. כששני אנשים מסכמים ביניהם, כשהם נותנים זה לזה את מילתם, הם לא רק מחליפים הבטחה – הם בונים עולם של אמון, של יושרה, של אנושיות. אך מה קורה כשמילה נשברת? כשהאדם חוזר בו, כשהדיבור הופך להבל? המשנה במסכת בבא מציעא ,חושפת בפנינו את חומרת העניין בקללה מצמררת, שולחת אותנו אל עומק ההיסטוריה אל דור המבול, דור הפלגה וסדום ועמורה. "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". מהו החוט הסמוי שקושר את האיש המפר הבטחה

גם לנשמה מגיע אוכל 564 564 קטנה ויומיומית לאותן תרבויות עתיקות שחרבו ונתחו? מדוע השברים הקטנים ביושרה ?של הפרט מזמנים עליהם את הדין הנורא שניתן לאומות שביקשו להחריב את הבריאה ,השאלה מנקרת: האם ייתכן ששבירת מילה אינה רק טעות משפטית או עניין של מידות אלא סדק עמוק בבסיס קיומו של האדם, כזה שמאיים למוטט את העולם כולו בחזרה אל התוהו ובוהו? נצא לברר כיצד הדיבור הוא התשתית לכל מה שקרוי אדם, ואיך הפגיעה בו .היא שורש כל רע .הדיבור הוא הכתר של האדם, הוא הגשר המחבר בין נשמתו לבין המציאות הסובבת אותו ,כאשר אדם נותן את מילתו, הוא מניח את נשמתו על כף המאזניים. חכמינו זיכרונם לברכה בבקשם לגדר את גבולות היושרה האנושית, הציבו משוואה מטלטלת: השוואת השקרן והמפר דיבורו לאותם דורות חוטאים שחורבנם היה מוחלט ומסעיר. לא מדובר בעניין טכני בלבד, אלא בשאלה מהו המעשה המגדיר אותנו כבני אדם המוכנים לחיות בחברה אנושית ששומרת על ברית. ההתבוננות במקורות הללו פותחת צוהר אל הדרך שבה כל מילה שנאמרת וכל הבטחה שניתנת אינן נשארות בחלל, אלא נרשמות במרומים וקובעות .את דמותנו המוסרית שנינו: נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול)(דף מד ע"א במשנה במסכת בבא מציעא לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. החיוב 'מי שפרע' אינו נובע מדין קניין משפטי, אלא מתביעה מוסרית עמוקה כלפי מי שפגם ביושרה ובאמון .הבסיסי שבין אדם לחברו שהיו מלאים חמס- ביאר: מי שפרע מדור המבול)(בבא מציעא דף מח ע"א התוספות הרא"ש ולא היו עומדים בדיבורם. החמס של דור המבול, שהיה חסר תקנה, נבע מהעובדה שהם החליטו לזלזל בכל מה שמוסכם בין אדם לחברו, ובכך הם הפכו את המילה שלהם לחסרת .ערך, מה שהוביל להתפרקות מוחלטת של המוסר האנושי משום דבהני נתפרסם השגחת השי"ת- ביאר: נקט הני)(חושן משפט סימן רד סעיף קטן ח הסמ"ע על מעשים הרעים דבני אדם, ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן. הבחירה להזכיר דווקא דורות אלו נועדה להמחיש את גודל ההשגחה האלוקית, שכן כשם שהקב"ה פרע מהם בדרכים .ניסיות וגלויות על חטאיהם, כך הוא צופה במי שאינו עומד בדיבורו ופוגע בסדר העולם העיון יעקב ביאר: כי אמת הוא אחד מחותמו של הקב"ה, ומי שאינו עומד בדיבורו פוגע בצלם האלוקים שבאדם, ובזה הוא דומה לאנשי דור המבול שרצו לסתור את רצון הבורא בבריאת האדם, ולכן עונשם שווה. השקר והפרת ההבטחה מהווים ניסיון מודע או לא מודע לפגוע ביסוד האמת שעל פיו נברא האדם, ובכך הוא מציב את עצמו בשורה אחת עם אלו .שביקשו לבטל את ערך החיים והאמת בעולם ביאר: מפני שמעשיו של אדם זה שאינו עומד בדיבורו דומים)(בבא מציעא דף מח ע"א המאירי .למעשיהם של אנשי דור המבול שהיו גוזלים על צד שלא היו בית דין יכולים להיזקק לתובע

חנ תשרפ 565 565 השקר בדיבור הוא כלי לגזל עקיף שבו האדם מנצל את המוסכמות החברתיות כדי להונות .את חברו, ובכך הוא נוהג כדרכם של דור המבול, המנצלים את החולשות כדי להרע כשאנו פותחים את דפי הש"ס ומבקשים להבין את הקשר שבין האדם היחיד הפוגע באמונו של חברו לבין דור המבול, אנו פוגשים את תפיסת העולם של חכמינו: 'דרך ארץ' אינה המלצה של נימוסים בלבד, היא התשתית שעליה נבנה כל הבניין האנושי. השאלה הגדולה היא ,מהו ה'חמס' המיוחס לדור המבול, וכיצד הוא מתגלגל בפתחו של מי שאינו עומד בדיבורו כשהתשובה טמונה בהבנה שחלק מהמצוות הן טבועות בסברא ובאובנתא דליבא, ומי שפוגע .בהן מפרק את המציאות מתוך יסודותיה מובא: אמר רב, בשעה שביקש הקב"ה לברוא את)(דף לח ע"א בגמרא במסכת סנהדרין האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת... כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלים, אמרו לפניו: רבש"ע, לא יפה אמרו ראשונים לפניך. השקר שפשה באותם דורות היה כה מהותי, עד שהוא עורר תהייה אצל המלאכים האם האנושות ראויה .לקיום, שכן הדיבור השקרי הוא סתירה לעצם בריאת האדם בצלם אמת מובא: חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל)(פרשה ח ה בבראשית רבה יברא שכולו שקרים. האמת היא עמוד התווך של העולם, ומי שבוחר בשקר מונע את חסד הבורא, שהרי אם האדם אינו נאמן למילתו, אינו יכול לקיים חסד, ומכאן שהשקר הוא חטא .יסודי המערער את זכות הקיום של האדם רב נסים גאון בהקדמתו על הש"ס ביאר: כי כל המצוות שהן תלויות בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ. הנאמנות לדיבור היא מצווה שאינה דורשת ציווי מפורש, אלא נובעת מעצם היותנו אנושיים, ומי שמפר את .דיבורו פועל נגד הסברא הישרה שחייבת להיות נחלת כלל האנושות ביאר: יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת)(בראשית ז כא החזקוני .אע"פ שלא נצטוו, ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אע"פ שלא נצטוה על כך החמס של דור המבול לא היה עבירה על חוק מופשט, אלא פגיעה בערכי היסוד של הקיום .האנושי, ולכן נענשו אף ללא ציווי תורה מפורש ביאר: חטא דור המבול היה בבחינת דרך ארץ שקדמה)(פרשת נח, תר"מ בעל השפת אמת .לתורה... לכן גם צדקת נח היה בבחינת דרך ארץ, כי בחינת דרך ארץ הוא תיקון הגוף והמידות הדיבור הוא חלק מתיקון המידות שקדם למתן תורה, ומי שאינו עומד בדיבורו חוטא באותו .שורש של דור המבול – הזלזול בתיקון המידות הבסיסי שמאפשר לאנושות להתקיים כשאנו מעמיקים אל תוך דברי הראשונים וההוגים שביקשו לפענח את סוד הקללה, אנו פוגשים הבנה חדה: הפרת דיבור איננה רק 'עבירה' על איסור, אלא היא התנערות מהעובדה הפשוטה והבסיסית שהאדם הוא יצור חברתי. החורבן של דורות המבול, הפלגה וסדום לא נבע מחוסר הבנה של ספר חוקים, אלא מאימוץ של מציאות שבה האדם מחליט שהאמת

גם לנשמה מגיע אוכל 566 566 היא כלי משחק בידיו, ובכך הוא מפרק את המכנה המשותף המינימלי המאפשר לאנושות .לחיות יחד ביאר: המה לא היה להם תורה, ואעפ"כ נענשו, יען עשו דבר)(חושן משפט סימן לב האבני נזר שהשכל מחייב שהם מעשים מתועבים, על כן אף שמן הדין יכול לחזור – הדבר מובן מאליו שהוא עוולה. ישנה רמה של 'אנושיות' שהיא תנאי סף לקיום העולם, ומי שמפר את דיבורו יורד אל מתחת לרף הזה, ובכך הוא מזמין על עצמו את אותה מידת דין שפגעה בדורות שלא .יכלו להכיל את האנושיות הפשוטה ביאר: מי שאינו עומד בדיבורו או שגזל)(מובא בשיח שרפי קודש, פרשת נח החידושי הרי"ם מחבירו בפחות פחות משוה פרוטה עד שגזל ממנו כל ממונו זה אינו בגדר אנושי. הפרת דיבור אינה פגם מקרי אלא היא עדות לכך שהאדם איבד את תוארו כ'אדם', שכן אנושיות .דורשת נאמנות למילה, ומי שבוחר בשקר משיל מעליו את צלם האנוש ביאר: בדרך הדברים, שמי שפרע ממי שאינו)(חושן משפט סימן רד רבי יעקב בעל הטורים עומד בדיבורו הוא ביטוי להשגחה שאינה סובלת את אובדן האמון בין בני האדם. הפרת דיבור היא פגיעה ישירה במערכת החברתית, והקב"ה, שרוצה בקיום העולם, מגן על חוליית האמון .הזו על ידי הטלת אימה על המפר אותה, כפי שפרע מאלו שהחריבו את האמון בעולמם ביאר: אף על פי שאין המקח נקנה בדברים, הרי שמי שחוזר)(הלכות מכירה, פרק ז הרמב"ם בו חסר מדת חסידות, ואינו מדרכי החכמים. גם במקום שהדין היבש מאפשר חזרה, המוסר מחייב עמידה בדיבור, ומי שמנצל את היתר הדין כדי לפגוע באמון עושה מעשה שמערער .את היסודות שעליהם נבנית חברה מתוקנת כשאנו מבקשים לתרגם את העומק הרוחני של קללת מי שפרע אל עולמנו, אנו מגלים כי המבחן האמיתי של האדם אינו בשעת רצון, אלא דווקא בשעה שהאינטרס האישי מפתה ,אותו לסגת מהבטחותיו. האחרונים מבארים כי הדין של מי שפרע אינו רק סנקציה הלכתית אלא מנגנון חינוכי המזכיר לאדם כי המילה שלו היא קדושה, וכי גם כשקיימת פרצה חוקית לחזור בה, היושרה האישית מחייבת עמידה איתנה. הנפקא מינה המעשית לחיים היא בראש ובראשונה ההבנה שכל פעולה מסחרית או חברתית היא חלק מתיקון עולם, ומי שמפר את דיבורו אינו פוגע רק בחברו, אלא מערער את האמון הבסיסי שמאפשר לאנושות להמשיך להתקיים. בעולם שבו אנו חיים, הדיבור הוא המטבע שבו נסחר הערך האנושי שלנו, וכל .שבירת מילה מותירה את החברה פגיעה וחשופה ביאר: כי הדין של מי שפרע נועד לגדור את)(סימן רד סעיף קטן ח הסמ"ע בחושן משפט האדם שלא יזלזל בדיבורו, כי הדיבור הוא כוח הבריאה שניתן לאדם בצלם אלקים. אדם שאינו עומד בדיבורו, גם אם הוא פטור בדיני אדם, הרי הוא חשוף לדין שמיים, שכן הוא השתמש בכוח הדיבור לרעה ופגם במידת האמת שהיא חותמו של הקב"ה, ובכך הוא מפרק .את המציאות מתוך יסודותיה

חנ תשרפ 567 567 ביאר: כי חכמים תיקנו את)(שאילתא סה הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק שאלה על השאילתות קללת מי שפרע לא כדי להעניש גרידא, אלא כדי להחדיר בלב האדם יראת שמיים. הידיעה שקיים מנגנון רוחני המגיב להפרת הבטחות מחייבת את האדם לחשוב פעמיים לפני שהוא פותח את פיו ומבטיח הבטחה שאין בכוונתו לקיים, ובכך הוא מונע את הנפילה המוסרית .עוד בטרם קרתה, והופך את הדיבור לכלי של אמת ולא למכשיר של הטעיה ביאר: כי מי שאינו עומד בדיבורו)(שער התבונה פרק י החפץ חיים בספרו שמירת הלשון מחטיא את חברו בהפסד ממון או בציפייה שנתבדתה, וזהו חטא שאין לו כפרה אלא לאחר ריצוי חברו. הדין של מי שפרע הוא כלי עזר למנוע את החטא הזה מלכתחילה, שכן הבושה הכרוכה בקבלת הקללה בבית דין מונעת מהאדם מלהגיע לידי פגיעה בזולת מתוך נוחות או רווח אישי, ומכריחה אותו להתייחס להבטחותיו כאל התחייבויות מחייבות שאין להקל .בהן ראש ביאר: כי גם במשא)(חלק ח, חושן משפט סימן ג הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ומתן שבין אדם לחברו, עלינו להישמר מכל נידנוד של שקר. הדין של מי שפרע מלמדנו שכל עסקה היא לא רק פעולה כלכלית, אלא פעולה מוסרית, והמילה שאנו נותנים היא השטר שעל פיו נמדדת אמינותנו בבית דין של מעלה, ואין לזלזל בחובת העמידה בדיבור גם .אם אין בה חיוב קניין פורמלי, שכן הקדושה מצויה בפרטים הקטנים של ההגינות האנושית ביאר: כי אדם שנוהג בדרך של מי)(דרשות למועדי השנה הגאון רבי אברהם שפירא בשיחותיו שפרע מאבד את האמון בחברה, וזהו עונש חמור יותר מכל ממון. הקללה של דור המבול אינה רק עונש חיצוני, אלא תיאור של מצב שבו האדם נותר לבדו, ללא אמון סביבתו, וזהו בעצמו סוג של חורבן אישי שבו האדם מאבד את ערכו כחלק מהחברה האנושית, והופך .להיות נטע זר במציאות שדורשת נאמנות ואחריות הדדית כשאנו מבקשים לזקק את התובנה המחשבתית מתוך דברי גדולי הדורות האחרונים, אנו מבינים שהפרת הדיבור איננה רק כשל חברתי או כלכלי, אלא היא מהווה איום ישיר על היכולת של האדם לזקק את נפשו. הדיבור הוא המרחב שבו מתגלה האמת הפנימית, וכאשר אדם חוזר בו ממילתו, הוא בעצם עובר תהליך של טשטוש זהותו העצמית. גדולי הדורות מבארים לנו שהמאבק על הדיבור הוא המאבק על האנושיות שלנו, והקללה שאנו מטילים .על המפר היא קריאה לתיקון ולשיבה אל האמת המוחלטת ביאר: כי האמונה אינה מושג מופשט, אלא היא)(פרק א החזון איש בספרו אמונה וביטחון מתגלה דרך הנאמנות של האדם לעקרונותיו ולדיבורו. אדם שאינו עומד בדיבורו מנתק את עצמו מהשורש של האמונה, שכן אמונה פירושה אמת, ומי שחי בשקר לא יכול לחיות באמונה, ולכן הוא ראוי לאותה הנהגה שחוותה את הניתוק הגמור מהבורא כפי שאירע .בדור המבול ביאר: את מושג האמת)(מאמרי פורים, מאמר כט הגאון רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק כדבר שאינו משתנה, וממילא הדיבור הוא הכלי המביע את האישיות הקבועה והאיתנה של

גם לנשמה מגיע אוכל 568 568 האדם. הפרת דיבור מעידה על נפש חסרת יציבות, שכן אדם שאינו נאמן לדיבורו מגלה כי אין לו גרעין פנימי קבוע, וזהו שורש הפירוד שהוביל את אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה .לידי חורבן ביאר: כי היכולת לעמוד בדיבור)(פרשת נח, סימן ד הגאון רבי אשר וייס בשו"ת מנחת אשר היא היא המבדילה בין אדם לבהמה, שהרי הבהמה פועלת לפי יצרים בלבד, ואילו האדם פועל לפי דעת. הקללה של אנשי דור המבול נועדה להזכיר לאדם שמי שמוותר על הדיבור מוותר על צלם האלוקים שלו, ובכך הוא מוריד את עצמו מדרגת האנושיות לדרגת ההפקרות .שהייתה קיימת לפני המבול ביאר: כי הזהירות בדיבור)(הלכות משא ומתן, פרק א הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף אינה רק הידור מצווה, אלא היא יסוד הצדק החברתי. החברה האנושית אינה יכולה להתקיים ללא הסכמות, ומי ששובר את ההסכמה פוגע בברית הכלל, ולכן חז"ל החמירו כל כך במקרה .זה כדי ליצור חומה של יראת שמיים שתגן על האמון ההדדי ביאר: כי הקללה של מי שפרע)(חלק ט, סימן רל מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי היא בעצם תפילה על האדם שישוב לאמת. כאשר בית הדין קורא את הקללה, הוא למעשה מעורר את האדם להכיר בחומרת מעשיו, שהרי המילה שנאמרה נותרה כחוב רוחני התלוי ועומד, ורק חזרה בתשובה ועמידה בדיבור יכולות להסיר את הקללה ולחבר את האדם .חזרה אל שורש הנאמנות כשאנו נדרשים להוריד את הדברים אל שולחן העבודה של החיים, אנו פוגשים את האתגר יומי: כיצד הדין של מי שפרע פוגש אותנו במציאות של חוזים משפטיים, סיכומים-היום בעל פה, והבטחות שגרתיות? התובנה העמוקה העולה היא שהעמידה בדיבור אינה רק כלל משפטי, אלא הדרך שבה אנו בונים את עולמנו הרוחני והחברתי. כל מילה שאנו מוציאים מפינו היא השקעה בבנק האמון שלנו, וכל חזרה מן הדברים – גם כשהחוק מתיר זאת – היא משיכה מסוכנת מהיתרה הזו. השאיפה היא להפוך את הדיבור שלנו לכל כך מהימן, עד שכל .הבטחה תהיה כחוזה חתום, וכל אמירה תהיה עוגן של יציבות בסערות החיים ביאר: כי גם אם החוק מתיר לסגת מהסכמות)(סימן רד סעיף קטן א הסמ"ע בחושן משפט שאין בהן מעשה קניין, המוסר מחייב אותנו לראות את הדיבור כמחייב. אדם שמחפש פרצות בדין כדי לחזור בו מהבטחתו, מאבד את המעלות של 'מי שפרע' – הבושה שמגנה עליו מפני .חטא – ופותח פתח לזילות בערך המילה שלו ביאר: את החשיבות של עמידה בדיבור אפילו)(חלק ב פרק יג החפץ חיים בספרו אהבת חסד בדברים של מה בכך. האימון שאנו רוכשים לעצמנו בעמידה בדיבור בדברים קטנים, הוא זה שמכין אותנו לעמוד באתגרים גדולים, והתרגלות לשקר בדיבורים קטנים מביאה את האדם .לידי קלקול המידות עד כדי הפרת חוזים משמעותיים ביאר: כי במקום)(הלכות משא ומתן, פרק א סעיף ב הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף שהמנהג הוא שדברים מחייבים, הרי שהפרתם נחשבת כחטא גמור. המציאות העסקית בת

חנ תשרפ 569 569 ימינו דורשת מאיתנו יתר זהירות, שכן כל הנהון או הבטחה בעל פה יוצרים ציפייה אצל הצד .השני, והתעלמות מציפייה זו היא הפרה של חובת הדרך ארץ שקדמה לתורה ביאר: כי אדם שנוהג ביושרה מוחלטת)(חלק א סימן נט מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר בתוך עסקיו, מזכך את נפשו. כל פעולה שבה האדם בוחר לוותר על אינטרס אישי כדי לעמוד בדיבורו, היא עבודת ה' שאינה נופלת מקיום מצוות עשה, שכן היא בונה את האדם כדמות .’אמונית הראויה לשכון בבית ה כשאנו מבקשים להתבונן בנפש האדם הניצבת מול הבטחתה שלה, אנו מגלים כי המאבק ,לעמוד בדיבור הוא המאבק על החופש הפנימי שלנו. היצר האנושי, המבקש נוחות ורווח מידי תמיד ינסה למצוא דרכים עוקפות, הצדקות משפטיות ופרשנויות מקלות כדי להשתחרר מהתחייבויות. אך השאיפה לשלמות, שהיא קול הנשמה הטהורה, תובעת מאיתנו דבקות באמת. הדינמיקה הזו, שבה הנפש נקרעת בין הרצון ליהנות לבין הצורך להיות נאמנה לעצמה, היא המקום שבו האדם נבנה. ההכרה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כפי שלמדנו בפרשת המבול, אינה מהווה תירוץ לרפיון, אלא קריאת כיוון ללמוד להתנער מהחולשות .ולהמשיך בדרך הקודש מתוך התגברות מתמדת ביאר: כי אדם)(חלק ט, חושן משפט סימן ב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר נמדד לפי יכולתו לעמוד בדיבורו גם כאשר הדבר כרוך בהפסד ממון. היצר מנסה לשכנע את ,האדם שההפסד הוא הוכחה לכך שניתן לחזור בו, אך האמת המוסרית דורשת עמידה איתנה .שכן הנאמנות לעצמנו ולאמת ה' חשובה יותר מכל רווח ארעי שניתן להשיג בדרך של שקר : ביאר)(שער התבונה פרק י הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון כי הדיבור הוא כלי שרת בידי הנפש להוציא אל הפועל את כוונותיה הטובות. השאיפה לשלמות מחייבת את האדם להשתמש בדיבור כעוגן, כך שכאשר הנפש חווה סערות של יצר, היא תדע לחזור אל הדיבור שכבר נאמר כאל נקודת אמת שאינה משתנה, ובכך היא .בונה את החוסן הנפשי שלה מול הפיתויים ביאר: כי היכולת להתנער מהעבר)(חלק ה, סימן קמה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי ,היא סוד הצמיחה היהודית. אדם שטעה ולא עמד בדיבורו אינו צריך להישאר שקוע בשפל אלא עליו להשתמש בלקח כדי לצמוח, להכיר בחולשת הנעורים שלו ולהחליט שמעתה הדיבור שלו יהיה תואם למציאות, ובכך הוא הופך את הנפילה לתהליך של התעלות .ובנייה מחדש ובשיעורים שמסרנו בבית המדרש "בית יוסף בגבעת זאב ביארנו ביאר: כי המאבק בין הרצון להיות נאמן לבין יצרי הלב הוא לב ליבה של עבודת השם. הקב"ה נטע בנו את היצר לא כדי שניכנע לו, אלא כדי שנתמודד איתו ונלמד להנהיג את הנפש, והעמידה בדיבור היא ביטוי .המוחשי ביותר להנהגת הרוח על החומר, המבטאת את הניצחון על היצר בכל פעם מחדש כשאנו מתבוננים בברית הנצח שכרת הקדוש ברוך הוא לאחר המבול, אנו פוגשים את .האמת המטלטלת: העולם לא נועד לשלמות סטטית, אלא למסע של תיקון מתוך בחירה

גם לנשמה מגיע אוכל 570 570 ,המבול היה ניקוי עמוק של המציאות, אך הבטחת הנצח שלאחריו היא ההכרה בכך שהאדם עם כל מורכבותו ונטייתו הטבעית, הוא השותף המרכזי של הבורא בבניית המציאות. היכולת להתנער – להתנער מהחטא, מהעבר, מהכישלון – היא הסוד שמאפשר לנו להמשיך לחיות גם בתוך עולם מלא בניסיונות. הקשר בין קללת מי שפרע לבין אנשי דור המבול מתבהר כאן באור חדש: כשם שהם איבדו את יכולת ההתנערות ושקעו בחמס, כך מי שאינו עומד .בדיבורו מאבד את הנקודה הפנימית שמאפשרת לו להתחדש, והוא נותר לכוד בשקר שלו ביאר: כי)(הקדמה, סעיף ו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים הדיבור הוא הכוח שבו האדם בונה או הורס את עולמו, והיכולת לשלוט בדיבור היא התנאי הראשון להתעלות הנפש. אדם המתרגל לעמוד בדיבורו, מפתח בקרבו כוח של התמדה ונאמנות, והוא הופך לאדם שניתן לסמוך עליו בבית ה' ובעולם המעשה, מה שמהווה את .התיקון השלם למעשי דור המבול ביאר: כי אדם)(חלק י, יורה דעה סימן נט הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר שנוהג ביושרה ובעמידה בדיבור זוכה לסיעתא דשמיא מיוחדת, שכן הוא הולך בדרכיו של נח, איש צדיק תמים בדורותיו. היכולת להישמר מדרכי דור המבול אינה נמדדת רק בהימנעות מאיסורים, אלא בבנייה אקטיבית של אישיות נאמנה, המקדשת את השם דרך .הגינותה ודרך דבקותה באמת ביאר: כי ברית המבול היא ברית על כוח הבחירה)(שנת תרל"ה השפת אמת בפרשת נח של האדם, והיא מעניקה לו את האפשרות להפוך את היצר לכוח של עבודה. כשם שהבורא נשבע שלא להביא מבול נוסף, כך הוא נתן לאדם את הכוח להישבע ולעמוד בדברו, ובכך .הוא מרומם את האדם מעל הטבע ומאפשר לו לקבוע את גורלו המוסרי במו ידיו .ונראה לבאר: כי התיקון של דור המבול טמון דווקא בהבנה שהאדם הוא יצור מתפתח עלינו לדעת כי הקללה של מי שפרע היא קריאה לאדם לא להישאר באותו מקום של השחתה, אלא להשתמש במילה שלו כעוגן שמייצב אותו בתוך עולם משתנה, ומתוך כך .הוא זוכה להפוך את חייו למסע של קדושה המצפן המוסרי: מניעת המבול הפרטי שבנפש כעת, כשאנו עומדים בפתח סיכום הדברים, אנו נדרשים לזקק את המצפן שיוביל אותנו יום. סוגיית 'מי שפרע' אינה רק קללה קדומה, אלא היא זרקור המופנה אל עומק-בחיי היום הווייתנו. הבנו כי המבול לא היה אירוע היסטורי מנותק, אלא ביטוי של עולם שאיבד את האמת, שבו הדיבור הפך להפקר והאדם שכח את חובתו הבסיסית לנאמנות. המצפן המוסרי שלנו, אם כן, חייב להיות מושתת על ההכרה כי הדיבור הוא המרחב שבו אנו בונים את צלם האלוקים שבנו. בכל פעם שאנו מקפידים לעמוד בדיבורנו, אנו מקימים סכר בפני המבול הפרטי של חיינו – אותה תחושת כאוס, חוסר יציבות וחוסר נאמנות שמאיימת לשטוף את כל הישגינו הרוחניים. השאיפה היא להפוך את האמת לטבע שני, עד שכל מילה שלנו תהיה .צלולה, מחייבת ומאירה, וכל פעולה שלנו תהיה עדות לכך שאנו אנשים של ברית ואחריות

חנ תשרפ 571 571 ביאר: נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול)(דף מח ע"א המשנה במסכת בבא מציעא ,לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. חכמים יצרו מערכת מוסרית פנימית שנועדה להגן על האדם מפני התדרדרות מוסרית, והעמידה בדיבור היא .הערובה היחידה ליציבות המבנה החברתי והאישי ביאר: דנקט הני דורות דמשום דהוו מלאים)(סימן רד סעיף קטן ח הסמ"ע בחושן משפט חמס ולא עמדו בדיבורם, ולכן גם מי שאינו עומד בדיבורו נכנס לקטגוריה זו. החמס של דור המבול היה אובדן מוחלט של אמינות המילה, וההשוואה למי שאינו עומד בדיבורו נועדה .להבהיר כי מדובר בפגיעה בשורש הקיום האנושי והאלוקי ביאר: שמעשיו של אדם זה דומים)(דף מח ע"א המאירי בחיבורו על מסכת בבא מציעא .למעשיהם של אנשי דור המבול שהיו גוזלים על צד שלא היו בית דין יכולים להיזקק לתובע הפרת הבטחה היא ניצול של העדר יכולת אכיפה משפטית, ומי שעושה כן נוהג כמי שמנצל .את חולשת הזולת ללא פחד, ובכך הוא מפר את הסדר המוסרי העמוק ביאר: שתיקנו חכמים קללה זו כדי)(שאילתא סה הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק שאלה להטיל יראת שמיים על האדם שלא יזלזל בדיבורו. השמירה על הדיבור היא גדר חיוני ליראת שמיים, שכן אדם שאינו פוחד לשקר בדיבורו, הרי הוא מעיד על עצמו כי אינו חש .בנוכחות ה' הצופה על מעשיו בכל רגע ורגע ונראה לומר כי גם במקום שאין איסור מפורש בתורה, הרי שחובת ההגינות היא חלק בלתי נפרד מדרכי התורה. עלינו לזכור כי יהודי נמדד לא רק על פי מה שמותר או אסור לו על פי השורות היבשות, אלא על פי רצונו להדמות לבוראו במידת האמת, ולכן עמידה בדיבור גם .במקומות שאין בהם חיוב משפטי, היא הדרך שבה האדם מקדש את השם בעולם .כי כוחו של האדם להתנער ולהשתנות הוא התשובה האמיתית לכל הניסיונות של החיים ,גם אם אדם נכשל בעבר ולא עמד בדיבורו, אין זה סוף פסוק; היכולת שלו להכיר בטעות להתחרט עליה, ולהחליט שמעתה הדיבור שלו יהיה שקול ואחראי, היא היא הדרך שבה הוא .’נגאל מהמבול האישי שלו וזוכה להיבנות מחדש בדרך העולה בית ה הגענו אל סיומו של המסע המרתק שבו התבוננו בערכו של הדיבור, בעומק הקללה של מי שאינו עומד במילתו, ובקשר שבין הנאמנות האנושית לבין קיום העולם כולו. בסיכום הדברים, אנו למדים כי הדיבור הוא הרבה מעבר לכלי תקשורת, הוא הממשק שבו הנשמה .נוגעת במציאות, וכל מילה שאנו משחררים לחלל העולם היא אבן בניין בביתנו הרוחני יום: בכל פעם שאנו נדרשים לומר הן או לאו, עלינו-מכאן אנו לוקחים תובנות לחיי היום לזכור שהמילה שלנו אינה נכס פרטי אלא פיקדון של אמון. ההתנהלות בעולם העסקים והחברה צריכה להישען על יסוד של יושרה פנימית, שאינה זקוקה לחוזה משפטי כדי להיות מחייבת. כשאדם מבין שכל התחייבות היא ברית המלווה אותו בבית דין של מעלה, הוא הופך את חייו למסע של תיקון, שבו כל הבטחה קטנה הופכת לאבן דרך ביצירת עולם .מתוקן ואנושי יותר

גם לנשמה מגיע אוכל 572 572 :עיקר העניין:עיקר העניין ,הסוד הגדול של הקיום האנושי אינו טמון בעוצמה פיזית או בהישגים חיצוניים אלא ביכולת העדינה והעמוקה להישאר נאמנים למה שיצא מפינו. כשאדם עומד בדיבורו, הוא הופך את עצמו למגדלור של אמת בתוך ים של הפכפכות, הוא מקדש את המציאות והופך את הקיום הארצי למרחב של ברית נצחית עם הבורא. החיים האמיתיים מתחילים ברגע שבו המילה הופכת למעשה, והנפש מתגלה במלוא תפארתה כאשר היא בוחרת באמת על פני כל רווח חולף, ובכך היא הופכת את .עצמה לכלי קיבול לאורו של עולם האדם בונה את עולמו הפנימי מלבנה ללבנה בכל פעם שהוא מעדיף את כובד משקלה של מילתו על פני נוחות הרגע. מי שזוכה להפוך את הדיבור למקדש של נאמנות, מגלה שהנצח אינו מושג רחוק, אלא החלטה פשוטה להיות אדם של אמת .בכל פעם מחדש