?כאשר נח היה בתיבה, איך ידע נח מתי יום ומתי לילה

בלב הים הסוער, בתוך חלל התיבה האטומה והמבודדת, ניצב נח בתוך שקט מחריד המופר ,רק בהמיית החיות ובקולות המים המכים בדפנות. האור הרגיל של השמש והירח נעלם והעולם שקע במחשך נורא תחת כנפי המבול. נח, המופקד על שלומם של כל היצורים

כאשר נח היה בתיבה, איך ידע נח מתי יום ומתי לילה בלב הים הסוער, בתוך חלל התיבה האטומה והמבודדת, ניצב נח בתוך שקט מחריד המופר ,רק בהמיית החיות ובקולות המים המכים בדפנות. האור הרגיל של השמש והירח נעלם והעולם שקע במחשך נורא תחת כנפי המבול. נח, המופקד על שלומם של כל היצורים בתוך התיבה, עומד מול משימה בלתי אפשרית: כיצד יוכל לנהל את סדר היום של תיבה עמוסה בחיות השונות זו מזו בצרכיהן, כאשר אין לו כל קשר לעולם החיצון ואין לו כל אינדיקציה לזמן? הרי בלי לדעת מתי עולה השחר ומתי שוקעת החמה, כיצד יקיים את הציווי להאכיל כל חיה בעיתה? השאלה הזו חודרת אל תוך המציאות הסוריאליסטית של התיבה, ומעוררת תהיות על האופן שבו הצדיק מנהל את חייו בתוך מציאות שבה הטבע כולו השתבש. האם היה זה סוד של אבנים טובות שזהרו בחשכה? האם הייתה זו תחושה נבואית טהורה, או שמא נח מצא דרכים טבעיות, כמעט אנושיות, להבין את זרימת הזמן ,גם כשהשמיים חשוכים? התחושה היא של רעד דק, כמעט מוחשי, בלב המים הגועשים כשנח מביט באבנים המנצנצות או מקשיב לקולות בעלי החיים, ומנסה לפענח את סוד היום .והלילה בתוך העולם שאבד "ויאמר אלוהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם . ובפרשת נח מבואר עניין האור בתיבה: צהר תעשה לתיבה ואל אמה)(בראשית ו, יג את הארץ .)(בראשית ו, טז "תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצידה תשים תחתים שניים ושלישיים תעשה הפסוקים מתארים את הוראות הבנייה של התיבה, אך בתוך ההתמודדות עם המבול .והחשיכה האופפת את העולם, הצורך לדעת את זמני היום והלילה הופך לשאלה מהותית הקשר שבין הצו האלוקי לבין היכולת להבחין בזמנים, בתוך מציאות שבה המזלות לא .שימשו כסדרם, הוא לב הדיון המונח לפנינו מבאר על המילה צהר, כי יש מפרשים שהיה זה חלון, ויש מפרשים)(בראשית ו, טז רש"י שהייתה זו אבן טובה המאירה להם. אבן זו נועדה לספק אור בתוך המציאות החשוכה של התיבה, ומתוך כך נראה לבאר כי האור לא היה רק לצורכי ראייה, אלא כלי שבאמצעותו .ניתן היה להבחין בין זמנים מבאר כי הצו לעשות צהר נועד להבטיח שבתוך התיבה יהיה מקום)(בראשית ו, טז הרמב"ן שבו ניתן יהיה להבחין באור וחושך. אף שהמבול כיסה את הארץ, השם יתברך הורה לנח דרך שבה יוכל להמשיך ולנהל את סדר העולם הפנימי של התיבה, והדבר מעיד על ההשגחה .הפרטית שליוותה את נח בכל רגע מבאר כי התיבה הייתה זקוקה למקור אור כדי לאפשר את הטיפול)(בראשית ו, טז הספורנו המסור בבעלי החיים, שכן ללא אור לא ניתן היה להבחין בצורכיהם השונים. האור היה תנאי הכרחי להמשכיות החיים בתוך התיבה, וכי נח השתמש בכל האמצעים שניתנו לו כדי .לעמוד במשימתו מבאר כי האבן הטובה שהוכנסה לתיבה האירה להם כשמש)(בראשית ו, טז התרגום יונתן

גם לנשמה מגיע אוכל 480 480 ביום וכירח בלילה. הכנסת האבן לא הייתה פעולה אקראית, אלא מילוי אחר הוראה ישירה .שקיבל נח, כדי שיוכל לדעת את זמני היום והלילה באופן מדויק לצורך האכלת בעלי החיים מבאר כי האבן הטובה המאירה היא סוד עמוק של השגחה, שכן)(בראשית ו, טז הכלי יקר בתוך המציאות שבה העולם נחרב, הקב"ה הותיר לנח מקור של אור שממנו ניתן ללמוד על סדר הזמנים. האור הזה היה בבחינת עדות לכך שהעולם אינו הפקר, ושגם בתוך החושך .הגדול, ישנה דרך לדעת את הדרך כשאנו צוללים אל תוך הדיון המרתק בסוגיית הידיעה בתיבה, אנו פוגשים את דברי חז"ל בתלמוד הירושלמי, הפורשים בפנינו יריעה רחבה של דעות באשר לאופן שבו נח התנהל פיזית, סגולה רוחנית, או שמא נבואה-בתוך חשכת המבול. האם הייתה זו יכולת טכנית שזרמה בתוך דמו של הצדיק? השאלות הללו מעוררות בנו את הרצון להבין את עומק .הקשר בין האדם לבין סדר הזמנים של הבריאה מבואר כי בכניסתו של נח לתיבה הכניס)(פרק א הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים עמו אבנים טובות ומרגליות, ובשעה שהיו כהות ואין מאירים יפה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות יפה היה נח יודע שהוא לילה. היה כאן היכר מוחשי לזמנים, דבר שאפשר ,לו להבחין בין צרכי החיות השונים, שכן היו חיות האוכלות ביום ואחרות האוכלות בלילה .והכל היה מושתת על סגולתן המופלאה של אותן אבנים מבואר כי נח לא נזקק רק לאמצעים טבעיים, אלא)(דף קח ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין פעל בתוך מציאות שבה המזלות לא שמשו כסדרם. הידיעה של נח הייתה כרוכה בהבנת המציאות הכוללת של המבול, שבה סדרי הטבע השתבשו, ולכן נזקק הוא לכלים מיוחדים .שיאפשרו לו לעמוד בחיוב המוטל עליו לזון ולכלכל את כל דרי התיבה מבואר עוד כי חכמים דנו בשאלה מדוע)(פרק א הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים היה נח צריך לדעת את הזמנים אם לא נתחייב עדיין במצוות. הצורך לא נבע רק מהלכה פסוקה, אלא מחובת הטיפול בבריות, שהיא חובה המוטלת על האדם מעצם היותו חלק .מהעולם, והידיעה מתי הוא יום ומתי הוא לילה הייתה תנאי הכרחי לקיומה של אותה חובה . מבואר עניין נתינת הבינה לשכוי להבחין בין יום ובין לילה)(דף כ ע"ב בגמרא במסכת יומא כוחות הטבע בעלי החיים ניחנו בבינה עליונה שאינה תלויה בשמש ובלבנה, אלא בסדר רוחני שקבע הבורא, מה שמאפשר להם לדעת את זמני המשמרות גם כשעין אנוש אינה .רואה את השמש כשאנו נכנסים אל דברי הראשונים, אנו מתמודדים עם המתח הגדול בין המקורות שציינו את החלון לבין המקורות שציינו את האבנים הטובות. הדיון הזה אינו רק טכני, אלא הוא חושף בפנינו את השאלה האם נח היה תלוי בסימנים חיצוניים מוחשיים או שמא היו אלו .כלים פנימיים שניתנו לו על ידי בוראו כדי לפענח את סדר העולם בתוך תוהו ובוהו של מים מבאר כי הצהר היה חלון, אך מביא את המדרש שסובר כי הייתה זו)(בראשית ו, טז רש"י ?אבן טובה. המפרש ביאר כי הקושי המרכזי הוא שאם היה חלון, מדוע היה זקוק לאבן טובה

חנ תשרפ 481 481 והיישוב הוא שבאותה עת לא שמשו המזלות, ולכן החלון לא היה מסוגל להעביר אור שיבחין .בין יום ללילה, מה שהופך את האבן הטובה לכלי היחיד שביכולתו לתת את המידע הנדרש מבאר כי השמש והירח לא שמשו כסדרם בשנת המבול, ועל כן לא)(בראשית ו, טז הרמב"ן היה לאדם כל היכר במראה עיניים מן החלונות. המפרש ביאר כי האבנים הטובות לא פעלו כפי שהשמש פועלת, אלא היו להן סגולות רוחניות מיוחדות שהקב"ה הטמיע בהן, ובכך הן .היוו מורה דרך זמני במציאות שבה הטבע הושבת מבאר כי האבן הטובה הייתה מקור האור היחיד בתיבה, וכי היא)(בראשית ו, טז החזקוני הייתה מתוכננת להאיר באופן משתנה בהתאם לזמנים. המפרש ביאר כי זו הייתה השגחה ,מיוחדת במינה שנועדה לאפשר לנח את ניהול התיבה, שכן בלא ידיעה ברורה של הזמנים .לא היה עולה בידו להאכיל את החיות לפי זמנן המדויק מבאר כי הצהר היה חלון ששימש לאוורור, אך האור שהיה דרוש)(בראשית ו, טז הספורנו לזמנים הגיע מהאבנים הטובות. המפרש ביאר כי יש להפריד בין הצורך הפיזי באוויר לבין הצורך הרוחני והטכני בזיהוי השעות, וההפרדה הזו מסבירה מדוע חז"ל ראו בשני הדברים .כלים שונים שפעלו במקביל בתוך התיבה בבואנו אל משנתם של האחרונים, נפרשת בפנינו יריעה עמוקה של בירורים הלכתיים ומחשבתיים המבקשים להבין את מהות האור בתיבה. הדיון מתמקד במתח שבין השימוש בנרות, שדרך הליכתם להאיר מתוך חילופי אור וחושך, לבין כוחן הסגולי של האבנים הטובות שפעלו במישור אחר לגמרי, והם מבקשים ליישב כיצד ידע נח את הזמנים בתוך .המציאות המופלאה הזו ביאר כי ישנו הבדל יסודי בין נרות)(בסוף תלמוד ירושלמי הקרבן העדה בקונטרס שיירי קרבן לאבנים טובות, שכן הנרות תלויים במידת מה באור החיצון שחודר מפתח המנהרה, גם אם הוא דל. המפרש ביאר כי נח לא נזקק לנרות, שכן הם לא היו נותנים היכר אמיתי בין יום ללילה בהיעדר כל אור שמש, ולכן נזקק לסגולה המיוחדת הטמונה באבנים הטובות שפעלו .כמעין שעון רוחני מבאר עוד כי סגולת האבנים)(בסוף תלמוד ירושלמי הקרבן העדה בקונטרס שיירי קרבן .הטובות אינה תלויה בקרני אור המגיעות אליהן, אלא בכוח אלוקי שהוטמע בהן מראש המפרש ביאר כי הקב"ה הטביע בהן שינוי פנימי שאינו תלוי בשמש או בלבנה, ובכך הן יכלו להצביע על הזמן המדויק, בדומה לנהר הסמבטיון הנח בשבת, שכן הכל עניין של סגולה .שנחקקה בטבע על ידי הבורא ביאר כי תמוה הדבר מדוע לא נסמך נח על)(פרשה, מהדורה קמא השואל ומשיב בדברי שאול התרנגול, כפי שמשמע מהברכה הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה. המפרש ביאר כי ייתכן שסדר הטבע בתיבה היה כה מורכב ויוצא דופן, עד שהיה צורך בכלים נוספים מעבר לבינה שניתנה לתרנגול, ובכך הוא מעלה את השאלה האם נח אכן היה זקוק לכל האמצעים .הללו כדי להבחין בזמנים

גם לנשמה מגיע אוכל 482 482 החידושי הרי"ם מבאר כי ההיכר של נח לא היה רק עניין טכני, אלא קשור למשמעות העמוקה של עבודת השם בתוך התיבה. המפרש ביאר כי נח הרגיש כמי שממלא את מקום הבורא בהזנת הבריות, וכאשר הוא לא עמד בזמנים כראוי, הגיע העונש מהאריה. המפרש ביאר כי הידיעה המדויקת של הזמנים הייתה חלק בלתי נפרד מאחריותו של נח כמי שנבחר .להציל את העולם, והיא תבעה ממנו דייקנות מוחלטת שאין בה מקום לטעות כאשר אנו מעמיקים בנתיבותיהם של גדולי הדורות האחרונים, אנו מגלים כי הם ביקשו אופטי, אלא גם במישור הנבואי-ליישב את שאלת הידיעה בתיבה לא רק במישור הטכני והמדעי. הדיון עובר כאן מהאבנים הטובות אל עבר היכולת האנושית הגבוהה של נח, שזכה .להדרכה שמימית שחצתה את מגבלות הזמן והמקום של עולם המבול ביאר כי נח ידע את זמני היום והלילה בדרכי הנבואה. המפרש)(בראשית ח, ג האבן עזרא ביאר כי גם את מניין הימים, ארבעים ומאה וחמישים, לא השיג נח דרך מכשירים, אלא מפי הגבורה, שהרי לא הייתה שמש ולא ירח שיורו על חלוף הזמן. המפרש ביאר כי האבנים הטובות היו אמצעי משני, אך הליבה של ידיעת השעות והזמנים הייתה חיבורו הישיר של .נח אל דעת עליון, שאפשר לו לנהל את התיבה בדייקנות נבואית ביאר כי נח היה חכם גדול בענייני התכונה והשיעור, כלומר)(בחומש תורת חיים הרד"ק ,בפיזיקה של זמנו. המפרש ביאר כי הוא הכין כלים מדויקים למדידת שעות היום והלילה בדומה לבעלי מלאכה המכירים את חוקי הזמן גם בהיעדר תצפית שמימית. המפרש ביאר כי לצד הכלים המדעיים, השתמש נח גם בבעלי חיים כ'שעון חי', שכן הקב"ה הטביע בהם .בינה להכיר את משמרות הזמן, ובכך היה לו גיבוי כפול לכל פעולה ביאר כי ייתכן שנח השתמש בשעון שמש המכונה זונען)(בראשית ו, כא השפתי חכמים זייגער, שהיה מופעל עם זריחת החמה על חלון התיבה. המפרש ביאר כי במקביל, הוא – נעזר בידיעת קולות בעלי החיים – התרנגול שקורא בכל שעה והחמור שנוער במשמרה כפי שנמסר לנו במסורת חז"ל. המפרש ביאר כי השילוב בין החוכמה המדעית לבין הבינה הטבעית שנתן הבורא בבעלי החיים, הוא שיצר את המערכת השלמה שאפשרה לנח לשרוד .את השנה הזו ביאר כי על אף כל התירוצים, נותרו פרטים מסוימים במעשה נח)(בראשית ח, כב המזרחי שנותרו בגדר תעלומה ובצ"ע, וביאורם המלא יתגלה לנו רק בבוא משיח צדקנו. המפרש ביאר ,כי העובדה שיונה יכלה למצוא עלה זית במקום חשוך, והידיעה המדויקת על ראשי ההרים מלמדות כי התיבה לא הייתה מנותקת מהשגחה עליונה. המפרש ביאר כי לעתים, ההבנה שלנו את מגבלות הטבע צריכה לפנות מקום להכרה שהצדיק פעל תחת הדרכה שמימית .שאינה נתונה לכללי הפיזיקה הפשוטים כשאנו מבקשים לזקק את התובנות מתוך סיפורו של נח אל עבר המציאות המורכבת של ימינו, אנו מגלים כי השאלה כיצד יודעים את הזמן בתוך החשיכה היא קריאת כיוון לכל מי שחש אבוד בסבך החיים. העיקרון שפגשנו – השילוב בין השתדלות בחוכמת הטבע לבין

חנ תשרפ 483 483 הישענות על הדרכה פנימית וסגולית – הוא המצפן שמאפשר לאדם להמשיך ולתפקד גם .כשהאופק אינו נהיר לו הרד"ק בחומש תורת חיים ביאר כי היכולת להשתמש בכלים משוכללים בעתות משבר היא חובה המוטלת על האדם המבקש לשמור על סדר ומשמעת. המפרש ביאר כי הנפקא מינה למעשה היא שאין לנו לסמוך על הנס בלבד, אלא מוטלת עלינו החובה להשקיע בדעת ובהבנה של סדרי העולם, גם כשנראה שהם משובשים. השתדלות זו אינה סותרת .את האמונה, אלא מהווה את הכלי דרכו אנו מבטאים את אחריותנו לחיים שהופקדו בידינו ביאר כי הידיעה מתי יום ומתי לילה אינה רק עניין)(פרק ו השפתי חכמים בבראשית של שעון, אלא עניין של קשר לטבע הפועם סביבנו. המפרש ביאר כי בתוך מציאות של חוסר ודאות, עלינו ללמוד להקשיב לסימנים הפנימיים – לאותן תכונות ובינות שהבורא נטע בבריאה. ההשלכה המעשית היא שגם בתוך ערפל החיים, אדם המחובר ללימוד תורה ,ולהתבוננות בדרכי ה' מסוגל לזהות את ה'משמרות' שלו, את זמני הפעולה ואת זמני ההמתנה .גם כשנראה שהכל סביבו לילה החידושי הרי"ם ביאר כי הדייקנות בעשיית רצון הבורא היא שמכניסה את האור אל תוך התיבה. המפרש ביאר כי הנפקא מינה היא שברגעים שבהם אדם חש שהוא במצור, עליו להעצים את הדיוק בעבודתו ובחובותיו המוטלות עליו, שכן הדיוק הזה הוא הוא המקור לאור הפנימי. ככל שאדם נצמד להוראות הבורא וממלא את תפקידו בנאמנות, כך מתבהר לפניו הנתיב, והוא יודע לזהות את 'עלי הזית' שלו, את אותן הזדמנויות של צמיחה, גם מתוך .החשיכה הגדולה ביותר בבואנו להעמיק במושג הזמן בתורתנו הקדושה, אנו נדרשים להרים מבט מעל המערכת המכנית של השמש והירח ולהתבונן בזמן כמהות רוחנית השרויה בתוך האדם וקשורה בקשר בל ינתק אל הבורא. בסיפור בניית התיבה והידיעה של נח את סדרי הזמנים, התגלה לנו זמן שאינו מוכתב על ידי סיבוב כדור הארץ, אלא זמן שנוצר מתוך החיבור לריבונו של .עולם ומתוך השליחות המוטלת על האדם ,נראה לבאר כי הזמן במושג התורני אינו רק רצף ליניארי של רגעים החולפים ועוברים אלא הוא מהווה פיקדון שניתן לאדם כדי שיצוק בו תוכן של קדושה. הניסיון של נח בתוך התיבה, שבו נאלץ לפעול ללא תלות במערכת המזלות, מלמדנו שזמנו של האדם המאמין אינו תלוי בהכרח בסימנים חיצוניים. כאשר אדם פועל מתוך שליחות אלוקית, הוא מתעלה ,לדרגה שבה הוא יוצר את הזמן שלו. הידיעה של נח לא הייתה ידיעה של מדען הצופה בשעון אלא ידיעה של צדיק המחובר למקצב האלוקי הפועם בתוך הבריאה. זוהי התעלות מעל .ומעבר לטבע, שבה האדם הופך לשותף ביצירת המציאות ולא רק לצופה בה נראה לבאר עוד כי האחריות כלפי הזמן נובעת מההכרה שכל שעה ושעה היא הזדמנות בלתי חוזרת להאיר את העולם. ההתמדה של נח בטיפול בחיות, מתוך ידיעה מתי הוא יום ,ומתי לילה, אינה רק משימה טכנית, אלא היא ביטוי לערך המוחלט של כל רגע. בתוך התיבה

גם לנשמה מגיע אוכל 484 484 שבה העולם הישן נחרב והעולם החדש טרם נולד, נח היה השומר על גחלת הזמן. עומק זה מחייב אותנו לפתח רגישות עמוקה – לראות את הזמן כחומר גלם הממתין לקידוש, ולא כרצף ריק. כל פעולה, כל תפילה, וכל חסד שאדם עושה בתוך הזמן המוקצב לו, הם אבני .הבניין של התיבה הפרטית שלו נראה לבאר כי העומק הרעיוני הטמון כאן הוא הקשר בין נצחיות לבין ארעיות. בתוך המבול, הזמן נראה כארעי וחסר פשר, אך מתוך הקשר עם הבורא, נח הצליח לגלות בו את הנצחי. הבעלות על הזמן הופכת למקודשת כאשר האדם מוותר על רצונו הפרטי ומכפיף את סדר יומו להנהגה האלוקית. כשאדם מבין שזמנו אינו שייך לו אלא הוא פיקדון, הוא אינו נזקק לכלים חיצוניים כדי לדעת מה עליו לעשות בכל שעה. הוא הופך לחיבור חי בין .שמיים לארץ, והזמן שלו הופך למקלט שבו הוא פוגש את נוכחות השם בכל רגע מחדש בבואנו אל המרחב המחשבתי שבו נפש האדם פוגשת את חובת השעה, אנו מוצאים כי סוגיית הידיעה של נח בתיבה היא משל עמוק לחייו של כל אדם. בתוך התיבה, במקום שבו החושים החיצוניים בוגדים בנו והאור הטבעי נעלם, מתגלה יכולתה של הנפש היהודית ,לזהות את האמת הפנימית, את השעות של עבודת ה', ואת הדרישה המוסרית המוטלת עליה .גם כשאין עדות לכך במציאות הנראית לעין נראה לבאר כי המבט המחשבתי הנדרש מאיתנו הוא ההכרה שהשגחה פרטית אינה רק מושג תיאולוגי, אלא מציאות חיה. כפי שנח קיבל הדרכה איך לזהות את היום והלילה בתוך הכאוס, כך כל אדם מקבל כוחות נפש וניצוצות של בינה כדי לפלס את דרכו בתוך חשיכת העולם. הספקות המנקרים בלב, התחושה שאנו הולכים לאיבוד בתוך מבול של דאגות וטירדות, נפתרים כאשר האדם מבין שגם אם הוא אינו רואה את השמש והירח, הוא אינו לבד. הנשמה, בדרכה הייחודית לה, יודעת להבחין בין אור לחושך, בין עיקר לטפל, ובין .שעת חסד לשעת דין נראה לבאר כי האמונה בתוך החשיכה היא הכוח שמוליד את הנבואה בנפש. הידיעה של נח לא הייתה רק תוצאה של חישוב, אלא של דבקות. כאשר הנפש שקטה ונקייה מהמולת העולם, היא פנויה להקשיב לקול העדין המורה לה את הדרך. היכולת להבחין בין יום ללילה בתוך התיבה היא היא היכולת לזהות את הקדושה בתוך המציאות האפורה של החיים. זהו .מצב שבו האדם הופך לכלי שרת לרצון השם, והידיעה הופכת לחלק מהווייתו ,נראה לבאר כי התיקון המחשבתי טמון בהבנה שהאדם נדרש לא רק לדעת מה השעה אלא להיות דרוך ומוכן למשימתו. בתיבה, הכל היה תלוי בערנות – בנכונות להאכיל את החיה בזמנה, בנכונות להקשיב ליונה, בנכונות לצאת אל העולם החדש. הנהגה של אמונה בתוך חשיכה דורשת מאיתנו לא להתייאש מהעדר הסימנים החיצוניים, אלא לחפש את האבנים הטובות שבתוך תוכנו – את הטוב, את הרצון ואת הזיקה לה', שהם הם המאירים את הדרך ,גם כשהלילה חשוך מכל. התיקון הזה מוביל אותנו להכרה שכל אדם הוא תיבה בפני עצמה .ושהאור שאנו מפיצים בתוכה משפיע על כל העולם כולו בבואנו לכונן את המצפן הפנימי בעתות של הסתר פנים, אנו פוגשים את הניסיון הגדול

חנ תשרפ 485 485 מכל: כיצד אדם שומר על קומתו הרוחנית ועל בהירות דרכו כאשר העולם סביבו שקוע ?בתוך מהומה, או כפי שהיה בתיבה, בתוך חשיכה מוחלטת שאין בה סימני דרך גלויים המצפן הפנימי אינו מכשיר חיצוני שאנו אוחזים בו, אלא מערכת של אמונה ויושרה הנטועה .עמוק בתוך הנפש, המאפשרת לנו לנווט גם בים של חוסר ודאות נראה לבאר כי המוסר האמיתי נבחן דווקא באותם רגעים שבהם האדם אינו רואה את תוצאות מעשיו באופן מיידי. המצפן הפנימי של נח, שאיפשר לו להבחין בין יום ללילה ללא עזרת השמש והלבנה, מלמד אותנו שמי שחי באמת פנימית אינו זקוק לאישורים חיצוניים כדי לדעת מה מוטל עליו לעשות. הטעות המוסרית הגדולה ביותר היא הניסיון להשוות .את חיינו לסטנדרטים של הסובב אותנו, במקום להישמע לקולו של הבורא הפועם בתוכנו המצפן שלנו מתחזק ככל שאנו מוותרים על הצורך בסימנים חיצוניים מוחשיים ובוטחים .בהדרכה השמיימית שמלווה אותנו ,נראה לבאר כי החוסן הנפשי הנדרש בעתות של הסתר פנים נובע מההכרה שכל פעולה גם אם היא נראית קטנה וחסרת משמעות, היא חוליה בשרשרת של הצלת עולם. כאשר נח האכיל את החיות בתיבה בחשיכה, הוא לא ידע אם מעשיו יניבו פרי בטווח הקצר, אך הוא ידע שזו שליחותו. המוסר התורני תובע מאיתנו להתמסר למשימה, לא מתוך ציפייה לתגמול או לאור יום, אלא מתוך הכרה בחשיבותו של המעשה כשלעצמו. זהו כוחה של הנפש שאינה .נשברת מול קשיי המציאות, אלא מוצאת בהם מקום לצמיחה ולהעמקת הקשר עם הבורא נראה לבאר כי המצפן הפנימי מתחדד דרך ההתמודדות. במקום לברוח מהחשיכה, נח ,בחר להאיר אותה מבפנים בעזרת הסגולות שקיבל. כך גם אנו, עת אנו חשים הסתר פנים עלינו לשאול את עצמנו: אלו כלים פנימיים הופקדו בידינו כדי להאיר את המציאות? החוסן הנפשי שלנו נבנה כאשר אנו מבינים שהשקט והחשיכה הם אינם קץ, אלא הכנה ללידה מחדש. מתוך כך, המצפן שלנו מכוון תמיד אל עבר האמת, אל עבר החסד, ואל עבר הביטחון .המוחלט שהבורא מנהיג את עולמו, גם כשנדמה כי המזלות אינם משמשים כסדרם בבואנו אל תחנת הסיום של בירורנו, אנו מבקשים לאסוף את הניצוצות אל תוך חיי היום יום שלנו. אם בתיבה יכול היה נח לדעת את זמנו מתוך סגולת האבנים הטובות ומתוך דבקותו בבורא, הרי שגם אנו, המהלכים בנתיבי החיים המורכבים, יכולים למצוא את האור הפנימי .המכוון אותנו אל היעד נראה לבאר כי התובנה הראשונה לחיי היום יום היא הטיפוח של העקביות והסדר הפנימי גם כאשר הנסיבות החיצוניות משתבשות. כשם שנח לא נתן לחשיכת המבול לערער את סדר יומו ואת אחריותו לבריות, כך גם עלינו ללמוד כיצד לשמור על עוגני הקדושה שלנו – תפילה, קביעות עתים לתורה וחסד – גם ברגעים שבהם נדמה שהעולם סביבנו איבד את .כיוונו. הקביעות הזו היא היא האבנים הטובות של ימינו, המאירות לנו את הדרך נראה לבאר עוד כי האחריות המוסרית כלפי הסובב אותנו דורשת מאיתנו לפתח רגישות דקה לצרכי הזולת. הניסיון של נח לדעת את זמני האכלת החיות מלמדנו שאהבת השם

גם לנשמה מגיע אוכל 486 486 מתבטאת בדאגה לכל נברא ובדיוק בביצוע השליחות. בחיים שלנו, משמעות הדבר היא להיות ערים לזולת, להבין את צרכיו גם כשאנו טרודים בצרותינו, ולדעת להעניק את העזרה .הנכונה בזמן הנכון :עיקר העניין:עיקר העניין שורש העניין בסוגיית הידיעה בתיבה אינו טכני, אלא מהותי. התורה מלמדת אותנו שגם בתוך 'מבול' של נסיבות מאיימות, וגם כאשר 'המזלות' – היינו הגורמים .הטבעיים – אינם פועלים כסדרם, לאדם יש כלים רוחניים לזהות את האמת שלו הידיעה של נח הייתה תוצר של חיבור שורשי בין השתדלות בחוכמת הטבע לבין התבטלות מוחלטת בפני רצון השם. התיבה הייתה מקום שבו הזמן התקדש, וכל פעולה קטנה הפכה לחלק מתהליך הישועה. החיים בתוך התיבה הפרטית שלנו דורשים מאיתנו להבין שהאור אינו מגיע תמיד מהשמש החיצונית, אלא מהאבנים הטובות – מהמידות הטובות, מהאמונה האיתנה ומההתמסרות לשליחות – שאנו נושאים בתוכנו. כאשר אנו מכוונים את חיינו לפי מצפן זה, אנו זוכים לצאת מן התיבה אל עולם מתוקן, מלא באור ובברכה. מי שבונה את חייו על אדני האמונה והעשייה המדויקת, מגלה כי גם הלילה הארוך ביותר הוא אך הכנה לזריחת שמש .חדשה של אמת וגאולה