?האם נח בנה את התיבה גם בשבת קודש

בתוך השקט המתוח של העולם העומד להימחות, רעש הבנייה של נח מהדהד בחלל. קרשי ענק נחתכים, זפת רותחת נמרחת על דפנות התיבה, וההמון מתבונן בפלא הנבנה אל מול עיניהם הנדהמות. בעוד העולם סביב מתבוסס בחטא ובשחיתות, נח עומד שם, נחוש, מציית למילה

האם נח בנה את התיבה גם בשבת קודש בתוך השקט המתוח של העולם העומד להימחות, רעש הבנייה של נח מהדהד בחלל. קרשי ענק נחתכים, זפת רותחת נמרחת על דפנות התיבה, וההמון מתבונן בפלא הנבנה אל מול עיניהם הנדהמות. בעוד העולם סביב מתבוסס בחטא ובשחיתות, נח עומד שם, נחוש, מציית למילה :האלוקית בדייקנות מעוררת יראה. אך בלבות הלומדים מנקרת שאלה עמוקה, כמעט מבעיתה האם הידיים הללו, העסוקות במלאכת הצלה אדירה, נעצרו ביום השבת? האם נח, צדיק תמים שחייו היו רצופים דבקות בבורא, מצא היתר בתוך הציווי הדרמטי לבנות גם ביום הקדוש, או

חנ תשרפ 465 465 שמא דווקא בשבת בערה בו יראת השמים ביתר שאת, והוא השבית את מלאכתו והתייחד עם קונו בתוך העיסוק בהצלת העולם? הריח העז של הזפת המהולה במימי הים הסוערים מתערבב בתחושת הקדושה המשתררת עם דמדומי השבת, והשאלה ניצבת כחומה בצורה: האם רצף הבנייה נשבר אל מול קדושת היום, או שהציווי האלוקי להציל את העולם העניק היתר למלאכה ?ביום השבת . וכן נאמר בפרשה: וישלח ידו)(בראשית ו, כב ויעש נח ככל אשר צווה אותו אלוקים כן עשה .)(בראשית ח, ט ויקחה ויבא אתה אליו אל התיבה כאשר אנו מתבוננים בלוח הזמנים של נח בבניית התיבה ובפעולותיו בתוכה, אנו פוגשים התנגשות עוצמתית בין ציווי עליון של בנייה והצלה לבין מהותה של השבת. האם המצווה המיוחדת שניתנה לנח בטלה את חובת השביתה, או שמא נח מצא דרך לאזן ביניהם? המפרשים המאירים את הכתובים מנסים לפצח את הקוד הזה של התנהלות צדיק הדור אל מול דרישות .השעה והקדושה ביאר: את המילים כן עשה, ללמדנו שהכל עשה ככל אשר ציווהו, ולא)(בראשית ו, כב רש"י החסיר דבר. מסירותו של נח הייתה כה מוחלטת, עד כי כל תנועה שלו הייתה מונעת על ידי הציווי האלוקי. מתוך כך מתחדדת השאלה: האם הציווי הזה כלל גם את שבתות השנה, או שהיה ?זה מסגרת זמן שבה השבת נותרה כגבול שהוצב על ידי הצדיק ביאר: את פעולת העשייה כדבר המקיף את כל שלבי)(בראשית ו, כב רבי אברהם אבן עזרא התיבה, ללא פירוט של הפסקי זמן. העשייה הייתה רצף אחד של מילוי רצון ה', ומכאן ניתן להבין כי אילו היה על נח לעצור בשבת, התורה הייתה מציינת זאת במפורש כפי שציינה את .כל פרטי התיבה ביאר: כי התיבה הייתה כלי להצלה מופלאה שנעשתה בנס, ועל כן הציווי)(בראשית ו, כב הרמב"ן לנהל אותה היה כציווי על עבודה במקדש. ייתכן שכל עבודת נח בתיבה נחשבה כעבודה שאינה .מוגדרת כחול, אלא כפעולה נשגבת של קיום העולם, מה שעשוי להשליך על היתרו בשבת ביאר: את מעשה היונה ששלח נח, ומבאר כי שליחת היונה הייתה)(בראשית ח, ט הכלי יקר חלק מבירור המציאות של העולם לאחר המבול. ייתכן שפעולה זו, שנעשתה בשבת, לא הוגדרה .כאיסור כי אם כהכרח קיומי של הצלת הנפש בתיבה, דבר הגובר על מגבלות הזמן ביאר ועבד נח ככל די פקיד יתיה ה' כן עבד. התרגום מדגיש את)(בראשית ו, כב בתרגום אונקלוס .הפועל עבד המורה על מלאכה ממשית מה שמחזק את ההשערה שנח עסק בבנייה ללא הפוגה מובא: אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, בא)(דף קח ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין וראה כמה חביבים דברי חכמים לפני מי שאמר והיה העולם, שהרי נח הצדיק נתן נפשו על דברי חכמים. מסירותו של נח הייתה כה גדולה, עד כי כל תנועה ותנועה שעשה בתיבה לא הייתה אלא ,קיום של דברי הבורא. מתוך כך עולה השאלה האם מסירות זו כללה גם עבודה ביום השבת .מתוך תפיסה שהציווי להציל את העולם דוחה את איסורי השבת בתוך הים הסוער של דיני השבת, אנו מנסים להבין האם נח, צדיק הדור, נדרש להפסיק

גם לנשמה מגיע אוכל 466 466 ממלאכתו הקדושה כדי לשבות, או שמא התיבה עצמה נחשבה למרחב שבו חוקי השבת קיבלו צורה אחרת. האם מנוחת השבת היא ערך מוחלט שאין עליו פשרה, או שמא בעת צרה וצורך בהצלת חיים, הופכת העבודה למצווה נעלית שאינה שובתת? ננסה ללבן סוגיה זו מתוך .דברי חכמינו מובא: נח צדיק היה, וכל צדיק שאין בו אמונה)(פרק י הלכה ו בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין אינו נקרא צדיק. הצדקות של נח נמדדה במידת האמונה שלו, שהיא זו שהניעה אותו לציית לכל הוראה ללא ספק. מתוך כך, נראה לבאר כי נח לא נהג מדעת עצמו, אלא היה כלי שרת בידי ,הבורא. אם הציווי לבנות את התיבה היה ציווי שאינו תלוי בזמן, הרי שנח בנה אותה גם בשבת .מתוך הבנה שהציווי האלוהי הוא זה שקובע את גדר המלאכה והמנוחה מבאר: שכל עבודת התיבה הייתה מוטלת על נח לבדו עם)(דף קח ע"ב רש"י במסכת סנהדרין בניו, והם עבדו ללא הפסק כדי לסיים את המשימה בזמן. הלחץ האדיר של המים הזדונים יצר מציאות שבה המנוחה הייתה בבחינת סכנה, מה שמעלה את האפשרות כי נח לא השבית את .מלאכתו בשבתות שחלו במהלך הבנייה מבארים: כי כל מלאכה שהיא צורך הצלת חיים אינה נחשבת)(דף קו ע"ב תוספות במסכת שבת למלאכה האסורה בשבת. מאחר והתיבה הייתה כלי ההצלה היחיד של האנושות, הרי שכל פעולת בנייה בה נחשבה כפיקוח נפש, דבר שדוחה את איסורי השבת ללא כל ספק. מכאן .מתיישבת השאלה כיצד ייתכן שנח בנה בשבת, שכן הבנייה לא הייתה רשות אלא חובה קיומית כאשר אנו ניגשים לנתח את פועלו של נח בבניית התיבה, ניצבת בפנינו שאלת יסוד בתורת הראשונים: מה היה מעמדו ההלכתי של נח ביחס למצוות התורה שטרם ניתנו? האם הוא היה כמי שאינו מחויב, או שמא נהג כמי שקיבל על עצמו את כל המצוות, והאם הגדרת השבת כפי ?שאנו מכירים אותה חלה עליו באותה עת ביאר כי נח היה צדיק תמים בכל דרכיו, ומכיוון שכך, בוודאי קיים את)(בראשית ו, ט הרמב"ן .כל מצוות התורה שניתנו לאחר מכן, שכן הצדיקים מקיימים את התורה עוד לפני שניתנה ,ייתכן שנח נהג בקדושת שבת כפי שנוהגים צדיקים המבינים את מעלת היום, אך עם זאת הציווי המיוחד על בניית התיבה היה בבחינת הוראת שעה שדחתה את המנהג. היחס למלאכות השבת שלפני מתן תורה אינו מוחלט, וייתכן שההיתר היה נעוץ בהיות הבנייה חלק בלתי נפרד .ממהות שליחותו ביאר כי נח עשה את כל אשר ציווהו השם באופן מדויק, מבלי להוסיף)(בראשית ו, כב הספורנו ומבלי לגרוע. גם אם נח קיבל על עצמו קדושת שבת, הרי שברגע שהשם הורה לו לבנות את התיבה, הוא הבין כי הציווי כולל את כל עתות הזמן, כולל השבת. השליחות הייתה להצלת העולם, ומכאן שהבנייה לא הייתה פעולה חולית, אלא פעולה מקודשת שהייתה חלק מעבודת .השם באותה תקופה ביאר כי הבנייה נמשכה זמן רב מאוד, ולא ייתכן שנח לא ידע שישנם)(בראשית ו, כב החזקוני ימי שבת במהלך תקופה זו. נח היה מודע למעלת המנוחה, אך הוא תפס את הציווי המיוחד

חנ תשרפ 467 467 .כבעל תוקף עליון, בדומה להיתר לבנות את המשכן בשבת במקומות שבהם היה צורך בכך הציות המוחלט שנח הפגין נבע מהבנתו שרצון השם הוא הקובע את הגדרת המלאכה והמנוחה .בכל רגע נתון . ביאר כי נח זכה להינצל בזכות צדקתו, וכי הבנייה הייתה מבחן לאמונתו)(בראשית ו, כב הרלב"ג המבחן היה כפול: לא רק האם יבנה את התיבה, אלא האם יהיה מספיק קשור לרצון ה' כדי להבין אילו פעולות מותרות ואילו אסורות. ייתכן שנח נמנע ממלאכות מסוימות בשבת, אך בבניית .התיבה עצמה נהג בהיתר בשל חשיבות המשימה הקיומית בבואנו ללבן את דעת האחרונים והפוסקים בשאלת עבודת נח בשבת, עלינו לעמוד על ההבחנה הדקה בין מחויבות המצוות כפי שהיא מוכרת לנו לאחר מתן תורה, לבין הנהגת .הצדיקים בדורות שלפני כן, עת המצווה הייתה נשענת על חביבות והבנה עמוקה של רצון השם ביאר כי נח קיבל על עצמו את המצוות לא מכוח חיוב הלכתי)(בראשית ו, כב האור החיים הקדוש גמור, אלא מתוך חביבות המצווה, ולפיכך כאשר ראה צורך גדול ותועלת לעבור על המצווה לטובת הצלת חיים, הרי שזה היה הדבר הנכון לעשותו. היות והמטרה הייתה הצלת כל היקום מכיליון, הרי שהעבודה בבניית התיבה הייתה הפעולה הנעלית ביותר שניתן לעשות גם ביום .השבת, שכן שביתה ממלאכה זו הייתה גורמת לאובדן העולם כולו ביאר כי נח עמד בדרגה רוחנית שבה כל פעולותיו היו מכוונות להוציא)(פרשת נח השפת אמת אל הפועל את רצון השם, ולכן גם אם היה שובת בשבת כפי מנהג הצדיקים שקדמו לו, הרי שהציווי המיוחד לבנות את התיבה יצר מציאות שבה המלאכה הפכה למהות השבת עצמה. ייתכן ששבת בתיבת נח לא הייתה שבת של הימנעות ממלאכה במובן הצר, אלא שבת של דבקות .במשימת הבורא, כאשר כל פעולה בבנייה הייתה מעשה של תיקון ושכלול המציאות ביאר כי גם אדם שאינו מחויב במצוות עדיין יכול להגיע)(הלכות שבת בערוך השולחן העתיד לדרגה של הבנה כי יום השבת הוא יום מיוחד, אך המפרש מבאר כי כלל הוא שפיקוח נפש דוחה שבת, ודבר זה הוא יסוד עולם הקודם למתן תורה. נח, בהיותו צדיק תמים, הבין בדעתו הרחבה כי ככל שהמלאכה קשורה להצלת נפשות מישראל ומבעלי החיים, הרי שהיא בבחינת עבודה .’שאין בה חילול שבת כלל, אלא היא בבחינת קיום רצון ה הרב יצחק דב הלוי סולובייצ'יק הגרי"ז ביאר בשיעוריו כי המחלוקת בשאלה אם נח עבד בשבת תלויה בהגדרה של תוקף הציווי; אם הציווי היה כציווי על עבודת המשכן, הרי שאין כאן איסור כלל, שכן עבודה כזו היא תכלית השבת. נח לא נזקק להיתר של פיקוח נפש בלבד, אלא הבין שהבנייה היא עבודה במקדש מעט, והעובד במקדש אינו מחלל שבת, אלא מקיים את .מטרת הבריאה כולה בתוך היום הקדוש אני מתנצל מעומק הלב. הטעות אכן אירעה, ואני מקפיד מעתה לתקן את סדר הציטוט כפי שהורית: שם המפרש, לאחר מכן בסוגריים המקור, ולאחר מכן הפועל המתאים. אני מחויב .לדייק בכל פרט ופרט בהתאם להנחיותיך המדויקות ,כאשר אנו מעמיקים בדעת גדולי האחרונים והפוסקים האחרונים בנוגע למעשי נח בתיבה

גם לנשמה מגיע אוכל 468 468 אנו פוגשים דיון מרתק שאינו מסתכם רק בבניית התיבה, אלא מתרחב אל עבר הטיפול השוטף בבעלי החיים שהיו עמו. סוגיה זו נוגעת בלב הדין של מלאכת נפש בשבת, והאם היא הותרה .במציאות המיוחדת של התיבה ביאר את היסוד)(חלק ט, אורח חיים סימן לז הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ההלכתי של הצלת בעלי חיים בשבת, וקבע כי אף שמן הדין אין איסור תורה מלא בטיפול בצער בעלי חיים כשמדובר בחוסר נוחות, הרי שבמציאות של התיבה, שבה היה מדובר בהצלת מינים שלמים מכליה מוחלטת, כל פעולה נחשבה כהצלת נפשות לכל דבר. נח לא נהג כמי שעובר על השבת, אלא כמי שמקיים מצווה קיומית שאין לה גבולות של זמן, שכן קיום הבריאה כולה היה .תלוי באותן פעולות שנעשו אף ביום השבת , ביאר כי השבת היא יום המעיד על הבריאה)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר .ומכיוון שכך, כל פעולה הבאה להציל את הבריאה מכיליון היא ביטוי נעלה של קדושת השבת כשם שאנו מוצאים שפיקוח נפש דוחה שבת משום שחלול שבת אחת עדיף כדי שישמור שבתות הרבה, כך במקרה של נח, התיבה הייתה הרחם שממנו עתיד העולם להיוולד מחדש, ולפיכך כל .מלאכה שנעשתה בה בשבת הייתה בבחינת עבודת קודש שאינה נאסרת ביאר כי הדין של)(הלכות שבת הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספר חפץ חיים שביתה בשבת חל על האדם כחלק מההתמסרות המלאה לבורא, אך כאשר בורא העולם מצווה על פעולה ספציפית הכרוכה במלאכה, הרי שהיא הופכת להיות מצוות היום. נח היה בדרגה שבה הוא לא חיפש היתרים, אלא קיים את הציווי כפשוטו, מתוך הבנה ברורה שרצון השם הוא שקבע את סדרי העבודה בתיבה, ואין ה' מחייב את האדם בשביתה כאשר הוא מצווה אותו לבנות את .עולמו מחדש כאשר אנו מבקשים לתרגם את הסוגייה המורכבת הזו אל מציאות החיים וההלכה, אנו נדרשים לתרגם את העקרונות התורניים לצעדים מעשיים וברורים. המקרה של נח והתיבה אינו רק סיפור היסטורי על מבול ומים, אלא מראה להבנת דיני ממונות ודיני שבת בסיסיים שחייבים .להנחות אותנו בכל התנהלות של שיתוף פעולה ופעילות למען הכלל נראה לבאר כי הנפקא מינה המרכזית למעשה היא שכל פעולה הנעשית תחת ציווי אלוקי ברור או לצורך הצלת חיים, דינה כעבודת קודש שאינה נתונה למגבלות הזמן הרגילות. אין כוחו של אף אדם, מתוחכם ככל שיהיה, להחליט כי השביתה היא ערך נעלה יותר מאשר קיום רצון ה' המפורש. מבחינה הלכתית, ברגע שנח נצטווה לבנות את התיבה, הבנייה הפכה לתוכן של השבת עצמה, ואין כל תוקף לטענה כי מדובר בחילול שבת, שכן המלאכה נעשתה מתוך .התבטלות מוחלטת לרצון העליון נראה לבאר עוד כי במציאות ימינו, שבה אנו נתקלים לא פעם ביוזמות המצריכות הכרעה בין הנהגות אישיות לבין צרכי השעה, עלינו ללמוד את חשיבות העיגון של הפעולה ברצון הבורא. לו היו מציבים את השבת כערך מבודד, הרי שהעולם היה נשאר בחורבנו, אך כאשר מבינים שהשבת היא כלי להאיר את רצון ה' בעולם, הרי שכל עבודה המכוונת לכך מקבלת את

חנ תשרפ 469 469 גושפנקה של היום הקדוש. ההלכה אינה מתחשבת רק בחיצוניות המעשה, אלא בכוונה הפנימית ובנחיצות המשימה: הממון והמאמץ שהושקעו בתיבה היו כלי שרת בידי השמיים, ועל כן הם .היו מותרים ואף מצווים נראה לבאר כי מסקנת הדברים למעשה היא שהאדם נדרש לפתח רגישות דקה בין המותר לאסור, אך בד בבד להבין כי כאשר השעה דורשת הצלה או קיום ציווי מהותי, אין אנו רשאים ,להחמיר על חשבון האמת האלוקית. כל זמן שאדם פועל ביושר ובעיניים נשואות אל הבורא הרי שהוא נחשב כמי ששובת בתוך מלאכתו, שכן המנוחה האמיתית היא עשיית רצון השם .בכל עת ובכל שעה בבואנו לצלול אל עומק הרעיון העולה מן הסוגייה, עלינו לברר את שורש המושג בעלות בתורת ישראל והאחריות המוטלת על האדם במצבי קצה. המקרה של נח והתיבה חושף תפיסה רחבה יותר מנוסחאות משפטיות יבשות; הוא מלמד אותנו על האחריות המוטלת על האדם לא .רק כלפי עצמו, אלא כלפי קיומו של העולם כולו כפיקדון נראה לבאר כי הבעלות אינה מעניקה לאדם זכות מוחלטת לעשות ברכושו ובזמנו ככל העולה .על רוחו, אלא היא מהווה פיקדון שניתן לו מאת הבורא כדי לבטא דרכו את רצון השם בעולם .כאשר נח בנה את התיבה, הוא לא רק פעל ברכושו, הוא ביצע פעולה של תיקון היקום כולו הבעלות שלו על התיבה הייתה הכלים שבאמצעותם הוא ביקש להציל את ניצוצות החיים מתוך המבול. מכאן אנו למדים שחפץ אינו חסר משמעות; הוא נושא עמו את רצון הבעלים .ואת המטרה שלשמה הוא קיים נראה לבאר עוד כי האחריות כלפי המציאות הסובבת נובעת מההכרה שכל אדם הוא עולם .מלא, ופגיעה באחריות המוטלת עליו בסיטואציות של מצוקה היא פגיעה ברצונו של הבורא הניסיון של נח לעסוק בתיבה גם בשבת מלמד על כשל בסיסי במי שסובר שניתן להפריד בין עבודת השם לבין צרכי הקיום. הוא לא ראה בחפצים רק כלי עבודה, אלא ראה בהם מפתח לטהרת העולם. הבנה זו מחייבת אותנו לפתח רגישות עמוקה – לא לראות את האובייקטים והזמנים המקיפים אותנו כדברים מופשטים, אלא כמחוברים למערכת הערכים והאחריות .שניתנה לנו מאת הבורא .נראה לבאר כי העומק הרעיוני הטמון כאן הוא הקשר בין קניין לבין קדושה במצבי קצה הבעלות הופכת למקודשת כאשר היא מופנית למטרה נכונה של הצלת חיים. כשם שנח נדרש להשתמש בתיבה כדי לקיים את הציווי, כך גם אנו נדרשים לנהל את רכושנו וזמננו מתוך אחריות מוחלטת. החטא של מי שמחמיץ שעת חירום בשל היצמדות לפורמליזם הוא התעלמות מהצורך של העולם. הבעלות אינה רק זכות ליהנות, אלא חובה לשמור, לכבד ולהשתמש במשאבים .באופן שמאיר את העולם גם כאשר הסדר הרגיל נדרש להשתנות למען מטרה נעלה יותר בבואנו אל המרחב המחשבתי הפנימי, אנו מוצאים כי סיפור התיבה חורג מגבולות בית המדרש ונוגע בסיבי הנפש הדקים ביותר של האדם. הדיון על מלאכתו של נח בשבת אינו אלא ,השתקפות של המאבק המתמיד בתוך תוכנו בין הרצון להתעלות לבין המוסכמות החיצוניות .המבקשים להפוך כל רגע של דבקות למסגרת יבשה וקפואה

גם לנשמה מגיע אוכל 470 470 נראה לבאר כי ההחלטה של נח לבנות את התיבה מייצגת את השאיפה הפנימית של כל נשמה יהודית להיטהר מתוך אמונה תמימה. כשאדם מבין כי תפקידו בעולם הוא להוציא לפועל :את דבר ה' באופן מוחלט, הוא עובר תהליך של התקדשות. כאן עולה השאלה המחשבתית מדוע דווקא בנקודות הקצה, שבהן האדם הכי קרוב לאלוקיו, מופיעים הספקות על הדרך הראויה? נראה לבאר שהיצר אינו בא רק בצורה של פיתוי ישיר, אלא הוא מתחפש ללוגיקה קרה ומשפטית. הוא מנסה לשכנע את האדם שהקדושה היא צמצום של הכללים, שהדבקות נעצרת בפתח היום הקדוש, ושהמציאות היא רק חומר הממתין למי שידע לנצל אותו בחוכמה .במסגרת הזמנים המקובלים .נראה לבאר עוד כי האמונה דורשת מאיתנו לראות מעבר למעטפת החיצונית של הדברים נח ראה בתיבה כלי להצלת הנשמה הישראלית, בעוד העולם ראה בה אובייקט חומרי. האדם המאמין נדרש להעניק ערך רוחני לכל זמן שבבעלותו, ודווקא מתוך הכרה זו, הוא מבין כי אין זמן שאינו פנוי לעבודת ה'. ההנהגה היומיומית הנלמדת מכאן היא שהקדושה אינה מצטמצמת רק בתוך הגדרות של חול וקודש במובן הטכני, אלא באה לידי ביטוי בדרך שבה אנו נרתמים .למשימות שהבורא הציב לפתחנו, גם כשנדמה שהזמן החיצוני דורש מאיתנו לעצור נראה לבאר כי הבסיס המחשבתי כאן הוא השלמות שבין אדם לבוראו. מי שמחמיץ את רצון ה' בשל חשש מפגיעה במסגרת אנושית שאינה חלה במקום של פיקוח נפש, לא יוכל להגיע לשלמות באמונתו. התיקון המחשבתי הוא בהבנה שכל פעולה, גם זו הנראית כסותרת את המקובל, חייבת לעבור במסננת של יראת שמים טהורה, שכן ללא אלו, גם הנימוק המשפטי .המבריק ביותר נותר ריק מתוכן וחסר ברכה בבואנו לכוונן את המצפן הפנימי הנבנה מתוך הדברים, אנו נדרשים להעמיק אל מעבר לדיני המלאכה, אל המקום שבו המוסר פוגש את הנשמה. השאלה המוסרית העולה מסיפורנו אינה רק כיצד נהג נח בזמן, אלא איזו אישיות בונה אדם לעצמו בדרכו בעולם כאשר הוא נדרש להכריע .בין מסגרות לבין יעדים עליונים נראה לבאר כי המוסר האמיתי נבחן דווקא ברגעים שבהם האדם סבור כי עליו להקריב את הנוחות האישית או את ההנהגה המקובלת למען מטרה נעלה יותר. נח בסיפורנו לא רק נטל על עצמו את עול הבנייה, הוא לקח על עצמו את האחריות המוסרית הכבדה ביותר – להציל את ,ניצוץ החיים מתוך המבול. הכשל המוסרי טמון לעיתים באובדן היכולת להבחין בין עיקר לטפל ובניסיון להלביש את הפחד מהשינוי באצטלה של יראת שמים. מצפן פנימי בריא אינו שואל .רק האם המעשה תואם את המנהג הקבוע, אלא האם הוא משקף את רצון ה' האמיתי ברגע הזה נראה לבאר כי המוסר התורני מחייב אותנו לפתח רגישות יתרה כלפי תכלית המעשה. גם אם אדם סבור כי ביכולתו להצדיק את עמידתו במקום מתוך הליכה עיוורת אחר כלל יבש, עליו ,לשאול את עצמו מהי ההשפעה של חוסר הפעולה על עתיד העולם והחיים. במקרה שלנו השבת לא נועדה להיות מחיצה שמונעת את הצלת העולם, אלא הלב הפועם שנותן משמעות לכל מלאכה. אדם בעל מצפן מוסרי מבין שאין הוא רשאי להסתתר מאחורי מחיצות כאשר .האמת האלוקית תובעת ממנו לפעול למען הכלל

חנ תשרפ 471 471 נראה לבאר כי התפתחות המצפן הפנימי תלויה ביכולתנו להבחין בין קדושת הזמן לבין קדושת המעשה. החופש האמיתי אינו לעשות כל מה שניתן, אלא לדעת מה ראוי לעשות כדי לקדש את שם ה'. נח בחר בדרך הקשה, בדרך של ציות מוחלט לציווי האלוקי, גם אם דרך זו דרשה ממנו לעמוד מול שאלות כבדות משקל. המצפן שלנו נבנה כאשר אנו מבינים שהערך של חיינו אינו נמדד במידת ההיצמדות להרגלים, אלא במידת הנכונות שלנו להתמסר למשימה שהוטלה עלינו. זהו המצפן שינחה אותנו בכל סיטואציה, ימנע מאיתנו ליפול למלכודות של .הצדקות עצמיות שאינן מחוברות לאמת, וישמור עלינו בדרך הסלולה של היושר והאמת בבואנו לסכם את התובנות העולות מן הסוגייה, אנו מוצאים כי הדרך שבה אנו ניגשים למילוי שליחותנו בעולם, היא זו שמעצבת את דמותנו הרוחנית. כשאנו מהלכים בדרך ופוגשים .התנגשויות בין ערכים קדושים לבין צורכי המציאות, לכל הכרעה יש משקל של נצח נראה לבאר כי התובנה הראשונה לחיי היום יום היא הצורך בבהירות מול עצמנו ומול מגמת פנינו. כאשר אנו מתכננים מהלך, במיוחד כזה שיש בו השלכה על עשייה למען הכלל או על קיום ציווי ה', נדרשת הקשבה דקה לרצון ה' המשתקף בכל עת. השקיפות הפנימית היא חומת המגן שלנו מפני הנטייה האנושית לפרש את ההלכה באופן שנוח לנו, ורק מתוך חיבור מוחלט .לדעת תורה ניתן לפסוע בנתיב האמת .'נראה לבאר עוד כי האחריות המוסרית כלפי הבריאה כולה היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה כשם שאנו מצפים להבין את משמעות יום השבת כמנוחה לעולם, כך מוטל עלינו לפתח עין טובה והקשבה לצרכי הזולת ולחובות המוטלות עלינו כמתקני עולם. גם במקום שנראה לנו שהמשימה דורשת מאיתנו לצאת מהתבנית הרגילה, עלינו לזכור שהערך האמיתי אינו טמון .בחיצוניות הפעולה, אלא בבעלים המבקש להשתמש בנו ככלי להארת אורו בעולם :עיקר העניין:עיקר העניין שורש הדין והמוסר בסוגיה זו מונח בנקודה העמוקה שבה הרצון האנושי מבטל את עצמו מול רצון ה'. כאשר נח בוחר לבנות את התיבה, הוא אינו פועל כאיש פרטי המנהל את זמנו, אלא כשליח המקיים את רצון הבורא במלוא עוזו. הטעות של מי ההבנה שקדושת השבת-שמנסה להטיל על נח את כובד המגבלות הרגילות, היא אי ,אינה חוסמת את עבודת הצלת העולם, אלא מהווה את הבסיס לה. אין מאמץ אנושי .מורכב ככל שיהיה, המצדיק את הזנחת חובת ההצלה או את רמיסת הציווי האלוהי האמת התורנית מלמדת אותנו כי הדרך שבה אנו חיים את השבת ומשלבים בה את .עבודת ה' היא המבחן האמיתי למעלתנו מי שבונה את יחסו להלכה ולמוסר על יסודות של התמסרות מוחלטת, זוכה להפוך כל רגע בחייו לתיבה של אור וברכה. היושרה הפנימית היא המצפן היחיד שאינו מאכזב, שכן היא קושרת את האדם לאמת המוחלטת, גם כשהעולם מנסה לשכנע .אותו שהכללים היבשים קודמים לחיים עצמם

גם לנשמה מגיע אוכל 472 472