?האם בתיבה היה אקווריום

העולם כולו נמחה, היבשה נעלמה תחת גלי המבול, ורק בתוך התיבה נותרה פעימת חיים ,זעירה אך עוצמתית. בעוד אנו רגילים לחשוב על התיבה כמקלט לבהמות, לחיות ולעופות עולה שאלה מופלאה ומסקרנת: האם גם יצורי המים היו חלק מאותה הצלה פלאית? האם בתוך

האם בתיבה היה אקווריום העולם כולו נמחה, היבשה נעלמה תחת גלי המבול, ורק בתוך התיבה נותרה פעימת חיים ,זעירה אך עוצמתית. בעוד אנו רגילים לחשוב על התיבה כמקלט לבהמות, לחיות ולעופות עולה שאלה מופלאה ומסקרנת: האם גם יצורי המים היו חלק מאותה הצלה פלאית? האם בתוך

גם לנשמה מגיע אוכל 428 428 המבנה האדיר של עצי הגופר, נח נדרש לבנות מערכת שבה חיים יצורי המים, מעין אקווריום ,קדום, כדי לשמר גם אותם מן החורבן? השאלה הזו מזמינה אותנו לבחון את גבולות הבריאה את הגדרת המושג "בשר" שבתורה, ואת העומק המוסרי של עונש המבול – מדוע חלק מן החיים ,נמחקו וחלקם זכו לתיבה. האם יצורי הים שנזקקו להצלה הם אלו שאין כנגדם יצורים ביבשה ?או שמא כל חי וקיים נדרש לעבור תחת החסות של נח בתיבתו בעת שאנו מתבוננים בתיבה הניצבת על פני המים, אנו מבקשים לדייק במילות המקרא ולחשוף את היריעה הפרשנית שנפרשה סביב צווי השעה של הצלת החי, כפי שנאמר: מכל החי .)(בראשית ו, יט מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך זכר ונקבה יהיו , ביאר: כי הציווי להציל מכל בשר כולל גם את חיות המים)(בראשית ו, יט רבי אברהם אבן עזרא שכן גם הדג נקרא בשר, והביא ראיה מדברי משה רבנו שאמר בשר אתן להם... אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. על אף שהתיבה נבנתה על פני המים, נח נצטווה להכניס לתוכה גם .את החיות הללו, שכן גם הן היו חלק מכלל הבריות שנועדו להימחות בעולם ללא התיבה , ביאר: כי הדגים ניצלו בים)(על התורה רבי יוסף יהודה לייב דיסקין בחידושי המהרי"ל דיסקין אך כל חיות הים שיש כנגדן יצורים דומים ביבשה מתו במבול. הפסוק כל אשר בחרבה מתו כולל גם את היצורים הללו, וכי הגזירה השתרעה על כל יצור שהיה לו דמיון לעולם היבשתי .שחטא, ורק הדגים שאין כנגדם ביבשה היו מחוץ לגזירת הכליה כאשר אנו מעמיקים בדברי חז"ל ובשיטת הראשונים, מתגלה לעינינו תמונה מורכבת של עולם הים שנכלל בתוך החשבון האלוהי הגדול של המבול, מקום שבו הגבולות בין יבשה למים :נטשטשו, כפי שמבואר במקורות ביאר: את הדין המיוחד במינים האסורים)(דף נה ע"א, ד"ה המרביע תוספות במסכת בבא קמא בהרבעה, ומתוך כך חידש כי ישנם הבדלים מהותיים בטבעם של בעלי החיים. אי אפשר להרביע .דגים, בעוד חיות הים האחרות ניתנות להרבעה, ועל כן טבעם של הדגים מוגדר כנפרד ושונה ,עונש המבול שבא על הבהמות היה קשור לחטא ההרבעה שלא כסדרו, ועל כן דווקא הדגים שאין בהם את התכונה הזו והם נותרו טהורים בטבעם מן החטא, הם אלו שזכו להינצל מן הכליה .מבלי שהיה צורך להכניסם לתיבה ביאר את עומק ההבחנה בין יצורי)(על הלכות כלאיים, פרק ט, הלכה ז הצפנת פענח לרבי יוסף רוזין הים בתוך הקשר של הגזירה האלוהית. היצורים שיש להם דמיון לחיות היבשה נחשבו כמי שנכללו בתוך החטא הכללי של בריות היבשה, ועל כן הם מתו במים המלוחים שנעשו חמים או רותחים כפי שמצינו במדרשים על חום המבול. בזה טמונה ההכרעה ההלכתית: אלו שדמו תיכוני הטהור ניצלו מכוח עצמם, שכן המבול לא-ליבשה נמחקו, ואלו שנשארו בטבעם הים .פגע בטבעם המקורי כעת אנו צועדים בין דברי הראשונים והאחרונים, המנתחים את מציאות החיים בתוך התיבה ומעלים את השאלה המרתקת: כיצד ניתן היה לקיים יצורי מים בתוך מבנה שכולו עץ וחלל ?אווירי, והאם מציאות זו מחייבת אותנו להניח שחלק מהתיבה היה ערוך כאקווריום

חנ תשרפ 429 429 ביאר: כי התיבה לא הייתה)(ספר המועדים, פרק נח הראשון לציון רבנו יצחק יוסף בילקוט יוסף .רק מקלט, אלא סביבה שנועדה לאפשר לכל מין ומין להמשיך את קיומו בתנאים המותאמים לו ,על פי ההלכה, הציווי "להחיות אתך" מחייב את נח לדאוג לצרכיהם הקיומיים של כל היצורים ועל כן היה עליו ליצור סביבה מתאימה גם לחיות הים שנדרשו להצלה בתוך התיבה, מה שמעיד .על הבנה מופלגת בצרכי הבריות שנמסרה לנח מן השמים ביאר: את היסוד ההלכתי)(מסכת בבא קמא רבי יוסף דב סולובייצ'יק בספר רשימות שיעורים של מושג "כלי" בהקשר של התיבה. התיבה הוגדרה ככלי שנועד להציל את החיים, ועל כן כל מה שנמצא בתוכה נחשב כחלק מן המערכת האלוהית להמשך הבריאה. אם אכן נדרשו חיות ים בתיבה, הרי שהן הושמו בכלי קיבול מיוחדים, מעין אקווריומים, שנועדו להפריד בינן לבין .הבהמות והחיות האחרות, כדי לשמר את איכות המים הנדרשת לקיומן ביאר: כי כל פרט בתיבה היה מכוון על)(מסכת סנהדרין דף קח ע"ב המהרש"א בחידושי אגדות פי חכמת הבורא, ונח רק ביצע את הציווי המדויק. אם היה צורך בחיות ים בתיבה, הרי שנעשה שם נס בתוך טבע, שכן המים שבהם חיו היצורים הללו היו מוגנים ומובדלים משאר התנאים בתיבה, וזהו ביטוי נוסף לכך שהתיבה לא הייתה ספינה פשוטה, אלא מיקרוקוסמוס שבו כל .עולם החי מצא את מקומו אנו מעמיקים כעת אל דברי האחרונים, המבקשים לפשר בין המציאות הפיזיקלית של התיבה לבין הצורך בקיום יצורים ימיים בתוכה, ומתוך כך בוחנים את גבולות ההשגחה והטבע בתוך .המעשה המופלא של נח : ביאר)(על אורח חיים, הלכות שבת הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה כי הטיפול בבעלי חיים, ובפרט בצורכיהם המיוחדים, דורש הבנה עמוקה של צער בעלי חיים ושל החובה לשמר את הנפש שהפקיד ה' ביד האדם. בתיבתו של נח, שבה התרכז כל עולם החי, כל יצור קיבל את היחס המדויק לצרכיו, וכי חיות הים, אם אכן היו שם, הוחזקו במכלים .מיוחדים שמנעו את מותן, מתוך דאגה עמוקה להמשכיות הבריאה בכל גווניה ביאר: כי הנס שנעשה בתיבה)(שנה ראשונה, פרשת נח רבנו יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי .לא רק איחד את המינים השונים אלא גם התגבר על המגבלות הטבעיות של כל אחד מהם ,האקווריום בתיבה, כפי שניתן לכנות את חללי המים, לא היה זקוק למערכות סינון מסובכות שכן כל התיבה הייתה מושרית בשכינה, והמים בתוכה נשמרו בטהרתם ובתכונותיהם הטבעיות .באמצעות השגחה ישירה, מה שמאפשר לחיות הים לשרוד גם בסביבה שאינה סביבתן הטבעית חידש: כי עצם השאלה האם)(פרק על ענייני נח והתיבה רבי שלמה יוסף זוין בספרו לאור ההלכה היו בתיבה יצורי ים נוגעת ליסוד של מהות ההצלה. הצלת החיים אינה רק הצלת מיני בהמות ,הבית והשדה, אלא הצלה של מלוא רוחב הבריאה, וכי אם התורה מצווה על הכללת מכל בשר הרי שהאמצעים הטכניים, יהיו אשר יהיו, הועמדו לרשות נח כדי לממש את צו האלוקי בדרגה .הגבוהה ביותר של שלמות ואחריות אנו ניגשים אל דברי גדולי דורנו, המאירים את סוגיית החי בתיבה מתוך פרספקטיבה תורנית

גם לנשמה מגיע אוכל 430 430 רחבה, הבוחנת כיצד הנהגת התיבה – שהייתה כלי להמשכיות הבריאה – כללה בתוכה גם את .החי שבים, וכיצד התיישבו הדברים עם הכללים ההלכתיים של שמירה וקיום ביאר: את עומק המחויבות של נח לכל בריה)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר ובריה שנכנסה אל התיבה. הציווי להחיות אתך מחייב את נח להעמיד לרשות כל יצור את כל התנאים הנחוצים לשרידתו, גם אם מדובר בתנאים שאינם טבעיים לסביבת התיבה. אם המציאות דרשה שחלק מחיות הים יוכנסו אל התיבה, הרי שנעשה הדבר במסגרת הנס המקיף של התיבה, שבו גבולות הטבע לא היוו מחסום, וכי הדאגה לחיים הייתה טוטאלית, ללא הבדל .בין יצור המשתייך לאדומה או לימה מו"ר הגר"א וייס חידש: כי יסוד ההצלה בתיבה לא היה הצלה טכנית בלבד, אלא הקמת בסיס לחידוש העולם, וממילא כל מה שנדרש כדי שמינים אלו לא יאבדו מן העולם – הוכנס לתיבה כחלק מהציווי להחיות אתך. אף שדגים נותרו מחוץ לתיבה בגלל טבעם המיוחד, הרי שכל יצור שנחשב כחלק מחורבן היבשה ונדרש להמשכיות, זכה למקום בתיבה. הביטוי אקווריום בהקשר זה אינו אנכרוניזם, אלא ביטוי להבנה המוחלטת של נח בצרכי החי ובחובה לשמור עליהם מכל .משמר, תוך יצירת סביבה שתעניק להם הגנה מפני הים הסוער שבחוץ כאשר אנו מביאים את הסוגייה אל מרחבי ההלכה למעשה והחיים המודרניים, מתגלה לעינינו יסוד רחב ומשמעותי: האחריות האנושית לשימור הבריאה אינה מסתכמת בטיפול בבעלי החיים הסובבים אותנו ביומיום, אלא משתרעת על כל מה שהופקד בידינו כפיקדון עליון. הנפקא מינה העולה מן הדיון על האקווריום בתיבה נוגעת ליחס שבין האדם לבין המערכות האקולוגיות העדינות שבהן הוא פועל, ולחובה להשתמש בחוכמה ובטכנולוגיה כדי להגן על מה שנמצא .בסכנת הכחדה נראה לבאר כי התיבה משמשת לנו מודל ליכולת האנושית לתווך בין רצון ה' לבין המציאות ,הטבעית. כפי שנח נדרש לבנות מערכות מורכבות כדי להציל את החיים, כך גם בדורותינו האדם מצווה להפעיל את מלוא כוחו המחשבתי והמעשי כדי לשמור על עולם החי. הלקח הוא .שהטכנולוגיה אינה סותרת את האמונה, אלא משמשת כלי עזר להוצאת הציווי האלוהי לפועל אם התיבה דרשה התאמה מיוחדת ליצורי המים, הרי שזהו סמל לכך שהשמירה על הבריאה ,מחייבת יצירתיות, הבנה מעמיקה בצרכי החי, ונכונות להקדיש מאמץ מיוחד לכל פרט ופרט .ולו המורכב ביותר, כדי להבטיח את המשכיותו עוד נראה לבאר כי המבט על הטבע מתוך התיבה מלמד אותנו על הזהירות הנדרשת בניהול משאבי העולם. כאשר אנו מבינים שחלק מבעלי החיים ניצלו בים וחלק נדרשו להיכנס אל התיבה, אנו לומדים שגם באותה סביבה עצמה – במקרה זה המים – ישנן רמות שונות של השגחה וצורך בהגנה. הלכה למעשה, במקומות שבהם הטבע עלול להיפגע או להשתנות באופן בלתי הפיך, מוטלת עלינו האחריות האנושית ליצור עבורו מקום מוגן, בבחינת אותה תיבה ,ששימרה את החיים מן המבול, מתוך הבנה שהעולם כולו הוא פיקדון שניתן לנו מאת הבורא .ואנו הנאמנים עליו השאלה האם בתיבה היה אקווריום היא משל עמוק ליכולתו של האדם להכיל בתוכו עולמות

חנ תשרפ 431 431 שונים בתכלית, ולבצע התאמות עדינות בתוך מרחב מצומצם כדי להציל את החיים. בבואנו להעמיק בבירור הרעיון על הקשר שבין הצלת החי לבין תיקון העולם, עלינו להבין כי התיבה .לא הייתה רק מקלט, אלא סמל לשליחותו של האדם להיות שותף בשימור הבריאה נראה לבאר כי התיבה מלמדת אותנו שהצלת החי אינה פעולה טכנית של איסוף, אלא פעולה של יצירת סביבה. האקווריום, כפי שהוא משתקף בתיבה, מייצג את היכולת של נח לייצר סביבה מוגנת ומותאמת עבור יצורים שבאופן טבעי לא היו יכולים לשרוד בסביבה יבשתית. רעיון זה מתחבר לתיקון העולם בכך שהוא מגדיר את תפקיד האדם כמי שצריך להכיר את צרכיו של האחר, גם כשהוא שונה ממנו בתכלית, ולהעניק לו את התנאים הנחוצים לו כדי לפרוח. התיקון מתחיל בנקודה שבה האדם מפסיק לראות את העולם רק מנקודת מבטו, ומתחיל לראות אותו .מנקודת מבטו של האחר אפשר להרחיב ולומר כי הקשר בין הצלת החי לתיקון העולם נעוץ בהבנה שכל בריה היא חלק מהרמוניה אלוהית. כאשר נח בנה בתוך התיבה את התנאים הדרושים ליצורי המים, הוא לא רק מנע את מותם, אלא הוא שימר את המגוון והיופי שבורא העולם חפץ בהם. תיקון העולם במובן הזה הוא היכולת של האדם לשמור על המגוון הזה, על הייחודיות של כל יצור, ולהבטיח שגם בתוך סערה גדולה, הדברים הקטנים והעדינים לא יאבדו. התיבה היא אם כן מודל לשימור הקיים, להגנה על החלש, ולהכרה בכך שכל יצור קטן כגדול נושא בתוכו ניצוץ של בריאה שיש .להגן עליו העומק כאן הוא בתובנה שהצלת החי היא הצלת עצמנו. בתוך סערת החיים, היכולת שלנו לגלות חמלה כלפי הברואים, לדאוג להם ולהתאים את עולמנו אליהם, היא זו שמאפשרת לנו לעבור את המבול הפרטי שלנו. כאשר אדם נדרש לבנות אקווריום בתוך תיבה, הוא נדרש לצאת מעצמו, לחשוב על מה שטוב לאחר, ולפעול מתוך אהבה ואחריות. זהו תיקון העולם במלוא הדרו – היכולת להפוך עולם של חורבן וטלטלה למקום שבו החיים נמשכים ופורחים בחסות .’האדם והשגחת ה בבואנו לחבר את סוגיית יצורי המים בתיבה אל נבכי הנפש, אנו מגלים כי השאלה האם נח היה צריך לבנות מערכת הצלה מיוחדת למה שאינו שייך לסביבתו הטבעית, היא שאלה על הדרך שבה אנו מכילים את הזר, את השונה, ואת מה שנדמה כלא שייך לעולמנו. לכל אדם יש את עולמו היבשתי, את הרגליו ואת דרכי מחשבתו, אך בתוך התיבה של החיים – אותה נקודת ,מפגש עם הקדוש ברוך הוא – אנו נדרשים להכיל גם את אותם מרכיבים עמוקים ונסתרים יותר .הדומים לחיות הים הנסתרות במעמקים נראה לבאר כי הקושי להבין כיצד התקיימו יצורי המים בתיבה משקף את הקושי שלנו להכיל את מה שאינו מובן מאליו בנפשנו. אדם שחי בביטחון יחסי, בתוך שגרת חייו, לעיתים חושש לגעת בעומקים רגשיים או רוחניים שעלולים לטלטל את יציבותו. אך הידיעה שנח נדרש לבנות עבורם אקווריום מלמדת אותנו שאסור לנו להזניח את החלקים הללו בנפשנו. השמירה על החי בתיבה היא השמירה על הכוחות הפנימיים שלנו, על הרגישות והדקות שעלולות להימחות

גם לנשמה מגיע אוכל 432 432 ,במבול של היומיום. אלו הם יצורי המעמקים של הנשמה – התפילה הנסתרת, הכמיהה הפשוטה .והחמלה המפעמת – שצריכים בית מוגן בתוכנו כדי שלא יאבדו הרחבה מחשבתית זו מלמדת אותנו על הפער שבין הישרדות לבין חיים בעלי משמעות. אדם .יכול לשרוד את המבול של החיים גם בלי להכיל את עומקי הנפש שלו, אך הוא לא יחיה בתוכו התיבה של נח הייתה כלי לחיים, לא רק לאוכלוסייה, והיא תבעה ממנו התאמה ומסירות. בנפש האדם, זהו המצב שבו אנו מוותרים על הניסיון לצמצם את הכל למכנה משותף אחד, ומאפשרים לכל חלק בנשמה לקבל את המרחב המוגן שלו. כאשר אנו בונים "אקווריום" פנימי לרעיונות ולרגשות שאינם משתלבים מיד בחוץ, אנו זוכים לקיים עולם פנימי עשיר, שבו הקדושה שורה .על כל פרט ופרט, גם על מה שנסתר מן העין האמונה בהקשר זה היא היכולת לזהות שאנחנו לא לבד בתיבה שלנו. כפי שנח לא היה צריך לדאוג רק לעצמו, כך גם אנחנו מוזמנים להעניק מקום לכל חלקי הנפש, גם אלו שמרגישים ,רחוקים או זרים. היא התובנה שאין צורך לפחד מהמורכבות, מהניגודיות שבין המים לאש בין הים ליבשה. נח לימד אותנו שניתן להכיל את הכל תחת קורת גג אחת, וכי דווקא הניסיון המורכב הזה הוא המפתח להמשכיות של הבריאה הפרטית שלנו. כשאדם מבין שתיבתו היא מקום המפגש עם ריבוי הפנים שבנשמתו, הוא מגלה שאין סערה שיכולה למחוק את מה שנשמר .בתוך האהבה והאחריות שלו כשאנו מבקשים לזקק מתוך הדברים מצפן פנימי לחיים, אנו פוגשים את האתגר של האחריות הרחבה. דמותו של נח בתיבה אינה רק דמות של שורד, אלא דמות של מנהיג ומגן על כל אשר חי. ההתמודדות עם השאלה על יצורי המים מציבה בפנינו מראה מוסרית: האם אנו רואים את עצמנו כמי שאחראים רק על הסביבה המיידית והמוכרת שלנו, או שאנו מוכנים להרחיב את ?ליבנו ואת השפעתנו גם אל עבר מה שנמצא ברובד עמוק, שונה, או נסתר יותר נראה לבאר כי המצפן המוסרי שלנו צריך להורות על המעבר מהתמקדות בעצמנו אל דאגה לכלל הבריות. כשם שנח נדרש לבנות מקום לחיות הים בתוך התיבה – למרות שהם שייכים לעולם המים – כך אנו נדרשים לגלות אחריות כלפי כל מי שזקוק לסיוע, גם אם הוא רחוק מאיתנו בדרך חיים, במעמד או בטבע. המוסר הפנימי נבנה דווקא ברגעים שבהם אנו יוצאים מגבולות הנוחות שלנו, ופועלים מתוך הבנה שהבורא הפקיד בידינו את האחריות לא רק על .קיומנו אנו, אלא על שמירת הניצוץ האלוהי בכל בריה ובריה אפשר להרחיב ולהבין כי הניסיון המוסרי הוא הניסיון להכיל את הניגודים. היכולת של נח .ליישב את היבשה עם המים בתוך תיבה אחת היא שיעור עצום לחיים משותפים מתוך כבוד :המצפן המוסרי דורש מאיתנו לחדול מהשיפוטיות כלפי מה ששונה מאיתנו ולשאול את עצמנו האם אני פועל כנאמן של הבורא בבריאתו? האם אני מאפשר מרחב לכל מי שנזקק לי, גם אם הוא מרגיש לעיתים כזר או כמי שמגיע מעולם אחר? בניית המצפן הזה פירושה להיות אדם שאינו פועל רק מתוך אינטרס הישרדותי, אלא מתוך ראייה רחבה ומוסרית המבקשת לקיים .את הטוב והקדוש בכל מקום בו הוא נמצא הבנייה המוסרית כאן מתבטאת בוויתור על האטימות. להפסיק להרגיש כאותו אדם המסתפק

חנ תשרפ 433 433 בהצלת עולמו הפרטי בלבד, ולהפוך לאדם שמתכנס פנימה, מחפש את האחריות לכל מה שסביבו, ופועל להגן עליו מתוך הבנה שהכול קשור זה בזה. זוהי הזמנה לחיים של עומק, שבהם אנו בונים תיבה פנימית רחבת ידיים, כזו שיכולה להכיל גם את המים הסוערים, גם את עומקי .הים וגם את חום היבשה, וכל זאת תחת דגלו של רצון הבורא, שהפקיד בידינו את העולם כולו בסיומו של מסע זה בין המים ליבשה, אנו מבינים כי השאלה אם היה אקווריום בתיבה אינה רק ,עניין טכני או זואולוגי, אלא עומק רוחני המלמד על גבולות ההכלה והאחריות האנושית. התיבה שביקשה לשמר את עולם החי מן המבול, לא הייתה רק ספינה, אלא מרחב חיים מופלא שבו נח נדרש לבטא את חוכמתו בהבנת צרכי הזולת. התובנה המעשית שנובעת מכך היא שהאחריות האנושית לתיקון העולם אינה מוגבלת למה שמוכר וקרוב, אלא מחייבת אותנו להרחיב את הלב והמחשבה כדי להעניק מקום וקיום לכל מה שזקוק לחסותנו. כאשר אנו פועלים מתוך הבנה שכל בריה היא חלק מהשליחות האלוהית שלנו, אנו הופכים את חיינו למרחב מוגן, תיבה של ממש, שבה המגוון והשונות אינם מהווים איום, אלא הזדמנות לשכלל את עבודת ה' שלנו ולשמר .את הניצוץ האלוקי בכל פרט מהבריאה :עיקר העניין:עיקר העניין .השאלה האם בתיבה היה אקווריום נוגעת לשורש הציווי להציל את כלל הבריות מדברי רבי אברהם אבן עזרא נלמד כי הציווי להכניס מכל בשר כלל גם את חיות הים, שכן גם הן הוגדרו כחלק מן העולם שנמחה. עם זאת, בחידושי המהרי"ל דיסקין ,עולה הבחנה דקה: רק היצורים שדמו לחיות היבשה היו בכלל הגזירה, בעוד הדגים בשל טבעם המיוחד והעובדה שאינם ניתנים להרבעה, ניצלו בדרך נס מכוח המים עצמם ולא נזקקו לתיבה. ההסבר המונח בבסיס הדברים, כפי שביארו בתוספות ובצפנת פענח, הוא שהמבול לא היה רק עונש פיזי, אלא זיכוך של הטבע. מי שחטא בשיבוש הטבע נמחה, ומי שנותר נאמן לטבעו המקורי – כמו הדגים – שרד. מכאן עולה כי אלו שנדרשו להיכנס לתיבה, נזקקו לתנאים ייחודיים ומותאמים, מה שמלמד על גודל האחריות של נח לדאוג לכל צרכי היצורים שבאחריותו, תוך .השראת השכינה על כל מרחבי התיבה התובנות הללו משנות חיים: האחריות שלנו לתיקון העולם מחייבת יצירתיות, הבנה מעמיקה בצרכי הזולת ונכונות להעניק תנאים מותאמים לכל אדם או בריה, גם אם הם שונים מאיתנו בתכלית. היכולת להכיל בנפשנו עולמות שונים, גם כאלו הנראים כסותרים זה את זה – כמים ויבשה – היא המפתח לבניית אישיות יציבה, עשירה ומחוברת להשגחה העליונה. כשם שהתיבה הצילה את המגוון של הבריאה, כך גם עלינו לשמר את הייחודיות של כל כוח וכוח בנפשנו, ולהבטיח שגם מה שנראה .כנסתר במעמקים יקבל את מקומו המוגן והקדוש

גם לנשמה מגיע אוכל 434 434