מהו הסוד הטמון בבדי הארון?

למה ארון הברית הוא הכלי היחיד ש"כלי הרכב" שלו מחוברים אליו לנצח ,גם כשהוא נח בבית המקדש? מסע בעקבות המוטות המסתוריים שאינם נפרדים מהתורה לעולם ,המגלה את סוד השותפות המרטיטה בין תומכי התורה ללומדיה .למדו כיצד הבדים הבולטים דרך

מהו הסוד הטמון בבדי הארון? למה ארון הברית הוא הכלי היחיד ש"כלי הרכב" שלו מחוברים אליו לנצח ,גם כשהוא נח בבית המקדש? מסע בעקבות המוטות המסתוריים שאינם נפרדים מהתורה לעולם ,המגלה את סוד השותפות המרטיטה בין תומכי התורה ללומדיה .למדו כיצד הבדים הבולטים דרך הפרוכת הופכים לצינור של אהבה והזנה לעולם כולו ,ואיזו הבטחה אלוקית טמונה בבדי הארון שמלווה אותנו בכל שנות הגלות המפרכות .שיעור על תורה שאינה נחה לרגע ,ועל המוטות שכל אחד מאיתנו יכול לאחוז בהם כדי להרים את השכינה. תארו לעצמכם את הרגע שבו הכלים מוכנים .הארון ,מצופה זהב מבית ומחוץ ,עומד במרכז קודש הקודשים .בתוכו מונחים הלוחות – עדות לברית עולם .והנה ,התורה מצווה ציווי תמוה ויוצא דופן" :בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" .בכל כלי המשכן ,ברגע שהגיעו

520 המורת תשרפ

למנוחה ,היו מסירים את מוטות הנשיאה .אך בארון ,המוטות חייבים להישאר תקועים שם לעולם ,גם כשהארון עומד במקומו הקבוע בבית עולמים. הלב שואל :למה? האם המלך לא הגיע למנוחה ולנחלה? למה להשאיר את "כלי הרכב" צמודים לארון הקודש כאילו הוא עומד לצאת למסע בכל רגע? האם יש כאן רמז לכך שהתורה היא "נודדת" נצחית? וכיצד ייתכן שהבדים מצד אחד "לא יסורו" ,ומצד שני הגמרא מספרת שהם היו בולטים כדדי אישה כנגד הפרוכת? אנו יוצאים למסע מרטיט בעקבות המוטות שלא נחים לרגע ,כדי להבין את סוד הנשיאה של התורה ,את הקשר בין מחזיקי התורה ללומדיה ,ואת המסר הנצחי לכל יהודי שמרגיש שהתורה שלו נמצאת ב"מסע" מתמיד. מתוך הרעד האוחז בנו מול ארון העדות ,אנו ניגשים אל לשון הכתוב ואל גדרי ההלכה המבצרים את מעמדם של בדי הארון כחלק בלתי נפרד מגופו של הבית" .בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה ,טו). רש"י (שמות כה ,טו) כתב לא יסורו ממנו לעולם .רש"י בקצרה ותמציתיות מעמיד אותנו על חומרת הציווי .בעוד שבשאר הכלים ,כגון השולחן והמנורה ,היו הבדים משמשים רק לצורך המשא והיו מוסרים אותם בשעת החנייה ,הרי שבארון התורה הבדים הם חלק מהותי מהכלי .הם "לא יסורו" – לא במדבר ,לא בשילה ואפילו לא בבית עולמים שבנה שלמה המלך. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך לא הביא דין זה כחלק מהלכות מעשיות כיון שאין לנו ארון בזמננו ,אך הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה יג) פסק והדגיש שהמסיר אחד מן הבדים לוקה ,שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו .מכאן שהאיסור אינו רק הנהגה ,אלא לאו גמור מהתורה .ארון ללא בדים הוא ארון פגום ,ארון שעברו על מצוות עשה ולא תעשה בבניינו. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כה ,טו) פירש וביאר את טעם הדבר בדרך הפשט ,וכתב שזה כדי שלא יצטרכו להכניסם בשעת הנסיעה ,ושמא מתוך מהירות הנסיעה יטלטלו את הארון בידיהם וייכשלו חס ושלום בנגיעה בארון הקדוש .האבן עזרא רואה בבדים "שומרי ראש" של התורה ,המבטיחים שתמיד תהיה מוכנות למסע ללא חשש תקלה. הרמב"ן (שמות כה ,טו) ביאר כי הבדים הם חלק מכבוד הארון ,והם מעידים על כך שהתורה אינה "קבועה" במקום אחד בלבד ,אלא היא מוכנה לעבור עם ישראל לכל מקום שילכו. הבדים הם סמל לניידות של השכינה המלווה את בניה. הספורנו (שמות כה ,טו) חידש וכתב שהבדים נשארו כדי להראות שמעלת הארון והתורה שבתוכו אינה תלויה במקום מסוים ,אלא היא "נושאת את נושאיה" בכל זמן ובכל מצב. אנו רואים כאן יסוד מרעיד :התורה ,שהיא הדבר היציב והקבוע ביותר בעולם ,נצטוותה להישאר עם "כלי הרכב" שלה מחוברים אליה לנצח .האם זהו סימן של גלות ,או שמא זהו סוד של עוצמה?

521

גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך יסודות ההלכה המבצרים את הבדים בטבעות הארון ,אנו עולים אל עולם הרמז והסוד ,שם חז"ל מגלים לנו כי הבדים לא היו רק מוטות עץ מצופים זהב ,אלא הם היו "קול" ו"עדות" לקשר המופלא שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. בגמרא במסכת יומא (דף נ''ד ע"א) פירש רב יהודה על הפסוק במלכים א' (ח ,ח)" :ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר ולא יראו החוצה" .הגמרא מבארת שהבדים היו ארוכים כל כך עד שהיו דוחקים ובולטים בפרוכת ,ונראים משני עבריה "כשני דדי אישה" .המראה המרעיד הזה ,שבו הכלי הכי חבוי ומוצנע בתוך קודש הקודשים מבליט את נוכחותו כלפי חוץ ,מהווה סמל לאהבה הגדולה שבין הבורא לעמו. המהרש"א (חידושי אגדות יומא נ"ד) ביאר ופירש כי הדמיון ל"דדי אישה" בא ללמד על מקור היניקה .כשם שהתינוק יונק מאמו ,כך כל החיות וההשפעה של עם ישראל מגיעה מהתורה המונחת בארון .הבדים הבולטים הם הצינורות שדרכם עובר השפע מהקודש פנימה אל העולם שבחוץ .למרות שהבדים "לא יסורו" ,הם תמיד "פונים" אל העם ,מזכירים להם שגם כשהתורה חבויה מאחורי הפרוכת ,היא קרובה אליהם ומשפיעה עליהם. במדרש תנחומא (פרשת ויקהל) חידש וביאר כי הבדים הם כנגד מחזיקי התורה .הארון נושא את הלוחות ,אך הבדים הם אלו שמאפשרים לארון "ללכת" .המדרש מלמד שהבדים אינם טפלים לארון ,אלא הם חלק בלתי נפרד ממהותו .העובדה שהם בולטים בפרוכת מעידה שזכותם של תומכי התורה ומי שנושאים בעולה בולטת לפני הכיסא הכבוד בדיוק כמו התורה עצמה. הזוהר הקדוש (חלק ב' קע''ה ע"א) פירש כי הבדים הם סוד "נצח והוד" ,שני הכוחות התומכים והמבצרים את גילוי התורה בעולם .על פי הזוהר ,הבדים ש"לא יסורו" מבטיחים שהתורה לא תישאר חוויה רוחנית מנותקת ,אלא יהיה לה תמיד "חיבור" למציאות הגשמית ,דרך אותם מוטות שנוגעים בעולם החיצון דרך הפרוכת. מתוך סוד ה"דדים" הבולטים המרמזים על יניקת החיים מהתורה ,אנו עוברים להתבונן בבדים כסמל לגורל האומה .כאן מגלים לנו רבותינו כי המוטות הללו ,שנראים ככלי נדודים, הם למעשה תעודת הביטוח של הנצח הישראלי. המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק ח') ביאר כי הארון הוא לב האומה ,והעובדה שהבדים לא סרים ממנו מלמדת שהתורה היא "אורחת" בעולם הזה .המהר"ל מחדש כי התורה אינה מוגבלת למקום גיאוגרפי ,ולכן היא תמיד צריכה להיות במצב של "מוכנות למסע" .לשיטתו, הבדים המחוברים תמיד מעידים שהתורה שייכת לעולם העליון ,ורק "חנתה" לרגע במקום זה או אחר ,ולכן כלי הניידות שלה הם חלק בלתי נפרד ממהותה. הכלי יקר (שמות כה ,טו) פירש וביאר רעיון מרעיד המקשר את הבדים לגלות השכינה .הכלי יקר חידש כי הציווי "לא יסורו" נאמר כדי לרמוז לישראל שבכל מקום שבו יגלו – התורה תגלה עמהם .הבדים המחוברים הם הבטחה אלוקית :גם כשתצאו למסעות המפרכים של הגלות,

522

המורת תשרפ

הארון לא יישאר מאחור; הוא מוכן ומזומן על מוטותיו לצעוד איתכם בדרכים .לשיטתו, הבדים הם סמל לליווי הצמוד של הקדוש ברוך הוא את עמו בכל תחנות ההיסטוריה. רבי שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה חידש כי הבדים מייצגים את ה"ניידות" של התורה לעומת ה"קביעות" של המקדש .בעוד שהבניין יכול להיחרב ,הארון עם בדיו מסמל את התורה שיכולה לעבור מיבנה וחכמיה לבבל ,ומבבל לאירופה ולארץ ישראל .רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל מבאר כי האיסור להסיר את הבדים בא להטמיע בלבנו שהתורה לעולם אינה כבולה למבנה של אבנים ,אלא חיותה תלויה בנשיאתה על כתפי הלומדים בכל אתר ואתר. האלשיך הקדוש (שמות כה ,טו) פירש כי הבדים הם כנגד גומלי החסדים ומחזיקי התורה, והעובדה שהם "לא יסורו" מלמדת שבעולם האמת ,התומכים והלומדים מאוחדים לכלי אחד בלתי ניתן להפרדה .לשיטתו ,הארון בלי הבדים לא יכול לזוז ,והבדים בלי הארון אין להם משמעות ,לכן הם דבוקים זה בזה לנצח. מתוך הבנת הבדים כסמלי הגלות והניידות הנצחית ,אנו עולים אל הקומה הרעיונית המבארת את אחד היסודות האיתנים ביותר של קיום האומה :השותפות הגורלית שבין מחזיקי התורה לבין עמליה. ההרחבה הרעיונית כאן נוגעת במהות החיבור שבין ה"ארון" – המייצג את תלמידי החכמים העוסקים בתורה יומם ולילה ,לבין ה"בדים" – המייצגים את אותם נדיבי עם המחזיקים בידם של לומדי התורה .התורה מצווה "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" ,ובכך היא קובעת מציאות רוחנית בלתי ניתנת להפרדה .בעולם הזה ,נדמה לעיתים שהארון הוא העיקר והבדים הם רק אמצעי טכני ,אך התורה מלמדת אותנו שהבדים הם חלק מגוף הארון .ללא הבדים ,הארון נשאר מונח בקרן זוויות ,מבודד וחסר יכולת להשפיע את אורו על המחנה כולו. רעיון זה מלמדנו שתומכי התורה אינם רק "מסייעים" חיצוניים ,אלא הם השותפים לבניית המשכן ממש .הבדים המחוברים תמיד מזכירים לתלמיד החכם שחכמתו אינה רכושו הפרטי; היא נישאת על כתפי הציבור ,והיא חייבת להיות מוכנה לצאת למסע אל ליבו של כל יהודי. מאידך ,הבדים מזכירים למחזיק התורה שהוא אינו רק "תורם" ,אלא הוא אוחז בטבעות הארון ממש .הקדושה של הארון זורמת בתוך המוטות ,והאיסור "לא יסורו" קובע כי הקשר הזה הוא נצחי – גם כשהארון נח במקומו בבית עולמים ,הזכות של המחזיק נשארת צמודה לתורה ואינה זזה ממנה. יתרה מכך ,סוד הבדים מלמד על האחדות המוחלטת של עם ישראל .הארון והבדים יוצרים כלי אחד .זהו סמל לכך שהתורה זקוקה לכל חלקי האומה כדי להתגלות :לראש שחושב (הלוחות בארון) ולכתפיים שנושאות (הבדים) .כאשר אנו רואים את הבדים בולטים דרך הפרוכת כדדי אישה ,אנו מבינים שההשפעה שהעולם יונק מהתורה עוברת דרך "בדי הארון" .בזכות אותם מחזיקים ,התורה הופכת להיות נגישה ,חיה ומשפיעה ,ובכך הם הופכים להיות הצינור שדרכו השכינה מדברת אל העולם. מתוך הבנת השותפות המופלאה שבין הארון לנושאיו ,אנו באים אל התביעה המוסרית

523

גם לנשמה מגיע אוכל

הנוקבת המופנית לכל אחד מאיתנו ,בין אם הוא יושב באוהלה של תורה ובין אם הוא עוסק ביישובו של עולם. התביעה המוסרית העולה מסוד הבדים היא חובת ה"מוכנות המתמדת" .המוסר הנלמד מהאיסור "לא יסורו" הוא שיהודי לעולם אינו יכול לומר "הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה, התורה שלי מונחת בקרן זווית בטוחה" .המוסר תובע מאיתנו שהתורה תהיה תמיד במצב של "בדים בטבעות" – מוכנה לצאת למסע ,מוכנה להשפיע ,מוכנה לעבור אל הדור הבא או אל השכן שעדיין לא זכה לטעום מאורה .ארון ללא בדים הוא ארון "סטטי" ,והתורה היא תורת חיים שהמוסר שלה הוא תנועה והתחדשות בלתי פוסקת. בנוסף ,עולה כאן תביעה מוסרית כלפי מחזיקי התורה .המוסר הזה מלמד שאין כזה דבר "תרומה מרחוק" .הבדים צריכים להיות בתוך הטבעות ,נוגעים בארון ממש .התביעה היא למעורבות ,לחיבור רגשי ורוחני למפעל התורה .מי שמחזיק תורה אינו יכול להסתפק רק בחתימה על צ'ק ,אלא הוא נתבע להיות "בדי ארון" – להרגיש את כובד המשא ,להיות מחובר ללוחות העדות ולהבין שבלעדיו הארון כביכול "תקוע". מאידך ,יש כאן מוסר של ענווה לתלמידי החכמים .הארון ,עם כל קדושתו העצמית ,נתבע על פי הדין שלא להיפרד מהבדים .המוסר כאן מלמד שגדול בתורה אינו יכול להתנשא מעל הציבור שנושא אותו; הוא חייב להכיר תודה והערכה לאותם בדים פשוטים שלכאורה הם רק "עצי שיטים" ,אך בלעדיהם התורה לא הייתה יכולה לצעוד בגיא צלמוות של הגלויות. התביעה המוסרית האחרונה היא ה"בליטה" של הבדים דרך הפרוכת .המוסר מלמד אותנו שקדושה פנימית חייבת להשאיר "סימנים" כלפי חוץ .אם אדם לומד תורה ואין זה ניכר בהליכותיו ,בדיבורו וביחסו לבני אדם – הרי שהבדים שלו אינם "דוחקים בפרוכת" .המוסר דורש מהקודש פנימה להבליט את נוכחותו בעולם המעשה ,בבחינת "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". מתוך בירור השותפות והתביעה המוסרית של בדי הארון ,אנו מגיעים אל חתימת הסוגיה, כשאנו נושאים עמנו את המוטות המייצגים את נצחיותה וניידותה של התורה בליבנו. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :התובנה הראשונה היא שאין "תורה סטטית" .כל מה שקנינו בחכמה ובמוסר חייב להיות מצויד ב"בדים" – מוכנות להעביר את האור הלאה, לצאת מהאזור הנוח שלנו אל מי שזקוק לחיזוק .תורה שאין לה בדים היא תורה שסוגרת את עצמה בתוך קודש הקודשים מבלי להשפיע. אנו למדים את חשיבות השותפות .גם מי שמרגיש שהוא אינו "ארון" – שאינו יודע ללמוד שעות ארוכות – יכול להיות "בדי ארון" .הנשיאה בעול ,התמיכה במוסדות התורה והעזרה ללומדיה הן מצוות שאינן טפלות לתורה אלא חלק בלתי נפרד ממנה ,עד כדי איסור דאורייתא להפרידן. תובנה נוספת היא עניין ה"בליטה" .חיי הרוח שלנו חייבים להיות ניכרים כלפי חוץ .כפי

524

המורת תשרפ

שהבדים בלטו דרך הפרוכת ,כך המידות הטובות והיראה שיהודי קונה בחדרי חדרים חייבות להקרין על סביבתו ,על משפחתו ועל עסקיו ,ולהיות עדות חיה לקדושה השוכנת בפנים. לבסוף ,סוד הבדים מעניק לנו חוסן בגלות ובטלטלות החיים .הידיעה שהבדים "לא יסורו" מבטיחה לנו שהתורה תמיד מוכנה לצעוד איתנו .בכל משבר או שינוי מקום ,התורה אינה נשארת מאחור; המוטות כבר שם ,מחכים שנרים אותם ונצעד אל העתיד בביטחון.

עיקר העניין: בסוגיית בדי הארון ,מצינו ציווי ייחודי" :בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה ,טו) .רש"י והרמב"ם (הלכות כלי המקדש ב ,יג) פסקו כי מדובר באיסור לאו מהתורה ,והמסיר את הבדים לוקה .רבי אברהם אבן עזרא פירש שהדבר נועד למנוע תקלה בנגיעה בארון בשעת חיפזון ,אך הרמב"ן והספורנו ביארו שהבדים מסמלים את ניידות התורה ואת העובדה שמעלתה אינה תלויה במקום .בגמרא ביומא (נד ע"א) הובא שהבדים היו בולטים בפרוכת "כדדי אישה" ,והמהרש"א פירש שזהו סמל ליניקת העולם מהתורה .המהר"ל והכלי יקר חידשו כי הבדים הם ערובה לגלות ,המבטיחים שהתורה תנדוד עם ישראל לכל מקום .רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל ביאר כי הבדים מייצגים את הניידות של התורה לעומת קביעות המקדש ,והאלשיך הקדוש פירש כי הבדים הם כנגד מחזיקי התורה המאוחדים עם הארון לנצח .נמצא כי הבדים הם סמל לשותפות הגורלית שבין הלומדים לתומכים ולנצחיות התורה בכל דור ותחנה.