?האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה

העולם בחוץ משתולל בלהבות של זעם אלוהי, וגשמי זעף הופכים את היבשה לתהום חסרת תחתית. בתוך המהומה הזו, נח עומד ובונה מבנה עץ אדיר, מקלט מוגן שנועד לשמר ,את רסיסי החיים בתוך חורבן כללי. אנו מביטים בתיבה כפי שהיא מונחת על פני המים

האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה העולם בחוץ משתולל בלהבות של זעם אלוהי, וגשמי זעף הופכים את היבשה לתהום חסרת תחתית. בתוך המהומה הזו, נח עומד ובונה מבנה עץ אדיר, מקלט מוגן שנועד לשמר ,את רסיסי החיים בתוך חורבן כללי. אנו מביטים בתיבה כפי שהיא מונחת על פני המים ,ובלבנו עולה שאלה הלכתית חדה: האם התיבה הזו, על אף היותה מקלט להישרדות בלבד נחשבת לבית שחייב במזוזה? האם נח, צדיק תמים שקיים את כל התורה כולה, עצר בפתח התיבה, החזיק בידו את המזוזה והטמיע בה את שם ה' השומר עליו מכל מזיק, או שמא התיבה הזו אינה אלא מבנה ארעי, מעין "בית האסורים" שפטור ממצוות אלו? השאלה הזו 'אינה נוגעת רק בטכניקה של קביעת מזוזה, אלא בשאלה עמוקה יותר: מה מגדיר את ה'בית ?שבו שורה השכינה, וכיצד מודדים קביעות במציאות של טלטלה מתמדת

גם לנשמה מגיע אוכל 422 422 בעוד נח ניגש אל מלאכת הקודש של בניית התיבה, אנו מבקשים להאיר את יסודות המקרא שעליהם נשען הדיון בשאלת המזוזה, כפי שנאמר: צהר תעשה לתיבה ואל אמה .)(בראשית ו, טז תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתיים שניים ושלישים תעשה ביאר: כי התיבה הייתה זקוקה לפתח, והמפרש מבאר כי פתח זה היה)(בראשית ו, טז רש"י הכרחי כדי לאפשר את הכניסה והיציאה של כל הנבראים בתוך המבנה המוגן שנועד להצלת העולם, ובתוך התכנון המוקפד הזה של התיבה, נח פועל בשליחותו של הקדוש ברוך הוא .להקים את המקום שבו יתרכזו החיים מחדש ביאר: כי פתח התיבה היה בצידה כדי למנוע את חדירת)(בראשית ו, טז רבי אברהם אבן עזרא הגשמים מלמעלה, והמפרש מבאר כי כל פרט בתכנון התיבה נבע מהצורך להגן על יושביה מפני עוצמת המבול, מה שמעיד על הבנה עמוקה של החומרים ושל המבנה הנדרש כדי .לשרוד את הסערה הגדולה ביאר: כי פתח התיבה היה בצידה ונועד להיסגר היטב, והמפרש מבאר)(בראשית ו, טז הרמב"ן כי אופן בניית הפתח מורה על כך שהתיבה הייתה חלל מוגן באופן מוחלט, וכי נח השתמש בחוכמתו כדי להבטיח ששום טיפת מים לא תחדור פנימה, ובכך הוא מקיים את רצונו של .בורא עולם בתוך מציאות של חורבן ביאר: כי התיבה הייתה בנויה במדורים מדורים כדי שניתן יהיה)(בראשית ו, טז הספורנו לנהל את החיים בתוכה, והמפרש מבאר כי הצידה של הפתח אפשרה את שמירת המקום כמרחב מוגן, ובתוך המלאכה הזו נח נושא עמו את האחריות לכל מה שחי, כשהוא מפריד .בין הקודש לחול ובין המוגן לבין המופקר ביאר: כי הבנייה הייתה בקומה תחתונה, שנייה ושלישית, והמפרש)(בראשית ו, טז הכלי יקר ,מבאר כי המבנה המורכב הזה היה הכרחי כדי לקיים את כל הנבראים תחת קורת גג אחת .וכי הפתח היה המקום שבו התרחש המעבר בין החוץ הסוער לבין הפנים השלו והמגן כשאנו ניגשים אל דברי חז"ל, אנו פוגשים את מהות התיבה כמרחב מוגן אלוהית, מקום :שבו גבולות האדם פוגשים את השמירה העליונה, כפי שמבואר במקורות . ביאר: כי התיבה הייתה מקלט שהוכן מראש)(פרשה לב, סימן יד במדרש בבראשית רבה המדרש מבאר כי כאשר הקדוש ברוך הוא ביקש להציל את נח, הוא סגר עליו את הפתח באופן אישי, ויסגור ה' בעדו. משל למלך שקבע את הדין בעולמו, ונטל את אוהבו וסגר עליו בבית האסורים כדי להגן עליו, והעמיד אריות סביב התיבה שלא יגעו בה. השמירה בתיבה ,לא הייתה תלויה באמצעים אנושיים חיצוניים, אלא הייתה עטיפה מוחלטת של השכינה ומהלך זה מלמד אותנו כי התיבה לא הייתה צריכה למזוזה מצד עצמה, שכן היא הייתה .חתומה בחותם המלך ביאר: כי נח היה צדיק גמור, וכל מעשיו היו מכוונים)(דף קח ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין לשמים. הבנייה של התיבה הייתה פעולה של אמונה טהורה, וכל פרט ופרט בה היה מדוד ומכוון על פי הציווי האלוהים אם נח קיים את כל התורה כולה, הרי שפעולותיו היו מוגבלות

חנ תשרפ 423 423 לתנאי הזמן והמקום שבהם פעל, וכי הפטור ממזוזה במקום שמוגן בידי שמים הוא ביטוי .למציאות מיוחדת שאינה נמדדת במידות של בית רגיל כעת אנו צועדים בין דברי הראשונים, המחדדים את הגדרת הדירה המחייבת במזוזה :ומתוך כך בוחנים את מעמדה של התיבה ביאר: כי מצוות מזוזה חלה רק על בית העשוי)(פרק ו, הלכה א הרמב"ם בהלכות מזוזה לדירה, המיושב בבני אדם, שיש לו דלת ומשקוף וגובהו עשרה טפחים, וכי רק מבנה המוגדר כבית קבע המחייב בדירת אדם, כבוד ודירת חול, הוא זה שנכנס תחת החובה. היסוד למצווה .’הוא החיבור שבין אדם לביתו, והפיכת המרחב הפרטי למקדש מעט שבו שוכן כבוד ה ביאר: כי השורש למצוות מזוזה הוא לקבוע בנפש האדם את זכירת)(מצווה תכג ספר החינוך ,האלוקות בכל עת כניסתו ויציאתו מבית מגוריו. המצווה נועדה להשריש בנו אמונה וביטחון וכי דווקא במקום שבו האדם חי את חייו הקבועים, שם נדרש הסימן של המזוזה, מה שמעלה שאלה נוקבת האם תיבתו של נח, שהייתה כלי שייט המיועד לשעת חירום, אכן עונה להגדרה .הזו של דירת קבע שבה המזוזה היא השומרת על הנכנס והיוצא ביאר: כי דיני המזוזה נלמדים מבית מגורים רגיל, וכל)(מסכת יומא, פרק ח רבנו אשר הרא"ש מקום שאינו עשוי לקביעות, כגון אוהל או מבנה ארעי, פטור מן המזוזה. התיבה, על אף גודלה ועמידותה, נועדה לתכלית מוגדרת של הצלה זמנית מן המבול, ולא הייתה מיועדת למגורים .ארוכי טווח במקום אחד, ובכך היא מתקרבת להגדרת ספינה או כלי שאינו בית קבוע אנו מעמיקים כעת אל דברי האחרונים, אשר פורטים את הדקויות ההלכתיות ודנים בשאלה המרתקת: האם אכן היה נח חייב במזוזה בתיבתו, ומהן הסיבות שהובילו לכך שבפועל לא .נעשה כן ביאר: כי לכאורה היה נראה)(פרשת נח דף יב ע"ב רבי ישעיה יוסף פונטרימולי בפני יוסף שמעיקר הדין נח היה חייב להניח מזוזה בתיבה, משום שהתקיימו בתיבה עשרת התנאים ,המובאים ברמב"ם בהלכות מזוזה ריש פרק ו', כגון ששטחה הוא ארבע על ארבע אמות לפתחה היו מזוזות ומשקוף בגובה עשרה טפחים, והיא הייתה מקורה. על אף שנח הכניס לתוכה בהמות וחיות ואף זבל, הרי שעשאן מדורים מדורים בפני עצמן, וסביר להניח שנח .קיים כל התורה כולה, שהרי ידע את סוגי הבהמות הטהורות והטמאות חידש: כי מדרש בבראשית רבה)(פרשת נח דף יב ע"ב רבי ישעיה יוסף פונטרימולי בפני יוסף בעניין ויסגור ה' בעדו מוכיח שנח לא הוזהר לעשות שמירה על ידי המזוזה בפתח)(לב, יד התיבה, שכן לולי שהזדמן ה' ברוב רחמיו וסגר בעדו, הרי שאם הייתה שם מזוזה לא היה כוח לשום מזיק להתקרב אצלו, ושמע מינה שנח לא קבע מזוזה בפתחה של תיבה. צורך הביאור מדוע נח לא קבע מזוזה מביא למסקנה שכיון שהתיבה הוגדרה כבית האסורים, הרי שהיא .פטורה ממזוזה, כפי שפסק החיד"א שבית האסורים פטור ממזוזה ,וממשיך הפני יוסף וביאר: כי על אף שיש מי שחולק וסובר שבית האסורים חייב במזוזה נח לא קבע שם מזוזה מהטעם שבסופו של דבר לא הייתה זו דירת כבוד, משום שמריבוי

גם לנשמה מגיע אוכל 424 424 הבהמות והחיות היה שם סירחון גדול, ובמקום כזה אסור לקבוע מזוזה. המפרש מוסיף כי יתרה מכך, התיבה נחשבה כבית שבספינה שפטור מן המזוזה, שכן היא אינה עשויה לדירת .קבע במקום אחד ,אנו ניגשים אל דברי גדולי דורנו, המאירים את הדיון ההלכתי מזווית רעננה ומחדדת ומחילים את עקרונות הקביעות על התיבה בדרך המעלה תובנות נחוצות להבנת המושג :בית ודירה בתוך מציאות משתנה ביאר: את השאלה במי שיש לו)(ח"ב, סימן תקמב מו"ר הגר"מ שטרנבוך בתשובות והנהגות פסק שבתים)(יו"ד רפ"ו, סעיף י"א בית נייד, כגון קרוואן, האם חייב במזוזה. מרן בשולחן ערוך בספינה פטורים ממזוזה, והטעם ברמב"ם הוא שאינם עשויים לדירת כבעלמות שיש מקום לומר שכאשר הקרוואן עומד במקום קבוע הוא חייב במזוזה מדרבנן, הרי שהתנאי היסודי לכך הוא שהבית יהיה מונח ובלתי נייד. מסקנתו היא שכאשר המבנה נייד ואינו נמצא במקום .אחד אפילו שלושים יום, הוא אינו דומה לבית ופטור לגמרי ממזוזה ולענ"ד נראה כי דבריו של מו"ר הגר"מ שטרנבוך מהווים נפקא מינה ישירה לשאלתנו לגבי התיבה של נח. גם אם נניח שאדם דר בתיבה בקביעות, אין די בכך כדי לחייבה במזוזה, אלא התנאי ההכרחי הוא שהתיבה תנוח במקום אחד. התיבה של נח, שהייתה כלי שייט המטלטל על פני המים כל זמן המבול, חסרה את יסוד הקביעות המקום, ולכן פטורה ממזוזה מצד דין זה, מה שמלמדנו כי הקביעות הנדרשת למזוזה היא לא רק בשימוש ובמגורים, אלא בחיבור .למקום פיזי קבוע כאשר אנו מביאים את הדברים אל שולחן ההלכה למעשה, מתבהרת בפנינו תמונה עמוקה על הגדרות הדירה והבית. הנפקא מינה העולה מן הדיון על תיבתו של נח היא רחבה, והיא .נוגעת ליחס שבין האדם לבין המרחב שבו הוא שוכן נראה לבאר כי המסקנה ההלכתית המרכזית היא שאין המזוזה תלויה רק במבנה החיצוני או ביושביו, אלא בזיקה העמוקה שבין האדם למקום. בית שאין בו קביעות במובן של חיבור לקרקע, כמו ספינה בלב ים או תיבה השטה על המים, חסר את האלמנט המכונן את הדירה כחלק מן היישוב. התובנה למעשה היא שהמזוזה, כסמל לשמירת ה' ולקדושת המקום, באה דווקא על המקום שבו האדם נוטע את שורשיו. במקומות שבהם האדם מזדמן לשעה, גם אם הוא מרגיש בהם בנוח, אין החיוב נובע מעצם השהות אלא מהקביעות, ולכן יש לבחון תמיד .האם הדירה מוגדרת כנקודה קבועה בעולם או ככלי המטלטל במרחבים – עוד נראה לבאר כי הנפקא מינה נוגעת גם לאותם מבנים מודרניים שאנו נתקלים בהם קרוואנים, מכולות המוסבות למגורים, או כל מבנה נייד אחר. הלקח שנלמד מהתיבה הוא שמימד הקביעות הוא תנאי סף. לא די בכך שהמקום משמש למגורים, אלא עליו להיות חלק מהקבוע והיציב. הלכה למעשה, במקומות שבהם הדירה אינה מונחת על מקומה בקביעות, אנו פטורים ממצוות מזוזה מדאורייתא, ועלינו להישמר מלהחיל על המציאות המשתנה הגדרות שאינן מתאימות לה, אלא לחפש את השורש האמיתי של הדירה המהווה .יסוד לבית בישראל

חנ תשרפ 425 425 השאלה האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה אינה שאלה טכנית בלבד בבדיקת תנאי הדירה, אלא היא פותחת צוהר אל מהותו של הבית היהודי ואל הקשר שבין המקום שבו אדם שוכן לבין השמירה העליונה שחלה עליו. בבואנו להעמיק בבירור הרעיון, עלינו להבין ,מה מבדיל בין מרחב שבו יש חובה לקבוע מזוזה לבין מקום שמפאת ארעיותו או מהותו .אינו מחייב בכך נראה לבאר כי המזוזה מבטאת את הכניסה של האדם אל תוך מרחב שבו הוא מקבל על עצמו את עול מלכות שמים כחלק בלתי נפרד מן הקביעות שלו בעולם. כאשר אדם בונה בית, הוא מצהיר כי הוא מבקש ליטוע את שורשיו כאן, להשתקע ולהפוך את פיסת הקרקע הזו למקום של תורה וקדושה. במובן הזה, המזוזה היא החותם על הנכונות הזו, היא ההכרזה שגם בתוך עולם החול, המרחב הזה שמור ומוגן תחת השגחת הבורא. התיבה של נח, לעומת זאת, הייתה עולם הפוך. היא לא הייתה מקום של השתרשות, אלא מקום של מעבר. היא .הייתה מיועדת להציל את החיים מן השטף, לא לקבע אותם בתוכו אפשר להרחיב ולומר כי הקביעות הנדרשת למזוזה היא למעשה ביטוי לאמונה שגם בתוך עולם משתנה, יש לאדם עוגן. התיבה, למרות שהיו בה עשרת התנאים ההלכתיים של בית, נותרה במהותה "ספינה" – כלי שנועד להתמודד עם התנועה, עם הטלטלה ועם המים הרותחים שמחוץ לה. רעיון המזוזה מתנגש לעיתים עם רעיון המסע. במסע, האדם שומר על קשר עם ה' מתוך תנועה, מתוך דבקות פנימית, אך בבית, הוא קובע את הקשר הזה על ,גבי המפתן, כשהוא עובר מן החוץ אל הפנים. אצל נח, התיבה לא הייתה מפתן לעולם חדש .אלא מחסום מפני העולם הישן העומק כאן הוא בתובנה שהקדושה מחפשת את הבית שבו האדם מוכן להשתקע. הקדוש ברוך הוא בחר לסגור את התיבה בעצמו, ובכך הוא הופך את התיבה למקום שמעבר לדין הרגיל של מצוות הבית. היא לא הייתה צריכה מזוזה, לא מחמת חוסר קדושה, אלא דווקא מחמת גודל הקדושה שהקיפה אותה מבחוץ. כשם שאין אנו זקוקים למנורה כדי לראות את אור השמש, כך נח לא היה זקוק למזוזה בפתח התיבה, שכן השמירה האלוהית הייתה ,מוחשית ונוכחת סביבו. זהו מבט מרתק על היכולת האנושית להיות מוגנים באופן מוחלט .עד כדי כך שכל אמצעי ההגנה האנושיים הופכים להיות משניים אל מול השמירה העליונה בבואנו לחבר את סוגיית המזוזה בתיבה אל נבכי הנפש, אנו מגלים כי השאלה האם התיבה .זקוקה לשמירה חיצונית היא שאלה על הדרך שבה אנו תופסים את הביטחון שלנו בעולם לכל אדם יש את התיבה שלו, את המרחב הפנימי שבו הוא מנסה להציל את ערכיו ואת אמונתו מתוך גלי החיים המאיימים לשטוף אותו. לעיתים אנו שואלים את עצמנו: האם אני ?מוגן מספיק? האם אני זקוק לסימנים חיצוניים כדי להרגיש בטוח נראה לבאר כי הקושי במציאת הקביעות בתיבה, כפי שדנו בו גדולי דורנו, משתקף בנפש האדם המבקשת מנוח. אדם שחי בטלטלה פנימית, שמרגיש שחייו הם כספינה המטלטלת על המים, מתקשה להרגיש את הבית שבו הוא שוכן. השמירה העליונה, אותה סגירה של הקדוש ברוך הוא על התיבה, היא המקום שבו האדם מפסיק לחפש הגנות חיצוניות – מזוזות, סגולות

גם לנשמה מגיע אוכל 426 426 או אמצעים – ומתחיל להישען על העובדה הפשוטה שהוא אהוב ומוגן בידי בורא עולם. זוהי .התמסרות ללא תנאי, שבה האדם מבין שהסערה שבחוץ אינה קובעת את שלוותו שבפנים .הרחבה מחשבתית זו מלמדת אותנו על הפער שבין חיפוש הביטחון לבין הביטחון עצמו נח לא היה צריך מזוזה, לא כי הוא לא היה זקוק לשמירה, אלא כי הוא היה במקום שבו הדין העצמי של "אני שומר על עצמי" התבטל אל מול ה"ה' שומר עליי". בנפש האדם, זהו המצב שבו אנו מוותרים על הניסיון לשלוט בכל פרט ובכל סכנה, ומפקידים את חיינו בידי מי שציווה על התיבה. כאשר אנו מפסיקים לבקש את אישורו של העולם ליציבות שלנו ומתחילים לחיות בתוך המרחב האלוהי, המושג מזוזה משתנה: הוא כבר לא סימן הגנה מפני מזיקים, אלא תזכורת .מתמדת לכך שהאדם נמצא תמיד בתוך תחומי השכינה האמונה בהקשר זה היא היכולת לזהות את התיבה הפרטית שלנו גם כשהיא מטלטלת. היא התובנה שאין צורך בקביעות ארצית כדי לשכון בבית ה'. נח לימד אותנו שניתן לשרוד את .המבול לא מתוך אחיזה בקרקע, אלא מתוך אחיזה במי שברא את העולם ואת המים גם יחד כשאדם מבין שתיבתו היא מקום המפגש שלו עם הבורא, הוא מגלה שאין שום סערה שיכולה .’לערער את היציבות הפנימית שלו, שכן הוא אינו חי בתוך מבנה מעץ, אלא בתוך רצון ה כשאנו מבקשים לזקק מתוך הדברים מצפן פנימי לחיים, אנו פוגשים את האתגר של הכנות המוסרית. דמותו של נח בתיבה מציבה בפנינו מראה חדה: היכולת להתקיים בתוך מציאות של חורבן אינה תלויה בהכרח באחיזה בסממנים חיצוניים, אלא במידת ההתמסרות הפנימית של האדם אל הציווי האלוהי. המצפן המוסרי שלנו חייב להורות על המעבר מהיצמדות לכללים .פורמליים אל עבר ההבנה של מהותם העמוקה נראה לבאר כי המוסר הפנימי נבנה דווקא ברגעים שבהם אנו מבינים את מגבלות הכוח האנושי ואת כוחה של השגחה עליונה. נח לא קבע מזוזה, לא מחמת חוסר בדקדוק הלכתי, אלא .מפני שהתיבה הייתה מרחב שבו השמירה האלוהית הייתה מוחשית ונוכחת באופן בלתי אמצעי המצפן המוסרי שלנו צריך להורות לנו לשאוף אל אותה דבקות שבה האדם חש שה' הוא המשגיח הישיר עליו. אל לו לאדם להסתפק בלהניח על גבי המשקוף חפץ חיצוני, אלא עליו להפוך את .הלב עצמו למקום שבו השכינה שורה, להיות כלי המכיל את הקדושה ולא רק כזה המקיף אותה אפשר להרחיב ולהבין כי הניסיון המוסרי הוא הניסיון שלא להסתפק בחיצוניות. אדם עשוי ?לשאול את עצמו על דברים רבים: האם יצאתי ידי חובה? האם המבנה שלי עומד בקריטריונים המצפן המוסרי דורש מאיתנו לחדול מהסברי החוץ ולשאול את עצמנו: האם אני נמצא בתוך התיבה של הערכים שלי? האם אני פועל מתוך שקט פנימי של התבטלות לפני הבורא, או שאני ?מחפש רק את הביטחון החיצוני והפורמלי הבנייה המוסרית כאן מתבטאת בוויתור על האגו. להפסיק להרגיש כאותו אדם המודד את הגנתו בכלים של עובי המשקוף או יציבות הבית, ולהפוך לאדם שמתכנס פנימה, מחפש את הטוב והאמת בלב הדברים. זוהי הזמנה לחיים של עומק, של עמידה מול קשיים לא מתוך ,חיפוש אחר הגנה אנושית בלבד, אלא מתוך אמונה שהמקום הבטוח ביותר נמצא בחיבור לבורא

חנ תשרפ 427 427 במרחב המוגן שבו האדם זוכה להאיר את עולמו באור פנימי, ולא להישאר דמות המקיפה את .התיבה ומחפשת את קצה הגבול שלה ,ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום. המבול שפקד את העולם לא היה רק מאורע שחלף אלא הוא מהווה יסוד לכל בירור רוחני המתרחש בנפש האדם. השאלה ההלכתית בדבר קביעת מזוזה בתיבה מלמדת אותנו על הניסיון האנושי למצוא אחיזה במציאות של טלטלה מבלי .להכיר בכך שהשמירה האמיתית אינה חיצונית, אלא נובעת מן החיבור העמוק אל המקור התובנה המעשית שנובעת מכך היא החובה לחתור אל פנים הדברים, לא להסתפק בסימנים חיצוניים של קודש, אלא להפוך את חיינו למרחב שבו האמונה והמעשה משולבים זה בזה. כאשר אדם בוחר להיכנס אל תוך התיבה הפרטית שלו – אל עולם הערכים וההתבטלות לפני הבורא ,– הוא מוצא את המנוחה המיוחלת בתוך הסערה, שכן הוא אינו תלוי עוד בכוחותיו המוגבלים .אלא נתון בהשגחתו הפרטית והמלאה של בורא עולם :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה מובילה אותנו אל שורש ההגדרה של הבית היהודי. כפי שביאר רבי ישעיה יוסף פונטרימולי בספרו פני יוסף, מצד הדין הטכני נראה היה כי התיבה חייבת במזוזה, שכן התקיימו בה כל תנאי הדירה. אך העובדה שזה לא נעשה, וההסברים המורכבים המובאים בדברי הגר"מ שטרנבוך – הדורשים קביעות בקרקע ולא רק במגורים – מלמדים כי התיבה אינה נמדדת במידות של בית רגיל. המסקנה ההלכתית היא שכל עוד האדם נמצא במצב של טלטלה, במרחב שאינו קבוע, חובת המזוזה נפקעת, שכן היא נועדה לקדש את הקביעות של האדם בנחלתו. התיבה של נח, שהייתה בית אסורים מצד אחד ומקלט אלוהי מצד שני, לא הייתה זקוקה למזוזה, שכן היא הייתה חתומה בחותמו של מלך מלכי המלכים. השמירה העליונה עטפה את התיבה מכל עבר, והפכה אותה למקום .שבו ההגנה האנושית הופכת למיותרת אל מול הנוכחות האלוהית המוחלטת התובנות הללו משנות חיים: החיפוש אחר הגנות חיצוניות – מזוזות, סגולות או ,הרגלי ביטחון – אינו תחליף להתמסרות פנימית מוחלטת להשגחתו של הבורא שהיא השמירה העמוקה מכל. הקביעות האמיתית בחיים אינה נמדדת בנכסים פיזיים או בבית קבוע, אלא ביכולת של האדם ליצור בתוך תוכו תיבה של יציבות .ואמונה שאינה מיטלטלת גם כשהסערות שבחוץ משתוללות ?