!קטן פיקח שפטור מן המצוות, האם חייב במצוות בני נח? הוכח מפרשת השבוע

!מפרשת השבוע .התיבה נחה על הרי אררט, והעולם שזה עתה יצא מן המבול מתחיל לצעוד בנתיב חדש ברית נצחית נכרתת, ברית של טבע, ברית של יציבות שאינה פוסקת לעולם. הנהגת העולם

קטן פיקח שפטור מן המצוות, האם חייב במצוות בני נח? הוכח !מפרשת השבוע .התיבה נחה על הרי אררט, והעולם שזה עתה יצא מן המבול מתחיל לצעוד בנתיב חדש ברית נצחית נכרתת, ברית של טבע, ברית של יציבות שאינה פוסקת לעולם. הנהגת העולם

חנ תשרפ 525 525 הזו, המיוסדת על סדרי בראשית – קור וחום, קיץ וחורף – הופכת להיות החוקיות המנחה את האנושות כולה. בתוך המרחב הגדול הזה, שבו הטבע הוא השולט והסדר האלוהי מכתיב את הקצב, עולה תמיהה עמוקה בנוגע למי שטרם נכנס תחת עול התורה. קטן ישראל, ששכלו כבר בשל ופיקח אך הוא טרם הגיע לגיל המצוות, היכן הוא עומד? האם בתוך סדר הטבע של ,בני נח הוא נטוע, ולפיכך חייב במצוותיהם, או שמא שייך הוא לעולם אחר, לעולם של ניסים לעולם של אברהם אבינו, המפקיע אותו מכל מחויבות כל עוד לא האיר בו יצר הטוב? השאלה הזו אינה רק הלכתית יבשה; היא נוגעת בשורש הזהות של היהודי – האם הוא בן הטבע, או בן ?הניסים? האם מחויבותו מתחילה בברכת שכלו, או בהופעת הנשמה המקבלת עליה עול תורה נצא למסע בין דפי הראשונים והאחרונים כדי לגלות היכן עובר הגבול הדק שבין טבע לנס, ובין .קטנות לגדלות בעודנו מתבוננים בברית הנצחית שנכרתה עם נח, אנו מזהים את התשתית המקראית .המשרטטת את גבולות עולמנו, שעה שהבורא פורס לפנינו את מערכת הטבע הנצחית .)(בראשית ח, כב כל עוד ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו פסוק זה מהווה את שער הכניסה להנהגת העולם לאחר המבול. הוא מציב את הטבע כחוק בל יעבור, כמסגרת של זמן ומציאות שבה האנושות פועלת. בהקשר של שאלתנו, פסוק זה .מניח את היסוד להבחנה בין עולם הכפוף למחזוריות הטבע לבין עולם ישראל המופקע מכך לא יפסקו. המפרש עומד על כך שהברית שנכרתה עם- ביאר: לא ישבתו)(בראשית ח, כב רש"י נח ובניו היא ברית שרירה וקיימת שאינה משתנה, ומכאן נובעת ההגדרה של בני נח כמי שחיים .בתוך רצף זה של הנהגת הטבע, שבו הדברים פועלים במסלול קבוע ומחייב ביאר: כי אלו סימני הזמנים שקבע הבורא לעולם, ושלא יתבטלו)(שם רבי אברהם אבן עזרא כל ימי היות הארץ. המפרש מחדד כי זוהי מערכת סגורה שבה המציאות מתנהלת על פי חוקים פיזיקליים ברורים, ובמערכת זו, ללא שינוי מיוחד, הרי שהאדם נמדד לפי שכלו ויכולת תפיסתו .את המציאות סביבו ביאר: שסימן זה ניתן לבני נח להבטיח את קיום העולם לאחר החורבן הנורא, כדי)(שם הרמב"ן שידעו כי המערכת הטבעית שבה הם פועלים מובטחת על ידי הבורא. המפרש מעמיק וסובר כי הברית הזו יוצרת מעמד משפטי מיוחד לבני נח, שבו הם מחויבים לכללים הנובעים מתוך .הבנת הסדר הטבעי שבו הם חיים ביאר: שהפסוק מבאר כי סדרי העולם לא יושבתו לעולם, וזהו היסוד המאפשר)(שם הרלב"ג לאדם לפעול בתוך גבולות המציאות. נראה לבאר כי בתוך אותה מסגרת שקבע הבורא, מחויבותו של האדם נגזרת מתוך הכרתו את המציאות, ולכן אצל מי שחי בתוך הנהגת הטבע – השכל .והבנת המציאות הם אלו שקובעים את גיל חיובו וגבולות חובתו

גם לנשמה מגיע אוכל 526 526 ביאר: שכל הדברים המנויים בפסוק הם פעולות הבורא המנהיג את העולם)(שם החזקוני במידה, כדי שלא יפסק קיום האנושות. הברית הזו מקנה לבני נח את היציבות הדרושה להם לקיים את המצוות המוטלות עליהם, שכן ללא סדר טבעי יציב, לא ניתן היה לדרוש מהאדם .עמידה בחוקים קבועים , ביאר: שהטבע יתמיד כפי שהיה מששת ימי בראשית, למרות חטאי האדם)(שם הספורנו כדי לתת מקום להמשך קיום האנושות. המפרש מדגיש את החסד הגלום בברית זו, המאפשר לאנושות לפעול במסגרת ברורה וקבועה, מה שמאפשר לנו להגדיר מהו גיל חיוב ומהו שכל .בשל בתוך אותה מערכת טבעית שבה אין שיעורין דקים כמו בתורה מתוך בחינת היסודות בפרשת השבוע, אנו ניגשים אל ספרי התלמוד כדי להבין כיצד התקבלה .ההלכה בעניין החיוב במצוות, והאם הגדרות הגיל והשכל חוצות את הקווים בין ישראל לבני נח מובא: אמר רב יוסף, מנין שאפילו גוי שעוסק בתורה)(דף נח עמוד ב בגמרא במסכת סנהדרין ,שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לויים וישראלים לא נאמר ,אלא האדם. עצם העובדה שגוי יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות מתוך עיסוק במצוות מלמדת על כך שחלק מהדינים השייכים לבני נח חופפים את עולמם של ישראל, ואין חציצה .מוחלטת בחיוב, אלא שורש אחד לאדם העובד את בוראו מובא: רבי יוחנן אמר, ממה נפשך, אם כהלכה)(פרק ג הלכה ט בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים שאינה מקובלת, הרי היא כבטלה, ואם מקובלת היא, הרי היא כעיקר. הדיון בחיובם של בני נח אינו עומד בחלל ריק, אלא משליך על הבנתנו את התוקף ההלכתי של המצוות גם ביחס למי .שטרם הגיע לכלל מצוות ישראל, ומכאן שהחיוב אינו רק מנהג אלא יסוד משפטי מחייב מובא: קונם שאיני נהנה לבני נח, מותר בישראל. רש"י)(דף לא עמוד א בגמרא במסכת נדרים , לעובדי כוכבים. המפרש מסביר כי ההבחנה בין בני נח לישראל קיימת- ביאר: לבני נח)(שם אך היא אינה פוטרת את ישראל מן המצוות המוסריות הבסיסיות שבהן גם הגוי מוזהר, אלא .מדגישה את ההבדל בהגדרת המצווה ובמהות החיוב דלא מיקרו בני נח. המפרש מעמיק וסובר כי למרות- ביאר: מותר בישראל)(שם תוספות שהשמות נבדלים, ישנן חובות שורשיות שאינן משתנות עם המעבר מסטטוס של בן נח לסטטוס של ישראל, וייתכן שקטן שטרם הגיע לגיל מצוות עדיין נותר מחויב בדרגה מסוימת של מצוות .בני נח, שכן אלו מצוות שאינן תלויות בזמן או בסטטוס הדתי המיוחד לישראל לאחר שראינו בגמרא את הבסיס להבחנה בין ישראל לבני נח ואת שורשי החיוב, אנו פונים .אל דברי הראשונים המנתחים את מהות החיוב של הקטן הפיקח במצוות בני נח ביאר: ציווה משה רבינו מפי הגבורה לכפות את כל באי)(הלכות מלכים פרק ט הלכה א הרמב"ם העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח. החיוב על בני נח אינו מצומצם רק למי שנולד גוי, אלא לכל מי שלא נכנס תחת עול התורה, ומשכך עלינו לבחון האם הקטן הפיקח, שטרם קיבל על עצמו .מצוות ישראל, נכלל בהגדרה זו של בני נח המחויבים במצוות השבע

חנ תשרפ 527 527 ביאר: כי שבע מצוות בני נח הן חוקי אנוש בסיסיים שהבורא הטביע)(בראשית לד, יג הרמב"ן בטבעו של עולם. היות והקטן הפיקח הוא בן אדם בעל שכל, הרי שהוא שייך להנהגת הטבע שבה נצטוו בני נח, ולכן אין סיבה לפטור אותו מן המצוות שהן יסוד האנושות, שכן הן אינן .תלויות במתן תורה לישראל אלא בברית עולם שבין הבורא לנבראיו ביאר: שהטבע האנושי הוא המניע את האדם לעשות את הטוב, ועל)(בראשית ח, כא הרלב"ג כן הציווי לבני נח הוא ביטוי של אותו טבע שוקק אל האמת. כל עוד הקטן פיקח ודעתו ישרה עליו, הוא מסוגל להכיר בבוראו ובחובתו הבסיסית כלפיו, ולכן החיוב במצוות בני נח נובע מעצם .היותו אדם בעל שכל, ללא קשר לזמן או למעמד הדתי שטרם הגיע אליו ביאר: שברכת ה' לנח ובניו לפרות ולרבות ולהקים את העולם, כוללת)(בראשית ט, א החזקוני בתוכה את המחויבות לחיים מתוקנים. בתוך אותה מסגרת של תיקון העולם, כל מי שדעתו צלולה נחשב לבר חיוב, שכן הוא חלק מהשותפות שכרת הבורא עם בני האנוש, ובכלל זה הקטן .הפיקח, שכל עוד הוא פועל בשכלו, הוא מחויב בשימור סדרי העולם כפי שנצטוו בני נח בבואנו ללמוד את דברי האחרונים, אנו פוגשים את העמקה הנדרשת כדי להבין את נקודת .המפגש שבין גדלותו השכלית של הקטן לבין החיוב המוטל עליו במצוות בני נח ביאר: לגבי סומא, דאף אם נאמר דרבי יהודה פוטר סומא אפילו ממצוות)(מצוה כו המנחת חינוך לא תעשה, מכל מקום אותן המצוות שבן נח מוזהר, הוא גם מוזהר, דנהי דהתורה לא חייבה אותו :בסיני, אבל לא יצא להקל ממה שהיה חייב קודם. נראה לבאר כי המפרש מחדד יסוד עקרוני חיוב בני נח אינו פוקע מאדם רק משום שנכנס למסגרת של תורה, אלא הוא מהווה רף מוסרי .ומשפטי שקיים אצל כל אדם, גם אצל מי שאינו בר חיוב במצוות ישראל מחמת מום או קטנות ביאר: את סוגיית חיוב הקטן בפיקחותו. נראה לבאר כי המפרש)(פ"ג מאיסורי ביאה ה"ב האור שמח סובר שכל היכא שהאדם מצוי במציאות של דעת, הרי הוא כפוף לחוקי האנושות הבסיסיים שנקבעו בברית נח, וממילא אין לפטור את הקטן הפיקח, שכן דעתו מהווה את המפתח לכניסתו .תחת עול המצוות המוסריות הללו , ביאר: שחיוב בני נח נמשך על האדם מצד היותו חלק מהאנושות)(סימן ז ענף א הנחל יצחק .וכל עוד לא הגיע לגיל מצוות, אין הוא משתחרר מהחובות שחלות על האדם באשר הוא אדם החיוב אינו מותנה בטבילה או בסיני, אלא בפיקחות ובשכל המאפשרים לאדם להבין את טוב .ורע, ובכך הוא הופך למחויב מעצם יצירתו ביאר: שחיוב)(אבה"ע שו"ת סימן ג בשם בנו האמרי בינה)(סימן יא הדברי חיים בהלכות נזקי ממון קטן פיקח בשבע מצוות בני נח הוא דבר המוסכם, שכן אין איש פטור מן הצדק והמוסר. נראה לבאר כי המפרש מוסיף וסובר שקטן פיקח, בשונה מקטן שאינו מבין, הרי הוא שותף מלא למערכת החוקים האנושית, ולכן כל עוד לא נצטווה בדרגת החיוב של תורה, הוא מחויב בדרגת .החיוב של בן נח ביאר: שכל הגדרים של חז"ל לעניין גיל, נועדו לישראל, אך לא)(או"ח סימן לא הבית שערים לבטל את החובות האנושיות הכלליות. האדם, עוד לפני היותו יהודי מצווה, הוא אדם שחייב

גם לנשמה מגיע אוכל 528 528 באנושיותו, ועל כן הקטן הפיקח נדרש לקיים את המצוות הבסיסיות האלו כמצע לאמונה .ולקדושה שעתיד הוא לקבל על עצמו ביאר: שהחיוב נובע מכך שאין לומר שישראל קטן פטור ממה)(או"ח סימן א החלקת יעקב שגוי פטור, אלא להיפך – ישראל קטן צריך להחמיר על עצמו כבן נח, שהרי מה שאסור לגוי לא ייתכן שיהיה מותר לישראל. נראה לבאר כי המפרש מציב את החומרה כגדר, המבטיחה שהאדם .ישמור על צביונו המוסרי גם בתקופה שבה הוא פטור ממצוות התורה לאחר שצללנו אל דברי הראשונים והאחרונים, הגיעה העת להקשיב לקולותיהם של גדולי הדורות האחרונים ופוסקי זמננו, המבארים את ההנהגה הנדרשת מן הקטן הפיקח בראי ברית .נח וביחס לחיובו במצוות האנושות ביאר: כי אדם נדרש להעריך את)(חלק ט, או"ח סימן קח הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף ביביע אומר .מעמדו לא רק לפי גילו, אלא לפי רמת הכרתו והבנתו את חובותיו כלפי הבורא וכלפי הבריות נראה לבאר כי רבנו עובדיה מדגיש בתוך דבריו את הצורך לשמר רף מוסרי גבוה גם אצל מי שטרם הגיע לכלל בר מצווה, שכן הפיקחות מעמידה את האדם בדרגה של מי שאחראי למעשיו .במישור האנושי הכללי ביאר: את המתח שבין פטור הקטן ממצוות)(בראשית מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר התורה לבין חיובו בדרכי המוסר. נראה לבאר כי הגר"א וייס מחדד שגם אם מבחינה הלכתית טכנית הקטן פטור, הרי שהשכל הישר והפיקחות מציבים בפניו דרישה אנושית, שכן החיוב בבני .נח אינו זר למי שבורא עולם הטביע בו את אור השכל וההבנה של המערכת המוסרית העולמית ביאר: כי כל הסברות המבקשות להחיל את חיוב בני נח על ישראל)(סימן טז אות יא הנאות יעקב קטן הן סברות שקשה לקבלן להלכה, שכן הגדרים שחז"ל הציבו למצוות בני נח נועדו לבני נח ,עצמם, ולא כחיוב צדדי לישראל. נראה לבאר כי המפרש מוביל קו מחמיר ביחס לעצם החיוב וסובר שאין לנו להוסיף חובות על קטן ישראל מתוך היקש לבני נח, אלא יש להמתין עד הגיעו .לגיל המצוות, שכן אז נפתח הפתח לחיוב מדאורייתא ביאר: כי אין שום מקור מוצק לומר שקטן יתחייב במצוות)(מילואים סימן ח הגהות הר"י פערלא לפני גיל שלוש עשרה, וכל ניסיון לעשות כן נתקל בקושי הלכתי של יצירת חיוב יש מאין. נראה לבאר כי המפרש מדגיש את חשיבות הדיוק בגיל, שכן הגיל אינו רק סימן חיצוני אלא נקודת זמן .שבה הנשמה הופכת למחויבת, ועד אז, אין החיוב נתפס אצל האדם כציווי מחייב ביאר: שאף במצוות שבני נח מצווים)(שיעור יב בקונטרסי השיעורים במסכת בבא מציעא עליהם, אין זה אותו גדר של חיוב של ישראל, והיא מצווה אחרת לגמרי. נראה לבאר כי המפרש מוכיח שהשוני במהות החיוב מונע מאיתנו את האפשרות להקיש בין חיובו של בן נח לבין חיובו של קטן ישראל, שכן מדובר בשתי מערכות של מצוות שונות בתכלית, שאינן נושקות זו לזו .במישור החיוב האישי כשאנו מבקשים לתרגם את השאלה המורכבת על אודות חיובו של קטן פיקח במצוות בני נח

חנ תשרפ 529 529 .אל תוך מציאות חיינו, אנו ניצבים מול המפגש המרתק בין הטבע האנושי לבין קדושת המצוות הנפקא מינה המעשית אינה רק עיונית, אלא היא נוגעת לאופן שבו אנו מעצבים את עולמו של .הילד הגדל בבית יהודי, והאם עלינו לצפות ממנו לרף מוסרי של בן נח עוד בטרם נעשה לאיש נראה לבאר כי הנפקא מינה המרכזית נמצאת בתחום של 'מצוות מוסריות' שאינן תלויות בזמן או בסטטוס הדתי. אדם עשוי לשאול: האם קטן פיקח שטרם הגיע לגיל מצוות חייב להימנע מעניינים שבן נח מוזהר עליהם? אם נכריע כדברי הפוסקים שחייב, הרי שגם על קטן מוטלת :אחריות מוסרית כבדה, והוא אינו 'פטור' מן המוסר האנושי הבסיסי. הנפקא מינה היא בחינוך האם אנו מציגים לילד את איסורי בני נח כחובה אנושית מחייבת עבורו, או שמא כדבר שעדיין ?אינו נוגע אליו כלל נוסף על כך, עולה נפקא מינה נוגעת ללב בענייני נזקי ממון ובין אדם לחברו. אם קטן פיקח מחויב במצוות בני נח, ייתכן שיש לכך השלכה ישירה על חומרת מעשיו כלפי זולתו, גם במישור ההלכתי של נזקי ממון. אם אנו סוברים שחלות עליו חובות בני נח, הרי שהאחריות שלו על מעשיו גדולה יותר ממי שאנו מגדירים אותו כפטור לחלוטין. מציאות זו מחייבת אותנו להעניק לקטן הפיקח כלים של אחריות, תוך הבנה שהוא כבר אינו נמצא בדרגה של 'פטור מכל', אלא .הוא ניצב בתוך מערכת יחסים מחייבת עם הבורא ועם הבריות מעבר לכך, למדנו את הערך של התפתחות הדעת. הדיון אם החיוב הוא מצד השכל או מצד הופעת היצר הטוב מעלה נפקא מינה מעניינת: אם הקריטריון הוא רק הפיקחות, הרי שהאחריות נכנסת מוקדם יותר. אם הקריטריון הוא 'יצר טוב', הרי שעלינו לחכות להבשלה פנימית של הנשמה. הנפקא מינה למעשה היא בזהירות המרובה שבה עלינו לנהוג עם ילדים מוכשרים ופיקחים במיוחד: האם עלינו להטיל עליהם משא של חיובים, או לתת להם להתבגר בטבעיות אל תוך עולם המצוות? הסוגייה מלמדת אותנו שלא למהר להגדיר חיובים במקום שהתורה לא .הגדירה, אך מאידך, לא להתעלם מהאחריות שצומחת מתוך השכל והפיקחות כשאנו צוללים אל עומק הרעיון הטמון בשאלת חיוב הקטן במצוות בני נח, אנו פוגשים את המתח שבין הנהגת הטבע לבין הנהגת הניסים. נראה לבאר כי ברית נח, שהיא ברית של יציבות טבעית, אינה רק חוזה משפטי, אלא היא מהווה את התשתית הפיזיקלית והמוסרית שעליה עומד העולם. בתוך העולם הזה, האדם נמדד לפי שכלו והבנתו, שכן השכל הוא הכלי שבו הוא תופס את חוקי הבורא בתוך הטבע. זוהי ההגדרה של בן נח: מי שחי את הבורא מתוך המבט על מערכת העולם הגדולה, על השמש והירח, על הזרע והקציר, ומתוך כך הוא מבין את חובותיו .הבסיסיות כלפי יוצרו נראה לבאר כי הסגירה הפנימית של ישראל בתוך עולמו של אברהם אבינו, המופקע מעל הטבע, היא המעניקה לנו את היכולת להבין את השוני בחיוב. אם ישראל מוגדר כישות שאינה ,שייכת לטבע אלא לניסים, הרי שגיל החיוב אצלנו אינו נקבע לפי שיעורין של פיקחות ושכל אלא לפי רגע הופעתה של היכולת הפנימית – היצר הטוב – שהיא המניעה את הנשמה לפעול ,מתוך רצון אלוקי ולא מתוך היגיון טבעי. כאן טמון עומק הרעיון: אצל בן נח, ככל שהשכל גדל

גם לנשמה מגיע אוכל 530 530 החיוב מתעצם, כי השכל הוא גילוי הקדושה בעולם הטבע. אצל ישראל, הפיקחות היא רק .אמצעי, אך העיקר הוא התגלות ה' בתוך הנפש, דבר שאינו תלוי בשכל לבדו עוד נראה לבאר כי המחלוקת בין הפוסקים אם קטן פיקח ישראל חייב בחיוב בני נח משקפת שאלה יסודית: האם האדם היהודי הוא אדם שנוסף עליו רובד של תורה, או שמא הוא מהות אחרת לגמרי? אם נאמר שהוא נושא עליו את המטען של בן נח, הרי שאנו רואים את המצוות ,כבנייה של מדרגות – קודם אנושיות, ואחר כך קדושה. אם נאמר שהוא פטור עד גיל המצוות הרי אנו מבינים את הקדושה כאיכות חדשה ומוחלטת, שאינה נזקקת להכנה מוקדמת בדרגת הטבע. זוהי התנגשות בין עולם שנבנה אבן על אבן מתוך הטבע, לבין עולם שנולד בבת אחת .מתוך רצון עליון, והיא זו שמעצבת את התפיסה שלנו כלפי כל קטן וכל פיקח החי בתוכנו הרעיון העמוק הוא שהשתיקה של התורה לגבי חיוב הקטן בדרכי בני נח אינה מקרית. היא באה ללמדנו שהבורא הותיר מרחב שבו האדם נדרש לקחת אחריות מתוך בחירתו ולא מתוך כפייה הלכתית. כאשר אנו מביטים על הקטן הפיקח, אנו רואים את המקום שבו השכל הטבעי ,מבקש לפגוש את הקדושה, וזוהי נקודת המפגש שבה האדם מחליט בעצמו, מתוך פנימיותו .האם הוא בוחר להתנהג בדרך ארץ המקדשת שם שמיים, גם אם טרם הגיע לחובת המצווה כשאנו מחברים את סוגיית חיוב הקטן בדרכי בני נח אל נפש האדם, אנו מגלים כי היא משקפת את המאבק התמידי בין הניסיון לבנות את הקדושה על יסודות של טבע, לבין השאיפה להיפתח אל עולם הניסים המופלא. הנפש האנושית מבקשת עוגנים, היא מחפשת לוגיקה ברורה שעל פיה תוכל למדוד את התקדמותה. הקטן הפיקח, המזהה את חובות המוסר וחש את כובד האחריות עוד בטרם הגיע לגיל מצוות, מבטא את הכמיהה הזו של האדם לבנות את עצמו מתוך הגיון המציאות. הדיון אם הוא חייב או פטור מציב מראה מול כל אחד מאיתנו: האם אנו חיים את חיינו מתוך התבוננות קרה וחישוב שכלי של חובות, או שאנו מתמסרים למציאות שבה הלב ?פועם בקצב אחר, קצב של ניסים ושל השגחה שאינה כפופה למדידות נראה לבאר כי נפש האדם מוצאת שלווה דווקא כשהיא מבינה שהיא אינה רק אוסף של ציות ,לחוקים טבעיים. כאשר אנו משחררים את הקטן מהמחויבות לחיובים ה'טבעיים' של בני נח אנו מעניקים לו את החופש לגדול ללא לחץ המדידה השכלית. אנו מאפשרים לו לצמוח מתוך ,'תמימות, מתוך אמון שגם אם הוא טרם הגיע לשלב ה'פיקחות' המלאה או להופעת ה'יצר הטוב הקדושה כבר נטועה בתוכו. החיבור לאמונה אינו עובר דרך השכל המחשב את צעדיו, אלא .דרך ההתמסרות של הנפש לרצון ה' יתברך, שמתגלה במלוא עוצמתו ברגע הבשלות האמיתי עוד נראה לבאר כי השאלה הזו מלמדת אותנו על הדרך שבה אנו צריכים להתייחס אל הזולת ואל עצמנו בתהליכי התפתחות רוחנית. אין לנו למהר ולשפוט את מצבו הרוחני של האדם לפי הגיל או לפי רמת ידיעותיו. לעיתים אדם נראה כ'קטן' – חסר כלים, חסר השגה, מופקע מחיובים – אך בתוכו פנימה פועמת נשמה שקשורה ישירות ליסוד של אברהם אבינו. ההבנה הזו מעניקה לנו ענווה גדולה: היא מלמדת אותנו שגם כאשר אנו רואים לפנינו דמות שנדמית

חנ תשרפ 531 531 כמחויבת בדרכי הטבע בלבד, עלינו לזכור שישנה אפשרות עמוקה יותר, של התגלות פתאומית .של קדושה וניסים בתוך הנפש, שאינה זקוקה לאישורים שכליים זוהי ההזמנה לחיות את החיים מתוך ידיעה שהמפתחות ללב ולנפש נמצאים בידי מי שמעבר לטבע. כשאנו משלימים עם כך שיתכן וקטן פטור, אנו משחררים את הניסיון למסגר את הקדושה בתוך גדרים אנושיים בלבד. אנו לומדים להתבונן בחיים לא כסדרה של משימות שיש לעמוד ,בהן, אלא כהזדמנות בלתי פוסקת לפגוש את הבורא מעל ומעבר לכל מדידה של חום וקור של יום ולילה. זוהי ההנהגה המאפשרת לאדם למצוא את המנוחה הפנימית שלו, מתוך הבנה שהנשמה היהודית אינה זקוקה ל'הוכחות' של פיקחות כדי להוכיח את ערכה, אלא היא קיימת .כשלעצמה, נושאת בתוכה את סוד הניסים של אברהם אבינו כשאנו מבקשים לזקק את המצפן המוסרי מתוך הסוגייה, אנו מוצאים את עצמנו עומדים .מול שאלת האבחנה הדקה בין החובה האנושית הכללית לבין הייחוד של הנשמה היהודית המצפן המוסרי מלמד אותנו כי העובדה שאדם אינו מחויב הלכתית אינה מעניקה לו היתר מוסרי להתנהל בהפקרות. השאלה בדבר חיובו של הקטן הפיקח במצוות בני נח מאירה את העובדה כי המוסר אינו רק קודקס של איסורים שנוחת עלינו מהשמיים בגיל מסוים, אלא הוא תשתית שעל האדם לפתח בתוכו כחלק מעיצוב אישיותו. אנו נדרשים להכיר בכך שחלק גדול ,מהצמיחה המוסרית שלנו טמון ביכולת לזהות את הטוב גם במקום שבו אין תביעה פורמלית .ובחירה זו היא העדות הגדולה ביותר לנפש שחפצה בבורא נראה לבאר כי המצפן המוסרי כאן מנחה אותנו לפתח רגישות לזולת ולעצמנו בתוך עולם שבו הגדרים המכניים עלולים לעיתים להקהות את החושים המוסריים. אנו למדים כי גם כשאדם בונה לעצמו את עולמו הרוחני – הוא נדרש לבדוק בכל עת האם הוא פועל מתוך הבנה אמיתית של ערכי האמת והצדק, או שמא הוא מסתתר מאחורי הגדרות טכניות של פטור. המצפן הפנימי קורא לנו להישאר קשובים לקול המצפון, ולהבין שהיושרה אינה נגמרת במקום שבו החובה ההלכתית נעצרת, אלא שהיא מתחילה בדיוק בנקודה שבה האדם בוחר לעשות את הטוב רק .משום שהוא טוב, ולא בגלל שהוא מצווה עוד נראה לבאר כי המוסר של האמונה טמון ביכולת להפנים את האחריות מבלי לאבד את הציפייה לקדושה. כשאנו בוחנים את מעמדו של הקטן, המצפן המוסרי תובע מאיתנו לא לראות ,בו כלי ריק, אלא כפוטנציאל חי המבקש ללמוד ולהתפתח. אין כאן התעלמות מהצורך בהכשרה אלא קבלה של הצורך להגן על הלב מפני שחיקה מוקדמת, תוך יצירת סביבה שמעודדת גדילה מוסרית טבעית ובריאה. האדם המוסרי שומר על ליבו פתוח לשינוי ולחסד, אך יודע להבחין מתי הדיון על חיובים הופך למחסום, ומתי ההתנהגות המוסרית היא הדרך היחידה להכשיר .את הקרקע לקדושה הבנייה המוסרית של מצפן פנימי זה מולידה אדם יציב, שאינו נסחף אחר רגשות גועשים כלפי הדיון הטכני בגיל, אך גם אינו הופך לאדיש לחובותיו הבסיסיות. זהו אדם המבין שברית הטבע שכרת הבורא עם נח היא הבסיס לכל בניין אישיותנו, ושהקדושה הייחודית של ישראל אינה

גם לנשמה מגיע אוכל 532 532 באה במקום המוסר האנושי, אלא היא מהווה כתר על גביו. המצפן שלנו הוא להמשיך לגדול בנאמנות, לפעול באחריות, ולהפקיד את ההחלטה על אופי הקשר שלנו עם המצוות בידי הנהגת .התורה, מתוך הבנה שכל פעולה של איפוק ושמירה היא חלק מתוכנית גדולה של אמונה טהורה בסיכומם של דברים, אנו יוצאים עם הבנה חדשה על המבט שלנו אל תהליכי הצמיחה והחיוב. בכל פעם שאנו בוחנים את גבולות ההלכה והמוסר, אנו פוגשים את המתח המרתק שבין הפיקחות האנושית לבין הקדושה העליונה. השיעור שלפנינו מלמד אותנו שגם כאשר אדם נמצא במצב של 'קטנות', הוא אינו מופקע מן החובה להתנהל בדרך ארץ ובמוסר שקבע הבורא יום היא להבין שהשאיפה לשלמות אינה מתחילה רק-לעולם בברית נח. התובנה לחיי היום ביום שבו נעשים לאיש, אלא היא זרע שנזרע כבר בפיקחות של הילדות. עלינו ללמוד להוקיר את רגעי הבשלות המוקדמים, אך בה בעת להישמר מלהעמיס משאות שאינם שייכים, מתוך ,הבנה שהחיוב האמיתי נובע מהתאמה בין מבנה הנשמה לבין הציווי האלוקי. הקדושה היא יעד והדרך אליו סלולה גם בשבילי המוסר הטבעי, אך יעדנו הנכסף נותר להגיע אל גיל המצוות, אל .יום שבו הופכת הנפש למחויבת ברית נצח מול בורא עולם :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם קטן פיקח מחויב במצוות בני נח מעמידה אותנו מול היסוד הכפול של הקיום היהודי: היותנו בני אנוש החיים בתוך הנהגת הטבע של ברית נח, והיותנו עם סגולה המופקע מעל הטבע מכוח ברית אברהם. בעוד שהפיקחות השכלית מצדיקה את המחשבה שהקטן חייב בחוקי המוסר הכלליים, הרי שההלכה מלמדת .כי החיוב היהודי הוא איכות נשמתית ייחודית שאינה נמדדת רק בכלים שכליים השתיקה ההלכתית ביחס לחיוב הקטן מותירה את הלב פתוח לראות בכל ילד פיקח ניצוץ של עתיד, ודורשת מאיתנו לפתח אחריות אישית ומוסרית עוד בטרם יבואו ימי החיוב הרשמיים. הבנת הסוגייה הזו מניחה את היסוד להכרת העומק של המצווה, ומדגישה שהשלמות אינה מגיעה כתוצאה של חישוב שכלי בלבד, אלא .מתוך בשלות הנשמה שמוצאת את דרכה אל השם יתברך בבוא עתה כשהבורא רוצה שנצמח, הוא נוטע בנו את השכל עוד בטרם נגלה בנו את הדרור המלא של נשמתנו. היכולת להכיר בחובתנו המוסרית גם כשטרם הגענו למלוא .סמכותנו, היא המדרגה הראשונה בבניית קומה של אדם השואף לקדושה אמיתית

חנ תשרפ 533 533