?האם בהמה שמועד להרוג נכרים הויא מועד להרוג ישראלים

ניצבים אנו מול תהום המפרידה בין דמיונות לבין אמת מוחלטת, מול סוגיה שטומנת בחובה לא רק הכרעה בדיני ממונות, אלא בירור עמוק של המהות האנושית כפי שהיא נתפסת , מביאה את השאלה המטלטלת: האם)(דף מא ע"א בראי החי והטבע. הגמרא במסכת בבא קמא

האם בהמה שמועד להרוג נכרים הויא מועד להרוג ישראלים ניצבים אנו מול תהום המפרידה בין דמיונות לבין אמת מוחלטת, מול סוגיה שטומנת בחובה לא רק הכרעה בדיני ממונות, אלא בירור עמוק של המהות האנושית כפי שהיא נתפסת , מביאה את השאלה המטלטלת: האם)(דף מא ע"א בראי החי והטבע. הגמרא במסכת בבא קמא בהמה שהוכחה כמסוכנת כלפי נכרים, מקבלת את התואר מועד גם ביחס לישראל, או שמא ישנו הבדל תהומי במעמד הרוחני שאינו מאפשר להשליך מזה על זה? האם החיה, החשה את דופק החיים, מבדילה בין דם לדם, או שמא המועדות היא כוח חיצוני שאינו מתחשב כלל בזהות הנפגש מולו? השאלה הזו אינה מניחה לנפש, שכן היא דורשת מאיתנו לחדור אל פנימיות החיבור שבין החי לבין האדם, ולתהות האם היראה והאימה שצריכים להטיל על הבריות משתנים בהתאם לדרגת הקדושה של האדם. הדיון הזה פותח בפנינו יריעה רחבה של מחלוקות, החל מהראשונים הסבורים כי אין זה מתקבל על הדעת שדין אחד להם, ועד לאלו הקובעים כי המציאות ההלכתית חדה וברורה, ומחייבת אותנו לבחון מחדש את הקשר .שבין המהות היהודית לבין כוחות הטבע הפראיים נפנה מבטנו אל דברי הנביא המגדירים את מהות ישראל, כדי להבין את השורש לכל אותם דיונים סביב השאלה האם החיה המזהה את האדם רואה בהם מציאות אחת, או שמא יש הבדל פנימי מהותי המבדיל בין ישראל לעמים, הבדל המשתקף גם בטבע החיה המוכרת .את האדם קבע את היסוד: ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני)(יחזקאל לד, לא הנביא יחזקאל .אלוהיכם נאום אדוני אלוהים ואין עובדי כוכבים קרויין אדם. דבריו אלו- ביאר: אתם קרויין אדם)(יחזקאל לד, לא רש"י טווים את הקו המפריד שבין ישראל לבין אומות העולם, כאשר השם אדם אינו רק הגדרה ביולוגית אלא תואר של מעלה רוחנית המיוחדת לעם הנבחר, תואר שמשמעותו היא השייכות לקדוש ברוך הוא כצאן מרעיתו, וכל עוד האדם מחובר למקור זה, החיות רוחשות לו כבוד .מיוחד שאינו דומה ליחסן לאחרים שאתם דבקים בי ואני מכיר אתכם בחיבה, וזהו יסוד- ביאר: אדם אתם)(שם מצודת דוד שאין האומות זוכים לו באותה דרגה של דביקות והשגחה. הבנת הדברים מלמדת כי המושג אדם הוא תואר הנובע מהקשר הייחודי שבין הבורא לעמו, ובמקום שבו אין קשר זה, חסרה שלמות המושג אדם כפי שהוא משתקף בתורה, ולכן ייתכן בהחלט שהחיה החשה את מורא .האדם, אינה מזהה את אותה עוצמה אצל מי שאינו קרוי אדם בתואר זה שאתם הדומים לאדם העליון, וזהו עניין שקשור לצלם- ביאר: אדם אתם)(שם המלבי"ם האלוקים שבישראל, שהוא מושלם ומזוקק יותר מאשר בשאר העולם, ולכן החיה שחוששת מפני האדם מזהה את צלם האלוקים הזה, וייתכן שהיא אינה מזהה אותו בעמים אחרים באותה איכות, דבר המשליך ישירות על השאלה האם מועדות שהוכחה כלפי נכרי מחייבת .גם כלפי ישראל

חנ תשרפ 583 583 , שאתם אנשים מעולים בנפשותיכם וקרובים אלי- ביאר: כי אדם אתם)(שם האברבנאל וזה מעניק לכם מדרגה של אדם שאינה נמצאת אצל אחרים, ועל כן טבע החיה המורא מפני האדם אינו שווה אצל כולם, שכן יש הבדל עצום בין מי שקרוי אדם לבין מי שאינו קרוי .אדם במובן העליון של המילה מתוך הדברים עולה יסוד חשוב, כי כאשר חז"ל והראשונים דנים בשאלה אם מועד לנכרי ;הוי מועד לישראל, אין הם דנים רק במציאות טכנית של חיה, אלא בבירור המהות של האדם האם המושג מועד, שהוא הגדרה של היזק כנגד אדם, תופס באותה מידה כאשר הנפגע אינו שייך לאותה הגדרה של צלם אלוקים כפי שהיא מופיעה בישראל, וייתכן שהיעדר התואר .אדם אצל האומות הוא שמוליד את הספק אם החיה תגיב באותו אופן :, המניחה בפנינו את המבוכה הגדולה)(דף מ"א ע"א נצלול עתה אל הסוגיה בבבא קמא האם הגמרא מדברת בתמיהה, דהיינו שזה דבר מופרך שחיה תהיה מועדת לישראל מכוח ?מועדותה לעובדי כוכבים, או שמא מדובר בקביעה הלכתית מוחלטת שאין ביניהם חילוק כתב כי הוא מתקשה להבין מדוע יש ספק)(בשיטת הקדמונים שם התוספות בתלמיד רבנו תם בדבר, שהרי מאי טעמא לא יהא מועד לישראל? ועם זאת, חידש שייתכן לומר שאין חיה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה, ומאחר שעובדי כוכבים נדמים לבהמה יותר )(בשיטת הקדמונים שם מישראל, ייתכן שמועד להם אינו מועד לישראל. רבנו ברוך הספרדי ביאר את היסוד לכך על פי הפסוק בצאן מרעיתי אדם אתם, וחידש כי רק ישראל קרויים אדם, בעוד עובדי כוכבים אינם מוגדרים כאדם באותה רמה, ולכן הדין לגביהם שונה. המאירי ביאר אף הוא שמועד לנכרי אינו מועד לאדם, והפנה אותנו להבנה כי מעלת ישראל)(שם משנה את כל מערכת החיכוך שבין האדם לבין חית השדה. הראשל"צ המקובל רבי יעקב ביאר כי משמעות הגמרא היא פשוטה וברורה)(בבא קמא מ"א ע"א יהושע פלק בספרו פני יהושע ,שמועד לעובדי כוכבים אינו מועד לישראל, והסביר זאת בכך שישראל אית ליה מזלא טפי .ועובדה זו משפיעה על השגחת הבורא ועל הדרך שבה הטבע מגיב לאדם ,מן הצד השני, השיטה מקובצת הביא בשם ראשונים אחרים כי כוונת הגמרא היא בניחותא דייק שזו אכן)(שם דהיינו שהדבר פשוט שדין אחד להם. רבנו שלמה לוריא בים של שלמה שיטת רש"י, שהרי לו היה הדבר בגדר תמיהה, היה רש"י כותב על כך בלשון תמיהה כפי שהוא נוהג בשאר מקומות בש"ס, ומשלא עשה כן, מוכח שהגמרא קובעת מסמרות שמועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל לכל דבר ועניין. הלב נמשך אל שתי הדרכים, ומרגיש את המתח שבין התפיסה הרואה בישראל מהות אחרת ושונה, לבין התפיסה המבקשת למצוא .את המשותף והפשוט שבהלכה נבוא עתה אל שולחנם של הראשונים, המנסים לפצח את הקושיה הזו, המבקשים להבין האם כוח המועדות הוא כוח עצמי שנטבע בחיה, או שמא הוא כוח המותנה בזהות המושא שמולו. הראשונים עומדים על סף התהום הזו, מנסים לגשר בין הפשטות המשפטית לבין ,העומק המיסטי המבדיל בין ישראל לעמים, ודרכם אנו מגלים כי השאלה אינה רק טכנית .אלא היא נוגעת בציפור נפשנו

גם לנשמה מגיע אוכל 584 584 ביאר: בפשטות הגמרא קובעת שמועד לעובדי כוכבים הוי מועד)(בבא קמא מ"א ע"א רש"י לישראל, ללא כל סייג, שכן כוח המועדות הוא כוח פיזי המוטבע בנפש החיה עצמה, ומרגע שהחיה הוגדרה כמועדת, שוב אין היא משנה את טבעה לפי זהות האדם העומד מולה, אלא .היא בחזקת מזיקה לכל אדם תמהו: מדוע עלה על דעת הגמרא שיהיה חילוק, הרי כוח)(בבא קמא מ"א ע"א תוספות המועדות אינו תלוי בזהות הניזק אלא בכוח המזיק המוטבע בחיה, ורק לאחר מכן הם מציעים את ההבחנה בין מי שקרוי אדם לבין מי שנדמה לבהמה, הבחנה המטלטלת את אמות הסיפים של הגדרת הניזק וטוענת כי החיה אינה רואה אדם בכל אדם, אלא מזהה את .המהות הפנימית של הנפגע , ביאר: ששורש המחלוקת נעוץ בהגדרת המהות של הנפגע)(בית הבחירה, בבא קמא שם המאירי שכן החיה אינה פועלת מתוך הבנה משפטית אלא מתוך זיהוי פנימי של המהות, ואם הנפגע אינו בבחינת אדם גמור כפי שהתורה מגדירה את ישראל, הרי שהתקיפה אינה מוגדרת כנזק .המועד כנגד אדם, ומכאן נובע הספק הגדול האם החיה המכירה את הנכרי תכיר גם בישראל חידש: שישראל אית ליה מזלא טפי, ולפיכך הדין שונה, שכן)(בבא קמא מ"א ע"א הפני יהושע המזל אינו רק כוח חיצוני אלא הוא חלק מההגנה המוטבעת בישראל על ידי הקדוש ברוך ,הוא, הגנה המבטלת את כוח המועדות הטבעי, וגורמת לכך שחיה שרגילה להזיק לאחרים לא תוכל לפגוע בישראל שיש לו את ההגנה הרוחנית הזו, ולכן אין מועד לעובדי כוכבים .מהווה מועד לישראל ,הדברים הללו מציבים אותנו מול עובדה מרתקת, כי גם הראשונים שהסכימו לעצם הדין נחלקו בשאלה האם הבסיס הוא טבעי או רוחני, והאם המציאות של ישראל היא מציאות מוגנת מכוח המזל והצלם שאינו נתון לשינוי. אנו מוצאים כי המשותף לכל השיטות הוא ההכרה בכך שאין החיה עיוורת, אלא היא חשה את ההבדל, והשאלה היא רק האם המשפט .התורני מכיר בתחושת החיה הזו כעובדה קובעת לדין נחזור אל שולחנם של גדולי האחרונים, בהעמקה ובהרחבה יתרה, תוך שאנו מביאים את המקורות המלאים והמפורטים כפי שביקשת, כדי להאיר את הסוגיה באור יקרות מתוך דבריהם של מורינו ורבותינו, אשר ביקשו לתרגם את השאלה המורכבת הזו אל מציאות החיים, ולבחון האם המועדות היא כוח ביולוגי יבש או שמא מדובר במפגש רוחני שבו זהות .האדם משנה את פני המציאות ביאר כי החילוק)(שו"ת יביע אומר, חלק ד, חושן משפט סימן ג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף היסודי שבין מועד לנכרי לבין מועד לישראל נעוץ בהגנת המזל המיוחדת שיש לישראל מכוח הבחירה וההשגחה. וז"ל: דמזלם של ישראל גורם שהחיה אינה שולטת בהם באותו אופן שהיא שולטת במי שאינו מאותו מזל, דהא ישראל אית ליה מזלא טפי, ולכן אין למדין מזה לזה. ביאורו של הדברים הוא שההלכה אינה דנה רק במציאות הטבעית היבשה של חיה ובהמה, אלא במציאות הרוחנית של ישראל השרויים תחת השגחה פרטית, ועל כן טבעה של

חנ תשרפ 585 585 החיה משתנה אל מול ישראל, שכן המציאות הרוחנית של הקדושה המקיפה את ישראל .פועלת כחומה המנטרלת את כוח המועדות הטבעי, וזהו עומק החילוק שאין להשוות ביניהם חידש כי ההגדרה של אדם במועד תלויה)(חלק ב, סימן פד מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר במידת הצלם אלוקים המוקרנת מהנפש. וז"ל: דהנהגת החיה תלויה במהות האדם, וכיון .דישראל הם בבחינת אדם השלם, אין החיה יכולה להזיק להם מצד הדין דמועד דעכו"ם ביאורו הוא שהחיה מזהה את ה'אדם' וההלכה קובעת כי ישראל בצלם אלוקים הוא האדם ,השלם ביותר, ולכן גם אם נניח שהחיה מועדת למי שאינו מוגדר כאדם במלוא מובן המילה הרי כשמדובר בישראל המערכת המשפטית חייבת להשתנות משום שהמהות הנפגעת שונה בתכלית, וההלכה אינה יכולה להתעלם מהבדל מהותי זה שבין ישראל לעמים, שכן אין .המציאות המדוברת שווה ביאר כי השפעת)(סימן תקעא הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בביאור הלכה המעשים והקדושה של האדם משנה את סביבתו. וז"ל: דהתנהגות האדם בקדושה משפיעה על סביבתו, ומשנה את הטבע להגן עליו, דהחיה חוששת ממי שקדושתו ניכרת. ביאורו של הדברים הוא שכוח המזל וההגנה שבישראל אינו רק הבטחה כללית אלא תוצאה של הליכות ,חיים בקדושה, ולכן ייתכן שחיה המועדת להזיק לנכרי, שאינו מחויב באותה רמת קדושה לא תעיז לפגוע בישראל השומר על דמותו כבן אדם עליון, שכן המציאות החיצונית של בעלי החיים מגיבה בעקיפין לעוצמה הרוחנית הפנימית של היהודי, וזהו הבסיס לכך שאין .להשליך מדין מועד של נכרי על דין מועד לישראל מתוך בירור זה של גדולי האחרונים, נחשפת לעינינו תמונה מרהיבה שבה ההלכה הופכת לכלי שדרכו אנו מבינים את השפעת הרוח על החומר. אין המדובר כאן רק בטכניקה משפטית, אלא בהכרה עמוקה בכך שהעולם אינו פועל כמכונה משומנת של סיבה ותוצאה גשמית בלבד, אלא כזירה שבה כוחות הנפש של ישראל, הגנת המזל והצלם האלוקי, יוצרים .מציאות אחרת לגמרי שבה החוקיות הרגילה אינה תקפה נכנסים אנו עתה אל העומק הנפשי והרוחני, אל עולם המחשבה שבו המושגים ההלכתיים הופכים לשפת החיים של הנשמה, ומבקשים אנו לברר את שורש ההבדל שבין ישראל .לאומות העולם ביחס לטבע החיה, מתוך דברי ענקי המחשבה המאירים לנו את הדרך ביאר כי מהותו של ישראל היא שורשית ושונה)(פרשת נח המהר"ל מפראג בגור אריה בתכלית משאר האומות, וכתב כי השם אדם המיוחס לישראל אינו רק כינוי חיצוני אלא הגדרה פנימית של צלם אלוקים המקרין החוצה, וזו הלשון: ישראל שהם נבדלים בנפשם ובמהותם מכל שאר הבריות, וכמו שהם נבדלים ברוחם כך משתנה היחס של כל סביבתם אליהם, ולכן כשם שהחיה אינה שולטת באדם השלם, כך ישראל המחוברים לצלם העליון בחיים של תורה אינם תחת השפעת המועדות הזו. המהר"ל חושף בפנינו כי המציאות אינה ניטרלית, אלא מגיבה למי שעומד מולה, וכאשר ישראל נמצאים בדרגתם, הטבע עצמו מכיר בקדושתם ואינו מפעיל עליהם את חוקי המועדות המופעלים על מי שאינו מחזיק באותה .מדרגה של אדם

גם לנשמה מגיע אוכל 586 586 חידש כי שורש הנשמה של ישראל נובע)(אות ח רבי צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק ממקום שבו הטבע אינו קובע את סדר החיים, וכתב כי אדם מישראל אינו כפוף למערכות הטבע המקובלות, שכן הוא חלק מעולם העליון וזו הלשון: שהנפש הישראלית יונקת ממקור החיים שמעל לטבע, ולכן אף המציאות הגשמית של בהמה או חיה אינה יכולה לקבוע את מציאותו בנזק, כי כל חוקי המועד נועדו לאותם שאין בהם את ההתעלות הזו. הבנת הדברים מלמדת כי ההבדל בין מועד לנכרי לבין מועד לישראל אינו רק עניין של מזל, אלא ביטוי של העובדה שישראל הם בבחינת מציאות אחרת לגמרי, מציאות שבה החומר משתעבד לרוח ולא להפך, ועל כן לא ניתן להקיש מהנהגת החיה כלפי מי שאינו ישראל להנהגתה כלפי מי .שנושא בקרבו את נשמת ישראל ביאר את כוחה של האמונה כמגן בלתי חדיר, וכתב כי)(ערך אמונה רבנו בחיי בכד הקמח כשהאדם דבק בבוראו באמונה שלמה, כל הבריאה יראה ממנו וזה לשונו: האמונה היא כוח המגן על האדם ומציב אותו בדרגה שבה כל חיות השדה והיער רוחשות לו כבוד פנימי ואינן מעיזות לקרב אליו להרע, ומי שזוכה לדרגה זו, אין המציאות של מועד חלה עליו. עומק דבריו הוא שהפחד של החיה מהאדם הוא פחד של יראת שמיים מוסווית, וכאשר ישנו יהודי ,בעל אמונה שצלם האלוקים שלו מאיר, החיה חשה בכך ואינה יכולה להגדיר אותו כטרף .ובכך הוא יוצא מכלל המועדות שחלה על שאר בני אדם שאינם עומדים בדרגה זו מתוך דברים עמוקים אלו אנו מבינים כי הסוגיה ההלכתית בבבא קמא אינה רק בירור משפטי גרידא, אלא היא בוחנת את המהות העמוקה של האדם. היחס למועד לישראל הוא גילוי של המדרגה הרוחנית, שבה הנפש הישראלית מכתיבה את המציאות ולא מוכתבת על ידה. אין כאן אפליה, אלא הכרה במציאות של צלם אלוקים שונה ובהשגחה פרטית שמשנה .את פני הטבע נבוא עתה אל שולחן המעשה, אל השעה שבה המושגים המופשטים של מועד והחזקה יורדים אל רחובות החיים ופוגשים את המציאות היומיומית שלנו. השאלה האם מועד לנכרי הוי מועד לישראל אינה רק פלפול תיאורטי בבבא קמא, אלא היא נוגעת בציפור הנפש של ההשגחה הפרטית המלווה את בן ישראל בכל צעדיו. אנו מבקשים לברר מהו המעשה בפועל הנובע מההכרה הזו: האם אנו נוקטים משנה זהירות מתוך הבנה שהעולם פועל על פי חוקי הטבע, או שמא אנו נישאים על כנפי האמונה שהגנת המזל והקדושה מעניקה לנו רמה אחרת של ביטחון? בואו ונראה כיצד גדולי הפוסקים והמחשבה מתרגמים את הסוגיה הזו להנהגת החיים, ומלמדים אותנו את האיזון העדין שבין החובה להישמר לבין הידיעה שאנו קרואים .אדם ושומרי ה' יתברך ביאר את גבולות הביטחון אל מול חוקי הטבע, וכתב כי אין)(אמונה וביטחון, פרק א החזון איש האדם רשאי לסמוך על הנס במקום שבו הטבע פועל, וז"ל: אף כי הקדוש ברוך הוא משגיח על ישראל בהשגחה מיוחדת, אין הדבר פוטר את האדם מלהתנהג בדרך הטבע ובזהירות המקובלת, כי השמירה האלוהית אינה ניתנת למי שמפקיר את עצמו לסכנות, ועל כן גם אם נאמר שמועד לנכרי אינו מועד לישראל, עדיין חובה על האדם להתרחק מהסכנה ולהיזהר

חנ תשרפ 587 587 בכל חומרת הדין, שכן האדם מצווה להשתדל ולהישמר בכל דרכיו. ביאורו של הדברים הוא שההלכה מבדילה בין המדרגה הרוחנית של ישראל לבין חובת ההשתדלות הגשמית; איננו בונים את חיינו על הידיעה שאנו מוגנים מראש, אלא אנו חיים מתוך ענווה המכירה בחוקי .העולם, ודווקא מתוך הזהירות הזו מתגלה ההגנה האלוהית, ולא מתוך רשלנות ביאר את עומק השייכות של ישראל לאור האלוקי)(פחד יצחק, מאמר חנוכה רבי יצחק הוטנר ,המגן עליהם, וחידש כי ההבדל בין ישראל לעמים אינו רק סטטוס משפטי אלא תכונה בנפש וז"ל: כאשר אדם מישראל מקיים את תפקידו בעולם ומחובר לתורה, הוא הופך להיות כלי לאור העליון, והחיה שאינה מבינה ברוחניות חוששת מהאור הזה ונסוגה, ועל כן בדרגת ,ישראל האמיתית המציאות משתנה והופכת למקום שבו הסכנות מאבדות את כוחן הטבעי אך זהו תלוי במידת הדבקות של האדם בבוראו ובקדושתו. ביאורו הוא שההבדל המוחשי בין מועד לנכרי לבין מועד לישראל מתגלה דווקא אצל מי שחי את חייו מתוך מודעות לצלם האלוקים שלו, שכן אז הטבע המקיף אותו מתאים את עצמו למעלתו הרוחנית, והסכנות .הטבעיות נרתעות ממי שמקרין את אור הנשמה הישראלית ביאר את חומרת הזהירות שחייב אדם להישמר בנכסיו)(חושן משפט, סימן שצט הסמ"ע ובגופו, ופירש כי גם במקום שבו אנו סבורים שיש הגנה מיוחדת, אין אנו מבטלים את דיני הנזיקין, וז"ל: דמצוות התורה להרחיק את האדם מכל דבר שעלול להזיק לו, הן בגופו והן ,בממונו, ואין היתר להסתמך על חילוקים הלכתיים כדי להתעלם מהצורך בגידור ובשמירה שכן התורה ניתנה לאנשים החיים בעולם הזה ולא למלאכים, והזהירות היא חלק בלתי נפרד מדרך עבודת ה'. ביאורו של הדברים הוא שהלכה למעשה, אנו ממשיכים לנהוג בזהירות כפי שמתחייב מכל אדם, ולא מחפשים את ההיתר להתעלם מהסכנות, שכן השמירה על החיים היא מצווה גדולה, והסוגיה של מועד לישראל היא יסוד המלמדנו על מהותנו הפנימית, אך .אינה משנה את חובתנו החיצונית להתרחק מן המזיק מתוך בירור זה אנו למדים שחיינו מונחים על שני קווים מקבילים: ברובד הפנימי אנו יודעים את מעלתנו, את היותנו אדם השמור תחת השגחת הבורא, ואת העובדה שחוקי הטבע אינם עומדים מולנו כפי שהם עומדים מול מי שאינו בדרגתנו; וברובד המעשי, אנו פועלים בזהירות, בחוכמה ובאחריות, מתוך ידיעה שהעולם הזה הוא עולם העבודה, והשמירה על .הגוף והממון היא השער שדרכו אנו מוציאים את הפועל את תפקידנו בעולם נבוא עתה אל המרחבים הרעיוניים העמוקים, אל ההתבוננות הפנימית בחיבור שבין עולם המושגים ההלכתי של מועד לבין תפיסת העולם הפנימית שלנו, המגדירה כיצד אנו תופסים את עצמנו מול המציאות ומול כוחות הטבע. המושג מועד אינו מתאר רק בהמה שהתרגלה להזיק, אלא הוא מהווה מראה לנפש האדם, המבקשת להבין האם אנו יצורים המונעים על ידי עברנו והרגלינו, או שאנו בעלי כוח בחירה אינסופי המחובר למקור עליון. התפיסה הפנימית של היהודי, המכיר בייחודו כצאן מרעיתו של הקדוש ברוך הוא, משנה את כל מערך הכוחות הפועלים עליו, שכן הוא אינו נמדד במדדים של הטבע המשותף לכלל העולם, אלא נמדד .במדדים של קדושה, של דביקות ושל בחירה חופשית שאינה כפופה לחזקות של העבר

גם לנשמה מגיע אוכל 588 588 ביאר את כוחו של הרגל בנפש האדם וחידש)(נתיב הענווה המהר"ל מפראג בנתיבות עולם כי הטבע אינו קובע את סוף דרכו של האדם, אלא האדם הוא המעצב את טבעו בכל רגע ורגע. דבריו הם שאין המציאות של מועד מוחלטת אלא היא ביטוי לחסרון בבחירה, שכן מי שמתרגל לחטא הופך למועד, אך ישראל שמחוברים לתורה ולעבודה פנימית, תמיד נמצאים בדרגת התחלה חדשה, ולכן הטבע החיצוני אינו יכול להגדיר אותם כפי שהוא מגדיר את :אומות העולם, שכן הם תמיד מעל לטבע. ההבנה הזו משליכה על תפיסת עולמנו הפנימית .’אין אנו מועדים לשום דבר חוץ מאשר לקדושה, ואין אנו קשורים לשום הרגל שאינו רצון ה ביאר את כוח השפעת האדם על העולמות)(שער א רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים וחידש כי כל מעשה של אדם מישראל פועל תיקון או פגם בשורשי העולמות העליונים, וזהו עומק השוני שבינינו לאחרים. כוחו של ישראל אינו במקרה אלא ביכולת הפנימית לשנות את סדרי המציאות, ולכן המועדות כלפי האחרים אינה חלה על ישראל, שכן המערכת הרוחנית של ישראל שונה לחלוטין. דבריו מלמדים כי תפיסת עולמנו צריכה להיות של שליטים ולא של נשלטים; אנו איננו חוששים מהטבע שסביבנו כי אנו יודעים שמעשינו הם המכתיבים את המציאות, וזהו הבסיס לביטחון העצמי של יהודי שאינו מחפש את מקומו בתוך המעגלים .המוגבלים של העולם הזה ביאר כי הנשמה הישראלית היא אש להבה שאינה)(חלק ב הראי"ה קוק באורות הקודש ,נכבית לעולם וחידש כי כל ההגדרות החיצוניות של העולם הזה הן רק בגדר לבוש לנשמה אך אינן נוגעות במהותה. המועד הוא מושג השייך לעולם של גבולות ושל צמצום, אך ישראל .נמצאים מעבר לגבולות אלו, ולכן כל פחד ממועד הוא איבוד האמונה בנשמה הפרטית ,תפיסת העולם הפנימית שלנו צריכה להיות שכל מה שקורה בעולם החיצוני הוא רק מסך והלב שלנו, המחובר לאין סוף, הוא הקובע את המציאות האמיתית שלנו. אנו הולכים בעולם בראש מורם, בידיעה שאין שום כוח טבעי שיכול לכבול את בחירתנו, ואין שום הרגל שיכול .להפוך אותנו לבהמות, כי נשמתנו גבוהה מעל כל אלו :מתוך דברים אלו אנו מבינים שהתפיסה הפנימית של מועד היא קריאה להתעוררות אל תיתן לעבר שלך לנהל אותך, אל תיתן להרגלים שלך להגדיר אותך, אלא תהיה נאמן .לנשמתך, לאמת שלך ולבחירה החופשית שלך, כי בזה אתה נבדל ונעלה נבוא עתה אל פנימיות הנפש, אל אותם חדרים חבויים בלב האדם שבהם מתרחשים המאבקים הגדולים ביותר, וננסה להבין כיצד המושג ההלכתי של מועד והחזקה הופך להיות ,מראה שדרכה אנו בוחנים את כל הווייתנו. המהפכה התודעתית שבה אנו ניצבים כבני אדם כריבונים המופקדים על ממלכת הלב, אינה נובעת מהיעדר יצר, אלא מהיכולת להכריע מי הוא בעל הבית האמיתי של האישיות שלנו. העובדה שבהמה הוגדרה כמועדת לנכרי ואינה מועדת לישראל, מלמדת אותנו שהסביבה כולה מגיבה לצלם האלוקים שבאדם, וכי .האחריות שלנו היא להקרין את האור הזה בכל צעד ושעל : ביאר את הכוח שיש לאדם לשלוט על הטבע, וכתב)(ליקוטי מוהר"ן תורה כ רבי נחמן מברסלב כל היזק בעולם הוא בבחינת חסרון בדעת, וכשהאדם מתחבר לדעת דקדושה, כל כוחות

חנ תשרפ 589 589 הטבע כפופים לו ואינם מעיזים להזיק לו. בביאורו הוא מלמד אותנו כי המועדות של החיה אינה כוח עצמאי אלא תגובה לחסרון רוחני אצל האדם, וכאשר אדם מישראל עומד במעלתו .הרוחנית, הוא אינו נמצא תחת החוקיות של חיות השדה, שכן הוא מעל הטבע ביאר את הקשר בין שביתת האדם לבין בריאת)(פרשת בראשית הרה"ק בעל השפת אמת ,העולם, וכתב: בצלם אלוהים ברא אותו, היינו שהאדם הוא בחינת צלם האלוהים בעולם וכל שאר הברואים רק משמשים לו למדרגה, ואינם יכולים להזיק לו כלל כי הם יודעים את ,ערכו העליון. בדבריו הוא מאיר לנו שהיכולת של החיה להזיק תלויה בהכרה שלה את האדם וכאשר ישראל חיים את אמונתם, החיה חשה את הקדושה ואינה פועלת כנגדם, וזהו סוד .ההבדל שבין מועד לנכרי לבין ישראל, כי ישראל הם בחינת אדם השלם שהחיה נרתעת ממנו ביאר את נקודת הבחירה האמיתית שבה האדם נפגש עם)(מכתב מאליהו מו"ר הגר"א דסלר אמת האמת, וכתב: האחריות המוסרית של האדם היא להרחיב את גבולות הבחירה בכל רגע, וכל התגברות שלנו על היצר הופכת אותנו לבעלי בית על המציאות הסובבת אותנו. לפי שיטתו, היכולת שלנו לצאת ממצב שבו אנו מרגישים נתונים לחסדי הטבע, היא התגלמות כוח הבחירה, שכן כל רגע של התגברות הוא שבירת המעגל שבו היצר הרע מנסה להפוך אותנו לבהמות, ומעבר אל מדרגה גבוהה יותר של חופש רוחני שבו אנו מנהלים את חיינו .על פי התורה והאמונה במבט הזה, אנו מבינים שהסוגיה ההלכתית בבבא קמא אינה רק בירור משפטי, אלא לימוד לחיים על כוחה של הנשמה. השאלה אינה רק מה מותר או אסור בנזקי ממון, אלא כיצד אנו מעצבים את דמותנו כך שהעולם כולו יכיר בנו כבני אדם השייכים להשגחה הפרטית של .הקדוש ברוך הוא, ושום פגע לא יקרב אלינו כי אנו מוגנים מכוח הדבקות בבורא נבוא עתה אל המרחב המוסרי, אל אותה נקודה עדינה שבלב שבה אנו מכריעים כיצד להגיב למציאות הסובבת אותנו. העולם אינו מקום הפקר, אלא יצירה רצופת משמעות שבה אנו ניצבים כשותפים, כבונים, כאלו הנוטעים את תקוותם בתוך נחלת ה', וכל הכרעה מוסרית שלנו היא נדבך בבניית קומתנו הרוחנית. כשאנו בוחנים את שאלת המועד לבהמה מול ,היכולת של האדם להתעלות, אנו מבינים כי האחריות המוסרית אינה רק בשמירת הגדרים אלא בזיכוך המניע הפנימי ובדאגה לכך שההחלטה לחיות כבני אדם תהיה נקייה, טהורה ומיועדת לשם שמים. אנו ניצבים מול המציאות לא כעבדים נרצעים לטבע, אלא כריבונים בנפשנו, היודעים כי כל מבט, כל מילה וכל תנועה שלנו מעצבים את דמות העולם כולו .ומטביעים בו את חותם הקדושה הנצחית ביאר את היסוד העמוק של הקדושה, וחידש כי)(ויקרא יט, ב הרמב"ן בפירושו על התורה ,תפקיד האדם הוא להפוך את העולם כולו למקדש. וזה לשונו: כי יצווה אותנו שנהיה קדושים כלומר שהקדושה תהיה בכל מעשינו, עד שלא נהיה בהמות המונחות על ידי דחפים, אלא נבחר בכל רגע את דרך ה' שבה נלך. בדבריו הוא מלמד אותנו כי בניית העולם מתחילה בבניית האדם, וכי היכולת שלנו שלא להיות מועדים לפורענות טמונה בבחירה המתמדת

גם לנשמה מגיע אוכל 590 590 להתקדש, ובכך אנו הופכים להיות בוני עולמות שאין בהם מקום לטבע הפראי, אלא רק .להנהגה האלוקית השרויה בלבנו , ביאר את חובת האדם המוסרי להשפיע על כל סביבתו)(חלק ג הראי"ה קוק באורות הקודש ופירש: כי העולם מחכה לאדם שיוציא מן הכוח אל הפועל את צלם האלוקים שלו, וברגע שהאדם מבין את אחריותו, הוא משנה את מציאותו ואת מציאות כל הבריאה. ביאור הדברים הוא שהמוסר שלנו אינו רק עניין פרטי, אלא הוא אור גדול המאיר לכל הבריאה, וכשאנו בוחרים בחיים של אחריות ובחירה, אנו מחנכים את הטבע עצמו לראות בנו אדם, ועל ידי כך .אנו מבטלים כל כוח מועד שיכול להזיק לנו, שכן כוח הקדושה שלנו חזק מכל טבע חיצוני ביאר את כוח הבחירה כבסיס לבניית)(מאמרים רבנו יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק עולמות, וחידש: כי בכל רגע של אדם מישראל, הוא בונה קומה חדשה במציאות, וזהו עומק השותפות שלנו עם הבורא יתברך. הוא מבאר כי האחריות שלנו כבני אדם היא להפסיק להסתכל על עצמנו כחלק מהבהמיות של העולם, אלא כמי שמופקדים על התיקון, וכל הכרעה שלנו לטובה היא שבירת המחיצות שבין החומר לרוח, שבירת המעגל הבהמי המושך .אותנו לשגרה, ובנייה מחדש של עולם שבו הרוח היא הקובעת את סדר הדברים מתוך בירור זה אנו למדים שחיינו מונחים על שני קווים מקבילים: ברובד הפנימי אנו יודעים את מעלתנו, את היותנו אדם השמור תחת השגחת הבורא, ואת העובדה שחוקי הטבע אינם עומדים מולנו כפי שהם עומדים מול מי שאינו בדרגתנו; וברובד המעשי, אנו פועלים בזהירות, בחוכמה ובאחריות, מתוך ידיעה שהעולם הזה הוא עולם העבודה, והשמירה על החיים והבנייה המוסרית הן השער שדרכו אנו מוציאים אל הפועל את תפקידנו כבוני עולמות. ככל שאנו מקבלים על עצמנו את האחריות הזו, אנו זוכים לראות כיצד גם הכוחות שנדמו כבהמיים הופכים להיות מנוע של קדושה, כשהם משועבדים לרצון הנשמתי המבקש .להאיר את העולם ולהוביל אותו אל תכליתו התובנה המעשית העולה מן הסוגיה היא הידיעה שסדר העולם אינו מקרי ואינו כפוף רק לכללים פיזיים קשיחים. כאשר אנו מתבוננים בבהמה שמועדת להזיק, אנו פוגשים בטבע פראי המגיב למציאות המקיפה אותו. אולם, כאשר אנו לומדים שמועד לנכרי אינו בהכרח מועד לישראל, אנו מגלים סדק בחומה של חוקי הטבע, סדק שדרכו חודרת ההשגחה הפרטית המלווה את עמו של הקב"ה. המשמעות עבורנו היא שאסור לנו לאמץ את החרדות הטבעיות של העולם, אלא עלינו לפתח ביטחון פנימי הנובע מהעובדה שאנו מוגנים מכוח .היותנו חלק מעם ה' השרויים תחת השגחה מתמדת אנו למדים שחובת הזהירות נשארת בעינה, אך תחושת הלב משתנה בתכלית. אין אנו .מפקירים את גופנו או רכושנו, אך אנו עושים זאת מתוך הבנה שאיננו אנוסים אחר הטבע המציאות שלנו היא מציאות של בחירה, של רוח השלטת על החומר, ושל השגחה שמשנה את כללי המשחק. כאשר יהודי חי כיהודי, בדרגה של צלם אלוקים, הוא יוצר סביבו הילה ,של קדושה שמרתיעה את המזיק. החיים היומיומיים שלנו צריכים להיות מלאים בהכרה זו בידיעה שאין אנו כפופים לסטטיסטיקה של העולם אלא להנהגה המיוחדת של הבורא, וכי

חנ תשרפ 591 591 הבחירה שלנו להישאר דבקים בבורא הופכת אותנו למוגנים מכל מועדות חיצונית המבקשת .לפגוע בדרכנו :עיקר העניין:עיקר העניין כאשר אנו מביטים על החיים, אנו רואים עולם מלא בחיות, במועדות, בהרגלים ובסכנות המאיימות להפוך את האדם לחלק מהטבע הפראי. אך העיקר הוא לזכור כי המבט היהודי אינו עוצר במראה החיצוני של המציאות. הדיון אם מועד לנכרי הוי מועד לישראל הוא הקריאה הגדולה ביותר לחירות פנימית, שכן הוא מלמד אותנו שאין שום חזקה של עבר או של טבע שיכולה לשלוט בנשמה המחוברת לאור אין סוף. אנחנו בני חורין מעצם היותנו ישראל, וכל רגע של דבקות הוא רגע שבו אנו מנפצים את מגבלות העולם הזה וחושפים את השגחתו של הבורא המלווה אותנו בכל צעד. ככל שאנו מתרוממים בדעתנו ומכירים בערכנו, כך מתבהרת העובדה ,שהסכנה אינה גזירה אלא רק ניסיון המזמין אותנו להתעורר, להכיר במעלתנו ולהכריז קבל עם ועולם כי אנחנו שייכים למציאות שבה החוקים נכתבים על ידי .הנשמה ולא על ידי הטבע אל תחפש את אישורך בטבע הסובב אותך אלא במקור נשמתך, שכן ברגע שתכיר בצלם האלוקים שבך, תבין שהעולם אינו מאיים עליך אלא מחכה להנהגתך. אל תירא מן המועדות של העבר או מן הפחדים של המציאות, שכן יהודי המחובר .לבוראו אינו חלק מהטבע אלא הבעלים של גורלו