?איך יכול להיות שנח היה מקטני אמנה ולא האמין שיבוא מבול הרי היה צדיק

?היה צדיק בלילות שלפני התיבה, כאשר האוויר סביב היה כבד מציפייה דרוכה ומניחוח של סערה עתידית, עמד נח הצדיק תחת כיפת השמיים והביט אל עבר האופק המשתנה. כל נקישת

איך יכול להיות שנח היה מקטני אמנה ולא האמין שיבוא מבול הרי ?היה צדיק בלילות שלפני התיבה, כאשר האוויר סביב היה כבד מציפייה דרוכה ומניחוח של סערה עתידית, עמד נח הצדיק תחת כיפת השמיים והביט אל עבר האופק המשתנה. כל נקישת פטיש בבניית התיבה הייתה עדות לאמונתו העצומה, לציותו המוחלט לבורא העולם, להשמעתו לדבר ה' שציווהו לבנות כלי הצלה בלב יבשה. והנה, בתוך הדיוק המוחלט של המעשים, בתוך המסירות של איש צדיק תמים שחייו היו רצופים נאמנות, מגיעה הקביעה המטלטלת המעוררת פליאה עצומה: נח, הצדיק שבדורותיו, נחשב למקוטן אמנה. כיצד ניתן להעלות על הדעת כי מי שנבחר לשמור על גחלת החיים מכל חי, מי ששמע בקול ה' ועמל שנים ארוכות על בניית התיבה, עמד בפתחה של השעה הגדולה כמי שמהסס בליבו? האם ייתכן שהספק קינן בלב מי שהיה הדוגמה העילאית לציות? כיצד ייתכן שהידיים עשו את מה שנצטוו, אך הלב לא התמסר לוודאות הגזירה? אנו ניצבים מול הפער המצמרר הזה, בין המעשה הגדול לבין ,ההססנות הפנימית, ומבקשים להבין את המורכבות של הלב האנושי, את העדינות שבאמונה ואת הדקויות שבין ציות מוחלט לבין הכרה פנימית עמוקה, בסיפור שבו רחמי שמיים ודין .המבול נפגשים ברגע אחד של הכרעה .)(בראשית ז, ז ""ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול חושף את הדרמה הפנימית)(שם בפסוק זה מתוארת כניסתו של נח אל התיבה, אך רש"י הסמויה מן העין ומבאר: אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. דברים אלו מציבים תהייה עמוקה על דמותו של מי שכל חייו הוגדרו כצדיק תמים, ומתוך כך אנו פונים אל מפרשי התורה כדי לברר כיצד מתיישבת מדרגת .הצדיקות עם אותה קטנות אמנה לכאורה . מבאר את עניין מאמין ואינו מאמין בכך שנח לא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים)(שם רש"י ,נראה לבאר כי היסוד הוא לא בהטלת ספק חלילה בדבר ה', אלא בציפייה מתמדת לרחמים ,שהרי ידיעת הצדיק את מידת הרחמים של בוראו הופכת את גזירת הדין למציאות קשה לעיכול .והססנותו היא למעשה ביטוי לשאיפתו העמוקה שמא ינחם ה' על הרעה מבאר כי הציווי להיכנס לתיבה היה בבחינת הכנה למקרה שהמבול)(שם רבי אברהם אבן עזרא אכן ירד, אך לא כהכרח מוחלט שיש לקבלו כגזירה סופית שאין לה משיב. נראה לבאר כי בדבריו משתקפת תפיסה שלפיה אמונת הצדיק אינה מונעת ממנו לשאוף לשינוי הגזירה, והכניסה .לתיבה הייתה מעשה של ציות ללא פריקת האחריות שבתפילה ובתקווה לרחמים מבאר כי המים היו בבחינת גזירה שנחתמה בשמיים, אך כוח התפילה והתשובה)(שם הרמב"ן של הצדיק עומד תמיד כנגד מידת הדין. נראה לבאר כי נח, בהיותו צדיק גמור, הרגיש כי תפקידו ,אינו רק להינצל, אלא לשמש כסנגור על העולם, ולכן כל עוד הייתה תקווה, גם אם קלושה .להצלת שאר בני דורו, לא היה ביכולתו להיכנס לתיבה בלב שלם של השלמה עם חורבן היקום מבאר כי הכניסה לתיבה הייתה צעד של זהירות מפני מי המבול שכבר החלו)(שם הספורנו

חנ תשרפ 495 495 לרדת, אך לא ביטוי לוויתור על גורלו של העולם. נראה לבאר כי הצדיק, החי בתחושת אחריות כלפי הבריאה כולה, מבקש לראות ברחמי ה' את התקווה האחרונה, וגם כאשר הוא מציית .למצווה, הוא עושה זאת מתוך שאיפה עמוקה שהדין לא יצא אל הפועל במלוא עוצמתו , מבאר כי השם הויה הוא שם הרחמים, ובשעה שציווהו ה' לבוא אל התיבה)(שם הכלי יקר סבר נח כי היות שהציווי בא בשם זה, הרי שיש כאן פתח למתיקת הדין. נראה לבאר כי רגישותו של נח לשמות הקודש היא שגרמה לו לחשוב שהפורענות תתמתן, וכפי שביאר, עשה את כל עשיית התיבה למען כבוד המקום וכדי לתת פתחון פה לדור המבול לחזור בתשובה, ובכך הוא .מקיים את רצון הבורא מבלי לוותר על אמונתו ברחמיו כשאנו פוסעים בתוך פרדס הסוגיות התלמודיות, אנו מוצאים את חז"ל מציבים מראה מול .פניו של נח, מראה המשקפת את המאבק הנצחי שבין ידיעת האדם לבין רצונו האנושי להיטיב הגמרות, בדרכן המופלאה, אינן מסתפקות בתיאור המעשים, אלא חודרות אל הנימים הדקים ביותר של הנפש, שבהם האמונה פוגשת את התפילה, והנאמנות לצו הבורא עומדת במבחן מול .הרחמים המשתוקקים להציל את העולם , מובא מדרש המאיר את עומק היחס של נח לתיבה: אמר רבי יוחנן)(דף קח ע"ב במסכת סנהדרין דחקו נח רשעי הדור שהיו אומרים לו אם אינך נכנס לתיבה, אין אנו מניחים לך. נראה לבאר כי חז"ל מגלים כאן פן נוסף בהתנהלותו של נח: לא רק ספק פנימי הניע אותו, אלא גם אחריות חברתית כבדה כלפי דורו, והוא ניסה עד הרגע האחרון להוות עבורם מופת של תשובה, מתוך .תקווה שמא בראותם אותו נכנס לתיבה, יתעורר ליבם והגזירה תתבטל מובא דיון על תוקפה של הגזירה: אמר רבי יהודה)'(מסכת סנהדרין פרק י' הלכה ב בתלמוד ירושלמי ,בר סימון, ממי למד נח? ממשה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא להכות את מצרים, והוא עשה כן אך תמיד התפלל שיחוסו עליהם. נראה לבאר כי הירושלמי מכוון אותנו להבין את נח לא כמי שחסר אמונה, אלא כמי שפעל במודל של משה רבנו – עשיית מצוות ה' מחד, יחד עם תפילה וצפייה בלתי פוסקת לרחמים מאידך, ובכך הוא מציב רף גבוה של צדיק המקבל על עצמו את .הדין אך אינו חדל מלבקש רחמים מובא עומק נוסף בדברי חז"ל על כוחו של צדיק: אפילו)(דף לב ע"א בגמרא במסכת ברכות חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. נראה לבאר כי דברי חז"ל אלו ,מסבירים מדוע נח היה בבחינת מאמין ואינו מאמין; הוא האמין במאה אחוזים שדבר ה' יתקיים אך הוא נמנע מלהשלים עם רוע הגזירה, כי אמונתו ברחמי ה' הייתה גדולה אף מן הידיעה על .הפורענות, וזוהי מעלה של צדיק שאינו מוותר על התקווה גם כשהמבול בפתח כשאנו ניגשים אל דברי הראשונים, אנו זוכים להיכנס אל בית המדרש שבו מתבצע הליבון העמוק ביותר של דמותו של נח. הראשונים, בחוכמתם ובגדולתם, אינם מסתפקים בתיאור העובדות, אלא פורשים לפנינו את הארגומנטציה הרוחנית המורכבת, המלמדת אותנו כיצד צדיק גמור יכול להחזיק בו זמנית בשני קצוות של המציאות – הציות המוחלט לבורא, יחד עם .התפילה הנחושה שמא תשתנה הגזירה

גם לנשמה מגיע אוכל 496 496 מבאר את הסתירה לכאורה בהתנהגותו של נח, ומסביר כי דעתו)(על הפרשה בספר עמר נקא של נח הייתה שהקב"ה ניחם על הרעה. נראה לבאר כי הוא מבקש ללמדנו שנח לא פעל מתוך חוסר אמון בדברי ה', אלא מתוך אמונה יוקדת בכך שמידת הרחמים של בורא עולם גדולה ורחבה ממידת הדין, וכי כל ציווי התיבה נועד להעמיד את דור המבול על טעותם ולתת להם .הזדמנות אחרונה לחזור בתשובה מבאר את העובדה שנח לא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים כביטוי)(בראשית ז, ז רבנו בחיי להמתנה לרחמים. נראה לבאר כי בפירושו מודגש שנח תלה את המבול במעשי הדור, ומשום כך קיווה בכל ליבו שאם רק יתקנו את מעשיהם, לא יהיה צורך במבול כלל, וזהו שורש הדיון .בדבר היותו מקטני אמנה – לא מחמת ספק בדבר ה', אלא מחמת גודל רחמנותו על הבריות . מבאר כי נח היה ירא שמא המבול יבוא בגללו, אם לא יהיה ראוי להינצל)(בראשית ז, ז החזקוני נראה לבאר כי כאן מתגלה עומק יראתו של הצדיק, שאינו מחזיק מעצמו ראוי להינצל, אלא תמיד מוצא פגם במעשיו, והססנותו היא ביטוי לענווה עמוקה, שכן הוא חושש שמא הוא העכבה לכל התהליך, והידיעה כי הוא הצדיק היחיד בדורו מטילה עליו משא כבד מנשוא שגורם לו .לפקפק ביכולתו להושיע את העולם מבאר את הקושי בכניסתו של נח לתיבה לאור מדרגת)(בראשית ז, ז רבינו יעקב בעל הטורים צדיקותו. נראה לבאר כי לשיטתו, נח חשש שמא הוא יהיה הגורם לכליה, שכן הצדיק תמיד מחפש את האשמה אצלו, וביאור זה מלמדנו שגדולי עולם, ככל שגדולתם רבה, כך גדל החשש שלהם .שמא הם אינם עומדים בציפיות השם, והיסוסו של נח הוא עדות ליראת שמיים טהורה וזכה בבואנו בשערי ספרי האחרונים, אנו פוגשים את העומק הפנימי והמחשבתי המבקש לפענח את סוד נשמתו של נח הצדיק. גדולי הדורות, מתוך עיון מקיף במקורות ובהתבוננות בדרכי ההנהגה האלוקית, פורשים בפנינו יריעה רחבה המלמדת כיצד אמונתו של נח לא הייתה חסרה, אלא .מכוונת למקום גבוה ונשגב יותר – המקום שבו האמונה והתפילה מתמזגות לידי ביטול הגזירה מבאר כי היסוסו של)(על הפרשה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים ,נח נבע מתוך עומק אהבתו ליצורי כפיו של מקום, שכן הצדיק אינו יכול להשלים עם אבדן וכל עוד לא חרב העולם, יש מקום לתיקון. נראה לבאר כי החפץ חיים מלמדנו שגדלותו של נח נמדדה דווקא ביכולתו להחזיק במידת הרחמים עד הרגע האחרון, וכי מה שנראה כלפי חוץ .כקטנות אמנה, היה למעשה ביטוי של מסירות נפש עילאית על הצלת העולם מחורבן : מבאר את דברי הגמרא על נח בדרך המחשבה)(על הפרשה רבי צבי אריה פרומר בספרו ארץ צבי שהצדיק האמין באמונה שלמה בכל דברי ה', אך תהה האם כוחו ותפילתו עשויים לשנות את פני הגזירה, שכן כוחו של צדיק הוא להפוך מידת דין למידת רחמים. נראה לבאר כי המפרש מגלה כאן יסוד עמוק: נח האמין שה' יתברך, בטובו הגדול, יקבל את תפילתו ויבטל את המבול, ועל כן העיכוב בכניסה לתיבה לא היה ביטוי לספק, אלא ביטוי לציפייה דרוכה להתגשמות תפילתו .של צדיק שמקווה לשינוי המציאות לטובה מבאר את גודל הכאב )(על הפרשה האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא בספרו אש קודש

חנ תשרפ 497 497 שחש נח בראותו את סוף דורו: כי נח לא נכנס לתיבה עד שחייב היה לעשות כן, מפני שראה בתיבה לא רק מקום הצלה, אלא גם את סוף תקוותו להציל את העולם כולו. נראה לבאר כי בדבריו טמון עומק רגשי אדיר, שבו האמונה במבול התנגשה עם האמונה בכוחו של האדם לחזור בתשובה, וכי .נח לא היה מקטני אמנה, אלא היה הגדול שבמאמינים שסירב להיפרד מהתקווה שהעולם ישתנה מבאר את העניין על פי הפסוק ויעש)(על הפרשה רבי יצחק מאיר אלתר בספרו חידושי הרי"ם נח ככל אשר צווהו ה': שגם אם בלבו פנימה התפלל לביטול הגזירה, במעשיו היה ממושמע ;לחלוטין. נראה לבאר כי כאן מודגש ההבדל שבין עולם המחשבה והתפילה לבין עולם המעשה נח קידש את צו הבורא במעשיו, גם בשעה שרוחו הפנימית נטתה למקום אחר של תפילה, וזהו .שיעור בנאמנות מוחלטת שבה האדם מקריב את רצונותיו הפרטיים על מזבח רצון השם כאשר אנו מעמיקים אל תוך משנתם של גדולי הדורות האחרונים, אנו פוגשים את האור הגדול ,המאיר לנו את דמותו של נח באור חדש, רחוק מכל תיוג פשטני של קטנות אמנה. גדולי דורנו מתוך מבטם החודר אל נבכי הנפש והסודות הגנוזים של התורה, מנחים אותנו כיצד להבין את הצדיק שלא רק שמר על החיים, אלא גם הציב רף בלתי נתפס של רגישות לרצון הבורא, המבקש .בכל עת את התיקון ולא את הכליה מבאר את יסודות)(חלק ד' יורה דעה סימן ל"א הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר האמונה של נח בהתייחסו למדרש על קטני אמנה, ומבאר כי אין כאן חלילה חסרון באמונה אלא מדרגה עליונה של צדיק המשתוקק בכל נימי נפשו שה' יחוס על מעשי ידיו. נראה לבאר כי מרן רבנו מלמדנו שגדלות האדם נמדדת ביכולתו להחזיק במידת הרחמים גם בעת שהדין מתוח, וכי הססנותו של נח הייתה למעשה תפילה חיה ונושמת שהפכה לחלק מהוויית העובדה .של בניית התיבה מבאר כי יש להבחין בין אמונה)(חלק ב' סימן ק"ט מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר בבורא לבין ההשלמה עם הפורענות, ומבאר כי נח היה מאמין גדול שהאמין כי הקב"ה חפץ בחיים ולא במותם של רשעים. נראה לבאר כי בדבריו טמון יסוד חשוב: נח לא הטיל ספק באמיתות הגזירה, אלא האמין בכוחו של הקב"ה לשנות את המציאות כהרף עין, והתנהגותו .הייתה ביטוי לביטחון המוחלט שהבורא ימצא דרך לרחם, גם אם הדין נראה כעובדה מוגמרת מביא את דברי גדולי המוסר)'(הלכות אבלות פרק א הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף על אמונתו של נח, ומבאר כי כל מעשיו של נח בבניית התיבה היו בגדר קידוש השם וקיום ציווי המלך, גם ללא ודאות פנימית מוחלטת בבוא המבול. נראה לבאר כי הוא מדגיש שהציווי האלוהי ,הוא הגבול שבו מתקדשת עבודת ה', ונח זכה למעלתו דווקא משום שעשה את רצון ה' בדייקנות .גם כשהתקווה לרחמים נותרה מפעמת בלבבו מבאר את)(בראשית ז, ז הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה ,עומק הציות של נח לדבר ה', ומבאר כי כוחו של נח היה ביכולתו לעשות את רצון השם במלואו גם כאשר לבו המלא רחמים לא השלים עם המבול, וזהו היסוד לחיקוי עבור כל אדם המבקש לדבוק בדרכי ה'. נראה לבאר כי הציות המוחלט של נח למרות הסתייגותו הפנימית הוא המופת

גם לנשמה מגיע אוכל 498 498 הגדול של אמונה מעשית, המלמד אותנו כי האמונה נמדדת במעשים ולא רק בהסכמה מלאה .של השכל והלב עם הגזירה כשאנו מבקשים להוריד את הסוגייה הנשגבת אל קרקע המציאות, אנו ניצבים מול אתגר של חיים. הלכה אינה ספר תיאורטי, היא הדרך שבה הנשמה מהלכת בתוך חורבות, מבקשת למצוא את צעדיה בנתיב האמת. הנפקא מינות העולות מן הדיון בין הפוסקים על אמונתו של נח אינן עניין של מה בכך; הן נוגעות ברגעים המכריעים ביותר בחייו של אדם, רגעים שבהם עליו להחליט כיצד להתנהג כאשר הקרקע נשמטת תחתיו, והוודאות של האובדן פוגשת את .השגרה הממשיכה לנהוג כאילו אין מחר נראה לבאר כי הנפקא מינה המרכזית העולה מן הסוגייה היא השאלה האם אדם ששמע בשורות קשות על מצבו שלו או על מציאות חייו רשאי לעצור ולהמתין לשינוי, או שמא עליו לפעול מיד כפי הוראת המציאות. לפי המבואר במקורות, כפי שנח פעל ובנה את התיבה, כך על האדם לפעול במישור המעשי ולהיערך לכל תרחיש, אך במישור הנפשי והתפילתי הוא רשאי .ואף חייב להחזיק בציפייה לרחמים, כפי שנהג נח שלא נכנס עד שדחקוהו המים נראה לבאר נפקא מינה נוספת הנוגעת למי שנמצא בעיצומו של תהליך שגזירה קשה מרחפת מעליו, האם עליו לנהוג כמי שאיבד כבר את עולמו או שמא עליו להמשיך בחייו כאילו הכל .כסדרו. על פי המבואר בדברי הפוסקים יש להפריד בין ההכנות המעשיות לבין עולמו הפנימי האדם מצווה לעשות את)(בראשית ז, ז כפי שביאר הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן המוטל עליו למען הצלתו, אך אסור לו לאבד את התקווה, שכן אמונה בכוחו של ה' לשנות את .המציאות היא יסוד מוסד בהנהגת הצדיק נראה לבאר עוד נפקא מינה לעניין ברכת האדם על מצבו האישי. האם מותר לו להקדים ולראות את עצמו כמי שגורלו נחתם לרעה, או שמא עליו להמשיך להאמין בטוב. לפי דברי עלינו ללמוד מנח כי גם כאשר העולם סביבנו)(בראשית ז, ז האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא נראה כמתפרק, האמונה ביכולתו של הבורא לשנות את הדין לרחמים היא המפתח המוסרי והנפשי להמשך החיים. עלינו לפעול בזהירות ובתבונה במעשים, אך להישאר מלאי אמונה .ותפילה בלב פנימה, כפי שנהג נח בתיבתו המושג אמונה אינו מתמצה בהכרה שכלית בקיומו של הבורא, אלא הוא מהווה את התשתית החיה לקשר הנצחי שבין האדם לבין המקור ממנו הוא שואב את נשימתו. בירור עומק המושג אמונה מעלה כי היא אינה מצב סטטי שבו האדם נח על שמריו, אלא תנועה דינמית, עוצמתית ומתמדת של הנפש השואפת לדבוק באלוקיה, גם כאשר המציאות החיצונית נראית כמכחישה .את האמת הפנימית שהיא נושאת בקרבה מבאר כי אמונה היא הדרך שבה האדם מעיר)'(או"ח סימן א מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך את שחר ימיו ובונה את תודעתו סביב נוכחותו התמידית של הבורא. נראה לבאר כי האמונה כאן היא המנוע הפנימי שמכריח את האדם לראות את העולם לא כרצף אירועים מקרי, אלא כביטוי של הנהגה אלוקית. כאשר אנו מתבוננים בנח, אנו רואים כי אמונתו לא הייתה רק הסכמה

חנ תשרפ 499 499 עקרונית, אלא כוח שנתן לו את היכולת לפעול בניגוד לזרם של דור שלם, מתוך ידיעה שהאמת .נמצאת אצל מי שציווה אותו, גם אם העולם כולו צוחק ומהסס מבאר את מעלת)'(סימן א הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה האמונה ככוח המנחה את האדם בכל צעדיו, מהרגע שבו הוא קם ועד שהוא עולה על יצועו. נראה לבאר כי האמונה של נח היא מודל לאותה יציבות פנימית; היא אינה תלויה בתוצאות הנראות לעין, אלא בדבקות בצו הבורא. האמונה העמוקה הופכת את האדם לאיש חזק, שאינו מתערער מהסביבה ואינו מתייאש מהקשיים, אלא מוצא בעצם החיבור לה' את הנחמה ואת הכוח להמשיך .בעשייה המדויקת, גם בתוך הסערה הגדולה מבאר כי המושג אמונה כולל בתוכו את)(בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר .ההכרה בכך שהבורא מנהיג את עולמו ברחמים, גם בשעות שבהן נראה כי הדין הוא השולט נראה לבאר כי נח, באמונתו הפנימית, הבין כי המבול עצמו הוא חלק מהנהגה אלוקית שתכליתה טיהור העולם ולא השמדתו הסופית. האמונה הזו היא שאיפשרה לו להיות בבחינת מאמין ואינו מאמין – הוא האמין בדין אך לא השלים עם כליה, וכוח זה נובע מתוך תפיסת עולם שבה האמונה .היא השער לראיית הטוב הטמון בתוך ההסתרה מבאר את עוצמת)(חלק ט' או"ח סימן ק"ח הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר :האמונה כביטוי לאהבת ה' שאין לה סוף. נראה לבאר כי כאן אנו מגלים את פסגת האמונה ,האמונה אינה רק ידיעה, אלא התמסרות מוחלטת למי שנתן לנו את החיים. נח הצדיק, באמונתו לימד אותנו כי מי שקשור לבורא בלב שלם אינו יכול להיות שווה נפש לסבל, והססנותו בכניסה לתיבה הייתה הד מוחשי לכך שאמונתו הייתה מעורבת ברחמים עמוקים על הבריאה, ובכך הוא .הפך לאב טיפוס של כל אדם המבקש לשלב יראת שמיים עם חמלה אנושית עמוקה כשאנו מבקשים לחבר את אמונתו של נח אל האחריות האישית המוטלת על כל אדם, אנו .מגלים כי האמונה אינה מקלט מפני המציאות, אלא מקור הכוח לפעול בתוכה בשיא האחריות הקשר שבין האמונה לבין האחריות הוא קשר של השלמה הדדית; האמונה מעניקה את הראייה .הרחבה, ואילו האחריות מתרגמת אותה למעשים המכריעים את גורלו של האדם ושל סביבתו מבאר כי האחריות האישית היא)(הלכות מוסר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף הנגזרת הישירה של האמונה, שכן אדם המאמין שהעולם נברא על ידי הבורא, מבין כי הוא שותף בתיקון עולם ולא רק צופה מן הצד. נראה לבאר כי נח, בבניית התיבה, לא פעל כמי שממלא טכנית הוראות בלבד, אלא כמי שנושא באחריות כבדה לגורל החיים, ובכך הוא לימד אותנו כי אמונתו של אדם מחייבת אותו לגלות מעורבות אכפתית בכל צעד ושעל בחייו, תוך הכרה בכך .שכל פעולה שלו יש בה כדי להשפיע על פני המציאות מבאר כי)(חלק א' שער הזכירה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון האחריות המוטלת על האדם מתחילה בהכרה שהבורא משקיף על כל מעשיו, ומשום כך כל רגע בחיים הוא עת של בחירה והכרעה. נראה לבאר כי נח לא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים משום שראה באחריותו לשמש כגורם מעכב לפורענות כחלק מתפקידו כצדיק; האחריות הניעה

גם לנשמה מגיע אוכל 500 500 אותו לא רק לשמור על עצמו, אלא לנסות בכל כוחו להציל את העולם, וזוהי המדרגה הגבוהה .ביותר של אדם המשלב אמונה עם אחריות אישית בלתי מתפשרת מבאר כי האדם הוא המנוע המפעיל)'(שער א' פרק ד רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים את העולמות, וכוחותיו הרוחניים מונחים בידיו להוסיף קדושה או חלילה להפך. נראה לבאר כי האחריות האישית של נח נבעה מתוך ההבנה המוחלטת שהוא אינו אדם פרטי, אלא צינור שדרכו עובר השפע לעולם כולו, ולכן גם ספקותיו לא היו ספקות של חולשה, אלא תהיות של מי שמרגיש על כתפיו את משא האחריות לכל הבריאה, ובכך הוא מהווה מופת לכל אדם המבקש .לשאת באחריות לחייו ולחיי זולתו מתוך אמונה יוקדת האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא בספרו הכשרת האברכים מבאר כי האחריות של האדם היא לא רק כלפי עצמו, אלא כלפי הדור הבא וכלפי המציאות כולה, שכן בכל פעולה קטנה טמון כוח גדול. נראה לבאר כי נח, בהססנותו ובעשייתו, הוכיח כי האחריות האישית מחייבת את האדם להיות נוכח, מודע ופעיל, ולא להשלים עם קשיים שניתן לתקן בתפילה ובמעשה, וזוהי הדרך שבה אנו נדרשים להתמודד עם משברים אישיים – מתוך אמונה ברורה שהבורא נתן לנו .את הכלים לפעול ולשנות כשאנו מבקשים למצוא את האור בתוך ימי המבול של החיים, אנו נדרשים לאזור תעצומות ,נפש ולעמוד על היסודות המאירים המאפשרים לצדיק לא לטבוע בים החשש. רגעי המשבר בהם אנו חשים כי המים מאיימים לעלות על גדותיהם, הם דווקא הזדמנות מזוקקת לגלות את האמונה שהייתה חבויה בקרקעית הלב, ולהפוך את רגעי החושך לתקופה של צמיחה והתעלות .שאין דומה להן מבאר כי הצדיק, ברגעי משבר, מנצל את)(על הפרשה מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר האי ודאות כדי להעמיק את הקשר עם בוראו. נראה לבאר כי המפתח למציאת האור הוא ההבנה שהקושי אינו סוף פסוק אלא פתח לשינוי, כפי שנח מצא את הישועה בתוך התיבה, שהייתה בעצמה כלי של ציות ושל אמונה. גם כאשר העולם בחוץ משתנה והופך לבלתי מוכר, האדם המאמין יכול ליצור לעצמו מרחב פנימי של ביטחון ושלווה, המבוסס על הידיעה שהבורא .מלווה אותו בכל שלב ובכל צרה מבאר את כוחה של)(על הלכות ימים נוראים הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה התפילה ככלי המאיר כל חושך. נראה לבאר כי התפילה היא האור שמנח אולי לא מצא בעצמו מחוץ לתיבה, אך מצא בתוך השתפכות הנפש לפני הבורא. בדבריו מודגש כי כאשר אדם פונה אל ה' מתוך מצוקה, הוא זוכה לא רק להקלה, אלא גם להבנה עמוקה יותר של הדרך שבה עליו .לפסוע, ובכך הוא הופך את המבול הפרטי שלו למסע של גילוי רוחני שבו האור הולך ומתגבר הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו מכתבי חפץ חיים מבאר כי האור הגדול ביותר נמצא בתוך העשייה המצוותית, גם כשהלב מרגיש ריקנות או פחד. נראה לבאר כי העיסוק המעשי בבניית התיבה היה עבור נח העוגן ששמר עליו מליפול לייאוש; ככל שהאדם מוסיף עוד לבנה בבניינו הרוחני, כך הוא בונה לעצמו מקלט מפני הסערות שבחוץ. זוהי דרך החיים של הצדיק – לא להמתין שהשמיים יתבהרו, אלא לבנות את התיבה הפרטית שלו מתוך ידיעה .שהאור נמצא בנאמנות לצו הבורא

חנ תשרפ 501 501 מבאר כי הידיעה שאין עוד מלבדו היא)(על מסכת אבות רבי חיים מוולוז'ין בספרו רוח חיים המקור לכל נחמה בתוך המשבר. נראה לבאר כי נח, בהססנותו המפורסמת, מגיע להכרה עליונה :שאין לו על מי להישען אלא על אביו שבשמיים. זוהי התובנה המעשית שנוכל לקחת איתנו ברגעים של אי ודאות, כאשר אנו מרגישים שאין לנו יכולת לשלוט על מה שקורה, עלינו להניח את כל יהבנו על הבורא, ובתוך הוויתור על השליטה הפרטית, נמצא את האור הפנימי שנותן לנו .את הכוח להמשיך הלאה בשלווה ובבטחה בסיכום העניין, אנו מגלים כי דמותו של נח אינה דמות של צדיק בעל אמנה רעועה, אלא ענק רוח שביקש לאחד את האמונה המוחלטת בבורא עם רחמים בלתי מוגבלים על הבריאה. נח לא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, לא מתוך ספק בדבר ה', אלא מתוך שאיפה עמוקה ותפילה נחושה שמא תשתנה הגזירה, ומתוך תחושת אחריות כבדה לדורו. הוא מלמד אותנו כי האמונה האמיתית אינה דורשת מהאדם לוותר על לבו ועל תפילתו, אלא דורשת ממנו לעשות את רצון ה' בדייקנות ובמסירות, גם כאשר הנשמה צמאה לשינוי המציאות לטובה. הבנת מורכבות זו מעניקה לנו כלים להתמודדות עם משברי החיים, ומלמדת אותנו כיצד לפעול במישור המעשי תוך שמירה על עולם פנימי מלא בתקווה ובאמונה בטוב האלוקי. נח בתיבתו לא היה רק ניצול ,מהמבול, אלא היה המגדלור שדרכו למדנו כי אמונתו של צדיק היא המנוע שמחזיק את העולם .גם בתוך הסערות הגדולות ביותר שפוקדות אותנו בנתיב החיים הנושא שסקרנו מגלה לנו כיצד האמונה פוגשת את המציאות ברגעים המכריעים ביותר. ראינו כיצד גדולי ישראל לאורך הדורות פירשו את הססנותו של נח לא כפגם באמונה, אלא כביטוי למידת הרחמים הגבוהה ביותר של צדיק שאינו משלים עם חורבן. למדנו כיצד נדרש האדם לשלב בין הכנות מעשיות לבין עולם פנימי של תפילה, וכיצד האמונה משמשת כעוגן יציב גם בעתות ודאות. מתוך לימוד זה עלתה תובנה ברורה: החיים הם מבול של אתגרים, אך בניית התיבה-של אי האישית – מתוך נאמנות לבורא ואחריות לעולם – היא הדרך הבטוחה לעבור את המשברים .ולהמשיך בנתיב של התעלות וקידוש השם, מתוך תקווה שכל דין יתהפך לרחמים גמורים :עיקר העניין:עיקר העניין סוד הקיום היהודי בתוך המבול האישי טמון ביכולת האנושית הנדירה להחזיק בו זמנית את הציות הפשוט לדבר ה' יחד עם המשאלה הלוהטת לשינוי הגזירה. נח אינו דגם של צדיק חלש, אלא אב טיפוס לאדם הניצב אל מול סופו של עולם ומסרב להרפות מהתקווה; הוא מלמדנו כי התיבה אינה רק מקלט פיזי מן המים, אלא היא מרחב של ביטחון רוחני שנבנה בדם, ביזע ובדמעות של תפילה, וכל עוד אנו בונים ,את התיבה הפרטית שלנו בנאמנות לבורא, אנו מוגנים מכל משבר. בסופו של יום גם כשהגלים מתנשאים מעל לראש והדין נראה כהחלטה גמורה, ליבו של הצדיק ,נותר פתוח לרחמים, ובפתיחות הזו גנוז המפתח לצאת מן התיבה אל עולם חדש .נקי ומזוקק יותר, שבו האמונה והמעשה מתאחדים לכלל יצירת חיים חדשים

גם לנשמה מגיע אוכל 502 502 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין האמונה אינה מצפה שהים ישקוט מאליו, אלא מעניקה לאדם את הכוח לבנות תיבה איתנה בלב הסערה, מתוך ידיעה שהבורא נוכח בתוך כל גל וגל. כשאתה פועל ,בנאמנות למרות הספק המנקר בלבך, אתה הופך את הייאוש למנוף של צמיחה .ומגלה שדווקא ברגעים שבהם נדמה שאין מוצא, מתגלה השער אל הישועה