!האם מותר להתפלל על גוי חולה שיתרפא? הוכח מפרשת השבוע

.החסד, היכן מסתיימת האחריות לישראל והיכן מתחילה האחריות לאדם באשר הוא אדם התורה איננה חוששת מלהעמיד אותנו בפני מתחים חדים, בין נאמנות מוחלטת לגבולות ההלכה לבין קריאת הלב לרחמים, בין זהירות מעבודה זרה לבין קידוש השם לעיני כל, בין

יש רגעים בתורה שבהם הקורא נאלץ לעצור ולשאול את עצמו מהו גבול הקדושה ומהו גבול .החסד, היכן מסתיימת האחריות לישראל והיכן מתחילה האחריות לאדם באשר הוא אדם התורה איננה חוששת מלהעמיד אותנו בפני מתחים חדים, בין נאמנות מוחלטת לגבולות ההלכה לבין קריאת הלב לרחמים, בין זהירות מעבודה זרה לבין קידוש השם לעיני כל, בין .שמירה על זהות לבין פתיחת שערי תפילה גם למי שעומד מחוץ לה פרשת השבוע מציבה תמונה מפתיעה ומעוררת מחשבה. פרעה מלך מצרים, רודף ישראל :ומענה אותם, עומד חסר אונים מול מכת הצפרדעים וקורא למשה ולאהרן בבקשה מפורשת "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים". לא דרישה טכנית, לא משא ומתן מדיני, אלא בקשה לתפילה, לפנייה אל אלוקי ישראל. והתורה איננה מספרת זאת בדרך אגב, אלא קובעת את .הדברים בלשון ברורה ומפורשת, כאירוע שיש בו משמעות לדורות מתוך פסוק זה מתעוררת שאלה יסודית החודרת לשורשי ההלכה והאמונה. האם מותר ליהודי להתפלל על גוי חולה שיתרפא. האם יש הבדל בין רפואה בפועל לבין תפילה. האם יש חילוק בין גוי עובד עבודה זרה לבין מי שאינו עובד עבודה זרה. האם יש מקום להתיר משום דרכי שלום, משום קידוש השם, או משום שהגוי עצמו מבקש ומאמין בכוח התפילה. ומה .דינה של תפילה שאין בה סכנה ואין בה חשש איבה, אלא בקשה אנושית פשוטה לרחמים השאלה איננה טכנית בלבד אלא מהותית. תפילה היא עמידה לפני השם, קרבה, בקשת חיים ורחמים. האם מותר לפתוח שער זה גם למי שאינו מבני הברית. האם יש בכך משום לא תחנם, או שמא אדרבה, יש כאן גילוי של שם שמים בעולם. האם מעשה משה בפרשת .השבוע הוא מקור, ראיה, או שמא אין למדין ממנו כלל, ואם כן מדוע הובא בתורה בלשון זו זו שאלה הנוגעת בהלכה, באגדה, במוסר ובתפיסת תפקידו של ישראל בעולם. היא נוגעת למפגש שבין עם לבדד ישכון לבין אור לגויים, בין זהירות לגילוי רחמים, בין גבול לבין פתיחות. ומתוך כך נדרשת העמקה מדוקדקת, שלב אחר שלב, כדי לברר היכן עומדת .ההלכה והיכן פועמת נשמת התורה עתה נעמיד את הפסוק מפרשת השבוע עצמו, ונברר כיצד ראו בו מפרשי התורה יסוד .לשאלת התפילה על גוי, ומה טמון בעומק לשון הכתוב "הפסוק אומר: "ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים .)(שמות ח ד עצם הקריאה של פרעה למשה ולאהרון איננה קריאה פוליטית אלא פנייה רוחנית. פרעה .אינו פונה לחרטומיו, אינו מבקש פתרון טבעי, אלא מבקש עתירה אל ה', כלומר תפילה התורה מדגישה את לשון העתירו, לשון תפילה מרובה והפצרה, ללמד שפרעה מכיר בכוחו של אלוקי ישראל ובכוח תפילתם של שלוחיו. כבר כאן מונחת שאלה עקרונית, כיצד ייתכן .שמלך רשע כזה זוכה לכך שיתפללו עליו ויסור מעליו הנגע כתב על לשון העתירו אל ה' שמשה התפלל עליו, אף)(שמות ח ד רש"י בפרושו על התורה אראו תשרפ שפרעה חזר והכביד את לבו לאחר מכן. מדברי רש"י ניכר שאין כאן הוראת שעה בלבד אלא מעשה שהתורה ראתה לנכון לפרשו בפשטות, בלא הסתייגות ובלא גינוי, ומשמע שיש מקום .עקרוני לעצם התפילה האריך לבאר שמטרת תפילת משה על פרעה לא)(שמות ח ד הרמב"ן בפרושו על התורה ,הייתה רחמים פרטיים על המלך, אלא גילוי הנהגת ה' בעולם, להראות שברגע שמשה מתפלל המכה סרה, וברגע שפרעה חוזר בו, המכה שבה. אולם אף לדבריו, אין זה גורע מן העובדה שמשה נענה לבקשתו של פרעה והתפלל עליו, והסרת המכה באה בעקבות תפילתו. נמצא .שגם כאשר יש תועלת לישראל, עצם התפילה על גוי איננה נפסלת , כתב שפרעה הכיר עתה כי אין זו מכה טבעית)(שמות ח ד האבן עזרא בפרושו על התורה ולכן ביקש ממשה להתפלל. האבן עזרא מדגיש את הכרת פרעה בכוח האלוקי, ומתוך כך .מתבאר שהתפילה כאן יוצרת הכרה בשם ה' אף אצל גוי, ויש בה ממד של קידוש השם כתב שפרעה ביקש תפילה דווקא ממשה ואהרון מפני)(שם החזקוני בפרושו על התורה שראה שכוחם גדול לפני ה', ומתוך כך למדנו שכאשר גוי מכיר בכוחו של הקב"ה ומבקש תפילה, אין הדבר דומה להצלה רגילה של עובד עבודה זרה מתוך חיבה, אלא יש כאן פן של .'פרסום אמונת ה העמיד את בקשת פרעה בהקשר רחב של הנהגת)(שמות ח האברבנאל בפרושו על התורה המכות, וכתב שמשה התפלל כדי ללמד את פרעה ואת מצרים שאין כוח בידם אלא ביד ,ה'. תפילה זו איננה חסד פרטי אלא מהלך חינוכי עולמי, אך מכל מקום היא תפילה על גוי .ומעשה זה נכתב בתורה כלימוד לדורות מן הפסוק ומדברי מפרשיו עולה כי תפילת משה על פרעה אינה חריגה מקרית אלא חלק ,מהנהגת התורה עצמה, והיא מונחת כיסוד לשאלה האם מותר להתפלל על גוי, באילו תנאים ומהו גדר האיסור או ההיתר. מכאן נפתח הפתח לעיון בדברי חז"ל והגמרא שעסקו בגבולות .היחס לגויים, ובשאלת תפילה ורפואה להם נאמר: עובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא)(דף כו ע״א בגמרא במסכת עבודה זרה מורידין, ופירש רש״י שם שאין מצילין אותם מסכנה. מכאן יסוד גדול לאיסור הצלה ורפואה .של עובד עבודה זרה, והגמרא קובעת זאת כקו עקרוני נאמר: מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, ומבקרים)(דף סא ע״א אולם בגמרא במסכת גיטין חולי גוים עם חולי ישראל, וקוברים מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום. הרי שחז״ל ,עצמם קבעו שביחס מסוים יש מקום לביקור חולים, שהוא מעשה שיש בו נגיעה לרפואה .נחמה ותפילה, ואף זאת הותר ואף נתחייב מפני דרכי שלום נאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ודרשו חז״ל)(דף לח ע״א בגמרא במסכת בבא קמא שהקב״ה ראה שאין האומות מקיימות שבע מצוות בני נח והתיר ממונם לישראל. ומכאן למדנו שיש הבחנה ברורה בין גוי העומד במסגרת מוסרית של שבע מצוות בני נח לבין מי .שפורק עול לגמרי. הבחנה זו מהווה רקע להבנת היחס לרפואה ותפילה גם לנשמה מגיע אוכל מבואר שבן נח מצווה על שבע מצוות, ופירש רש״י)(דף נו ע״ב בגמרא במסכת סנהדרין שם שכל גוי שאינו עובד עבודה זרה ואינו עובר על יסודות אלו יש לו מעמד של בן נח כהלכה. מתוך כך מתבאר שיחס של תפילה ורחמים כלפיו איננו זהה ליחס כלפי עובד עבודה .זרה מובהק מסופר על ברוריה אשת רבי מאיר, שאמרה לו על הבריונים)(דף י ע״א בגמרא במסכת ברכות שבשכונתם: יתמו חטאים ולא חוטאים, ופירש רש״י שיש להתפלל שיחזרו בתשובה ולא שימותו. אף ששם מדובר בישראל, מכל מקום העיקרון שהתפילה מכוונת לתיקון ולא .להשמדה מהווה יסוד מחשבתי להבנת תפילה גם על אחרים מסופר על חוני המעגל שתפילתו נענתה והשפיעה על)(דף כג ע״ב ובגמרא במסכת תענית הכלל כולו, ומכאן שחז״ל ראו בתפילת צדיק כוח הפועל בעולם כולו, ולא רק בתוך גבולות .ישראל, אלא בהנהגת המציאות הכללית ,מן הגמרות הללו עולה תמונה מורכבת: מצד אחד קו חד כלפי עובד עבודה זרה מסוכן ומצד שני פתחים ברורים של דרכי שלום, הכרה בבן נח שאינו עובד עבודה זרה, ותפיסה שתפילת צדיק פועלת במציאות הכללית. יסודות אלו הם התשתית שעליה בנו הראשונים .את שיטותיהם בדין תפילה ורפואה לגוי כאן מתחיל מקום העיון העיקרי בדברי הראשונים, כי בדבר תפילה על גוי אין לנו בדרך כלל סעיף מפורש בלשונם כמו שיש ברפואה והצלה, וממילא צריך לעמוד על יסודות .דבריהם, מה כלול באיסור ומה לא, ומה נלמד מן ההקשרים שנידונו להדיא : כתב שאין מעלין עובד כוכבים)(פרק י הלכה א הרמב"ם ביד החזקה הלכות עבודה זרה מן הבור ואין מצילין אותו אם הוא בסכנה, והעמיד בזה גדר של הרחקה ממי שהוא עובד עבודה זרה ומדיח את ישראל, ומתוך לשונו מבואר שעיקר הדיון הוא בפעולת הצלה ממשית המביאה לחיותו, ולא הזכיר תפילה כלל, ומשמע שהאיסור שנאמר כאן הוא במעשה .הצלה ורפואה : כתב באיסור "לא תחנם" שאין נותנים)(פרק י הלכה ד הרמב"ם ביד החזקה הלכות עבודה זרה להם מתנת חנם, והרחיב שם שאין עושים להם טובה של חנם כשאין בה צורך, ומכאן יצא יסוד חשוב לדון האם תפילה על גוי נחשבת "מתנת חנם" או שאין זה בכלל נתינה כי אין כאן מעשה ממוני ולא פעולה ישירה אלא בקשת רחמים מלפני ה', ובנקודה זו אין לשון הרמב"ם .מפורשת, ונשאר הדבר תלוי בהבנת גדרי "חנינה" שבאיסור : כתב לבאר את דברי הרמב"ם)(פרק י הלכה ב הכסף משנה על הרמב"ם הלכות עבודה זרה בענין רפואה לגוי, והביא שיש חילוק בין עובד עבודה זרה לבין מי שאינו עובד עבודה זרה, ומתוך דבריו למד בעל כנסת הגדולה שבישמעאלים שאין בהם עבודה זרה אין לאסור רפואה, והרי זה יסוד שממנו נמשך גם לצד התפילה, שהרי אם פעולת רפואה מותרת במקום שאין עבודה זרה, קל יותר לומר שאין סתירה מעיקר הדין לתפילה של רחמים, אלא שעדיין .יש לדון מצד "לא תחנם" אם היא בכלל חנינה אראו תשרפ : הובא שבזמן הזה גוים שבחוץ)(סוף סימן קמח הרשב"ם בשם רש"י שהובא בטור יורה דעה לארץ אינם עובדי עבודה זרה ממש אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ומתוך כך נתבאר יסוד גדול בכמה דינים של משא ומתן ביום חגם, ולפי זה נפתח פתח רחב לדון שאם אין כאן גדר עובד עבודה זרה המוחלט, ממילא פוחתת סיבת האיסור של "אין מרפאין" שנאמרה בעובדי עבודה זרה, ומה שנותר הוא דיון נפרד אם תפילה היא בכלל חנינה או שהיא בכלל דרכי .שלום וקידוש השם : כתבו לענין שיתוף שבן נח לא הוזהר על)(דף סג ע״ב התוספות בגמרא במסכת סנהדרין השיתוף, ומתוך זה הרחיבו האחרונים לדון בנוצרים אם דינם כעובדי עבודה זרה לענין כמה איסורים, וזו נקודת יסוד לשאלתנו כי אם אין הגוי בגדר עובד עבודה זרה לענין דינו כבן נח, קל יותר לומר שאין טעם לאסור תפילה עליו מצד ההבחנה של הרחקה מעובדי עבודה .זרה, אלא שעדיין יש מקום לדון מצד גדרי "לא תחנם" ושאר סיבות שנאמרו בראשונים : כתב גם הוא בענין שיתוף בדין בני)(פרק ז סימן ז הרא"ש על הגמרא במסכת סנהדרין ,נח, וניכר בדבריו שהדיון הוא בהגדרת האיסור לבני נח ולא בהגדרת עבודה זרה לישראל ומכל מקום לענין מעשה כלפי גוי יש מקום לומר שמה שאינו נחשב כעובר איסור בן נח באותו אופן, אינו בגדר עובד עבודה זרה מובהק, והדבר משליך על היקף האיסורים של .רפואה והצלה : ביאר בגדר קידוש השם וחילול השם, ומתוך)(שער ג אות קמח רבנו יונה בספר שערי תשובה ,יסוד זה יש מקום להבין שתפילה על גוי חולה שיש בה פרסום אמונת ה' וקידוש שמו בעולם אינה דומה לנתינת חנינה של חיבה, אלא היא פעולה שמרבה כבוד שמים, ואף שאין כאן לשון מפורשת על תפילה לגוי, היסוד של קידוש השם עומד כרקע הלכתי ומחשבתי להבנת הנהגת .חסד עם אומות העולם במקום שהדבר מביא לכבוד שמים : כתב בלשון ברורה ש״עובדי עבודה)(יורה דעה סימן קנח סעיף א מרן הבית יוסף בשלחן ערוך זרה אסור להצילם אם נטו למות, ואין לרפאותם אפילו בשכר, אם לא במקום איבה״, ומתוך שנקט לשון הצלה ורפואה מבואר שעיקר הגזירה היא במעשה שמעמיד את חיי העובד עבודה זרה על רגליו, וממילא נפתח פתח לדון אם תפילה שאינה מעשה רפואי, אלא בקשת רחמים מלפני השם, האם דינה כמעשה הצלה או שמא אינה בכלל זה, וביותר כשאין כאן .חנינה של חיבה אלא הנהגה של דרכי שלום או קידוש השם : העמיד את הדבר על דיוק)(לאוין מה דף נא ע״ד הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי המציאות ההלכתית, שכידוע הרמב״ם היה רופא לישמעאלים במצרים, וכתב שמכאן ראיה שאין האיסור אלא בעובדי עבודה זרה ממש, אבל כל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו אפילו בחנם ואף כשאין חשש איבה, ומתוך כך בנה היתר ברור להתפלל עליהם לרפואה שלימה, שהרי אם המעשה החזק של רפואה הותר, קל וחומר בקשת תפילה שאין בה נתינת ממון ואין בה מעשה רפואי בידיים, וכל יסוד דבריו עומד על ההבחנה החדה בין עובד עבודה .זרה לבין מי שאינו עובד עבודה זרה גם לנשמה מגיע אוכל : ביאר את שיטת הרמב״ם ביחס)(פרק י הלכה ב הכסף משנה על הרמב״ם בהלכות עבודה זרה לרפואה לגוי והעמיד שהחילוק תלוי בגדרי עבודה זרה, ומכוח זה נתבררו דברי דינא דחיי ,שהישמעאלים אינם בגדר עובדי עבודה זרה, והרי בזה נעשה יסוד גדול גם לשאלת תפילה שכל מקום שההלכה אינה רואה את הגוי כעובד עבודה זרה, נחלשת עילת האיסור שבלשון .השלחן ערוך, ונשאר לדון בגדרי לא תחנם ובדרכי שלום : פסק שאין בני נח מוזהרים על השיתוף, ומתוך פסק)(אורח חיים סימן קנו הרמ״א בהגהתו זה נפתח צוהר גדול להערכת מעמד הנוצרים בזמן הזה, כי אם עיקר עבודתם אינה אלא ,שיתוף שם שמים ודבר אחר, אפשר שאינם בכלל הגדרת עובד עבודה זרה לעניינים מסוימים וממילא ביחס לתפילה עליהם לרפואה יש מקום לומר שאין כאן סיוע לעובד עבודה זרה .ממש אלא הנהגת רחמים ודרכי שלום ,: כתבו שבני נח לא הוזהרו על השיתוף)(דף סג ע״ב התוספות בגמרא במסכת סנהדרין ודבריהם נעשו עמוד מרכזי בדברי הפוסקים המאוחרים לדון מה דינם של הנוצרים ביחס לדיני עבודה זרה, ומתוך כך לשאלת רפואה ותפילה, כי כל שהדין שלהם נחלש מעבודה זרה גמורה, פוחתת העילה להרחיקם בכל דרכי טובה, וגדלה האפשרות להעמיד את התפילה .עליהם כהנהגת דרכי שלום וקידוש השם : כתב אף הוא כעין דברי התוספות בענין השיתוף, ומתוך צירוף דברי הראשונים)(שם הרא״ש הללו עולה מהלך שיש בו השלכה למעשה, שהרי אם מבחינת דיני בני נח אין כאן איסור שיתוף, ממילא המפגש של יהודי עם גוי המבקש תפילה איננו בהכרח מפגש עם עובד עבודה .זרה מובהק, אלא עם מי שמכיר בכוח השם לפי מדרגתו, ובזה גדל צד ההיתר להתפלל עליו : יצא בחריפות נגד מה שמורגל)(מהדורה תנינא יורה דעה סימן קמח הגאון בעל נודע ביהודה בפי רבים שאין בני נח מוזהרים על השיתוף, וכתב שאין הכוונה היתר מוחלט, אלא שבאופן של שיתוף בנוסח מסוים אין הם מוזהרים, אבל אין ללמוד מכאן שמותר להם מעיקר הדין, ומתוך דבריו עולה שביחס לנוצרים אין למהר להסיר מהם שם עבודה זרה לעניינים הלכתיים, ובמילא גם בשאלת רפואה ותפילה צריך זהירות גדולה שלא לבנות היתר על הנחה .שאינה מדויקת : דחה את דברי הנודע ביהודה בנקודה זו, והעמיד)(יורה דעה סימן קמז ס״ק ב הפתחי תשובה שהרבה מן האחרונים הבינו כפשטות דברי התוספות והרא״ש והרמ״א שבני נח לא הוזהרו על שיתוף, ומתוך כך חיזק את צד ההיתר לראות בעבודת הנוצרים בזמן הזה מעמד קל יותר מעבודה זרה גמורה לעניינים מסוימים, מה שמוסיף צד להתיר תפילה עליהם כאשר .אין בזה איסור אחר : כתב שעבודת האומות בזמן הזה היא שיתוף)(סימן רכד הגאון היעב״ץ בספרו מור וקציעה שם שמים ודבר אחר, ואינם מוזהרים על השיתוף, ומתוך לשונו ניכר שיש לראות את המציאות הדתית של האומות כמציאות שאינה זהה לעבודה זרה הפגאנית הקדומה, וכאשר שאלתנו היא תפילה לרפואה, יש מקום לצרף דבריו לומר שאין כאן תמיכה בעבודה זרה .מובהקת אלא הנהגת רחמים שיש בה גם דרכי שלום וגם גילוי אמונה אראו תשרפ : חיזק את צד ההבנה)(תנינא חלק א סימן נא הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בשו״ת שואל ומשיב שבני נח אינם מוזהרים על השיתוף, ומתוך כך כתב בכמה הקשרים שאין למהר לדון את הנוצרים בדין עובדי עבודה זרה גמורים לענייני הנהגת בני אדם, ומכאן נמשך צד להתיר .רפואה ותפילה במקום שאין חשש מכשול אחר : הביא דברי הרשב״ם בשם רש״י שבזמן הזה אין הגוים עובדי)(יורה דעה סוף סימן קמח הטור עבודה זרה, ומותר לשאת ולתת עמהם בימי אידיהם, וכתב הבית יוסף שם שהטעם הוא שגויי חוץ לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג)(דף יג ע״ב כדברי הגמרא במסכת חולין אבותיהם בידיהם, ומתוך יסוד זה פסק מרן עצמו להלכה לענין מסחר בימי חגם, ומכאן יש ללמוד שההלכה מכירה בשינוי המציאות בגדרי עבודה זרה של אומות העולם בזמן הזה, ואף אם אין מכאן ראיה גמורה לתפילה, מכל מקום זהו צירוף מרכזי להקל בצד ההגדרה שאין .מדובר בעובד עבודה זרה מובהק : פסק שבזמן הזה אין הגוים בקיאים בטיב)(יורה דעה סימן קמח סעיף יב מרן בשלחן ערוך עבודה זרה ולפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם, ודין זה מצייר את גדר הזמן הזה כמציאות שאין בה עבודת אלילים בבירור, ומכאן נבנה צירוף לדבר שהותרו כמה יחסים של הנהגת שלום עמם, וכל שכן מקום של תפילה על חולה שיש בו צד גדול של דרכי שלום .וקידוש השם :)(יורה דעה סימן קכד סעיף ו ומרן בשלחן ערוך)(יורה דעה סימן קכג סעיף א מרן בשלחן ערוך החמירו בדיני יין נסך ונגיעת גוי ביין, ובדינים אלו מצאנו בפועל שמחלקים בין מוסלמי לנוצרי בהרבה פרטים, ומתוך כך הזהירו כמה פוסקים שלא לערבב בין קולא לענין מסחר בימי חגם לבין חומרה לענין יין נסך, כי יין נסך גזרו בו משום חתנות ועוד טעמים, ויש בו .חומרות יתירות שאינן מוכיחות בהכרח על גדר עבודה זרה לכל ענין ,: נשאל בגוים שבאו לבקש מרב שיתפלל בעדם)(יורה דעה סימן רכ״ט הגאון בעל בית שערים ודן בשני חששות, משום לא תחנם ומשום מיילד בן לעבודה זרה, והסיק להתיר, ובנה דבריו על כמה נדבכים, ראשית שבמקום שאינו נוטה למות לא שייך מיילד בן לעבודה זרה כי אין כאן הצלה ממיתה, ושנית שאפילו בנוטה למות, לדעת הכסף משנה כל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו, ובפרט בזמן הזה שהרבה מן האומות אינן עובדי עבודה זרה גמורים, ועוד הוסיף שכאשר הגוי עצמו מבקש תפילה ומראה אמונה באלוקי ישראל, יש בזה צירוף גדול, אלא שבסוף דבריו סייג שאין להביא ראיה ממשה שהתפלל על פרעה ומאברהם שהתפלל על אבימלך, משום דאין למדין מקודם מתן תורה, ומתוך זה ניכר שעיקר היתרו .עומד על דיני לא תחנם ועל הגדרת עבודה זרה ועל דרכי שלום : דן ביהודי שיש לו שותף גוי שעשה לו)(סימן לג הגאון רבי חיים פלאג׳י בשו״ת חיים ביד ,טובות וחלה, וכתב שמותר להתפלל עליו שיזכה לרפואה שלימה, והביא ראיה מדברי רוב דגן והוסיף מעשה שהיה בגוי שחלה ושלח לבקש תפילה, והתפללו עליו ונתרפא ונעשה קידוש השם גדול, ומבואר בדבריו שתפילה על גוי במקום של הכרת טובה ודרכי שלום אינה סתם .היתר צדדי אלא מהלך של יושר ותיקון העולם גם לנשמה מגיע אוכל : כתב להתיר להתפלל)(סימן מ״ה הגאון רבי יצחק עטייה בספרו רוב דגן בקונטרס אות לטובה לרפואה שלימה על גוי שהוא מחסידי אומות העולם, והעמיד זאת על יסוד דרכי שלום כדברי , והוסיף)(גיטין דף נט ע״א חז״ל בגיטין שמפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום שיש בזה אף צד של קידוש השם ברבים אם תתקבל התפילה ויתפרסם הדבר, והביא מעשה (סנהדרין דף צו מאלישע הנביא שריפא את נעמן מצרעתו ומתוך כך נתגלה כבוד שמים בעולם , ומדבריו עולה שתפילה על גוי אינה רק מותרת אלא עשויה להיות כלי של קידוש השם)ע״ב .כאשר נעשית במבט נכון ובאדם נכון : האריך בדיני)(חלק א יורה דעה סימן יא אות כא מרן הראשל״צ הגר״ע יוסף בשו״ת יביע אומר מוסלמי ונוצרי לענין יין נסך, וחילק שמוסלמי שמזג יין אין היין נאסר אלא בשתיה ומותר בהנאה, ואילו בנוצרי החמירו עד לאסור אף בהנאה, והעמיד שהחומרות כאן אינן בהכרח מדד יחיד להגדרת עבודה זרה בכל תחומי ההלכה, כי ביין נסך החמירו משום גזירות חכמים וחשש חתנות, ומתוך כך יש מקום לומר שגם אם מצינו חומרה יתירה בנוצרי לענין זה, עדיין .בשאלת תפילה לרפואה יש לדון מצד דינים אחרים, דרכי שלום, קידוש השם, וגדר לא תחנם : הביא את דברי רוב)(חלק י יורה דעה סימן נה מרן הראשל״צ הגר״ע יוסף בשו״ת יביע אומר דגן וחיזקם בכמה צירופים, ובפרט בצירוף דרכי שלום, ובהבנה שהמציאות של גלות ותלות מסוימת בחסדי אומות העולם מוסיפה מקום להנהגה של קידוש השם וריבוי שלום, ומתוך כך .ניכר שצד ההיתר לתפילה על גוי מקבל גיבוי רחב כאשר יש בו תועלת של שלום וקידוש השם ומתוך כל דברי הפוסקים הללו, הולך ומתברר שהסוגיה תלויה בכמה צירים, הגדרת הגוי אם הוא עובד עבודה זרה או לא, גדר לא תחנם אם תפילה נחשבת חנינה אסורה או לא, מקום ,דרכי שלום והכרת טובה, וצד קידוש השם כאשר הגוי מכיר בכוח השם ומבקש תפילה ומאידך יש סייגים שנאמרו בזה שלא ללמוד מעצם תפילות משה ואברהם כראיה פשוטה .לדורות מצד הכלל שאין למדין מקודם מתן תורה מתוך מה שנתבאר בדברי מרן בשלחן ערוך ובדברי האחרונים שנלוו אליו, מתבקשות כמה נפקא מינות למעשה, שכל אחת מהן מכריחה לדקדק בגדרי עובד עבודה זרה, בגדרי לא תחנם, ובשיעור דרכי שלום וקידוש השם, וכל שכן כשהדבר נוגע למעשה של תפילה .ולא למעשה של רפואה ממש בגוי שהוא עובד עבודה זרה ממש לפי עיקר הדין, ובפרט במקום שאין איבה ואין דרכי שלום תלויים בזה, יש מקום גדול לחשוש שלא להרבות בבקשת רחמים באופן שנראה כהעמדתו והחזקתו, ובודאי לא לעשות מזה הנהגה קבועה של בקשות ציבוריות, כי מרן אסר רפואה והצלה בעובד עבודה זרה במקום שאין איבה, ומכח זה יש צד להחמיר אף בתפילה כאשר היא נעשית כמעשה של קירוב וחנינה מובהקת, והכל לפי שורש הגדר שבלא תחנם .)(שלחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף א ובדין ההרחקה מעובדי עבודה זרה בגוי שאינו עובד עבודה זרה, כגון ישמעאלים כפי שהעמיד בעל דינא דחיי את הנהגת הרמב"ם וכפי שכתב הכסף משנה, הצד נוטה להיתר תפילה לרפואתו אפילו בחנם ואפילו אראו תשרפ במקום שאין איבה, שהרי אם הותרה רפואה ממש, קל וחומר שתפילה, וכל שכן כשמדובר בבני משפחת גר צדק שמצד טבע הלב והכרת הטוב ודאי יש בזה דרכי שלום ושער לקידוש .)(דינא דחיי לאוין מה דף נא ע"ד. כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ב השם בגוי נוצרי בזמן הזה, עיקר הנפקא מינה תלויה בהערכת גדר עבודתו, אם נחשבת עבודה ,זרה גמורה או שיתוף בלבד, ולפי מה שהביאו התוספות והרא"ש והרמ"א בענין בני נח ושיתוף יש צירוף גדול להקל יותר בתפילה, אולם כיון שהנודע ביהודה חלק והעמיד שאין הדברים ,פשוטים כל כך, יש לנהוג בזה בחכמה ולא לבנות מעשה ציבורי על הנחה שאינה מוכרחת אלא לצרף דרכי שלום וקידוש השם וצורך השעה, ובפרט כאשר הגוי עצמו מבקש תפילה (תוספות סנהדרין דף סג ע"ב. רא"ש שם. רמ"א אורח חיים סימן ומראה יחס של אמונה באלוקי ישראל .)קנו. נודע ביהודה מהדורה תנינא יורה דעה סימן קמח. פתחי תשובה יורה דעה סימן קמז ס"ק ב במקום שהגוי מבקש בפיו שיתפללו עליו, והדבר נעשה באופן שאינו מורה חנינה של חיבה אלא הנהגת שלום, יש מקום גדול לצרף את הכרעת בית שערים שהתיר משום שאין בזה לא תחנם באופן האמור, ובפרט כאשר אין כאן חשש מיילד בן לעבודה זרה, כגון שאינו נוטה למות, או שאינו עובד עבודה זרה, או שהמציאות בזמן הזה מצטרפת כסניף, ובפרט (בית שערים כשהבקשה עצמה עשויה לגרום קידוש השם, שהרי הגוי מכיר בכח תפילת ישראל .)יורה דעה סימן רכ"ט במקום שהגוי חולה מסוכן ונוטה למות, והבקשה היא להצלה ממש, אזי אם הוא עובד עבודה זרה לפי גדרי ההלכה, חוזרת עיקר גזירת השלחן ערוך על הצלה ורפואה, וממילא כל מעשה של תפילה צריך שקילה יתירה מצד לא תחנם ומצד עצם ההעמדה, אבל אם הוא אינו עובד עבודה זרה, או שהיתר הרפואה קיים בו, או שיש איבה ממשית, או שיש בזה דרכי שלום גדולים ותועלת ציבורית, נפתח פתח רחב יותר להתיר, וכל זה בכלל מה שדנו (שלחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף א. דינא האחרונים בהיתר רפואה בשכר ובחנם ובמקום איבה .)דחיי שם. בית שערים שם בבקשה להזכיר גוי בתפילה בצבור, כגון באמירת מי שברך לחולים, יש לחלק בין תפילה ,פרטית לבין הנהגה ציבורית, כי תפילה פרטית שנאמרת בלחש אינה ניכרת כברית של קרבה ויש בה יותר צד של רחמים ודרכי שלום, מה שאין כן בקשה ציבורית מפורשת שעלולה להראות כקביעת שייכות, ומכל מקום במקום של קידוש השם מובהק או דרכי שלום ניכרים, יש לצרף את דברי רוב דגן וחיים ביד שהעמידו תפילה זו ככלי של שלום וקידוש השם, ובפרט כשמדובר בחסידי אומות העולם או בגוי שעשה חסד והכרת הטוב מחייבת .)(רוב דגן קונטרס אות לטובה סימן מ"ה. חיים ביד סימן ל"ג. יביע אומר חלק י יורה דעה סימן נה הנהגה ישרה בשותפות עסקית עם גוי, או ביחסי עבודה קבועים, שהמניעה מתפילה עלולה להתפרש ,כהתנכרות ולהוליד איבה או חילול השם, יש משקל גדול לסברת דרכי שלום והכרת הטוב ובזה ניכרת הנפקא מינה שבין מקום שאין איבה למקום שיש איבה, ובין הנהגה של פרישות (שלחן לבין הנהגה של קידוש השם בעולם, ועל זה נשענו כמה מן האחרונים שהתירו בפועל .)ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף א. חיים ביד סימן ל"ג. יביע אומר חלק י יורה דעה סימן נה גם לנשמה מגיע אוכל בגוי שהוא רשע ומיצר לישראל, אף אם אינו עובד עבודה זרה, יש לדון מצד מדת הדין ומצד חשש חילול השם אם יתפרש הדבר כאהדת רשע, אולם גם בזה אין ראיה לאסור תפילה ,מצד עצם הגוי, אלא צריך להעמיד את התפילה בלשון בקשת רחמים כללית כפי רצון השם ובפרט אם תועלת לישראל תלויה בזה, והסוגיה מורה שיש צדדים לכאן ולכאן לפי מקום .וזמן ואופן הבקשה בגוי שהוא בן משפחה קרוב של יהודי או של גר, ויש כאן צער משפחה גדול, יש לצרף בכח גדול את צד דרכי שלום ואת מניעת חילול השם, כי לבבות בני אדם רואים בזה מבחן של יושר ורגישות, ובזה גדל מקום ההיתר להתפלל עליו בפרטיות לכל הפחות, ובמקרים רבים .אף בגלוי, כל עוד אין בזה חנינה אסורה לעובד עבודה זרה ממש לפי גדרי ההלכה ביחס לשאלה אם תפילה עצמה נכללת בגדר לא תחנם, נפקא מינה גדולה היא אם התפילה נאמרת בלשון של שבח וחיבה לגוי, או בלשון של בקשת רחמי שמים בלבד, כי יש מקום לומר שעיקר לא תחנם הוא נתינת חן ומתנת חנם וקירוב של חיבה, אבל תפילה שמעמידה את הדבר תחת רצון השם, ובאה מפני דרכי שלום או קידוש השם, אינה בכלל, ובזה הלכו (בית שערים יורה דעה סימן רכ"ט. רוב דגן שם. יביע אומר חלק י יורה כמה מן האחרונים להתיר למעשה .)דעה סימן נה מתוך הפסוק בפרשת השבוע שבו פרעה עצמו קורא למשה ולאהרן ואומר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים, נפתחת נקודת עומק שאינה שייכת רק להלכות איבה ולא תחנם, אלא לעצם המפגש בין ישראל לעמים בשעת כאב. פרעה מבקש רחמים, וכל בקשתו עטופה עדיין בקליפת מלכותו, עדיין הוא אותו פרעה, ובכל זאת הוא מכיר לרגע אחד שיש כח בעולם שאינו בידו. וכאן מתברר עיקר גדול, שיש מצבים שבהם עצם הפניה של גוי אל תפילת ישראל אינה רק בקשה טכנית, אלא גילוי של הכרה, שהשם אחד ושמו אחד, והלב .האנושי אפילו אם הוא זר ומרוחק, עדיין יכול להתעורר ולהביט כלפי מעלה ומכאן ההרחבה הרעיונית הראשונה. תפילה אינה מעשה של מתן חן לבשר ודם, אלא הפניית המציאות כולה אל רבון כל העולמים. כשאדם מתפלל על יהודי או על גוי, אין הוא מוסר כח ביד המקבל, אלא מודה שהכח כולו ביד השם יתברך. ולכן יש צד לומר, שכאשר התפילה נעשית בלשון הנכונה, אין היא חנינה של קרבה, אלא קידוש של ריבונות. העולם שומע שישראל אינם בעלי כח משלהם, אלא עבדי השם, וכל עמידתם היא לפניו. ואז אפילו תפילה על גוי יכולה להפוך ממה שנראה כהענקה, למעמד של אמת, שמגלה לעולם שיש .מנהיג לבירה, והוא עושה כרצונו ומכאן הרחבה שניה. יש הבדל עמוק בין רחמים על אדם לבין הסכמה לדרכו. הרחמים פונים אל צלם אלוקים שבאדם, אל העובדה שהוא יציר כפיו של השם, ואילו ההסכמה היא שייכות פנימית אל דעותיו ומעשיו. התורה אינה דורשת קהות לב, אלא לב נקי. לב נקי יודע לבכות על צער בלי להכניס את הצער אל תוך האמת. זו אמנות דקה של קדושה. לחוש כאב של בריה, ולהישאר מחובר לגבולות. לא לטשטש את המחיצות, אך גם לא להמית .את הרחמים אראו תשרפ ומכאן הרחבה שלישית. יש שעה שבה העולם מבקש מהיהודי תפילה, והיא שעה של מבחן לקידוש השם. כי אם היהודי מתנהג כאדם שזר לרחמים, נוצר חילול השם, כאילו עבודת השם עושה את לבו אבן. אבל אם היהודי מתפלל באופן שהוא מראה שהרחמים שלו ,באים מהשם ולא מעצמו, ושיש לו אחריות על כבוד שמים, אזי התפילה נעשית עדות חיה שהשם יתברך הוא מקור החסד, ושישראל הם שליחי אור. וכאן עומק גדול, כי לפעמים הרפואה של הגוי אינה העיקר, אלא הרפואה של התודעה. שיראו בעולם שיש השם, ושיש .עם שמדבר אליו ,ומכאן הרחבה רביעית. פרעה אומר העתירו אל ה'. הוא לא מבקש ממשה שיפעיל כח פרטי אלא שיפנה אל השם. גם אם פרעה אומר זאת מתוך לחץ, עדיין יוצאת מפיו אמת. ולעתים השם מנהיג את העולם כך, שמפי מי שאינו ראוי יוצאת מילה שיש בה זריעה לדורות. כי .יש מצבים שבהם עצם ההודאה שהשם שומע תפילה, היא מדרגה שמאפשרת לאור להופיע וכאשר גוי מבקש תפילה, לפעמים אין זה משום שהוא נעשה צדיק, אלא משום שהשם רוצה .להראות שגם רחמיו מגיעים עד שם, כדי שיתגלה כבודו בעולמו ומכאן הרחבה חמישית. יש פחד טבעי אצל בן תורה שמא תפילה על גוי תיתפס כויתור על ייחוד ישראל. אבל האמת העמוקה הפוכה. דוקא מי שיודע מהו ייחוד ישראל, יודע שאין הוא בנוי על שנאה, אלא על שליחות. השליחות אינה רק להיבדל, אלא גם להאיר. ההבדלה ,שומרת על הקודש, וההארה מוציאה מן הקודש אור החוצה. כששני הכחות האלו מאוזנים נוצרת הנהגה בריאה, שבה ישראל נשארים ישראל, ובכל זאת העולם סביבם מרגיש שיש .אלוקים חיים ההרחבה המחשבתית נוגעת בשורש היחס בין קדושה לבין אנושיות. קידוש השם איננו רק מסירות נפש בשעת גזירה, אלא צורת חיים של עם הנושא שם שמים בתוכו בכל הופעתו בעולם. וכאן מתברר יסוד עמוק. יש שתי דרכים להבין את קדושת ישראל. דרך אחת רואה ,בקדושה חיץ, הסתגרות, שמירה על טהרה באמצעות ריחוק. דרך שניה רואה בקדושה אור ,נוכחות, הופעה אלוקית בתוך מרחבי המציאות. התורה לא בחרה באחת ודחתה את השניה .'אלא הטילה על ישראל לאחוז בשתיהן יחד. להיות מובדלים, ובו בזמן להיות נושאי שם ה כאשר יהודי מתפלל, עצם התפילה היא פעולה מטפיזית. הוא אינו מדבר אל האדם שעליו הוא מתפלל, אלא עומד לפני השם ומעמיד את כל המציאות תחת עינו. ממילא, השאלה אינה האם ראוי שהגוי יחיה, אלא האם ראוי ששם שמים יתגלה. יש מצבים שבהם עצם ההצלה יוצרת חילול השם, ויש מצבים שבהם עצם ההימנעות יוצרת חילול השם. ההכרעה אינה טכנית אלא תודעתית. מה יאמר העולם על אלוקי ישראל. האם יראו בו מקור חסד, או חלילה אל של אטימות. וכאן נדרשת חכמה דקה, לא רק ידיעת הלכה, אלא הבנת תפקיד .ישראל בעולם ומכאן עומק נוסף. תפילה איננה התחייבות לתוצאה. יהודי אינו אחראי שהגוי יבריא, אלא ,שהוא יעמוד לפני השם באמת. לכן אין כאן נתינת חן, ואין כאן ביטול לא תחנם, אלא אדרבה גם לנשמה מגיע אוכל יש כאן הצהרה שבריאות וחיים אינם ביד אדם אלא ביד השם. וכאשר תפילה כזו נשמעת, גם אם אין רפואה, עצם העמידה היא קידוש השם. וכאשר יש רפואה, והיא מתקבלת כהנהגת .השם ולא כמעשה כישוף אנושי, אזי מתרבה כבוד שמים בעולם ומכאן גם החשש. אם תפילה על גוי נעשית ממקום של טשטוש זהות, של רצון להיות אהוד, של חיפוש הכרה, אזי יש בה סכנה. אבל אם היא נעשית ממקום של שליחות, של עמידה זקופה, של ידיעה ברורה מי אנחנו ומי אינו אנחנו, אזי היא חלק מהופעת מלכות .שמים. וזהו ההבדל הדק בין חנופה לבין חסד, בין חולשה לבין שליחות ומכאן עולה מחשבה חדה. יתכן שהשאלה האם מותר להתפלל על גוי חולה אינה רק ,שאלה הלכתית, אלא מראה המשקפת את מצבו הרוחני של הדור. בדור סגור, רדוף, מוכה ההימנעות היא הגנה. בדור פתוח, גלותי, הנמצא במגע מתמיד עם האומות, האחריות היא להאיר בלי להיטשטש. והאיזון הזה אינו ניתן בסעיף אחד, אלא נמסר לשיקול דעת של יראי .שמים החיים את המציאות מתוך נאמנות לתורה ההרחבה המוסרית מעמידה את האדם מול אחריותו האישית כנושא שם שמים בעולם. לא רק בשעת מסירות נפש, ולא רק בעמידה על עקרונות, אלא דווקא במפגש השקט עם סבל אנושי. שם נבחנת יראת השמים האמיתית. קל לדבר על קידוש השם כאשר האויב עומד .מנגד, קשה הרבה יותר לשאת את שם ה' כאשר לפניך אדם זר, חולה, חלש, המבקש רחמים חז"ל לימדו אותנו שדרכי התורה דרכי נעם, אך אין הכוונה לרכות מטושטשת, אלא לנועם שיש בו עמוד שדרה. מוסר התורה אינו מתכופף כדי למצוא חן בעיני הבריות, אך גם אינו אוטם את הלב מפני כאב שאינו יהודי. כאשר יהודי עומד ומתפלל, הוא נושא עמו את כל עולמו המוסרי. אם ליבו מתכווץ מול סבל של גוי רק מפני שאינו בן ברית, יש כאן פגם בדמות האדם שנברא בצלם. ואם ליבו נפתח עד כדי טשטוש גבולות הקדושה, יש כאן פגם .בזהות ישראל ,והאיזון הזה, הדק והחד, הוא שדה הניסיון המוסרי של בן תורה. לא כל מה שמותר ראוי ולא כל מה שראוי מותר, וההלכה דורשת מן האדם לא רק לדעת את הסעיפים, אלא לעצב את נפשו כך שתוכל לעמוד לפני השם באמת. תפילה על גוי חולה יכולה להיות מעשה של קידוש השם, ויכולה להיות מעשה של חולשה רוחנית. ההבדל אינו במילים הנאמרות, אלא .במי שאומר אותן יש כאן גם אחריות חינוכית. העולם מתבונן. לא רק הגוי החולה, אלא גם היהודי הצופה מן הצד. מה הוא לומד. האם הוא לומד שהתורה מגדלת לב אטום, או שהוא לומד שהתורה בונה אדם שיש בו יראה ועם זה רחמים. וכאשר המעשה נעשה מתוך נאמנות להלכה ומתוך .רגש אנושי מתוקן, נוצר קידוש השם עמוק יותר מכל דרשה ומכאן קריאה שקטה אך חדה. אל תברח מן השאלה, ואל תפתור אותה בסיסמאות. עמוד .לפניה בענווה. שאל את עצמך לא רק מה מותר, אלא מי אתה נהיה כאשר אתה עושה זאת .כי בסופו של דבר, קידוש השם אינו נבחן רק בבית דין של מעלה, אלא בלב האדם עצמו אראו תשרפ ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: האדם נמדד לא רק במה שהוא מקיים בשעת מבחן קיצון, אלא במה שהוא בוחר לעשות ברגעים האפורים של החיים, כאשר אין גזירה ואין כבשן, אלא אדם חולה המבקש רחמים. שם מתברר האם ההלכה חיה בו או רק מונחת .על לשונו יש לשמור בקנאות על גבולות ההלכה, אך לא פחות מכך לשמור על לב אנושי חי. יראת שמים שאינה יודעת להתרגש מסבל עלולה להפוך לדתיות קרה, ורחמים שאינם נשענים על .הלכה עלולים להפוך לרגשנות חסרת שורש. עבודת האדם היא לחבר בין השניים .כל מעשה של יהודי בעולם הוא ייצוג. גם תפילה שקטה בלב, גם מילה הנאמרת בצנעה האדם נושא עמו את שם ה' לכל מקום, והשאלה איננה רק האם הדבר מותר, אלא האם הוא .נעשה באופן שמקדש את השם ולא מחללו .אין ללמוד הנהגה ממעשה נביאים ואבות ללא עיון, אך אין להתעלם מן הרוח העולה מהם כאשר התורה מספרת על תפילה על גוי, גם אם אין זו ראיה גמורה להלכה, היא יוצרת רף .מוסרי שאי אפשר להתעלם ממנו האדם נדרש להפעיל שיקול דעת, לשאול, להתייעץ, ולא לפעול מתוך אינסטינקט. דווקא ,במקום שבו ההלכה אינה חד משמעית, נבחנת יראת השמים הבוגרת, היודעת לעצור .לשקול, ולהכריע מתוך אחריות :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם מותר להתפלל על גוי חולה אינה רק בירור הלכתי נקודתי, אלא מפגש בין זהות לאמונה, בין גבול לרחמים. מצד אחד עומדת ההלכה, השומרת על קדושת ישראל ועל ייחוד עבודת השם, ומצד שני עומד האדם, שנברא בצלם, ואינו .יכול להתעלם מסבל אנושי. בין שני הקטבים הללו מהלכת עבודת השם של יהודי כאשר התפילה נובעת מאמונה בהשם, מתוך נאמנות להלכה ומתוך רצון לקדש את שמו בעולם, היא יכולה להפוך למעשה של אור. וכאשר היא נעשית בקלות דעת, ללא גבולות וללא שיקול דעת תורני, היא עלולה לאבד את קדושתה. אין ,כאן תשובה אחת פשוטה, אלא קריאה מתמדת לאדם לעמוד לפני בוראו ביושר .בענווה ובאחריות וכשם שהצפרדעים עלו גם אל התנורים, למקום שאינו טבעי להם, כך נדרש האדם לעיתים להיכנס למקומות מורכבים, שאינם נוחים ואינם פשוטים, ולעבוד שם את השם באמת. שם, בין ההלכה לרחמים, בין הדין לחסד, מתגלה דמותו האמיתית של .עובד השם, ושם מתקדש שמו יתברך בעולם גם לנשמה מגיע אוכל