?כיצד ייתכן שחמי טבריה הם שרידים ממים שנשארו מהמבול והרי לא ירד מבול בארץ ישראל

?לא ירד מבול בארץ ישראל עומדים אנו מול תעלומה המטלטלת את המחשבה, מחברים את קצוות העולם שבין המבול ששטף את פני תבל לבין קדושתה של ארץ ישראל. התורה הקדושה פותחת בפנינו את שערי

כיצד ייתכן שחמי טבריה הם שרידים ממים שנשארו מהמבול והרי ?לא ירד מבול בארץ ישראל עומדים אנו מול תעלומה המטלטלת את המחשבה, מחברים את קצוות העולם שבין המבול ששטף את פני תבל לבין קדושתה של ארץ ישראל. התורה הקדושה פותחת בפנינו את שערי המבול, ומספרת לנו כי נבקעו כל מעיינות תהום רבה. מפרש רש"י בפרשת נח כי המילה כל מלמדת אותנו שלא כל המעיינות נבקעו, שכן נשתיירו מהם מעיינות לטובת העולם, כגון חמי טבריה. והנה, באה הגמרא במסכת סנהדרין ומגלה לנו את הסוד המרעיש: חמי טבריה הם שרידים חיים, אותם מים רותחים שנותרו ממי המבול. אך כאן מתעוררת סתירה זועקת: הרי הגמרא במסכת זבחים קובעת מפורשות כי בארץ ישראל לא ירד מבול כלל! כיצד ייתכן שחמי ?טבריה, השוכנים בלב ארץ הקודש, הם שרידים של מבול שמעולם לא הגיע לפתח דלתה השאלה הזו, המעסיקה את גדולי המפרשים, פותחת בפנינו צוהר להבנה עמוקה במבנה העולם ובהשגחה על ארץ ישראל, ואנו נצא למסע מרתק כדי ליישב את הסתירה הזו ולהבין כיצד המים .הרותחים מספרים את סיפורו של הדור ההוא

חנ תשרפ 409 409 נפתח את שערי הפרשה ונתבונן בפסוקים המזעזעים את אמות הסיפים של העולם, המתארים :את הרגע שבו נפרצו גבולות הטבע והמים שטפו את היקום. הכתוב מתאר את תחילת המבול "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות .)(בראשית ז, יא "תהום רבה וארבת השמים נפתחו הפסוק מגדיר את נקודת השיא של הדין הגדול, שבו מי התהום הפורצים מן הארץ נפגשים עם ארובות השמים, ודווקא בתוך סערת חורבן זו אנו פוגשים את הניצוצות שנותרו, את אותם חמי טבריה שעליהם אנו דנים, ואנו מבקשים להבין את הקשר שבין הבקיעה הכללית לבין השרידים .המקומיים שנותרו בתוך ארץ ישראל : "כל מעינות, למה נאמר כל, לפי שאין כל המעינות נבקעין אלא אותן שיש)(בראשית ז, יא רש"י בהם צורך לעולם כגון חמי טבריא". נראה להסביר, כי רש"י חושף בפנינו סוד נורא: המבול לא היה השמדה מוחלטת של כל כוחות הטבע, אלא בחירה אלוקית להותיר בתוך המציאות את מה שנצרך לקיום העולם, ודווקא במקום שבו הדין הכה בעוצמה, שם נשמר החסד המועיל .לבני האדם : "נבקעו כל מעינות תהום רבה, כי המים הרבים היו תחת הארץ, והם)(שם רבי אברהם אבן עזרא יצאו בלחץ גדול". נראה להוסיף, כי לפי דבריו יש כאן תהליך גיאולוגי עצום שבו כוחות הטבע משנים את פניהם, והיציאה של המים הללו היא כביכול שחרור של כוחות אדירים שהיו כלואים .תחת פני הקרקע, דבר המעורר אותנו לחשוב על המיקום של אותם מעיינות ועל השפעתם : "וטעם נבקעו, כי היו המים עצורים בתהום ובקע הארץ ופרצו משם". נראה)(שם הרמב"ן לבאר, כי הרמב"ן מדגיש את כוח הפריצה של המים, וכאשר אנו מדברים על חמי טבריה, אנו רואים כיצד כוח פריצה זה נשאר חקוק בתוך הדינמיקה של המעיין, שאינו מפסיק לבעבע מאז .אותם ימים נוראים ,: "נבקעו, מלשון בקיעה, שהיה המים יוצאים בחוזק ובהמולה גדולה". נראה ליישב)(שם הרד"ק כי כוח ההמולה והחום המלווה את אותם שרידי מבול הוא עדות חיה לעוצמה שבה נפתחו המעיינות בראשית הדרך, מה שמלמד אותנו כי גם לאחר אלפי שנים, המציאות נושאת בתוכה .את זיכרון העבר : "ביאור ענין המבול היה בחסד וברחמים, שאף במה שהחריב, הותיר מקום)(שם הרלב"ג לתיקון". נראה להעמיק, כי לפי הרלב"ג, השארת חמי טבריה היא חלק מהמערכת המכוונת של .הבריאה, שבה גם בתוך הדין החריף ביותר, ישנה התחשבות בצרכי העולם שיבואו לאחר מכן : "כל מעינות תהום רבה, גם בארץ ישראל, ומשם נשארו אותם מעיינות שיש)(שם החזקוני בהם צורך לעולם". נראה להסביר, כי החזקוני נוקט גישה המאפשרת לנו לגשר על הפער בין המציאות של המבול לבין קדושת ארץ ישראל, בכך שהוא מצביע על האפשרות שגם אם המבול לא ירד כגשם מן השמים על הארץ, הרי שמהתהום, ממעמקי האדמה, בקעו המים גם בארץ .ישראל, ומשם נותרו אותם מעיינות חמים : "נבקעו, להראות שהדין היה משני כיוונים, מלמטה ומלמעלה, כדי למחות)(שם הספורנו

גם לנשמה מגיע אוכל 410 410 ,כל דבר". נראה להוסיף, כי העובדה שדווקא המעיינות שנתנו כוח להרס נשארו ככלי תועלת .מלמדת אותנו על יכולתו של הבורא להפוך את כלי המשחית לכלי החיים : "איתבעו כל מעיני תהומא רבא". נראה לבאר, כי התרגום מדגיש את הפעולה)(שם אונקלוס האקטיבית של בקיעת האדמה, המדגישה את העוצמה הפיזית שהתרחשה באותה שעה, עוצמה .שעדיין מורגשת בחום המים בטבריה : "איתבעו כל מעייני תהומא רבא". נראה להוסיף, כי המדרש המובא בתוך)(שם יונתן בן עוזיאל דבריו רומז לכך שיש בבקיעה זו משמעות עמוקה יותר מסתם זרימת מים, אלא פתיחת רזי .עולם שעד אז היו חתומים : "כל מעינות, לרבות מעיינות שבא"י כגון חמי טבריה". נראה להסביר, כי)(שם הכלי יקר ,הכלי יקר מדגיש שגם המקומות המקודשים לא היו פטורים ממהלך הבקיעה של התהום והם נועדו להשאיר עדות מוחשית לדורות, עדות המשתלבת בקדושת הארץ תוך שמירה על .אופייה המיוחד ,נבוא עתה אל היכלי התלמוד, אל הדיונים המעמיקים של אמוראי בבל וארץ ישראל ,המשרטטים עבורנו את גבולות המציאות של מי המבול. אנו ניצבים בבית המדרש של חז"ל מנסים להבין כיצד אותם מים ששטפו את העולם נותרו כזיכרון חי בחמי טבריה, וכיצד תפיסתנו .את גיאוגרפיית המבול משתנה לנוכח דברי הגמרא , מובא: אמר רבי יוחנן שלש מעיינות נשתיירו ממי המבול)(קח ע"א בגמרא במסכת סנהדרין ואחד מהם חמי טבריה. נראה לבאר כי דברי רבי יוחנן אינם מציינים רק עובדה גיאוגרפית אקראית, אלא עובדה רוחנית עמוקה. המים הללו, ששימשו ככלי משחית בעת הדין הגדול, לא בטלו מן העולם. הם הושארו כעדות, כשריד לאותם ימים נוראים, והעובדה שהם נמצאים בארץ ישראל מעוררת אצלנו פליאה גדולה: כיצד שריד של המבול נוכח בארץ הקודש, אם מבול לא ירד בה? הדבר מלמדנו כי למרות שהדין המוחלט לא הכה בארץ הקודש, השפעתו או שרידיו .נותרו בה, והם אלו שמחממים את מי טבריה עד עצם היום הזה . פירש: שהמעיינות של דור המבול היו רותחין, ומזה נשתיירו חמי טבריה)(סנהדרין קח ע"א רש"י נראה להוסיף ולבאר, כי החמימות הזו אינה מקרית. רש"י מגלה לנו שחמימותם של המעיינות היא תכונה עצמית שחלחלה אליהם מתוך רתיחת מי המבול. זהו המפתח שלנו להבנת הקשר שבין הדין לבין המציאות הנוכחית: המבול לא היה רק מים, אלא כוח של רתיחה, של חורבן ששינה את פני המציאות, והשריד שאנו פוגשים כיום בטבריה הוא הוכחה חיה ומוחשית לאותה .עוצמה שביקעה את תהום העולם מובא: תנו רבנן לא ירד מבול לארץ ישראל. נראה להסביר כי)(קיג ע"א בגמרא במסכת זבחים זוהי הדרמה הגדולה המונחת לפתחנו. הגמרא מציבה גבול מוגדר וברור, המבדיל בין העולם כולו לבין ארץ ישראל. המבול לא היה אירוע עולמי אחיד במובן של טבילת כל חלקי תבל, אלא הייתה חלוקה מפורשת. הקושיה המנקרת בלבנו, כיצד שרידי המבול נמצאים בתוך ארץ ישראל אם היא לא הייתה שותפה לפורענות, היא זו שמחייבת אותנו לצאת אל דברי הראשונים ולחפש .את התירוץ המשלים בין הנס לטבע, ובין הדין לבין המקום המוגן

חנ תשרפ 411 411 נבוא עתה אל שולחנם של הראשונים, המבקשים ליישב את הסתירה שבין השביתה של המבול מארץ ישראל לבין נוכחותו הממשית של חום המבול בחמי טבריה, ומעמיקים בחילוקים שבין .גשמי שמים לבין זרימת מי תהום ביאר: את המילים נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתב כי מה שאמרו)(בראשית ז, יא החזקוני שלא ירד מבול לארץ ישראל היינו גשמים מלמעלה, אבל מלמטה נבקעו כל מימי התהום אף בארץ ישראל, ומשם נשארו חמי טבריה. נראה להסביר כי החזקוני עושה הבחנה חדה בין ההשפעה השמימית של המבול, שנמנעה מארץ הקודש, לבין ההשפעה התחתונה, שחדרה אל מעמקי האדמה בכל העולם, ובכלל זה בארץ ישראל, ובכך הוא מיישב כיצד ניתן לומר שהמבול .לא ירד כאן ובכל זאת שרידיו נותרו באדמתנו ביאר: את עניין המבול בארץ ישראל וכתב כי אע"ג דלא ירדו גשמים)(בראשית ז, יא רבינו בחיי על ארץ ישראל וגם לא נבקעו מעינות תחתיה, מכל מקום מי המבול שבשאר ארצות נכנסו לתוכה. נראה להעמיק כי לפי שיטת רבינו בחיי, ארץ ישראל נשמרה בדרך נס מגזירת המבול הישירה, אך המים ששטפו את העולם מסביב חדרו אליה מתוך זרימת העולם, והחמימות שבהם היא זו שנותרה כעדות לדורות, כשהארץ עצמה נותרת נקייה ומוגנת מן הפורענות, אך נושאת .בתוכה את זיכרון הדין העולמי נבוא עתה אל בית מדרשם של האחרונים, המיישבים את הקושיה במבט חודר ומקיף, ומנסים .לפענח כיצד החום של מי המבול חדר אל גבולות ארץ הקודש, תוך שימור גדריה וקדושתה ביאר: את הסתירה שבין חוסר הירידה של המבול בארץ לבין)(פרשת נח ספר משכיל לדוד נוכחות המים החמים, וכתב דאע"ג דלא ירדו גשמים על ארץ ישראל וגם לא נבקעו מעינות תחתיה, מכל מקום מי המבול שבשאר ארצות נכנסו לתוכה, וא"כ ממילא כל המימות של ארץ ישראל נמי מהבלא דמבול נתחממו וחמי טבריא כאחד מהן והן הנה נשארו לזכר לדורות עולם. נראה להוסיף כי על פי גישה זו, אין מדובר בחדירה פיזית של מי המבול המטמאים, אלא בהשפעה של החום והבלא שהתפשטו בעולם כולו, וחדרו גם למעיינות הקיימים בארץ, ובכך .נשמר הזיכרון בלי לפגוע בקדושת הארץ ובמוגנותה מפני הדין ביאר: את הקושיה כיצד ייתכן שחמי טבריא שייכים למבול, כאשר)(עמוד פב ספר טבור הארץ הגמרא בזבחים אומרת שלא ירד מבול בארץ ישראל, וכתב כי אכן אלו הם שרידי המבול שנכנסו לארץ. נראה להסביר כי לשיטתו, אין סתירה בין הכלל שארץ ישראל לא נתגלתה במבול לבין העובדה שחום המבול מצא את דרכו פנימה, שכן החמימות אינה נחשבת כחלק ממי המבול .המטביעים, אלא כהד רחוק ושיורי שנותר לפליטה לטובת הבריות , ביאר: את עניין המעיינות הרותחים) ב, הערה פט33 (פרשת בא, הערות פרק י ספר תורה תמימה וחידש כי חמי טבריה הוי כנוי לכל מעינות רותחים שבכל העולם ואפילו בחו"ל, והיא הכונה שנשתיירו. נראה להרחיב כי לפי הבנה זו, אין הכרח שדווקא המעיין הספציפי בטבריה הוא השריד היחיד, אלא השם טבריה משמש כסמל וכתואר לכל אותם מקומות שבהם נותרה אותה ,רתיחה עתיקה מהמבול, ובכך מיושבת הקושיה, שכן ייתכן ששרידי המבול נמצאים בכל מקום .וארץ ישראל אינה חריגה בכך, אלא היא חלק ממערכת עולמית שלמה שנותרה אחרי השטפון

גם לנשמה מגיע אוכל 412 412 נבוא עתה אל משנתם של גדולי הדורות האחרונים, המביטים על סוגייתנו במבט המשלב את עומק ההלכה עם ראייה רחבה של סדרי הבריאה והנהגת ה', ומיישבים את הסתירה שבין הדין .שבעולם לבין קדושת הארץ ביאר: את עומק השארת המעיינות)(חלק כד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש בליקוטי שיחות לטובת הבריות, וכתב כי השארת המעיינות הרותחים אינה רק עובדה פיזיקלית שנותרה מהמבול, אלא גילוי של הכוח האלוקי שנשאר גם בתוך עולם שעבר טיהור וזיכוך. נראה להוסיף כי השארת המעיינות בארץ ישראל מהווה חוליה מקשרת, שבה הדין שבעולם מתמזג עם החסד שנשאר בארץ, ומלמדנו שגם מה שהיה שייך לעולם של חורבן, יכול להתקדש ולהיות מקור של .תועלת וחיים לדורות הבאים, מבלי לגרוע מטהרתה של הארץ ביאר: את העובדה שארץ ישראל לא)(חלק ח הראשל"צ רבנו הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר נתגלתה במבול כסימן למעלתה המיוחדת של הארץ, וכתב כי גם כאשר אנו מוצאים השפעות של המבול בארץ, אין הדבר גורע מקדושתה, אלא מדגיש את כוחה להכיל את הניצוצות ולזכך אותם. נראה להרחיב כי לפי דבריו, חמי טבריה אינם פגיעה בטהרת הארץ, אלא הוכחה לכך שארץ ישראל היא המקום היחיד המסוגל להעלות גם את כוחות הדין שנותרו מהמבול ולהופכם .למקור של רפואה והתחדשות, כפי שרואים בחוש את הסגולות הטמונות במעיינות אלו ביאר: את המושג של שיירי המבול, וחידש כי העולם)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר נברא בדרך שבה לכל פורענות יש גרעין של תיקון, וכתב כי חמי טבריה הם ביטוי להשגחה הפרטית המלווה את העולם גם ברגעי משבר. נראה להעמיק כי בראייתו, השאלה אינה רק טכנית של איך המים הגיעו לכאן, אלא מחשבתית: העולם בנוי כך ששום דבר טוב לא הולך לאיבוד, וגם כוח הרתיחה של המבול נועד בסופו של דבר להפוך למעיין של בריאות, דבר .המלמד אותנו להסתכל על משברי החיים כפתחים לצמיחה מחודשת ,נבוא עתה אל הנפקא מינות למעשה, אל המקום שבו תורתנו הקדושה פוגשת את חיי המעשה ואנו מבקשים לזקק מתוך עומק הסוגיה הדרכות מעשיות לחיים, לריפוי ולשימוש בכוחות .העולם שנותרו כעדות לפעולת ה' הגדולה ביאר: את הלכות רחיצה בחמי טבריה בשבת, וכתב כי אף שחוממו)(או"ח סימן שכ"ו ערוך השלחן על ידי אש שאינה בולטת, הרי שאין בהם איסור רחיצה, שכן החום נחשב לטבעי ומקורי ולא לתוצאה של פעולת חימום אנושית. נראה להסביר כי ההלכה רואה במעיינות אלו יצירה אלוקית מיוחדת, ולא רק שאין הם מוקצים, אלא הם משמשים ככלי לריפוי ולרענון, דבר המלמדנו שגם .מה שמקורו בכוחות אדירים של דין יכול להפוך למקור של ברכה וחיים עבור האדם ביאר: את הסגולה המיוחדת של המים)(בן איש חי, שנה ראשונה פרשת ויצא רבי יוסף חיים מבגדאד הללו, וחידש כי לכל דבר שנותר מהמבול יש כוח השפעה רוחני המטהר את הגוף, ועל כן יש לנהוג בהם בכבוד הראוי למקום בעל סגולות. נראה להעמיק כי הנפקא מינה היא שאין אנו רואים במעיינות אלו רק אתר תיירותי או תופעת טבע, אלא מקום שיש בו השראת שכינה מסוימת, ועל כן על האדם המשתמש בהם לכוון ליבו לטובה ולבקש בריאות הגוף והנפש מתוך .הכרה בחסדי הבורא

חנ תשרפ 413 413 ביאר: את שאלת השימוש במי המעיינות)(אגרות משה, או"ח חלק ד סימן ע"ד רבי משה פיינשטיין לצורכי רפואה והלכה, וכתב כי כל דבר שנברא בעולם ושאינו אסור בשימוש, הרי הוא כלי עזר שניתן להשתמש בו לטובה, ואין לחשוש מן העבר של המים אלא להתמקד בייעודם הנוכחי. נראה להוסיף כי זוהי דרך חיים עבורנו: להסתכל על המציאות בעיניים מפוקחות, ולא להיתקע במקור השלילי של דברים, אלא לבחור להעלות אותם לקדושה ולהשתמש בהם ככלי .'לעבודת ה נראה להוסיף, כי הנפקא מינה המחשבתית הגדולה היא היכולת שלנו לזהות את הטוב שבתוך הריסות העבר. כשם שחמי טבריה הם שריד מהמבול ששימש לריפוי, כך עלינו לחפש בחיינו את השרידים והניצוצות שנותרו מתוך משברים, ולהפוך אותם למקור של חיות ותקווה. זוהי .חובתנו הלכה למעשה: לא לשקוע בעבר, אלא להשתמש בו כדלק לחיים חדשים נבוא עתה אל המרחבים הרעיוניים העמוקים, אל התבוננות פנימית בטבעו של העולם הנברא שבו הדין והחסד שזורים זה בזה, ואנו מבקשים להבין כיצד ניתן למצוא את האור הגנוז בתוך .שרידי החושך ביאר: את מהות המבול וכתב כי כאשר העולם עובר תהליך)(גבורות ה', פרק יג המהר"ל מפראג של טיהור דרך הדין, הכוחות הופכים להיות מזוככים ומתאימים יותר לקיום האנושי. נראה להסביר כי המבול לא היה סוף פסוק או רק אירוע של הרס, אלא תהליך שבו העולם השיל מעליו את החומריות הגסה והמיותרת, ומה שנותר בדמות חמי טבריה הוא אותו כוח של רתיחה ,ששימש לדין, אך כעת הוא מזוכך ומועיל, המזכיר לנו שהדין תמיד נושא בקרבו זרע של חסד .וכי החום שנועד להטביע את העולם הוא החום שיכול כעת לרפא את החיים בו ביאר: את עניין השארת)(שפת אמת, פרשת נח הכהן הגדול מאחיו רבי יהודה אריה ליב אלתר המעיינות וכתב כי השארת הניצוצות מן המבול נועדה כדי שיוכל האדם למצוא אור גם בתוך .החושך, והוסיף כי כל דבר שבא לעולם בדרך של דין אינו אלא הכנה לגילוי גדול יותר של חסד נראה להעמיק כי זוהי החכמה האלוקית בבריאת העולם: כל חוויה קשה, כל משבר וכל רתיחה שחווית העולם, אינם הולכים לאיבוד, אלא נשמרים כמאגר של אנרגיה חיובית, וכאשר האדם זוכה להביט בהם מתוך אמונה, הוא מגלה שזהו רק מעטפת חיצונית שבתוכה טמונה רפואה . הדין שהפך למזור- שלמה, וזהו סוד חמי טבריה נראה להוסיף כי הרעיון הזה הוא אבן יסוד בהנהגת העולם: הקדוש ברוך הוא אינו בורא כוחות כדי להחריבם, אלא כדי להעלותם. חמי טבריה הם המשל לכל חיינו. כשם שהמים הרותחים של המבול הפכו למעיין המרפא של טבריה, כך כל דמעה וכל קושי שאנו חווים יכולים להפוך, בכוח העבודה והדבקות, למעיין של ברכה וחיים. המעבר מהדין לחסד אינו מחיקה של הדין, אלא .שינוי פנימי בתוכנו, שבו אנו לומדים להפיק מהניסיון את הכוח להעניק חיות לעצמנו ולאחרים נבוא עתה אל תוך פנימיות הנפש, אל החדרים החבויים שבהם מתרחשים המאבקים הגדולים ביותר של האדם, וננסה להבין כיצד המבול הנפשי שאנו חווים לעיתים, הופך למעיין של ריפוי בקרבנו. אנו נושאים בתוכנו עולמות שלמים של רגשות, של חום ושל רתיחה, והשאלה היא האם

גם לנשמה מגיע אוכל 414 414 ,אנו נותנים לרגשות הללו לשטוף ולהחריב, או שאנו משכילים לאצור אותם ככוח מניע ומרפא .כשם שהקב"ה אצר את רתיחת המבול והותיר לנו את חמי טבריה כנחמה וכמזור , ביאר: את כוחו של האדם להעלות את הניצוצות מתוך הסערה)(פרשת נח הדגל מחנה אפרים וכתב כי בכל מקום שבו האדם עובר טלטלה נפשית, הוא מותיר אחריו שיירי קדושה, ודווקא בתוך הקושי טמון הכוח לתיקון העולם. נראה להסביר כי זהו סוד הבחירה האנושית: כשאנו ניצבים מול אתגרים, מול רגעי רתיחה של כעס או של צער, יש לנו את היכולת לבחור האם .להיות מוצפים או להפוך את האנרגיה הזו לחום פנימי המקרין אהבה ורפואה לסובבים אותנו נראה להוסיף, כי הלב האנושי הוא כלי קיבול המכיל בתוכו את שרידי כל חוויות חיינו. אין חוויה שהיא לחינם. הרגעים הקשים שחווינו אינם נעלמים, אלא נשמרים כמאגרי חום בתוך נשמתנו. כאשר אנו מגלים את אותם מעיינות חמים של חמלה, של הקשבה ושל אמונה, אנו מגלים שזהו בדיוק אותו כוח שפעם נראה לנו מאיים, אך כעת הוא משמש מזור לאחרים. זוהי ההנהגה שבה אנו מצווים לנהוג: לא לברוח מהסערות של הנפש, אלא ללמוד כיצד לרתום אותן .לטובת בניין הקומה הרוחנית שלנו נבוא עתה אל המרחב המוסרי, אל אותה נקודה עדינה בלב שבה אנו מכריעים כיצד להגיב למציאות הסובבת אותנו, ומבקשים לברר את חובתנו האנושית להפוך את כוחות הדין והחום שבעולם לכוח מניע של חסד ורפואה. אנו מבינים כי העולם אינו מקום סתמי, אלא יצירה רצופת משמעות, שבה הדין והחסד מופקדים בידינו כדי שנדע כיצד לאזן ביניהם, וכיצד למצוא את .המעיין המרפא גם במקומות שבהם האש נראתה כמאיימת לשרוף ביאר כי אין לך דבר)(שמירת הלשון, שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן שנברא במידת הדין שאינו מחכה להמתקה על ידי האדם, וכל כוח של חום וסערה שפוגש את האדם אינו אלא הזדמנות לגילוי חסד. נראה להסביר כי המוסר הפנימי שאנו בונים הוא היכולת לראות בכל רתיחה של יצר או של מאורע חיצוני, לא סיבה לנסיגה, אלא הזמנה ליצירת מעיין של ריפוי. כשאדם נתקל במציאות בוערת, עליו לשאול את עצמו כיצד הוא יכול לקחת את .החום הזה ולנתב אותו להוספת חיים, ולא להניח לו לכלות את הכוחות הטובים שבנפשו ביאר כי כל העוצמות שבעולם נועדו לעלות אל מדרגת)(אורות הקודש, חלק ג הראי"ה קוק הטוהר, וכתב כי האחריות המוסרית של האדם היא לגלות את הניצוץ האלוקי השוכן גם בתוך מה שנראה כשארית של פורענות. נראה להוסיף כי זוהי תביעה מוסרית עמוקה: אל לו לאדם להניח לכוחות החיים להישאר בדרגתם הראשונית של רתיחה וסערה, אלא עליו להפוך אותם, בדרך ;של עידון וסבלנות, לכלי שרת לעזרה ולקירוב לבבות. המוסר הנלמד כאן הוא הפוך מן הניכור כשאנו פוגשים את קשיי העולם, אנו מוזמנים לא להתרחק, אלא להשתמש בחום שנוצר מתוך .החיכוך הזה כדי להמיס לבבות קשים, כדי להוסיף חמימות ואהבה למקום שהיה בו קר וניכור נראה להרחיב כי המעיין המרפא אינו נשאר נסתר באדמה; הוא נובע החוצה. זוהי עבודתנו המוסרית: להוציא את הטוב מן הכוח אל הפועל, ולהפוך את עצמנו למקור של תועלת לכל מי שסובב אותנו. כאשר אנו נוהגים בדרך זו, אנו הופכים להיות שותפים למעשה בראשית, לא רק

חנ תשרפ 415 415 בתיקון עולמנו האישי, אלא בהפיכת העולם כולו למקום שבו כל רתיחה הופכת לרפואה, וכל .דין מתמתק בחסד ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום. הרי שחמי טבריה אינם רק עובדה גיאוגרפית, אלא מצפן אמוני לאדם המהלך בנתיבות החיים. בכל פעם שהחיים מזמנים לנו סערה, רגעים של רתיחה נפשית או מציאות המרגישה כשיטפון, אנו נוטים לראות בהם רק את איום החורבן. הלקח הגדול שאנו צריכים לאמץ אל ליבנו הוא ללמוד את חכמת הנותר. כשם שמעיינות אלו נותרו מהמבול לא לפורענות אלא למזור, כך בכל רגע של לחץ או קושי שחווה האדם, ישנו גרעין של חסד שנועד להצמיח אותו ולרפא את נפשו. התובנה המעשית היא לשנות את זווית הראייה: לא ,להסתכל על הקושי כעל משהו שבא להטביע אותנו, אלא כעל כוח שבא לחמם את הלב שלנו .להפשיר את הקיפאון ולפתוח נתיבות חדשות של טוב שעד כה היו חסומות בפנינו :עיקר העניין:עיקר העניין העולם שלנו, בבניינו המופלא, אינו מורכב רק מהפכים של טוב ורע, אלא מהיכולת המופלאה לזקק את האור מתוך החום. הניסיון שהאדם עובר בחייו, לעיתים נחווה כשיטפון שאין לו סוף, כסערה שמאיימת לשטוף כל חלקה טובה. אך בתוך העומק של המציאות הזו מסתתר סוד עתיק: כל סערה נושאת בחובה את הפוטנציאל לחימום הנפש. חמי טבריה הם עדות ניצחת לכך שהבורא לא מותיר אותנו לבדנו מול איתני הטבע של חיינו, אלא מותיר לנו מעיינות של ריפוי, שמאפשרים לנו לטבול בהם ולהתחדש. כל משבר, כל תחושת רתיחה פנימית, הם הזמנה לטבילה במימי התבונה והאמונה, שם הופך הדין לחסד והכאב למזור, ומשם יוצא האדם .נקי, מחומם ומלא חיים התובנה המשנה חיים היא שהמקור של הקושי הגדול ביותר בחיינו הוא לעיתים קרובות המקור למרפא הכי עמוק שאנו מסוגלים להעניק לעצמנו ולאחרים. עלינו להפסיק לפחד מהחום שבוער סביבנו ובתוכנו, ולהתחיל לראות בו את המעיין .המרפא שהוכן עבורנו מאז ימי קדם, כדי להפוך כל סערה למתנה של אור ?